וגם רבים מתלמידי הרב טאו טועים בזה.
מעתיק כאן כלשונו ללא כל שינוי דוא"ל שקבילתי מידיד בגוף ראשון - בעל המעשה:
"באור לכ"ח תשרי תשס"ח (בימי ה'שבעה' על ר' אברום זצ"ל)
פגשתי את הרב טאו בחתונת בנו של ר' שרגא אורזי שהתקיימה בבנייני האומה,
ושאלתי אותו על כך - כיצד סברות רוחניות משמשות כטעם הלכתי לאסור את המותר.
הוא השיב לי שחלילה, הן אינן יכולות לאסור את המותר, והוא אינו רואה עצמו כפוסק,
אלא שמכיון שכל הגדולים ההלכתיים אסרו - ומנה את בפירוט את גדולי האוסרים -
הרי שעל גבי זה הוא בא "לתת כנפיים" (כלשונו) ולהסביר מדוע משמים אנחנו מעוכבים מלממש את המצוות הללו.
שאלתי אותו אם כאשר גדולי הדור יתירו את העלייה יבטלו הכנפיים הללו, והוא ענה בחיוב.
עוד שאלתי אותו על "דברים שאומרים בשמו" מהם משמע שאין זה כך
(התכוונתי לרב אבינר, אך כמובן שהם חלים כעת גם על הרב קלנר, ומן הסתם עוד),
ופניו האדיבות מאוד לבשו מראה זועף, והוא ענה בתקיפות: "אני לא אחראי על מה שאחרים אומרים בשמי"
(אמנם אפשר לומר שהזעף הזה חל גם על העדות שלי הנאמרת בשמו,
אבל לפחות כלפי עצמי אני יודע שהדברים היו כך, ולראיה ניסיתי לדייק ככל הניתן במסירת הדברים,
כולל מראה מקום וזמן)".
עד כאן לשונו של הידיד ללא כל שינוי.
העברתי דוא"ל זה לידיד אחר הלומד כיום בה"ה שהתווכחתי איתו בנושא בחודשים האחרונים (כאן בש.א. ז"ל).
תשובתו היתה (שוב - כלשונה ללא כל שינוי):
"מסכים בכל מילה. שמעתי בעצמי מהרב טאו".
עכ"ל של הידיד מה"ה.
(לא אכפת לי לומר לכם את שמות הידידים הנ"ל אלא שזה לא יוסיף לכם שום דבר...)
