אבל אולי הם אומרים שלא כדי שלא יגידו שהם לא יכולים להיכנס לבחירות כי הרב כהנא כאילו מסוכן

אולי הכתבה נגדם אבל כן,יש מקור

http://actualic.co.il/%D7%94%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%98%D7%9C-%

@נקומה נא

מעל בימת הכנסת

מה יש להשוות בכלל בין איש רוח ענק שלא היה איש ימין דלוח אלא איש תורה, נביא בדורו, לבין מי שאומר דברים הפוכים לגמרי (הרב כהנא היה נגד דמוקרטיה והם בעד, הרב כהנא רצה לשלול זכויות הצבעה לערבים והם לא, הרב כהנא רצה שהמדינה תתנהל על פי ההלכה והם בכלל לא מדברים על נושאים יהודיים אלא רק על כוחי ועוצם ידי ותנו לצהל לנצח וכל מיני סיסמאות דלוחות מבית מדרשו של ליברמן ולא הרב כהנא)

הרב כהנא לא היה מוכן להשתיק את האמת שלו כדי לרצות את הפוליטיקלי קורקט ולהיות מרמס תחת מגפי הליברליזם המערבי. אם אתה משמיע את האמת רק בסתר מפחד הפריץ - אתה בסה"כ עוד מזרחניק גלותי ולא כהניסט.

כמו שכתוב על ההתנגדות של יהושע לחטא המרגלים לעומת ההתנהגות של כלב. שיהושע היה נגדם מתחילה ועד סוף ולא שיתף פעולה אפילו למראית-עין, ואילו כלב העמיד פנים שהוא משתתף איתם, ואמר "וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם", כדי שישמעו לו.
וכן הרצי"ה תמך גם במפלגת כ"ך  וגם במפד"ל, כיון שכשמורידים את האורות לתוך הכלים אפשר לפול ולשכוח מהחזון הגדול, ומצד שני אורות ללא כלים אינם יכולים לפעול במציאות. ומכל מקום ראוי שיישמעו.

מבחינה שטחית של סיפור המרגלים זה נראה הפוך. כלב כל הזמן התנגד, ויהושוע הצטרף אליו רק בסוף.

חיפשתי בויקיפדיה ולא הבנתי מה הנידון לכאן.

אכן מבחינה שטחית זה נראה הפוך. אולם עיין ברש"י שם עה"פ הנ"ל "ויהס כלב את העם אל משה":

לשמוע מה שידבר במשה. צווח ואמר: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם?! השומע היה סבור שבא לספר בגנותו מתוך שהיה בלבם על משה, בשביל דברי המרגלים שתקו כולם לשמוע גנותו. אמר: והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו.."

ועל פי זה ביאר רש"י מה שנאמר לעיל בפסוק "ויבא עד חברון" בלשון יחיד: "כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם". כיון שהוא היה אחד בפה ואחד בלב היתה לו סכנה יותר גדולה ליפול בטעותם מאשר יהושע.

מלומדני מקאטו הזקן שקשר לנידון הוא למחמירים בלבד.

אני דווקא הבנתי את הרש"י השני שציטטת כמראה על הניתוק המוחלט בין המרגלים לכלב, שאפילו הם לא הלכו ביחד. בניגוד ליהושוע, שנשאר איתם למראית העין.

על כל פנים, יכול להיות שזה הבדל בין פשט לדרש.

כיון שאם נשאיר את הפוליטיקה ל"אומנות האפשר" לאן נגיע? אריק שרון עקר יהודים מביתם כי צריך לדעת להתפשר, וביבי מכריז על שתי מדינות כי דברים שרואים משם לא רואים מכאן..

אולי הקול הזה האמוני, של החזון הגדול והסופי צריך להישמע אפילו מתוך הכנסת.
(והרצי"ה תנא דמסייע לי) אולם צריך עיון.

מובן שלהתפשר אין פירושו לוותר כליל על העקרונות. אבל במקרה שבו גם הצד השני מסכים לעשיית פשרה איפשהו בדרך, ולעומת זאת לקבלת הצד שלך עד הסוף הוא לא יסכים לעולם, הסגנהון הפשרני אומר שעדיף להסכים לפשרה שלו מאשר להתעקש על הדרך עד הסוף, גם במחיר של מציאות שבה דעת השני נעשת עד הסוף.

כל הנביאים, החכמים והמוכיחים בתולדות העם לא התחשבו במאומה בשאלה אם דבריהם יתקבלו או ידחו. ואמרו ז"ל עד כמה (יוכיח את חבירו)? עד שיכנו ועד שיקללנו. 

מלבד זאת אין שום קשר בין המדובר לדבר המתקבל או לא, לומר דברים שהם למעשה הפוכים מדעתך האמיתית רק כדי לזכות להזדמנות להיות חלק מאסיפה של 120 ליצים, זה לזהם את הנפש בצביעות, העמדת פנים וחנופה. הפוך מהרב כהנא שפיו ולבו היו שווים גם במחיר כבד עד למאוד.

עוצמה יהודית מאוד רחוקים ממנו. 

מתוך אור הרעיון:

אצל הגוים והתרבות הזרה, נוצרו כל מיני השקפות באשר לרכוש, ולמרות ההבדלים השטחיים ביניהם, כולן מבוססות על התפיסה שהארץ והרכוש שייכים לבני האדם, ולענין זה אין הבדל בין מה שכינו הגוים "קפיטליזם" או "סוציאליזם" או "קומוניזם". בין אם הגוי טוען שהרכוש הוא נכס פרטי, ובין אם הוא טוען שהרכוש הוא נכס החברה, הוא מתכוון לומר שהוא רכושו של האדם. לא כן אצל הקב"ה, שתורתו אומרת שהכל שלו,  ורכוש ונכסים ניתנו לבני אדם רק לשימוש. משום כך, כאשר הקב"ה גוזר על נתינת צדקה, חובה וגזירה היא לתת לעני, כי אין הצדקה באה כלל וכלל מרכושו של העשיר, שהרי אין לעשיר כלל וכלל בעלות על מה שניתן לו מן השמים.

חוץ מזה מוזר שאתה מסכים עם המימרא שממונו של העשיר אינו בבעלותו אלא ברשות שמים. 

כשזה נכתב זה היה במחלוקת והיום ודאי שזה כבר לא רלבנטי. 

כבר היינו שם. 

רוצה לחזור שוב על כל השרשור? 

פה אין מה להתווכח בכלל, השקפת היהדות ברורה מאוד

השקפת היהדות מאוד ברורה - "לא תגנוב". 

אין כאן מה להתווכח בכלל. 

בדיוק לפני רגע אגמון אמר לך שכופין על הצדקה.

כופין על הצדקה - זה דבר שבמחלוקת מראש. זה ממש לא חד משמעי. 

מעבר לזה שזה נקבע לקהילות בגלות ושבשום מקום לא דובר על לקחת רק מחלק קטן מהאנשים כדי לממן חבורת עצלנים תאווי בצע. 

בקהילה, אם היו רוצים להכות מישהו כדי לקחת ממנו את הכסף, הוא היה קם ועובר לקהילה נורמלית. 

זה לא המצב היום. 

אתם מעוותים את ההלכה - שכאמור, שנויה במחלוקת (מכיר את רבנו תם במקרה?) רק כדי שאחרים יממנו אתכם, חבורה של עצלנים בכיינים. 

הכלל הזה, התחיל מהגלות. 

לא כופין מעיקר הדין - אלא מאילוץ. 

רבינו תם גם לא היחיד ואף אחד לא פסק עבור מדינה. 

כפיה בדיבורים זה שכנוע. זה לגיטימי. 

כאן, במדינת ישראל, הציבור לא קיבל על עצמו - כיוון שרק כ-20% אשכרה נותנים משהו. כל היתר, פשוט לא נותנים כמעט כלום - אז אין כאן ענין שהם יכולים לקבל על עצמם. 

מעבר לזה שגם אם היה אפשר לכפות על אדם לתת צדקה - ואין, לאור כל מה שכתבתי - אם אדם מוכן לתת צדקה אבל למטרות שהוא רוצה, ודאי שאי אפשר לכפות לתת דווקא למי שאדם אחר רוצה. 

ובטח שלא באחוזים המדוברים. 

ועובדה, רבע מהמוהלים ועורכי החופות, מעלימים מס. 

אז או שהם לא יודעים את ההלכה, או שהם יודעים ופשוט מבינים שמדובר בגזל. 

בי"ד כופין אותו? איזה בי"ד? בית המשפט העליון - על זה חשב הרמב"ם? 

כנראה שלא. 

מי קובע מה ראוי לייתן? למי ראוי? 

הרי רוב מוחלט של ה"עניים" היום, הם בכלל לא עניים אז אי אפשר לקיים בהם מצוות צדקה. 

המלך, לפי הרמב"ם, יכול לגבות מס עבור ביטחון (צבאי ואזרחי) - לא עבור צדקה. 

בכל מקרה, אין כאן מלך כרגע, בכל מקרה. 

בקיצור, אתה מעוות את ההלכה כרצונך כי אתה פשוט רוצה שאחרים יממנו אותך. 

הפחד הזה של אנשים שמבינים שעוד מעט הם לא יוכלו לחיות על חשבון אחרים, גורם להם לעוות את ההלכה. 

זה הכל. 

לפי הקריטריונים שהיו אז. 

מי שיש לו סמארטפון, הוא לא עני. 

אין אנשים רעבים בישראל. מקסימום, יש אנשים שלא אוכלים במסעדות. 

בגלות, עניים ישנו בבית המדרש ואכלו בבתים של אחרים כשהזמינו אותם. 

היום, אין דברים כאלה. 

לתת צדקה למי שלא צריך - לא נחשב צדקה בכל מקרה. 

זו המצווה היחידה למיטב זכרוני שבה הכוונה לא משנה - אם תרמת לאדם שלא צריך - לא קיימת מצוות צדקה. 

אז אפילו מהצד הזה,מדובר על גזל. חד וחלק. 

זה הרי מפורש בשו"ע (כופין על אומדן של "כפי הראוי לו"). הטענה שלך צריכה להיות שפה מדובר במיסים וארנוניות שבאים מכח דינא דמלכותא ולא בצדקה ממש ושם צריך להטיל מס שווה ושטוח (flat tax). בכל מקרה העניין הוא העקרון שלאדם אין אוטונומיה מוחלטת על הממון שלו, ובאמת אפשר להתווכח על גובה וצורת המס שכל מדינה מטילה.

בראשות חיות? 

דינא דמלכותא לא תקף בארץ לפי לא מעט פוסקים - זה ממש לא בקונצנזוס ההלכתי. 

אין כאן ענין "להתווכח" על גובה וצורת המס - כשלוקחים כמעט הכל מחמישית מהאוכלוסיה, זה גזל. 

80% אומרים ל-20% האחרים שיממנו אותם. 

זו בדיחה ואף פוסק - לא מהראשונים ולא מהאחרונים היה פוסק לטובת השחיתות הזאת. 

וכפיה על הצדקה מדבר מדבר בכלל על קהילות. לכן יש הבדל בין הגולה לבין המדינה. 

אם ישראל היתה מחולקת לקהילות, הכלל הזה אולי היה תקף. 

פשוט אז, כנראה שכל מי שנמצא ב-20% היו גרים באותה קהילה. 

הכנסת היא לא ועד הקהילה בשום אופן. הם לא באמת מכירים את הקהילה, הם לא בית דין ואין להם סמכות של בית דין. 

לא אמורה להיות אנרכיה - משפט ומלחמה צריכים לעשות - אבל זהו. 

יש הרבה שחלקו על הרב קוק בענין. 

המצב הנוכחי הוא מצב של גזל מתמשך שקיים אך ורק בגלל תאוות בצע, קנאה ועצלות של חלק גדול מהאוכלוסיה. 

אתה מכיר את מלך המשיח? אני בטוח שזה יהיה נפלא אם תעדכן אותנו מיהו. 

אם נתחיל לדבר על רוב מוחלט של מלכי ישראל ויהודה, זה לא יוציא אותם באור חיובי במיוחד. ניתן לספור את הטובים על כף יד אחת וגם הם וכרגע, בכל מקרה, אין לנו מלך. 

התורה עקרונית בעד בחירה חופשית של האדם. 

יש לו הסמכות לעשות עוד דברים - אבל אלו הם תפקידיו. 

כך פוסק גם הרמב"ם. 

זה שיש למלך את הסמכות לעשות דברים נוספים - זה לא אומר שזה טוב. (למשל, דוד המלך לא חטא לפי הגמרא במעשה בת שבע - אבל הוא היה נבל ברשות התורה). 

משפט זה לשפוט את העם דין צדק. 

לא דיני התורה. 

שנאמר "ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו".

(רמב"ם, הלכות מלכים, ד', י'). 

כל היתר, הם דברים שמותר לו לעשות - אבל הם לאו דווקא טובים. (כמו לגרום למותו של אוריה החיתי, למשל). 

ומשפט לא כולל את חוקי התורה אלא לשפוט בין אדם לחברו.  

אל תשכח שהוא היה אמריקאי אז כמובן זה השפיע עליו

גם אחת הסיבות שהוא דגל בשוק חופשי זה להיות עצמאים ולא תלויים באמריקאים. 

(הרב מוצפי סיפר על אבא שלו שהיה יכול לקבל קצבה מהמדינה אבל הוא לא רצה בגלל שהוא חשש מגזל בגלל שגובים מאנשים יותר ממה שצריך)

שאם לא כן, הם היו נפסלים.

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

הרב טאו מקורבו של נתניהו לוחץ לשלב את הנציג שלו, וסמוטריץ' מתנגד מטעמים מובנים, ומפעיל לטובתו את לשכת ראש הממשלה.

ההשוואה בין מעוז לבן גביר אינה הוגנת בהנתן שבן גביר שלט בשני משרדים מרכזיים, ועוד משרד... בערך. מעוז, ח"כ בודד לא שלט בכלום.

כי משרדים מייצרים קבלות ובייס.

כך ואחרת, אם הרב טאו יורה לאנשיו להצביע מחל תמורת הישג כלשהו לסביבת הר המור, הכל יבוא על מקומו בשלום, אבל זה לא יקרה.

בס"ד

בכנסת הקודמת (24) בן גביר היה ח"כ בודד וכבר התחיל לצבור כוח רק מעצם כניסתו לכנסת והעובדה שהוא חרש את הארץ לכל אורכה.

וממתי נתניהו הוא מקורובו של הרב טאו?!

ברדיו קול חי הוא הוגדר מקורבו של נתניהו.

כעבור 3 שנים הוא גמל לרב טאו ונשכב על הגדר כדי שמעוז יכנס לרשימה לכנסת.

לא הבנתי את הטבלאות שצירפת.

בהערת אגב, יש הבדל מהותי בין בן גביר שפונה אל קהל ימני רחב, ולכאורה הבייס של הליכוד, ובין מעוז שפונה אל קהל נישתי שבין קטן לקטן מאוד.

זה מציף את השאלה, האם עדיין יש תועלת ממשית במפלגות נישה מכל סוג שהוא, אבל דומה שלא כאן המקום.

בס"ד

היא מראה שבן גביר הביא בסקרים של הבחירות הקודמות (בתקופה בין פיזור הכנסת לסגירת הרשימות) בין 5-9 מנדטים וזה אחרי שנה וחצי כח"כ בודד. מעוז לעומת זאת לא עשה דבר או חצי דבר כדי לנסות להגדיל את הבייס שלו.

אז כן, אני חושב שמפלגת נישה שקיבלה את הצאנס שלה ולא הוכיחה לא עשייה ולא מעבר של אחוז החסימה - אין מה לפעול למענה.

עכשיו יהיה (שוב?) המבחן של זהות. ניצלו סיטואציה ודחפו אותם לאיחוד. עכשיו יש עבודה אמיתית.

בס"ד

בניסיון הקודם הוא פישל. עכשיו הוא יהיה צריך להוכיח את עצמו שהוא למד להתנהל נכון.

נתניהו מעריך שיותר קולות יאבדו מאשר יכנסו מהרשימה של סמוטריץ ופייגלין בעקבות האיחוד, בעיקר מצד מצביעי פייגלין, אבל יאבדו בתוך הגוש כנראה.

והקולות של מעוז יקלטו מתהום הנשיה של החסימה.

פעילי נעם, מפעלים בימים האחרונים לחצים כבדים ולא בוחלים בשום מניפולציה לקידום העניין. בעשיה פוליטית ממשית הם חלשים, מאוד, אבל ברעש וצלצולים הם חזקים. אני בכלל לא משוכנע שהשמועות על 'לחץ מצד נתניהו', זה לא ספין שהם המציאו.

מסתבר שגם נתניהו יודע, ששריון של מעוז, שכאמור לא עשה בכנסת האחרונה שום דבר מועיל שלא יכל לעשות מבחוץ ורק גרם לרה"מ להזיע, ירחיק יותר מצביעים שעלולים לזלוג שמאלה משיביא מצביעים.

גם בשביל האיחוד בבחירות הקודמות ביבי שילם להם במנדט של הליכוד. יש סיבה למה אנשים לא אוהבים את המהלכים של אבי מעוז.

בראשון נאמר שנועם מבריחה יותר קולות משהיא מביאה, ובשני נאמר שהוא פועל למען שילוב נועם בציונות הדתית.

לפחות אחד מהם הוא שקר, ואולי כדבריך, זה ספין שהם המציאו, או שפשוט הוא חזר בו.

אני לא יודע למה הוא צריך לבחוש בכביסה המלוכלכת במגזר, ולמה המגזר עצמו לא מתאמץ בכל דרך שהיא להגדיל את מספר הפתקים מטעמו שיוכנסו לקלפי.

הלייטים שהתפזרו בין כל מפלגות השמאל הם יעד לחיזור ולהשפעה, ולהשבה הביתה. מדובר בכששה מנדטים, אלא שנתניהו אפילו לא יודע איך להגיע אליהם.

לא צריך להאמין לכל שטות שמתפרסמת בתקשורת. בטח לא בזמן בחירות ובפרט בהגשת הרשימות.

כי הוא עדיין על סף אחוז החסימה.

כי גם אם פייגלין מוסיף מנדט, הוא בהחלט גם מרחיק כמות כזו, בטח כשיש חלופות דומות יחסית כמו עוצמה ווינטר.

לכן כדאי מאד שיחבור גם למעוז שיש לו הרבה מצביעים וגם פעילים מאד איכותיים שיכולים לעשות עבודת שטח חזקה שתביא אליו את המתלבטים האלה. נכון שגם נעם מרחיקה מצביעים אבל הוכח שמצביעים להם בסופו של דבר ופעילים איכותיים יכול להיות משמעותי מאד פה.

-לדעתי מעוז לא אשם בזה. הוא רק ח"כ בודד ולא נתנו לו כלום מהקצת שהוא ביקש. וכשאתה פועל נגד הזרם, בשונה מהדברים הנפלאים שבן גביר קידם שיש להם תמיכה רחבה בכנסת, אז קשה מאד לפעול כח"כ יחיד, ואדרבא חלק מהתנאים להצטרפות הפעם צריך להיות שייתנו לו גיבוי גם שאר השותפים. כי בלי זה הוא באמת מיותר בכנסת

היה שסמוטריץ ווינטר היו מתחברים פשוט. ואבי מעוז אם גם יצטרף זה היה נחמד וממקסם יותר קולות אבל פחות קריטי.

כל ה'אכלו לי, שתו לי' - לא לגיטימי בפוליטיקה. חלק ממה שצריך לדעת בפוליטיקה, זה להתנהל בשיתוף פעולה, ההשגים מגיעים בתמורה לשיתופי פעולה. אם היתה סיעה של שמונה מנדטים ולא של שבעה, אולי אבי מעוז היה יכול להטריל קצת פחות - אבל כל הדברים המהותיים שחשובים לו, היו מקודמים יותר. ההתעקשות שלו לעבוד כסיעת יחיד, שממילא אין לו גם אמצעי לחץ על הקואליציה - היא שגרמה שהוא מסיים עם הרבה נאומים ו0 עגול של הישגים.

מעבר לזה - הוא הצליח להיות סדין אדום בעיני רבים. הקולות שהוא ירחיק מהמפלגה, רבים מאוד מהקולות שהוא יביא. לטעון שהקרבה לאחוז החסימה היא סיבה להכניס אותו - זה חוסר הכרות מוחלט עם הציבור.

הוא מואשם בהטרלה כי כל הפעילות שלו בכנסת היוצאת, לטוב ולרע, היתה בענייני דת ומדינה.

יריבו הגדול סמוטריץ' התעסק בכלכלה, ובבטחון, ובקטטות עם בן גביר, ובאנטנות, ושום כלום בענייני דת ומדינה. החריג היה הפיאסקו עם הרב מיכה הלוי.

וממילא הוא לא הטריל.

פעילות אמיתית לא היתה, לא בדת ומדינה ולא בתחומים אחרים, רק סיפורים והטרלות.

בזמן שהוא הטריל עם החלטות הצהרתיות על 'ריבונות', כשהוא יודע טוב מאוד שראש הממשלה לא יכול לאפשר לזה לעבור, סמוטריץ' דאג לריבונות בפועל.

בזמן שהוא הקריא במליאה סיפורים על פרוגרס, רוטמן דאג להחליש את הדיפ-סטייט שמוביל את הפרוגרס.

בזמן שהוא צעק 'חינוך יהודי, חינוך יהודי, חינוך יהודי, רק אני דואג לחינוך יהודי' - סמוטריץ' דאג שמוסדות החינוך יתפתחו, שההורים יוכלו לעמוד בתשלומים ואורית סטרוק דאגה לבנות השירות שיתנו חינוך יהודי.

ההתבכיינות של חסידיו ש'לא נתנו לו', מראה בדיוק שהם פשוט לא מבינים איך עובדים בפוליטיקה -בשיתופי פעולה- ואין שום טעם לתת עוד הזדמנות לאלו שפשוט לא מסוגלים.

ומנדט שלם לאחר חלוקת עודפים.

אפשר היה להגיע איתו להסכם פרישה מהמירוץ תמורת תופינים כאלה ואחרים בכנסת הבאה.

אבל אוי השנאה.

זה הקו של הר המור (תרתי משמע), בטרם ירד לעולם המעשה.

בסופו של דבר הם אנשים שטבוע בהם ניתוק מהותי מסויים מהפרקטיקה, לטוב ולרע.

רואים את זה גם אצל וינטר, שלכאורה אמור להיות אדם מאוד לוגי וריאלי אחרי כל מה שעבר.אבל עכשיו הוא לוקח סיכון עצום, שהרווח בו, גם אם יהיה, הוא קטן לעומת הללכת על בטוח ולהתאחד (וגם לצאת בסדר מול ה' ושהוא עשה את שלו).

הרי ברור שאם הוא היה ניצב בפני אותו סיכון כשהוא צריך להחליט על פעולה צבאית, הוא היה הולך על בטוח ולא לוקח סיכון גדול מאוד בשביל רווח קטן. אז למה פה, כשזה משהו שנוגע לכל העם, הוא מסתכן?

כי הוא מנותק מהפרקטיקה הפוליטית, שבניגוד לפרקטיקה הצבאית, אין אצלה מסלול מסודר של התחלה בקטן ועלייה לאט לאט.

ליברמן יעזור לו לעבור את אחוז החסימה.

בקרוב נדע עם מי הוא חתם על הסכם עודפים. ליברמן או בן גביר.

והפיקוד הבא שלו יהיה להיות מדסניק במכינת עלי

גם הוא תומך בנתניהו.

לא יודע כי לא התעמקתי בזה על איזו פגישה מדובר ומי הם הדמויות המדוברות - באתי לתקן את הרושם שהבאת על המלון

הוא ברמת מחירים דומה לזו של מצודת דוד הסמוך. לא הכי יקר בארץ (קמפינסקי בת"א נחשב ליקר והיוקרתי - יותר מהמלך דוד בירושלים).

היינו בו פעם סוף שבוע, לא צריך להיות עשיר במיוחד.

גם בו וגם במצודת דוד רואים המון חרדים מתארחים.

שיביא עוד חמישה מנדטים גגד השמאל.

הלואי שיצא משהו טוב מהמפגש הזה

זה מתחבר אצלי לנוהג של צעירי המגזר החרדי הנפגשים לדייטים ועושים זאת במיוחד בישיבה בלובי דווקא במלונות היוקרה בירושלים (וגם בהילטון ת"א. לא במלונות ה-'פושטים' במלעיל…)

בתי מלון מגדירים את הלובי שלהם כחצר ציבורית כדי לא לשלם עליהם ארוננה. זה אומר שכל אחד יכול להיכנס בלי לשלם (היי דייטים חרדים) כי מבחינה חוקית זה סוג של לא שטח פרטי.

הם הודיעו עכשיו שלא ירוצו עם וינטר כי לפי הסקרים לא בטוח שיעברו, אבל הם כן יהיו בכנסת הבאה, איך בדיוק??

אבל את פייגלין הוא לא רוצה, ולכן ירוץ בנפרד, וישרוף ביחד עם כולם.

גם לייטנר לא נראה לי יפרוש כי הוא רוצה להוכיח למפלגות החרדיות את כוחו.

יגמור מחוץ לכנסת.

תרשמו.

אבל אם יוכל להזיק אז יוכל להשתמש בזה בשביל "איחוד" בסבב הבא. כמו בן גביר וכמו פייגלין.

אבל גפני תמיד היה איש שמאל. זה לא חדש. בשונה מגולדקנוף למשל.

גפני כנראה היה איש ימין חסוד ביחס למה שיחליף אותו.

הקרב הליטאי שמגיע עד לנתניהו

הם רוצים פטור מלא מגיוס

ולא שמחים מזה שהוא כבר כמה מערכות בחירות לא מצליח להביא את הפטור הזה

בממשלה הבאה הם ינסו להשיג את הפטור הזה בכל מחיר.

לא בטוח שהמחליפים יהיו טובים יותר לציבור הדת"ל או הימני

כי זו ההוראה שקיבל מהחצר.

החלפתם מתבקשת בעקבות ההנהגה החדשה שקמה לדגל התורה.

גפני נאמן ביתו של הרב שך שהלך לעולמו, ומקלב נאמן ביתו של הרב אלישיב, שגם הלך לעולמו.

המנהיגים החדשים הם הרב לנדו והרב הירש, וטבעי שההנהגות החדשות תעצבנה את החצרות שלהם כלבבם.

ככה עובד מינהל תקין, בלי בג"ץ ובלי בצלם, ולא כמו בכירי המשפט והפרקליטות שלנו שהם מסמר בלי ראש.

גדול הרבה יותר, מהבזיון שעשו לו השבוע.

כשהרב שך זצ"ל כבר לא היה, גפני הפעיל את מלא המניפולציות, כדי לנטרל את הרב רביץ (שאגב, בשונה מגפני באמת היה תלמיד חכם), דאג שב'יתד' לא יזכירו אותו במילה, למרות שזה הבטאון של התנועה שהוא עמד בראשה.

אפילו כשהרב רביץ נפטר, ביתד הוא לא הוזכר, לא הוספד, לא נערכו עליו כתבות. האבסורד היה שתנועת דגל התורה וכל הגורמים המסונפים אליה - שמו מודעות אבל עליו - ביתד, אבל בכתבות ובטורים לא היה לו זכר (או זייכער).

על דאטפת אטפוך על מלא.

הח"כים הראשונים שנבחרו לכנסת מטעם דגל התורה היו רביץ וגפני. מאוחר יותר נכנס מקלב מקורבו של הרב אלישיב, שהתחמם על הקוים. רביץ פינה מקום, גפני התקדם, ומקלב סומן מספר 2.

38 שנים היה גפני בכנסת, תקופה מרשימה ללא ציניות. שורשיו חסידיים והוא חובש ספודיק בשבתות ובחגים, ובמובן מסויים הוא סדין אדום בעיני ליטאים רבים.

ידוע שנפטר זמן קצר מאוד לאחר פרישתו או שהופרש מהכנסת.