אני לא בטוח שהיא באמת תעבוד, ויש המון דוגמות במגוון נושאים, שהעולם לא עובד כמו שאנחנו מצפים ממנו, וחקיקה לא מזיזה דברים כמו שהמחוקק רוצה.

יש המון דוגמאות, ואם אתה רוצה דוגמה מעכשיו, קח את הקנביס כדוגמה מצויינת...

אנשים חוטאים לא בגלל שהם חושבים שזה משתלם,

אלא בגלל שלא מספיק מאמינים בשכר ועונש, ובכלל בקב"ה.

הם כן מאמינים, אבל לא מספיק בשביל להתגבר על היצר בזמן ניסיון.

הסיבה לקיים מצוות או להשמר מעברות היא לא רק גן עדן/גהינום.

אז למה זה המדד היחיד שאתה משתמש בו ביחס לתו"מ?

אני לא מבין, למה זו דו פרצופיות?

האם לחייל שהרג מחבל אסור לבכות בלוויה? מה ההבדל?

'איזהו גיבור הכובש סיפוק מיידי על מנת להגיע לסיפוק מאוחר וגבוה יותר'

יסתדר לך.

דוגמה לצורך הבהרה:

זלמן בדיאטה. לזלמן יש שוקולד. אם לזלמן יש רצון חזק (אם הוא 'גיבור'), הוא לא יאכל את השוקולד (יכבוש את יצרו), כדי להגיע לסיפוק המאוחר והגבוה יותר - ירידה של כמה קילו.

הדיון פה הוא לא על האם ההעדפה שלו (לוותר על הסיפוק המיידי הספציפי לטובת הסיפוק המאוחר הספציפי) היא טובה או רעה

הנקודה שלי הייתה שזאת כבישת היצר שעליה מדובר - דחייה של הרצון המיידי יותר לטובת הרצון שחשוב לך יותר.

עמידה בסדר העדיפויות הקיים

אני חושב שתמיד בן אדם הולך לפי סדר העדיפויות האמיתי שלו.

אלא מה שהוא לא מודע אליו.

אפשר לשנות את סדר העדיפויות ע"י התבוננות ושכנוע עצמי.

ולכן, לפי דעתי, בן אדם תמיד עומד בסדר העדיפויות הקיים שלו.

ולמה שמישהו בכלל ירצה לשנות את סדר העדיפויות שלו על ידי התבוננות ושכנוע עצמי, אםם מראש מה שהוא בוחר בו זה בהכרח סדר העדיפויות הנכון?

3. למדו את הילדים שלכם לדחות סיפוקים. שמעתם על מבחן המרשמלו? בתחילת שנות ה-70 בדק הפסיכולוג וולטר מישל 16 ילדים וילדות בני ארבע וחצי. הוא שם לפניהם מרשמלו ואמר להם כך: "זה בשבילכם. בתיאבון. עכשיו אני צריך ללכת, ואחזור עוד מעט. אם תתאפקו ולא תאכלו אותו עכשיו, אלא תחכו עד שאחזור, אתן לכם עוד מרשמלו". שניים מכל שלושה ילדים לא התאפקו, ואכלו את המרשמלו לפני שמישל חזר. זאת הייתה טעות איומה.

מדוע? כי מחקרי המשך הראו שהילדים שהתאפקו הצליחו יותר בחיים, והיו הרבה יותר מאושרים, מאלה שכן אכלו. השאלה אם אכלו או לא אכלו את המרשמלו ניבאה את אושרם ואת הצלחתם בחיים טוב יותר מאשר האינטליגנציה שלהם. וזה לא הכול: במחקר הדמייה מוחית שנערך עם אותם ילדים בשנת 2011, כשהם כבר עמוק בשנות הארבעים לחייהם, אלה שלא אכלו את המרשמלו בילדותם הראו פעילות מוגברת באזורי מוח הקשורים לשליטה עצמית. כלומר, ככל הנראה, הריסון העצמי שלהם בילדות הפך לתכונה מוחית יציבה וטובה בבגרות. ובניגוד לאינטליגנציה, שקשה מאוד להעלות אותה, ריסון עצמי אפשר ללמוד וללמד.

אז מי כן גיבור, לפי ההגדרה שלך?

למה? מה גבורה בזה?

נו באמת!

אני שואל ברצינות, אם התגברות על היצר אינה גבורה בעיניך, מה כן?

חז"ל כבר עשו את זה בשבילי - זה שכובש את יצרו.

כמובן שגן עדן עוד יותר נפלא אבל שניהם נועדו לאותה מטרה בסופו של דבר...

אדם שההנאה שלו תלויה בדבר חיצוני הוא גם חלש וגם מופסד, ברגע שאדם נהנה מעצמו הוא לא צריך תכנים כאלה בכלל... אני חושב שיותר רווחי מכל בחינה של טווח קרוב ורחוק להיות גיבור...

למרות שזה מזכיר לי שיש אנשים שחיים גן עדן / גיהנום אמיתי גם בעולם הזה...

הנקודה שאתה מדבר עליה היא אינטרס.

אם העונג יהיה גדול מן הסבל - אז העונג שווה את הסבל העתידי, ואם לא - אז לא.

או אם העונג ברור אבל הסבל מעורפל - לא יתחשבו בסבל, ואם הסבל ברור - ידחו את העונג.

לכן, לשיטתך, אין כאן גבורה בכבישת היצר, כי השיקול תמיד יהיה יצרי, אינטרסנטי.

נכון? זו הגישה שאתה מייצג?

אבל "כבישה" משמעה הוא לא ביטול. משמעה "שימור" (כמו לכבוש ירקות).

למה כובשים? כדי להשתמש בזה כשרוצים באמת. בזמן המתאים.

חז"ל מסבירים לנו כאן אינטרס אחר לגמרי, אינטרס שמותאם לרצון האלוהי:

לשמור על היצר שלך לזמן הנכון (לא לבטל אותו!! לשמור אותו לזמן הנכון).

בזמן הנכון - היצר שלך יהיה ממש מצווה! והאינטרס האישי - הופך לאידאל (ואין סתירה בין העונג, היצר והמימוש).

למה זו גבורה? כי משמעות הגבורה היא הכנעה והכפפה לכיוון מסוים (לא הכנעה מלשון ניצחון כוחני, אלא התווית דרך חדשה, נכונה).

אבל ה"טיפ" של חז"ל מחנך אותנו למקד את המלחמה במקום אחר לגמרי, לא "ראש בראש" אל שת"פ נפלא.

צריך להתבונן תמיד בדברי חז"ל ולדעת שההתנסחות בדבריהם היא מדוייקת מאד מאד.

ההבנה הפשוטה מעוררת את השאלה שהצגת. הבנה מעמיקה מבינה שחז"ל בכלל לא דיברו על זה...

תמיד יהיה לנו אינטרס, ברוך ה'

אדרבה, גם על זה אמרו חז"ל "עשה רצונו... כדי...". אף שעל זה עוד לא חשבתי מספיק.

אין שום בעיה בלרצות טוב, בטח ובטח לעצמי.

העניין הוא כיוונון של מהו "טוב", ומהו ה"טוב" בשבילי.

אני מניח שלא חסרים ספרי הגות ומוסר שיעזרו לנו בכיוונון הזה.

אני מעמיק עד היכן שאפשר לי.  מה שבטוח, אני אף פעם לא חושב שהפשט הראשון שקופץ הוא סוף ההבנה.

תמיד חייבים להתקדם הלאה ולדקדק, כי שם המסרים האמיתיים והעמוקים נמצאים.

הרב קוק זצ"ל אומר שכל הייסורים באים מעיוות המושג האלוהי.

גם השאלה שלך קשורה לתחום הזה.

הדברים מצריכים לימוד, כי השאלה שלך היא פשוטה מחד ומשמעותית מאידך

ממש לא.

אפילו ביסודות הקוצ'ינג, ללא שום קשר לדת וכד' מדברים על היציאה מאיזור הנוחות כפריצת דרך, כמשהו שמיטיב עם האדם.

הנוח, איננו תמיד טוב..

להבדיל, ילד שרוצה משהו וכהורה, מישהו שרואה את המבט הכולל ולא רק את הרגע, אתה מבין שטובתו היא משהו אחר - אתה תמנע את זה ממנו.

כנ"ל מפקד וכן הלאה.

הקטע המרכזי, העבודה הגדולה, בכל מה שציינתי הוא להגיע למצב שבו יש אמון.

אמון הבן באב, אמון החייל במפקד (שילך אחריו לתוך אש!) ובסופו של דבר - אמון בעצמי להיבנות נכון, גם אם המציאות לא מתאימה לרצונות שלי. להשלים עם דברים בשמחה (ע"ע מיינדפולנס..).

ובמקרה שלנו: אמון בה' שמנהל את המציאות בדרך הטובה ביותר - גם בשבילי (וגם במצבים הזויים לא עלינו...).

בניית האמון הזה היא העבודה הגדולה והעצומה של בטחון.

הביטחון בה' שדואג לאינטרס שלי אף יותר ממה שאני דואג לו....  זה כ-----ל הקטע.

מכנים בהשאלה "טוב" דבר רע שמביא לבן אדם גם הרבה טוב.

הכל זה שאלה כמה עמוקה האמונה שלך בקב"ה ככל שאדם שלם ויסודי באמונה שלו כך גם הוא מבין ומקבל את העול של התורה והמצוות. ויותר מכך הוא מבין שהאמונה בה' זה האמת והטוב האין סופי וכל השאר פשוט הבל הבלים ומימלא הוא גם לא שואל את עצמו האם יכול להיות אמת או טוב אחר.

אדם שאומר שבישבילו טוב = למלא את התאוות שלו, הוא אדם שהאמונה שלו לא מבוססת וחי חיים  שטחיים וריקניים (כמו רבים שאינם שומרים תורה ומצוות) לעומת זאת אדם שמאמין יודע באמת מה זה טוב. אפשר לראות את זה בבירור איך שאנשים שחיים בצל התורה ועמלים עליה מתענגים על ה' ושמחים מכל רגע בעולם הזה בניגוד לאנשים שרודפים אחרי התאוות שלהם "טוב" איך שהם ממורמרים ועצובים וגם השמחה שהם מראים כביכול כלפי חוץ אינה אמיתית בסש"ד.

מסקנה- ה' יתברך נתן לנו בחסדיו הרבים את הדבר הכי טוב שיכול להיות כדי שנוכל לחיות חיים טובים וזו התורה הקדושה שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" אם כן זה הטוב היחיד האמיתי שיכול להיות. עכשיו אדם שבוחר לחיות חיים ע"פ התורה יזכה לראות בטוב הזה ואילו אדם שיבחר אחרת לא יזכה ותמיד ינסה לחפש טוב אחר שימלא אותו.

ראשית עלי להקדים ולאמר שאלו שאלות יסודיות באמונה שצריך להגדיר אותם באופן מדוייק ובזהירות רבה ולכן מן הראוי שלא תסתפק בתשובה בפורום אלא תשאל את הרב שלך. לכן אענה לך ב"ה ע"פ מה שאני יודע בקצרה ואני מקווה שאצליח לענות תשובה ראוייה ואמיתית.

א. טוב בראייה של עובד ה', זה לעבוד את ה' ולהתדבק בה' יתברך, לשמור את חוקיו ומצוותיו, ולעשות רצונו. 

ב. מהותו של טוב זה התיקון והתשובה הכללים החזרת הנשמה בתמימותה למקומה במקום העליון.  

ג. לימוד ועמל תורה, ועשיית מצוות יראת שמיים ולחיות חיי תורה ועבודת ה', ובקיצור לעשות רצונו יתברך בכל רגע ורגע. 

(בכל סעיף יש ברבה מה להעמיק כמובן)

בנוסף כל אדם שמאמין בה' יודע ש-טוב בשבילו זה לעשות את רצון ה' ואילו לעשות משהו שהוא נגד רצון ה' זה לא טוב אלא אם כן הוא פשוט לא מאמין).

לכן המשפט: טוב בשבילי = המציאות כרצוני זה בדיוק היפך האמונה כי הוא בעצם אומר שהרצון שלי הוא המרכזי והחשוב ולא רצון ה'.

כלומר אם אתה אדם מאמין הרי ששאלתך לא במקום כי אתה יודע מה הטוב באמת. אם כבר אתה יכול לאמר שיותר נוח לך מצד הנפש הבהמית להעמיד את המציאות כך שתיהיה כרצונך אבל זה עדיין לא אומר שזה הטוב.

ואם אתה אדם לא מאמין ובאמת אתה מתכוין לשאול את השאלה הזו אז זאת לא השאלה הנכונה אלא השאלה הייתה צריכה להיות- האם יש א-לוקים?

אמנם מרוב כל הסינוורים והמסכים שהעולם השיקרי הזה מציע קצת קשה לנו להאמין ולראות שעובדי ה' ועמלי התורה אלו האנשים שבאמת הכי טוב להם בחיים, אבל כל אחד מוזמן להיכנס לבית המדרש ולראות כמה באמת טוב להם ובכלל כמה מתוקה וטהורה התורה הקדושה, וכמה יפים חיי התורה אשר לאורך כל הדורות ניסו אויבינו לכלות זאת ולא הצליחו. ועד היום במשך אלפי שנים אותה תורה נלמדת ומתעשרת וחיי התורה גם הם גדלים ומתרבים כי זו האמת היחידה שלעולם לא נכחדת. 

"...ואין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (ברכות ה, ע"א).

נ.ב מקווה שעניתי לך, אם יש עוד שאלות אשמח לענות עליהן.

וכי מה חשבת, שבזמן הניסיון האמונה שלך חזקה כמו בזמן שאתה יושב בביסמדרש? בזמן הניסיון היצר גם אומר לך נו טוב, הקב"ה לא יעניש אותך, אולי הקב"ה לא קיים בכלל, אולי התורה לא אמת לאמיתה...

רק אחרי הניסיון אתה חוזר להאמין בקב"ה באמת ואז מתבאס. אם תשאל את הנער (וגם המבוגר) כשהוא יושב בבית המדרש, אתה מאמין בה'? יאמר לך: ודאי! ואתה מאמין שלעבור עבירה יכול באיזשהו מצב להיות שווה את זה למרות העונש בה'/המרידה באמת האלוקית? יאמר לך: ודאי שלא!

רק מה בזמן הניסיון היצר מכניס לו מחשבות אחרות.

לכן אמר ריש לקיש בחכמתו: "ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות (סוטה ג,א)". שאתה לא במצב השכלי והנפשי הרגיל שיש לך ביום יום ולכן אתה לא פועל ברציונליות.

מלבד זאת בכל הדיבורים על הגיהנום בהקשר הזה אתה סותר את כל המקובלים הקדושים שאמרו שהדברים של הזוהר על זה לא כפשוטם, ראה ר' נחמן ור' צדוק ואדמו"ר הזקן בתניא על זה.

זה שזה דרבנן לכל הדעות מה שאמרו חלק - זה לא מדויק, יש דעת התוספות שזה ביטול עשה של פרו ורבו, וכמובן בפרשנות של חכמים למעשה ער ואונן נשמע שזה מאוד חמור. זאת ועוד, לא חושב שיש מצב בו האדם נופל בזה בלי שהוא עובר על "ולא תתורו" שזה כמובן לאו גם בלי קשר למעשה ההוצאה עצמו. אבל כמובן שום דבר מהרשימה פה לא גובל אפילו בתיאורים שהזכרת.

דבר נוסף וחשוב. זה שכתוב בגמרא שאין ניסיון שאדם לא יכול לעמוד בו, רבי נחמן אומר בפירוש שזה רק נסיונות מן השמים, אבל לי יש כוח להעמיד בפני החבר שלי ניסיון שהחבר לא יכול לעמוד בו  - מכוח הבחירה החופשית שלי להזיק לו (זה גם מתיישב על הדעת מבחינת ההגיון).

וכי אתה חושב שהנסיונות בנושא של השז"ל והתועבות ברשת זה באשמת הנער בן לצבאות קודש? מובן שיש לו אחריות לשים סינון וכדו' ולא להיות עם נשים מצד עצמו, אבל באופן כללי אלו נסיונות שהאנשים האחרים, המערביים והכופרים, מציבים לנו. אם לא היו כאלה פרסומות ברחובות וברשת, אם נשים לא היו מתלבשות ככה, אם הם לא היו משכנעים אותנו שכסף שווה לדחות את החתנוה בעשר שנים, ודאי הנסיון היה במימדים הרבה הרבה הרבה יותר סבירים.

אם זה דבר שהגיוני להאמין בו למה אני לא מאמין בו בכל מקום?

אני תמיד מאמין ברמה מאד גבוהה שהשמש תזרח מחר.

בראש וראשונה - כי חכמים אמרו אותו.

ולעצם הדברים - גם אדם שעושה "חשבון", שזה דבר חשוב, עלול לפעמים להיכנע ליצר.

אשר על כן, תכונת הגבורה עוזרת לו לעשות מה שהוא מבין שנכון.

חכמים לא "ירדו" במשפט הזה על מישהו, או הגדירו כחלש.

הם אמרו ההיפך - באופן החיובי, שלהתגבר זו גבורה.  ברור שזה כך.

אגב, לגבי מה שכתבת "בגיהינום יושבים ולומדים" - זה "וורט", ואי אפשר לומר עליו "לידיעתכם"... בספרים קדמונים ואחרונים, מוזכרים כמה דברים אחרים בנוגע לכך..

הוא יצליח להכניע את היצר. סוף הסיפור. 

אם ההגדרה של גיבור היא אדם שיש לו סיבות טובות אז סבבה.

אם אנשים היו פועלים תמיד באופן רציונלי טהור, היית צודק. בפועל זה לא כך.

באמת? חישבת יתרונות וחסרונות מיידיים ועתידיים שבלהגיב לי?

אמרתי שאני חושב שאנשים פועלים כך בלי קשר לרציונליות טהורה.

לפי מה שאני רואה אנשים בדרך כלל מבצעים החלטה מהירה בלי בדיקה יסודית של הנחות היסוד שלהם(חשיבה רציונלית).

פועלים כך - איך?

חוץ מזה, גם על השכנוע העצמי מקבלים שכר.

גם כשיש לו "סיבה", כגון אלו שכתבת - הוא צריך לעיתים להפעיל כחות נפש.

זו בחירה. בחירה בגבורה, שהיא מידת נפש.

ואולי התפילה שלכם ביחד עם השתדלות עבדה, ולא צריך לתת קרדיט לישויות שהן לא הקב"ה?

ההצדקה היחידה לתפילה בקברי צדיקים היא שמתפללים לקב"ה שיעזור בזכות הצדיק (אם כך גם אין עניין לבוא למקום הקבר,שהוא מקום טמא ביהדות, או להדליק נרות, לומר פסוקים איקס פעמים וכל הטקסים האלו) אם טוענים לקרדיט לצדיק עצמו, ופונים אליו בתפילה, זה עלול להיות עבודה בשיתוף או ע"ז חלילה.

לא פונים לצדיק, מדליקים נר לזכותו ומוסיפים פרק תהילים. בסוף מבקשים (לא מהצדיק! מבקשים מהקב"ה -בזכותו של אותו צדיק)

סגולה= מסוגל, יש בזה מימד מועיל, האם זה עובד? זה כבר תלוי בדברים אחרים

רק היה חשוב לדייק כדי שחלילה לא תשתמע פה צורה של ע" ז .

אני אישית לא מאמיןמבסגולות, אבל משגע אותי כל הנסייונות כל הזמן להוריד, לקרר ולצנן למי שכן זה עוזר לו.

מה אכפת לכם לראות אדם מאושר?

סגולות הן אפשריות, כמו שניסים הם אפשריים. מי שמצליח לו, אשריו. מי שלא, לא חייב.

אין צורך להתמיד בחינוך של אנשים אחרים לגבי הגישה המדעית... פשוט תשמחו איתה שהצליח לה ומצאה את שביקשה.

רוב הסגולות כנראה לא מזיקות, אבל הן כלי מצויין בידי כתות וכל מיני אנשים שהקשר שלהם לתורה מסתכם בזקן ארוך לרמות ולשיג כספים מאנשים שקל לשטות בהם.

במקרים קיצורים אמונה בסגולות וקמעות יכולה לקבל עדיפות על פני רפואה מבוססת ראיות, במיוחד כשיש קטינים חסרי ישע בסיפור. לא צריך דוגמאות.

אבל האמת שבעיקר זה מפריע לי מבחינה אמונית. אם מישהו, יהודי בארץ, היה מפיץ אמונה ביש"ו וטוען שבזכות זה הוא התרפא ממחלה, ומעודד אחרים לצטלב או משהו גם היית אומר שזה בסדר ותן לו להנות?

ברור שאני לא מתכוונת לצאת למסיין את כל העולם אל ההשקפה הנכונה והאמונה הצודקת, ברוב המוחלט מקרים זה לא יעיל ומעצבן, אבל במקרים של אנשים ש"מרגישים" כל כך מחוברים לרוחניות ויהדות, זה מפריע במיוחד שהם עושים ממנה עבודה זרה וקמעות וכשפים. אין קשר בין מה שהם כל כך מתלהבים ממנו לתורה עצמה, שאוסרת לפנות אל המתים.

סתם תהיה: ממה שבדקתי רבי מתיא בן חרש היה תנא די שולי ולא מוכר, למה לעשות דווקא ממנו את כל הטאררם הזה ולא מרבי יהודה הנשיא או רבי עקיבא למשל?

מישהו בכלל יודע מה ההלכות שלימד, מי היו רבותיו ותלמידיו, או רק זוכרים ממנו את סדר הפעולות השירותי שמכניסים לכספומט ומקבלים מה שרוצים כי מסתבר שקב"ה עובד אצלינו עכשיו?

בטח לא שקשורים למסורות שונות.

מצאתי לך קישור, מוזמנת לעיין בו.

רבי מתיא בן חרש - סגולת 18 הנרות | קו ההלכה הספרדי

על סגנון הכתיבה כאן על כבוד תלמידי חכמים ועל מסורת מבוססת תקראי בבקשה על הסגולה הזאת ועל רבי מתיא בן חרש. תנא ענק וקדוש.

וגם אני עשיתי את הסגולה וברוך השם נושעתי וזה בבירור גם בסגולה מאת השם לבקש מהשם בזכות הצדיק. ברור שלא לבקש מהצדיק אלא מהשם בזכות הצדיק.

אז מוחה וחשוב לי לציין שרבי מתיא בן חרש ענק וקדוש וגם שהסגולה הזו כולה להתקרב להשם ולבקש מהשם לפתוח את הלב ולבקש שזכות הצדיק תעמוד לנו, ושוב תקראי עליו ועל הסגולה לעומק ותוכלי להבין יותר.

לא זלזלתי בו, רק אמרתי שהוא פחות מרכזי מתנאים אחרים, שגם עליהם יש סיפורים של ניסים ומסירות לשמירת מצוות. (אגב אני מקווה שעם כל ההתלהבות לא יהיו כמה גאונים שבאמת ינסו לתקוע מסמרים בעיניים שלהם. בכלל יש איסור לפצוע לחבול בעצמך. אם באמת רוצים להתעמק במדרש הזה צריך לברר את הנקודה הזו. אחרי הכל, מדרשים הם לא סיפור חמוד לגן הילדים)

הוא באמת לא מרכזי, כמעט ולא מופיע במשנה חוץ מפעמיים, במסכת יומא ובמסכת אבות. הוא מוזכר כדמות שולית בעוד כמה אגדתות וברייתות.

הקבר הזה זוהה במאה ה15, כ1,400 שנה אחרי שהוא נפטר. הסיכוי שהזיהוי הזה אמין נמוך ביותר בלשון המעטה, כמעט כמו כל הקברים העתיקים.

הסגולה היא להדליק 18 נרות ולומר מזמור תהילים. מצאתי "מחלוקת גרסאות" האם האם להדליק נר ולהגיד את שמו ופרק תהילים בכל הדלקת נר או רק פעם אחרת בסוף, אם מותר לבקש בקשה אחת או 18 בקשות על כל נר, ועוד כל מיני דיוקים שממש מראים על מסורת אחידה ומגובשת חייבת להגיד שהאופציה הראשונה נשמעת יותר מייגעת.

נראה שזה באמת מיותר ומי שמאמין בסגולות קמעות, וקפיצה 10 פעמים במקום, ימשיך להאמין. רק מעניינת הצביעות הזו שמותר ורצוי להפיץ סגולות אבל אסור למחות נגד זה או "להפיץ" אמונה רציונלית. שוב, כנראה קל יותר להאמין שקב"ה עובד אצלך אם תלחץ על הכפתורים הנכונים, וחובה לפרסם ל10 אנשים או שתהיה פרה בגלגול הבא. (אנדרדוס, שם, שם).

איפה אני ואיפה הם.. זה נכלל במה שמחיתי עליו ואני מוחה שוב על הסגנון ביחס לתנאים ענקים. מי שמנו לחלק ציונים ח"ו (וזה בלי קשר שלא תמיד משנה כמה "נפח" יש אלא מה המסר או המהות שבאים להעביר אז בטח לא לספור כמה פעמים מוזכר וכו אלא לעצם זה שהוא תנא ענק וקדוש וזהו). לגבי המסמרים תקראי עוד ומה בסוף קרה וגם זה מלמד אותנו שהשם חפץ בשמירה עלינו וכו' (כמו עקדת יצחק למשל שהשם אמר לו בסוף אל תשלח ידך אל הנער ומבינים שהשם לא חפץ בקורבנות אדם ח"ו אז גם כאן יש עוד מסרים למדרש וכדאי להמשיך ללמוד).

ולא דיברתי בכלל על הקבר, אלא על הזכות של הצדיק שזה בטח דבר חשוב ביהדות ואין טיפת קשר לע"ז או שיתוף ח"ו.

אבל גם לגבי קברי צדיקים, גם יהושוע וכלב הלכו לקברי צדיקים ואבות לפני משלחת המרגלים ולא חטאו בחטא המרגלים ובכלל כל ברכה לחולה מתחילה במי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב ולהזכיר כל הצדיקים זה בסיסי ביהדות ואני מוחה על ההשוואה לע"ז או שיתוף ששוב אין ביניהם בכלל קשר ח"ו.

ונכון הסגולה היא מסורת מבוסתת ואני דווקא אדם שהוא רציונלי בחיים שלי אבל זה לא סותר בעיניי בכלל לעשות סגולה שמקרבת להשם וכן גם להגיד בזכות הצדיק או המסירות שלו על עניין מסוים שתעמוד לי זכותו של הצדיק. מה גם בסליחות אומרים אלוקי האמהות/אבות/בזכות בר יוחאי/רבי מאיר ועוד ממש הרבה פעמים שרואים שאפשר לבקש שתעמוד לעם ישראל זכות הצדיקים וזכות אבות וגם בתורה נאמר על זכות אבות ועוד מלא מקורות בקיצור..

ומה שכתבת בפסקה האחרונה זה הכי להקצין ולסלף כי אין קשר לקפיצה 10 פעמים במקום ואין כאן שום צביעות כי זה לא סותר את האמונה ואין טיפת קשר לקב"ה עובד אצלנו כי זה לא כספומט זה השתדלות שלי כאדם לבקש להתפלל לפתוח ת'לב ולהזכיר בזכות הצדיק גם ושוב לבקש מהשם ולא מהצדיק. זה בטח שחשוב להזכיר תמיד שמבקשים רק מהשם ולא מהצדיק ורק מזכירים זכות צדיקים שתעמוד לנו.

וואי זה מה זה חרה לי שכתבת חובה לפרסם ל10 אנשים ופרה בגלגול וכו כי זה הכי לא דברים כאלה ואי אין טיפת קשר וזה ממש חורה לי ושוב אני מוחה לגמרי על היחס הזה. זה לגמרי ההיפך מזה. בסהכ סגולה להתפלל להשם כן רק להשם בודאי לבקש מהלב תפילה תהילים.. ונר לעילוי נשמת וזכות הצדיק שתעמוד לנו זה הכל.. לא התחברת את לא חייבת לעשות אבל לא לזלזל וכל היחס והסגנון.

כחלק מלימוד תורה.

השאלה עד כמה תנא מרכזי במשניות ובברייתות היא שאלה שיש לה תשובה אובייקיטיבית. זה לא משנה כמה אדם צדיק באופן פרטי, משנה כמה הוא תרם ללימוד התורה של עם ישראל כדי להיזכר לדורות. עובדתית, יש תנאים שתרמו הרבה יותר ממנו. זה לא אומר שהוא לא היה צדיק, אבל ידוע עליו כל כך מעט שנראה מוזר להתרגש כל כך דווקא ממנו כשיש דמויות הרבה יותר משמעותיות.

המשפטים "כי הוא תנא קדוש וענק וזהו" "בזכות הצדיק" "כל הצדיקים" "לפתוח את הלב" חזרו בתגובה שלך שוב ושוב כמו מנטרה. זה לא הופך את הטענה ליותר משכנעת.

יש הבדל בין תפילה ובקשת זכות אבות, שזו ההבטחה האלוקית שניתנה באופן קולקטיבי לכל עם ישראל בלי קשר לרמת הצדיקות אלא בגלל הבחירה בעמ"י עצמה, לבין להזכיר ולפנות לדמויות אנושיות כאמצעי מתווך בין הקב"ה לביננו. ברור שלא כל המקרים עונים לההגדרה של עבודה בשיתוף, אבל זה עלול להיות מספיק קרוב.

כן, על השיר "בר יוחאי" שפונה ישירות לאדם, במקום לקב"ה יצאו מתנגדים, כדאי שאת גם תבדקי את הנושא, במקום לחזור שוב ושוב על אותם מילים.

סגולה היא ההפך מהשתדלות. השתדלות היא לפעול באופן מעשי בעולם הזה למען המטרה הרצויה ולא לסמוך על ניסים, סגולות הן טקס כלשהו שטוענים שבזכותו יקרה מה שאתה רוצה בדרך נס.

זה לא קשור לכך שאני לא התחברתי באופן אישי, יש בעיות בשיטות האלו שגדולים וטובים ממני דברו עליהם, תחפשי על הרמב"ם ובאופן כללי האסכולה הרציונלית ביהדות. אני רוצה למחות על פרסום סגולות בגלל הבעיות שיש בזה. אם זה היה נשאר בתחום מה כל אחד מתחבר אליו באופן אישי לא היה עניין לשתף ולהעביר את הסגולות לעוד ועוד אנשים.

סגולה= מסוגל, יש בזה מימד מועיל, האם זה עובד? זה כבר תלוי בדברים אחרים.

רק אאיר שבתור רמבמיסטית ההתנגדות שלך אמורה להכיל גם את ההבנה שיש לנפש האדם ולהשפעה עליה. הרמבם עם כל התנגדותו לסגולות וכד היה גם רופא נפשות.

סגולות או תפילות בקברי צדיקים וכדומה לא דומה, גם לא ברמז, לאמונה באלוהים אחרים או למעשים שמוגדרים עבודה זרה בהלכה. דווקא מבחינה אמונית אני לא רואה בעיה. אם מישהו מרגיש מחובר לדת האמת בדרך הזו, גם זו לטובה. הכלל המנחה הוא "לא להרוס אמונות קטנות". כלל מספר אחת בחיים, הן בענייני אמונה והן בשאר עניינים.

בנוגע לכספומט, אפילו בזה לא היה אכפת לי להאמין אם אשתכנע שזה עובד. הרב קוק בנבוכי הדור אומר (לא משנה ההקשר) שאפילו אם תפילה לא הייתה דיבור ופנייה לה' אלא פשוט נוסחה להפעלת דברים במציאות גם אז היינו בסדר עם זה.

אתה באמת לא רואה איך ייחוס כוחות לישויות שהם לא הקב"ה וחיבור תפילה וטקס דתי מיוחד אליהם, לא עלול לפחות להיות עבודה בשיתוף, גם אם לא ע"ז ממש?

מי האמונה שלו רדודה כל כך להאמין שקב"ה הוא סבא נחמד שנותן מתנות אם לוחצים על הכפתור, ויש עוד שלל דמיונות צבעוניות שמיועדות לכל סוג בקשה ודרישה (ממש כמו קדושים בנצרות הקתולית) פשוט לא עובד את הקב"ה. ראה ערך כל צופי הכדורגל שקופצים "יש אלו-הים" בכל פעם שקבוצה שלהם מבקיעה גול, ומסתבר שהוא לא קיים לשיטתם כשהם מפסידים. לדעתך זה האידיאל שיש ליהדות להציע?

אני בהחלט בעד לשבור אמונות שמזיקות לאנשים, כמו שאני לא אתן ילד להאמין בפיית השיניים ועוד כל מיני הבלים. ברור שברוב המקרים זה לא יעזור מי שמאמין בסגולות כנראה ימשיך להאמין, אבל בעיקרון זה בחלט לא סוג האמונה שכדאי לטפח אצל אנשים.

במיוחד שאין בהם איסור הלכתי או אמירה אמונית מובהקת אלא יש רק את התחושה שלך בלבד.

פיית שיניים היא הבל, כמו מפלצת הספגטי המעופפת. תפילות על קברי אבות וצדיקים וכן סגולות הם דבר שארוג בתוך המקורות.

הכלל המנחה הוא לא להרוס אמונות קטנות. לכל דבר יש דרך לעשות אותו. אם המעשים שלך יגרמו לירידה באמונה או לעזיבה הרי שיצא שכרך בהפסדם.

לחזור על משפט פעמיים ושלוש לא הופך אותו לנכון יותר.

אנשים שאמונה שלהם מתבססת על דברים כאלו ממליא רוב הסיכויים שהם לא שומרים מצוות מעבר לחוויה זמנית שגורמת להם להרגיש טוב. ועוד יותר יש אנשים שהיהדות היחידה שהם נחשפים אליה אלו הקמעות והסגולות, ייקרב אותם יותר אם נראה שזה עסק שזה עסק הרבה יותר רציני ועמוק מחוויות זמניות ורדודות שכאלו.

בהנחה שהגאווה שלך לא תעמוד כמכשול בדרך אליו.

אז דברתי עם מישהו, הוא אמר שכל הדיון הזה על "אמונות קטנות" כמו שקראת לזה, ממש לא חדש, וממש לא ברור שדווקא הצד ה"תמים יותר" יותר דומיננטי או צודק.

היית מתקן אדם שמאמין שלקב"ה יש גוף? זה בדיוק הדיון שהרמב"ם ניהל בתקופתו ומופיע במורה נבוכים ובעוד הרבה מקומות, האמונה שיש לו גוף הייתה נפוצה בתקופתו והוא חידש את הרעיון שאין לו גוף ונלחם עליו.

אין מה לחלק שלהאמין בזה זו כפירה. כי הרמב"ם עצמו חידש את זה. חלק מראשוני אשכנז בכלל לא קבלו שזו כפירה בניהם הרב משה תקו.

אותה טענה אפשר לומר כאן. אם תהרוס לאדם את האמונות הקטנות האלו זה ירחיק וידרדר אותו. כנגדם הרמב"ם טען שאמונות לא מדוייקות ולא מברוררות הן המרחיקות את האדם ושזו לא התורה והאמונה שרוצים לקרב אליה. לדעתו, אמונות לא מבוררות מדרדרות לאמונות שגויות ומעשים שגויים.

הדיון על הסגולות דומה במידה מסויימת, וגם כאן אפשר לטעון כמו הרמב"ם (לא חסר רבנים כאלו...) שסגולות מביאות לבעיות ומעשים שגויים. וגם כאן אפשר להביא צדדים והוגים שונים שהתייחסו לזה ישירות, ברור שלא נגיע להכרעה כאן, אבל לקרוא למה שאמרתי גאווה רק מראה על חוסר היכרות עם השיטות השונות.

מה , להאמין שלקב"ה יש גוף? זה חידוש של הרמב"ם?! לפני זה חשבו אחרת? זה נשמע נורא מוזר....

הרמבם בהלכות תשובה כתב שמי שמאמין שלאלוקים יש גוף הוא כופר ומין, והראב"ד השיג עליו וכתב שיש רבים וגדולים בעם ישראל שחשבו כך, הגם שמדובר בטעות. למעשה הקביעה שאדם הוא "מין" היא אמירה בעלת משמעות הלכתית, ונגד זה הראב"ד השיג ולא על עצם האמת בדבר שלילת הגשמות.

כך או כך מדבריו מפורש שאכן היו שחשבו ככה, ולא רק מהמון העם אלא גם מיודעי ספר וחכמים.

אמרתי אותו דבר כאן אני לא מוצא דמיון בכלל - צעירים מעל עשרים

ומה שענית לא היה הלכתי והיה מלווה בזילזול באנשים שבשבילם יש ערך בסגולות וקמעות.

אבל אני מקבל את הביקורת והיה נכון שלא הייתי מוסיף את המשפט ההוא.

אמונות של אדם הן בליבת הקיום הפסיכולוגי שלו ולכן הריסה שלהם היא פגיעה באדם, ולכן זה דבר שיש לעשות בשיקול דעת וכמובן להביא אלטרנטיבה. אחרת, הרגת בן אדם.

אני לא יודע מאיפה את מביאה את המלחמה הפומבית של הרמב"ם. את המורה נבוכים הוא כתב כשרשרת מכתבים לתלמיד שלו, והוא מזהיר שזה לא מתאים לכולם ושיש לבוא עם כמה חוכמות ביד אל הרעיונות האלה.

שיח של הרמבם עם תלמידי חכמים אחרים זה ממין העניין שלנו, שהרי הם היו תלמידי חכמים.

באגרותיו, כשהרמבם עונה ומחנך את השואלים, זה מהלכים ו"טקסט באורך מלא".

הרמב"ם לא "זרק פצצה" והלך אלא היה כתובת מלווה. ולכן אני לא מוצא השוואה בין הנדון שלנו לרמבם.

בכל מקרה, בעיקר מה שהפריע לי, כמו שהערתי כבר לפחות בשירשור אחד נוסף, זה שנהיה כאן בפורום מנהג לנצל"ש שירשורים של אנשים כדי לחנך אותם. אם הפוסט היה אמור להיות שאלה או דיון וכדומה אז הייתי הרבה יותר בסדר עם ההערה שלך, אבל כשבסך הכל מישהי באה לשתף בשמחה הצלחה שהייתה לה ושב"ה הדברים הלכו לשביעות רצונה אז אפשר פשוט לשמוח איתה - בלי להתחיל לשפוך מים קרים ולהתחיל תוכחות.

וכמו שאמרתי, זה ממש לא כאילו היא אמרה שהיא הצטלבה ולכן באה לה הישועה. בסך הכל הדליקה נרות, אמרה תהילים ונתנה צדקה. אשריה.

בדיון לגבי "כלה נאה וחסודה" שנחלקו בית הלל ובית שמאי: "אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו". כי אי אפשר לבטל והקניין נחלט.

הדמיון כאן הוא הרווחה הנפשית של האדם, ואני חושב שזה אולי נקודת המחלוקת בינינו. בעיניי, כך התחדד לי לאחרונה, רווחה נפשית היא שיקול שני בחשיבותו אחרי האמת. ולכן אני מאוד מזדהה עם הכלל (ששמעתי אגב מהרב חגי לונדין) ש"לא (למהר) להרוס אמונות קטנות". ובמיוחד כאשר יש לאותן אמונות אחיזה ותפוצה רחבה בקרב אנשי שלומנו. אין להשאיר אנשים צמאים בפני שוקת שבורה.

תוכיח שזה לא נכון! אין לך שום הוכחה! כופר!

ולכן מכיוון שקוראים לזה קנקן תה הרי וודאי שמדובר בחרסינה

כשיש אמונה חזקה בשם ובצדיקים שהיו בדרגה כזו

שאפשר לבקש בזכותם - מדוע לא?

בטו בשבט יש סגולה לחבר פתקאות לשקדיה עם בקשות שונות.

נשמע לא רע, אבל אני לא רואה את עצמי עושה דבר כזה. זה

מעורר בי דחייה....

ובכלל, מעניין לבדוק איך אמונה חזקה (במה שלא יהיה)

יכולה (או לא) לעזור למשאלתו של המאמין, להתקיים.

קראתי לא מזמן ספר על משפחה יוונית נוצרית אורטודוכסית

שייחסה היענות לבקשותיה, לתפילותיה אל קדוש נוצרי

האחראי כביכול על הבית או העיר שלה...

איך זה עובד? לא יודעת. לאמונה יש כנראה כוח חזק בפני עצמה,

איך שזה לא יהיה, ואולי גם למי שלא יהיה....

ואף על פי כן ולמרות הכל - הכוח היחיד הקיים בעולם הוא

הקב"ה ורק הוא.

קצת הסתבכתי פה, אני יודעת, אולי אני עדיין לא יכולה

להסביר את זה טוב. גם לא לעצמי.

גם לגויים יש "סגולות". זה עובד ככה: מישהו מחליט שפעולה כלשהי מועילה למשהו, בעוד שאין קשר נסיבתי בין שני הדברים. X אנשים מבצעים את הפעולה, אצל פרומיל, בהתאם לאפקט פלצבו, קןרה משהו חיובי בדרך הטבע, ואז הפרומיל הזה מפיץ את הסגולה.

מצטער, לקב"ה אין זקן ולכן לא ניתן למשוך בו בעזרת סגולות ומיסטיקה.

כל מה שמתואר בפרשת "כי תבוא", התקיים וחזר על עצמו כמה וכמה פעמים.

יש עוד הרבה נבואות שניתן לראות שהתקיימו (הספר "הנבואה" מרכז כמה וכמה דוגמאות שממחישות את העקרון הזה)

נמצאת במבחן, ואפילו מבחן גורלי.

ונכון לאותה שעה, ולא בדיעבד ממרחק היסטורי, רבים לא יודעים להבין ולפרש את המצב.

ראה מה קורה היום ביחס ליחסי הדת והמדינה - בין אלו שמאמינים שאנחנו בשלבים של הגאולה לבין אחרים שמחכים למשיח ומתנגדים לכל נקיטת פעולה אקטיבית והשתתפות בתהליכים.

רש"י כותב על הפסוק "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" כדברים הבאים: "נגלה בים כגיבור מלחמה ונגלה כאן כזקן מלא רחמים... הואיל ואני משתנה במראות, אל תאמרי שתי רשויות הן, אנוכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים (ואנוכי הוא) על הים".

שזה נשמע לי כמו הפרעה נפשית, לא בדיוק מקרה קלאסי של גניבה. (לא שזה לא גניבה, אבל לפתוח אריזה ולקחת קצת זה מאוד מוזר)

"אין זה מברך אלא מנאץ" חז"ל מפורש

כי זה נהיה כמו הרגל כזה

תכלס נדירים האנשים שבאמת מכוונים על הברכות האלו

בגלל זה בדרכ אומרים את זה מהר וישר אוכלים אל תדון אותה לחובה

יצא לי להכיר גנבים הרבה מהם זה לא נשלט, כמו הפרעת נפש כזה

אותי מרגיז כשראיתי בסופר נערה מציבה עגלת קניות ריקה של הסופר, די בתחילת

התור, מציבה אח קטן לשמור עליה, ויוצאת למסע בין המדפים וכך מביאה מדי פעם

מצרך , מכניסה אותו לעגלה, וחוזר חלילה....

נורא רציתי להגיד משהו אבל התאפקתי כי אני יודעת שאני קלה

לרגוז וזה לא מאה אחוז לשמה....עובדה - אף אחד אחר לא אמר

כלום ואולי אפילו לא שמו לב. רק אני. וזה קורה לי גם בפעמים

אחרות, שנראה לי ש"זה לא צודק"; למה לאף אחד אחר זה

לא נראה כך? למה כולם שותקים ורק אני המוכיחה בשער?......

כעסתי על עצמי: למה זה מפריע לי כל כך? על מה זה יושב?

הרי לוקח זמן לערוך את כל הקניות ובינתיים אפשר לעקוף את העגלה

כדי לשלם בקופה. אז למה זה מרגיז כל כך? ועוד דבר; מה עם ללמד זכות?

ואיזה דיון זה אמור לפתח בפורום

כאילו בגיל 20 נגמר ההומור?

נסיו"פ, שטו"ל, הבדיחות של החבר'ה ועוד.

אבל באמת, לא הבנתי מה רצית להגיד כאן.

לא היה פה משהו רציני

בכלל, מסתובבים כאן היום הרבה פחות ניקים מלפני עשור.

אם תהפוך את צמ"ע לסוג של נסיו"פ/שטו"ל, כנראה גם כאן תהיה אותה תעבורה.

ומה הקשר בין אושר לקב"ה? לא הבנתי

למי שיצר אותו?

להגשים חלומות

לנצח פחדים

לעשות דברים שעושים טוב

להיות עם אנשים שעושים טוב

יש הרבה דברים בחיים שלי שגורמים לי לאושר

חלקם קשורים לקב"ה באופן ישיר וחלקם בעקיפין

בסוף הוא נותן לי הכל אז אין משהו שלא קשור אליו

רוב הזמן טוב לי. אני קם בבוקר. אני עושה דברים שטובים לי וטובים לעולם.

אנשים סביבי (רובם) טובים אליי. ומי שלא, אז אני מרחיק ממני כדי שלא יפריע.

לא הכל מושלם או פלא פלאים. יש נקודות מציקות. אבל באופן כללי - טוב.

קטגוריה:חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע – ויקיפדיה

אבל הם (גם אלי כהן) בוודאי חללים.

נעדרי סולטן יעקב - לא היה מושג מה עלה בגורלם ועד שמצאו את עצמותיהם, ההנחה היתה שאולי חיים.

רון ארד - בוודאות נפל בשבי חי, אבל כנראה שבאיזשהו שלב קיבלו אינדיקציות שאיננו חי

כד יורדי הסירה

מדינה שלא שוכחת את בניה,

גם עשרות שנים לאחר שנהרגו בקרב להגנתה

למרות שהשני גם מאוד מיוחד..