ומה בעוד 5? 

למה את רוצה להתחתן?

למה את שואלת אנשים את לא מכירה מה מתאים לך?

יש לך מה להתפתח בצורה משמעותית בשנים האלה?

מה השיקולים שלך להתחתן בגיל 19 או בגיל 23?

איזה בסיס את רוצה לבנות?

למי יש עניין בנישואים מוקדמים?

התחלתי לצאת קצת לפני שהייתי בן 23, היום אני בן 24 ואני שמח שהיה לי זמן לעבור תהליך לפני שאני מכיר מישהי

כשיש תקופות עמוסות פחות מרגישים את זה

וכשיש משברים קשה בלי קשר

רוב הזמן זה יושב בירכתי הראש, מתעורר מדי פעם

אבל בהנחה שגם 20 נחשב אצלך לצעיר:

1. גם בגיל 20 (ואפילו פחות) אפשר להגיע להבנה נכונה בזוגיות.

2. כנ"ל.. אפשר להשכיר בית ולחיות בכבוד גם בגיל צעיר.

הרמב"ם לא כתב שאסור להתחתן לפני שיש בית, הוא כתב את זה בהלכות דעות, והמציאות היום היא שנורמלי לחלוטין להתחתן בגיל צעיר בגלל שאפשר להשכיר בית.

3. הגמ' אומרת הפוך "כל השרוי בלא אישה..".  חוץ מזה שאין דבר יותר משמעותי מלהקים בית ולגדל ילדים.

4. לא חושב שזה שיקול. חז"ל אמרו מהן הסיבות שאפשר לדחות חתונה, זאת לא אחת מהן. (זה גם תשובה ל 3)

5. גם בגיל מבוגר אחוז המתגרשים גבוהה-

"בחינת שיעור הגירושין כעשור לאחר הנישואין מלמדת כי בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי ישנו שיעור גירושין גבוה בקרב המתחתנים בגילאים 18-17 (17.9% בקרב ילידי שנת 1973 ו-14.1% בקרב ילידי שנת 1983) ובגיל 19 (כ-10% בשני השנתונים), כאשר שיעור הגירושין מגיע למינימום במחצית הראשונה של שנות העשרים (גילאים 25-20), אז הוא עומד על כ-7% בממוצע. החל מאמצע שנות העשרים מתחיל שיעור הגירושין לעלות באופן הדרגתי."

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/346140

חוץ מזה שבגיל מבוגר יותר קשה למצוא בת זוג, בגלל כל מיני סיבות.

1. מסכים.

3. התכוונתי לומר שדווקא אחרי שאדם מתחתן הוא יכול לעשות דברים יותר משמעותיים בחיים.

כי לפני כן הוא בכלל לא קרוי אדם.. וגם הוא בלי שמחה תורה וכו'

ולגבי ה"אין משמעות עצומה.."- קודם כל כמו שכתבתי, יש חובה להתחתן ולהוליד ילדים, ואסור סתם כך לדחות את גיל החתונה.

וחוץ מזה שיש משמעות בטווח הארוך באיזה גיל נולד לאדם ילדים, כמו שהרב אליעזר מלמד אומר:

אם נולדים לאדם ילדים בגיל 30 במקום 20, גם הילדים שלו יולידו עשר שנים יותר מאוחר וגם הילדים שלהם וכו', ובסוף מדובר על דור שלם בעמ"י שהיה יכול להיוולד!

4. הגבתי על העניין החברתי שכתבת.

אבל גם לגבי רכישת מקצוע משמעותי- לא רואה איך זה סותר חתונה בגיל צעיר.

ונכון שאין רשימה בחז"ל.  אבל כתוב במשנה ש" בן 18 לחופה" (כנראה בשביל שיהיה מספיק בוגר). ובגמ' כתוב שאפשר לאחר את החתונה רק לצורך לימוד תורה, וכך גם נפסק להלכה בשו"ע (אם יצרו לא מתגבר עליו, ויש מח' אם מדובר רק עד גיל 24 או גם אחרי).

3. הבאתי את דרשות חז"ל לא בשביל להוכיח הלכה, יותר בעניין הרעיוני שלא מומלץ לדחות חתונה, ודברים משמעותיים באמת אפשר לעשות רק אחרי שמתחתנים (אגב, יש גם את הדרשה של "..תיפח עצמותיו" שהיא יותר מפורשת לגבי החובה להחתן עד גיל 20).

אבל לא הבנתי איך אתה מבין אחרת את פסק השו"ע שכותב שצריך להתחתן עד גיל 20 ואפשר לדחות חתונה רק בשביל לימוד תורה.

לגבי דבריו של הרב מלמד, נכון שאין בזה חובה, אבל הגיוני שכמו שיש מצוות פריה ורביה, שאמנם החובה נגמרת אחרי שני ילדים אבל מקיימים מצווה בכל ילד, יש גם עניין גדול שיוולדו כמה שיותר יהודים.

אבל זה באמת עניין צדדי, לא חובה הלכתית.

4. לא אמרתי שאין קשיים, אני רק אומר שזאת לא סיבה לדחות חתונה.

5. כמו שכתבתי ב 3- יש איסור הלכתי לדחות סתם כך חתונה. אני מסכים שאין היום חובה בגיל 18 (ואולי אפילו עדיף לא להתחתן בגיל הזה), אבל אני לא חושב שיש היתר לדחות אחרי גיל 24. 

ומסכים שאסור להתחתן אם אין לבעל אפשרות לפרנס את אשתו. אבל לא חייבים בשביל זה לסיים לימוד מקצוע, אבל לעבוד תוך כדי וגם להעזר בהורים או במתנות מהחתונה..

לא יודע למה הם התחתנו מאוחר, אולי הם לא מצאו אישה מתאימה לפני כן.

בכ"מ, אני חושב שלא פוסקים היום הלכה עפ"י מעשה רב.

דברי השלחן ערוך והרמ"א:

"מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר. אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. בשום ענין לא יעבור מך' שנה בלא אשה ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא בית דין כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. ומיהו אם עוסק בתורה וטרח בה ומתיירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה מותר להתאחר.

הגה: ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה. וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לישא אשה שאינה בת בנים, כגון עקרה וזקנה או קטנה, משום שחושק בה או משום ממון שלה, אע"פ שמדינא היה למחות בו לא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים. ואפי' בנשא אשה ושהה עימה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה אע"פ שלא קיים פריה ורביה וכן בשאר ענייני זיווגים (ריב"ש סימן טו). ובלבד שלא תהא אסורה עליו."

 

 

פירוש החלקת מחוקק:

"(ב) שישא אשה בן י"ח:    אף על גב דכל המצות חייב לקיים מיד כשנעשה בן י"ג מ"מ מצוה זו קבלו חז"ל שבן י"ח לחופה מאחר שצריך ללמוד קודם שישא אשה (כמבואר בש"ע טור יורה דעה סי' רמ"ו סעיף ב') התחלת למוד גמ' הוא מבן ט"ו ואילך:"

"(ה) ואפילו בנשא אשה ושהה עמה י' שנים וכו':    הרב הוציא דין זה מתשובת הריב"ש והמעיין שם יראה שכתב להיפך וז"ל אם בשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה וכו' אף עפ"כ כופין ואף על פי שכבר נשואה לו כ"ש הוחזקה להיות עקרה שאם בא לישא אותה שמונעין אותו בכפיה שלא ישאנה ע' שם:"

 

פירוש הבית שמואל:

"(ה) מותר להתאחר:    כ"כ הרמב"ם והוא שאין יצרו מתגבר עליו והרא"ש כתב קצבה לאותו לימוד לא ידענ' שלא יתכן שיתבטל פ"ו כל ימיו שלא מצינו זה אלא בן עזאי שחשקה נפשו בתורה, והרמב"ם משמע דס"ל באמת אין קצבה לדבר אלא בן עזאי שחשקה נפשו בתורה היה לו היתר לבטל פריה ורביה אף על גב דהיה לו אפשר לישא אשה ולא יהיה לו טרחא משום מזונות והיינו מ"ש המחבר בסעיף אח"ז אבל אדם אחר צריך לישא אשה כשלא יהיה טרחא בשביל מזונות אבל אם יהיה טרח' בשביל מזונות ויצרו אינו מתגבר עליו מותר להתאחר כל זמן שאין יצרו מתגבר עליו ואין קצבה לדבר:

(ו) ובזמן הזה נהגו שלא לכוף:    עיין במרדכי ובאגודה כתבו בחוץ לארץ אין כופין גם דין הוא שנגזר על עצמינו שלא לישא אשה אלא אין גוזרים גזירה על הציבור אא"כ רוב ציבור יכולים לעמוד בו הלכך עכ"פ אין כופין אם אינו מקיים פריה ורביה אפי' בארץ ישראל וע' סוף סימן כ"ד:"

 

פירוש הבאר היטב:

"(ו) להתאחר:    ואין קצבה לדבר אפי' כל ימיו והוא שאין יצרו מתגבר עליו ב"ש."

 

עד כאן ציטוטים וכעת אעבור לסכם:

יש עניין להתחתן עד גיל מסוים 20, ובשום עניין לא ניתן להתאחר אבל אז יש יוצאי דופן. לגבי כפיה נחלקו השלחן ערוך והרמ"א ביחס לשאלה על כפיה.

הנושאי כלים מעירים שאין קצבה לעד מתי ניתן להתאחר אם אין יצרו מתגבר עליו.

ומובא הסבר צדדי מעניין של גזרות החורבן.

 

ובמקור העניין שמחכים לאחר הלימוד תורה מביאים גם את הרא"ש:

"עד היכן חייב אדם ללמד את בנו ת"ש דתניא מלמדו מקרא ואינו מלמדו משנה ואמר רב פפא מקרא זו תורה וכשם שחייב ללמד את בנו תורה כך חייב ללמד את בן בנו תורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך אם כן מה ת"ל ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם אמר ריב"ל כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב: אמר ריב"ל לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא ומי יודע כמה חיי כי קאמר ליומי פירש רש"י ימי השבת ויש מפרשים ישלש בכל יום ועל כן סדר רב עמרם לומר בכל יום קודם פסוקי דזמרה מקרא משנה וגמרא ור"ת ז"ל מפרש דאנן סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין דף כד. גמרת בבלי בלול במקרא במשנה בגמרא ובו אנו יוצאין ידי חובותינו: להשיאו אשה מנלן דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תתנו לאנשים בשלמא בנו בידו אלא בתו מי הויא בידו הכי קאמר ניתיב לה מדידיה כי היכי דניתי ונסבינהו. ללמדו אומנות מנלן אמר חזקיה אמר קרא ראה חיים עם אשה אשר אהבת אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות ואם תורה היא כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות וי"א להשיטו בנהר מאי טעמא חיותיה הוא:" (קידושין פרק א, סימן מב) 

 

נראה שלימוד תורה ולימוד אומנות הושוו זה לזה, אז כל אחד מהם הוא צורך שהאדם צריך ללמוד.

ולכן אעשה לימוד משלי ואעיר שכשם שהותר לדחות נישואין בשביל לימוד תורה, כך בשביל אומנות.

אני חושב שאם היה מותר לדחות גם בשביל לימוד אומנות השו"ע או לפחות אחד מהנושאי כלים היו כותבים את זה.

הסיבה שמותר לדחות חתונה זה החשש שיתבטל מלימודו (אפילו בחלק מהיום) בגלל טרדת הפרנסה, לימוד אומנות אפשר להמשיך גם אחרי החתונה.

ד"א- זה נפסק להלכה שהאב חייב ללמד את בנו אומנות?

אבל האמת שהתכוונתי למשהו אחר-

הנישואים אולי יפריעו ללימודי מקצוע אבל לא יבטלו אותם לגמרי, אלא יגרמו להם להמשך יותר זמן (נגיד שלוש שנים במקום ארבע). בסופו של דבר הוא יוכל להשיג את אותו תואר בדיוק.

אבל לגבי לימוד תורה, כל שעה שאדם מתבטל מלימוד תורה א"א להשלים אח"כ.

חוץ מזה שחידוש כזה (לדחות חתונה בגלל לימוד אומנות) שלא כתוב בשום מקום, אני חושב שרק פוסק גדול יכול לחדש.

לימוד זכות זה לומר שהם לא מכירים את ההלכה או משו כזה.

לא לחדש פסק הלכה בשביל להתיר להם את האיסור, ואולי גם לגרום לעוד אחרים להכשל בזה.

ברגע שאתה הולך בקו הזה אתה עלול להתיר עוד הרבה איסורים,

כי לצערנו בדור שלנו יש הרבה דתיים שלא מקפידים על כל ההלכות.

לא כל איסור שהתפשט בעם מצאו לו היתרים, רק דברים מאוד מסויימים.

צריך הרבה גדלות בתורה בשביל לחדש היתרים.

לא שללתי לגמרי את האפשרות הזאת, רק כתבתי שצריך בשביל זה להיות פוסק גדול.

מבחינתנו לימוד זכות הוא שונה.

חוץ מזה שאני לא חושב שהאיסור הזה התפשט כ"כ הרבה.

יש הרבה שרוצים להתחתן מוקדם אבל פשוט לא מצאו אישה מתאימה (חלקם אולי בגלל בררנות יתר, אבל זה נושא אחר).

ותלוי באיזה רמות ואיזה נפח זה תופס אצלך.

המשמעות של הקמת בית היא המון אחריות. זה להבין שאני ברשות עצמי, אני אחראית לפרנסתי, לתפקוד של הבית, להככללל.

ויש משהו בסיום התיכון שמאפשר להבין את זה.. 

ולכן אני לא בעד לרוץ לחופה

ונשארנו עם שאלת הצורך... כשבעיניי בשמינית (אהה מקווה שלא יסקלו אותי... ) אפשר להיכנס לקשר לא-למטרת-חתונה, 

מה שעוזר לדייק - מה את רוצה בבן זוג, האם את מוכנה בכלל לקשר זוגי, האם את רוצה להשקיע בזה עכשיו... 

וגם נותן מענה חלקי וזמני לצורך.

ומשם להמשיך הלאה.

כמה שגדלים יותר

 קשה למצוא מישהו,

זה טוב להתחתן כשעדיין תמימים יחסית וצעירים, לוקחים אחריות על החיים ולומדים לא להיות אנוכיים.

כל אחד ומה שמתאים לו

לא צריך לעודד את כולם למשהו אחד

יש יתרונות וחסרונות בכל דבר, וכל אחד צריך לבדוק מה יותר מתאים לו

אם משהי מרגישה מוכנה, ורוצה את זה, ויודעת את ההשלכות וכו אז למה לא?

ה' יתברך מזווג זיווגים והוא זה שמביא את הזיווג. וגם את הטיימינג . 

אני חושב שנישואים בגיל צעיר למי שמבין לאיזה נעליים הוא נכנס ובאמת מוכן מבחינה התבגרותית עדיף מכיון שהרצונות שלו יותר פתוחים, הוא יותר מוכן לעיצוב ובניין מאשר מי שנכנס כשהוא כבר יודע בדיוק מה הוא רוצה ויש לו סעיפים ותתי סעיפים ל:מה הוא רוצה שאשתו תהיה...

אבל אולי זה בכלל סתם עניין של אישיות..

(אני כותב מה שאני חושב)

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות