הרב שלמה אבינר: "אסור ללמוד בחברותא עם מי שעולה להר הבית"- סרוגים

הרב אבינר מסביר: למה אסור ללמוד חברותא עם מי שעולה להר הבית - סרוגים

חברותא עם נכנס להר הבית (1) (וידאו) – שיעורי הרב שלמה אבינר

חברותא עם נכנס להר הבית (2) (וידאו) – שיעורי הרב שלמה אבינר
 

כי מי שעולה להר הבית יקל עליו מאוד לחלוק (כאילו יש לו הכוח) על גדולים משל הוא אחד מהפוסקים.

יקל עליו מאוד להחליט לעשות דברים אחרים שרוב הפוסקים והגדולים מתנגדים אליהם בתוקף (עוד דברים חוץ מהר הבית).

נפגעת לו אמונת חכמים.

וכמו שהאריך בזה גדול דורנו באמונה, הבעיה היא "כל אפין שווין", כלומר, הכל אותו דבר! 

דוגמא:

א. לפני הקמת המדינה התנגדו כמה לעליה לארץ וטעו = התנגדות לעליה להר הבית.

ב. רבים מדי אומרים על הכותל "חניון", "קיר תמך", מתוך זלזול מזויע, אע"פ שיש משנה מפורשת שיש עשר קדושות, מבחינתם אם זה לא קודש אז זה חול, אין מדרגות!

ג. ת"ח צעיר יכול לכתוב חיבור שמתיר עליה. בחור שרק מתחיל להכיר עולם כותב תגובה לרב חשוב. אין הבדל.

ד. מצות כיבוש בארץ ישראל, ע"י חלוציות וכו' = מצות 'כיבוש' הר הבית.

על זה נאמר שתעו מאוד מאוד ואמרו: כל אפין שוין. וכי זו האמת?! כל אפין שוין?! זה ממש אנטיתזה ליהדות!! 

אז לטובת הכלל והיחיד נעשה פה קורס מזורז:

להלכה ולמעשה יש מדרגות בדברים רבים. תשובות לדוגמאות הנ"ל:

א. עובדתית התנגדו מעט ולא הרוב ובודאי שלא כל. לא כרגע. 

ההבדל הגמור בין הר הבית לארץ ישראל מפורש בתורה "ומקדשי תיראו". אין מצוה לירא בארץ ישראל, יש מצוה לירא דווקא על המקדש. וגם במשנה "עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל .. ירושלים .. הר הבית", כלומר, גם ירושלים וגם הר הבית שניהם קדושים, אבל יש מדרגה, הר הבית יותר קדוש מירושלים. [וכמובן, יש מצוה מפורשת וגם בשו"ע ועוד לעלות לא"י ואין הלכה כמגילת אסתר (עי' בתשובת הגר"מ טיקוצ'ינסקי ועוד), ועל תוס' של ר"ח אמרו "תלמיד טועה". להר הבית בחורבנו אין שום מצוה לעלות (לפחות לא נמצאה כזו ברמב"ם/רמב"ן/חינוך/סמ"ג ועוד). ומה שאמרו "אם חומה היא וכו' " זה על עליה לא"י. אגב, שלוש השבועות לפי הגר"א (שהרצי"ה אמר רבות שאנו ממשיכי תורתו - וד"ל) זה על הר הבית ולא על ארץ ישראל]. 

ב. כמו מקודם, יש טעות חמורה, במיוחד בדורנו, קשה לקבל מורכבויות ומדרגות. אם אסור לעלות להר הבית אין זה אומר שנפקיר אותו לערבים. הכיצד? הוא שלנו אבל אסור לעלות. אז הוא לא שלנו? קיצור, הבנתם.. קשה לקבל מורכבויות. [יש לתופעה הנלוזה הזו הרבה שורש בחינוך מסויים שמאמץ דברים מסויימים, אבל לא כאן המקום]. 

אם אומרים שהכותל הוא שריד בית מקדשנו אין הכוונה לומר שהר הבית הוא כלום. ואין מה להאריך.

ג. זה ודאי שורש כל רע. ואם זה לא ייפסק כאן אז זה ייגרר למקום נורא הרבה יותר. והרי זה שבירת כל מסורת הפסיקה! אין כזה דבר לפסוק על פי הראב"ד אחרי שכל הפוסקים פסקו כרמב"ם, אין חיה כזו!! ואם יש גזירה אז לא יכולים לבוא ולפסוק כנגדה, אין לזה שום תוקף (עאכו"כ כשזו דעת פוסק יחיד). וע"ע גזירת המיאונים, גזירת קטניות. ובודאי יש כוח לגדולים לגזור גם בימינו גזירות [במיוחד שהתקבלו על ידי כל הפוסקים ממש!! וזה אפי' יותר מגזירת קטניות וגזירת מיאונים.] וכ"כ החת"ס. 

ובודאי ללא ספק אם יבואו להילחם ת"ח (צעירים וזקנים, כל עוד הם נגד הכלל) ולהתיר את האסור - הרי זה יביא לפריצה נוראה, שאת תוצאותיה רואים בחוש [שרק עיוור יתכחש להם].

וכמובן, זה בלי הצד החינוכי שפוגע ביראת שמים ובאמונת חכמים, שהילדים והנוער רואים שגדולי הדור שווים בעיני כמה אברכים כקליפת השום, זה ודאי לא ימנע מהם להחליט החלטות ציבוריות ק"ו פרטיות נגד דעת תורה, כל עוד הם "ביררו את הסוגיה". מי שלא מאמין לי שידבר איתי אאריך לו בעניין המצער הזה.

ד. מצות כיבוש. על זה נשתברו הרבה קולמוסים להראות שיש כיבוש בהר הבית, ומה שמתאוננים עליו זה בעיה בריבונות, וכמו שאמר רבנו: "לא בגלל שאנחנו לא יכולים אנחנו לא עולים, אלא בגלל שאנחנו לא רוצים", וכן: "בבעלותנו הם מסדרים שם את תפילותיהם וכו' ". 

לא יעלה על הדעת לומר שדרום תל אביב או רמלה או אום אל פאחם הרי הם בתורת כיבוש, שהרי הערבים שם עושים כרצונם, ואיזה מין כבוד לאומי יש לנו? [גם אם יאמרו שבהר הבית הכבוד הלאומי נרמס הרבה יותר, מ"מ לא מצאנו היתר לחלל את המקדש בטומאה ועוד כדי לחזק את הכבוד הלאומי]. ועוד יותר לא יעלה כלל על הדעת, לומר שבטיול בעלמא, ולו יצוייר של מאות אנשים כל בוקר, הרי זה כובש. וכי אם נעשה צעדת 'כיבוש' לעזה כל יום בין 13:00 ל13:50 עם 300 אנשים, יהיה כיבוש? לא מסתבר כלל וכלל. 

וחוץ מזה, מי מגביל את עלית היהודים הטועים להר? מי עוצר אותם? אנשי הוואקף? לא! הם ה'מלשינים', הם לא העוצרים ואין להם את היכולת. שוטרי מדינת ישראל עושים זאת. אז אולי יש פה בכל זאת כיבוש?! ואם יאמר מי שיאמר, שאנשי הוואקף עושים מה שבא להם, ויש כדורגלעל ההר, ועוד ועוד דברים נוראיים ע"י הערבים, נשיב לזאת:

1. מה קשה? ממשלת ישראל לא רוצה להסתבך אז באישורה הדברים האלה קיימים! וכי מה שלא נעשה ברצון תורה במדינה הופך את זה למצות כיבוש? אם באישור ממשלה מונף דגל ערבי ועוד על בניין כלשהו בתל אביב, הרי שצריך לכבוש את המקום? לא יעלה על הדעת. 

2. ואז מה? אבל יש הלכה. אם יש חולשה בריבונות, צריך לחזקה, אבל לעבור על ההלכה? לא הבנתי. יש הלכה, אנחנו קראים? [ואם ישיב מי שישיב, זה גופא מצות כיבוש, נשיב: א. לא נכון, אזרח לא יכול לכבוש, מעשית ומהותית. ב. טרחנו לעיל לבאר שזה כבוש, וזה רק חולשה בריבונות, ואין זה שייך לזה]. 

אגב, עלה בדעתי ובדעת עוד כמה רבים, שאולי יש כאן טעות קשה. יש איזה קו מסויים שאומר שההלכה שאסור לעלות הרי היא למעשה השקפה.

בעוד שבעיון קל זה נמצא להיפך. העליה להר מנומקת מלבד מצות כיבוש (שעליה עוד יש מה לדון באמת - וכמובן נדחתה) בשלל סיבות: מצוות עשה (שכמובן לא נמצאות בשום מקור), חיזוק הריבונות (שאין לזה קשר ל'כיבוש') וגולת הכותרת ההשקפתית: הבאת המקדש והגאולה.  [כמובן שזה נתמך בפסוקים רבים, בעקר מעזרא ועוד, אך ענה על זה אחד מהראשל"צ: "וכי לקראים דמינו?". יש התעלמות מחז"ל ופוסקים.]

לעומת ההלכה שנוקטת שאסור - נתמכת על יסודות הלכתיים פשוטים: 

א. מורא מקדש.

ב. מגדר מילתא למען לא ייכשלו.

ג. ספק כרת במדידות.

ד. נספח למגדר מילתא: טבילה.

ה. גולת הרעיון: הרבנות הראשית, שיש לה סמכות של מרא דאתרא, ואין להאריך כאן בעניין זה.

מסקנה: עולי הר הבית פוסקים ע"פ השקפה כי זו הדרך להבאת המקדש. וד"ל. חזקו ואמצו.

** בכוונה לא נקטתי שמות של רבנים, שמא ייכשלו פה באיסורים רבים (עי' הקדמת הח"ח ועוד).

אקדים שייתכן שאני כותב בעצבנות כרגע וכנראה זה ייצא ציני. אז אם אני פוגע במישהו אני מבקש מחילה מראש, זה לא אישי.

א. מצער מאוד לראות שקל בעיניך להכליל את כל מי שעולה להר הבית שקל עליו לחלוק על גדולי הדורות וכו'

ההתיהרות היא מכה גדולה ולא תוכל לנהל דיון רציני מתוך מוצא שאתה בא להאיר את האמת מלמעלה לטועיםץ צריך להתייחס לדברים לגופה של טענה.

ב. באמת זה תנועה דומה מאוד, התירוצים שלך שהרוב היו בעד מעלים גיחוך, שמעת פעם על הכנסיה הגדולה? חוץ מזה די לך לדבר עם חרדי היום ויראה לך את תוצאות ההתנגדות בתקופה שלפני קום המדינה. התירוצים יומצאו בכל מקרה ככה שלמצוא הבדלים בין א"י למקדש לא יעזור לך שכן כאמור זו תודעה.

ג.אין בעיה לקבל מורכבויות, הכותל קדוש בקדושת בית כנסת שנמצא בין החומות. מי שטוען שהוא הכותל המערבי שממנו לא זזה שכינה פשוט טועה ואין כאן המקום להאריך שהכותל לא היה מרכז תמיד וכמובן שזהו כותל מערבי של ההיכל. 

ד. סימני קריאה, ככל שיהיו לא יעזרו. ההתיהרות שרק רבני ה- (השלם את החסר קו/ליטאים/ספרדים וכו) הם גדולי הדור וכל רב אחר שיחלוק עליהם חולק על גדולי הדור פאתטית כי זה פרדוקסלי ככה אי אפשר להביע דעה אחרת. או שאנחנו ה"כלל" ומי שיוצא נגד ה"כלל" טועה ופורץ גדר!!! ומילים חסרות תוכן מודגשות ובעיקר מפחידות מלוות בכל מיני פתגמי טאעטע שזהו שורש הסטרא אחרא וממנו יוצאות כל המגרעות בכלל כנסת הר המור השמימית שמהותה לתקן את הדור הפרוץ ממש בכל מיני פורענויות המתרגשות לבוא להר הבית עוקרת את שורש האמונה ועיקריה. מה לעשות, כשנגמרים הטיעונים מתחילות ההפחדות וכמובן לא אאריך בעניין וד"ל (או שאני פשוט מבלבל בשכל ואני רוצה לסיים את זה יפה).

לגופו של ענין, גדולי הדור במובן העכשווי שלו זהו מושג שאין לו שורש בהלכה, האמירה שאי אפשר להביע דעה מנוגדת לגדולי הדור מזלזלת בהם. אם הם גדולי הדור מה הבעיה לומר בצורה מכובדת דעה חולקת ואדרבה שישיבו טענות טובות יותר. ושוב, מיהם גדולי הדור? אה! במקרה אלה שחושבים בדיוק כמוך... שהרי חכם אחר אם הוא לא חושב כך וודאי פורץ גדר וחולק על גדולי הדור אז הוא לא יכול להיות גדול הדור. כמובן שמכבדים רבנים כל שיהיו ומתייחסים לראיות והטענות שלהם, אבל אי אפשר לחטוא לאמת ובגלל סיבות שאינן הלכתיות לא להגיע לאמיתה של תורה (וכמובן, לא אאריך בזה וד"ל )

לא הייתה שום גזירת גדולי הדור לא לעלות להר הבית (גם אם חתמו על עצומת 10000000000 רבנים), יש רבנים גדולים מאוד שמתירים לעלות. וחוץ מזה אם תגיד שזה וודאי זה לא אומר שזה וודאי. הסמכות לגזור גזירות זהו נושא כבד לסגור אותו במילה זה לא בוגר.

ה. כאן אתה מתחיל להתקיף את ההלכה ומכיוון שאין זה הנושא אלא לימוד בחברותא לא אתייחס כי אין לי טעם לריב עם מי שלא שומעים.

בניגוד לקבוצות מסויימות, העליה להר הבית מלווה בהסברים הלכתיים מעמיקים. נחמד מאוד מצדך לסכם את כולם בכך שהם רק אמונה אבל זה פשוט לא נכון (הי גם אני יודע להדגיש דברים!)  פשוט מגוחך להניף ברגע ספרים רבים ומעל רב של תלמידי חכמים (שכמובן לדידכו הם אינם אלא אברכים סוררים שגדולי הדור שווים להם כקליפת השום) בעוד שטענותיכם ההלכתיות (לפחות אלה שהבאת בכמה משפטים קצרים) עמומות עד מאוד ולקרוא לכל העמל הרב הזה השקפה בלבד וכמובן, ד"ל ולא אאריך.

מסקנה: מתנגדי העליה לא מייחסים לכלום ברצינות, הכל מלווה בסיסמאות חסרות תוכן ואי התייחסות עניינית

(כמה כיף להכליל זה מאוד מקל על התמודדות אמיתית!) [כמובן שההכללה לא נכונה ויש הרבה מתנגדים רציניים שעים לדון עימם ולשמוע ולהשיב לטענותיהם החכמות באמת אני מתייחס לחוסר עניניות ולא מתווכח עכשיו על לעלות או לא].

א. הכללתי. ברור. זה ברור לחלוטין שלא כולם ככה. אבל מה אעשה וזה מה שפגשתי עם המון (ויותר מדי) ברחוב, ברשת ועוד בני נוער ואברכים שבאמת עושים את זה.

ב. לא אמרתי שהרוב היו בעד עליה לארץ, אמרתי שהרוב ישבו בצד, מיעוט התנגדו ומיעוט תמכו (הרב צבי יהודה כותב את זה, נ"ל ב"בירור דברים" אולי.. לא זוכר את שם המאמר).

ג. יש בעיה - כתבתי אותה למעלה, האמירות האלה לא פרחו מהשמיים, יש מחשבה שעומדת מאחוריהן.

ובקשר לכותל, איני יודע מה אתה סח, כתבו את זה יותר מדי מרבותינו. ורק מרן הרב קוק זצ"ל מספיק לי בשביל זה. הוא כותב מפורש באיגרות את זה (לא זוכר איפה באיגרות).

ד. זה לא שייך לענות על זה.

בוודאי שיש משמעות לגדולי הדור. איך אנחנו מקיימים את גזירת קטניות, מאונים, יבום, שתי נשים ועוד? החת"ס כותב על גזירת רבנו גרשום מאור הגולה שיש כוח לנשיא הדור לגזור, ק"ו להסכמה גורפת של כל הרבנים (נו, תמיד היו כמה שלא קיבלו זאת, וע"ע רבו של רמ"א שהתיר למאן). 

ומה אעשה שהרב עובדיה ועוד לא קיבלו את טענותיך וכתבו "נמנו וגזרו"?

נכון שלא בכל מקום אומרים פורץ גדר, אבל במקרה שיש לך שניים שלושה מגדולי הדור שחולקים על מאתיים שלוש מאות מגדולי הדור, אז (פה אני רק מביא דברים שרבנים אמרו, כי באמת א"א לפתוח את הפה על גדולים) אין להם כוח להתיר.

ה. לא מצאתי הלכות עמומות באיסור, ואיפכא מסתברא.

לא קראתי לרבנים המתירים אברכים, קראתי לאברכים אמיתיים שהתנהגותם כזאת.

חשוב לי להבהיר נקודה חשובה - אני לא מדבר מעצמי, ולו הייתי מול הרב דב ליאור לא היה לי מה לומר. אני בא רק בשם רבותי ועוד גדולים. ע"כ, אין מה לתקוף אותי ולומר שאני מעיף באבחת יד את עמלם של הפוסקים המתירים וכו', כי פשוט זה מה שכתבו הפוסקים להלכה.

זה כמו שיבוא אדם להתיר לי גזירת מיאונים.

אני שוב ושוב אראה לו את דעת הגוזרים. ומה פסול בכך? עליך ראיה, מי שעולה להר הבית ידו על התחתונה, הוא המשנה ממנהג ואיסור שנהגו בו.

ויש כוח, וזה מפורש בכמה פוסקים. מה הבעיה לגזור גזירות? מאיזו סיבה נשים שהולכות ע"פ הרב דוב ליאור לא עולות? 

היה מנהג? גם היום יש 'מנהג'. אגב, המנהג הזה יכל להתחיל רק אחרי שהטורקים פתחו את ההר, וקשה על זה מכמה סיבות:

1. גדולי ישראל גם מאותה התקופה אסרו את זה (ודי להזכיר שיצאו על הרב קאלישר).

2. תמיד היו פרוצים.

3. וגם אם כל הראשונים עד סגירת ההר בידי הטורקים עלו, מה זה משנה לנו? אנחנו יודעים לאיפה הם עלו? הרי זה ברור שפעם עלו להר הבית. ר' עקיבא עלה, אבל מה זה נוגע אלינו?

4. וגם אם תדחוק ותאמר שעלו תמיד, הרי שהחליטו לגזור. ומה רע? זה כוחם של הפוסקים.

כמו שמעיד ר' עובדיה מברטנורא שנזהרים שלא לעלות מפני הטומאה. 

חוץ מזה, היתה פסיקה על ידי כל הפוסקים, ממש כל. ועל כרחך כל ישראל קיבלו זאת (ועינינו הרואות). בכל מקרה שום דבר לא קשה עלי, כי אמרו כמה וכמה שזו גזירה.

ואמנם אני צריך לבדוק זאת לעומק. אך אציין שאת גזירת המיאונים גזרו כמה מרבני אשכנז לפני לא יותר מ-600 שנה. כשהעולם היהודי היה מפוזר ומפורד.

לגבי 'המנהג' לעלות, זה כלל לא פשוט.

אתה תולה, ובצדק, את המנהג בכך שהוא נותן לנו ידע על מקום המזבח ועוד. אך:

א. לא היה מנהג. וזה מובהק, לא מצינו בשום אחרון כזה מנהג (גם בראשונים, המאירי כלל לא קשה, כפי שתירץ הרב וולדנברג).

ב. גם ולו היה מנהג, מה מועיל לנו אם את מקום המקדש איננו יודעים?

בין כך ובין כך זה אסור. 

אעיר, שלא הבאת ממנו שום ראיה. להוכיח מסיפורים זה מורכב, וכבר היו סיפורים.

הרי זה ברור שצריך להיות תוקף לשו"ע (או לרמ"א? לא זוכר) שיש כוח לבית דין לתקן תקנות. וזה מחייב שיהיה גם בימינו דבר מעין זה. 

ועל כן פוסק החת"ס שיש כוח לנשיא הדור (הוא דיבר על גזירות וגדרים בימינו, בהקשר של רבנו גרשום מאו"ה) לגדור. וברור ופשוט שאם יש הסכמה מכל הפוסקים ומסורת ברורה של אי עליה להר - אין זה יותר גרוע מגזירה.

אני באמת נבוך מול כל הקושיות האלה (לא רק שלך, מעוד פורצים להר שמעתי כאלה). לא ראיתם? לא שמעתם? זה פשוט על הפוסקים ונמצא בהרבה אחרונים שיש כוח בימינו ממש לגדור גדרים (וממש השנה ביבמות - דף צט: )

https://tablet.otzar.org/he/book/book.php?book=83722&width=0&scroll=0&udid=14&pagenum=14

הרב עובדיה כותב את זה. אני לא זוכר מי עוד.

התירוץ של הרב וולדנברג מעט יותר מפורט ומעט יותר ארוך. עיין שם. הוא מסביר בארוכה ובטוב טעם. הצדק איתו, זה ברור.

המסורת שלך היא ע"פ הרדב"ז, וכבר גברו הקושיות והסתירות. והראיה שכבר בראשונים ישנה מח' על מיקום המקדש. 

וחוץ מזה, אולי יש פה עדות על מקום המקדש, אבל אין פה מסורת לעלות. ואיפכא מסתברא.

אבל האמת היא, שלא כ"כ למדתי את דברי הפוסקים למה ואם וכו' זו גזירה. אני אלמד יום אחד, בלי נדר. אז אני מעדיף לא להיכנס לזה..

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?