אני לא מכליל.
אבל רק שתדעו לכם. תופעה נפוצה בקרב העולם:
גאווה אדירה על המתנגדים לעליה.
אני לא עולה, מישהו מתחיל לזלזל בי כאילו לא למדתי את הסוגיא ושאין לי מושג מהחיים שלי
התחלנו לדבר ולימדתי אותו.
כמו שאתם מתעצבנים שאנשים כותבים אסור ומעלימים את דעותיכם.
תבינו. אתם הולכים מה-זה ראש בקיר, אתם מה זה לא מכילים דעות שונות מכם
אתם טוענים שכל מי שנגד עליה הוא נגד ההלכה
ו"כאילו" אתם לא יודעים את הטענות של מי שנגד
אני נפגעתי ממישהו פעם כזה..
וכל פעם מחדש אני נגעל (סליחה על המילה. היא עדינה מידי) מהגאוה הזאת שמתגאים עלי.
תבינו,
למרות שהרמב"ם כתב מותר, יש רבנים שאסרו.
ואתם יכולים להבין מצויין את הסיבות שלהם.
ולמי שלא מאמין לי שאני יודע ומכיר את הנושא:
בחוברות שמעודדות עליה כתוב שזה ברמב"ם, לא כתוב שיש לזה מקור במשנה בכלים פרק א.
ויצא לי פעם לחדש למישהו שדיבר איתי על זה, וזה הדעה שלו!!!
ואז אתם מתעצבנים שמעלימים את הדעה של הרבנים שלכם.
זה כל הפוסל במומו פוסל.
ממש.
הרבנות הראשית החליטה לפרסם את ההחלטה שלה. נקודה.
זה הרבנות הראשית.
האיש הפרטי. אני. שפוסק לפי הרבה גדולי דור. למה החלטתם שאני בור ועם הארץ שאני לא עולה?
ואגב, לפני שאתם מתחילים לספור את הרבנים שסוברים כמותכם - תדעו שכמות הרבנים האוסרים גדולה יותר. סתם.
אפשר לקרוא לזה פריקה.
אני לא יודע מי מפה בכלל אחראי על זה ועושה את זה
ויש פה צדיקים וקדושים
והרבה שממש לא יעשו את זה,
אבל רק אומר
חבר'ה
אל תתגאו עלי.
