לגופו שלעניין תתנתק מהאינטרנט . ותתחיל מחדש כולם נפלו בזה אפילו יש רבנים.

באמת תודה

זה לא רק פורנוגרפיה. זה כל החבילה.

ו.. נכון שיש בנות שנופלות. אני מודע לזה.

אבל זה לא אותו דבר.

נו

ועוד דברים

אני צקיך לפרט?

גם בעבר הרחוק הרוב המוחלט ביותר נפלו...

היום זה קשה פי מיליון

שממה שכתבת זה לא נשמע ככ

ואם התכוונת לזה

אז סליחה

אבל זה פשוט לא נכון מה שאת כותבת...

אני חושב שאני ואת מגדירים "ליפול" אחרת.

יכול להיות?

גם אני התכוונתי לזה ב"ליפול"

אז אני לא מבין איך את אומרת את זה..

פשוט לא לפורנוגרפיה.

זה היה באווירה

זה לא נקרא "חטאות נעורים" "העוון הידוע" רק בדורות האחרונים

ממש לא.

מכירה את הסיפור על רב עמרם, ר עקיבא ור מאיר בגמרא שכמעט נפלו עם אשה?

זה היה יצר חזק תמיד

הזוהר משבח במעלת שומר ברית, ואם זה היה ככ פשוט לא היה לזה מעלה ככ גדולה (לפום צערא אגרא)

אבל זה פורום ציבורי..

ואי אפשר.

ואין לי שיחה אישית עד שאשלח 25 הודעות,

(אם זה בסדר מבחינתך שאענה לך בפרטי)

אז..

או שתצטרכי לחכות

או שנוותר.

זה בסדר מחינתך?

על החיזוק

מזדהה מאוד. 

ובכל זאת, רק הערה קטנה, רק כדי שלא תצפה ותתאכזב:

ישיבה היא לא פתרון קסם. ולא רק זה, 
גם התורה המטהרת לא תמיד מצליחה לגאול אותנו מזה..
אני פוגש יותר ויותר בחורים בשיעורים גבוהים בישיבות שעדיין מתמודדים עם זה.
באחוזים ניכרים. בכל הישיבות.
אני לא אומר את זה כדי לייאש אלא כדי לדעת שה' שם אותנו בדור מורכב..
העיקר לא להתייאש ולזכור ש"לפום צערא אגרא"
לכל אחד יש התיקון שלו.

וראה מה כתבתי פה
כבר הרבה זמן אני רוצה להגיב לשאלה הזו - לקראת נישואין וזוגיות

כאילו. זה לא מסתכם רק בזה. זה נכנס באישיות שלך.

לרעה

יש דברים שאני רוצה לומר, ובכ"ז אמנע כי זה פורום מעורב

וגם ככה זה שאלה לא משו פה..

זה מלבוש על הנפש האלוקית וכמו מלבוש שאפשר להוריד ולזרוק כן החטאים למיניהם

וכלפי חוץ אני טוב

בפנים, בתוך עצמי פחות

ומסכים עם מה שכתבת

תודה רבה לך על התגובה

מעריך את זה מאוד

כנראה שבטעות פתחתי 2 פצלשים.

רק מעניין איך אחרים (או.. אחרות..) מסתכלים עלי מהצד.

זה הכל.

להתחתן ........בקדושה וטהרה. למה מובן לנשים שהבעל נמשך אליהם. אם כ"כ ברור להם שאל נשים אחרות בכלל לא אמור לעניין אותו

ממש מזדהה

קראתי גם התגובות שהגיבו לך

מה שאת אומרת הוא נכון ואפילו מאוד

ותודה על הכנות אני מעריך את זה.

רק, יש הבדל.

אין לי אינטרס להשוויץ בהצלחות שלי, כמו שלאחרים אין אינטרס להשוויץ בהצלחות שלהם

אבל

יש הצלחות. בסדר.

ומפה להגיד שאני לא מתאמץ זה שקר.

להגיד ש(זה ציטוט) "אם חשוב לו קדושה. אז הוא צריך להלחם בזה ולא לבדןק אם מישהי תרצה אותו ככה"

לפרוט ניסיונות שעמדתי בהם בתחום הזה? ואפילו בתחומים שונים?

זה נשמע שאת שופטת אותי ככה בגלל הדבר הזה.

עכשיו

אין ספק שזה מגעיל, ואני נגעל מעצמי יותר ממה שכל אשה אחרת תיגעל ממני

אבל יש משהו שאני חושב שאת לא מבינה

זה לא "עוד ניסיון".

זה לקום לתפילה או לא.

לקום לתפילה אחרי שינה של חצי שעה זה קשה? כן. יותר מזה? לא.

חילקת פה בין אינטרנט לז"ל, ואמרת שאת לא נכנסת אליו

הם שנים שהם אחד.

יש הרבה הבדל, והם לא מוכרחים זה לזה, אבל.. את לא נכנסת לזה, אבל לאינטרנט כן?

זה.. טוב. זה מוזר. לא ככה מודדים דברים. צריך להסתכל על כל התמונה.

כתבת ש"שהם בטוחים שאם הם התחתנו הכל יסתדר"

אז כתבתי שכשאני אכנס לישיבת הסדר דברים יהיו אחרת

ואני מודע לדברים. תאמיני לי שאני מודע לדברים.

ויש נשואים מכורים. נו.

וזה גם קצת לשפוט, יש אילוצים שלא מאפשרים.

אם דברים היו תלויים בי, אז הדברים היו נראים אחרת

מה שתלוי בי הוא טוב.

ואני רוצה להבהיר

לא כתבתי את המגילה הזאת בגלל התשובה שלך שאת לא רוצה

מה שנקרא.. "עם כל הצער והכאב". אני מבין את זה. לכן שאלתי בכלל.

כתבתי את זה בגלל ש.. זה באמת נראה שאת סתם כותבת.. הדרך. הצורה.

ציטטתי פה קצת מה שכתבת.. ויש דוגמא לעוד.

זתומרת, אני לא אומר שזו "תגובה חסרת רגישות", אלא פשוט.. פחות קשור.

כלומר

זה נשמע קצת שאת שופטת, הרי אני יודע שמי שנכנס כשהוא בתוך זה גם יישאר

ואני מבין את כל מה שכתבת..

אבל ה(שוב, ציטוט) "שילמד להתגבר"

קצת לא במקום בעיני.

סליחה.

ואני מקווה שלא פגעתי,

לא הצלחתי לנסח את עצמי ככ טוב בהודעה הזאת

מקווה שזה מספיק מובן

אתר שמור עיניך לא עזר לי.

לגבי הישיבה. אני לא חושב שזה ישתנה.

יודע שזה ישתנה.

ואין לי כח להיכנס לזה כרגע.

אבוד לקבל צדיקה.

אאכ היא ממש צדיקה

שתצליח להכיל מתוסבך כמוני

אבל אני לא ר עקיבא

אני אני

ואין סיכוי

אולי איזו מישהי מהרחוב תסכים

שכ"כ כואב לו על הנפילות וודאי ימצא אישה צדיקה ויפה טובה והכי חשוב מכילה

אני לא הייתי רוצה שבעלי יפול באינטרנט. גם אם אני אהיה חילוניה.

זה לא קשור לעבודת ה', זה לא כמו בחור שיש לו נפילות בכשרות או תפילה או אנעארף.

לא רוצה שהראש של בעלי יהיה עסוק, באופן קבוע, בגוף של כלמיני בחורות

מביא הרב עמאר

האלשיך מפרש שזיווג ראשון הוא קודם ירידת הנשמה לעולם, ואז הקב"ה מזווג בחינת זכר ובחינת נקבה

והזיווג השני הוא זיווג הגוף שאז הקב"ה מזווג לפי מעשם כשהגיעו לפרקם, נמצא שבפועל כולם לפי מעשיהם, והוא מביא שיש לכך מקור מהזוהר בכמה מקומות.

הרב עמאר - זיווגו השלם של האדם בגוף ונשמה תלוי במעשיו

אתה באמת מקסים.

@אות והדר כל מילה בסלע

יש להם כלים מעולים בדיוק לנושא הזה

שאמנם לא סיימתי אותה.

אבל.. זה לא מרגיש לי זה.

תודה

בישיבה זה ישתנה

כי אז כולך תורה

וגם כשאתה בבין הזמנים

אתה עדיין בן ישיבה

הדברים שונים

זה לא עוד איזה משהו שאני מנצל את זמן

זה ישיבה

זה לא מי נופל ומי לא.

"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ)

אלא ההבדל הוא מי יודע לקום מנפילותיו.

לא כך הקב"ה בכבודו ובעצמו מתנהג איתנו?

וכל מי שנקרא צדיק זה בגלל הנושאים האלה

שצדיק זה כנגד מידת היסוד

והחטא הזה פוגם במידת היסוד

א. לא רק יוסף הוא צדיק. אני מכיר עוד שנים-שלושה כאלה (משה רבנו, הגר"א הרב מרדכי אליהו ועוד)...

   אגב נראה לי שקיימת איזו משנה בסנהדרין פרק י' שאומרת "ועמך כולם צדיקים"...

ב. גם יוסף נפל אך אח"כ עמד בניסיון (סלסל בסערו, ראה דמות דיוקנו של אביו וכו').

כי הוא שמר על הברית, על היסוד

גם נח נקרא צדיק כי הוא שמר על הברית שלו, בשונה משאר הדור שלו

צדיק זה כנגד היסוד.

באמת תודה.

אבל,

כמו שאמרת - הרבה אמרו אחרת ממך..

למה הדעה שלך מיעוט פה בערוץ?

תודה על הכנות גם אם היא לא אמיתית

וגם על הניסיון שלכם לעודד אותי

תודה

זה טוב שאתה מזועזע, זה מראה עד כמה הנושא חשוב לך.

באופן אישי מהדברים שכתבת אני בטוח שתצא מזה.

בדורנו אנו, השטחיות והתאוותנות נמצאות בשיא.

זה עניין של כסף, כל שלט חוצות עם תמונה חשופה משתמש במקום התאוותני הזה שבסיסו הוא טוב, בעיתו ובזמנו, על מנת לקדם פרסום טוב שכמובן מטרתו היא ליצור רווח בחזרה אצל המפרסם, ואנחנו יודעים כמה שלטים כאלה נמצאים בכל מקום.

אז מה שאתה/ גברים מתמודדים איתו בדור הזה הוא משהו שלא היה כמותו, יש המון בני אדם שעיסוקם הוא למשוך אותך למקום הזה בגלל שיקולים כספיים, והדבר הזה מכה גלים אצל כולם.

אני מבין שהמצב שאתה נמצא בו הוא קשה ואני חושב שבגלל שהתותחים של יצה"ר בדור הזה כ"כ גדולים אתה צריך להשתמש בכל דרך שתוכל על מנת להימנע מזה, גם אם זה לא יהיה הכי נעים, היצר הרע הוא קשה, והוא תופס אותך בגיל לא פשוט, בעזר ה' תתעקש ותצליח, והעקשנות זו הנקודה הכי חשובה פה, כי הייאוש הוא חלילה יכול לתת לך הרגשה שאתה לא יכול, אבל אתה כן יכול, גם אם זה יקח זמן, ואל תשכח שהבא ליטהר מסייעין בידו.

לגביי הבחורה, זה כבר תפקיד הקב"ה לסדר לך מישהי שמכילה, ומבינה שההתמודדות היא לא פשוטה, ובוודאי שיש כאלה.

הגעתי לפה בטעות, האמת. ולא ממש קראתי את כל התגובות.

אז א, בתור אחת שהיתה דוסית- כן. הייתי מתחתנת עם אחד כזה אבל (וזה אבל גדול) היה לי מאוד מאוד קשה לחיות עם אדם שממשיך לפול באינטרנט. אם לבחור היתה תקופה, אפילו ארוכה מאוד, של נפילות נוראיות באינטרנט- לא חושבת שהיה מפריע. בתנאי שזה עבר.

בעיניי זה גם תלוי מאוד מאוד עד כמה הנפילות משפיעות עליך. לא, לא הייתי רוצה שבעלי ישווה את הגוף שלי עם גוף של נשים מהאינטרנט, במחילה. או שהראש שלו מלא בבחורות.

עוד דבר, אתה לא פירטת- עד כמה נפילות באינטרנט? באיזה תדירות? זה תלוי גם בסוג הנפילה. יעני מה אתה רואה. אתה מכור? זה מאוד משנה.

לא היה מפריע לי בכלל בכלל מישהו שפעמיים בחיים ראה תמונה של דוגמנית.. אבל זה שונה כשזה מישהו שבצורה אובססיבית גולש במשך שעות כל ערב.

במידה והנפילות בתדירות גבוהה, או אם אתה אמנם מצליח להתגבר אבל חושב ורוצה ומתאווה הרבה יותר זמן- הייתי מנסה לטפל בזה. אפשר טיפול אצל פסיכולוג, אפשר להתייעץ עם רב בישיבה או אולי חברים מקשיבים.

יש תאווה רגילה ויצר נורמלי של בני אדם, שגם איתו כדאי לקבל כלים איך להתמודד,

ויש אנשים שהייצריות שלהם גבוהה יותר. וזו מתנה נפלאה שיכולה לשמש לקדושה, אבל כדאי מאוד לראות איך מתמודדים איתה. מה גם שהרבה פעמים הצורך הוא אחר והמוח שלנו מפרש אותו כצורך במין. יכול להיות שאם הצורך מוגבר הוא יושב על חוסרים אחרים.

בהצלחה!

תעשה כל מאמץ.

תתפלל לה'.

תנסה לחשוב כמה שזה מצד האמת מגעיל, ושתהיה לך אשה טובה שהכל יהיה מתוך אהבת איש ואשתו טהורה וערכית. ותנסה כמה שאפשר להימנע מקרבת מכשירים וכד' שגורמים לכך. תבקש מההורים לשים חסימה של רימון על האינטרנט.

וגם תתפלל לה' שתמצא מישהי שתרצה אותך למרות הכשלונות שאתה מאד מתאמץ להילחם נגדם.

לא כדאי שתאמר לעצמך כעת, מצד אחד, "אין בעיה, מישהי טובה תרצה אותי גם כך".. מצד שני, חלילה לך מלייאש את עצמך. אתה תעשה כל מאמץ, בעז"ה אכן תצליח לתפוס את עצמך. ובעז"ה תמצא מישהי טובה שתרצה אותך - ותאמין לך שאתה כבר לא שם.

וזה לא מדויק שאינך "שומר את עצמה לה". אתה לא מתעסק עם בחורות אחרות - אלא עם דמיונות. לא טוב - אבל יותר טוב מאשר יותר גרוע..

ניכר שאתה בחור טוב, ממש מתאמץ. כל הכבוד על זה. כדאי מאד לרכוש הרגל טוב עוד טרם שתכיר, כדי שתוכל לגבי העיד להבטיח לעצמך - ולמי שתכיר - שאחרי נישואין זה כבר לא יהיה. ובאמת, אז המצב הוא שונה. "פת בסלו".

אבל, לדעתי, אל תפחד מידי.  אתה טוב ביסודך, אתה נמצא במלחמה מול נסיון. מתאמץ מאד. גם מתקדם בדברים אחרים. תכיר מישהי טובה שתרצה אותך בגלל הטוב שבך - ותעלה מכל הזבל הזה לטובה ולטהרה.

הצלחה רבה, גיבור.. (אפילו שלא תמיד מצליח בזה, אבל גיבור במאמצים שלך, ובזה שאינך עושה מהרע טוב..)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..