אם השמאל הוא אכן הומניסטי ופציפיסטי, עליו להוביל את המאבק נגד הכנסת נשים ליחידות לוחמות. זהו לא עניין של שוויון, אלא של אחריות על העתיד:
* לשבור את שרשרת הטראומה: הנשים הן אלו שמגדלות את הדור הבא. כדי לבנות חברה בריאה, אנחנו זקוקים למחצית מהאוכלוסייה שתהיה נקייה מסבל, מאכזריות ומטראומת המלחמה. אסור שהדור הבא יונק את חוויות שדה הקרב דרך החלב של אמו.
* ייחודיות היצירה מול ההרס: תפקיד האישה ביצירת חיים וגידולם הוא הערך הנעלה ביותר. כשדוחפים נשים לקרב, השמאל למעשה מקדש את הדרגות הצבאיות ואת האלימות כסמל הסטטוס המכובד ביותר, במקום להוקיר את היכולת להעניק חיים.
* סטנדרט הומניסטי בינלאומי: במקום "להתקדם" בהכנסת נשים ללחימה, עלינו להוביל הסכמה הדדית בין עמים: נשים וילדים נשארים מחוץ למעגל האש. אם אפילו האויב אינו דוחף את נשותיו לחזית, מדוע שדווקא השמאל ה"נאור" יתנדב לעשות זאת ראשון?
בשורה התחתונה:
שוויון אמיתי הוא לא הזכות להרוג ולהיהרג. אם אתם באמת מקדשים את החיים ואת השלום – תשמרו על הנשים רחוקות מהמקום שבו מחוררים בני אדם. תנו למחצית מהאנושות להישאר חוף המבטחים של השפיות והחמלה.