נתחיל בעובדה שכל דבר שהמדינה מנהלת הוא מודל של חוסר יעילות ושחיתות.
נמלים, רכבות, תחבורה ציבורית, התפלת מים (יש חמש תחנות, ארבע פרטיות ואחת ממשלתית. רק אחת לא ריווחית ומתפילה הכי מעט מים), חשמל (שליש מהחשמל כבר מיוצר ע"י חברות פרטיות - אבל יש מונופול על ההולכה).
אפילו המשטרה והצבא מתנהלים בצורה חסרת יעילות.
למה זה קורה?
כי מקבל השירות הוא לא זה שמשלם עליו ומנהל השירות, לא יכול להפסיד כי התקציב הוא ממשלתי.
מקסימום, יגידילו קצת את הגירעון כדי לקמבן את נהגי הקטר או שייקחו מתקציב אחר כלשהו כמו ניצולי השואה...
ברגע שמפריטים, מקבל השירות משלם ונותן השירות יכול להפסיד כי הוא מוציא כסף כדי לקבל את השירות הזה.
כמו כן, יש תחרות - אז אם מספק השירות לא מספק שירות טוב מספיק, אפשר לעבור למתחרים. לכן יש לבעל העסק אינטרס לשמר את איכות השירות ולהוריד את המחיר.
למוסד ממשלתי אין שום אינטרס להתייעל ואין שום אינטרס להוריד מחירים. האזרח הוא שבוי שלהם.
לכן, אם אתה רוצה משהו מהביטוח הלאומי, אתה צריך לתפוס בטלפון את סימה ביום שני בין 12:02:33 ל-12:02:44 ולקוות שהיא לא בדיוק בהפסקת קפה.
כשהיא תענה לך, היא תגיד לך שאתה צריך את שמעון שנמצא בימי רביעי בין 13:42:22 לבין 13:42:55.
כמובן, שיש לסימה ושמעון קביעות - ככה שאתה לא באמת מעניין אותם ואת המשכורת שלהם הם יקבלו.
עוד דוגמא:
בישראליסטן, הקולחוז הסובייטי שבו אנו חיים, כל החקלאות מתוכננת ומכסי הייבוא מטורפים כך שאין כמעט ייבוא כלל.
אז מה קורה?
המדינה מקצה מכסות לחקלאים - למשל, ביצים. אסור להם לייצר יותר מכמות מסוימת. כמובן שרק מקומבנים זוכים במכסה - ככה זה בסוציאליזם.
ומועצת הלול קובעת את מחיר הביצה.
כלומר, אין לחקלאי אינטרס להיות יעיל יותר והוא גם לא יכול להוזיל את מחיר הביצה. ייבוא אסור אז בכלל, אין תחרות.
וככה, הביצים בארץ הן בין הכי יקרות במערב.
כך זה עובד גם לגבי חלב, פירות, ירקות ועוד (עם שינויים קלים, אך מעוותים לא פחות).
עם ירקות, זה אפילו יותר מעוות - כי בארץ אין תחרות אבל החקלאים גם מייצאים - ובחו"ל יש תחרות.
כך אנחנו מקבלים סחורה סוג ב' במקרה הטוב במחיר יקר.
הענין הוא תמיד שלמי שמנהל משהו מטעם המדינה, אין שום אינטרס להתייעל, לשפר את השירות או להוריד את המחיר.
בשוק החופשי, מי שלא עושה זאת, לא שורד בעסק.
לכן, במדינות קפיטליסטיות מרוויחים יותר והסחורה זולה יותר.
זה נכון גם לגבי בתי הספר ולגבי כל דבר בעצם.
איפה הפוליטיקאים נכנסים למשחק?
הם רוצים את השררה ואת משכורת הח"כ. (הם גם בד"כ כן מתחילים עם כוונות טובות).
אז מה הם עושים? הם גורמים לציבור שלהם לפתח בהם תלות.
הח"כים החרדים דואגים לקצבאות לקהל היעד שלהם והם דואגים "לכלוא" אותם בישיבות. (כלומר, לוודא שהם לא ייצאו לעבוד כדי שהם יהיו תלויים באותן קצבאות).
כחלון מבטיח לזוגות צעירים דירות בהנחה על חשבון משלם המסים.
האיחוד הלאומי מבטיח הוזלות בשכר הלימוד.
וכן הלאה.
הדבר הכי גרוע זה שבארץ, 80% מהמסים, מגיעים מכיסם של 20% מהאזרחים.
במילים אחרות: 80% מהציבור כמעט ולא משלמים מסים ישירים.
כל התשתיות שהם נהנים מהם, הרפואה, הרכבות, האוטובוסים, הכבישים, הצבא, המשטרה וכו' - הם מקבלים על חשבון אחרים.
אלו הם רוב ההוצאות - ו-80% מקבלים את זה על חשבון ה-20% הנותרים ועוד מעזים לכנות את ה-20% שעל חשבונם הם חיים, "חזירים".
והם רוצים עוד.
אוהב כסף לא ישבע כסף.
לכן, המון הייטקיסטים בורחים מכאן - עם המסים שלהם.
לכן, רוב עשירי צרפת שעזבו את צרפת, עברו לארה"ב.
אנחנו רוצים לחשוב שהיהודים הם מיוחדים ויעלו לארץ ויהי מה- אבל זה לא נכון.
בכל העולם ההגירה היא תמיד!!! ממדינות סוציאליסטיות יותר למדינות קפיטליסטיות יותר ויש לזה סיבה.
אפילו בתוך ארה"ב, יש הגירה שלילית למשל מניו-יורק וקליפורניה הסוציאליסטיות יחסית והגירה חיובית לטקסס, למשל.
בכל פעם שמישהו אומר שהמדינה מספקת משהו "בחינם" - זה רק אומר שהוא עצמו לא משלם עליו אלא אחד מה-20% משלם עליו.
אתה יכול לראות את זה בפורום כאן הרבה.
מה שמענין הוא שאם תשאל כאן אנשים בפורום האם הם יסכימו לשלם 50% מהשכר שלהם תמורת כל ה"חינם" הזה, מעטים יגידו שכן ולא יחפשו תירוצים למה מישהו אחר צריך לשלם על זה.
בקיצור, סוציאליזם הוא לא מוסרי והוא גם לא עובד.
זה היה בקצרה...