תדע\י להבחין בהבדל בין שיר שאני אכתוב (לצורך העניין) לזה של ביאליק..

אני לא באה לומר שיצירה מוערכת יותר היא גם איכותית יותר, אני פשוט חושבת שהמשובחות ביצירות לא מקבלות די יחס וחשיבות, 

אנשים כאן נוהגים להתייחס יותר לשירים או קטעי קריאה בעלי תוכן מעניין יותר, ללא התייחסות מספקת למבנה היצירה ולאיכותה

אני חושבת שתוכן משמים במיוחד במעטפת של כתיבה כישרונית במיוחד יכול להפוך ליצירה משובבת נפש.

זכרו, ציינתי אך עובדה-

הנ"ל נזנחו.

השיתו לבכם לעניין

בפורום של כתיבה העניין הוא הכתיבה.

(כמובן שלצורך כתיבה טובה דרוש תוכן טוב. אבל לא כל תוכן טוב הוא כתיבה טובה)

אבל יש גם עניין של כללים ספרותיים.

אם לא קראת, ממליצה לך לקרוא את זה

היי אנשים בואו תציצו כמה רגעים, זה חשוב - פרוזה וכתיבה חופשית

@סלט מקולף

שיר שכתוב טוב ומדויק ושקול אבל אין בו תוכן הוא חצי שיר.

שיר מרגש וסוחט דמעות (או הזדהות מכל סוג) שכתוב רע, הוא לא ממש שיר אבל אפשר לראות בו גם חצי שיר.

צריך את שניהם, מה לעשות. לכן לא כולנו ביאליק או רחל המשוררת או יהודה עמיחי או אלחנן ניר. כתיבה זו אומנות קשה, ולצערי לא הרבה אנשים יודעים את זה.

כל אחד והדברים אליו מתחבר הוא

הכוונה היא למה איכות הכתיבה 

אנא לחץ

מה הקשר בין להעריך יצירה לחוסר ידע בכתיבת יצירות ברמה גבוהה? 

מן ההווי כן בפורום עולה תחושה מיידית של זניחתן של המשובחות.

ביאליק כותב דווקא נחמד אולם זה עניין של טעם בלבד אז..

שימוש במטאפורות, חזרה, כל רעיון המבניות. ככה הבנתי מ"אנשים כאן נוהגים להתייחס יותר לשירים או קטעי קריאה בעלי תוכן מעניין יותר, ללא התייחסות מספקת למבנה היצירה ולאיכותה"

אני חושבת שמדובר בתפיסה שגויה. ברור שיצירה עם מבנה ותוכן עולה על יצירה עם תוכן אבל גם יצירה ללא תוכן ועם מבנה פחותה בעיני מאשר יצירה עם מבנה ותוכן. השילוב של השנים מטורף ומעטים מצליחים ליצור אותו.  

אנשים רוצים להניח את שעל הלב שלהם.

לעיתים לחלוק מעצמם. בלי לקבל בהכרח תגובה או להפוך למפורסמים.

לכולם יש מקום כאן. מדוע לפגוע באלו שרוצים לחלוק?  

לא נאה, לא מעניין, לא טוב בעיניך - אל תקרא. 

אני נהנת מאוד לקרוא את כל הקטעים. גם הפחות טובים.

כמעט ואף פעם לא מגיבה. לא מוצאת בזה טעם רע.

מי שכותב לא רושם בהכרח כדי שיקראו אותו.  

להמשיך ולהסיק מסקנות שגויות עד שכל העניין יוצא מכלל פרופורציה.

הבה נחזור לנקודת הבסיס,

בסך הכל טענתי שמקומן של היצירות האיכותיות (אנא סלחו לי על החזרתיות) נזנח.

כמובן שיש מקום לכולם

כמובן שלא כולם סופרים ולא מוכרחים להיות

כמובן שכולם ירצו לשתף.

אם תחליטו שזהו פורום של שירי תוכן ופריקה, שויין

ברכה והצלחה

שזה לא יהיה מן הנכון לעשות כזה מעשה. אם תרצי אוכל לצרף קטע ממקור חיצוני.

ואמחל לך על ההערה בנושא שם המשתמש שלי

זה המצב שנוצר ומה שטוב לרב המשתמשים.

למה צריך הפרדה של פורומים?

יצירות מופת הן לא כה רבות. בוודאי לא נרשמות בכל יום.

למה אי אפשר לחלוק יחד?

למה לא נאה שעל אותו מדף יהיה זה מזה? 

מי יחליט מה שיך למדף הזה ומה שייך למדף הזה והיכן רוצה אדם לפרסם את החרוז שחבר?

לדעתי יש משהו עמוק יותר בביקורת שלך. איזה נקודה שכואבת. אולי חוסר התייחסות 

או אולי את צריכה ביקורת בעניין זה או אחר ובמקום לומר "אני צריכה ש..." 

את מבקרת ולא בוררת מה מטריד אותך באמת. 

אז ככה

מי לעזאזל אמר שצריך הפרדה בין הפורומים?? מאיפה הסקת את זה למען ה' הטוב?

מי אמר שאי אפשר לחלוק יחד?

מי אמר שלא נאה שעל אותו מדף יהיה זה מזה? 

מי החליט מה שיך למדף הזה ומה שייך למדף הזה והיכן רוצה אדם לפרסם את החרוז שחבר?

ויישר כוח על הרגישות! אני לא כותבת..

ולעניין הברירה שאינה מספקת- אנא שימי ליבך לכך שאינני מפרטת כיוון שאני רוצה למנוע אי נעימויות ופגיעה מיותרת

הפרדה, כדבריך: "אם תחליטו שזהו פורום של שירי תוכן ופריקה, שויין"

את רוצה לרשום שירה נעלה - שויין. 

אל תבכי שהיא נזנחה. מוזמנת לרשום ממנה יותר!

בו בעת אל תצפי לאיזה יחס מעודף מאיזה קורא או לתגובה או למשהו מאיזה משהו 

או מכותב שיכתוב איך שלך נראה כי כך לדעתך נכון שכך צריך שהדבר יעשה

ובוודאי שלא נקבע במיוחד לרוחך.

במידה ודעת הקהל כאן היא כשל "סלט מקולף", שירה נעלה לא מעניינת אף אחד- היידה תשנו את השם, לא צריך אפילו להוסיף פורום מיוחד לשירה נעלה, פשוט תגרשו את הכותבים שלשיטתכם כתיבתם טובה מדיי.

ותודה על ההצעה, אך אאלץ לדחות אותה. לא מעוניינת לכתוב שירה, נעלה או פחות.

אסור לי לציין עובדה פשוטה ולצפות שיתייחסו אליה מעט? למה אני חייבת לכתוב שירה נעלה על מנת שהביקורת שלי תהיה מוצדקת?

ששירה איכותית דווקא מוגדרת בתוך תבניות ומסודרת בסדר מסויים ומשמים (לשיטתך)?

להזכירך שכיום כללי הכתיבה נוקשים פחות, הכתיבה המודרנית חופשית ואינטואטיבית יותר.

אני מבינה את הרצון שלך "לקרוא חומר גלם בעל תוכן יצירתי ושונה בצורה מעניינת" ואת יודעת מה, תממשי אותו. את לא חייבת לשבת מול המחשב או הסמארטפון ולקרוא קטעים שאינם מעניינים אותך רק כיוון שמישהו החליט שהם איכותיים. תעשי 'מה בראש שלך'

ואחזור שוב על המנטרה שלי:
אני בסה"כ חושבת ש "    "     "    " !

שם המשתמש שלי מבוסס על דמות כלשהי, את מוזמנת ללחוץ עליו ואולי תכירי אותה

לאף אחד לא אכפת? את יוצאת בהצהרות גרנדיוזיות חסרות כל בסיס הגיוני ריאלי.

אני יכולה להצביע על המון משתמשים כאן בפורום שמשתוקקים לכתיבה בזו

(אני לדוגמה)

אז נכון שמשתלם לקרוא לניק בשם של דמות כל כך מעוררת השראה?

עכשיו אני מרגישה כבר מגוחכת לצרף קטע כתיבה כזה. זה סתם ייפתח דיון שטותי ומיותר של האם זה באמת כך או לא, ומי קבע ולמה וכיוב'..

תראו, אני לא רוצה שתבינו אותי לא נכון.

לרגע לא אמרתי ששירה שאינה תואמת נורמות או כללים מסויימים לא ראוייה.

בסך הכל רציתי שתשימו לב לעניין מסוים- כדאי להתייחס גם לשירים כאלה שתוכנם אומנם פחות מעניין אך הכתיבה פשוט טובה.

וכאן סיימתי.

געוואלד.

שמעי, אני ממש לא אומרת לאנשים להפסיק לכתוב, ולא להפסיק לפרסם. אני פשוט אומרת שאם מישהו רוצה לכתוב טוב הוא מוכרח לצרוך ספרות. מוכרח, כן. שמעתי פעם משל יפה - כוס שרוצה להשפיע מים על העולם חייבת להתמלא קודם בעצמה, ורק כשהיא מלאה המים יוכלו לזלוג החוצה. גם אם רוצים לפרוץ גבולות (וזה דבר יפה ונצרך מאוד באומנות), צריך לבוא מתוכם.

הדוגמה על ואן גוך יפה, ויש לא מעט דוגמאות גם מתחום הספרות. נתן זך, למשל. הוא תקף את הלשון השירית המקובעת של אלתרמן ודרש לצאת מהגבולות של חריזה ומשקל, והנה, זה עבד לו. אבל איפה נתן זך ואיפה אנחנו? מי כאן חקר ספרות, או אפילו קרא מספיק ספרות בשביל שיהיה לו בסיס כלשהו לשינויים?

ודבר אחרון. כמו בצילום, ציור, אדריכלות, תוכנה - צריך ללמוד, להכיר, להשתפשף. אי אפשר לקום בוקר אחד ולהגיד "אני משורר". זה זלזול נוראי בתחום הכתיבה.

אין לך קו שמוביל אותך ושומר אותך בפנים, קל להתפרע מדי ולאבד את הטעם.

חוץ מזה שאת לא לגמרי צודקת. בציור אפשר להתפרע ולזרוק צבעים וזה יצא מרהיב, מניסיון. ואפשר לשבת שעות על ציור מושקע ולזרוק אותו בסוף כי הוא בכלל לא כמו שתכננתי ואפילו מכוער.

כנ"ל צילום, לכל אחד יש מצלמה בפלאפון ואני כל הזמן נתקלת באנשים עם מצלמות שבטוחים שהם צלמים כשהם בעצם לא עשו כלום. נכון שיש טכניקות וציוד והכול, אבל גם בצילום פשוט בפלאפון אפשר ליצור אומנות מיוחדת, וגם בשימוש במצלמה הכי יקרה אפשר לצלם תמונות משמימות.

את צודקת שבכתיבה אין גבולות, וגם אני כשאני כותבת אני ממש לא נצמדת לחוקים. אבל אני יודעת את החוקים. אני מכירה מושגים בספרות, קראתי אינסוף שירים מאינסוף סגנונות, נחשפתי להמון משוררים וסופרים. וככה בכל שיר אני משלבת נגיעות מדברים גבוהים ואיכותיים יותר, וככה לפעמים אני מצליחה לכתוב שירים שאני יודעת שהם טובים. ועוד הרבה יותר שירים שאני כותבת ויודעת שהם לא טובים, כן? אם כבר הזכרתי את עניין המודעות

שורה תחתונה: צריך להכיר את החוקים כדי לפרוח מתוכם.

רק חשוב לי להדגיש - נכון שצריך חוש, אבל אם מודעים לרמה שלך ביחס לרמה שנחשבת טובה זה עוזר מאוד.

(לדוגמה, אני לא מציירת טוב אבל ראיתי המון ציורים מקצועיים. כשאני מציירת אני משתדלת להשתמש בטכניקות שראיתי ולמדתי ולפעמים זה באמת עוזר, אבל גם כשזה לא אני יודעת שזה לא וממשיכה לצייר לעצמי. לא אומרת להפסיק ליצור, הדגשתי את זה כמה פעמים. פשוט להיות מודעים. ולהיחשף לכמה שיותר יצירות זה הפתרון)

(תודה רבה שימחת)

דייקת את מה שאמרתי.

אתה כבר מדבר לעניין נו נו

יש מי שייענה?

לדעתי הראשון מביניהם. אם כי רוב האנשים פה חולקים עלי

אולי צריך לפתוח פורום נוסף ולהפריד מטרות.

יש גם את פסיפס, שאני לא בדיוק יודעת לומר אם התפקיד שלו הוא להתאמן לכתיבה משובחת או לשתף כתיבה משובחת.

@אנחנו יחד נבנה , אולי תעשי לנו סדר?

פסיפס הוא במה ליצירות. כלומר שם נמצאות יצירות שעברו סינון וביקורת, ואפשר להיכנס לשם ולקרוא המון דברים יפים ואיכותיים.

הפורום הוא הדרך לפסיפס, מה זאת אומרת? נניח שאני רוצה לפרסם שיר. אני אכתוב אותו כאן, אקבל ביקורת ופרגון, אדע פחות או יותר אם השיר טוב או לא (כן, יש שירים לא טובים. הם טובים כי כתבתי אותם אבל לא מעבר. אני אהנה לקרוא אותם, אבל אני לא אתן לאחרים כי הם פשוט לא טובים) (מודעות זה דבר כל כך חשוב, באמת) ואשנה לפי הביקורת של החבר'ה החכמים פה. לא חייבים להתחשב בדעה של אף אחד אבל זה מומלץ. כמו שכתבתי כאן לא מעט, השיר הוא חצי שלנו אבל גם חצי של הקוראים.

וזהו, אני שולחת אותו לפסיפס ושם הוא זוכה לחשיפה ולמקום של נצח, ולא נבלע בין מאות השרשורים כאן.

עזרתי?

תודה!

אני אישית נורא נהנית שמראים לי במה אני יכולה לשפר 

(ודרך אגב התגובות שלך נורא ענייניות אז תודה...)

מזכיר לי את הפעם ההיא שהתעוררתי בשבת בבוקר וראיתי ספר (חול אל דאגה) מוכתם ביין שרוע על הרצפה ולא זכרתי איך הגיע לשם.

אני אוהב סירופ אגווה

אבל גם בלי משמעות, טוב לכתוב.

החתימה שלך מקוממת...

אהבתי ביותר. גאוני.

קול האמת האולטימטיבית שהסביבה מנסה להשתיק ולהרוג (העולם והסביבה כשיקוף של העצמי)

כאשר הקול הזה אומר משהו שסותר את ההוויה הרגילה של הדברים (אם מצד היותו ניהיליסטי, או מעצם היותו "אמיתי" כאיזה עניין מטפיזי)

לדעתי האב עושה projection בזה שהוא קורא לו מזויף

"למה כל־כך חזק"

איך זה שאתה ככה חזק?

אני קראתי פה (בקריאה ראשונית) סיפור עצוב על ילד שלא מתנהל לפי איך שהבית רוצה, על ילד שהוא כבשה שחורה שלא מצליחים להכיל ולהבין אותה, וזה מדכא אותו עד כדי... ובאמת למשפחה, מעבר למה שההתמודדות קשה לה, קשה לה שהיא לא מצליחה להתמודד. 

התכוונתי שהחלק התכול יהיה אגם קטן, אבל הוא דומה יותר לכיפת קרח. ואז זה לא מסתדר עם ההר השני, שגם אמור להיות מכוסה בקרח, אם הוא באותו גובה. מצד שני, בגלל שאלו צבעי מים, וכבר עשיתי כל־כך הרבה תיקונים ושינויים, הנייר יתפורר אם אתעלל בו עוד, אז וואטאבר שיהיה.

יש לזה שם, כאשר משתמשים הרבה בצבעים... לא זוכר מה הוא.

בכל מקרה, אהבתי את הקריאה "לשיר היערות".