ואני לא מדבר על זמן פנוי או לא, אני מדבר על כוחות נפשיים, שמחה פנימית ונמרצות

כמובן שנשאלת השאלה איזה סוגי הישגים, אבל אפילו התקדמות רוחנית, כמה משמעות יש לה כשהיא חסרה חלק משמעותי? הלימוד תורה עצמו לא שלם ולא טהור...

עדיף להיות מודע לאמת בסביבות גיל 20 מאשר 35... ב"ה אצלנו בארץ מתעסקים בזה עוד בגיל צעיר יחסית, בחו"ל נישואים וילדים הופכים לרלוונטיים בגיל 30+ ואנשים משלמים על זה מחיר...

כמובן שצריך לעשות השתדלות אבל לדעת שגם לא הכל תלוי בנו ואם אדם באמת עושה מה שצריך אז אנוס רחמנא פטריה... 

אולי זה יעזור לך:

ד,ח יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין-לוֹ, וְאֵין קֵץ לְכָל-עֲמָלוֹ--גַּם-עיניו (עֵינוֹ), לֹא-תִשְׂבַּע עֹשֶׁר; וּלְמִי אֲנִי עָמֵל, וּמְחַסֵּר אֶת-נַפְשִׁי מִטּוֹבָה--גַּם-זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע, הוּא.  ד,ט  טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד:  אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם. ד,י כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ.  ד,יא גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם.  ד,יב וְאִם-יִתְקְפוֹ, הָאֶחָד--הַשְּׁנַיִם, יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט, הַמְשֻׁלָּשׁ, לֹא בִמְהֵרָה, יִנָּתֵק. 

עיין רש"י על כל פסוקים אלה.

ט,ט רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ:  כִּי הוּא חֶלְקְךָ, בַּחַיִּים, וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

 ח,טו וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי, אֶת-הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין-טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי אִם-לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ; וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ, יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר-נָתַן-לוֹ הָאֱלֹהִים--תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

עיין רש"י.

עיין בשמירת הלשון של השבועות האחרונים על חשיבות גידול בנו לתורה.

ולפי מה שאני רואה הפסוקים שהבאת מחזקים את הטענה שלי שאין משמעות להישגים של אדם כשהוא אינו יודע אם צאצאיו הגונים או לא, מזכיר לי מאוד אדם בלי משפחה...

העניין הוא שלהישגים אין משמעות גדולה כשהם נעשים מתוך פרטיות... וכאשר הוא נשוי אז בוודאי שהוא יפעל מתוך מקום שלם יותר.

להתחתן זה לא הישג כמו משימה שצריך למלא, זה הרבה יותר מזה...

אני מתכוון לכך שלעניות דעתי אין האדם לא ימצא סיפוק ומשמעות לכסף שירוויח אם בסופו של דבר הוא חי בשביל לעבוד ולהנות מדברים חולפים. גם הצד הרוחני לא בא לידי ביטוי בצורה מלאה שכן הרבה יכול להיות באוויר... 

ייתכן שמישהו יקח את דבריי בצורה קשה אבל נראה לי שזה פשוט תיאור אמיתי של המצב האמיתי של רווק, וגם זה כדי שהוא יבנה את עצמו ויקושר לחציו השני, מתוך ההעדר מבינים כמה חשוב היש...

1. זה פיקציה שרופאים באמת מרפאים כל כך הרבה אנשים, כיום יש מקצועות הרבה יותר מועילים לאנושות. (מלבד מחקר רפואי / שירות במדינות כושלות / רופאים ותיקים מומחים...)

2. כנראה שאם אדם תרם כסף לצדקה בארץ אז הוא פשוט מימן משפחה של מישהו אחר ולא את שלו, קרובי אדם קודמים...

3. ומצד שני הוא נתן לאנשים מקום לפנאי ובזבוז כסף.

4. אז המתכנת מספק לאחרים זמן עם המשפחה אבל לו בעצמו אין משפחה... וזמן פנוי זה לא המרכיב היחיד, יש גם איכות, ואת רוב העבודה עושים בזמן מועט ובשאר מתבזבזים...

הקב"ה נתן לבני אדם סדרי עדיפויות, והקמת משפחה נמצאת במקום יותר גבוה ביחס לצדקה ושיפור איכות חיים.

אם הקב"ה אומר לך לעשות משהו אז תעשה אותו בלי להתחכם, קהלת ז', ט"ז: "אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְ/אַל־תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖/מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם׃"

"אל תהי צדיק הרבה" - כשאול שדימה להיות צדיק וריחם על הרשעים

"ואל תתחכם יותר" - לדון ק"ו של שטות ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה וכו'.

בחור שלומד תורה זו סוגיה בפני עצמה שתלויה בהרבה גורמים, ויש איכות של לימוד, כל השרוי בלא אישה שרוי בלא תורה...

1. מי אמר שיש עניין לסיים את זה מהר? ביד הקב"ה לקדם אדם כרצונו וכטוב בעיניו, יכול להיות שאדם יצליח כי הקב"ה יתן לו כשרונות והזדמנויות.

2. תרומה לחולים פירושה הוספת איכות חיים, לעומת הבאת ילדים שזה יצירת חיים והוספת איכות בשבילם.

3. או שאתה מסתכל בצורה חלקית על התוצאות כדי שיסתדר עם הטענה...

4. יהיה לו זמן בהמשך להוסיף לאחרים זמן למשפחות שלהם...

אני בספק רב אם יש רב שיורה לא להתחתן כדי להיות מדריך פנימייה, אתה מוזמן לשאול רבנים מה עדיף לדעתם.

איפה נפסק שצדקה חשובה יותר מלהתחתן? פשוט הזוי שאתה לא מבין שעניי עירך קודמים, להיטיב לאשתך יש חשיבות יתירה על חשיבות לאנשים אחרים... אתה מוזמן לבדוק כמה חשוב להתחתן.

הוא אמר לעשות מלא דברים, השאלה היא עניין של סדר. ולא הבנתי איך להגיב לציטוט שלא ברורה משמעותו ומהותו מעבר לכך.

עכשיו הוא אומר להתחתן, אז מתחתנים זה הכל, כל מה שאתה מתאר זה עשיית טוב שנוגדת את סדרי העדיפויות של התורה.

את הבסיס, הבסיס מסתיים באזור שיעור ג' / ד' אצל רוב האנשים. ומה הספרים האלה? 

1. יש עניין לתכנן בצורה שקולה תוך שנותנים מקום מרכזי לרצון ה'.

2.  מה כוונתך ב"תגובה של חומייני"?

לעניות דעתי הסיבות היחידות לעזור לסביבה הן מתוך ערכים או תועלת אישית. בכל מה שהזכרת אין תועלת אישית אז זה חייב להיות מתוך ערכים. אם הערכים לא מסודרים לפי התורה אז אין להם משמעות מבחינתי חוץ מזה שהם עלולים להיות מסוכנים ( סוציאליזם למשל), על כן במידה ולא פועלים לפי התורה נראה לי שאין משמעות רבה לפעולות...

כמובן שצריך לחשוב מתי להביא ילדים מטעמי בשלות וכו', אבל לא על חשבון עזרה לאחרים, שכן נאמר ומבשרך לא תתעלם...

3. אז כנראה שזה לא רלוונטי, תבחן את זה בעצמך...

4. זמן זו לא הפונקציה היחידה בהספק, יש גם מהירות עבודה... מלבד זאת שאין להספיק משהו אם אין לזה משמעות, חזקיה המלך עשה כנראה יותר ממה שרוב האנשים יספיקו לעשות ובכל זה נאמר לו שאין לו חלק לעולם הבא כי לא התחתן... (ובסוף הוא התחתן...)

חלק מלהיטיב לאשתך זה לדאוג לבסיס כלכלי נורמלי - הבסיס הכלכלי הנורמלי זה מים, אוכל, בריאות, בגדים ותנאי מגורים הכרחיים. שני אנשים שעובדים במשכורת מינימום יכולים להשיג את זה ועוד הרבה יותר בלי בעיה.

"עניי עירך זה עניים קיימים, לא אנשים שיתקיימו בהמשך." - יש מצווה גדולה להביא ילדים, אז ברגע שהם באו הם הרבה יותר חשובים מבחינה צדקה מאשר אנשים אחרים. יש רב שאומר לא להביא ילדים כדי לעשות חסד?
 

מוזר מאוד מה שאתה אומר על גיל הנישואין, יש לזה התייחסות רבה בגמרא ובפוסקים, אתה מוזמן לפתוח באבן העזר פרק א', אין כמעט פוסק חשוב שלא מציין גיל לנישואין...

אל תוכיח ממיעוט שהוא כבן עזאי בשבילך.

מה המקור המדויק בשו"ע?

ותודה רבה, נחמד גם לדון איתך, אך אשמח לביאור כוונתך בזה שהדיון ענייני כדי שאטפח את העניין.

המשך שרשור - נסיונות פעילים

והגבתי שמה כי זה לא קשור כל כך למקור לעניות דעתי...

כאילו ברגע שטועמים איך זה עם.. כבר קשה לתפקד בלי. 

ובתכלס כל התקופה של התיכון לא כזה חשבתי על דייטים, והעשייה הייתה יותר ברוכה אז יכול להיות שזה קשור..

ולגבי השאלה בכותרת- בעיניי בהחלט.. 

אלא אם יש הרגשה פנימית של בדידות וחוסר, אם אין לך, באמת אל תתחתן עדיין.

אך נראה לי שמדובר על תחושה ומצב כללי, ואותו אדם בתור נשוי היה מתפקד בצורה הרבה יותר טובה מזה שפועל ממקום שלם ומאוחד יותר...

 בדברי זה בין הרווק שטעם את התחושה להיות עם לזה שלא.. 

זוגיות נותנת כוחות מיוחדים, אבל היא שואבת הרבה יותר (וזה עדיין שווה את זה כמובן)...

לא כדאי שאמירות ושאלות כאלה יעניינו אותך. זה לא עוזר להעלות את הביטחון עצמי.

אשמח מאוד אם הנשויים יגידו מה הם חושבים על הדבר הבא -

נראה שלהקים משפחה זה להוסיף בעוצמות חיים, הכל הולך ונהיה יותר עוצמתי, אם אדם ח"ו מרגיש בדידות חברתית יכול להיות שהנשואין רק יעצימו אותה. ואם אדם מצליח בחייו הפרטיים ויקים בית, הנישואין רק יעצימו את ההצלחה שיש לו. האדם נשאר אותו אדם, רק שהחיים שלו עכשיו בהילוך יותר גבוה. 

אני רווק ובלי קשר כרגע, ולי הבדידות וחוסר הזוגיות באמת מפריעה ופוגעת בביצועים מגיל קטן מאוד... באמת לא טוב היות האדם לבדו... כנראה יש שמרגישים את זה יותר ויש כאלה שפחות

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת