שובי אלי את בת אהובה
שובי ברגלים יחפות
הנה עמי זאת אות כתובה
ברית כרותה היא מדורי דורות.
שוב חזרת אל ארץ נושבת
ופניך אל הנכר
יסורי גלות עוד דואבת
כשקוראת מן המיצר.
רעי דודי נפשי פדית
ושמת קץ למכאובי
אותי לך לרעיה קנית
ועל הארץ עוד מוטלים דמי.
שועלים קטנים בכרמים
מחבלים בפרי נחלתי
ודם ענב, כנחלים זורמים
על אדמת מולדתי.
בואי אל גני אחותי כלה
והגן עומד יתום
עדר שועלים אותו כילה
יבש הגן כחום היום.
מים חיים אחותי כלה
זורמים בין העצים השדופים
בבואך כמו סרה הקללה
הנצו הרימונים.
והשועלים לא תש כוחם
כמלאכי חבלה לשחת
השמש יוקדת על דמי החם
שנשפך כמים לבלי חת.
ואיך תאמר דוד אהבתני?
ושוב יבשו הכרמים
איך תאמר דוד אהבתני?
נפלו כתרי הרימונים.
זכרתי אהבת כלולותיך
בארץ לא זרועה
רואה אני את דמייך
זוכר את השבועה.
השמיעיני את קולך
היושבת בגנים
רואה אני את דמעתך
רק שמרי לי אמונים.
ודודי החיש פעמיו
מתהלך בגן אל רוח היום
שומעת אני את קול צעדיו
כמו מתוך חלום.
חברים מקשיבים לקולי
וקראתי בקול פעמונים
הנה בא דודי
חידש ימי כראשונים.
