לגופו שלעניין תתנתק מהאינטרנט . ותתחיל מחדש כולם נפלו בזה אפילו יש רבנים.

באמת תודה

זה לא רק פורנוגרפיה. זה כל החבילה.

ו.. נכון שיש בנות שנופלות. אני מודע לזה.

אבל זה לא אותו דבר.

נו

ועוד דברים

אני צקיך לפרט?

גם בעבר הרחוק הרוב המוחלט ביותר נפלו...

היום זה קשה פי מיליון

שממה שכתבת זה לא נשמע ככ

ואם התכוונת לזה

אז סליחה

אבל זה פשוט לא נכון מה שאת כותבת...

אני חושב שאני ואת מגדירים "ליפול" אחרת.

יכול להיות?

גם אני התכוונתי לזה ב"ליפול"

אז אני לא מבין איך את אומרת את זה..

פשוט לא לפורנוגרפיה.

זה היה באווירה

זה לא נקרא "חטאות נעורים" "העוון הידוע" רק בדורות האחרונים

ממש לא.

מכירה את הסיפור על רב עמרם, ר עקיבא ור מאיר בגמרא שכמעט נפלו עם אשה?

זה היה יצר חזק תמיד

הזוהר משבח במעלת שומר ברית, ואם זה היה ככ פשוט לא היה לזה מעלה ככ גדולה (לפום צערא אגרא)

אבל זה פורום ציבורי..

ואי אפשר.

ואין לי שיחה אישית עד שאשלח 25 הודעות,

(אם זה בסדר מבחינתך שאענה לך בפרטי)

אז..

או שתצטרכי לחכות

או שנוותר.

זה בסדר מחינתך?

על החיזוק

מזדהה מאוד. 

ובכל זאת, רק הערה קטנה, רק כדי שלא תצפה ותתאכזב:

ישיבה היא לא פתרון קסם. ולא רק זה, 
גם התורה המטהרת לא תמיד מצליחה לגאול אותנו מזה..
אני פוגש יותר ויותר בחורים בשיעורים גבוהים בישיבות שעדיין מתמודדים עם זה.
באחוזים ניכרים. בכל הישיבות.
אני לא אומר את זה כדי לייאש אלא כדי לדעת שה' שם אותנו בדור מורכב..
העיקר לא להתייאש ולזכור ש"לפום צערא אגרא"
לכל אחד יש התיקון שלו.

וראה מה כתבתי פה
כבר הרבה זמן אני רוצה להגיב לשאלה הזו - לקראת נישואין וזוגיות

כאילו. זה לא מסתכם רק בזה. זה נכנס באישיות שלך.

לרעה

יש דברים שאני רוצה לומר, ובכ"ז אמנע כי זה פורום מעורב

וגם ככה זה שאלה לא משו פה..

זה מלבוש על הנפש האלוקית וכמו מלבוש שאפשר להוריד ולזרוק כן החטאים למיניהם

וכלפי חוץ אני טוב

בפנים, בתוך עצמי פחות

ומסכים עם מה שכתבת

תודה רבה לך על התגובה

מעריך את זה מאוד

כנראה שבטעות פתחתי 2 פצלשים.

רק מעניין איך אחרים (או.. אחרות..) מסתכלים עלי מהצד.

זה הכל.

להתחתן ........בקדושה וטהרה. למה מובן לנשים שהבעל נמשך אליהם. אם כ"כ ברור להם שאל נשים אחרות בכלל לא אמור לעניין אותו

ממש מזדהה

קראתי גם התגובות שהגיבו לך

מה שאת אומרת הוא נכון ואפילו מאוד

ותודה על הכנות אני מעריך את זה.

רק, יש הבדל.

אין לי אינטרס להשוויץ בהצלחות שלי, כמו שלאחרים אין אינטרס להשוויץ בהצלחות שלהם

אבל

יש הצלחות. בסדר.

ומפה להגיד שאני לא מתאמץ זה שקר.

להגיד ש(זה ציטוט) "אם חשוב לו קדושה. אז הוא צריך להלחם בזה ולא לבדןק אם מישהי תרצה אותו ככה"

לפרוט ניסיונות שעמדתי בהם בתחום הזה? ואפילו בתחומים שונים?

זה נשמע שאת שופטת אותי ככה בגלל הדבר הזה.

עכשיו

אין ספק שזה מגעיל, ואני נגעל מעצמי יותר ממה שכל אשה אחרת תיגעל ממני

אבל יש משהו שאני חושב שאת לא מבינה

זה לא "עוד ניסיון".

זה לקום לתפילה או לא.

לקום לתפילה אחרי שינה של חצי שעה זה קשה? כן. יותר מזה? לא.

חילקת פה בין אינטרנט לז"ל, ואמרת שאת לא נכנסת אליו

הם שנים שהם אחד.

יש הרבה הבדל, והם לא מוכרחים זה לזה, אבל.. את לא נכנסת לזה, אבל לאינטרנט כן?

זה.. טוב. זה מוזר. לא ככה מודדים דברים. צריך להסתכל על כל התמונה.

כתבת ש"שהם בטוחים שאם הם התחתנו הכל יסתדר"

אז כתבתי שכשאני אכנס לישיבת הסדר דברים יהיו אחרת

ואני מודע לדברים. תאמיני לי שאני מודע לדברים.

ויש נשואים מכורים. נו.

וזה גם קצת לשפוט, יש אילוצים שלא מאפשרים.

אם דברים היו תלויים בי, אז הדברים היו נראים אחרת

מה שתלוי בי הוא טוב.

ואני רוצה להבהיר

לא כתבתי את המגילה הזאת בגלל התשובה שלך שאת לא רוצה

מה שנקרא.. "עם כל הצער והכאב". אני מבין את זה. לכן שאלתי בכלל.

כתבתי את זה בגלל ש.. זה באמת נראה שאת סתם כותבת.. הדרך. הצורה.

ציטטתי פה קצת מה שכתבת.. ויש דוגמא לעוד.

זתומרת, אני לא אומר שזו "תגובה חסרת רגישות", אלא פשוט.. פחות קשור.

כלומר

זה נשמע קצת שאת שופטת, הרי אני יודע שמי שנכנס כשהוא בתוך זה גם יישאר

ואני מבין את כל מה שכתבת..

אבל ה(שוב, ציטוט) "שילמד להתגבר"

קצת לא במקום בעיני.

סליחה.

ואני מקווה שלא פגעתי,

לא הצלחתי לנסח את עצמי ככ טוב בהודעה הזאת

מקווה שזה מספיק מובן

אתר שמור עיניך לא עזר לי.

לגבי הישיבה. אני לא חושב שזה ישתנה.

יודע שזה ישתנה.

ואין לי כח להיכנס לזה כרגע.

אבוד לקבל צדיקה.

אאכ היא ממש צדיקה

שתצליח להכיל מתוסבך כמוני

אבל אני לא ר עקיבא

אני אני

ואין סיכוי

אולי איזו מישהי מהרחוב תסכים

שכ"כ כואב לו על הנפילות וודאי ימצא אישה צדיקה ויפה טובה והכי חשוב מכילה

אני לא הייתי רוצה שבעלי יפול באינטרנט. גם אם אני אהיה חילוניה.

זה לא קשור לעבודת ה', זה לא כמו בחור שיש לו נפילות בכשרות או תפילה או אנעארף.

לא רוצה שהראש של בעלי יהיה עסוק, באופן קבוע, בגוף של כלמיני בחורות

מביא הרב עמאר

האלשיך מפרש שזיווג ראשון הוא קודם ירידת הנשמה לעולם, ואז הקב"ה מזווג בחינת זכר ובחינת נקבה

והזיווג השני הוא זיווג הגוף שאז הקב"ה מזווג לפי מעשם כשהגיעו לפרקם, נמצא שבפועל כולם לפי מעשיהם, והוא מביא שיש לכך מקור מהזוהר בכמה מקומות.

הרב עמאר - זיווגו השלם של האדם בגוף ונשמה תלוי במעשיו

אתה באמת מקסים.

@אות והדר כל מילה בסלע

יש להם כלים מעולים בדיוק לנושא הזה

שאמנם לא סיימתי אותה.

אבל.. זה לא מרגיש לי זה.

תודה

בישיבה זה ישתנה

כי אז כולך תורה

וגם כשאתה בבין הזמנים

אתה עדיין בן ישיבה

הדברים שונים

זה לא עוד איזה משהו שאני מנצל את זמן

זה ישיבה

זה לא מי נופל ומי לא.

"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ)

אלא ההבדל הוא מי יודע לקום מנפילותיו.

לא כך הקב"ה בכבודו ובעצמו מתנהג איתנו?

וכל מי שנקרא צדיק זה בגלל הנושאים האלה

שצדיק זה כנגד מידת היסוד

והחטא הזה פוגם במידת היסוד

א. לא רק יוסף הוא צדיק. אני מכיר עוד שנים-שלושה כאלה (משה רבנו, הגר"א הרב מרדכי אליהו ועוד)...

   אגב נראה לי שקיימת איזו משנה בסנהדרין פרק י' שאומרת "ועמך כולם צדיקים"...

ב. גם יוסף נפל אך אח"כ עמד בניסיון (סלסל בסערו, ראה דמות דיוקנו של אביו וכו').

כי הוא שמר על הברית, על היסוד

גם נח נקרא צדיק כי הוא שמר על הברית שלו, בשונה משאר הדור שלו

צדיק זה כנגד היסוד.

באמת תודה.

אבל,

כמו שאמרת - הרבה אמרו אחרת ממך..

למה הדעה שלך מיעוט פה בערוץ?

תודה על הכנות גם אם היא לא אמיתית

וגם על הניסיון שלכם לעודד אותי

תודה

זה טוב שאתה מזועזע, זה מראה עד כמה הנושא חשוב לך.

באופן אישי מהדברים שכתבת אני בטוח שתצא מזה.

בדורנו אנו, השטחיות והתאוותנות נמצאות בשיא.

זה עניין של כסף, כל שלט חוצות עם תמונה חשופה משתמש במקום התאוותני הזה שבסיסו הוא טוב, בעיתו ובזמנו, על מנת לקדם פרסום טוב שכמובן מטרתו היא ליצור רווח בחזרה אצל המפרסם, ואנחנו יודעים כמה שלטים כאלה נמצאים בכל מקום.

אז מה שאתה/ גברים מתמודדים איתו בדור הזה הוא משהו שלא היה כמותו, יש המון בני אדם שעיסוקם הוא למשוך אותך למקום הזה בגלל שיקולים כספיים, והדבר הזה מכה גלים אצל כולם.

אני מבין שהמצב שאתה נמצא בו הוא קשה ואני חושב שבגלל שהתותחים של יצה"ר בדור הזה כ"כ גדולים אתה צריך להשתמש בכל דרך שתוכל על מנת להימנע מזה, גם אם זה לא יהיה הכי נעים, היצר הרע הוא קשה, והוא תופס אותך בגיל לא פשוט, בעזר ה' תתעקש ותצליח, והעקשנות זו הנקודה הכי חשובה פה, כי הייאוש הוא חלילה יכול לתת לך הרגשה שאתה לא יכול, אבל אתה כן יכול, גם אם זה יקח זמן, ואל תשכח שהבא ליטהר מסייעין בידו.

לגביי הבחורה, זה כבר תפקיד הקב"ה לסדר לך מישהי שמכילה, ומבינה שההתמודדות היא לא פשוטה, ובוודאי שיש כאלה.

הגעתי לפה בטעות, האמת. ולא ממש קראתי את כל התגובות.

אז א, בתור אחת שהיתה דוסית- כן. הייתי מתחתנת עם אחד כזה אבל (וזה אבל גדול) היה לי מאוד מאוד קשה לחיות עם אדם שממשיך לפול באינטרנט. אם לבחור היתה תקופה, אפילו ארוכה מאוד, של נפילות נוראיות באינטרנט- לא חושבת שהיה מפריע. בתנאי שזה עבר.

בעיניי זה גם תלוי מאוד מאוד עד כמה הנפילות משפיעות עליך. לא, לא הייתי רוצה שבעלי ישווה את הגוף שלי עם גוף של נשים מהאינטרנט, במחילה. או שהראש שלו מלא בבחורות.

עוד דבר, אתה לא פירטת- עד כמה נפילות באינטרנט? באיזה תדירות? זה תלוי גם בסוג הנפילה. יעני מה אתה רואה. אתה מכור? זה מאוד משנה.

לא היה מפריע לי בכלל בכלל מישהו שפעמיים בחיים ראה תמונה של דוגמנית.. אבל זה שונה כשזה מישהו שבצורה אובססיבית גולש במשך שעות כל ערב.

במידה והנפילות בתדירות גבוהה, או אם אתה אמנם מצליח להתגבר אבל חושב ורוצה ומתאווה הרבה יותר זמן- הייתי מנסה לטפל בזה. אפשר טיפול אצל פסיכולוג, אפשר להתייעץ עם רב בישיבה או אולי חברים מקשיבים.

יש תאווה רגילה ויצר נורמלי של בני אדם, שגם איתו כדאי לקבל כלים איך להתמודד,

ויש אנשים שהייצריות שלהם גבוהה יותר. וזו מתנה נפלאה שיכולה לשמש לקדושה, אבל כדאי מאוד לראות איך מתמודדים איתה. מה גם שהרבה פעמים הצורך הוא אחר והמוח שלנו מפרש אותו כצורך במין. יכול להיות שאם הצורך מוגבר הוא יושב על חוסרים אחרים.

בהצלחה!

תעשה כל מאמץ.

תתפלל לה'.

תנסה לחשוב כמה שזה מצד האמת מגעיל, ושתהיה לך אשה טובה שהכל יהיה מתוך אהבת איש ואשתו טהורה וערכית. ותנסה כמה שאפשר להימנע מקרבת מכשירים וכד' שגורמים לכך. תבקש מההורים לשים חסימה של רימון על האינטרנט.

וגם תתפלל לה' שתמצא מישהי שתרצה אותך למרות הכשלונות שאתה מאד מתאמץ להילחם נגדם.

לא כדאי שתאמר לעצמך כעת, מצד אחד, "אין בעיה, מישהי טובה תרצה אותי גם כך".. מצד שני, חלילה לך מלייאש את עצמך. אתה תעשה כל מאמץ, בעז"ה אכן תצליח לתפוס את עצמך. ובעז"ה תמצא מישהי טובה שתרצה אותך - ותאמין לך שאתה כבר לא שם.

וזה לא מדויק שאינך "שומר את עצמה לה". אתה לא מתעסק עם בחורות אחרות - אלא עם דמיונות. לא טוב - אבל יותר טוב מאשר יותר גרוע..

ניכר שאתה בחור טוב, ממש מתאמץ. כל הכבוד על זה. כדאי מאד לרכוש הרגל טוב עוד טרם שתכיר, כדי שתוכל לגבי העיד להבטיח לעצמך - ולמי שתכיר - שאחרי נישואין זה כבר לא יהיה. ובאמת, אז המצב הוא שונה. "פת בסלו".

אבל, לדעתי, אל תפחד מידי.  אתה טוב ביסודך, אתה נמצא במלחמה מול נסיון. מתאמץ מאד. גם מתקדם בדברים אחרים. תכיר מישהי טובה שתרצה אותך בגלל הטוב שבך - ותעלה מכל הזבל הזה לטובה ולטהרה.

הצלחה רבה, גיבור.. (אפילו שלא תמיד מצליח בזה, אבל גיבור במאמצים שלך, ובזה שאינך עושה מהרע טוב..)

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.

שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.

(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)

הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.

בהצלחה.

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.

שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

עובדות:

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

מחשבותיי:

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

דעותיי האובייקטיביות:

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

מה זה אומר 

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אלא פשוט כתבתי רגיל כמו תמיד...

מעניין מה קרה 

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה