רציתי לשאול אם יש כאן עוד נשים שלא הולכות לטיפת חלב, האם אין עם זה בעיה מבחינה בירוקרטית? מה עושים בנושא מעקבים? האם צריך? ואם כן כמה? כל כמה זמן? ולאן אתן הולכות? אשמח לשמוע מנסיונכן- היות ולי עוד אין כזה
חודש טוב
חודש טוב פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
הי אמהות-טל שחר
אני לא הולכת לטיפת חלב..חבילת טישו
בהתחלה עוד הייתי הולכת עד שזה פשוט עלה לי על העצבים שאומרים כל הזמן לדחוף לילד מטרנה וזה לא טוב שהוא ישן כל הלילה ועוד ועוד..
אני עכשיו לקראת לידה שניה בעז"ה וממש אין לי סיבה להגיע לשם. (בעיקר גם כי אני לא מתכוונת לחסן את הילד הבא ואין לי כח לשטיפות מח שאני אמא מתעללת)
זו לא צורה נעימה של דיוןיוקטנה
הדרך הנעימה היא לשאול: "מדוע אינך מחסנת?" או: "מה עם הדברה של המחלות?" וכן הלאה.
האשמות אינן מזמינות דיון ענייני ופורה.
(ואם אינך מעוניינת דיון אלא בהעלבה אישית, בבקשה במסר אישי ולא על גבי הפורום הנעים שלי ;))
האשמות אינן מזמינות דיון ענייני ופורה.
(ואם אינך מעוניינת דיון אלא בהעלבה אישית, בבקשה במסר אישי ולא על גבי הפורום הנעים שלי ;))
לא ענין של האשמה, זו נקודה למחשבהאנונימי (פותח)
זה פשוט כי אני בהריון כרגע ולא מחוסנת מאדמת (פג התוקף), אני מפחדת ממי שלא מחוסן
אני מפחדת על ההריון שלי, זו זכותי
צריך לזכור שהכל משמים, הבריאות והמחלות. אבל "מגלגלין זכות ע"י זכאי, וחובה ע"י חייב"- כך שהיא צריכה לקחת לתשומת ליבה שאם היא הגורם להפצת המחלה ולהידבקות של מישהו אחר- זה סובב כך מםני שהיא "חייבת"!! ויש לה אפשרות לחסוך זאת מעצמה ומאחרים
אני חושבת שמעבר להסתכלות הצרה של אני-עצמי-והאידיאלים שלי, יש אחריות לגבי אחרים הסובבים אותך!!
זה מאד נחמד שאת דוגלת בשיטה הטבעית ומרגישה שזה "האחריות האמהית" שלך לילדיך, את בסך הכל מרגיעה את עצמך! את לא מועילה לילדיך! הם ישארו גם אחרי ה-120 שלך לא מחוסנים
ואני לא מדברת על מחלות ילדות כמו אבעבועות אלא על מגפות כמו שחפת, פוליו ועוד
ובכלל, במבט שני על השאלה
אני חושבת שההליכה לטיפת חלב היא די מיותרת פרט לחיסונים
כי באמת לאמא יש את הניסיון והאינסטינקט להבחין אם משהו לא תקין, בהחלט לא צריך להתייחס לכל הבילבולי מח של האחיות בטיפת חלב, הילד שלי לא צריך להיות כמו שכתוב בספר. ה"ממוצע" וה"מקובל" לפי הקריטריונים שלהם נקבע סטטיסטית לפי 60% נורמה והשאר לא בנורמה
בכל אופן לא התכוונתי להפריע את נעימות הדיון רק לעורר מלב דאוג
הם באמת נודניקיםאנונימי (פותח)
אין להם בכלל עידוד של הנקה
הוא קצת פחות מהמשקל שלו הם אומרים להוסיף לו דייסה או ירקות עם שמן קנולה
מה הם חולה נפש???????????????????. שמן קנולה???????
תינוק בן 8 חודשים?????
אני הולכת ולא מתייחסת למה שהם אומרים
אבל אני בקטע שלא מחסנת כל חיסון
יש לנו במשפחה נפגעי חיסונים ואפילו שאחותי חילונית גיליתי השבוע שהיא אמרה שהיה בטלויזיה מאמר שאמרו
שלא כל החיסונים חייבים לחסן, כמו בעבועות שהילד יכול לקבל את זה בצורה טבעית
טוב לזה יש פרשה שלמה ודיעה אחרת ......
אגב החברותה של בעלי נכנס לרב קנייבסקי שליט"א
ושאל אותו האם לחסן , מה דעתו על החיסונים
הוא לא יענה כן או לא בבירור הוא אמר שהוא ניסה להתחמק ואמר במילים האלה
"חיסונים זה מנהג מדינה, זה לא הלכה!!!!!!"
שאל אותו שוב האברך היקר : לחסן או לא? אמר לו לא בשלמות שכן... אף רב לא יגיד לאדם לא לחסן הוא לא יקח אחריות אבל אני יודעת שיש גדולי רבנים שאמרו לכמה חברות שלי ששאלו אותם אמרו להם לא לחסן בבירור!!!
היום יש הרבה מודעות
אני יודעת שישיבה מאוד מוכרת בירושלים אולי עדיף שלא אגיד את שמה כאן
שכל בני הישיבה וגם הרב עצמו בטח מודע לכך שהבריאות של הילד לא לחסן
נעמה
התכוונת למעקב הריון או לילדים?יוקטנה
הכוונה למעקב ילדיםטל שחר
את ההריון צלחתי בקלילות בלעדי טיפת חלב- וכאמא פעם ראשונה- שאלתי את עצמי מה עושות אמהות אחרות שלא מחסנות, מבחינת מעקבים ודברים כאלה. אני בעצמי לא בטוחה שכ"כ קריטי לקחת את התינוק בזמנים שטיפת חלב מציב בפרוטוקול, וגם- אני מקבלת מסר כללי מאמהות שאם חס ושלום משהו לא בסדר - כנראה שאני אדע על זה לפניהם, ושאין צורך ממשי לקבל מהם אישור שהכל תקין. תודה
אהה גם אני לא הולכת כבריוקטנה
כשיש לי שאלה בהתפתחות - אני שואלת את רופא הילדים שלנו.
אני מאמינה יותר באינסטינקט האימהי מאשר בטבלאות התפתחות. אני מאמינה שאמא שסומכת על החושים שלה, גם קשובה יותר לחושים שלה, ולכן לא צריכה להישען על עזרים חיצוניים (דוגמת טבלאות). אני מאמינה שאם יש בעיה, אמא שסומכת על החושים שלה וקשובה להם, תראה את הבעיה.
אני מאמינה יותר באינסטינקט האימהי מאשר בטבלאות התפתחות. אני מאמינה שאמא שסומכת על החושים שלה, גם קשובה יותר לחושים שלה, ולכן לא צריכה להישען על עזרים חיצוניים (דוגמת טבלאות). אני מאמינה שאם יש בעיה, אמא שסומכת על החושים שלה וקשובה להם, תראה את הבעיה.
לידה טבעית יש מודעות גבוה לקטע הזהאנונימי (פותח)
בקרוב אצלי
אבל עד חודש שביעי אני לא מבקרת בקופת חולים למעקב הם גם אוהבים להפחיד כל הזמן
הוא קטן.... הוא גדול.... הם ממש קרציות בקטע הזה
מה שכתוב כתוב
ההשתדלות שלי להתפלל לא להזיק לאובר ולדחוף לו קרינות של צילומים למוח שלו
זה ממש לא מומלץ בחודשים הראשונים בכל אופן לעשות צילומים ...... הקרינה מפריעה להם
זה יכול לפגוע בראשם של הוולד
קצת התרגזתיאם6
אני כן הולכת לשם. נכון-לא צריך להילחץ מכל מה שהם אומרים אבל אפשר להתיעץ לגבי כל מיני דברים- למשל אצלי שמו לב למעט גמישות יתר והמליצו על הרבה עיסויים והילדה זחלה והלכה מוקדם (בגמישות יתר זה לוקח להם יותר זמן כי הרגללים חלשות).
חיסונים:יש משהו לא פיר בלא לחסן כי אתה בונה על זה שאחרים יחסנו וכך המחלה לא תדביק אותך. היום יש טרנד כזה וסיפורים על ילדים שנפגעו מחיסונים אז הנה שני סיפורים לאיזון. בשניהם אני מכירה את הנפשות:1 הורים שלא חיסנו לחצבת וילדתם שהיתה חולה בעוד כמה דברים הסתבכה ונפטרה. 2 הורים שלא חיסנו לחצבת הילדה שלהם היום עם פיגור,נכות ועוד, כתוצאה מהמחלה. שאר הילדים בכעס נורא על ההורים.
בקיצור-טיפת חלב זה לא סתם מכשפות מרקדות עם מזרקים שופעי ארס...
קודם כל אין מה לכעוס..שירק
יש כל מיני גישות, ולכן כל אחד הוא הורה לילד שלו.
את יכולה לכעוס על מי שמזניח את הילדים שלו, אבל לא על מי שחושב על טובת הילד שלו בצורה אחרת ממך.
גם לגבי חיסונים יש מחלוקות בעניין, קודם כל אלו חיסונים חשובים יותר ואלו פחות, או שבכלל מיותרים. חצבת היא מחלה קשה שכדאי לחסן. אבל למשל לגבי מחומשת? הרבה רופאים סבורים שלא טוב לגוף להתמודד בבת אחת עם כמה סוגים של מחלות ולפתח נוגדנים מסוגים שונים בבת אחת.
יש גם מחקרים על הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם. ידעת מזה? יש הרבה תופעות לוואי לחיסונים ויתכן שהם פוגעים במקרים מסוימים במערכת העצבים.
אני אישית כן מתכוונת לחסן את הילדה שלי, כי אני סבורה שלמרות הסיכון בזה המחלות יותר מסוכנות.
בנוסף לזהשירק
אני גם לא מסכימה עם הגישה של ה'טבעי' בכל דבר והאמונה בגוף שיידע להתמודד עם מחלות לבד (זה בשבילך טל שחר!).
המציאות היא שתינוקות היום שורדים הרבה יותר טוב מפעם, ותוחלת החיים בכלל עלתה. אני לא יודעת אם זה בגלל הויטמין k או בגלל כל יתר הטיפולים שנותנים בבית החולים לתינוקות, או בגלל החיסונים בהמשך. לכן לבוא ולהגיד שכמה שיותר טבעי וכמה שפחות התערבות כך יותר בריא, זה לא נכון.
לפעמים זה עקרוניקיווי
ולא ניצול של החברה המחוסנת.
יש מאמינים שלא החיידקים גורמים למחלה אלא הפסולת שמסתובבת בגוף מהרעלים שאנחנו מכניסים אליו. החיידקים באים לפרק את הפסולת. ולכן אם לגוף לא יהיה פסולת הוא לא יהיה חולה.
ולכן החיסונים לא ממש עוזרים...
אני גם תומכת במה שכתבה "הבת שלי"נווה מדבר
אמנם לא כ"כ בצורת ההתבטאות , אבל בעיקרון היא צודקת.
א. המון מחלות כמעט ולא נפוצות היום בגלל שכולם מחסנים (נו טוב, כמעט כולם...). אז כשאת מחסנת-את תורמת לציבור.
(וזה לא פייר להגיד, לא על חשבון הילד שלי...וגם לא נכון, כי הוא עלול להיות הבא בתור ,חס וחלילה).
ב. חוץ מזה כמו שכתבה "הבת שלי", זה נכון שכאשר את לא מחסנת את מסכנת אוכלוסיות מסויימות.
לסיכום- עם כל הכאב, לדעתי, עדיף לחסן.
אגב, קצת מזכיר לי את נושא האנטיביוטיקה, אני מכירה אנשים שקצת כואב להם הגרון, הם מחליטים לעצמם שהם חייבים אנטיביוטיקה והם לוקחים.
טוב, אז פה הם גם מזיקים לעצמם , אבל בהחלט גם לכלל האוכלוסיה, בכך שהם "מעודדים" את החיידקים לפתח עמידות, ואז כשבאמת מישהו יצטרך- החיידקים פתחו עמידות והאנטיביוטיקה לא תעזור לו.
נקודה למחשבה...
תודה לכל המשתתפות- ו...טל שחר
שמחתי מאוד לקרוא בין שורותיכן למעשה כמה חשובים לכן לכולכן הילדים שלנו, ואיך כל אחת מכן מגנה על הדברים שהיא באמת מאמינה בהם, ופועלת מכל ליבה ליידע את רעותיה בסכנות הטמונות ,חיסונים, מחלות, תרופות, והליכים רפואיים שונים ובטוח שנמצא מחקרים לכאן ולכאן- בכל הנושאים הללו ועוד.
אישית אני מתחברת לאמירה של יוקטנה, ואחד האופנים שלי לאפשר לעצמי להיות במקום הזה- הוא דרך בחירה מודעת לטיפולים שאני מעניקה לילדי- כל אם היא מודעת כמובן- ועל סמך הידע שלה-והאינטואיציה שלה היא מחליטה מה נכון לה ולמשפחתה, מתוך מה שאני הצלחתי ללמוד (ואני גם בתחום הטיפולי כעשור- שרובו כלל גם לימודים- וכמובן שלקראת הלידה בע"ה יתברך- האצתי את חקירותי- אצל אנשי מקצוע רבים ומגוונים, אינטרנט, ספרים ועוד) החלטתי את הדברים שהחלטתי, ואני מאמינה שמערכת של שיתוף מידע- ,עם נשים נוספות שבחרו חלק מבחירותיהן בדומה לי- יכולה ללמד אותי על ההצלחה של רעיונות אלו בשטח והבעיות שכדאי לקחת בחשבון- סוג כזה של שיתוף מידע- יכול להעלות מודעות לנושאים חשובים- שחבל להסות בכעס- כי חוסר בשיתוף- הוא מקדם לבורות והחלטות לא מודעות.
יש מקום חשוב- להתבונן במבט רחב, להקשיב , ולקבל דעות שונות- וכ"א יעשה את המיונים שנכונים לו- זו זכותינו הבסיסית כאנשים- לבחור איך לטפל בגוף שלנו.
בברכת בריאות ובטחון
.
דוקא לגבי נשים בהריוןאמאקנגורו
אני לא מסכימה.
אני חליתי באדמת כילדה. הייתי מאוד מאוד חולה, ובסוף זה עבר.
היום אני מחוסנת טבעית לאדמת ולכן אין לי סכנה להדבקות בהריונות, ואין לי צורך להיות כל הזמן במעקב לראות שאני מחוסנת. (אמנם בתחילת כל הריון בודקים קבוע נוגדנים לאדמת, אבל החיסון הטבעי הוא לכל החיים.)
לעומתי- בנותי שמחוסנות נגד אדמת, יצטרכו להקפיד באמת, לפני כל הריון ,לבדוק ולודא שהן אכן מחוסנות, כדי לא להסתכן במחלה זו בהריון וגם להתחסן כל פעם כשצריך. כי החיסון שניתן בטיפת-חלב הוא תקף ל7 שנים (נדמה לי+-) וצריך לחדש אותו כל פעם.
נראה לי שדוקא אני, שחליתי במחלה בעברי, פחות מסכנת אנשים אחרים בהידבקות במחלה.
אגב, לפני שחיסנו נגד אדמת, רוב הילדים חלו בשלב זה או אחר במחלה, ולכן כשהגיעו לגיל שהיו בהריון- כבר היו כמעט כולן מחוסנות, ולכן הסיכון פחת.
אני חושבת שאולי דוקא חיסון כזה עדיף שינתן רק למי שהגיע לשלב של הריונות בחייה וטרם חלתה במחלה, ולא ינתן כדרך שיגרה לתינוקות, שאז צריך לחזור ולהקפיד להתחסן כל החיים.
לכן גם אינני מחסנת נגד אבעבועות. אני מעדיפה שילדי יחלו במחלה, ויתחסנו באופן טבעי.
רובנו חלינו בזה כילדות קטנות, ולכן איננו חוששות בהריונות מהדבקות במחלה.
לגבי מחלות ממש מסוכנות, אני בעד לחסן, בשביל ילדי שלי, ובשביל הסביבה.
נראה לי שאני אתחיל חיסונים עם הקטן בגיל חצי שנה.
בהצלחה לכל אחת בדרכה,
ורק בריאות
העיקרונות האלו הופרכו על ידי המדעדבורי
(יש לי בחינה באימונולוגיה בעוד שבועיים, כך שאני חייבת לתת כאן מידע אמין - שלא אכשל בבחינה...)
חיידקים מסתובבים בעולם ונכנסים לכל מקום שאינו נעול בפניהם. הם לא מחפשים פסולת או לפרק פסולת, אלא מנסים להתרבות ולחיות על כל דבר שיאפשר להם חיים, והם מצליחים כשהם פוגשים תאים שמתאימים למבנה המולקולרי שלהם. הם רק רוצים לחיות ולהתרבות.
הבעיה היא כאשר הם מתרבים וחיים על חשבונינו - על גב בריאותינו, ואז יש מחלות.
החידקים מגיעים לגוף כל הזמן, גם אם לא מכניסים לגוף פסולת. השאלה היא האם הם מצליחים לגרום למחלה או שמערכת החיסון שלנו יעילה יותר מהם ומגרשת אותם החוצה? הרבה מהחיסונים באים לעזור לגוף ליעל את החיסון הטבעי שכבר קיים, והם לא באים במקום חיסון טבעי (עובדה שאנשים עם מערכת חיסון לקויה - שעברו כימותרפיות או מסיבות אחרות - לא מחסנים אותם, זה לא יעזור כשאין בסיס טוב בגוף).
לכן צריך לדעת שרוב החיסונים פשוט נותנים "טיפ" לגוף לעבוד יעיל יותר ומהר יותר נגד החידק, והחיסון לא מבטל את העבודה הטבעית של הגוף אלא להיפך.
צריך להיות מודעים לאינטרסים של חברות התרופות שמפתחות את החיסונים, נניח חיסוני שפעת למבוגרים מעל גיל 65 הם לרוב בדיחה עצובה, כי מערכת החיסון הטבעית בדר"כ מאד חלשה בזמן זה.
גם חיסון נגד סרטן צוואר הרחם, הנגרם מחיידק - זה מצחיק לתת לנשים שומרות תורה ומצוות, כיוון שהסיכוי להידבק בחיידק הוא בעיקר באוכלוסיה שמחליפה בני זוג לעיתים קרובות.
אבל חיסוני אדמת, חצבת ועוד - עם כל הסיכונים שבהם - לא הייתי מוותרת אף פעם.
והעיקר הבריאות, בעזרת ה'!
לא סתם זה קיים!אנונימי (פותח)
החיסונים כשלעצמם הם פשוט מצילי חיים, ואין לי כח להתווכח על זה כרגע, חוץ מכל מה שכתבו לפני, שזה פשוט ניצול העובדה שכולם מחוסנים. אם הסיכוי של הילד שלך לחטוף פוליו היה כמו לפני החיסונים, לא היית חושבת פעמיים. באמת שלא.
חוצמזה- הלו, תתעוררו! הרפואה היא בשבילנו ולא נגדנו! נראה לי שהגישה ה"טבעית" עלתה פה לראש לכמה בנות. כן, הצלחתן לעצבן אותי למרות שגם אני משתדלת לברר על כל פרוצדורה רפואית.
שירק- כשאנשים אחרים רואים את טובת הילד שלהם כמשהו שמסכן את הילד שלי ואת החברה כולה (וזה מוכח), זה כבר סיפור שונה לגמרי ממישהי שסתם חושבת אחרת.
חוצמזה- הלו, תתעוררו! הרפואה היא בשבילנו ולא נגדנו! נראה לי שהגישה ה"טבעית" עלתה פה לראש לכמה בנות. כן, הצלחתן לעצבן אותי למרות שגם אני משתדלת לברר על כל פרוצדורה רפואית.
שירק- כשאנשים אחרים רואים את טובת הילד שלהם כמשהו שמסכן את הילד שלי ואת החברה כולה (וזה מוכח), זה כבר סיפור שונה לגמרי ממישהי שסתם חושבת אחרת.
מעניין שהזכרת דווקא את הפוליויוקטנה
כי זה המקרה הידוע והבולט ביותר, בו המחלה כמעט ולא היתה קיימת, ומרגע שחיסנו, התפרצה מגיפה קשה מאוד! זה המקרה הידוע ביותר (הפוליו), אבל במספר חיסונים נוספים, רואים עלייה בתחלואה במחלה, מיד לאחר תחילת מתן החיסון לאוכלוסייה.
כמו כל אמא, אני רוצה לעשות את חובתי - להגן על ילדיי - בדרך הטובה ביותר שאני מוצאת לנכון. כך את עושה, וכך אני עושה. במקרה הדרכים שלנו שונות, אבל חשוב לזכור שלכולנו מטרה אחת משותפת זהה. גם בעלי לא מסכים איתי כל הזמן, ועדיין, אנחנו מוצאים דרך לחיות זה עם זו, ואפילו לאהוב.
ועכשיו ההסבר שלי לבחירה שלי. אני לא יודעת לגבי כל ה"לא מחסנים". אני יכולה לומר לך שאני אישית אומרת שממילא החיסון מחסן רק בחלק מהמקרים. כ-80% מחוסנים, ו-20% נוספים נותרים לא מחוסנים למרות שקיבלו את החיסון, כך שממילא חלק גדול מהאוכלוסיה לא באמת מחוסנת.
בנוסף, אני מסתמכת לא על החלק המחוסן של האוכלוסיה, אלא על אורח החיים שלנו, שאני משתדלת שיהיה בריא במיוחד (טוב, יחסית לממוצע, בכל אופן. תמיד אפשר לשפר). למשל, אני מניקה לפחות עד גיל שנה. למשל, כמעט אין מזון מעובד או משומר בבית שלנו (שניצלים מוכנים וכיו"ב). למשל, בערך חצי מהזמן אנחנו אוכלים לחם מקמח מלא שאנחנו אופים בבית. למשל, אני משתדלת לבשל פחות בשר, ויותר קטניות. וכן הלאה, וכן הלאה.
ולגבי ההוכחה - זה נתון לוויכוח. יש "הוכחות" לכאן ולכאן. מאחר ולתעשיית התרופות יש יותר כסף וכח (זו התעשייה השניה הגדולה בעולם אחרי תעשית הנשק), טבע הדברים הוא שיגיעו לאוזנייך ה"הוכחות" שמגבות דווקא אותם. זה לא בהכרח אומר שהנתונים שהם מציגים בפנייך הם הנכונים.
כמו כל אמא, אני רוצה לעשות את חובתי - להגן על ילדיי - בדרך הטובה ביותר שאני מוצאת לנכון. כך את עושה, וכך אני עושה. במקרה הדרכים שלנו שונות, אבל חשוב לזכור שלכולנו מטרה אחת משותפת זהה. גם בעלי לא מסכים איתי כל הזמן, ועדיין, אנחנו מוצאים דרך לחיות זה עם זו, ואפילו לאהוב.
ועכשיו ההסבר שלי לבחירה שלי. אני לא יודעת לגבי כל ה"לא מחסנים". אני יכולה לומר לך שאני אישית אומרת שממילא החיסון מחסן רק בחלק מהמקרים. כ-80% מחוסנים, ו-20% נוספים נותרים לא מחוסנים למרות שקיבלו את החיסון, כך שממילא חלק גדול מהאוכלוסיה לא באמת מחוסנת.
בנוסף, אני מסתמכת לא על החלק המחוסן של האוכלוסיה, אלא על אורח החיים שלנו, שאני משתדלת שיהיה בריא במיוחד (טוב, יחסית לממוצע, בכל אופן. תמיד אפשר לשפר). למשל, אני מניקה לפחות עד גיל שנה. למשל, כמעט אין מזון מעובד או משומר בבית שלנו (שניצלים מוכנים וכיו"ב). למשל, בערך חצי מהזמן אנחנו אוכלים לחם מקמח מלא שאנחנו אופים בבית. למשל, אני משתדלת לבשל פחות בשר, ויותר קטניות. וכן הלאה, וכן הלאה.
ולגבי ההוכחה - זה נתון לוויכוח. יש "הוכחות" לכאן ולכאן. מאחר ולתעשיית התרופות יש יותר כסף וכח (זו התעשייה השניה הגדולה בעולם אחרי תעשית הנשק), טבע הדברים הוא שיגיעו לאוזנייך ה"הוכחות" שמגבות דווקא אותם. זה לא בהכרח אומר שהנתונים שהם מציגים בפנייך הם הנכונים.
החיסונים הם מצילי חיים עד שמבינים שהם לא...שמי
כמו שקרה לבת שלנו שאחרי חיסון מחומש היא הרוויחה את החיים שלה בנס! (וזה רופאים בהדסה אמרו...)
הבהלת אותיקיווי
הבן שלי אחרי מחומש עם 40.3 חום
באמת? גם הרופאים? :0יוקטנה
נשמע מסקרן! אשמח אם תרצי להרחיב (אבל אקבל בהבנה אם את לא רוצה...).
מימשהי שקצת מבינה...veredd
הגישה של "לא לחסן" היא גישה, איך נאמר בעדינות, לא ממש מובנת...
אני לא רוצה להתקיף, אבל בתור מישהי שדי מבינה בזה, אני יכולה להגיד לכם שאי חיסון ילדים זה- בעיקר- דבר עקרוני, עקשן וללא הסבר.
אני באמת לא רוצה להתקיף, ואני מכירה הרבה אימהות טובות שלא מחסנות את הילדים, ואני גם מכירה במקרה מישהו שלמד איתי וחלה בחצבת (כשהמגיפה התפשטה). הוא היה עולה חדש- אז הוא לא התחסן בהיותו ילד, ובגלל שילדים לא מחוסנים הדביקו אותו על האוטובוס, הוא היה חולה בצורה ממש קשה.
עכשיו, אני בהחלט מבינה שיש סיכון- למשל בחיסון המחומש, אבל יש דרכים היום להתגבר על זה, והדבר הכי עצוב הוא שרוב האמהות לא יודעות על זה, או לא רוצות לבדוק את זה...
קודם כל, ישנה רופאה בירושלים במחסנת את החיסונים בנפרד, כך שאין לחץ על הגוף ועל המערכת החיסונית ולא נגרם נזק. בנוסף, רוב וכמעט כל הנזקים נגרמו כתוצאה מילד שחוסן כאשר הוא לא הרגיש טוב (מספיק טיפ טיפונת של חום בשביל תגובה לא טובה.
החיסון זה דבר טוב, ועובדה שב"ה אחוזי התינוקות המתים רק יורדים, פשוט צריך לדעת איך להתנהג אליו!
אז אני, אישית, מחסנת, בגלל שאני לא רוצה לחשוף את ילדי למחלות קשות כ"כ, ובאותה רמה- אני לא רוצה לגדל בבית שלי חממה למחלות שעברו מהעולם. ואני, אישית, גם כמעט ולא מכניסה אוכל מעובד, משתדלת לבשל הכל, ולתת תוספות בריאות- שקדיה (דבר שהליצו, אגב בטיפת חלב, וילד שלא אכל כלום פתאום נפתח לא התיאבון מזה!) חלב עיזים ועוד כאלו.
למישהי שקצת מבינה בעצם כל אחתאמאקנגורו
כאן קצת מבינה, אז הגישה של כל אחת כאן, היא גישה, איך נאמר בעדינות, די מובנת...
אני פשוט לא מתלהבת מאלה שכותבות בפורומים בתור מומחיות, בלי לפרט את מומחיותן.
במקרה, יש כאן נשים רבות שקראו חומר מחקרי והתייעצו עם מומחים, לפני שהחליטו החלטות חשובות כ"כ,
לכן לא נראה לי ראוי לפסול את דעתן, רק מפני שבמחקרייך וידיעותייך הגעת למסקנות שונות מהן.
נכון שכל אחת מבינהveredd
ושוב- תאמיני לי שעשיתי מחקרים גם אצל אמהות שנפגעו מחיסונים, וגם הן הודו שיש דרך להתחסן מצד אחד, ולהישאר בריאים, מצד שני.
להגיד לך את האמת, ולכולכן, כמה שאני לא מנסה לשפוט (ואלו שמכירות אותי מפה וממקומות אחרים יודעות שזה נכון) פשוט כואב לי לשמוע ולראות ילדים שנפגעו בגלל שאמא של מישהו החליטה שההבנה שלה תסכן את ילדיה וילדים אחרים. חיסון זה לא כמו ביקור בטיפת חלב, זה לא משהו שמוותרים עליו כי הוא לא נוח (והוא לא נוח! ולא מושלם! ואני מודעת לזה, באמת) או כי הוא יכול להיות מסוכן. אין למשרד הבריאות שום ניסיון להפוך אותנו למוטציות. כואב לי כל כך לדעת שיש אמהות שלא מחסנות כי הן חושבות שזו קונספירציה של הממשל (יש גם כאלה, גם אם לא כולן) או סיבות אחרות.
כיום, כשאין את המחלות האלה באותה תדירות שיש פעם, קשה לנו להבין את הסכנה שטמונה בהם. בגלל זה הבחירה נהיית פשוטה יותר ויש יותר אמהות שלא מחסנות. אבל הבעיה היא שיש הורים שלוקחים את הטבעיות צעד אחד קדימה.
אני יודעת שזה ארוך, אבל תתנו לי בבקשה לצוטט את התשובה של הרב אבינר לשאלה על חיסונים:
אני בטוחה שלא כולן מכירות את הרב ואת גישתו, אז הסבר קצרצר- הרב אבינר הוא רב שידוע לא רק בצדיקותוף אלא גם בידע הנרחב שלו בהמון נושאים שונים. למי שבאמת מעוניינת לדעת- תקראו עד הסוף.
חיסונים זו לא שאלה עם תשובה נכונה אחת שכולם מחפשיםיוקטנה
לכן יש הרבה דעות, לכן הדיונים סוערים, לכן יש הרבה שחוקרות, לומדות ושואלות, לכן יש הרבה אפשרויות: לא לחסן, לחסן בגיל מאוחר, לחסן מפוצל, לחסן רק חלק, לחסן לפי הספר, לחסן הומאופטי...
אני חושבת שתשובה שנכונה למשפחה אחת, לא בהכרח מתאימה למשפחות אחרות.
אני חושבת שתשובה שנכונה למשפחה אחת, לא בהכרח מתאימה למשפחות אחרות.
יוקטנה היקרהveredd
בד"כ אני ממש דוגלת בשיטה הזו- שלכל משפחה מתאים משהו אחר. יש משפחות שמחנכות ילדים על דרך התורה, ויש כאלו שלא, יש כאלו שמדגישים דברים אחרים, וזה נורמלי ובריא ורצוי.
אבל משפחה לא יכולה לגדל בדרך מסויימת על חשבון אנשים אחרים. אם זה היה פוגע פוטנציאלית רק בה- מילא (למרות שגם זה לא בדיוק בסדר) אבל להגיד שמשפחה לא תחסן כי ככה הם מאמינים, ובדרך אנשים אחרים יכולים להיפגע, לחלות קשה ואפילו ח"ו למות או להיות נכים, ושזה בסדר כי יש משפחות כאלה... לא יודעת, לי זה לא נראה נכון.
זה כמו שאלה אחרת שראיתי במקום כשבדקתי את השאלה של הרב אבינר- מישהי שאלה אותו אם יש בעיה לשלוח ילד עם אבעבועות או כל מחלת ילדים לגן- כי גם אם ילדים אחרים ידבקו זה טוב כי זה יחסן אותם. הרב ענה לה- ההורים של הילדים האחרים לא ביקשו ממך את זה, ומי את שתחליטי מתי ואיך הילדים של אחרים ייחלו?!
בדיוק כמו שילד שחולה באדמת אסור לו להתקרב לנשים בהריון, כך נדמה לי שיש להרחיק ילדים שלא חוסנו וביקרו בחו"ל, או ילדים שלא חוסנו ובאו במגע עם בעל חיים, או סתם ילדים שלא חוסנו ולא מרגישים טוב (לפעמים הסימפטומים של מחלות, ובמיוחד חצבת ודומיה, דומים למחלות רגילות לגמרי) צריכים לתרחק מתינוקות, נשים בהריון וזקנים.
אם אמהות שלא מחסנות היו מסכימים לתנאים האלה- ניחא. אבל לא נתקלתי במקרים כאלו.
הדרך שלי לא פוגעת - להיפך - הדרך שלך היא הפוגעתיוקטנה
החיסונים גורמים להיווצרות מוטציות (ראי המקרה מלפני כמה שנים והפוליו המוטנטי שהתגלה במים), החיסונים גורמים לאנשים לחלות במחלות ילדות בגיל מבוגר (כל חיסון טוב ל-10 שנים במקרה הטוב), החיסונים מחדירים מתכות כבדות ושאר כימיקלים מסוכנים לתינוקות, ופוגעות במערכת העצבים המתפתחת באותן השנים ממש (ולפני אוטיזים יש PDD, ADD, ADHD ושאר DD ;)).
מילא שאת רוצה לסכן את ילדייך - אבל למה את שאר האוכלוסיה? מדוע הילדים שלי צריכים לחשוש מהתפרצות חוזרת של פוליו, מחלה שכמעט ועברה מין העולם (טרם החיסונים, אגב)?
לא, אני לא באמת מאמינה במה שכתבתי. אני חושבת שההחלטה שקיבלת היא טובה מאוד (למשפחתך) - ממש כמו שלי (למשפחתי). וגם ההחלטות של כבוד הרב הן ממש נפלאות (למשפחתו).
לשים אנשים בהסגר מכיוון שהם חושבים אחרת ממך? לחייב אנשים ללכת בדרך שאת מאמינה בה, ולא בדרך שהם מאמינים בה? זה אמיתי או שזה פאה?
אמרת יפה: "לפעמים הסימפטומים של מחלות, ובמיוחד חצבת ודומיה, דומים למחלות רגילות לגמרי". עד שיפתחו חיסון למחלה הרגילה לגמרי, ואז יספרו לך כמה היא מסוכנת ונוראה, ויעשו עוד קופה גדולה (ממש כמו שהיה עם שפעת העופות, והחזירים, ובפעם הבאה שפעת הזברות, בלי כל ספק). אנשים חולים ומבריאים וחולים ומתים ממש בכל יום, מכל מיני מחלות, שנגד רובן אין חיסון. מחלות ומוות הן חלק מהחיים.
מילא שאת רוצה לסכן את ילדייך - אבל למה את שאר האוכלוסיה? מדוע הילדים שלי צריכים לחשוש מהתפרצות חוזרת של פוליו, מחלה שכמעט ועברה מין העולם (טרם החיסונים, אגב)?
לא, אני לא באמת מאמינה במה שכתבתי. אני חושבת שההחלטה שקיבלת היא טובה מאוד (למשפחתך) - ממש כמו שלי (למשפחתי). וגם ההחלטות של כבוד הרב הן ממש נפלאות (למשפחתו).
לשים אנשים בהסגר מכיוון שהם חושבים אחרת ממך? לחייב אנשים ללכת בדרך שאת מאמינה בה, ולא בדרך שהם מאמינים בה? זה אמיתי או שזה פאה?
אמרת יפה: "לפעמים הסימפטומים של מחלות, ובמיוחד חצבת ודומיה, דומים למחלות רגילות לגמרי". עד שיפתחו חיסון למחלה הרגילה לגמרי, ואז יספרו לך כמה היא מסוכנת ונוראה, ויעשו עוד קופה גדולה (ממש כמו שהיה עם שפעת העופות, והחזירים, ובפעם הבאה שפעת הזברות, בלי כל ספק). אנשים חולים ומבריאים וחולים ומתים ממש בכל יום, מכל מיני מחלות, שנגד רובן אין חיסון. מחלות ומוות הן חלק מהחיים.
כי אם אנחנו רוצים לשרוד כחברהאנונימי (פותח)
אז ככה זה עובד. אני נורא מצטערת להביא את העובדה הפשוטה שאנשים מתים פחות מאשר מה שהיה לפני החיסונים. אני ממש לא מבינה את הגישה נגד הרפואה הרגילה, כאילו שכל המטרה שלהם היא להרוג אותנו. זה כ"כ צורם! בתור מתנדבת מד"א בעבר (כן, זו רפואה קונבנציונלית לחלוטין!) וסטודנטית לביולוגיה בהווה, אני יכולה להגיד שזה אפילו פוגע, אבל לא זו הנקודה. ברגע שלומדים את הדברים לעומק- לא ממחקר אינטרנטי שיש דעות לפה ולשם במשקל שווה, אלא במסגרת לימודים מסודרים לתואר- מבינים את כל האבסורד במה שיוקטנה ושות' טוענות.
כן, ככה הכל עובד- אף אחד לא יכול להיות מומחה בהכל, ולכן יש את האנשים החכמים בכל תחום. עובדה שתרופות סבתא היו מעולם, אבל מי מרגע שהתחילה הרפואה המודרנית התחלואה והתמותה ירדו פלאים.
ולגבי שפעת חזירים- נכון שקשה להבדיל, אבל אם היית לומדת את הנושא, היית מבינה שזה באמת מסוכן. זה ממש לא שטויות! ואין לי כח לפתוח פה הרצאה בביולוגיה, באמת שלא.
הערה אחרונה- הגישה של "כל אחד יעשה מה שהוא רוצה" היא בעצם כפייה על הגישה של "נעשה לכולם אותו דבר". כמו שאת לא יכולה להתחמק ממיסים אם את רוצה לחיות במדינה (ולא שאני מצדיקה את מה שגובים היום, אבל הרעיון עצמו בהחלט נכון), כך גם פה. כדי לחיות כחברה יש כללים מסוימים, ואחד הכללים האו החיסונים- כדי שלא נכחד מהעולם.
זהו.
כן, ככה הכל עובד- אף אחד לא יכול להיות מומחה בהכל, ולכן יש את האנשים החכמים בכל תחום. עובדה שתרופות סבתא היו מעולם, אבל מי מרגע שהתחילה הרפואה המודרנית התחלואה והתמותה ירדו פלאים.
ולגבי שפעת חזירים- נכון שקשה להבדיל, אבל אם היית לומדת את הנושא, היית מבינה שזה באמת מסוכן. זה ממש לא שטויות! ואין לי כח לפתוח פה הרצאה בביולוגיה, באמת שלא.
הערה אחרונה- הגישה של "כל אחד יעשה מה שהוא רוצה" היא בעצם כפייה על הגישה של "נעשה לכולם אותו דבר". כמו שאת לא יכולה להתחמק ממיסים אם את רוצה לחיות במדינה (ולא שאני מצדיקה את מה שגובים היום, אבל הרעיון עצמו בהחלט נכון), כך גם פה. כדי לחיות כחברה יש כללים מסוימים, ואחד הכללים האו החיסונים- כדי שלא נכחד מהעולם.
זהו.
העובדה הפשוטה שלך היא לא כל כך עובדתית יוקטנה
עבר עריכה על ידי יוקטנה בתאריך ה' תמוז תשס"ט 20:59
אנשים מתים פחות עוד לפני שהתחילו עם החיסונים, והרבה פעמים מתים יותר מרגע שהתחילו לחסן (למשל המקרה המפורסם של הפוליו, ויש עוד). אנשים רואים את הגרף של הירידה בתמותה מתחילת החיסונים, אבל כשמסתכלים על הגרף לפני תחילת החיסונים, רואים שמגמת הירידה החזקה התחילה עוד קודם לתחילת החיסונים, ושבחלק מהמקרים חלה עליה בתחלואה ובתמותה עם תחילת החיסונים.חיסונים אכן מתאימים לחלק מהאוכלוסיה - יופי למי שרוצה ויש לו.
רפואה קונבנציונאלית מצילה חיים - יופי שיש כשצריך.
כמו אנטיביוטיקה - כשצריך. וכשלא צריך - כדאי להימנע.
גם בתחום הרפואה יש דעות לכאן ולכאן. ד"ר חיים רוזנטל לא למד פחות ממך, אני בטוחה, ובכל זאת, הוא גיבש לעצמו דעות שונות. אני מקווה שכל אדם ימצא את הרופא המתאים לו בדיוק. יש מספיק רופאים ודעות בשביל כולם
שפעת באופן כללי היא באמת מסוכנת - בחלק קטן מאוד מהמקרים. שפעת החזירים מתבררת כמסוכנת במיוחד לאנשים מהכפרים הנחשלים במקסיקו (הפתעה, הפתעה). עיקר הפרסומים, להשקפתי, קיים כמקדם הסטריה ומכירות לחיסון השפעת לחורף הקרוב.
בתור סטודנטית לביולוגיה, אני מזמינה אותך ללמוד את הנושא של חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996
עמדתו היסודית של החוק הישראלי היא שכל טיפול רפואי מותנה בהסכמה מדעת של החולה. יש הבדל גדול מאוד ומסוכן מאוד בין "כל אחד יעשה מה שהוא רוצה" ובין "נעשה לכולם אותו הדבר".
מתה על הניסוחים שלכן...אמאקנגורו
אנשים לא מתים פחות. כולם מתים בסוף...סליחה על האופטימיות...השאלה היא רק באיזה גיל הם מתים, ומאיזו סיבה...
D:יוקטנה
ולמרות כל החיסונים והאנטיביוטיקה- אחתטל שחר
הסכנות הגדולות שמאיימות עלינו היום היא התפתחות זן וירוסים עמיד לכל החמרים- שיחסל את כל אוכלוסיית כדור הארץ...וזה- בגלל שלא איפשרנו לאבולוציה להתפתח באופן הטבעי שלה- ניסינו להתעלות על בורא עולם- לשבט חיים חדשים ולמנוע קושי לאנושות.
ידע הוא דבר חיוני , נפלא, ויכול להציל חיים או לקחת אותם, תלוי בתבונת המשתמש, הסיבה לגל של הדעות כנגד חיסונים הוא כנראה היארעות גבוהה יותר ויותר של תגובות בלתי צפויות, אולי זו ההחלשות הפיסית של האנושות, אולי חלק מזה הוא האופן בו אנו מונעים מהגוף "לעבור את האימונים שלו" - ומנסים להגן עליו לא מהנזק- אלא מה"סיכוי" לנזק, דבר שהוא מבורך- כי הגוף לומד ע"י חויה והתנסות, בוודאי שיש גבול לעצמת הגוף, ובוודאי ובוודאי שאין להדביק אנשים כדי שגופם ילמד, אך חשוב להסתכל על ההשלכות של כל החלטה שלנו, ולבחון בזהירות ובקשב- מה הנזק אל מול התועלת. גוף שלא למד להתמודד עם סביבתו- לא ידע לעשות זאת. הרפואה המערבית, יחד עם חברותיה המסורתיות יותר, מאפשרת לנו לנתר מצבים אלו- ולהציל חיים רבים,כך- אני יודעת למשל על רוב ההורים הלא מחסנים- שאם ילדיהם נפצעים- הולכים לקבל טטנוס. אך הרי לא נכלא ילד בבית- כדי שלא יפול במשחקיו בחוץ, או לחילופין- לא נוכל ללמד את ילדינו להמנע משיחה עם כל האנשים כדי לשמור עליהם מזרים, נעזור להם ללמוד ולהבדיל בין טוב ורע- מכרים שכנים וחברים- לאנשים זרים.
מתן חיסוני צהבת לתינוק בן יומו- דבר שעליו גם רוב הרופאים היום מסכימים- קל , זול , ובריא יותר- לבדוק את האם טרום הלידה- ולקבוע אם אכן יש צורך בחיסון, במקום להעניק לילוד שטרם קיבל את מע' החיסון הראשונית שלו מאמו דרך הכולסטרום- מנה של חיידקים ( ולו חלקי חיידקים) בתוספת כספית ופינוקים אחרים- מתנת "ברוך הבא לקיום" .
קשת השיקולים והמצבים היא אכן רחבה וההחלטה- כמצוין בחוק- ויותר מכך- במוסר- היא אישית- כולנו נזעם מאוד- אם יאלצו אותנו לקבל או לא לקבל טיפול בגופינו- בניגוד לאמונתינו- ובצדק- להזכירכן- כפיית טיפולים היא מזכרת שקיבלה האנושות מהמשטרים "הנאורים" שהיו...
הילידים האינדיאניים, היו מחליטים החלטות- כמו האם לכרות עץ, או לצוד עדר מסויים, מתוך נסיון לצפות מה יקרה במהלך 7 דורות לאור החלטתם, ואילו אנחנו- לא מסתכלים על השינויים שקורים מתחת לאפינו- בזמן שהוא זמן דור- לפני 20 שנה- קיבלנו כ 10 חיסונים עד גיל שנה, היום אנו מעניקים לילדינו עד 34 (!!!) חיסונים-עד אותו גיל. זהו טווח זמן שעדיין לא מאפשר למידה מלאה של ההשלכות , הכפלנו ביותר מ3 את החיסונים הניתנים, מהו חיסון? מה המרכיבים המדויקים בחיסונים? מה מידת ההשפעה של מתכות כבדות על הגוף? ובכמות גדולה יותר מאי פעם ( כי עכשיו אנו מקבלים אותן גם מהמים, מתכשירים קוסמטיים ועוד חמרים מעשה ידי אדם)? מה ההשלכה של לחלות במחלות אלו בגיל מבוגר במקום בגיל צעיר ( - מחלות כמו אבעבועות רוח )? כל אחד אחראי לעשות את החלטותיו, מתוך מחשבה , בחירה ואחריות אישית- לעצמו ולסביבתו- יהי רצון- שנעשה רצונו לרצוננו. שבוע טוב.
כנראה שנסכים על דבר אחד-veredd
שאנחנו לא מסכימות...
ההשפעה של מתכות כבדות על הגוף היא מחפירה, אבל גם אם יש מתכות כבדות בחיסונים- זו כמות מזערית יחסית לנזק שאתן טוענות לו. רק רציתי להדגיש את זה- כי היום באמת גילו שמתכות כבדות גורמות לאוטיזם ושאר מרעין בישין... אגב, גם מטפלים בגלל זה באוטיזם ע"י קילציה ודיאטה חריפה.
אבל בעיית החיסונים היא בעיה שונה לגמרי.
אני לא מבינה כ"כ למה זה נכנס לפה. הרי גם אני ואני מקווה שרוב האמהות מאמינה בגידול טבעי ככל האפשר, ע"מ לצמצם כניסת מתכות לגוף.
השורה האחרונה היא- אני לא מוכנה שהילדים שלי יגדלו חשופים למחלות כאלו כאשר יש להן פיתרון, ואני לא מוכנה שהם יהיו חממה טבעית למחלות. מצד שני, ברוך ה', טפו טפו טפו הבן שלי בן שנה וחצי ולעולם לא קיבל אנטיביוטיקה, ונתתי לו אקמול פעמיים שלוש, והרופאים לרוב הסכימו איתי במאה אחוז. הוא ינק עד גיל שנה ושלושה חודשים, וניסיתי לתת לו מזון טבעי ככל האפשר. יש דרך אמצע, לא צריך לסכן את עצמכם ואת האחרים ע"י קיצוניות...
סתם כהארת אגב,אומרת שירה
(כי הפריע לי המשפט הראשון שלך) : גם דרכי החינוך לפעמים פוגעות. משפחה שלא מחנכת את ילדיה על דרך התורה פוגעת בכל האומה ככלל, ובי כפרט... להרחבה ולהבנה, אני ממליצה לך לקרוא במידות הראי"ה את מידת התקון, ולראות בעצמך כיצד זה פוגע. זה לגבי חינוך בדרכי התורה. וודאי שיש עוד מרכיבים בחינוך אשר פוגעים בצורות שונות. הורים המחנכים את ילדיהם בצורה ליברלית וחופשית למדי, אשר "מעלימים עין" מכל מיני דברים מסויימים, כדי שהילד ילמד בעצמו, למשל, גם כן יכולים לפגוע בנו. אתן דוגמא: הורה הרואה את ילדו שותה אלכוהול ולא אומר לו דבר ולא מתערב רק כדי שהילד "ילמד בעצמו" עד כמה דבר זה מזיק, ויגיע לתובנות הנכונות באמצעות הנסיון, הרי הוא מסכן את אנשים וילדים אחרים. כי עלול בנו לשתות בהפרזה עד כדי כך שיבוא לידי רצח. ואני שואלת, חינוך כזה לא פוגע בנו? בכולנו?
וכן הלאה, וכן הלאה...
את האמת, אני לא בטוחה שיש לזה ממש פתרון. אי אפשר לצפות שכולם יחנכו את ילדיהם באותה הדרך מהסיבה הפשוטה שכל בני האדם שונים, וממילא גם דרך חינוכם; "חינוך לנער על פי דרכו"...
*מצטערת על הדוגמא האלימה משהו. לצערנו אנו שומעים על מקרים רבים ודומים לאלו בזמן האחרון 
חיסוןאנונימי (פותח)
כל הדעות נכונות בעיני החושבות אותן ,אך עובדות אינן פלסטלינה.ואל תכופפו אותן לנוחותכן. מגיפת הפוליו של שנות ה50 עדין מסתובבת בינינו בצורת נכים מעוותים וסובלים שחוזרים כעת לשלב הפוסט-פוליו,ובני משפחות שילדיהן נפטרו ביסורים (לעיתים יותר מאחד)מהמחלה בטרם היות החיסון! את ההתפרצות של סוף שנות ה80 מייחסים לעליה בלתי מחוסנת שהגיעה באותה עת,והנגיף הועבר דרך הביוב שחדר למי השתיה. האם אותן אמהות שאינן מחסנות שותות מים ממקור מיוחד או שהביוב המזהם את האקויפרים של א"י ,הבא מהאוכלוסיה הערבית הבלתי מחוסנת ,או מחקלאות ותעשיה מרעילות, בכל זאת מגיעים אליהן? להניק גם אני הנקתי את ילדי עד אחרי גיל שנה-שנה ורבע ובכל זאת הינו אורחי קבע אצל הרופא (הקונבנציונאלי והאחר)משמע אין "תעודת ביטוח".בקיצור,האידיליה של ימי העבר אינה מחלטת. האויר, המים והאדמה היו נקיים יותר וכן המזון,אבל שאלו את הסבתות או קיראו בספרים ובתעוד היסטורי על אימת המחלות והמוות שהיו חלק נוכח מאד בחייהן.באיחולי בריאות טובה והתחשבות בסביבה.
כל הכבוד אם ל-7שלה שוב
גם על הילדים וגם על הכתוב...
אני גם תמיד מתפלאה שמאדירים את העבר הטיבעי והבריא,
מוות היה חלק משגרת יומה של משפחה- כל משפחה סבלה ממוות של אחד או שניים מילדיה (ולא צריך ללכת רחוק מדי- אפשר לשאול את הסבתא) מה שהיום הוא לשמחתנו דבר חריג הנראה לנו קשה ומאיים.
אז הכון שיש הרבה קילקולים עם התקדמות הטכנולוגיה אבל אסור לשכוח את הברכה.
אם את מכירה עובדות שונות - את מוזמנת להביא סימוכיןיוקטנה
עבר עריכה על ידי יוקטנה בתאריך כ"א תמוז תשס"ט 19:02
מקרי הפוליו בעשרות השנים האחרונות, בארץ ובעולם, רובם ככולם מקורם בחיסון!
אם מחמת הדבקה ישירה מהחיסון, או בשל החלשת המערכת החיסונית כתוצאה מקבלת חיסונים שונים, או כתוצאה מירידה ברמת החיסון עם השנים, ומגע עם נגיף (שפיתח מוטציות אלימות יותר כתוצאה מהחיסונים, כמובן).
"... במגפה שהתרחשה ב- 1949 היו כ- 128 מקרים שיתוקיים. המגפה התעצמה וב1950 היו 1,621 מקרים ו918 מקרים בשנת 1951. בחמש השנים שאחר כך היו 650 מקרים בשנה...
ב- 1957 הוכנס השימוש בחיסון. שנה אחר כך הופיעה התפרצות גדולה: 573 מקרי שיתוק. בשנים 1960-1959 הופיעו כ- 37 מקרים שיתוקיים ושוב התפרצות רצינית ב- 1961.
גריכטר כותב: "הדעה הרווחת היא כי הסיבה להתפרצויות אלה הייתה קשורה בשימוש בתרכיב מומת בעל יעילות נמוכה יחסית שהיה נהוג אז". הוחלט לעבור לחיסון המוחלש (סייבין) וב- 1962הופיעו 18 מקרים, כאשר ב- 1963 היו שלושה מקרים בלבד, מה שעודד חיסון מסיבי של האוכלוסייה.
בין השנים 1988-1971 דווח על תשעה מקרים שיתוקיים כתוצאה ממגע עם החיסון המוחלש, שבעה מהם תינוקות שקיבלו את החיסון. ההתפרצות הגדולה ביותר מאז הייתה ב- 1988 באזור חדרה, שדווקא נבחר שש שנים קודם לכן לאזור ניסוי בו ניתן רק חיסון מחוזק מומת שלוש פעמים בשנת החיים הראשונה. לאורך שש שנים הוכיח הניסוי את עצמו, ואז החלו להופיע מקרים באור עקיבא ובאזורים נוספים. התברר כי החולים חוסנו בעבר, ולא בשש השנים האחרונות. גריכטר מניח כי הניסוי פגע באוכלוסייה שלא זכתה יותר לחיסון טבעי בגלל החיסונים, וגם לא לחיסון עדר בעקבות ההפרשות. לכן, כשהגיע נגיף אלים מהשטחים הסמוכים לישראל, הרי שהילדים שהמעי שלהם לא היה מחוסן, הפרישו אותו והפכו מידבקים לסביבתם הלא מוגנת. "
גריכטר כותב: "הדעה הרווחת היא כי הסיבה להתפרצויות אלה הייתה קשורה בשימוש בתרכיב מומת בעל יעילות נמוכה יחסית שהיה נהוג אז". הוחלט לעבור לחיסון המוחלש (סייבין) וב- 1962הופיעו 18 מקרים, כאשר ב- 1963 היו שלושה מקרים בלבד, מה שעודד חיסון מסיבי של האוכלוסייה.
בין השנים 1988-1971 דווח על תשעה מקרים שיתוקיים כתוצאה ממגע עם החיסון המוחלש, שבעה מהם תינוקות שקיבלו את החיסון. ההתפרצות הגדולה ביותר מאז הייתה ב- 1988 באזור חדרה, שדווקא נבחר שש שנים קודם לכן לאזור ניסוי בו ניתן רק חיסון מחוזק מומת שלוש פעמים בשנת החיים הראשונה. לאורך שש שנים הוכיח הניסוי את עצמו, ואז החלו להופיע מקרים באור עקיבא ובאזורים נוספים. התברר כי החולים חוסנו בעבר, ולא בשש השנים האחרונות. גריכטר מניח כי הניסוי פגע באוכלוסייה שלא זכתה יותר לחיסון טבעי בגלל החיסונים, וגם לא לחיסון עדר בעקבות ההפרשות. לכן, כשהגיע נגיף אלים מהשטחים הסמוכים לישראל, הרי שהילדים שהמעי שלהם לא היה מחוסן, הפרישו אותו והפכו מידבקים לסביבתם הלא מוגנת. "
...
"בארה"ב, בין השנים 1984-1975 דווח על יותר ממאה מקרים של פוליו כתוצאה מחיסון. בבריטניה בין 1991-1985 דווח על פי הספרות הרפואית על 13 מקרים של פוליו כתוצאה מחיסון בפוליו. באזור מסוים בסין הייתה ב- 1971 ירידה בשכיחות מקרי הפוליו לאחר חיסון מסיבי בנגיף המוחלש, אבל במקביל הייתה עלייה של פי עשרה בתחלואה של ג'וליאן ברה-סינדרום - מחלה של שיתוק וניוון שרירים עקב פגיעה עצבית. בניתוח הממצאים שפורסם ב1994- בLANCET- (הירחון המדעי האמריקאי) המסקנה הייתה שהחיסון המסיבי השפיע על העלייה במספר מקרי התחלואה בג'וליאן ברה. ב1961- פרצה מגפת פוליו במסצ'וסטס ארה"ב, ומניתוח הממצאים עלה שהיו יותר מקרי שיתוק באוכלוסייה המחוסנת לעומת האוכלוסייה הלא מחוסנת. בניתוחי הסטטיסטיקות בסוף שנות החמישים בארה"ב, ניכרה עלייה משמעותית במקרי הפוליו, למרות החיסון המסיבי של האוכלוסייה. דיווח בירחון LANCET (351,1998) מתאר גל תחלואה של פוליו בהודו בעקבות החיסון המשולש (דיפטריה, טטנוס ושעלת). חוקרים סבורים כי הזריקה המשולשת היא שעוררה את מחלת שיתוק הילדים"
כתבה שהופיעה במקור בירחון "הורים וילדים" - היישר מהמיינסטרים (ולא משום מקור "קיצוני" נגד חיסונים, או משהו כזה).
בצד ימין למעלה כתוב "שרשור חדש" תלחצי עליונווה מדבר
למעלה=בראש הדףנווה מדבר
בדיוק באתי להעלות תקישור הזה לפה...אוריה .ד.
לכל הלט מחסנותקרן2
אין לי כל כך ידע בנושא הזה - סתם ראיתי את הכתבה ונזכרתי שהיה כאן דיון. אני לא באמת חושבת שאתן מתעללות...
"ביקור בריאות הילד"פיגא
ב"ה
בארה"ב יש ביקור אצל רופא הנקרא "WELL BABY CHECK-UP" . הכוונה לביקור אצל רופא\ת הילדים לצורך מעקב שגרתי, לוודא גדילה וצמיחה והתפתחות תקינים. תמיד תמהתי מדוע בארץ רופא אחד רואה את הילד הבריא ורופא אחר רואה את הילד החולה. כיצד הרופא אמור לדעת שהילד חולה או לא?!? נכון שאם לילד יש חום של 41, ברור שהוא זקוק למעקב\טיפול, אבל מה לגבי המצב שלאמא נראה שיש בעיה, באינטואיציה האימהית שלה? רופא שמכיר את הילד כשהוא בריא יכול בקלות רבה יותר לראות את מה שעיניה וליבה של האם רואים.
שנים רבות זכו ילדי לטיפולה המסור של דר' פגי לוין, רופאת ילדים ירושלמית (ממוצא אמריקאי). היא קבעה (במסגרת ביקור "קופת חולים" רגיל, לא פרטי) "ביקורת בריאות הילד". היא שקלה, מדדה היקף ראש ואורך, בדקה לב, תגובות ושאר ירקות. הפגישות איתה היו ת-מ-י-ד לפני השעות שלה עם הילדים החולים (למה לסכן ילד בריא?!?).
הלוואי שירבו כמותה בישראל.
(ולמען הסר ספק, לא, לא ביקרתי עם ילדי שיחיו בטיפת חלב.)
הלוואי שירבו כמוה בישראל!
מישהי הגישה ילד בכיתה ב למבחן מחוננים?בוקר אור
עבר עריכה על ידי בוקר אור בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 18:33
אשמח לדעות לכאן ולכאן, פה או בפרטי
יודעת שההמלצה הרשמית של משרד החינוך היא להגיש לראשונה בג'
אגב גם אצלנו יש מגווןטארקו
ויש ילדים שמגיעים ממשפחות שלא בהכרח נראות דתיות ובוודאי לא תורניות...
לי זה פחות מפריע.
אני אדם רע אם מעצבן לי שהיא יולדת לפניי?!אנונימית בהו"ל
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
אני גם הייתי צפויה ללדת יחד עם גיסתידיאן ד.
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
ממש לא רעה, זה מובןכורסא ירוקה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
ממש מובן. בסוף תשיגי אותה...חחחממתקית
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
וואי הכי מובןאונמר
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
ממש ממש מובן!קטנה67
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
קרה לי גםהבוקר יעלה
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
קרה לי גם אבל הפוךשימושית
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני
איזה מבעס זה.....יעל מהדרום
לי ולאחותי היה שבוע הפרששומשומונית
אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)
גיסתי אמורה ללדת 4 ימים לפנייהר את יש
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
מהצד זה משעשע... כי ברור שזה לא נובע משנאהיעל מהדרום
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
גם אני ככהשומשומונית
אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.
הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.
נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...
טוב לשמוע על עוד כאלה😅 (אני תמיד יולדת אחרי...)יעל מהדרום
כולם אומרים לישומשומונית
שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...
כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..
אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉
יעל מהדרוםאחרונה
כל תחושה היא נורמלית בשלב שלך ;)קנקן שבור
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
מצטרפתהשם שלי
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
דעות פוליטיות שונות בזוגיותאנונימית בהו"ל
בעלי מתוק מדבש ויש לנו ב"ה זוגיות מעולה,
אבל אני שונאת את זה שהדעות הפוליטיות שלנו שונות!
לא משהו דרמטי, אבל עדיין כל אחד חושב שהשני טועה.
ואני שונאת גם את זה שהוא חושב כאלה שטויות, וגם את זה שהוא חושב שאני טועה.
בעיקרון החלטנו לא לדבר עכשיו על פוליטיקה, אבל זה עדיין ממש מעצבן אותי.
זה באמת קשהמתואמת
לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)
ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)
זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.
ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...
מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️
אני מקווה שתקופת הבחירות באמת תעבור...אנונימית בהו"ל
עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...
אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.
גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם
בחינוך ילדים זה באמת הרבה יותר מהותימתואמת
לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.
אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...
אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)
אין לנו חילוקי דעות מהותיים בנושא החינוך.אנונימית בהו"ל
אבל דברים קטנים פה ושם.
נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.
זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...
וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.
מבינה את העצביםרק לרגע9
פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.
ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.
גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.
גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.
בדיוק זה מה שאני אומרת, שאני מבינה שזו תפיסהאנונימית בהו"ל
מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.
אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.
תנסי לחשוברק לרגע9
מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:
חשבתי עם עצמי והצלחתי להבין מה מוביל אותו.אנונימית בהו"ל
אלופה!רק לרגע9
כל הכבוד לך
עכשיו אני רוצה לוודא שהוא מבין לגמרי מה מוביל אותיאנונימית בהו"ל
חחח
אמת יש רק אחתמתואמת
וזו האמת של התורה.
הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.
אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.
ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.
ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה
אנחנו בגלל זה משתדלים מאד ולא מכניסים פוליטיקהנפש חיה.
אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,
אז בגלל זה לריב עם הבעל?
מציעה לך בכל לב
לא להכניס פוליטיקה הבייתה.
כן לכבד דעות אחד של השני
אבל אתם זוג אוהב
ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם
בגלל משהו חיצוני!
את יכולה להביןאיזמרגד1
למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?
אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''
חיבוק מזדהה. גם אותנו זה אתגר112233445566
עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..
וכנל הפוך כמובן לומר לו
הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.
מזדהה כל כךנועה לה
בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי
יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו
אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי
זה קשה לי מאוד
משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'
אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות
מנסה לדבר על דברים אחרים
ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר
בעלי ואני שונים בשלושת רבעי מהדעות שלנו שימושית
השקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'
לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-
שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה
שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו
שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)
האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️
גם אצלנו יש דעות שונותנעמי28
בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.
אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי
שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.
הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"
ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?
החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.
על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.
ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.
דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.
אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.
חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.
בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.
גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.
אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.
הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.
ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.
אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"
כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?
עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.
יש לגברת רביע כמה סרטונים בנושא הזה לאחרונהמנסה לענות
זה מעצבן אותךאמאשוני
גם כשיש לו טעם והעדפות שונות בנושאים אחרים?
זה מעצבן כי לשניכם מאוד אכפת מהמדינה, אז בואי נתחיל מזה שהשורש שגורם לעצבים נובע ממקום טוב וחיובי.
בנוסף, אני חושבת שכדאי מאוד לשנות טרימינולגיה. אין צודק וטועה.
יש מגוון דעות, וברובן יש גרעין של אמת.
סתם לדוגמה- להצביע ליכוד כדי שהליכוד יהיה גדול מישר של אייזנקוט כדי שהוא הראשון שיקבל את הזכות לנסות להרכיב ממשלה, או להצביע למפלגה מתנדנדת כדי לעזור לה לעבור לטובת הגוש כולו.
אין פה טועה וצודק, יש שיקולים שונים.
גם בבחירה משני צידי הגושים יש אמת בשני הצדדים.
למשל המוני יהודים שהקשר שלהם לעם מתרופף בגלל שהם רואים את הדברים אחרת, טזה עצוב וכואב, זה לא אמת? ובכלל להחליף מנגנוני שליטה בדרג הפקידותי זה דבר רצוי בחברה דמוקטית. אין בזה אמת?
ברור שלכל טענה אפשר למצוא עשר טענות סותרות שגם להן אפשר למצוא סתירה. אני לא אומרת שזה טענות בלתי ניתנות לסתירה. אני אומרת רק שיש בזה אמת.
ולכן השיח של טועה וצודק הוא שיח שבהכרח פוסל גם את גרעין האמת שבטענות של השני.
אז עדיף לא לדבר במושגים האלו.
גם בכל טענה יש אלמנט של ניבוי העתיד ופרשנות.
למשל המה בדיעבד לא התחילה מלחמה לפני הבחירות.
כלומר עובדתית ביבי לא פתח מלחמה משיקולים פוליטיים.
עכשיו אם כן הייתה נפתחת מלחמה, מיד היו המונים שמשייכים את המניע לעיתוי הפתיחה, בשיקולים פוליטיים, ואין איך לסתור את ההנחה הזו.
עוד דוגמה, לפני עסקת החטופים הראשונה, היו קולות שמאוד חששו מהעסקה כי צהל היה במומנטום גבוה, והיו הרבה שהטילו ספק שבאמת נחזור ללחימה ולא מדובר בעסקה שדה פקטו סיימה את המלחמה.
עכשיו בדיעבד, ההנחה הזאת לא התממשה.
אז מה זה אומר שמי שחשש טעה?
לא. זה אומר שבראייה לעציד יש הרבה הנחות. לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים בהנחה כעובדה ואז מחלקים לצודק וטועה.
אבל מה לעשות שלפעמים יש טעויות בהנחת העבודה, אז וודאי שיהיו חילוקי דעות על המסקנות.
בקיצור, באמת כדאי להימנע מדיונים כאלו שממילא הם לא מתמטיקה ורק מעכירים את האווירה.
(אגב כל מה שכתבתי זה רק דוגמאות אין צורך להיתפס לטענה כזאת או אחרת)
בהצלחה
אני חושבתooאחרונה
שבבסיס של קשר תקין זוגי/ לא זוגי
צריך להיות קבלה של האחר
על דעותיו/ רצונותיו/ מחשבותיו/ פועלו
לא משנה באיזה נושא
נושא פוליטי אפילו לא יוצר קונפליקט
כי הוא לא יוצר פער בביצוע
אז זה אמור להיות קל יותר
אם אין קבלה
כדאי לעבוד עליה
משני הצדדים
אם מתאמנים על קבלה
זה כיוון מעולה לשיפור הזוגיות בכל התחומים
בנות שעושות לק ג'ל, שאלה ליעדינה אבל בשטח
מה אתן עושות במקווה?
סתם עלתה לי מחשבה להתחיל להרגיש נשית יותר, אז איך זה הולך ? לפני המקווה צריך להוריד? לחדש? נראה לי מלחיץ ממש..
אני לא עושההשם שלי
ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.
יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.
מותר לטבול על לק ג'ל במקווה- בתנאי שהוא שלם, מסודקאלישבע999
ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.
אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.
מסודרנפש חיה.
לחדש לפני המקווהשירה_11
פ
אני עושה רק בהריוןשלומית.
ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)
אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.
אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...
תלוי פסיקהכחל
יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה
אבל זה לא לפי כל הפסיקות
לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד
אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם
זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש
(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)
תבדקי מה הפסיקה שלכם
אם מותר עם לק שלם, אז אחלה
תעשי יום לפני
תשאלי את הרב שלכםרקאני
אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי
יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה
אני טובלת עם לק ג'ל ומקפידה לחדש סמוך ככלסטודנטית אלופה
הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)
ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.
לא לאשלומית.
אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.
אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;
( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)
זה לא כ"כ קשה להורידשימושית
10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים
מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן
מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק
כן, נכוןשלומית.
פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך
כנראהקל"ת
שהלק לא מאד איכותי🫣
אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?
הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף
אני מקלפת לעצמירקאני
אבל באמת הלק לא הכי איכותי
יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....
המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈
את יכולה לבקש עוצמה עדינה יותרניק חדש2
אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.
עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.
כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦♀️
זה לא כואב לירקאני
הרעש עושה לי צמרמורות
כמו ברופא שיניים
אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים
😅😅 כן זה אותו מכשיר מסתבר.ניק חדש2
😵💫😵💫😵💫רקאני
אולי, אבל כל עוד זה מחזיק עלי יפהשימושית
שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי
עונהקל"ת
אני עושה קבוע לק גל.
ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.
יש פסיקות שאומרות שגם אם הלק לא חדשהשקט הזה
אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.
אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.
אני ךא הייתי עושה אלא רק בהריונותניק חדש2
בחודשים האחרונים התחלתי.
עושה יום יומיים לפני המקווה.
ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.
זה ממש עושה לי טוב
יש הרבה קוסמטיקאיות שמורידות לפני המקווהיראת גאולה
ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...
אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.
^^ אני אישיתיערת דבש
עושה לפי הפסיקה הרווחת
מחדשת לפני המקווה
כמה קרוב שאפשר
אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע
זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭
אני מורידה לבד בביתשימושית
ואחרי המקוה הולכת לשים
תודה רבה לכולן!עדינה אבל בשטח
מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..
עזרתן לי מאוד להחליט ש...
כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..
מזדהה ומתבאסתשמחה כפרוייקט
נושא לא פתור אצלי
מבינה אותך ממשרקאני
אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים
או לכבוד אירועים מסויימים או חגים
יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...
אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה
(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)
זאת אחת הסיבות שאני לא עושה…מרגול
אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן
ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.
וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)
אז די.
מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.
אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)
ורעיון- הלחמת ריסים. עושים פעם בכמה שבועותמרגולאחרונה
ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה
זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה
אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות
מנצלת את הנושאפינק ליידי
בלי קשר למנהגים ולטבילה.
האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?
מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?
כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה
זו לא בניהניק חדש2
זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.
לי אישית מחזיק נגיד שבועיים
אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.
אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.
הציפורניים נחלשות.
משייפים קצת את הציפורן לפני כל מריחה, לא?עדינה אבל בשטח
כאילו מורידים שכבה
מורידים עם המכשיר של רפואת השיניים😅ניק חדש2
עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.
אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.
ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.
המכונה קצת חמה
את הציפורן עצמה לארקאני
לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת
אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס
בשעה טובה ילדתי בן מתוק! שאלות בפניםהבוקר יעלה
היתה לידה מהממת ב"ה, ועם אפידורל למתלבטות 🙃
כמה שאלות.
כאבי הנקה. אין פצעים בה אבל בדקה הראשונה של ההנקה מאוד כואב עד שמתרגלים. אין בעיה בתפיסה וזה משהו מוכר בהיסטוריית ההנקות שלי. זה שאין פצעים זו התקדמות. אבל מה יכול להקל בינתיים? שמה לנסינו ו קונכיות לסירוגין..
לתינוק המתוק יש יובש, ממש קילופים בגוף. לא היה לי לפני. מה יכול לעזור?
מתי נגמרות ההפרשות מהברית? שבוע זה תקין?
עונהרוני_רון
מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!
בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד
תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים
איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...
תודה! שאלתי את המוהל לפני כמה ימיםהבוקר יעלה
זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה
מנסה גם לענותיהלומה..
לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)
ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..
כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי
תודה!הבוקר יעלה
מזל טוב והרבה נחתממתקית
ולגבי 2
זה עובר לבד
אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.
תודה!הבוקר יעלה
מזל טוב!!!רקאני
לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,
אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי
תודה!הבוקר יעלהאחרונה
מזל טוב!באתי מפעם
כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.
זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌
האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣
אז להשאיר ככה ולא לעשות כלוםהבוקר יעלה
לגבי פ2?
מזל טוב! את מכבסת לו את הבגדים עם מרכך כביסה?יום שני
נסי לכבס בלי
ואולי חומר כביסה עדין
לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור
וואלה זה חדשהבוקר יעלה
רק גל תינוקות?
מזל טוב! ❤️אפרסקה
עוברים גדולים וניטור סוכרהרמה
יש מישהי שיודעת שבטבע שלה העוברים שלה גדולים? מעל 3.8?
בית החולים בדרך כלל מבקש לעשות בדיקות סוכר כל שעתיים מעל משקל לידה מסויים ולי זה מרגיש מיותר לאור העובדה שהמשקל גנטי אצלנו. במצב כזה לא נותנים לתינוק ביות מלא לגמרי ולא נותנים לעלות איתו ל למלונית. מישהי סירבה? יש אופציה כזו?
אצלי עשו בדיקה אחת אחרי הלידהאשת בעלי
אחת לי ואחת לתינוק
לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים
היתי בביות מלא
אצליפולניה12
ילדתי 3.8
3.9
4
לא זכור לי שעשו ניטור סוכר
פעם אחת ילדתי במשקל מעל 3.8 ולא זוכרת שבדקו סוכריעל מהדרום
לק"י
אולי פספסתי ובדקו פעם 1.
בטוח לא כל שעתיים.
אולי תלוי בשבוע של הלידה. אני ילדתי ב41+2יעל מהדרום
אוליפולניה12
אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3
זה היה נראה לי תגובה להודעה שליפולניה12
עד שזה התעדכן
לכן כתבתי לך חח
ילדתי משקל ענקראשונית
אזור הארבע וחצי קילו
ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה
וחבל
כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)
היית עם סכרת היריון? הנקת אחרי הלידה ?אשת בעלי
יכול להיות שזה משתנה
לא היה סכרתראשונית
הנקתי
וואו אז למה ככה?הרמה
אצליטל אורי
יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).
ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה
לנו עשו ניטור סוכר בביות מלאשיפור
עשו לתינוק פעמיים בדיקת סוכררוני_רון
הייתי בביות מלא
העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.
נולד כמעט 4רוני_רון
מוסיפה שאלה- איפה ילדתן? והאם נתנו לעלות למלונית?הרמהאחרונה
הלכנו השבוע להנחיית הורים ויצאנו ממש מבולבליםדיאן ד.
חצי פריקה חצי התייעצות.
הבן הגדול שלי בן 5, מאז שהוא נולד היה לנו איתו קצת מאתגר.
קודם כל תמיד תמיד תמיד העדיף אותי.
שאמא תקלח, תלביש, תרדים וכו'.
ולא תמיד יכולתי והיה לי כח.
כשהיה מתעורר באמצע הלילה זה בכלל היה קשוח,
כי לבעלי אין בעיה לקום להרדים ולחזור לישון תוך שניה
ואני אם אני קמה הולכת לי השינה...
חוץ מזה היו תקופות של התקפות עצבים,
על שטויות..
נגיד שהלבשתי את אחותו לפניו, יכל היה לבכות שעה וחצי שהוא רוצה להתלבש הראשון ושאני אוריד לתינוקת את הבגדים.
כל מיני דברים כאלו לא הגיוניים.
וזה היה בגלים, תקופות פחות טוב ואז נרגע והכל מסתדר ואז שוב.
לפעמים התייעצתי כאן בפורום ומאוד עזרו לי כאן להבין אותו ולהכיל בלי לצאת מהדעת והעצבים.
לפני קצת יותר מחצי שנה היתה תקופה נוראית של קימות בלילה ובכיות היסטריות והתעקשויות של רק אמא.
משהו סיוטי.
ואז אמא שלי דיברה איתי מתישהו ואמרה לי שהיא חושבת שאנחנו צריכים ללכת לייעוץ פסיכולוגי/ רגשי בשבילו.
שזה לא סביר. והיא נתנה לי כמה מספרים.
ניסיתי לדבר עם הפסיכולוגיות שהיא הביאה לי וזה לא הסתדר.
אחת לא ענתה, אחת אמרה שזה לא הגיל ושלישית אמרה שעושה טיפול לילד לבד וההורה בחוץ וזה לא מצא חן בעיני.
אבל עצם השיחה הזאת עם אמא שלי שינתה לי את נקודת המבט.
הבנתי שיש לו קושי והוא לא סתם רוצה לשגע אותי.
ושנינו גם אני וגם בעלי נהיינו הרבה יותר רגועים איתו.
נגיד בלילות המשכנו להתעקש שאני לא קמה אבל סיכמנו איתו שנותן לאמא חיבוק ונשיקה ואז חוזר למיטה.
לא שתמיד זה עבד אבל הכל נהיה הרבה הרבה יותר רגוע.
פתאום לילות שלמים שישן, אין התקפים ואין עצבים.
הגענו לתחילת השנה הנוכחית ובבת אחת הילד נהיה היסטרי.
סיפרתי פה שהוא התחיל את השנה על רגל שמאל, לא רצה את הגננת ולא את הגן.
כל בוקר בכיות היסטריות שאני לא אעזוב אותו.
לא הסכים ללכת לחברים/ לבני דודים/ לסבתא בלעדיי.
אם הייתי יוצאת מהבית, גם אם בעלי היה בבית הוא היה בוכה בטירוף, ממש היה נראה שיש לו חרדה מזה שאני הולכת.
טקסים ארוכים של פרידה, מלווה אותי במדרגות, חיבוק ונשיקה ועוד אחד ועוד אחד, רץ לעשות לי שלום במרפסת.
כולה, יצאתי לחצי שעה לקוסמטיקאית... והוא יודע לקרוא שעון ומבין זמנים.
כל הזמן הזה, אנחנו יצאנו מנקודת הנחה שמשהו קרה לו, והוא עובר קושי מאוד גדול שלא ברור לנו מה המקור שלו.
ככל שיכולנו, היינו רגועים, מכילים, מסבירים בנועם.
אבל הרגשנו שאנחנו חייבים ללכת לאיזשהו ייעוץ.
ובגלל שבפעם הקודמת היה כזה קשה למצוא פסיכולוגית הלכנו למישהי באזור שהיא מנחת הורים וראיתי בקבוצה של היישוב שהרבה מאוד משבחות אותה ואומרות שהיא עזרה להן.
לא ביררתי יותר מידי, הרגשנו שאנחנו חייבים ייעוץ דחוף וקבענו איתה עוד לפני החגים.
בסוף היא לא יכלה וזה נדחה ונדחה ורק השבוע ישבנו אצלה.
בינתיים הילד יחסית די נרגע, עדיין רוצה את אמא וכו' אבל בהרבה פחות היסטריה.
בקיצור סיפרנו לה בגדול מה קורה ומה המצב בבית.
והיא אמרה לנו שהילד בסדר גמור, אין לו שום בעיה ושום קושי ואנחנו פשוט צריכים להציב את הגבולות שלנו כמו שמתאים לנו.
הביאה כהוכחה את זה שהוא מתפקד בסדר גמור בגן, לומד ועושה יצירות ואין תלונות עליו מהגננת.
ולכן הבעיה היא לא בילד אלא בהתנהלות בבית.
אמרה לנו שאנחנו צריכים להוביל ואנחנו צריכים להחליט מה מתאים לנו ושהילד יתיישר (בנועם, לא בכעס).
לי היה קשה להתחבר, בעלי קצת יותר הסכים.
מפה לשם, הלילות בבית מאז שהיינו אצלה חזרו להיות קטסטרופה.
כי אם אין לו שום בעיה, אין לי טיפת כח לקום אליו בלילה.
אתמול היינו ערים איתו משלוש עד ארבע וחצי, עם עצבים וכעס מצידנו ובכי היסטרי מצידו.
מה שמוכיח לי שאולי היא צודקת והוא עושה את כל הבעיות רק כדי להשיג דברים.
מצד שני זה לא עובד לנו, ומניסיון שלנו, אנחנו נעבור שבועות ארוכות של עצבים ועדיין לא בטוח שהילד יבין שאין לו מה לבכות בלילה.
מצד שלישי, קשה להגיד שנצמדנו להנחיות שלה כי כן כעסתי והתפוצצתי עליו.
מצד רביעי היא לא ממש נתנה לנו כלים פרקטיים של מה לעשות חוץ מלהגיד לו שהוא גדול ואנחנו סומכים עליו שיכול ללכת לישון לבד - שזה לא ממש עבד.
אני כבר לא יודעת אם היא צודקת או לא צודקת.
יצאתי מבולבלת לגמרי.
אשמח ממש לשמוע את דעתכן.
לצערי רק עוקבת כי חלק מזה יש אצלנו... אבל חיבוק!ירושלמית במקור
קודם כלאיזמרגד1
הקשיים שאת מתארת לא נשמעים לי חריגים לגיל, הבת 4.5 שלי עושה די את רובם ואני משתדלת (מאוד🙈) להתייחס לזה בסלחנות... זה באמת מעצבן אבל נראה לי תואם גיל. יכול להיות כמובן שלא תיארת הכל או שהעוצמה של התפרצויות וכו' כן חריגה, שעה וחצי של בכי על משהו בלי שהצלחתם להרגיע בשום דרך כן נשמע לי רציני יותר.אז סתם כותבת את זה בתור התחלה. אני כן חושבת שאם לכם קשה להתמודד עם זה זה סיבה ללכת להדרכה, גם אם הקושי נורמלי לגמרי וגם אם לא. הדרכה יכולה לתת המון.
לגבי ההדרכה עצמה שכתבת- האמת שאישית אני לא מתחברת לשפר (הגישה שכתבת פה) בכלל🙂 ואני חושבת שלתת הוכחה מההתנהגות בגן זה לא מאוד הגיוני, כי ברור שגם ילד עם קושי מצליח להתנהג יותר טוב בגן ואז כשמגיע הביתה למקום הבטוח שלו הוא מתפרק. והדרכה שלא שיפרה את המצב אלא החמירה אותו מבחינתכם- אולי זה סיבה לא להמשיך איתה.
אישית אני מתחברת יותר לגישה ההתקשרותית- (@אפונה מדריכה בגישה הזאת, לא מצליח לתייג לי) הנקודה שאני לקחתי ממנה ועוזרת לי ממש זה לחזק את הקשר עם ההורים ולתת מעצמנו את הקשר. ואני ממש רואה שבימים שאני נותנת לה יחס מעצמי ומשחקת איתה עושה איתה דברים ביחד היא הרבה יותר בטוב. (ועוד משהו שמשפיע כמובן זה רמות רעב ועייפות, תמיד לשים לב אליהם.)
בקיצור כתבתי קצת מבולגן, מקווה שתביני משהו😅
תודה רבהדיאן ד.
באמת סביר לגיל?
כאילו זה לא גיל שנתיים, יש שכל ויש הבנה
ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מדברים לקיר....
אגב, אני לא ידעתי איזה שיטה היא. וגם לא שאלתי.
אבל כשהיינו אצלה ראיתי ספר שכתוב גישת שפר.
אם הייתי יודעת מראש לא הייתי מגיעה אליה.
אני לא מכירה את השיטה לעומק אבל מהמעט ששמעתי פחות מתחברת.
באמת הרבה יותר מתחברת לגישה ההתקשרותית.
נראה לי שמי שכותבות פה עליה הרבה זה @אפונה ו- @אמאשוני
שבאמת למדתי מהן לא מעט!
כן קצת עלו לי מחשבות אולי לפעמים אנחנו נהיים קצת מידי מכילים ומבינים ומקבלים...
אין לי זמן להרחיב כרגעאמאשוני
אבל מודה שמה שכתבת פשוט הקפיץ אותי.
גילוי נאות: הייתי גם בהדרכה בגישת שפר ובאתי בלי דעה מוקדמת והכל וגם קיבלנו המון תובנות כמו מה זה אמון ועוד.
אבל במקרה שלך לא, פשוט לא. פשוט אל!!
בבקשה ממך תעזבי אותה אתמול,
הילד זועק לעזרה ומה שהיא אומרת לך במילים אחרות: הוא עושה עלייך מניפולציה ואל תאמיני לו, אל תתרגשי ואל תתייחסי ואז הוא יפסיק לבקש.
נכון. הוא מבקש ממך להפשיט את אחותו, כי הוא מנסה לעשות ממך קציצה. נכון. לא בגלל שהוא לא מרגיש בטוח במקום שלו מסיבה כלשהי והוא לא יודע לבטא את זה..
אוף זה כזה מרגיז אותי אהההההההה
ומה שהכי מרגיז שמביאים את הטענה שזה עובד,
ברור שזה עובד.
כשתינוק בוכה בוכה ולא נענים לו הוא יפסיק לבכות.
אם שומר היער צועק ומזהיר יום יום ולא מקשיבים לו הוא יפסיק לצעוק. זה לא אומר שאין סכנה. זה אומר שההתרעה לא אפקטיבית. איך זה שזה עובד והוא מפסיק לבקש, זו ראייה שאין לו צורך אמיתי שלא קיבל מענה.
הילד זקוק לעזרה, אתם זקוקים לעזרה, אמא שלך צודקת.
אבל לא סוג עזרה כזאת.
את השאר אשאיר לאחרות או לזמן אחר, רק אומר שזה לא או להיענות למה שהוא מבקש (להפשיט את אחותו) או לא להיענות (לא להפשיט את אחותו)
זה הסימפטום, ככה את מבחנה שמשהו לא כשורה.
אבל זה לא הנושא, זה לא באמת מה שמפריע לו.
צריך לצאת לגמרי מעולם המושגים הזה ולנסות להבין מה הוא באמת צריך ואיך לתת לו את זה
את נשמעת מקסימה ואיזה אינסטינקטים נהדרים יש לך!
כדאי ללכת להדרכת הורים תומכת שתעזור לך ולילד באמת, בשורש, ואל תתעלמי ממה שהוא מנסה לספר לכם דרך ההתנהגות (המתאגרת מאוד) שלו.
אם את לא מוצאת פרונטאלי תחפשי בזום, למרות שיש היום המון הדרכות הורים שבאים בגישה פתוחה ובריאה אבל לא הייתי לוקחת סיכון.
מה שאני מכירה וממליצה זה דרך הבית להורות מקרבת.
מעבר לזה לא מכירה מדריכות להמליץ.
כן יכולה להזכיר את לריסה גינת שאני עוקבת אחריה מספיק זמן ברשתות החברתיות כדי לומר שאני אוהבת את הגישה שלה, אבל לא מכירה מה היא עושה בהדרכות בפועל שלה.
בהצלחה רבה!
זה לא קשור לשכל והבנהאפונה
אני מאד חכמה ומבינה ובכל זאת לפעמים מתנהגת בצורה מאד לא רציונלית,
כי יש מצבים שבהם המח הרגשי או אפילו המח הזוחלי תופסים פיקוד.
אם ילד נמצא במצוקה הדבר האחרון שהוא צריך זה שיסבירו לו (שעכשיו לילה, שאין ממה לפחד, שיפסיק לבכות)
זה לא מה שהוא צריך ולא השפה שלו...
מה שאת מתארתאיזמרגד1
כן נשמע לי סביר לגיל... בדיוק אתמול היה לילדה שלי טנטרום של חצי שעה כי אח שלה קיבל עוגיה לפניה, וגם לקום בלילה היא כמעט לא קמה אבל כשכן זה שיגעון ושעה - שעה וחצי של בלגן, של דרישות שלנו לא הגיוניות אבל לה לגמרי כן
כאילו בעיקרון היא לגמרי מבינה כשמדברים איתה, אבל כשהיא עייפה/ רעבה או משהו אחר מציק לה אי אפשר לדבר איתה וצריך למצוא דרך אחרת להרגיע אותה. בדרך כלל אני יציע חיבוק, לפעמים סיפור. וזה באמת הגיוני כי גם אני כשאני עייפה או רעבה מאוד יכולה לצעוק עליה למרות שאני לגמרי יודעת שזה לא תגובה הגיונית או מותאמת אבל קשה לי להשתלט על זה כשאני עייפה או רעבה, אז זה סופר הגיוני שבת 4.5 לא תצליח...
אבל כמו שכבר כתבתי מה שמשנה זה שלכם קשה עם זה ולא אם ההתנהגות תקינה או לא. ההתנהלות תהיה אחרת, אבל עזרה כדאי לקבל בכל מקרה...
תכלס אני גם במחשבות על אם אני באמת יותר מדי רכה ומכילה ומקבלת כל התנהגות, אבל זה נראה לי לגמרי עדיף מאשר הקצה השני של ''אתה גדול ואנחנו סומכים עליך שתתמודד'' שזה בעיני בעצם ''תתמודד לבד עם הקושי שיש לך כרגע ואל תפנה אלינו''
אני רוצה להוסיף עלייך משהואפונה
עבר עריכה על ידי אפונה בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 21:38
כשבוחנים אם התנהגות היא תואמת גיל, זה לא תמיד אומר שהיא תקינה (בעצם תקינה זה ממש לא המילה אבל אין לי כרגע אחרת.. אולי בהמשך תעלה לי)
הרבה פעמים התנהגות שמצויה בקרב אותה גיל היא ביטוי לקושי. למשל עלתה פה השבוע דוגמא של נשיכות בגיל הרך - תסכול הרבה פעמים מתבטא באגרסיביות, אז בגיל הרך זה יהיה נשיכות, בגיל גן ובית ספר מכות ובהמשך בהצקות והשפלות. וזה תואם גיל. כלומר ילד בית ספר שנושך - זה לא תואם גיל.
אבל זה לא אומר שככה זה, או שטוב שזה ככה, ובעיקר זה לא אומר שהבחירה היא בין לעצור את ההתנהגות (בהנחה שזה אפשרי) או להשלים איתה.
לצורך הדוגמא, ילד שלא מאד מתוסכל לא ינשוך גם אם הוא בן שנתיים.
כשמבינים ממה ההתנהגות נגרמת אפשר לטפל בשורש שלה..
ערכתירק לרגע 1
עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37
עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37
מחשש לאוטיניג
מקווה שהספקת לקרוא אל לא אז בשמחה בפרטי
כן קראתי כבר תודה על ההתייחסות!דיאן ד.
נקודה מוזרה שעלתה ליכורסא ירוקה.
תראי את מתארת ילד שאתם מתקשים איתו כבר 5 שנים, ברמות שונות. מדריכת הורים ששומעת את זה ואומרת אין לו שום בעיה ושום קושי - בכנות, הייתי מתקשה לשמוע את המשך דבריה.
אולי יש לו קושי קל שאפשר בהכוונה להתגבר עליו, אולי הוא לא מבין איך להשיג דברים חוץ מאשר בצרחות ובכי וצריך ללמד אותו. אבל ילד שקם מהשינה כמה פעמים בלילה בהיסטריה זה לא ילד שאין לו שום קושי.
העובדה שהוא מצליח להחזיק בגן ומתפרק בבית ממש לא אומרת שהכל קל לו. לפעמים ההיפך.
סליחה שאני אומרת, אבל הרבה מההורים היום מתקשים בסיטואציות יחסית "קלות" כלומר כשאין שום קושי חריג, ושם באמת עצות גנריות יכולות מאד לעזור. ויכול להיות שהיא מאד מאד עוזרת שמה שצריך זה עזרה גנרית - "תדעו להציב גבולות" או "מותר לכם לומר לילד לא" ודברים בסגנון הזה.
זה לא אומר שההכוונה שלה תתאים גם כשצריך מענה ספציפי לקושי גדול יותר.
נשמע לי שאתם הורים מדהימים והצלחתם בכוחות עצמכם להביא לשיפור ממש משמעותי במצב, ואז הלכתם לאשת מקצוע שהרסה את כל מה שהשגתם.
אני גם חושבת שאת מתארת מצב שהוא חריג יחסית, אבל עשיתם עבודה והיה שיפור משמעותי עד תחילת השנה, נכון? כלומר אתם יודעים איך והבנתם מה עוזר לו ומה הדרך להתמודד.
ומתחילת שנה קשה לו במסגרת ולכן הוא מתקשה יותר, אבל נשמע שגם על זה יחסית התגברתם והגעתם לאיזה מצב לא אידיאלי אבל טוב. אז במקום להרוס את ההישגים הקודמים נראה לי שהייתי חוזרת למתכונת הישנה, ובמקביל בודקת את הגן - האם הוא טוב לו, האם הוא נוקשה מדי עבורו, האם משהו שם לא נעים. אולי אפילו הייתי שוקלת מעבר גן אם את חושבת שזה ספציפית קשור לגן, אבל לא אם זה נראה לך חלק מהאתגר הכללי שלו של חרדה.
ואם את מרגישה שעדיין יש לו קושי רגשי משמעותי אז שווה לשקול טיפול רגשי שמשלב הדרכת הורים
היטבת לתאראפונה
כתבו לך כאן מאד יפה,
אני רק אתייחס ל"פשוט תציבו את הגבולות שלכם כמו שמתאים לכם"
שאם זה היה אפשרי לא הייתם מגיעים להדרכה, נכון?
אם יש קושי עם גבולות -
ילד שמתקשה להסתגל
או הורה שמתקשה להציב גבול
או גם וגם.
אז הם צריכים עזרה ותפקיד המדריכה הוא בדיוק שם להבין מה הקושי ואיך אפשר לעזור.
כי הקושי הוא סימפטום ויש לו סיבה טובה, אי אפשר להתעלם מכל זה ולדלג לשינוי התנהגות.
יותר מזה
הילד שלך ימשיך לבכות בלילה כל עוד הסיבה לבכי קיימת, וכל עוד יש לו הורים לבכות להם.
את תבחרי איזה אלמנט במשוואה את רוצה לנטרל ולפי זה תבחרי את הגישה ההורית המועדפת עלייך...
רק להבהיראפונה
במקרה שלכם די ברור שזה לא עניין של גבולות ויש פה מצוקה אמיתית של הילד (ושלכם כמובן) שצריכה לקבל מענה.
יש לי משהו לכתוב אבל מעדיפה בפרטי כי זה אישישימושית
אמצע הלילהoo
זה אף פעם לא זמן טוב לבנות הרגלים ותקשורת
בונים אותם בשעות היום ברוגע
לך קשה לקום בלילה כי השינה שלך הולכת
את אדם מבוגר
לו קשה בלילה מסיבה לא ידועה
אבל קשה לו
והוא ילד בן 5
בעיניי
אין מה לצפות שילד בן 5 יתמודד עם קושי
שגם מבוגרים מתקשים להתמודד (לחזור לישון אחרי שמתעוררים)
צריך לעזור לו
גם אם זה פוגע בשינה שלך
(אםשר לצמצם את הפגיעה
נניח עם מזרון לידך שישן שם כשהוא מתעורר)
וואו... קודם כול חיבוק!מתואמת
ודבר שני אומר שאיש מקצוע שמבטל את התחושות שלכם - הוא לא איש מקצוע שאתם אמורים להקשיב לו.
ואם את מרגישה שיש פה משהו לא תקין, וגם אמא שלך מרגישה את זה - אז כבר יש פה שתי תחושות בטן אימהיות שאסור להתעלם מהן.
נכון, אולי באמת הבעיה פה נובעת מהדינמיקה הספציפית ביניכם, אבל אי אפשר לומר שזו לא בעיה.
ועוד דבר - ילד שרק בבית מראה את הקושי שלו זה לא אומר שאין לו קושי. זה פשוט אומר שבבית הוא מרגיש את הביטחון לבטא את הקושי שלו, כי הוא יודע שאבא ואמא יאספו אותו ויכילו אותו, מה שבגן לא יקרה...
ונקודה אחרונה - ממה שקלטתי יש שני סוגים של הורים: הורים שאם אומרים להם שיש בעיה לילד שלהם הם ננעלים ומנסים לברוח מהתגית ולהתמודד כאילו אין בעיה, והורים שכאשר הם מבינים שלילד שלהם יש בעיה אמיתית - הם מבינים פתאום שהם לא אשמים, ואז זה עוזר להם להתמודד טוב יותר עם הבעיה. (אני מהסוג השני, ונשמע שגם את...)
לכן מצטרפת לשאר שאמרו פה - להחליף מדריכת הורים. או לחפש מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית, שהתרשמתי ממנה לטובה מהיכרות מהצד, או לחפש פסיכולוגית, שאולי תצליח להבין לעומק ממה נובע הקושי שלו.
שולחת לך שוב חיבוק, כי זו באמת נשמעת התמודדות קשה מנשוא (וכן, גם אני חושבת שזה כבר לא רגיל בגיל הזה), ומתפללת בשבילכם שתמצאו את הדרך הטובה לעזור לו ולכם!
מה ההכשרה שלה?נעומית
סליחה שאני מתמקדת בזה
יש אנשים שמומחים לילדים רגילים, הם מבינים את המערכת הרגילה, יודעים לעזור לה ומדריכים מעולה בתוך המרחב הזה.
אבל הם מתקשים מאוד לזהות חריגויות ולהבין אותן.
הם לא למדו מספיק לדוג' על ויסות רגשי וחושי ואופני התקשרות שונים (לדוגמה, אני לא פסיכולוגית).
ולכן ההדרכה תהיה כזו שמתייחסת לילד כרגיל, עם כל העצות הרגילות.
נשמע שבאופן כללי, אתם עושים עבודה ממש טובה. וייתכן שיש קושי מהותי, ולכן הייתי הולכת להתייעץ עם מי שמכירה ולמדה על ילדים עם קשיים כאלה ויכולה להדריך בהתאם.
בנוסף, קצת מוזר לי שאחרי פגישה אחת היא קובעת שאין לו שום בעיה. אני חושבת שצריך קצת יותר מפגישה אחת כדי להחליט.
מסכימה עם זה גם ומוסיפהנויה12345
שלצערי אני פגשתי לא מעט מדריכות הורים עם כל מיני המלצות אבל עם שום הכשרה אמיתית...
הורים בגן שלי שהלכו לכמה כאלו ולא קיבלו שום עצה טובה ועשו רק נזק..
ממליצה לחפש נשות מקצוע עם הכשרה רלוונטית..
לצערי פגשתי לא מעט מטפלות בלי הכשרה שעושות הדרכת הורים לילדים עם אוטיזם, הפרעת קשב, ויסות חושי ועוד ועוד ועושות נזק...
לא כל מי שעשתה קורס בהדרכת הורים באמת יודעת מה לעשות...(תמיד כדאי לבדוק תואר רלוונטי והכשרה..)
נשמע לי שאתם והוא במצוקהעל הנס
ההתנהגות שלו נשמעת נורמלית.
יש לי ילד בן 5+
היה לו בכי כזה והתעקשות על שטות ודרישה ממש דומה למה שנתת.
דבר נוסף ראיתי שכתבת שהוא התחיל להתאזן זאת אומרת שכן תפסתם מה עוזר.
אבל לגבי זה שבגן הוא לא מתנהג כך וגם לא שמח ללכת לגן.ייתכן שהוא צובר המון בבטן בזמן שהוא בגן וההתפרקות פשוט יוצאת לו בבית בצורה הרבה יותר קיצונית.
מה שעלה לי זה דיברתם איתו ? שאלתם אותו בזמן רגוע תוך כדי משחק למה זה קורה?למה אתה בוכה בלילה? מה יכול לעזור לו?
אני שואלת את הבן שלי לא תמיד יש תשובה,אבל לפעמים הוא מצליח להסביר לי,לפעמים הוא לא יודע להסביר.
אבל שמתי לב שאם אני מדברת איתו מספיק זמן מראש זה מפחית את הפעמים של ההתפרצויות הללו.
אבל שלי לא קם בצרחות בלילה.
להגיד שילד שקם בוכה בצרחות בלילה שזה תקין נשמע לי לא תקין יש משהו שיושב על זה.
הוא לא מתעורר ובוכה כי יש מענה או אין מענה הוא בוכה וצורח כי משהו מציק,מפריע,מפחיד לא משנה מה יש סיבה אחרת....
ואם את מרגישה ככה בתור אמא אל תתני לאף אחד לערער את מה שאת מרגישה.
מצטרפת למה שאחרות כתבובארץ אהבתי
לי יש בת מתוקה בת כמעט 4.
גם אצלנו יש תקופות של בכי היסטרי על שטויות. ויש תקופות טובות יותר. (וגם אצלנו בגן היא רגועה ומתוקה ואהובה על כל הצוות, בלי רמז למה שקורה בבית...)
זה בהחלט יכול לקרות גם בגיל כזה. אבל ברור שיש פה קושי שצריך מענה.
באופן אישי אני התייעצתי פעם עם @אפונה וזה מאוד עזר לי.
האמת שזה היה בתקופה עמוסה מהרבה בחינות, אז הספקנו רק מפגש 'אינטייק' שבו היא שאלה אותי הרבה שאלות על הבת שלי, שנתנו לה תמונה מלאה יותר. ורק השאלות עזרו לי להבין טוב יותר את הילדה, מה בעצם עובר עליה ועל מה יושב הקושי. אחרי המפגש הזה כבר חווינו הקלה... (היו גם שינויים אחרים חיצוניים שהקלו קצת מהקושי, אבל גם ההבנה שלי, ועוד כמה טיפים שאפונה נתנה לי והשתדלתי ליישם, הקלו מאוד והפחיתו הרבה מהבכי. וכשהיו שוב טריגרים שהוסיפו קושי - ידעתי לזהות ולצפות לקושי ולאפשר את הבכי).
בקיצור - ממליצה מאוד על הדרכה בגישה ההיקשרותית. אני חושבת שזה יהיה לכם הרבה יותר מדויק ונכון.
אם כבר כתבתאפונה
באמת הרבה פעמים הורים מגיעים להדרכה ורוצים לשמוע משהו, לקבל איזה הנחיות שישפרו את המצב. ואז האינטייק נראה להם טרחני או אולי אפילו בזבוז כסף..
אבל האמת היא, כמו במקרה של הפותחת, שבלי להבין מה קורה בחיים של הילד לעומק זה ממש לא אחראי לייעץ ולהדריך.
ותודה על המילים הטובות! גם בפעם השניה זה משמח לשמוע
האם ניסיתם לפנות להתפתחות הילד דרך הקופה?יום שני
מתארים הכל לרופא ילדים והוא נותן הפנייה.
אצלנו בקופה היה גם מענה רגשי, גם ריפוי בעיסוק, גם עודת סוציאלית (יש גם קלינאית תקשורת אבל חא היינו צריכים)
והרגשתי שמנסים כולם יחד לעזור לילד
וואו תודה רבה לכולן ❤️❤️דיאן ד.
קראתי הרבה כבר אתמול ונורא ריגשתן אותי...
לא הספקתי לענות.
מנסה לענות מסודר.
קודם כל, ברור לנו שלא נחזור אליה. לא התחברתי לגישה בכלל.
וחוץ מזה היו כמה דברים לא אתיים בפגישה איתה שלא היו נראים לי.
לגבי הכשרה שלה? לא יודעת, אבל ברור לי שלא תואר רשמי.
האמת לא היה כזה דחוף לי תואר, אלא יותר חכמת חיים וניסיון.
אבל במקרה שלה היה נשמע לי שיש לה תפיסת חיים שבה היא תופסת את כל ההורים ומכניסה את כולם לאותה משבצת. בקיצור לא.
בעצמי מתלבטת אם ללכת למישהי אחרת.
כי בעצם העניינים די נרגעו עד שהגענו אליה, מצד שני אנחנו יודעים שזה בא והולך בגלים.
מי שכתבה פה על זום זה באמת רעיון כי לצאת מהבית ביחד ולמצוא בייביסיטר זה ממש קשוח לנו.
כתבו פה על אבחון בקופת חולים,
אז זה מאוד מתעתע.
כי הוא ילד מקסים מקסים מקסים.
בגלל זה גם לא היה נשמע לי שזה עניין של גבולות, כי אני תופסת אותו כילד צייתן וקשוב יחסית.
לא טאטאלה מצד אחד (שזה טוב, אני לא רוצה ילדים שהם יס מנים) מצד שני בעיניי יש גבולות בבית, יש סדר יום ומאוד ברור מה עושים מתי ומה לא עושים.
אין כל היום כל יום מאבקים אלא יש נקודות חיכוך מסוימות ששם מאוד קשה לנו
כאילו ברור לי שזה לא ילד עם בעיות קשב ובטח שלא נראה לי בעיות תקשורת.
כן אולי בהגדרה של ילד רגיש, אבל אין לי מושג אם זה דבר שמאבחנים אותו בכלל...
אם כבר חשבתי לפנות לקופת חולים לטיפול רגשי, אולי רכיבה על סוסים. כזה סוג.
אבל לא יודעת אם יאשרו ואם שווה להתאמץ על זה.
רק לגבי הטיפול הרגשיטריה
מניסיוני מאשרים בקופה ממש בקלות אבל לפעמים התורים ארוכים, אצלנו מאוד עזר אבל היו דברים אחרים.
את נשמעת אמא מדהימה, כל הכבוד לך על כל המאמצים.
אני לא ממליצהאפונה
על טיפול רגשי בגיל צעיר. הדרכת הורים הרבה יותר מתאימה ואפקטיבית בעיני.
עד איזה גיל הדרכת הורים יותר אפקטיבית?יעל מהדרום
בודאי גילאי יסודי, לפחותאפונה
לדעתי כל עוד ההורים מטפלים בילד (כלומר גיל ההתבגרות גם), תלוי גם בילד ובעיקר בנכונות של ההורים לעשות עבודה.
הבנתי...תודהיעל מהדרוםאחרונה
ממליצה לא לוותר על הדרכת הוריםאמאשוני
את מתארת גלים
גם כשהים שקט הוא מחביא מתחתיו דברים, וכשיש טריגר זה מתפרץ.
לא הייתי מוותרת על טיפול שורש ועל רכישת כלים שיעזרו לך גם בתקופות סוערות, גם מול שאר הילדים וגם מול עצמך.
לרכישת כלים יש אפקט כפול:
גם ביצוע בפרקטיקה, וגם רשת ביטחון.
רשת ביטחון חשובה כדי להשרות ביטחון בסביבה, מה שממילא תורם לרגיעה.
אם אני לא האופה הכי מומחית, בד"כ יוצאות לי עוגות סבירות. לפעמים גרועות.
אבל עוגות זה לא תחום שמאוד חשוב לי להתפתח בו, מקסימות יש ופלים בסופר.
אז לא משקיעה בהתפתחות שלי בתחום הזה וחיה בשלום עם הפעמים שלא הלך לי טוב.
לגוף אין חלקי חילוף, וגם לנפש, והקשר הבונה מול הילדים זה תחום שמאוד מאוד חשוב לי אידית להתפתח בו, ולכן בעיני שווה את ההשקעה.
השנים האלו חולפות בטיל!!
יש לי עכשיו שני גדולים (חטיבה ותיכון) הם בקושי בבית. יש להם כבר אישיות ורצונות ותיעדופים אחרים בחיים, יכולת ההשפעה לא אותו דבר. בעיני חשוב לנצל את השנים האלו במקסימום. בגיל הרך הילדים הם ספוג. מה שמלמדים אותם עכשיו זה כלים לכל החיים.
היום את מלמדת אותו איך לבטא תסכול, עוד שבוע הוא מלמד את אחותו התינוקת.
מהמקום הזה אני כן בעד הדרכה מסודרת. להטמיע שפה מסויימת בבית. על גבי זה בהמשך אפשר להשתלם עצמאית לצורך רענון וחיזוק.
וואי יצא לי מטיף, לא התכוונתי, מקווה שתביני מה רציתי להגיד.
החלטות טובות!
חשוב לי לומר שלא צריך איזה קושי מטורף כדי ללכתיום שני
להתפתחות הילד.
גם אצלנו האבחון הראה שהכל בתחום הנורמה...
אבל בגלל הקושי הרגשי היומיומי שאנחנו ההורים תיארנו, קיבלנו מעטפת.
וטוב לפעמים להתייעץ עם מומחים.
והילד מאוד צמח מזה! ממש ראיתי דברים שהשתפרו.
את מתארת קושי של ויכוחים, התעקשויות, חלק מזה היה אצלנו.
בעיני חבל לא לנצל את הקופה בה את מבוטחת לפני שהולכים לפרטי... או לפחות לנצל במקביל
דרך הקופהאיזמרגד1
אפשר גם לקבל ריפוי בעיסוק וכזה שיכול לעזור מאוד לילד עם קושי בוויסות רגשי, אם זה מה שיש לילד שלך
ותלוי באיזה קופה את, אבל רכיבה טיפולית וכזה זה לדעתי דרך הביטוח המשלים ומאשרים מאוד בקלות.
חושדת בירידת מים*אורחת
יש טפטופים, טיפה גוון ורד ממש ממש בהיר. שבוע 39. אפשר ללכת להיבדק רק בבוקר?
נשמע כמו ירידת מים, צריך לסוע לבית חוליםרימון א"י
ממש לא כדאי לחכות עד הבוקר!!
למה בעצם?*אורחת
לפחות אשן שעה שעתיים, לא?
אם את שואלת אז ההנחיה היא ללכתפרח חדש
אישית כשזה קרה לי נחתי שעתיים + בבית ואז נסעתי אבל אני קרובה לבית חולים
ועדיין לקח כמה שעות עד הלידה
מקווה שישנת טובמקרמה
כשיש ירידת מים ללא צירים במילא נותנים לגוף לנסות לפתח לידה עצמאית.. למה לא להעביר את הזמן בבית?
כמובן תוודאי שאין דימום או מים מקונאלים
בעיקרון את צודקתרוצה לשאול שאלהאחרונה
אבל היא אמרה שהיה טיפה גוון ורוד.
אני בן אדם לחוץ אז הייתי טסה למיון באותו רגע אבל נראה לי שזה גם ההנחיה שאם המים לא צלולים ושקופים לנסוע מיד ולא לחכות.
@*אורחת מה איתך?
החשש זה מצניחה של חבל הטבורטל אורי
לכן אומרים להגיע עד שעתיים שלוש מהירידת מים
מה שלומך?מתואמת
מכיוון שכתבת שיש צבע קצת ורוד, אז אולי צריך לחשוש מקצת דימום שהתערבב במים, ואז עוד יותר כדאי לנסוע לבית החולים. ככה נראה לי.
מקווה שהכול בסדר!