אבל. יש דבר שאני לא יודע איך להתמודד איתו בצורה הכי אידיאלית.
בערך בשביעית. התחלתי להיפגש עם התורה. יותר מדויק. עם לימוד התורה.. ומאז ב"ה תודה לאל (שוב. באופן יחסי) אהבה גדולה ושמחה גדולה יש לי בלימוד התורה.
אך עוברות להן השנים ואני מתחיל להבין שקרוב לווודאי שאין לי את הכשרון והכלים לעסוק בתורה כל ימי. וככל הנראה אצטרך לעבוד ולפרנס לביתי במשהו אחר.
ואמנם יודע אני לצטט שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון.. ויגיע כפיך כי תאכל.. וגדול הנהנה מיגע כפיים יותר מן הירא שמיים..
ובכלל שאנו אמונים על כך שהתורה איננה מנותקת מן העולם והחיים הם לא איזה משהו שבא להפריע ללימוד התורה אלא גם להם יש ערך גדול ועוד ועוד ציטוטים ועקרונות שלומדים למיטב ידעתי בבית המדרש של התורה הגואלת..
אבל.
זה נשאר רק ברמת הציטוט.
אני לא מרגיש שום עניין. ושום חשק ורצון לעסוק ללמוד להפגש ולהתעמק בצורה רצינית בעניין כזה או אחר שאינו תורה. (לא משפטים. לא כלכלה. לא רפואה. לא טכנולוגיה. לא מחשבים .לא אנגלית. לא מדעים... הכל מרגיש כ"כ זר ולא אני..)
והדברים נכונים גם בדברים שאינם קשורים לפרנסה. כמו טכנולוגיה או פוליטיקה או תרבות.. שכל אלו דברים שהמון מתעסקים בהם ומתעניניים בהם ללא קשר לפרנסה וגם בזה ההתעניננות היא צאד מינמלית ביחס לאחרים.
ואני באמת יודע. שה' לא רוצה שנלמד את התורה במנותק מהחיים. ממה שקורה במדינה. וכו.
אבל שום דבר לא זז.
מה אתם אומרים?
.