פריקה... אז ככה נראה היום שלי:
כל הבוקר אני בריצות להספיק דברים לפני שהגדול (כמעט שנתיים) חוזר הביתה,
לפעמים מספיקה לנוח קצת והרבה פעמים לא,
(לא נדבר על זה שעוד מעט אני חוזרת לעבודה, לא צריך לחשוב על זה לפני שזה מגיע 🙄)
אחר כך מעסיקה אותו בלי סוף (הוא ב"ה ילד פעיל ואנרגטי ביותר שלא נח לרגע), או לא מעסיקה ואז הוא מעסיק את עצמו ואני צריכה לטפל בנזקים... והכל תוך כדי טיפול בקטנטן כמובן. מרגישה שאני כל היום רצה מהספק להספק, וכלפי חוץ אני שמחה וצוחקת, ולא רק כלפי חוץ, אני באמת שמחה ומאושרת עם שני האוצרות שלי ב"ה, אבל מרגישה שבזמן שאני משחקת איתם וצוחקת ושמחה, בפנים יש כל הזמן לחוץ סמוי או להספיק דברים, או גם אם אני מחליטה לא לנסות להספיק עכשיו שום דבר אלא רק להיות איתם, יש לחץ מה יהיה הדבר הבא, מה הוא יעולל עכשיו, האם אצליח לשמור עליו רגוע או שפתאום ימאס לו והוא יתחיל לצרוח או לא יודעת מה..
ב7 ב"ה מצליחה להשכיב את שניהם בדרך כלל, ואז אני מרגישה תחושת רווחה שהנה השתרר שקט בבית ואני יכולה לנשום. אבל לאחרונה פתאום אחרי תחושת הרווחה מגיע דכדוך לא מוסבר... פתאום יש שקט, וחושך, ובעלי חוזר מאוחר, ואני נהיית עצובה ונמרחת על הספה, ואחר כך לאט לאט קמה לסדר את הבית ולעשות את מנ שאני צריכה, אבל בזמן האחרון במקום להתעורר לחיים בזמן הזה, כמו שהיה קורה לי עד עכשיו, שבשעות האלה היה לי סוף סוף זמן לעצמי, לבית, לדברים שאני רוצה לעשות, להיפך אני מרגישה דכדוך, שהנה עוד פעם ערב. ואוף, ואין לי כח לכלום, ואולי אלך לישון וזהו?
תודה למי שקראה עד כאן
אני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה, אבל אולי למישהי תהיה עצה טובה או דברי עידוד.
כל הבוקר אני בריצות להספיק דברים לפני שהגדול (כמעט שנתיים) חוזר הביתה,
לפעמים מספיקה לנוח קצת והרבה פעמים לא,
(לא נדבר על זה שעוד מעט אני חוזרת לעבודה, לא צריך לחשוב על זה לפני שזה מגיע 🙄)
אחר כך מעסיקה אותו בלי סוף (הוא ב"ה ילד פעיל ואנרגטי ביותר שלא נח לרגע), או לא מעסיקה ואז הוא מעסיק את עצמו ואני צריכה לטפל בנזקים... והכל תוך כדי טיפול בקטנטן כמובן. מרגישה שאני כל היום רצה מהספק להספק, וכלפי חוץ אני שמחה וצוחקת, ולא רק כלפי חוץ, אני באמת שמחה ומאושרת עם שני האוצרות שלי ב"ה, אבל מרגישה שבזמן שאני משחקת איתם וצוחקת ושמחה, בפנים יש כל הזמן לחוץ סמוי או להספיק דברים, או גם אם אני מחליטה לא לנסות להספיק עכשיו שום דבר אלא רק להיות איתם, יש לחץ מה יהיה הדבר הבא, מה הוא יעולל עכשיו, האם אצליח לשמור עליו רגוע או שפתאום ימאס לו והוא יתחיל לצרוח או לא יודעת מה..
ב7 ב"ה מצליחה להשכיב את שניהם בדרך כלל, ואז אני מרגישה תחושת רווחה שהנה השתרר שקט בבית ואני יכולה לנשום. אבל לאחרונה פתאום אחרי תחושת הרווחה מגיע דכדוך לא מוסבר... פתאום יש שקט, וחושך, ובעלי חוזר מאוחר, ואני נהיית עצובה ונמרחת על הספה, ואחר כך לאט לאט קמה לסדר את הבית ולעשות את מנ שאני צריכה, אבל בזמן האחרון במקום להתעורר לחיים בזמן הזה, כמו שהיה קורה לי עד עכשיו, שבשעות האלה היה לי סוף סוף זמן לעצמי, לבית, לדברים שאני רוצה לעשות, להיפך אני מרגישה דכדוך, שהנה עוד פעם ערב. ואוף, ואין לי כח לכלום, ואולי אלך לישון וזהו?
תודה למי שקראה עד כאן
אני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה, אבל אולי למישהי תהיה עצה טובה או דברי עידוד.
) ויהיו כמה שבועות הפוכים קצת ובסוף ניכנס לאיזו שהיא שגרה, אבל עדיין זה מלחיץ. אולי כי אני פרפקציוניסטית ומבינה שלא הכל יוכל להיות מושלם, אז זה מדכא.