אני חושבת שמשתמשיו לא מעריכים די את השירה והסיפורת הגבוהה.
אני חושבת שמשתמשיו לא מעריכים די את השירה והסיפורת הגבוהה.
תדע\י להבחין בהבדל בין שיר שאני אכתוב (לצורך העניין) לזה של ביאליק..

אני לא באה לומר שיצירה מוערכת יותר היא גם איכותית יותר, אני פשוט חושבת שהמשובחות ביצירות לא מקבלות די יחס וחשיבות,
אנשים כאן נוהגים להתייחס יותר לשירים או קטעי קריאה בעלי תוכן מעניין יותר, ללא התייחסות מספקת למבנה היצירה ולאיכותה
אני חושבת שתוכן משמים במיוחד במעטפת של כתיבה כישרונית במיוחד יכול להפוך ליצירה משובבת נפש.
זכרו, ציינתי אך עובדה-
הנ"ל נזנחו.
השיתו לבכם לעניין
בפורום של כתיבה העניין הוא הכתיבה.
(כמובן שלצורך כתיבה טובה דרוש תוכן טוב. אבל לא כל תוכן טוב הוא כתיבה טובה)
אבל יש גם עניין של כללים ספרותיים.
אם לא קראת, ממליצה לך לקרוא את זה
היי אנשים
בואו תציצו כמה רגעים, זה חשוב - פרוזה וכתיבה חופשית
שיר שכתוב טוב ומדויק ושקול אבל אין בו תוכן הוא חצי שיר.
שיר מרגש וסוחט דמעות (או הזדהות מכל סוג) שכתוב רע, הוא לא ממש שיר אבל אפשר לראות בו גם חצי שיר.
צריך את שניהם, מה לעשות. לכן לא כולנו ביאליק או רחל המשוררת או יהודה עמיחי או אלחנן ניר. כתיבה זו אומנות קשה, ולצערי לא הרבה אנשים יודעים את זה.
כל אחד והדברים אליו מתחבר הוא
הכוונה היא למה איכות הכתיבה
אנא לחץ
מה הקשר בין להעריך יצירה לחוסר ידע בכתיבת יצירות ברמה גבוהה?
מן ההווי כן בפורום עולה תחושה מיידית של זניחתן של המשובחות.
ביאליק כותב דווקא נחמד אולם זה עניין של טעם בלבד אז..
שימוש במטאפורות, חזרה, כל רעיון המבניות. ככה הבנתי מ"אנשים כאן נוהגים להתייחס יותר לשירים או קטעי קריאה בעלי תוכן מעניין יותר, ללא התייחסות מספקת למבנה היצירה ולאיכותה"
אני חושבת שמדובר בתפיסה שגויה. ברור שיצירה עם מבנה ותוכן עולה על יצירה עם תוכן אבל גם יצירה ללא תוכן ועם מבנה פחותה בעיני מאשר יצירה עם מבנה ותוכן. השילוב של השנים מטורף ומעטים מצליחים ליצור אותו.
אנשים רוצים להניח את שעל הלב שלהם.
לעיתים לחלוק מעצמם. בלי לקבל בהכרח תגובה או להפוך למפורסמים.
לכולם יש מקום כאן. מדוע לפגוע באלו שרוצים לחלוק?
לא נאה, לא מעניין, לא טוב בעיניך - אל תקרא.
אני נהנת מאוד לקרוא את כל הקטעים. גם הפחות טובים.
כמעט ואף פעם לא מגיבה. לא מוצאת בזה טעם רע.
מי שכותב לא רושם בהכרח כדי שיקראו אותו.
להמשיך ולהסיק מסקנות שגויות עד שכל העניין יוצא מכלל פרופורציה.
הבה נחזור לנקודת הבסיס,
בסך הכל טענתי שמקומן של היצירות האיכותיות (אנא סלחו לי על החזרתיות) נזנח.
כמובן שיש מקום לכולם
כמובן שלא כולם סופרים ולא מוכרחים להיות
כמובן שכולם ירצו לשתף.
אם תחליטו שזהו פורום של שירי תוכן ופריקה, שויין
ברכה והצלחה
שזה לא יהיה מן הנכון לעשות כזה מעשה. אם תרצי אוכל לצרף קטע ממקור חיצוני.
ואמחל לך על ההערה בנושא שם המשתמש שלי
זה המצב שנוצר ומה שטוב לרב המשתמשים.
למה צריך הפרדה של פורומים?
יצירות מופת הן לא כה רבות. בוודאי לא נרשמות בכל יום.
למה אי אפשר לחלוק יחד?
למה לא נאה שעל אותו מדף יהיה זה מזה?
מי יחליט מה שיך למדף הזה ומה שייך למדף הזה והיכן רוצה אדם לפרסם את החרוז שחבר?
לדעתי יש משהו עמוק יותר בביקורת שלך. איזה נקודה שכואבת. אולי חוסר התייחסות
או אולי את צריכה ביקורת בעניין זה או אחר ובמקום לומר "אני צריכה ש..."
את מבקרת ולא בוררת מה מטריד אותך באמת.
אז ככה
מי לעזאזל אמר שצריך הפרדה בין הפורומים?? מאיפה הסקת את זה למען ה' הטוב?
מי אמר שאי אפשר לחלוק יחד?
מי אמר שלא נאה שעל אותו מדף יהיה זה מזה?
מי החליט מה שיך למדף הזה ומה שייך למדף הזה והיכן רוצה אדם לפרסם את החרוז שחבר?
ויישר כוח על הרגישות! אני לא כותבת..
ולעניין הברירה שאינה מספקת- אנא שימי ליבך לכך שאינני מפרטת כיוון שאני רוצה למנוע אי נעימויות ופגיעה מיותרת
הפרדה, כדבריך: "אם תחליטו שזהו פורום של שירי תוכן ופריקה, שויין"
את רוצה לרשום שירה נעלה - שויין.
אל תבכי שהיא נזנחה. מוזמנת לרשום ממנה יותר!
בו בעת אל תצפי לאיזה יחס מעודף מאיזה קורא או לתגובה או למשהו מאיזה משהו
או מכותב שיכתוב איך שלך נראה כי כך לדעתך נכון שכך צריך שהדבר יעשה
ובוודאי שלא נקבע במיוחד לרוחך.
במידה ודעת הקהל כאן היא כשל "סלט מקולף", שירה נעלה לא מעניינת אף אחד- היידה תשנו את השם, לא צריך אפילו להוסיף פורום מיוחד לשירה נעלה, פשוט תגרשו את הכותבים שלשיטתכם כתיבתם טובה מדיי.
ותודה על ההצעה, אך אאלץ לדחות אותה. לא מעוניינת לכתוב שירה, נעלה או פחות.
אסור לי לציין עובדה פשוטה ולצפות שיתייחסו אליה מעט? למה אני חייבת לכתוב שירה נעלה על מנת שהביקורת שלי תהיה מוצדקת?
ששירה איכותית דווקא מוגדרת בתוך תבניות ומסודרת בסדר מסויים ומשמים (לשיטתך)?
להזכירך שכיום כללי הכתיבה נוקשים פחות, הכתיבה המודרנית חופשית ואינטואטיבית יותר.
אני מבינה את הרצון שלך "לקרוא חומר גלם בעל תוכן יצירתי ושונה בצורה מעניינת" ואת יודעת מה, תממשי אותו. את לא חייבת לשבת מול המחשב או הסמארטפון ולקרוא קטעים שאינם מעניינים אותך רק כיוון שמישהו החליט שהם איכותיים. תעשי 'מה בראש שלך'
ואחזור שוב על המנטרה שלי:
אני בסה"כ חושבת ש " " " " !
שם המשתמש שלי מבוסס על דמות כלשהי, את מוזמנת ללחוץ עליו ואולי תכירי אותה

הרבה כוחות יקרה!
הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך
אין פה שום משפחה חדשה בשכונה ![]()

עכשיו אני מרגישה כבר מגוחכת לצרף קטע כתיבה כזה. זה סתם ייפתח דיון שטותי ומיותר של האם זה באמת כך או לא, ומי קבע ולמה וכיוב'..
תראו, אני לא רוצה שתבינו אותי לא נכון.
לרגע לא אמרתי ששירה שאינה תואמת נורמות או כללים מסויימים לא ראוייה.
בסך הכל רציתי שתשימו לב לעניין מסוים- כדאי להתייחס גם לשירים כאלה שתוכנם אומנם פחות מעניין אך הכתיבה פשוט טובה.
וכאן סיימתי.

געוואלד.
שמעי, אני ממש לא אומרת לאנשים להפסיק לכתוב, ולא להפסיק לפרסם. אני פשוט אומרת שאם מישהו רוצה לכתוב טוב הוא מוכרח לצרוך ספרות. מוכרח, כן. שמעתי פעם משל יפה - כוס שרוצה להשפיע מים על העולם חייבת להתמלא קודם בעצמה, ורק כשהיא מלאה המים יוכלו לזלוג החוצה. גם אם רוצים לפרוץ גבולות (וזה דבר יפה ונצרך מאוד באומנות), צריך לבוא מתוכם.
הדוגמה על ואן גוך יפה, ויש לא מעט דוגמאות גם מתחום הספרות. נתן זך, למשל. הוא תקף את הלשון השירית המקובעת של אלתרמן ודרש לצאת מהגבולות של חריזה ומשקל, והנה, זה עבד לו. אבל איפה נתן זך ואיפה אנחנו? מי כאן חקר ספרות, או אפילו קרא מספיק ספרות בשביל שיהיה לו בסיס כלשהו לשינויים?
ודבר אחרון. כמו בצילום, ציור, אדריכלות, תוכנה - צריך ללמוד, להכיר, להשתפשף. אי אפשר לקום בוקר אחד ולהגיד "אני משורר". זה זלזול נוראי בתחום הכתיבה.
אין לך קו שמוביל אותך ושומר אותך בפנים, קל להתפרע מדי ולאבד את הטעם.
חוץ מזה שאת לא לגמרי צודקת. בציור אפשר להתפרע ולזרוק צבעים וזה יצא מרהיב, מניסיון. ואפשר לשבת שעות על ציור מושקע ולזרוק אותו בסוף כי הוא בכלל לא כמו שתכננתי ואפילו מכוער.
כנ"ל צילום, לכל אחד יש מצלמה בפלאפון ואני כל הזמן נתקלת באנשים עם מצלמות שבטוחים שהם צלמים כשהם בעצם לא עשו כלום. נכון שיש טכניקות וציוד והכול, אבל גם בצילום פשוט בפלאפון אפשר ליצור אומנות מיוחדת, וגם בשימוש במצלמה הכי יקרה אפשר לצלם תמונות משמימות.
את צודקת שבכתיבה אין גבולות, וגם אני כשאני כותבת אני ממש לא נצמדת לחוקים. אבל אני יודעת את החוקים. אני מכירה מושגים בספרות, קראתי אינסוף שירים מאינסוף סגנונות, נחשפתי להמון משוררים וסופרים. וככה בכל שיר אני משלבת נגיעות מדברים גבוהים ואיכותיים יותר, וככה לפעמים אני מצליחה לכתוב שירים שאני יודעת שהם טובים. ועוד הרבה יותר שירים שאני כותבת ויודעת שהם לא טובים, כן? אם כבר הזכרתי את עניין המודעות
שורה תחתונה: צריך להכיר את החוקים כדי לפרוח מתוכם.
יעלרק חשוב לי להדגיש - נכון שצריך חוש, אבל אם מודעים לרמה שלך ביחס לרמה שנחשבת טובה זה עוזר מאוד.
(לדוגמה, אני לא מציירת טוב אבל ראיתי המון ציורים מקצועיים. כשאני מציירת אני משתדלת להשתמש בטכניקות שראיתי ולמדתי ולפעמים זה באמת עוזר, אבל גם כשזה לא אני יודעת שזה לא וממשיכה לצייר לעצמי. לא אומרת להפסיק ליצור, הדגשתי את זה כמה פעמים. פשוט להיות מודעים. ולהיחשף לכמה שיותר יצירות זה הפתרון)
סלט מקולף(תודה רבה
שימחת)
דייקת את מה שאמרתי.
אתה כבר מדבר לעניין נו נו
יש מי שייענה?

לב סדוקהרבה כוחות יקרה!
הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך
אין פה שום משפחה חדשה בשכונה ![]()
פסיפס הוא במה ליצירות. כלומר שם נמצאות יצירות שעברו סינון וביקורת, ואפשר להיכנס לשם ולקרוא המון דברים יפים ואיכותיים.
הפורום הוא הדרך לפסיפס, מה זאת אומרת? נניח שאני רוצה לפרסם שיר. אני אכתוב אותו כאן, אקבל ביקורת ופרגון, אדע פחות או יותר אם השיר טוב או לא (כן, יש שירים לא טובים. הם טובים כי כתבתי אותם אבל לא מעבר. אני אהנה לקרוא אותם, אבל אני לא אתן לאחרים כי הם פשוט לא טובים) (מודעות זה דבר כל כך חשוב, באמת) ואשנה לפי הביקורת של החבר'ה החכמים פה. לא חייבים להתחשב בדעה של אף אחד אבל זה מומלץ. כמו שכתבתי כאן לא מעט, השיר הוא חצי שלנו אבל גם חצי של הקוראים.
וזהו, אני שולחת אותו לפסיפס ושם הוא זוכה לחשיפה ולמקום של נצח, ולא נבלע בין מאות השרשורים כאן.
עזרתי?
לב סדוקתודה!
אני אישית נורא נהנית שמראים לי במה אני יכולה לשפר
(ודרך אגב התגובות שלך נורא ענייניות אז תודה...)
בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.
החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"
הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.
זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".
אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.
מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?
בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.
רצון מאבד סופית את ההכרה.
כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".
אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.
חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.
כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.
אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.
איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.
"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.
בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"
שיר או סיפור קצר עד 250 מילים
הנושא הוא "אמת"
תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים
אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים
יש פה הרבה מוכשרים...
בהצלחה
לפי התקנון.
אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה
לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם
חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅
הרמוניה
סופר צעירהנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות
עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת
לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ,
בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא
מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ.
עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ
בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ,
תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד
תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ.
לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת
לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ,
יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם
וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ.
מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם,
וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת.
לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת
וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ.
ידעתי שמוכשרים פה
אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית
את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין
וממש אהבתי את הבית האחרון

טאבילא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח
אם זה אפשרי אין לי בעיה
סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;
גולמי, אבל:
מבעד לאישון עיני
המשתקף באישון עיני במראה
ובאישון עינך
נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ
כל האמת
האמת כולה
על בושה בלתי־מוסברת
שמלווה את נשימותיי
מוסיפה להן נופך צילי
כמו הפחד מרעשי לילה
הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף
הנשטפים בגאות ושפל
ובגלים מתנפצים של אמת
האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,
טינה שאני שומר כלפי העולם
לְעולם, ולעצמי
כמו קור בלתי־נסבל
מתלכדים גבישים של אמת ופחד
במערות הלב השחורות כאישון
נשקפת מבעד לְחלון הנשמה
סכנת התמוטטות
תחת כובד כל האמת כולה.
מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.
יפה מאד!
הכל שר, מזמזם, הומה
מיילל, רועש, סואן
דומה הדבר הזה
למשהו
אך דומם הדבר ההוא
מכבר.
זה גדול
תקיעת שופר,
קול תרועה.
הנה הוא בא,
הנה הוא בא.
אבל הוא לא ענה,
וגם לא צלצל.
צחוק של ילדים,
רחובות מלאים.
מי זה הוא האיש,
שחוצה את הכביש?
קול מבשר,
אנחה גדולה.
משיח בא.
משיח בא.
אַסְלָה תַּמָּה
אַסְלַת הַחֵן
מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן
קוֹרֵאת לִי: הֵן!
קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ
וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה.
בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה
נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה
נָפְלָה שְׁדוּדָה
מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.
מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ
בּוֹקַעַת זְעָקָה
שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!
נָפְלָה הָאַסְלָה
לֹא תּוֹסִיף קוּם
עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.
הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה
מפריעים ללמוד תורה
נובחים נביחות שבעל פה
אין להם מורא
יש אחד מרוט
נכנס לפעמים בצעד ארוך
לא נובח, מחרחר
אין תחרות
הרבה פעמים הוא מאחר
היום ניסיתי שוב, והשיר כביר
מרתק אותי הרקע
עומק ראוי לשמו. תודה
היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם
דוּר דוּר עלסו הפרפרים,
גוף גוף שחקו כעוללים
דווי דווי עלו החכמים
שור שור עמלו החסידים
צוף צוף, הגו משוררים!
עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.
"משפצים כאן",
הם אמרו.
אז חיכיתי על מפתן השער,
הדקות והשעות עברו.
המשכתי להגיד את פרקי התהילים,
שיפעלו שם.
יעוררו רחמים.
על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.
והמואזין קורא לגויים.
והם, ימח שמם- עוברים.
והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-
מסתכלים עליי. נועצים.
ודמעות רבות,
אם אשכחך ירושלים.
והקריאת מואזין ממשיכה.
ולי- אין עדיין כניסה!
כך מרגישה גלות.
ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,
אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".
ונכנסתי.
והרגשתי,
ככה מרגישה גאולה.
ככה מרגישה תקווה.
כתבת יפה.
מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר
אֶת הַשַּׁחַר,
אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן
וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי
לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ
הוא נכנס החליט שהגיע הזמן
הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים
שדכנית
זהו להיות רציני
מתיישב מחכה לתורו
מסביבו עוד כמה נשמות אבודות
באות לנסות את מזלן
הוא נכנס
מתיישב מולה היא נחמדה
מחייכת
הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק
היא שואלת שאלות והוא עונה
יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה
היא מתחילה לשאול
זו הפעם הראשונה?
כן, הוא עונה קצת בהיסוס
זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג
מה חשוב לך?
נשמה
שהכל יהיה מדויק
היא מקלידה הכל
הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה
והכל כל כך מושלם
הכל AI
לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים
מישהי בחוץ מחכה
באת לשדרג?
שואלת אותה המזכירה
היא עונה שלא
דווקא הפוך, להחליף
להחזיר לדגם הישן.
המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן
הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה
אין לו אופי אסרטיביות כלום
אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר
תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר
בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו
שלום, כאן משטרת התנועה
שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?
מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?
לא, מה פתאום, למה מה קרה?
רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?
חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת
זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות
למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?
לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת
אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת
טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה
שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה
היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה
וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה
טו טו טו
אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה
תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה
משהאחרונהואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.
יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.
@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.
@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה
@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם
וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו
לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.
ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.
אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.
הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים
לגבי מקום..
סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.
תודה. מחזקים דברייך.
התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.
כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.
"והבור ריק אין בו מים"
..
או שטעות למחוק?
אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.