ודאי שיש, וזה ממש לא סותר. זה נכון שיש פחות, קשה יותר לאדם כריזמטי לשבת שנים על כסא אחד, אבל יש, ודאי שיש.

אולי תחפשי יותר את הדוסים שבסיירות וכו', כי מי שדוס רציני והוא כמו שתיארת אז סיכוי גבוה שילך להוציא את הכוחות שלו בצבא

יש כל כך הרבה חבר'ה כאלה שדווקא בגלל הכוחות שלהם הם מצליחים לשבת וללמוד...

אבל החנונים הכי שווים!

אני חושבת שיש 

אבל אף פעם לא באמת הצלחתי לצאת עם אחד כזה  

אני חושבת שדבר שיכול לעזור זה להדגיש את מה שאת מחפשת, 

אני רוצה שיהיה גם דוס עם פאות וכיפה גדולה וגם גבר! 

ואז זה ימקד גם לשדכנים מה יותר מתאים לך...

כי המוח שלנו קשה לו להכיל גם וגם 

כשאומרים לו צדיק עולה לו תמונה 1 

כשאומרים לו גבר עולה תמונה אחרת 

אבל כשאת מדגישה שחשוב לך שניהם זה דורש יותר חשיבה אבל זה אפשרי  

זה פשוט לוקח זמן...

תחשבי שלרוב הבנים התורניים כמעט ולא יצא להיות באינטראקציה חברתית

עם אישה, אז הגיוני מאד שבפגישות שלהם עם נשים הם יהיו יותר ביישנים, עדינים,

חסרי ביטחון וכו'.

כדי שבחור יהיה מלא בביטחון עצמי וכריזמה ליד אישה הוא קודם כל צריך להרגיש

בנוח איתה. ולבחורים תורניים זה יותר קשה ולוקח יותר זמן.

אם תקחי כל בחור, אפילו את אחד הבחורים "האידיאליים" מהסדרות שראית, שהוא

גבר גבר וכריזמטי ורומנטי, בטוח לגמרי שבדייט הראשון שלו אי פעם הוא היה נבוך

וביישן ולא ידע מה לעשות עם עצמו ואיך להתנהג.

כי בהחלט יש. אני נשואה לאחד כזה ב"ה

ממש מבינה את הרצון והוא מאוד לגיטימי בעיני

אל תוותרי על אף אחד מהקריטריונים

בע"ה בקרוב תמצאי את האחד שלך

בהצלחה והרבה הרבה תפילות.

כן. הם קיימים ועוד איך.

פשוט צריך לדעת לחפש. וצריך לדעת להסתכל.

אני לומד בישיבה שהעיקר בה, שהמחשבה האמתית בה היא איך אנחנו לומדים תורה שמחוברת לחיים ולא מנותקת ממנה.

איך לומדים תורה שמחיה את האדם ולא מכבה אותו.

איך לומדים תורה שלא מורידה את הגב אלא זוקפת אותו.

וכן רוב החבר'ה אצלנו הם חבר'ה עם פאות ארוכות. וכיפות גדולות(יש גם כאלה שלא זה פשוט סממן חיצוני)

חבר'ה שלא מתביישים בתורה שלהם. חבר'ה שמחים ומאושרים בתורה שלהם.

אנחנו לא נמצאים ביישוב ששם אתה מוקף בחבר'ה כמוך.

אנחנו נמצאים בעיר ששם אתה חייב להיות ג'נטלמן. לעזור לזקנה במעבר חצייה.

לתת לגברת קדימות בתור כי היא גברת. מצפים ממך בעיר לרף אחר. ואם אתה לא עומד בו, אז איפה התורה שלך?

אנחנו לומדים תורה שמאירה את החיים.

וזה גם מה שהיה קשה לי בתגובה שמישהו ענה פה שתלכי לחפש חבר'ה בצבא.

לא נכון! יש אנשים כאלה ועוד איך. ולא רק בצבא.

אם אתה הולך לישיבה ואתה מתחיל להיות בייניש כבוי תבדוק מה אתה עושה שם.

זה לא מה שהתורה אמורה לעשות. התורה אמורה להאיר. ולא לכבות.

ואתם בנות צריכות לדעת להסתכל. ולא לחשוב שעצם זה שהרצון שלו זה ללמוד תורה הרבה שנים. זה אומר שהוא כבוי.

וזה שיש לו כיפה גדולה ופאות ארוכות זה לא אומר שהוא עדין נפש שלא מסוגל להגיד מילה.

זה אומר שהוא לא סופר את העולם ועושה מה שהוא חושב שנכון...

והחבר'ה האלה שנשארים בישיבה למרות כל כוחות החיים שלהם. זה החבר'ה הכי חזקים שתמצאו...

מילה שלי...

אני חושב שזה ביטוי לא מוצלח.

יש שכר לתום, זו האמת. שכר, שהכל נבנה מתוך אמת. חיצוניות מתוך פנימיות. וזה בונה עולם אחר לגמרי, לטווח ארוך.

הלוואי כולם - בנים ובנות - יתחתנו מתוך תום.

אני לא מילאתי ב"כרטיס האישי" פרטים מעולם...

תנוח דעתך, יודע מצוין על מה אני מדבר.... 

ומה  שאני כיוונתי אליו, היה על משהו שראיתי לפני שנים רבות, שרב מסוים כתב את הביטוי "מחיר התום" - ולא התכוון למה שאתה כותב כעת על חוסר הדרכה, וגם אני לא כיוונתי לכך אלא למה שיש בתגובה עליה הגבת לפני כן באיזכור הביטוי הזה.

על כך אמרתי, שזה מעולה ה"תום" הזה, שאינו מכיר את עיוותי זוהמת הרחוב. הכל נבנה שם מתוך היחס האמיתי שבלב. ואז אותם דברים כביכול כלפי חוץ, הם אחרת לגמרי, ומבטאים משהו אחר לגמרי.

[זה לא סותר שאכן לפעמים מהדרכה לא נכונה, או סיבוכים אחרים, יכולות להיות בעיות. אבל לא זה הנידון]

טוב שיש תום. וטוב שיש גם הדרכות, כשצריך, איך בונים מתוך התום הזה, חיי נישואין למעשה, על מרכיביהם השונים.

אבל לא סותר שצריך מציאת חן. מסכימה ממש שבלי מידות טובות, היופי והמשיכה לא שווים פרוטה. 

וזה רק מתכון לסבל בחיים. אי אפשר לבנות זוגיות מוצלחת בלי מידות מעולות לא סתם טובות, מעולות!! וגם צריך באמת חיבור מוצלח. 

אבל מה לעשות שלפעמים קשה להמשך לבחורים חננים עם כל הלב הענק שיש להם... =/

אם כי האמירה שה"חפיפניקים מכירים מהסרטים וכו'", ממש אינה נכונה.

"מכירים" כביכול, מה שאין לו שמץ שייכות לאמת, שהיא באה דווקא מתוך קשר פנימי של נישואין ועדינות נפש. 

[ובכל זאת, יש שיותר צריכות את התחושה של ה"מוביל" ויש פחות. אלא שצריך להבחין בתכונות, לא ללכת שולל רק אחרי הניראות הראשונית]

הטעות הזאת שכל כך הרבה בחורים ובחורות עושים.

ולא, אני לא מדברת על זה שאת כאילו מחפשת משהו לא קיים.

אני מדברת על זה שאת לא מגדירה לעצמך נכון מה זה זוגיות!!!!!!! 

מיד כשאני שומעת מה רווקים או רווקות מחפשים אני מזהה האם הם מבינים את החיים שהם הולכים לקראתם או לא.

וזה חשוב לא רק בשביל למצוא את הבנאדם הנכון, אלא גם (ובעיקר) בשביל לבנות משפחה שמחה ואוהבת.

לכן אני ממליצה לך קודם כל לשאול את עצמך ולספר לעצמך מה הופך זוגיות ומשפחה להיות חמה, אוהבת ותומכת. מה יידרש ממך ומה יידרש מהבן זוג שלך כדי להשיג את זה.

כרגע את עוסקת בשאלה אחרת לגמרי של "מה ירגש אותי", "מה יגרום לי להתאהב". וזה רק חלק קטן מאוד מהבסיס שצריך להיות בשביל הקמת משפחה טובה. 

אגב, גם הגדרות חיצוניות כמו רמה דתית, השכלה, באיזה מוסד הוא למד, מה הוא עשה בצבא וכד' לא ישנו הרבה את איך תראה המשפחה והזוגיות שלך.

ולגבי משיכה והיפתחות - בע"הזה בוא יבוא גם בלי שתנסי לחפש הגדרות לזה. תתפללי על זה שזה יבוא עם האדם שאכן מתאים להיות השותף שלך למשימת חייכם הגדולה הזאת של הקמת משפחה!

המיוחד בדוסים (לא רק, אבל נורא בולט) שהם מאוד מכבדים. ובזמן הדייטים זה יכול קצת להוריד מה"גבריות". הוא לא יקבע לך מה לעשות ולאן ללכת. לעניות דעתי גבריות לא מתבטאת בדומיננטיות שתלטנית אלא ביכולת לנהל דברים, בדאגה, קצת יכולת פיזית  (לא מחייב בכלל! אבל עדיין רציתי מישו שירים את הדברים הכבדים ועוד....) וכדו'.

אז לדעתי בשיחות הראשונות הגבריות פחות יכולה לצאת לפועל, יותר בטיולים וכאלה.

אנחנו חרדים אמתיים. אברכים וכאלו, ואח לי רומנטיקן משהו...

גם גיס שלי.

אני חושבת שזה אופי...

הכרתי אחד כזה! האמת שתיים! אבל זה נדיר ממש ממש!

וגם הם כן ראו בתכלס את העולם שבחוץ , כן נחשפו, פשוט בחרו בדרך אחרת.. 

חוסר מודעות לעומת זאת, חוסר ביטחון עצמי ואטימות רגשית כן יכול לסתור את זה.. 

"דוס צדיק" זה לא דווקא "פאות כיפה גדולה".. זה לא הולך לפי הדמיון.

ב. באמת, "סדרות" זו קללה. אפילו מהסברא הפשוטה, הרי אלו ששם, כל חייהם הצגה אחת גדולה. מה זה אומר על "אדם"..

תנסי להרגיש מה את רוצה מצד עצמך, מבפנים.

ג. גם אחרי ניכוי הענין הזה - שלא תהיה מחשבה כאילו אמור להיראות כמו משהו מהטומאה הזאת ל ה"סדרות"..

הרצון למישהו כמו שתיארת, זה טבעי ובסדר ולא סותר מישהו צדיק.. יכול להיות משהו צדיק וטוב, ורוצה להיטיב לאשתו גם ע"י "גב" חזק, ובוודאי באהבת אמת, מתוך נישואין (שזה יותר מ"רומנטיקה" דמיונית).

נכון שלפעמים העדינות לא הולכת בדיוק עם הצד שרצית - וגם זה בסדר גמור, סוג של אנשים - אבל יש גם כמו שרצית. לא סותר במהות.

מה שנראה לך שלפעמים כאלה שהם ברמה דתית נמוכה יותר, כאילו מתאימים יותר לתכונה שרצית, זה לא בהכרח. לעיתים זה יותר חיצוני, תופס בהתחלה את הדמיון - כאשר אותה תכונה, אם תבוא מתוך אישיות יותר פנימית, תהיה יותר עמוקה ויציבה.

ועדינות, זו תכונה מעולה. גורמת להתחשבות ושימת לב. אלא שאת מתכוונת לביטויים החיצוניים, כמה האדם "מוביל" בלי סתירה לכך.

אז יש כאלה. צריך עוד קצת לחפש.

ושו לא שאלה כ"כ נדירה, יש עוד כאלה שזה מה שהן מחפשות..

אם את מחפשת יעוץ בנושא, מוזמנת לפנות אלי

יועצת אישית וזוגית ועזרתי לשתי בנות בתהליך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.