עוברת לעמנואל, מקימה קהילה שיהיה לה בו דיור בר השגה ומוסדות חינוך מתאימים - טוב מאוד שכך, באמת טוב מאוד, הלוואי שהיו באים יותר, הרבה יותר. הגרעין המייסד של העיר ביתר היה אברכים ממרכז הרב, הצטרפו משפחת רענן, שהיו בגיל של ההורים של רוב החבר'ה. כשאחרי כל מאמצי ההאחזות הראשונית - הוחלט שתוקם שם עיר חרדית הורגשה אכזבה - הצדיק הרב שלמה רענן זצ"ל הי"ד חגג והסביר להם שמה אכפת לנו מי ומה, העיקר שמהמאצים שלנו תוקם עיר בישראל ויחד עם רעיתו תבדל"א עבר, בגיל קרוב לשישים לקראוון בתל רומדיה.
מעבר לזה כל הקונספירציה שאת מנסה לבנות כאן שטחית להחריד. רוב מוחלט של 'תושבי יש"ע' החרדים גרים בשתי הערים הגדולות - ביתר ומודיעין עלית, הקבוצה השלישית בגדולה גרה בתל-ציון.
שלושת הישובים הללו הם 'בקושי יש"ע', כלומר אם השאלה היא בינארית - 0 או 1, יש"ע או לא יש"ע, הם ביש"ע - ואכן יש חשיבות הצהרתית למספר של תושבי יש"ע איזו שיהיו כן ירבו.
אבל אם השאלה היא כמה אנחנו בדרך "לרשת את הארץ ולא נפקירנה ביד זולתינו מן האומות... בכל גבולותיה סביב.." כדברי הרמב"ן, אז עם כל הכבוד - תכנית פאייד יכולה להסתדר איתם היטב, ישובים יהודיים גדולים מטר וחצי מהקו הירוק ומדינה פלסטינית בשטח משמעותי בשאר השטח. אם ח"ו בשדרת ההר המרכזית ואגפיה, תקום מדינה פלסטינית או אפילו אם הרש"פ תשלוט שם עם רצפים משמעותיים - אז בטבח הבא נוחבות ימלאו את בתי הכנסת של ביתר ותל ציון, בדיוק כמו בתי הכנסת של אופקים.
בניגוד לטענתך, אני יכול להפגיש אותך עם משפחות רבות שעברו בשנים האחרונות מרחבי הארץ לישובי יש"ע (עשרות שאני מכיר אישית ממש ויש עשרת מונים שאיני מכיר), אני גם יכול להפגיש אותך עם זוג שגדל בפתח תקווה והיום מחזיקים את 'חוות שער ישראל' מעבר לגדר המערכת על הירדן ומונעים בגופם הברחות אמל"ח.
אבל זו בכלל לא הנקודה. חשוב מאוד לחזק את עמנואל, אבל מבחינת ישוב הארץ, מאות משפחות שעוברות מבני ברק לעמנואל - משמעותיות הרבה פחות מעשר משפחות שעוברות משבי שומרון לשנור, מקבוצה מהישיבה הגבוה בעלי שמקימה ישיבה בגנים-כדים, ממשפחה עם עשרה ילדים שבעבר היו ממקימי אחיה והיום כשהישוב התייצב מחזיקים לבדם (כלומר, בעזרת עדר עיזים...) את שדה יהותן על צומת כביש 60 וכביש אלון או מזוג של בוגרי אלון מורה שבעזרת כמה בחורים מקימים את חוות שובה ישראל בשלוחה של חומש.
כמובן, לכלאחד יש שיקולים שונים ומציאותיים. בכל ציבור יש את האידיאליסטים הגדולים שבאמת עוזבים הכל וגרים באוהל על ראש ההר ואת הרוב שמשלב תמהיל כזה או אחר של היכולת לגור, קהילה מתאימה וכד'. רוב המשפחות שעברו בשנים האחרונות לבניה החדשה במגדלים/מעלה אפרים/גדי וכד' לפחות שיקול משמעותי אצלהם זה המחיר, הקהילה והמוסדות, אבל בסופו של דבר הם מעבים מאוד איזור שעד לפני עשור היה מדולדל ומלבד שמחזקים את האידיאליסטים יותר שהגיעו אז - גם משמשים עורף משמעותי לרצף החוות שהוקם באיזור. בזכותם יש מסחר במרחק סביר, קופ"ח, משנת יוסף, דואר וכו' וכו' שלולי הישובים היחסית בורגניים לא היה קיים.
בגדול - בחברה החרדית השיקול המרכזי בבחירת מקום מגורים הוא הקהילה והיכולת להחזיק כלכלית. בציונות הדתית מצטרף לזה, בתמהיל כזה או אחר אצל אנשים שונים - שאלת המשימה הבאה. אם הדור של לפני חמישים שנה ייסד את ההתישבות ואת הישיבות התיכוניות וההסדר, הדור של לפני עשרים וחמש שנה הקים גרעינים תורניים ועיבה את ההתישבות וחלוצים ראשונים התחילו קצת לצאת מהגדרות - הדור של היום מתנחל בעומק השטח, מבין שהסיפור אינו רק כמה תושבים יהיו בסטטיסטיקה - אלא כמה שטח יהיה בדריסת רגל יהודית, ביש"ע, בגליל, בנגב ובכל הארץ. מתרחבים ביש"ע, מחזקים את גבול הצפון, את עוטף עזה, את הערים המעורבות, את הנגב והגליל.
את הצורך החיוני הזה להצטרף לכוחות היחידים האלה, ולא לעכב את התקדמות עם ישראל לרובדים יותר רוחניים מעשיים ע"י שנשארים במפלגות שיודעים את רבונים ומכוונים למרוד בו, דהיינו שהבוחרים יודעים שבעבר חטאו בכל קדושת החיים וטמאו את כלל ישראל, הן במישור של ארץ ישראל, והן בעם ישראל, ולהחיות את ניצוצי הקדושה ולתת לניצני הגאולה לפרוח ולהתגשם בארצינו הקדושה.
