אני לא בטוח שהיא באמת תעבוד, ויש המון דוגמות במגוון נושאים, שהעולם לא עובד כמו שאנחנו מצפים ממנו, וחקיקה לא מזיזה דברים כמו שהמחוקק רוצה.

יש המון דוגמאות, ואם אתה רוצה דוגמה מעכשיו, קח את הקנביס כדוגמה מצויינת...

אנשים חוטאים לא בגלל שהם חושבים שזה משתלם,

אלא בגלל שלא מספיק מאמינים בשכר ועונש, ובכלל בקב"ה.

הם כן מאמינים, אבל לא מספיק בשביל להתגבר על היצר בזמן ניסיון.

הסיבה לקיים מצוות או להשמר מעברות היא לא רק גן עדן/גהינום.

אז למה זה המדד היחיד שאתה משתמש בו ביחס לתו"מ?

אני לא מבין, למה זו דו פרצופיות?

האם לחייל שהרג מחבל אסור לבכות בלוויה? מה ההבדל?

'איזהו גיבור הכובש סיפוק מיידי על מנת להגיע לסיפוק מאוחר וגבוה יותר'

יסתדר לך.

דוגמה לצורך הבהרה:

זלמן בדיאטה. לזלמן יש שוקולד. אם לזלמן יש רצון חזק (אם הוא 'גיבור'), הוא לא יאכל את השוקולד (יכבוש את יצרו), כדי להגיע לסיפוק המאוחר והגבוה יותר - ירידה של כמה קילו.

הדיון פה הוא לא על האם ההעדפה שלו (לוותר על הסיפוק המיידי הספציפי לטובת הסיפוק המאוחר הספציפי) היא טובה או רעה

הנקודה שלי הייתה שזאת כבישת היצר שעליה מדובר - דחייה של הרצון המיידי יותר לטובת הרצון שחשוב לך יותר.

עמידה בסדר העדיפויות הקיים

אני חושב שתמיד בן אדם הולך לפי סדר העדיפויות האמיתי שלו.

אלא מה שהוא לא מודע אליו.

אפשר לשנות את סדר העדיפויות ע"י התבוננות ושכנוע עצמי.

ולכן, לפי דעתי, בן אדם תמיד עומד בסדר העדיפויות הקיים שלו.

ולמה שמישהו בכלל ירצה לשנות את סדר העדיפויות שלו על ידי התבוננות ושכנוע עצמי, אםם מראש מה שהוא בוחר בו זה בהכרח סדר העדיפויות הנכון?

3. למדו את הילדים שלכם לדחות סיפוקים. שמעתם על מבחן המרשמלו? בתחילת שנות ה-70 בדק הפסיכולוג וולטר מישל 16 ילדים וילדות בני ארבע וחצי. הוא שם לפניהם מרשמלו ואמר להם כך: "זה בשבילכם. בתיאבון. עכשיו אני צריך ללכת, ואחזור עוד מעט. אם תתאפקו ולא תאכלו אותו עכשיו, אלא תחכו עד שאחזור, אתן לכם עוד מרשמלו". שניים מכל שלושה ילדים לא התאפקו, ואכלו את המרשמלו לפני שמישל חזר. זאת הייתה טעות איומה.

מדוע? כי מחקרי המשך הראו שהילדים שהתאפקו הצליחו יותר בחיים, והיו הרבה יותר מאושרים, מאלה שכן אכלו. השאלה אם אכלו או לא אכלו את המרשמלו ניבאה את אושרם ואת הצלחתם בחיים טוב יותר מאשר האינטליגנציה שלהם. וזה לא הכול: במחקר הדמייה מוחית שנערך עם אותם ילדים בשנת 2011, כשהם כבר עמוק בשנות הארבעים לחייהם, אלה שלא אכלו את המרשמלו בילדותם הראו פעילות מוגברת באזורי מוח הקשורים לשליטה עצמית. כלומר, ככל הנראה, הריסון העצמי שלהם בילדות הפך לתכונה מוחית יציבה וטובה בבגרות. ובניגוד לאינטליגנציה, שקשה מאוד להעלות אותה, ריסון עצמי אפשר ללמוד וללמד.

אז מי כן גיבור, לפי ההגדרה שלך?

למה? מה גבורה בזה?

נו באמת!

אני שואל ברצינות, אם התגברות על היצר אינה גבורה בעיניך, מה כן?

חז"ל כבר עשו את זה בשבילי - זה שכובש את יצרו.

כמובן שגן עדן עוד יותר נפלא אבל שניהם נועדו לאותה מטרה בסופו של דבר...

אדם שההנאה שלו תלויה בדבר חיצוני הוא גם חלש וגם מופסד, ברגע שאדם נהנה מעצמו הוא לא צריך תכנים כאלה בכלל... אני חושב שיותר רווחי מכל בחינה של טווח קרוב ורחוק להיות גיבור...

למרות שזה מזכיר לי שיש אנשים שחיים גן עדן / גיהנום אמיתי גם בעולם הזה...

הנקודה שאתה מדבר עליה היא אינטרס.

אם העונג יהיה גדול מן הסבל - אז העונג שווה את הסבל העתידי, ואם לא - אז לא.

או אם העונג ברור אבל הסבל מעורפל - לא יתחשבו בסבל, ואם הסבל ברור - ידחו את העונג.

לכן, לשיטתך, אין כאן גבורה בכבישת היצר, כי השיקול תמיד יהיה יצרי, אינטרסנטי.

נכון? זו הגישה שאתה מייצג?

אבל "כבישה" משמעה הוא לא ביטול. משמעה "שימור" (כמו לכבוש ירקות).

למה כובשים? כדי להשתמש בזה כשרוצים באמת. בזמן המתאים.

חז"ל מסבירים לנו כאן אינטרס אחר לגמרי, אינטרס שמותאם לרצון האלוהי:

לשמור על היצר שלך לזמן הנכון (לא לבטל אותו!! לשמור אותו לזמן הנכון).

בזמן הנכון - היצר שלך יהיה ממש מצווה! והאינטרס האישי - הופך לאידאל (ואין סתירה בין העונג, היצר והמימוש).

למה זו גבורה? כי משמעות הגבורה היא הכנעה והכפפה לכיוון מסוים (לא הכנעה מלשון ניצחון כוחני, אלא התווית דרך חדשה, נכונה).

אבל ה"טיפ" של חז"ל מחנך אותנו למקד את המלחמה במקום אחר לגמרי, לא "ראש בראש" אל שת"פ נפלא.

צריך להתבונן תמיד בדברי חז"ל ולדעת שההתנסחות בדבריהם היא מדוייקת מאד מאד.

ההבנה הפשוטה מעוררת את השאלה שהצגת. הבנה מעמיקה מבינה שחז"ל בכלל לא דיברו על זה...

תמיד יהיה לנו אינטרס, ברוך ה'

אדרבה, גם על זה אמרו חז"ל "עשה רצונו... כדי...". אף שעל זה עוד לא חשבתי מספיק.

אין שום בעיה בלרצות טוב, בטח ובטח לעצמי.

העניין הוא כיוונון של מהו "טוב", ומהו ה"טוב" בשבילי.

אני מניח שלא חסרים ספרי הגות ומוסר שיעזרו לנו בכיוונון הזה.

אני מעמיק עד היכן שאפשר לי.  מה שבטוח, אני אף פעם לא חושב שהפשט הראשון שקופץ הוא סוף ההבנה.

תמיד חייבים להתקדם הלאה ולדקדק, כי שם המסרים האמיתיים והעמוקים נמצאים.

הרב קוק זצ"ל אומר שכל הייסורים באים מעיוות המושג האלוהי.

גם השאלה שלך קשורה לתחום הזה.

הדברים מצריכים לימוד, כי השאלה שלך היא פשוטה מחד ומשמעותית מאידך

ממש לא.

אפילו ביסודות הקוצ'ינג, ללא שום קשר לדת וכד' מדברים על היציאה מאיזור הנוחות כפריצת דרך, כמשהו שמיטיב עם האדם.

הנוח, איננו תמיד טוב..

להבדיל, ילד שרוצה משהו וכהורה, מישהו שרואה את המבט הכולל ולא רק את הרגע, אתה מבין שטובתו היא משהו אחר - אתה תמנע את זה ממנו.

כנ"ל מפקד וכן הלאה.

הקטע המרכזי, העבודה הגדולה, בכל מה שציינתי הוא להגיע למצב שבו יש אמון.

אמון הבן באב, אמון החייל במפקד (שילך אחריו לתוך אש!) ובסופו של דבר - אמון בעצמי להיבנות נכון, גם אם המציאות לא מתאימה לרצונות שלי. להשלים עם דברים בשמחה (ע"ע מיינדפולנס..).

ובמקרה שלנו: אמון בה' שמנהל את המציאות בדרך הטובה ביותר - גם בשבילי (וגם במצבים הזויים לא עלינו...).

בניית האמון הזה היא העבודה הגדולה והעצומה של בטחון.

הביטחון בה' שדואג לאינטרס שלי אף יותר ממה שאני דואג לו....  זה כ-----ל הקטע.

מכנים בהשאלה "טוב" דבר רע שמביא לבן אדם גם הרבה טוב.

הכל זה שאלה כמה עמוקה האמונה שלך בקב"ה ככל שאדם שלם ויסודי באמונה שלו כך גם הוא מבין ומקבל את העול של התורה והמצוות. ויותר מכך הוא מבין שהאמונה בה' זה האמת והטוב האין סופי וכל השאר פשוט הבל הבלים ומימלא הוא גם לא שואל את עצמו האם יכול להיות אמת או טוב אחר.

אדם שאומר שבישבילו טוב = למלא את התאוות שלו, הוא אדם שהאמונה שלו לא מבוססת וחי חיים  שטחיים וריקניים (כמו רבים שאינם שומרים תורה ומצוות) לעומת זאת אדם שמאמין יודע באמת מה זה טוב. אפשר לראות את זה בבירור איך שאנשים שחיים בצל התורה ועמלים עליה מתענגים על ה' ושמחים מכל רגע בעולם הזה בניגוד לאנשים שרודפים אחרי התאוות שלהם "טוב" איך שהם ממורמרים ועצובים וגם השמחה שהם מראים כביכול כלפי חוץ אינה אמיתית בסש"ד.

מסקנה- ה' יתברך נתן לנו בחסדיו הרבים את הדבר הכי טוב שיכול להיות כדי שנוכל לחיות חיים טובים וזו התורה הקדושה שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" אם כן זה הטוב היחיד האמיתי שיכול להיות. עכשיו אדם שבוחר לחיות חיים ע"פ התורה יזכה לראות בטוב הזה ואילו אדם שיבחר אחרת לא יזכה ותמיד ינסה לחפש טוב אחר שימלא אותו.

ראשית עלי להקדים ולאמר שאלו שאלות יסודיות באמונה שצריך להגדיר אותם באופן מדוייק ובזהירות רבה ולכן מן הראוי שלא תסתפק בתשובה בפורום אלא תשאל את הרב שלך. לכן אענה לך ב"ה ע"פ מה שאני יודע בקצרה ואני מקווה שאצליח לענות תשובה ראוייה ואמיתית.

א. טוב בראייה של עובד ה', זה לעבוד את ה' ולהתדבק בה' יתברך, לשמור את חוקיו ומצוותיו, ולעשות רצונו. 

ב. מהותו של טוב זה התיקון והתשובה הכללים החזרת הנשמה בתמימותה למקומה במקום העליון.  

ג. לימוד ועמל תורה, ועשיית מצוות יראת שמיים ולחיות חיי תורה ועבודת ה', ובקיצור לעשות רצונו יתברך בכל רגע ורגע. 

(בכל סעיף יש ברבה מה להעמיק כמובן)

בנוסף כל אדם שמאמין בה' יודע ש-טוב בשבילו זה לעשות את רצון ה' ואילו לעשות משהו שהוא נגד רצון ה' זה לא טוב אלא אם כן הוא פשוט לא מאמין).

לכן המשפט: טוב בשבילי = המציאות כרצוני זה בדיוק היפך האמונה כי הוא בעצם אומר שהרצון שלי הוא המרכזי והחשוב ולא רצון ה'.

כלומר אם אתה אדם מאמין הרי ששאלתך לא במקום כי אתה יודע מה הטוב באמת. אם כבר אתה יכול לאמר שיותר נוח לך מצד הנפש הבהמית להעמיד את המציאות כך שתיהיה כרצונך אבל זה עדיין לא אומר שזה הטוב.

ואם אתה אדם לא מאמין ובאמת אתה מתכוין לשאול את השאלה הזו אז זאת לא השאלה הנכונה אלא השאלה הייתה צריכה להיות- האם יש א-לוקים?

אמנם מרוב כל הסינוורים והמסכים שהעולם השיקרי הזה מציע קצת קשה לנו להאמין ולראות שעובדי ה' ועמלי התורה אלו האנשים שבאמת הכי טוב להם בחיים, אבל כל אחד מוזמן להיכנס לבית המדרש ולראות כמה באמת טוב להם ובכלל כמה מתוקה וטהורה התורה הקדושה, וכמה יפים חיי התורה אשר לאורך כל הדורות ניסו אויבינו לכלות זאת ולא הצליחו. ועד היום במשך אלפי שנים אותה תורה נלמדת ומתעשרת וחיי התורה גם הם גדלים ומתרבים כי זו האמת היחידה שלעולם לא נכחדת. 

"...ואין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (ברכות ה, ע"א).

נ.ב מקווה שעניתי לך, אם יש עוד שאלות אשמח לענות עליהן.

וכי מה חשבת, שבזמן הניסיון האמונה שלך חזקה כמו בזמן שאתה יושב בביסמדרש? בזמן הניסיון היצר גם אומר לך נו טוב, הקב"ה לא יעניש אותך, אולי הקב"ה לא קיים בכלל, אולי התורה לא אמת לאמיתה...

רק אחרי הניסיון אתה חוזר להאמין בקב"ה באמת ואז מתבאס. אם תשאל את הנער (וגם המבוגר) כשהוא יושב בבית המדרש, אתה מאמין בה'? יאמר לך: ודאי! ואתה מאמין שלעבור עבירה יכול באיזשהו מצב להיות שווה את זה למרות העונש בה'/המרידה באמת האלוקית? יאמר לך: ודאי שלא!

רק מה בזמן הניסיון היצר מכניס לו מחשבות אחרות.

לכן אמר ריש לקיש בחכמתו: "ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות (סוטה ג,א)". שאתה לא במצב השכלי והנפשי הרגיל שיש לך ביום יום ולכן אתה לא פועל ברציונליות.

מלבד זאת בכל הדיבורים על הגיהנום בהקשר הזה אתה סותר את כל המקובלים הקדושים שאמרו שהדברים של הזוהר על זה לא כפשוטם, ראה ר' נחמן ור' צדוק ואדמו"ר הזקן בתניא על זה.

זה שזה דרבנן לכל הדעות מה שאמרו חלק - זה לא מדויק, יש דעת התוספות שזה ביטול עשה של פרו ורבו, וכמובן בפרשנות של חכמים למעשה ער ואונן נשמע שזה מאוד חמור. זאת ועוד, לא חושב שיש מצב בו האדם נופל בזה בלי שהוא עובר על "ולא תתורו" שזה כמובן לאו גם בלי קשר למעשה ההוצאה עצמו. אבל כמובן שום דבר מהרשימה פה לא גובל אפילו בתיאורים שהזכרת.

דבר נוסף וחשוב. זה שכתוב בגמרא שאין ניסיון שאדם לא יכול לעמוד בו, רבי נחמן אומר בפירוש שזה רק נסיונות מן השמים, אבל לי יש כוח להעמיד בפני החבר שלי ניסיון שהחבר לא יכול לעמוד בו  - מכוח הבחירה החופשית שלי להזיק לו (זה גם מתיישב על הדעת מבחינת ההגיון).

וכי אתה חושב שהנסיונות בנושא של השז"ל והתועבות ברשת זה באשמת הנער בן לצבאות קודש? מובן שיש לו אחריות לשים סינון וכדו' ולא להיות עם נשים מצד עצמו, אבל באופן כללי אלו נסיונות שהאנשים האחרים, המערביים והכופרים, מציבים לנו. אם לא היו כאלה פרסומות ברחובות וברשת, אם נשים לא היו מתלבשות ככה, אם הם לא היו משכנעים אותנו שכסף שווה לדחות את החתנוה בעשר שנים, ודאי הנסיון היה במימדים הרבה הרבה הרבה יותר סבירים.

אם זה דבר שהגיוני להאמין בו למה אני לא מאמין בו בכל מקום?

אני תמיד מאמין ברמה מאד גבוהה שהשמש תזרח מחר.

בראש וראשונה - כי חכמים אמרו אותו.

ולעצם הדברים - גם אדם שעושה "חשבון", שזה דבר חשוב, עלול לפעמים להיכנע ליצר.

אשר על כן, תכונת הגבורה עוזרת לו לעשות מה שהוא מבין שנכון.

חכמים לא "ירדו" במשפט הזה על מישהו, או הגדירו כחלש.

הם אמרו ההיפך - באופן החיובי, שלהתגבר זו גבורה.  ברור שזה כך.

אגב, לגבי מה שכתבת "בגיהינום יושבים ולומדים" - זה "וורט", ואי אפשר לומר עליו "לידיעתכם"... בספרים קדמונים ואחרונים, מוזכרים כמה דברים אחרים בנוגע לכך..

הוא יצליח להכניע את היצר. סוף הסיפור. 

אם ההגדרה של גיבור היא אדם שיש לו סיבות טובות אז סבבה.

אם אנשים היו פועלים תמיד באופן רציונלי טהור, היית צודק. בפועל זה לא כך.

באמת? חישבת יתרונות וחסרונות מיידיים ועתידיים שבלהגיב לי?

אמרתי שאני חושב שאנשים פועלים כך בלי קשר לרציונליות טהורה.

לפי מה שאני רואה אנשים בדרך כלל מבצעים החלטה מהירה בלי בדיקה יסודית של הנחות היסוד שלהם(חשיבה רציונלית).

פועלים כך - איך?

חוץ מזה, גם על השכנוע העצמי מקבלים שכר.

גם כשיש לו "סיבה", כגון אלו שכתבת - הוא צריך לעיתים להפעיל כחות נפש.

זו בחירה. בחירה בגבורה, שהיא מידת נפש.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

אבל זה רק מסתיר דברים מהאדם הספציפי הזה

"i don't want to see this"?

או "I'm not interested"?

לזה הכוונה?

(ובאמת לא ידידותי)