שלום וחג שמח!, אני מעלה לכאן חלק גדול מתוך קונטרס שנמצא בשלבי הכנה, ש"תכליתו" היא למנות את רוב ענקי התורה בעלי ההשקפה הדת"ל - כולל 1. הוכחת היותם ענקי תורה (היאך אני מגדיר "ענק תורה", ראו בחלק ההקדמות של הקונטרס) 2. הוכחת היותם בעלי תפיסה דת"ל קדושה (גם בנוגע למהי הגדרת "תפיסה דת"ל", ראו בחלק ההקדמות),

דהיינו שעיקר החידוש בקונטרס זה הנסיון, בס"ד, להוכיח את היותם ענקי תורה ובעלי תפיסה דת"ל, ע"י איסוף מקורות המפוזרים בספרים שונים, כי פעמים שבכמה וכמה ספרים שתכליתם היתה מניין ענקי תורה דת"ל כדוגמת: דורש בציון או אנצקלופדיה ציונית דתית (להלן מכונה אצ"ד) ועוד, לא שמו דגש על ההוכחה של דבריהם כנ"ל.

אומנם "התכלית היותר שלימה", שאני מייעד לקונטרס הזה, היא להוכיח את התובנה - שלא היו יותר ענקי תורה לציבור הליטאי חרדי בפע"צ, וכ"ש לציבור הספרדי חרדי בפע"צ (וכן בנוגע לציבור החסידי חרדי, דהיינו שסך כול הציבורים החרדיים בכללות, הם שלושה - ליטאים, ספרדים וחסידים), כלפי הציבור הדת"ל!!, ולשם הוכחת תובנה זו, הוצרכתי לבאר את הנחת היסוד שלי הנשענת על דברי ריבותינו הקדושים ממה שכתבו במפורש (ראו בחלק ההקדמות), ולאחר הנחת יסוד זו - עליי היה למנות כמעט את כל ענקי התורה הדת"ל, עם הוכחת היותם ענקי תורה ובעלי תפיסה דת"ל כנ"ל, ולאחמ"כ למנות כמעט את כל ענקי התורה החרדיים, שמוכח או שיש לשער שהם היו ענקי תורה וגם בעלי תפיסה חרדית (ראה מש"כ בחלק ההקדמות, בעניין היאך אני מגדיר ענק תורה בתור בעל תפיסה חרדית, שפעמים גם אם לא מפורש בדבריו אני מחשיבו כחרדי, עיי"ש), ואז להראות לקורא הקונטרס, שהנה זה פלא - אבל פחות או יותר ענקי התורה של הציבור הדת"ל שווים בכמותם ואיכותם אל ענקי התורה של הציבור הליטאי חרדי, שהוא הציבור שהיה עם הכמות והאיכות הכי גדולה של ענקי תורה (יש דברים שכאלו אצל הרב עובדיה, ואני חושב שמי שמכיר קצת הסטוריה רבנית, וגם ספרות רבנית, יודע שכמות ואיכות גדולי התורה בציבור הליטאי הם הגדולים ביותר), ואם ביחס אליהם אנחנו שווים פחות או יותר, ק"ו  כלפי הציבור הספרדי חרדי שלצערי מונה מספר זעום של ענקי תורה (כמובן אני חייב, לציין - שהרבה ענקי תורה ספרדיים, נחשבים אצלי כבעלי תפיסה דת"ל מובהקת, כדוגמת הגרבצ"מ עוזיאל זיע"א ועוד ועוד, אוסיף לציין שאני בעצמי נמנה על עדות המזרח...), ברם היות והקונטרס עדיין בשלבי הכנה, אז תכלית שלימה זו עדיין אי אפשר לראותה מן מה שאעלה לכאן בס"ד.

אוסיף לציין שעקרונות הקונטרס על פרטיהם היו לפני מורי הגר"א שרקי שליט"א, והוא אמר שהם לגיטימיים, ואף הוסיף לומר לי שאם חשוב לי העניין הזה (אני מבין שכוונתו היתה האדרת התפיסה הדת"ל הקדושה), אז חשוב שאסיים את הקונטרס עכ"ד. כמובן שאני מתכנן להראות זאת לרבנים נוספים, כולל לחוקרים את הנושא.

כל מי שיש לו מה להוסיף, לכל ערך וערך של ענק תורה - בין עם זה הוכחה על היותו ענק תורה (לפי הגדרת הקונטרס המובארת בהקדמה, דהיינו שליטה בכל הש"ס דף על דף) ובין עם זה הוכחת היותו בעל תפיסה דת"ל, חשוב שיגיב ויציין לי את הדברים, בתודה מראש, מתייג: @לך דומיה תהילה,@אריאל יוסף, @אורות מאופל, @יש נשמה למדינה, @נחמיה17, @חסדי הים, @חידוש , @אדם כל שהוא, @כבתחילה, @פעם הייתי עוגי, @ק"ש, @ד., @נפש חיה., @מבשר שלום, @והוא ישמיענו, @צהרים, 

אתייג את הקונטרס בוורד 20190509132900.docx, ואני גם מעתיק אותו לשירשור, תהנו...

קונטרס "ענקי התורה של הציבור הדתי לאומי", תכליתו השלימה: "לברר שהציבור הדתי לאומי נשען על ענקי תורה בכמות ובאיכות שאינה פחותה מציבורים אחרים בעולם התורה"

פתיחה (פתיחה א. "תכלית הקונטרס"- "בירור קדושתו" העליונה של הציבור הדת"ל, ועוד ענינים. פתיחה ב. "החידוש שבקונטרס")

א.- נתעוררתי לכתוב קונטרס קטן זה, מאחר ונחשפתי במהלך השנים ל"תופעה כואבת" והיא: שחלקים רבים בשלושת הציבורים החרדיים (ליטאים, ספרדים וחסידים) לא מייחסים "ערך", וחלקים לא מעטים אף מרשים לעצמם "לזלזל" בלשונות גנאי - בציבור הדת"ל כולל בחלק התורני שבו, ולצערי הנורא פעמים לא מעטות אף ברבניו הגדולים הן מהנפטרים לבית עולמם והן באלו שעודם חיים איתנו היום!! (ובתור אחד שלמד בישיבה חרדית מהטובות ביותר והיה בתוככי הציבור החרדי, ולאחר מכן עברתי לבית אימי וחדר הורתי ישיבה גבוהה דת"ל מסויימת, כתבתי בהרחבה במק"א מאמר שלם על תופעה זו, אשר בציבור הדת"ל עצמו לא מודעים כ"כ לגודל התופעה הזו באיכותה וכמותה השליליים, וכמובן שמה הם מודעים לו הוא מספיק חמור מאוד!). ונראה ברור שאחת הסיבות העיקריות שמביאה אותם להתייחס כך לציבור הדת"ל הינה -  שהם חושבים, במקרה הטוב (כי במקרה הרע, שברוך ה' הוא שולי – הם טוענים שהרב קוק ותלמידיו ועוד כמה מגדולי הציבור הדת"ל, לא היו ענקי תורה צדיקים!, וה' הטוב יכפר), שרק מעט מאוד ענקי תורה השתייכו לתפיסה הדת"ל בצורה שאפ"י לא מתקרבת להשתוות לכל אחד משלושת הציבורים החרדיים האחרים, ועל כן אין לתפיסה הדת"ל זכות קיום, וזה מתיר להם לזלזל בתפיסה הדת"ל ובציבור הדת"ל על כל חלקיו שהולך לפי אותה תפיסה (אם כי זו איננה הסיבה היחידה, וגם אם יהיה ברור להם שהיו ענקי תורה רבים שהשתייכו לציבור הדת"ל, עדיין חלק מועט ימשיכו באותו היחס הכואב, וזאת משום שישנה סיבה נוספת והיא "חוסר מוכנותם לקבל שישנה דעה אחרת שחולקת על הרבנים שלהם באופן משמעותי מאוד" במובן שאי אפשר בכלל שיהא איזה שהם ענקי תורה שיחלקו על דעת רבניהם כדוגמת המחלוקת בעלת ההבדל הגדול בין התפיסות החרדיות לבין התפיסה הדת"ל!, ועל כן מתוך כך חלק קטן עדיין ימשיכו באותו היחס הכואב המזלזל בדעה האחרת – ולענ"ד ברור שמצב זה נובע "מעבודת ה' גלותית" שבה האדם מודע רק לפרטיותו ולא מודע למציאות הכללית ואכמ"ל), והיות וברור לי בתור בוגר ישיבה גבוהה דת"ל, שמחשבה זו של אחינו החרדים ביחס לעולם התורה שלנו, היא טעות מוחלטת!, על כן אזרתי כגבר חלציי לברר האמת ולכתוב קונטרס שמוכיח שהציבור הדתי לאומי היה משופע בענקי תורה מובהקים שאינם נופלים בכמות ובאיכות מן ענקי התורה של ציבור חרדי זה או אחר, ושאף השתייכותם לתפיסה הדתית לאומית היתה בצורה מובהקת, כל זה בס"ד בחסד השם עלינו.

- וראה בעניין "תופעה זו" לשון מרן הרצי"ה זיע"א באיגרת אל אדם מסויים שהציג תפיסות "של ביזוי-תורה וחילול-השם, רח"ל" כלשון הרצי"ה בתחילת האיגרת, הובאה בקובץ ניצני ארץ חלק י"ט עמ' 50 ובחלקה הראשון עוסקת בעניין המחלוקת של רבנים חרדיים כנגד הגר"ש גורן זצ"ל - לאחר שציין בתחילה שהגרי"א הנקין אמר ש"אין להרהר אחר הוראותיו של הגאון ר' שלמה גורן שליט"א... כנגד זה יש לזכור ולהזכיר קדושת דברי חז"ל הנוראים, במסכת קידושין כי כל הפסול פוסל ומכאן הידיעה כי הפוסל פסול, ובסוף מסכת יומא ההבחנה בין תלמידי-חכמים מקדשי השם אל כאלה שהם מחללי השם רח"ל, ובחומר לשון-הרע, במסכת ערכין דף טו, שהוא שקול כמו שלשת העבירות החמורות ביותר מהכל, ג"ע ע"ז וש"ד, ושהוא כאילו כופר בעיקר. ומה נאמר ונדבר על רגעי- זמן בישיבה, שהם מוקדשים לשקידת ההתגדלות וההתעלות בתורה וטהרת-קדשה, והם מוצאים לביטול-תורה וחומר ביזויה וחילול כבודה של אורייתא וקודשא-בריך-הוא", והמשיך לכתוב על תרבות המחלוקת של הרבנים החרדיים כנגד הגר"ש גורן וז"ל: "ומלבד כל זה וממעל לכל זה הלא פשוט וברור הוא שכל הכרעות ובירורים בחילוקי-דעות בהלכות והליכות, יש להם מקום וערך רק מתוך דיונים אמתיים הדדיים ומיצויי תוצאותיהם הנכונות והצודקות, כמובן ביחסי כבוד והגינות וידידות מקדשי השם, וכמו שהודיעונו חז"ל על יחסי בית-שמאי ובית-הלל, שאע"פ שהיו מחולקים בדעותיהם והליכותיהם היו נוהגים כבוד וידידות אלו באלו, - ולא מתוך קינטוריא ושנאה ושחיתות מדות וחה"ש ח"ו של כתבי-פלסתר ודיבות" הרי שכותב שבירורים בחילוקי דעות צריכים להיות בצורה מכובדת ושלא מתוך זילזול – בכך שהם מקנטרים או מפיצים כתבי פלסתר כמו שעשו על הגר"ש גורן וכו', ומה שנאמר באיגרת הזו בעניין המחלוקת עם הגר"ש גורן זצ"ל, נלמד מאיגרת במק"א באופן כללי וגורף על דרכם של הציבורים החרדיים, שעניין ה"אגודה" הוא פירוד הוו"ד בהתורה הגואלת במהדורה החדשה ניסמן בכרך הנמצא בהרחיבי ויש לציין ולצטט, ואח"כ מצאתי שמרן הראי"ה בעצמו באגרות ראי"ה ח"ד אגרת רנט' עמ' שכא' במהדו' מכון הרצי"ה תשע"ח כתב בזה"ל: "צר לי על המהלך של אגוד"י שהולכים ועוסקים במגמה של הפרדה בין אחים", וכן ראה דברי הרצי"ה במאמר על המזלזלים בתפיסה הגאולית שצויינו לקמן, וראה בעניין זה לשון מרן הגר"א שפירא זיע"א במכתבו לבן ישיבה הובא בקונטרס "אחד היה אברהם" עמ', וז"ל:"... צוטט בדף הנמצא בניילונית..", כן ראה לשון השאלה בספרו מורשה צוטטו דבריו בהרחבה לקמן: "בעניין מדינת ישראל, נשמעת לעתים קרובות הטענה שמחלישה אנשים בתוכינו, ובעיקר בני נוער, ש"רוב גדולי הדור התנגדו לציונות", או ש"רוב הגדולים היו נגד הקמת המדינה", או כל מיני טענות מהסוג הזה. מה דעת הרב בנידון?..." הרי שמעיד על טענה שכזו שנטענת על ידי אנשים חרדיים ושדבר זה מביא להחלשת אנשים בתוכינו, וראה דברי הרב דודי דוקודוביץ' יבדלח"א בשיעור וידאו הנקרא?? , וראה גם דברי הר"א ווסרמן שליט"א בעלון קרוב אליך??....                                     

- אם כי יש להוסיף שהסיבה המחייבת אותנו להפסיק את "התופעה" הזו, אינה רק בגלל הצורך "לברר את האמת", בפרט שמחשבה שיקרית זו מביאה לפגיעה בציבור קדוש, ציבור שדבוק בתורה והוא חלק ממסורת התורה – שפגיעה בו זה פגיעה בתורה הקדושה עצמה!, אלא שבאמת יש כאן תוספת סיבה, שעומדת מול עניי, וחשוב לי מאוד לברר אותה, ולבסוף אציג לה מקורות מתוך דברי ריבותינו הקדושים זיע"א – שהיות ו"ההכרה האמיתית בערך של הציבור הדתי לאומי" הינה, שרק הוא הציבור שמודע לאור של ארץ ישראל שהוא אור הגאולה, ושמתוך כך כל חלקי עבודת ה' שלו מושפעים מאותו אור בהיר וגבוה מאוד!, וזה אומר שהציבור הדת"ל הקדוש חי באופן "ממשי" (בסיגנון של הרב שג"ר, ואולי יש למצוא לזה סיגנון ביטוי אחר יותר נפוץ) את התפיסה השיכלית שלו שאנו ב"תקופת הגאולה" אשר הוא מרבה לכתוב ולדבר עליה.                                                                                   

ואוסיף לנסח זאת בצורה אחרת - אין כאן רק "כתבים קדושים" של מרן הרב קוק ותלמידיו הגדולים ושל שאר ענקי התורה של הציבור הדתי לאומי, אלא גם "ציבור קדוש" שמתחיל לחיות באופן "ממשי" את המדריגה הגבוהה של הגאולה שבה עוסקים אותם כתבים שנכתבו על ידי קדושי עליון!!. על כן לאור "תוספת הסיבה" הזו חמור בכפלי כפליים התופעה הכאובה הנזכרת למעלה, שכנודע היא מכוונת בעיקר כלפי הציבור הדת"ל הרחב על כל חלקיו ללא שום הבדל, היינו כולל החלק התורני שבו, ולחרפתם יש פעמים שהיא מכוונת אף כלפי ענקי התורה קדושי עליון של הציבור הדת"ל (ראה עוד בזמנו של הגרצי"ה קוק, שהם זילזלו בלשונות גנאי בתפיסה הדת"ל שאנו בהתחלת הגאולה, ועל כך כתב הגרצי"ה מאמר ?, שבו הוא כותב מחום ליבו, איך אפשר לדבר כך על התפיסה הזו, שכתבוה במפורש גאוני עולם קדושי עליון, ומביא לדוגמא את הישועות מולכו המפורסם ש"קרוב לוודאי שנתנוצץ אור הגאולה" ועוד. דרך אגב – כמובן שאפשר "לחלוק ובחריפות", אבל אסור להשתמש ב"לשונות גנאי" כלפי הדעה האחרת וכ"ש כלפי נושאי הדעה, הרבנים והציבור ההולך בדרכם).                                                 

- ואשתדל לציין מקורות ל"הכרה" הזו בערך של הציבור הדתי לאומי: נמסר לנו ממרן הגרצי"ה זיע"א בקונטרס גדול שימושה כמדומה פיסקה כה' הוו"ד בספר צבי קודש שנכתב על ידי הר"ש אבינר יבדלח"א, וכן תועד בלשון המדוייקת של אחד מבעלי המעשה ששמע מפי הגרצי"ה בספר "מתלמידיו יותר מכולם", וז"ל בעל המעשה הנמצא בספר שנזכר אחרונה: "..." . וכן יש לציין שהרצי"ה אמר פעמים רבות, שעמ"י מול שאר העמים הוא "ישיבה מרכזית עולמית", וזה הלשון בשיחות הרצי"ה כרך עמ"י שיחת עם ישראל מס' 8: "..הכרה מקורית אמיתית אלוהית שקיימת בתוך האנושיות נקודה מרכזית עולמית. אנו – כלל ישראל, כנסת ישראל, עמ"י – הננו ה"ישיבה המרכזית העולמית" של כל האומות, המורים והמחנכים, מפיצי אור האמונה ואור הדעת.. עמ"י הוא המרכז, "הסגולה מכל העמים"", וכ"כ בספר השיחות המוקלטות על אורות התורה? ועוד, דהיינו לפי"ז עניינו של הציבור ההולך בדרכה של ישיבת מרכז הרב מול שאר הצבורים בעמ"י גופו, הוא מעין היחס בין עמ"י לשאר העמים!!, שזה עפי"ד הכוזרי המפורסמים, שהרצי"ה היה חוזר עליהם רבות, יחס של "לב" מול "איברים" בעמ"י, ונראה הכוונה בזה שאנו אלו "המקושרים" בקדושת הכלל השורה בא"י (ראה לשון הכותרת לפ"ג באורות ישראל: "ההתדבקות וההתקשרות בכללות ישראל", ועוד רבות), ומימלא אנו "שבונים" אותה (ע' באורות התחיה פ"ו, פיסק' ב' שכותב שיש לנו עבודה "לבסס" את נשמת ישראל בקרבה ו"ההאדרה" והתעלות" שלה, ולכאו' אלו שני ענינים "בבנייה" של הנשמה הלאומית, ש"ההאדרה וההתעלות" כלשונו שם, עניינם שיכלול "עצם המציאות" הפנימית של האומה, ואילו "הביסוס" של הנשמה בקרבה עניינו "גילוי" המציאות הפנימית בתוך הצד החיצוני הגלוי של כלל ישראל, בלאומיות החיצונית!, או ע"פ הסיגנון דלעיל את "הלב" הנסתר בתוך "האיברים" הגלויים, עיי"ש היטב. וע' באורות התורה פ"ב בענין השפעת היחיד על הכלל, וזה המכוון בדחז"ל: "אל תקרי בנייך אלא בונייך", ואכמ"ל), וכדברי מרן הרב הנזיר במבוא לאורה"ק עמ' 21: "מוצא חכמת הקודש של הרב, היא כללות נשמות ישראל, ומגמתה גאולת כנסת ישראל, ותחית קדשה. וכן היה דבר הרב, בהבדל דרכו מהחסידות החדשה, הקרובה לו: אני בונה האומה",                                                                   

והוא כדברינו בביאור ענין הציבור הדת"ל תורני כמעין "לב" בעמ"י, והבנה זו מתחברת עם דברים של הרצי"ה שהובאו לעיל ובעוד מקומות נוספים, שעניין הציבורים החרדיים (שהם כולם השתייכו להסתדרות אגודת ישראל באותו הזמן) זה "פירוד", דהיינו שהם שייכים מצד מדריגת עבודתם הרוחנית רק בבנין "האיברים" של עמ"י, שהם מפורדים, ולא "בלב הפנימי" שהוא מציאות אחת כללית, והוא המקיים את האומה כולה - את האיברים השונים. ובאמת שכן פשוט לעוסק בצורה רצינית בתורת הרב קוק ותלמידיו הקדושים, שהלא תלמידיו כתבו במפורש בכמה וכמה מקומות, וכן נרמז על ידי הרב קוק עצמו בכמה מקומות – שענינה של תורת הרב קוק היא ההמשכה של אור הגאולה, הוי אומר שעל ידי העיסוק בתורת הרב קוק אפשר להתוודע אל אור הגאולה העליון ולחדש על ידי זה את כל חלקי עבודת ה', וכמובן שלהתוודעות אל ה"הארה" מתלווית "הסברה שיכלית" של עניין הגאולה בצורה מעמיקה וכן של כל חלקי עבודת ה' שהתחדשו בתקופת הגאולה, אומנם עיקר החידוש הוא שישנה המשכה ממשית של אור הגאולה על ידי כתבי הראי"ה קוק, ראו למשל פירוש הגר"ד הכהן, הלא הוא מרן הרב הנזיר הקדוש, בספר חוג הראי"ה החדש שיצא בשנת תשע"ח, בפירושו לפיסקה הראשונה של אורות הקודש, הלא היא פיסקת "חכמת הקודש הפועלת", וזלה"ק: "....", כן ראו דבריו במבוא הראשון שבאורה"ק ח"א שבתורת הראי"ה ישנו את ה"מה" וישנו את ה"איך" ושניהם נצרכים מתורת הראי"ה עיי"ש, וכן נאמר במפורש או עולה באופן ברור מן דברי מרנן הגרי"מ חרל"פ והגרצי"ה קוק זיע"א ומתלמידי הרב קוק רבים נוספים,ֹ וכמפורסם, אולם אין כאן המקום להאריך בענינים אלו, רק נוסיף לציין לדברי רב גדול שהיה בדור מאוחר מהם, הלא הוא הרב שג"ר זצ"ל, שכך כתב בספרו ביום ההוא בעמ'? וז"ל: "....", ועל כן הציבור הדתי לאומי שעוסק  בצורה רצינית בבתי המדרשות שלו בתורת הרב קוק זיע"א ורואה בו "מורה דורות הגאולה", הם אלו שמודעים באמת להארת הגאולה ועל ידי כך מחדשים את כל חלקי עבודת השם שלהם, וגם כאשר הם עוסקים בתורות אחרות שנתחברו בגלות כמו תורת החסידות, או תורת המהר"ל או תורת רמח"ל וכדו' הלא הם מחדשים אותם, והופכים אותם לארץ ישראליים בהירים!. אם ניקח לדוגמא את תורת החסידות הרי שכאשר דתי לאומי מובהק שמקושר באור הבהיר של תורת הרב קוק עוסק בחסידות המתאפיינת בהתלהבות – הוא הופך את ההתלהבות החסידית להתלהבות שיש בתוכה אור בהיר שמרומם את החסידות עצמה לאין ערוך מכפי שהיא נמצאת בציבורים החרדיים שלא זכו להיות מחוברים לתורת הרב קוק, וכאשר דתיים לאומיים לוקחים את תורת החסידות בצורה רצינית – הן מבחינת ה"עיסוק בתורתה" באופן קבוע על מנת להיות מחובר אל הויית ההתלהבות שלה ועל מנת לדעת את ההדרכות ואת ההסברים שלה בעניני עבודת השם ("ההסברים המושכלים" נמצאים בעיקר בתורת חב"ד ולא בתורות חסידיות אחרות וכלשונו של מרן הראי"ה קוק על תורת חב"ד: "החסידות העיונית", אולם בשאר התורות ישנם בעיקר "הדרכות מעשיות" בעבודת השם ובשניהם יש את "ההויה של תורת החסידות" שהיא ההתלהבות כנז"ל), והן מבחינת ה"יישום המעשי" של ההדרכות שלה כדוגמת מקווה, דגש מיוחד על עבודת התפילה ועוד, והכל מתוך העיסוק הרציני בתורת הרב קוק כנז"ל, הרי שהם ממש "חסידות ארץ ישראלית", ובדרך זו צועדים ישיבות כמו: רמת גן, רועה ישראל ביצהר, שבי שומרון, רמת השרון ועוד ועוד, וזה עניין נוסף בעוצמתה האדירה של תורת הרב קוק והציבור הדתי לאומי שהולך בדרכה, שלא רק מצד עצמה היא מחודשת כי אם גם בכך שהיא פועלת לחדש את התורות של הגלות!! ועל פעולה זו כתב הרב קוק בעצמו ב? וז"ל:"..." . כן נציין לדברי הרב יוסי רודריגז שליט"א בקונטרס "שירת הרוח הלאומית"?.... . ולסיום אכתוב בקיצור עדות חיה משל עצמי, הדל באלפ"י, בעניין ערכו הנשגב של הציבור הדת"ל לעומת הציבורים החרדיים – למדתי בישיבה חרדית כמה שנים, והייתי חרדי לכל דבר החל מן ההתרגשות המוסרית הליטאית דרך החשיבה החרדית עד קיום הנהגות חרדיות שונות כולל צורת הלבוש החרדית, השכונה שלנו הייתה רובה ככולה חרדית, כך שגם במעט הזמן שלא הייתי בישיבה כמעט תמיד התפללתי ולמדתי בבתי כנסת ובתי מדרשות חרדיים (למעט מקרים בודדים מאוד, שהתפללתי איזה תפילה בבית כנסת דת"ל), תקופה מסויימת אף למדתי חודשים רבים בכוללים חרדיים שונים, שמעתי את השיג ושיח שלהם, וראיתי את צורת הלימוד שלהם, דיברתי עם חלק מהאברכים שיחות נפש על הקשיים בעבודת השם ועוד, כן דיברתי בזמנים שונים עם בחורים צעירים ובוגרים מהישיבה שלי שיחות נפש על הקשיים בעבודת ה' שישנם ועל ענינים נוספים, בקיצור הייתי מעורה בחברה החרדית, ותופס את עצמי כחלק ממנה בכל המובנים. לאחר מכן הלכתי לישיבה גבוהה דתית לאומית חשובה ועברתי שינוי אדיר קדוש בס"ד, והעיקר החשוב ביותר שיש לי לומר מכל "התקופה החרדית" שעברתי, בשני מילים: "חושך גדול", ובצורה רחבה יותר: אומנם יש דברים טובים רבים אצל ההולכים בדרך החרדית: כמו ירא"ש, עמל תורה, ידיעת נגלות התורה ועוד, אבל אין זה מיוחד להם, וכן הוא גם בישיבות הגבוהות הדת"ל (לדעתי אף ברמה יותר גבוהה מבחינות שונות), ועל כן כתבתי שעיקר מה שיצא לי לקבל משם, זה את החוויה והתובנה על החושך הגדול שיש שם בשונה מהדרך הדת"ל הבהירה, אני לדוגמא (יש לקוות בשבילם, שאני מקרה קיצוני בצורת התגובה שלי שהגיעה עד כדי בכי, אבל כולם נמצאים בחשכה, לצערי) הייתי ממש בוכה מרוב קושי והחושך שהייתי חווה, הייתי מרגיש מין "פחד נסתר" מהשהות בביהמ"ד, יש לי עד היום דפים שנשארו מהתקופה ההיא, שאני כותב עליהם כל מיני בקשות ותחינות מהשם שיוציא אותי מהמצב הנוראי שאני נמצא, הרגשתי שאני בכמין "בית כלא נפשי" שסוגר עליי מכל הכיוונים וחונק אותי לכדי מצב של מוות רוחני!!, הרגשה של "מות הרוחניות האמיתית", מיתת ה"רוחניות הבהירה" של א"י-נשמת האומה-גאולה, שכל אלו מהותם שווה, והיא המביאה את האדם לחיות בצורה נכונה!!, ההארה הבהירה הזו שורה אך ורק בבתי המדרשות הדת"ל הקדושים נורא!, אני יחדד ויאמר: גם המציאות הרוחנית של "התורה" אצל החרדים – היא מציאות חשוכה וקודרת, וכדברי חז"ל: "לא זכה נעשית לו סם המוות"!! וזאת משום ש"אינם מברכים בתורה תחילה" כדברי מרן הרצי"ה בזה, שבאופן הכי פשטני כוונת דבריו – שאומנם תורה היא קדושה מצד עצמה, אך המצב הנכון-הבריא הוא להיות קשורים בשני האורות – גם באור התורה וגם באור ישראל, ומי שמנותק מהארת ישראל השורה באומה, ובאה לידי גילוי בכל יחיד ויחיד אך ורק ע"י "אוירא דא"י המחכים" (והיא אף מלובשת-גנוזה בעפר הארץ הגשמי, וכן בעניני הלאומיות הגשמיים כדוגמת המדינה והצבא, שכידוע גנוז בהם רוח האומה, או בלשון הרב באורות התחיה פ"ו "הציורים הרוחניים שבנשמת האומה" עיי"ש), ושמצב זה שבו האומה שבה לארצה, וע"י כך נשמתה – שהיא "כללות" כל היחידים במהות אחת, מתגלה בתוך גופה – שהוא "סך" כל היחידים, דהיינו כל יחיד ויחיד באופן פרטי, ושזה נקרא גאולה כדברי המהר"ל נצח"י פ"א ועוד ששיבת העם לארצו זה נקרא גאולה, והיא נקראת גם "יקיצת האומה" דהיינו התגלות הפנמיות בחיצוניות, שז"א התגלות הכללות בתוך כל יחיד ויחיד כנ"ל. אזיי החרדים היקרים שאינם מקושרים בשני האורות עבודת ה' שלהם חסרה נורא. ולא רק התורה גם שאר חלקי עבודת ה' אצלם, נמצאים באותו המצב, וגם כיום כאשר אני נכנס ללמוד בבתי מדרש חרדיים, וכשיצא ושמעתי שיעור של רב חרדי, או כשאני מדבר עם אנשים חרדיים בתוך בתי המדרש שלהם, זוהי המציאות הרוחנית שישנה שם, לצערי.                                                                       

וכל זה היה חשוב שיהיה בידיעתנו, משום שזה יכול להוסיף לנו על ההכרה שתורת הראי"ה קוק הבהירה הביאה לעולם חידוש עצום וקדוש, כפי דברי ריבותינו הק' על כך שתורת הראי"ה היא הממשיכה אל תודעתנו את האור של א"י שהוא האור של הגאולה, וכל המנותק מתורת הראי"ה הוא מנותק מהרוחניות של הגאולה הנקראת בלשון ריבותינו: "תחיית הקודש" – דברים אלו הם מציאות פשוטה וברורה למי שהיה גם בציבור החרדי וגם בציבור הדת"ל, ויש לו נפש בריאה.   ראה גם וידאו של הרב אלישע ינון שהיה תקופה קצרה בישיבה חרדית ומתאר חוייתית ומברר שיכלית את המצב החשוך שישנו בציבור החרדי,  ראה גם דברי המשפיע מנדל ראטה שהוא נכד לאדמו"ר רבי אהרון ראטה בעל שומר אמונים שהובאו בעלון קרוב אליך פרשת תזריע תשע"ט עמ' 15, ויש לצטט תחילת דבריו המשמעותיים לעינייננו...   ראה גם עלון "אז נידברו" פרש' ויחי תשע"ט שנכתב על ידי רב חרדי (שהוא גם בן של רב חרדי) שלא נגה עליו אור תורת הראי"ה קוק, ומ"מ ראה שם היאך הוא מתאר את החוויה שלו לפני זמן חורף וכדו': "פחד"!! עיי"ש.  ראה גם בעלון ברסלב יצהר מובאים שם דברי אדם שלמד במוסד דת"ל והיה לו משיכה חזקה לתורת רבי נחמן ולא איפשרו לו לממש כמו שצריך באותה ישיבה שלמד בה, ועזב לציבור החרדי ברסלבי וקיבל תורה מפי גדולי משפיעי ברסלב, התחתן וניכנס לכולל חצות, והוא כותב שהוא נישבר והיה לו קשה מאוד, והיה חסר לו מאוד משהו מהדרך הדת"ל, והוא תלה זאת "במנטליות הדת"ל", אינני יודע מה בדיוק כוונתו באומרו "מנטליות דת"ל", אבל מה שבטוח הוא שהרוח הבהירה בציבור הדת"ל נובעת מתורת הראי"ה, ויש לו לדעת שהוא צריך לשלב את תורת רבי נחמן ותורת הרב קוק ולהיות כחלק מהציבור הדת"ל הקדוש.  יש לי גם לספר על אדם שכיום הוא אברך חרדי, ובמקור הוא למד בישיבת הסדר דת"ל, ושם לימד רב מסויים חרדי בעל כוח כריזמה גדול, שמשך אותו לאט לאט בחכמה לתוך הציבור החרדי, ולימים – לאחר ששם את כל בניו בחינוך חרדי, וחי כחרדי לכל דבר ואף למד בכולל אצל אותו רב חרדי כל ימיו (למעט מסירת שיעור באיזה ביה"ס, בשביל לעזור קצת בפרנסה), בנו הבכור בוגר המסלול החרדי מהטובים ביותר, בן של אברך תלמיד חכם, חזר בשאלה, והגיע למצב שהוא חי בדירה עם בחורה חילונית, ולא מדבר בכלל עם ההורים שלו וכו', ויצא לי להכיר את האברך הזה ולדבר איתו מעט בהזדמנויות שונות, והוא הכיר את הסיפור שלי על שלמדתי בישיבה חרדית ועזבתי לישיבה דת"ל, ופעם אחת אמר לי מתוך כנות אמת ומפח נפש - נכון, שאתה מרגיש שהתורה (או שאמר - עבודת השם) באה לך בצורה טבעית, טוב לך, נכון!?, והוא הביע הזדהות עם המעבר שעשיתי (היות וידע שאני רק הוספתי בירא"ש ובעמל התורה בישיבה הדת"ל, לפני כן הוא דיבר איתי גם בלימוד, והבין שזה לא נעשה מתוך פריקת עול ח"ו, אלא מתוך רצון קדוש לקירבת השם אמיתית ולעבוד את ה' בדרך המתאימה לתקופתינו), ונראה היה ברור שהוא מכיר בחסרון גדול מאוד שיש בדרך החרדית לעומת הדרך הדת"ל.        

סיכום קצר של פתיחה א' – ההתעוררות לכתיבת הקונטרס היתה מתוך ההתוודעות ל"תופעה" החמורה שהציבורים החרדיים מזלזלים בציבור הדת"ל על כל חלקיו, ונראה שהתופעה נובעת מתוך "מחשבה" עקומה שכביכול כמעט ואין ענקי תורה שהשתייכו לתפיסה הדת"ל, ועל כן הצורך לברר את האמת במיוחד כשזה פוגע בציבור הדת"ל היא "סיבה" לכתוב את הקונטרס,  אומנם "תוספת סיבה" היא "ההכרה בערך הציבור הדתי לאומי" שהוא היחיד שקשור באור של ארץ ישראל שהוא האור של הגאולה, ועל כן חמור כפליים הזילזול בציבור האמת הזה, וצירפנו מקורות מדברי ריבותינו הק' להכרה הזו. קיצור הקיצור – "תופעה" שנובעת מ"מחשבה" שהיא "סיבה" יחד עם "תוספת סיבה" והיא "ההכרה".

ב. - החידוש בקונטרס זה על פני ספרים וקונטרסים רבים שעסקו בנושא "גדולי התורה הדתיים לאומיים או הציוניים", הוא – שבקונטרס זה השתדלנו בעז"ה שהבירור הנכתב על כל גדול בתורה יהיה בצורה מדוייקת שהיא גם מבוססת על הוכחות, וכן ש"הדיוק והביסוס" יהיה בשני קטגוריות עיקריות אצל כל גדול בישראל, האחד – היותו "ענק תורה", השני – היות "בעל תפיסה דתית לאומית מובהקת" כפי שהוגדר בסמוך בחלק "ההקדמות" לקונטרס. אם כי, יש לציין שנעזרתי רבות בספרים וקונטרסים רבים, ובמיוחד בספר החשוב "אתחלתא היא" של הר"י דדון שליט"א שליקט מקורות רבים ומשם בארה.

הקדמות (הקדמה א. מטרת הקונטרס – רבוי גדולי התורה בכמות ובאיכות שהשתייכו לציבור הדת"ל. הקדמה ב. הגדרת ענקי התורה ודרך מנינים. הקדמה ג. הגדרת התפיסה הדת"ל עם מקורות מקוצרים לעומת התפיסה החרדית)

בבואנו למנות את ענקי התורה של הציבור הדת"ל לעומת ענקי התורה של הציבור החרדי הלטאי, עלינו להקדים שלושה הקדמות:

האחת – כשאנו מדברים אודות המוכח בקונטרס זה – שענקי התורה של הציבור הדת"ל אינם פחותים באיכותם ובכמותם מן ציבורים אחרים בעולם התורה,                                     ראשית כל - מובן שאין אנו מונים את ענקי התורה הדת"ל כנגד ענקי התורה שבשלושת הציבורים החרדיים יחד – שהלא אין זה השוואה נכונה ויש מקום רק להשוות דרך בפני עצמה מול דרך אחרת בפע"צ ולא להשוות שלושה דרכים מול דרך אחת בגלל שיש מכנה משותף מסויים בין השלושה, מחמת שאפשר לחלק את הדברים גם אחרת, ולומר לדוגמא: היות והספרדים החרדיים לא מסכימים עם התפיסה וההנהגה של הציבור החסידי החרדי וגם הליטאים החרדיים כמובן לא מסכימים איתם וגם הציבור הדת"ל לא מסכים איתם – ואם נעשה השוואה של שלושת הציבורים כנגד הציבור החסידי החרדי לבדו, וודאי שיהיה להם מעט מאוד גדולי תורה ביחס לשלושת הציבורים, וכי זה מורה על כך שדרכם אינה מוצלחת ושלושת הדרכים האחרות יותר קרובות לאמת!? ברור שלא, ועל כן את ההשוואה בין הציבורים עשינו רק כלפי ציבור אחד, אבל בחרנו את הציבור שהיה לבעל הכמות הכי גדולה של ענקי תורה בתקופה שעליה אנחנו מדברים כפי שיתבאר בסמוך, הלא הוא "הציבור הליטאי חרדי" ראה לדוגמא דברי הגר"ע יוסף הוו"ד בספר עליו שמתאר את עולם התורה הקטן והעגום בציבור הספרדי חרדי בסביבות קום המדינה לעומת העוצמה הגדולה של עולם התורה בציבור הליטאי חרדי עיי"ש ויש לציין ולצטט, ואם כן גם כלפי הציבור שבו ענקי התורה היו באיכות ובכמות היותר גדולה מבין הציבורים בעולם התורה, הוכחנו בקונטרס זה שכלפי הציבור הדת"ל האיכות והכמות של ענקי התורה הינה לא יותר ממנו!!!,                                                                                                      

-ואם כנים אנחנו, יש לידע שכל דברינו בקונטרס מבוססים על נתון אחד חשוב שמסרו לנו ריבותינו הקדושים – מרן הגרצי"ה ומרן הגר"א שפירא, והוא: שבענקי התורה בדורות מספר שלפני קום המדינה, לא היו רוב שהתנגד לציונות ולתפיסה הדת"ל על תופעת הציונות!!!, כי אם מעט היו בעד המהלך הציוני ואף בעלי תפיסה דת"ל על התופעה הזו, מעט היו נגד ובעלי תפיסה חרדית באופן ברור על התופעה הזו, והרוב לא ידעו להביע דיעה!!, והיו מה שנקרא "רוב דומם", והגרצ"יה העיד זאת מתוך מסעו המפורסם בין ענקי התורה ביבשת אירופה, שמטרתו היתה לדבר עימם בעצמו מעניין התפיסה הדת"ל שהתבררה בתורת אביו הרב קוק זיע"א, ודיבר הן עם גדולי החסידות והן עם גדולי הלטאיים, ובנוסף למסע זה הכיר גם מזמנים אחרים שהיה באירופא, בשוויץ, ובאנגליה, וכמובן היתה לו גם היכרות מעמיקה ורחבה עם ענקי התורה שבארץ ישראל בתור בן של ראש הרבנים של א"י, ובנוסף ל"היכרות האישית", היתה לו גם ידיעות רבות מתוך "עדויות ששמע מאחרים ומכתבים שקיבל בענינים האלו השייכים לענקי תורה שונים", ולגר"א שפירא היתה היכרות אישית גדולה מאוד עם ענקי התורה בא"י שהלא היה העילוי הגדול בישיבת חברון, והיה משתתף בכינוסי ענקי התורה בבית הרב הרצוג ובמקומות נוספים, והיה מתכתב ומדבר עם ענקי תורה רבים כנודע, ושניהם מסרו לנו בצורה ברורה וחדה את הנתון הנזכר.                                                                                                                            

והרצי"ה היה מוסיף לזה ראיה מהא שהחוברת המפורסמת "אור לישרים" שיצאה כנגד הציונות בזמן שכל ליטא היתה מלאה גדולי תורה, קיבלה הסכמות מועטות מאוד לא לפי חומרת ה"עניין הציוני" כפי שהציגו אותו כותבי הספר, וזה מורה שלא היתה באפשרותם לקבל הסכמות נוספות כי גדולי התורה לא הסכימו לתמוך בתפיסה כזו, אם כי כנראה שרובם גם לא התנגדו לה, וכנז"ל על היות הרוב דומם!,ֹ ונצטט לשון אחת מהרצי"ה בספר השיחות על א"י חלק ב' שבתוך הספר העוסק בעניין הגאולה, פרק "שיבת ציון" פיסקה 12 הנקראת "הציונות והרוב הדומם" בעמ' 211 במהדו' חווה תשס"ה, וזלה"ק: "שאלה: למה רוב גדולי ישראל התנגדו לשיבת ציון? הרב: אין זה נכון שרוב הגדולים התנגדו. קרוב לשנת תר"ס יצאה לאור חוברת בשם 'אור לישרים' בגנות הציונות. בסופה צורפו מכתבים של כמה גדולי ישראל, ר' חיים מבריסק, ר' דוד פרידמן מקארלין ועוד כמה רבנים, ואחר כך כמה אדמו"רים כגון ר' שלום בער מלובביץ' שהיה אז צעיר לימים. מחברי החוברת טרחו אפילו להשיג מכתב של ר' נתן אדלר מלונדון [שריחם על המשיח וטען שאין לדחוק את הקץ], בעת שכל מזרח אירופה ובמיוחד ליטא היתה מלאה בשפע גדול של גאונים וגדולי למדנים, והם השיגו רק כשמונה חתימות של תלמידי חכמים בגדלותו של ר' חיים מבריסק. בעלי החוברת טענו שכלל ישראל עולה באש בגלל הציונות, אז למה הם לא אספו חתימות אצל מאות ואלפי הגאונים והצדיקים שחיו באותה תקופה?! מה קרה לים הגדול של גדולים ויראי שמים שלא הגיבו? אם כלל ישראל בוער, איך להבין שלא חתמו?                                                                                                                     

אלא שבשתי הקצוות עמדו יחידים. מצד אחד היו גאונים כגון ר' מאיר שמחה מדווינסק, ה"חפץ חיים", ר' שמואל מוהליבר, ר' יצחק ריינס, ומצד שני גאונים כגון ר' חיים מבריסק ור' דוד מקארלין, אבל רוב גדולי ישראל היו במצב של היסוס ולא ידעו לאן לנטות. הם לא תמכו בציונות וגם  לא פסלו, אלא פחדו להביע עמדה ברורה. "רוב דומם"!." (ראה גם לשונו שם בפרק "לא נזוז מכאן" בעמ' 131 וכן בפרק "אתחלתא דגאולה" בעמ' 245, וזה"ל במקור האחרון: "ורובם עמדו באמצע והתייחסו באהדה, אם כי לא התבטאו, מפני מחלוקת" ובמקור האחרון התווסף עוד רשימה ארוכה של גדולי ישראל שתמכו בציונות, וראה גם מאמרו בלנתיבות ישראל הנקרא "לבירורה של הליכת גאולתינו" וכן פירוט חלקי של מסעו לרבני אירופא בעניין תורת הרב קוק ישנו באיגרת שבה הוא מעיד על גדולי ישראל שדיבר עימם מעניין התפיסה הדת"ל של הרב קוק והם הביעו הסכמה והזדהות עיי"ש הובאה בספר המאגד את החוברת שלושה באלול והמאמר נפש הראי"ה שבהוצאת מכון הרצי"ה תשס"ג במילואים אות ח', וראה עוד שם בספר השיחות על א"י, בפרק "ארץ החיים" בעמ' 42 בנוגע לרבנים שהתנגדו להצהרת בלפור, וז"ל: "שאלו שניסו לגרום צרות להצהרת בלפור, לא היו בשורה הראשונה של גדולי הגדולים"),                                                                                                                  

ואוסיף לציין למעשה שקרה בישיבת מרכז הרב כפי שנכתב בספר משמיע ישועה בפרק ה' בקטע הנקרא "יחסים מורכבים עם הציבור החרדי" בעמ' 192, וז"ל הספר: "על דרמה שהתחוללה בישיבה מספר הרב יצחק שילת: אחד הבחורים עורר ויכוח בישיבה, ואמר שרוב גדולי ישראל התנגדו לציונות. הרב צבי יהודה כעס מאוד, שהבחור מפיץ דברים שאין להם אחיזה במציאות. וכדי להסיר כל ספק מלב התלמידים, נכנס ראש הישיבה לבית המדרש פתח את ארון הקודש והכריז, שאמירה כזו היא שקר וכזב. לדבריו, האמת היא שמקצת מגדולי ישראל באותה תקופה תמכו, מקצת התנגדו והרוב היה רוב דומם.. אולם דעתו של הרב צבי יהודה עדיין לא נחה, הוא לא היה משוכנע שדבריו אכן נתקבלו. הרב התרחק, ולא הגיע לישיבה ימים אחדים. הוא הסתגר בביתו וערך תעניות, באומרו שמי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים.. התרחשות זו היתה בעשרת ימי תשובה. כשהתכנסו התלמידים בישיבה בשימחת תורה והרב לא הגיע, הבנו שהוא עדיין מקפיד בשל אותה אמירה אומללה. הוחלט לשלוח משלחת לדבר על ליבו.. הסכים להצטרף אלינו.. ובדרך שח לנו בדברי תורה, ועל אף השעה המאוחרת המתינו הבחורים ורק כשהגענו פתחו בהקפות.. בדרך זו רצה הרב ללמדנו שאין להתעלם מהנושא ויש להתייחס אליו ברצינות..",                                                                                           

-ונציין אף ללשונו של הגר"א שפירא בספר מורשה "קובץ שיחות ומאמרים" שער א"י מאמר "מסירת חלקי ארץ ישראל ופיקו"נ" בעמ' קעב' במהדו' מכון הרצי"ה תשס"ה שיצא עוד בחיי מרן הגר"א שפירא, וז"ל: "שאלה: א. ישנם פוסקים שהורו בנסיבות מסויימות אפשר למסור חלקים מא"י לידי אומות העולם. אנו מבקשים שהרב יתייחס לסוגיה הזאת ולמקורותיה. ב. בעניין מדינת ישראל, נשמעת לעתים קרובות הטענה שמחלישה אנשים בתוכינו, ובעיקר בני נוער, ש"רוב גדולי הדור התנגדו לציונות", או ש"רוב הגדולים היו נגד הקמת המדינה", או כל מיני טענות מהסוג הזה. מה דעת הרב בנידון?                                                                                                                      

תשובה: אלו שתי שאלות, ואתחיל מהסוף. א. כבר אמרתי שיש שטיפת מוח אצל אנשים צעירים. מה פתאום רוב הרבנים היו נגד הציונות? מאיפה מצאו את זה ?(עיין בספר "מכתבים מזוייפים נגד הציונות" – ש. וינגרטן, מוסד הרב קוק. הערת מכון הרצי"ה), צריך לדעת שהתנועה שקדמה לתנועה הציונית הייתה חיבת ציון והיא החלה לבנות את הארץ. בראש חובבי ציון היו רבנים. יש ספר עם אוסף מכתבים של רבנים על חיבת ציון בשם "שיבת ציון" אין שם אולי הרבה רבנים, אבל שמות רבנים יותר חשובים מהם בתורה, לא היו באותו דור. שמות כמו הנצי"ב מוולוז'ין, רבי יצחק אלחנן, רבי דוד מקרלין (בנוגע לגר"ד מקרלין כוונת הגר"א בנוגע לתנועת "חיבת ציון" גרידא, אומנם בנוגע לתנועת "הציונות" הוא נמנע מלהתחבר איתה כפי שחתם על החוברת המכונה "אור לישרים" כנז"ל, אבל לא נמנע מהתמיכה ב"עצם המעשה" של עליה לארץ ויישובה מתוך תפיסה דת"ל מובהקת הרואה בעליה בדרך הטבע התחלת הגאולה! כפי שנמצא במכתבו בספר שיבת ציון הנזכר כאן וכן מכתביו במק"א. הערת עורך הקונטרס), רבי שמואל מוהליבר ועוד ועוד. ציונות אז ביסודה, עיקרה היה הקמת מדינה לעם היהודי בא"י.                                                                                                                     

כשקמה התנועה הציונית הייתה נסיגה, רבנים מיעטו להשתתף בה. מה הייתה אז דמותו של ציוני? שוקל שקל, נותן כסף לקופת קק"ל, וכך עשה כל ימות השנה, אבל לארץ הוא לא עלה. אולם, א ז התנועה הציונית החלה להתעסק בענייני חינוך, מה שקראו תחיה יהודית. החזיקו בתי ספר שבהם היתה רוח אנטי דתית וגם הפקרות דתית, ועם זה לא יכלו הרבנים להזדהות, כיוון שהחינוך הדתי הוא בבת העין וחוד הלב של אדם יהודי, וזה היה גורם עיקרי לפירוד, למאבק ולהתנגדות קשה. זה גרם גם להתנגדות חלקית לעליה לארץ. הייתה זו מחלוקת בעיקר על השותפות עם החופשיים.                                                                       

אנו סברנו שבשביל עניין שכזה, של כלל ישראל, אנו מחוייבים ועומדים להתחבר ולהיות באחדות, עם אחד בארץ. אולם מעבר לזה כולם אהבו את א"י גם במצבה זה. למרות הכל, השתתפו יהודים דתיים בבניינה וביישובה של א"י, בעלייה, בהתיישבות עירונית, בהתיישבות חקלאית ובהגנה עליה מתוך אחדות. לא נגרע חלקה של היהדות הדתית בהקמת המדינה. המדינה הקומה עפ"י הסכמת הרבנים מכל החוגים, הרבנות הראשית ומועצת גדולי התורה של אגודה, בלעדיהם לא היו חותמים נציגי האגודה על מגילת העצמאות. ראשי מועצת גדולי התורה אז היו הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל והאדמו"ר מגור, ר' אברהם מרדכי זצ"ל. יש לדעת כי רוב הרבנים הזקנים בדורנו ילידי הארץ, הם תלמידי ר' איסר זלמן ולא של גאונים אחרים, וממנו קבלו תלמודם והשקפתם בענייני ציבור (במק"א בספר אמרי שפר חלק שיחות מוצ"ש מתפרשים דבריו יותר – שכוונתו שרובם אינם תלמידי החזו"א או הגרי"ז ולא קיבלו מהם את השקפתם ביחס לתקופה ומאורעותיה שהיתה שונה מהשקפת הגרא"ז שהיה מושפע ממרן הראי"ה קוק, ויש להזכיר שהגר"א שפירא היה בן בית אצל הגרא"ז, והגרא"ז הביא מחידושיו עוד בימי צעירותו בסוף סיפרו אבן האזל על קודשים! יחד עם חידושי הגרש"ז אוירבך ועוד שגילם היה גדול ממנו, והם נמצאים שם עד היום, עדיין לא פשתה בהם יד הצנזורה. עורך הקונטרס). בכל שלושת המועצות של גדולי וחכמי התורה של המפלגות הדתיות, בכל גדולי התורה כיום, אין מי שיתיימרו לחלוק על אותם גאונים וחבריהם שהצטרפו להקמת המדינה!!. בזמן הבחירות הראשונות לכנסת (הוא מדייק לכתוב "בזמן הבחירות הראשונות" – כי מסתמא חלק מהם חזרו בהם מ"הוודאות" על היות הקמתה מדינה התחלת הגאולה, וכנראה שגם חלק מהם אף חזרו בהם לגמרי ו"ברי להם" שאין היא התחלת הגאולה, מ"מ אין זה משנה את המציאות שנמסרה לנו על ידי ריבותינו שרק מעט מזקני אותו הדור של הקמת המדינה ושלפניו – היו נגד ואילו הרוב היה "דומם" במובן שלא יודע להביע דעה ועל כן לא יוזם פעולות אקטביות להתנגדות הן למהלכים הציוניים שלפני קום המדינה והן למהלכים המדיניים שלאחריהם. עורך הקונטרס) חתמו על כרוז [נתפרסם בספר התקופה הגדולה] להצביע בעד החזית הדתית כמעט כל רבני הארץ, ראשי הישיבות והאדמורי"ם. בכרוז נכתב, נודה לד' על שזכינו ברוב רחמיו וחסדיו לראות את הניצנים הראשונים של האתחלתא דגאולה עם הקמתה של מדינת ישראל. איך אפשר להסביר שטיפת מוח כזאת כאילו רוב הרבנים היו נגד המדינה!? מדינת ישראל קמה עפ"י רוב הרבנים בארץ, לא רק רוב הרבנים אלא רובם המכריע!, כמעט שלא נשמעו קולות נגד. סאטמר התנגדו, הם גם התנגדו לעצם יישוב ארץ ישראל, זו הייתה מחלוקת גדולה שאפשר לחלקה לשלושה ענינים (עכשיו הגר"א נכנס להגדרת המחלוקת עם שיטת סאטמר ומדוע אין הצדק עימם, אך היות ורבני סאטמר הם מיעוט שבמיעוט לא ראיתי צורך להעתיק לשונו. עורך הקונטרס)... זה שקר לומר שרוב הרבנים היו נגד!.. אין זה נכון שהרבנים היו נגד. בארץ הרבנים היו בעד, ומי שישב בחו"ל בכלל לא היה יכול להביע דעה, כי א"א שאדם יפסוק דין בדבר שלא ראה אותו. א"א שרב יפסוק פסקים על מקווה כשלא ראה את המקווה, הרבנים שבחו"ל לא ידעו בדיוק מה המצב בארץ. הרבנים שבארץ הם המוסמכים לפסוק. זהו דבר אחד (ועכשיו הגר"א עובר לבירור שני בעניין השאלה השניה האם נכון שרוב גדולי התורה התנגדו לציונות והקמת המדינה, ותורף דבריו שבכלל לא שייך כאן עניין של רוב מבחינה הלכתית היות ולא ישבו כל החכמים מכל הצדדים ושקלו וטרו בנושא, ואח"כ הוא עובר לומר את שני היסודות ההלכתיים שעליהם אכן התבססו רוב הגדולים שתמכו בציונות ובמדינה כפי האמת שהתבררה לעיל עיי"ש, מ"מ עד כאן מספיק לנו לענייננו. עורך הקונטרס)." תורף דברי הגר"א שדעת זקני הדור וכן רוב הרבנים בארץ ישראל בזמן "הקמת המדינה" – היתה בעד הקמת המדינה והפעולות הנלוות לה, וגדולי התורה שקמו לאחריהם אין מי מבינהם שיתיימר לחלוק עליהם, ולגבי גדולי התורה שהיו בחו"ל בכלל אינם יכולים היו להביע דעה, אם כי אעפ"כ, כבר בירר לנו מרן הגרצי"ה שהכיר היטב היטב גם את גדולי חו"ל שרובם היו דוממים ולא מתנגדים, ובנוגע לדעת זקני הדורות בזמנים שלפני כן, עת פעלה "התנועה הציונית", אמר – שלפחות ברור שתמכו בפעולותיה גדולי הדור מהשורה הראשונה של גדולי התורה!,                      

על כן... .

השניה – מהי ההגדרה לתואר "ענק תורה" שנמצא בקונטרס? התואר "ענק תורה" בקונטרס הוא כלפי גדול בישראל ששולט לפחות בתוכן של כל דף ודף בש"ס בבלי מן הזיכרון, והדרך שלנו לבדוק זאת היא באחת משלושה דרכים: האחת – שישנה עדות מהימנה שהוא שליט בכל הש"ס דף על דף, השניה – שעולה מתוך הסכמות של ענקי תורה אחרים אשר ברור שהם מדקדקים בלשונות התארים שלהם באופן קבוע בכל התקופות של חייהם, והוכח שכאשר הם כותבים תואר מסויים כוונתם על מי שהוא שליט בכל הש"ס דף על דף (אולי להוסיף לתת דוגמא מוכרחת, שכן הוא הלשון "גאון" אצל מרן הראי"ה קוק?), השלישית – שניכר מתוך הכתבים של הענק תורה שהוא שולט בכל הש"ס דף על דף, וכמובן שדרך זו בבדיקת הענק תורה היא כבר מסובכת לפעוט שכמוני, ועל כן אני משתמש בה רק בתור חזי לאצטרופי לדרכים אחרות, או שכאשר שאלתי פי אחד מגדולי דורנו יבדלח"א והוא אישר לי שמפי כתבי אותו ענק תורה ניכר שהיה שליט בכל הש"ס דף על דף (יש לציין שכמובן רובם ככולם של גדולי ישראל שאנחנו מדברים עליהם – היו הם בתקופה שלפני המצאת תוכנת "אוצר החכמה" וכדו'). לסיום רק נציין שבכל הקונטרס לעולם לא עסקתי, ח"ו, בלומר על גדול בישראל מסויים שהוא "לא" היה ענק תורה, כי אם עסקתי באי אלו גדולים בישראל ש"כן" היו ענקי תורה, ואת השאר פשוט לא ציינתי והיות שאינני מתיימר לומר שהקפתי את כל גדולי התורה שהיו בדורות שבהם אנחנו עוסקים, על כן אי אפשר ללמוד על גדול בישראל מסויים שהוא לא היה ענק תורה מכך שלא כתבתיו בקונטרסי, ופשוט.

השלישית – מהי ההגדרה של "התפיסה הדתית לאומית" ו"התפיסה החרדית", שעל בסיס זה אנו מחליטים בקונטרס מי היה בעל תפיסה דת"ל ומי היה בעל תפיסה חרדית? אומנם מלאכה קשה שבמקדש היא, הנסיון להגדיר את התפיסה הדת"ל העמוקה והרחבה מיני ים, אולם פטור בלא כלום אי אפשר ועל כן בס"ד בבואנו "להגדיר" את התפיסה הדת"ל, היינו לנסות לעמוד על תוכן מסויים שהוא בתור שורש שממנו יוצאים כל מיני תפיסות דתיות לאומיות רבות, מה שאומר שהוא "עיקר" התפיסה. בתחילה נציג את אותו "עיקר" בדרך קצרה, ולאחר מכן נעסוק בו בצורה ארוכה יותר של העמקה והרחבה בס"ד, וכמובן שהכל ע"פ דברי ריבותינו הק' מבית מדרשו של מרן הראי"ה קוק שהלא הוא מדריך הציבור הדת"ל (ע' במאמרנו "השתלשלות הציבור הדתי לאומי" שמוכיח שמאז ומתמיד גדולי הציבור הדתי לאומי היו או בעלי תפיסות דתיות לאומיות בדרכו של הרב קוק אלא שהם קיבלום מראשוני גדולי הציבור הדתי לאומי כדוגמת הרב קלישר והרב מוהליבר, או שכבר עם התחלת התפרסמות הראי"ה קוק - גדולי התורה וגדולי מנהיגי הציבור הדתי לאומי, ולא רק מבחינת איכות ההשפעה שלהם אלא גם מבחינת הכמות הגדולה של אישים שכאלה, שהיו תלמידים ממש או הולכים רישמית על פי דרכו של הרב קוק בעצמו).                                                                                                       

-"עיקרה" של התפיסה הדת"ל ב"דרך קצרה", הינה - ההכרה שאנחנו בתוך תקופת הגאולה שציפנו לה כ2000 שנות גלות, וכן שההתחלה של הגאולה שזכינו לה היא בשני דברים –  האחד "ברוחניות שהתחדשה", הוי אומר שהתחדשה מציאות רוחנית ששייכת לתקופת הגאולה (אולי יש להוסיף שהיא מתוודעת אלינו ע"י תורת הראי"ה קוק), והשני "בחומריות שהתחדשה", כגון: מדינה, צבא, כלכלה, ביטחון - לעומת הפוגרמים והמצב הכלכלי ושאר מרעין בישין שהיו בגלות, וכו'. עוד אומרת התפיסה הדת"ל שישנם שני תקופות האחד שעיקרה חול והשניה שעיקרה קודש ויש לנסח יותר טוב קטע זה – והוא חיוני ובסיסי על מנת לבאר שגם ענקי התורה שאמרו שהחלה גאולת החול או הגאולה המדינית ועדיין לא הגענו לגאולה הרוחנית, אינם חולקים על התפיסה הדת"ל הקלאסית. אולם כמובן בד בבד מבהירה היטב התפיסה הדת"ל שזה רק התחלה ויש לנו עוד הרבה להתקדם לאט לאט בתוך שלבי הגאולה, מה שיביא להעצמת החידוש הרוחני והחידוש החומרי, עד שנגיע למצב שבו כל ישראל יחזרו בתשובה, יבנה ביהמ"ק, יבוא מלך המשיח ויתקיימו כל חזונות הנביאים. זהו עיקר התפיסה הדת"ל,

-ולהבין את "עיקרה" של התפיסה הדת"ל ב"דרך ארוכה" – אסתפק בלציין לספר העמוק והרחב והשיטתי: לאמונת עיתנו חלק ח', שמוקדש כולו לבירור עניין הגעת הגאולה בתקופתינו ע"פ תורת הראי"ה קוק, מתוך שימוש מובהק של גדולי תלמידי הראי"ה, ועם הפניה למקורות מקבילים בתורות אחרות.

-ולעומתה, אומרת התפיסה החרדית – שעקרונית יש עניין לעלות לארץ בגלל ההתווספות של המצוות התלויות בארץ (ואולי מעוד כמה טעמים, כגון מצוות יישוב א"י [א"כ יש לציין לתשובה של הגר"ח קנייבסקי שליט"א שמסר שמקובלנו מהחזו"א שאין הלכה כהרמב"ן ואין מצוות עשה ביישוב הארץ עיי"ש], ויש לציין מקורות), אבל חוץ מהתווספות המצוות, העליה לארץ ישראל לא חידשה כלום בעבודת השם שהיתה לפני תקופת העליה לארץ,                      

ובוודאי לדעתם העליה הטבעית והקיבוץ הלאומי אינם התחלת הגאולה (כדבריו המפורסמים של הרב אברהם ישעיה קרליץ זצ"ל בעל "החזו"א", [שהוא המוגדר אצל הציבור החרדי כמדריך ההשקפה ביחס לתקופה בפרט ובעניני עבודת השם בכלל כפי שאמר הרב יואל ? בסירטון ביוטיוב שהרב קוק שלהם זה החזו"א ויש לציין מקור יותר טוב], שאמר - שהקמת המדינה איננה אתחלתא דגאולה אולי חבלי משיח עכ"ד בערך ויש לציין המקור. וכעין זה כתב הרב אלחנן ווסרמן הי"ד בספרו קובץ מאמרים במאמר עיקבתא דמשיחא - שאיננו בהתחלת הגאולה כי אם בעקבתא דמשיחא עכ"ד ויש לצטטם בלשונם).

ולאור זאת, כל ענק תורה שסבור כמו התפיסה הדת"ל שנכתבה למעלה, הרי הוא דתי לאומי מובהק ונמנה בקונטרס כבעל תפיסה דת"ל, וכל ענק תורה שסבור כמו התפיסה החרדית שנכתבה למעלה נמנה כבעל תפיסה חרדית.                                                                       

-בחסד השם עלינו, ממדבר מתנה, נחל במניין ענקי התורה, של הציבור הדתי לאומי הקדוש הנפלא, היה בכוחנו לכתוב סך 35 ענקי תורה לעת עתה, אולם יש באמתחתנו עוד עשרות רבות, ובתור "מהדורא קמא" של הקונטרס, נסתפק בזה:

1הרב אליהו גוטמכר מגרידץ מח"ס חידושי הר"א גוטמכר על הש"ס וספר קבלה –  נולד בשנת תקנ"ו בעיר בורק שעל יד פוזנא שבפולין, קיבל תורה בישיבת ראביץ שבחבל שלזיה, עם התמנות הרעק"א לרבנות פוזנא והקמתו את ישיבתו (תקע"ה) עבר ללמוד בה בין הבחורים הראשונים והיה לתלמיד מובהק של הרעק"א, אף לאחר חתונתו המשיך ללמוד בישיבת הרעק"א עד שנתמנה לרבנות פלעשען (תקפ"ב) ומייסד שם ישיבה, עבר לכהן פאר ברבנות גריידיץ (תר"א) ואף שם הוא מייסד ישיבה וממשיך להשפיע מרוחו הטהורה, בנוסף להתפרסמותו לגאון שהכל פונים אליו בדבר גמרא והלכה נתפרסם אף כקדוש ובעל מופת שרבים שיחרו לפיתחו, בד בבד להשפעתו בישיבה והשפעתו בציבור בעניני הלכה ומעשה מופת הוא מעורר ומפרסם בכתב ובע"פ בכל תפוצות ישראל את ההשקפות הדת"ל הקדושות המכירות שבשיבה טיבעית ובנתינת הארץ פריה החקלאי הוי התחלת גאולה, ושיש לקדם ככל האפשר את חברות "חובבי ציון" לסוגיהם שמקדמים את העלייה לארץ והחקלאות בה, עד שנפטר לבית עולמו בכ"ד תשרי לשנת תרל"ה,

התפרסם בגאונותו המופלאה, בהיותו לאדם קדוש העוסק הרבה בקבלה ולהיותו פועל ישועות (גבי גאונותו - הרב שמעון סופר בנו של החת"ס בהסכמתו לספר נחלת צבי לבנו של הרב גוטמכר כינהו "הגאון האמיתי אור ישראל וקדשו רכבו ופרשו", הרב צבי הירש קלישר בדרישת ציון עמ' 131 במהדו' עציון כינהו "הגאון האמיתי הצדיק מורנו ורבנו" ועוד גדו"י רבים נוספים מיחסים לו תארי גאונות, וכן ספריו הרבים המלאים רוחב ועומק מעידים על גאונותו המופלאה, גבי קדושתו – נודע בקדושתו ולהיותו עוסק הרבה בקבלה כפי הלשונות שהבאנו למעלה ונוסיף בזה את לשונו של הרב יוסף שאול הלוי נטאנזאהן אב"ד לבוב והגליל בהסכמתו לספר "נחלת צבי" לבנו של הרב גוטמכר "כבוד קדושת הגאון הצדיק הקדוש והטהור מפורסם בעולם ביראתו ובקדושתו המקובל האלקי מו"ה" ואת לשון הגרצ"ה קלישר בכתבי הרב קאלישר מהדו' קלויזנר עמ' שס"א "הגאון הקדוש האלוקי מוהר"א גוטמאכר אשר שקלה נפשו נגד אלפי נפשות בני ישראל הן בתורה הן בחסידות הן בחכמת הקבלה ואיש מופת הוא" ובכלל הלא כתב בעצמו ספר קבלי וזה מורה על עיסוקו המרובה בקבלה, על דבר היותו בעל מופת נצטט את דבריו שלו בספרו צפנת פענח מאמר ט' לאחר שדחה את הטענות נגדו שהוא משתמש בקבלה מעשית בעשותו את הישועות: "אבל ראיתי סיבות נפלאות שכן הי' רצון ה' באשר גדולי גאוני ישראל הסיעו הנדכאים עלי, ומה היה לי לעשות אם באו אב ואם ואחד מקרוביהם והביאו לי בנים ובוכים וצועקים לרחם" ויש עוד עדויות רבות),

התפרסם בכל תפוצות ישראל כבעל השקפה דת"ל המעורר בכל כוחו את השיבה הטבעית לא"י בכלל ואת העבודה החלקאית בא"י בפרט, בתור שבכך תהא התחלת גאולה ללא שום ספק (כפי שפירסם במכתביו - המפורסם מבניהם שהודפס במכתבי הנפש חיה סימן א' שבו קבע שיעור מדיוק שלכשיתיישבו סך ק"ל משפחות בא"י ויעסקו בחקלאות הרי הוא וודאי התחלת הגאולה וזלה"ק: "ואצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות, שתהיה אז התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראוים לכך..", מכתב נוסף מפורסם ממנו בהשמטות לשיבת ציון עמ' 40 המרחיב בעינין "הגאולה בדרך הטבע" בזה"ל: "בעו"ה טועים רבים בחשבם שיהיו יושבים בחברת השעשועים כל אחד כפי דרכו בביתו, ופתאום יפתחו שערי הרחמים, וישעו מופתים בשמים ובארץ וכל יעודי הנביאים יתקיימו ויקראו אותם ממקום שבתם. אבל לא כן הוא, מה היה יותר מקץ השבעים שנה דבבל שהיה מיועד מתחלה עד כאן ותו לא, ובכל זאת עד כמה התאמץ דניאל, כמו בקאפיטל ט', ועד כמה התקרה נחמיה לדרך הטבעי ולא אמרו כהמתחכמים: "שבו איש תחתיו, הגאולה צריכה לבוא". ועוד יותר מה היה יותר מקריעת ים סוף שרואים אנחנו בסוטה ל"ז פלוגתא דר"מ ור"י עד כמה היה צריך התחלה. ועוד יותר בדברי ריב"ל (סנהדרין צ"ח) שאם יזכו יהיה "וארו עם ענני שמיא" אשר אם ככף איש עולה מן הים בשעה חדא יתכסו השמים במרחק גדול, אבל בלא זכו יהיה "כעני רוכב על חמור", פסיעה אחרי פסיעה. המתבונן בקאפיטל ק"ב בתהילים ימצא שמצייר החסיד שם את הדור שלנו בכל הפרטים כמעט, וכאשר אמר בהדיא בסוף "תכתב זאת לדור אחרון", ולא מצא זכות לקרוא את ה' ב"ה אלא במה שעפרה יחוננו, אשר לפדיון ארבע אמות קרקע מיד עכו"ם התירו שבות דשבות, וכן גם בחשבון זכות האבות העמידה ה' ב"ה "וגם הארץ אזכור"..", ואוסיף לציין מקורות בדבריו שכתב את ההשקפה הדת"ל הקדו': בהסכמתו לדרישת ציון להגר"צ קלישר שכל ענינו לברר ההשקפה הדת"ל הנזכרת מוסיף לבאר השקפה זו, בהעתק ממכתבו לגרצ"ה קלישר ששמר לעצמו ניסח זאת קצת אחרת אך התוכן אותו הדבר הוו"ד עם צילום כתי"ק בדרישת ציון עמ' 193, ישנו מכתב הנספח לקונטרס שלום ירושליים להגר"צ קלישר, "אגרת הקדש" יחד עם בעל ערוך השולחן, מכתב בסוף חאו"ח ב"נפש חיה" עיי"ש, ועוד מכתבים הובאו באנצקלופדיה לציונות הדתית בערכו עמ' 454, עד כאן ציון המקורות.                                                                                      

ועד סוף ימיו נשאר בדעתו הקדושה שעמל להפיצה בכל תפוצות ישראל [על עמלו זה, ראה לדוגמא בחלק נוסף ממכתב א' בשיבת ציון שחלקו מצוטט למעלה "בעניין זה אשר בכוח אמיץ אנו יוצאים, ה"ה רעי ידיד נפשנו, הגאון המפורסם מוהר"ר צבי קאלישר, ואני יודע כמה כוחות הניח ומניח ויניח עוד הצדיק הזה יחיה לאי"ט בעסק הקדוש הזה, ואני בא אחריו בכל מאמצי כוחי שגם כבוד גאונו יעשה כזאת לעורר כל מכיריו ושומעים לדבריו הקדושים שלא ינוחו ולא ישקטו מלהלהיב הלבבות לעניין הישוב שהוא יתד בל ימוט לגאולה השלמה.." וישנם עוד מכתבים רבים שכאלה[, כפי שרואים מכתיבתו בסוף ימיו בדף האחרון של יומנו "הנני נפטר לעולמי מנוחם, ה-שכינה מתגעגעת על אהוביה, הנני מרגיש, כי החוט המשולש אורייתא קב"ה וישראל הולך ונקשר שוב" הרי כותב שהוא מרגיש ששוב כבעבר הולך ונקשר "החוט המשולש" וכוונתו בזה ששוב לאחר שנות גלות אנו מתקדמים להתחלת הגאולה, כפי שמסביר במק"א בכתביו שתורה, קב"ה וישראל הן כעין "עצם משולש" המתחברים רק בישיבה בארץ ישראל וחיבורם הוא הגאולה ופירודם הוא הגלות (הובא באצ"ד עמ' 450 שכך היא שיטתו, אומנם יש לציין המקור המדיוק בכתביו. וב"ה מצאתי לזה מקור בדברי הרב קוק זיע"א, בשיחותיו על הכוזרי בכתיבת הרב מרדכי הובא בניצני ארץ חלקים ד', ה' ו', שבאחד המקומות ויש למוצאו, כותב שהתורה העם והארץ מתקשרים יחד רק כשעמ"י נמצא בא"י, אולם יש למצוא תפיסה זו בדברי הגר"א גוטמכר עצמו), הרי מכתי"ק זה, ניכר שעד אחרית ימיו נשאר בדעתו הקדושה שהעליה הטבעית היא התחלת הגאולה . וכן עולה מדבריו להגר"צ קלישר שרצה לעלות לארץ באחרית ימיו, שהם גם אחרית ימיו של הרב גוטמכר, בזה"ל: "תקוה גדולה יש, שכל כנסת ישראל יעלו בקרוב" הרי שאף שהיתה רק התחלה של ההתעוררות גרידא כבר צפה שכל כנס"י יעלו בקרוב! שכנודע לכל המכיר את ההסטוריה דבר זה היה רחוק מדעת כל האנשים הרגילים, ומסתמא זה הגיע לו מתוך דעתו הקדושה שראה בעליה הטבעית התחלת גאולה וא"כ מוכרח הוא שההתחלה המועטה תלך ותתגבר עד ש"כל כנס"י יעלו בקרוב" כפי הידוע שהגאולה מגיעה "קימעא קימעא" אבל הולכת ומתגברת עד שמגיעה לעוצמה גדולה וכנזכר בדבריו שציטטנו למעלה [יש לבאר ש"כל כנס"י" אין משמעותו כל היחידים של עמ"י, אלא הכוונה ל"כלל ישראל", דהיינו עליה טבעית של רבים מכל חלקי הציבור – צדיקים בינונים ורשעים, כפי הרמז הנודע מן האר"י הקדוש שזה ראשי תיבות צב"ור, אל ארץ ישראל, כפי שכתב במפורש מרן הרצי"ה בשיחה? : ??איני זוכר מיקומה, וראה כרך א"י, שיחת הכל מעלין לא"י, מס' 11: "...רבי יהושע מקוטנא.. כתב בתוך אחת מתשובותיו: "ואין ספק שהיא מצוה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה" הוא מציין באופן מפורט את התעוררות הגדולה שתופסת את כל ישראל, את כל המדריגות בישראל: פחותי ערך ואפיקורסים, בינוניים, יראי ד' ושלמים, הוא דווקא מתחיל בפחותים. "קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה" כמו שכתוב ביחזקאל: "ונתתי רוחי בכם וחייתם"..." עכ"ל, הרי שנוקט שהמדד להתחלה אמיתית של הגאולה זה שהיא מקיפה את כל הצבו"ר, וכאן מיירי עוד בשלב "ההתעוררות" לעליה לארץ, אך כמובן זה שייך גם בשלב שלאחריו, שהוא "העליה המעשית" אל הארץ, שהמדד הוא הקפתה את כל חלקי הצבו"ר, ולאחר עליה זו, כל הנמצא בארץ רק הוא הנקרא "כנסת ישראל או "כלל ישראל", שעניינה הוא מדריגה "כללית", פירוש - ששורה בכל היחידים הנמצאים בארץ נשמה אלוקית אחת הכוללת את כל היחידים, ומימלא לפי"ז היחידים הנמצאים בארץ ישראל יש בהם מדריגה שכוללת אף את כל היהודים הנמצאים בחו"ל, מצד הנשמה האלוקית השוכנת בתוכם!, ואילו היהודים הנמצאים בחו"ל אינם נקראים כנסת ישראל, דהיינו שלא שורה בהם הנשמה הכללית של האומה, והסיבה לכך – היות ולאחר שכבר עלו סך יחידים המוגדרים כאומה (רבים מכל חלקי הצבו"ר כנ"ל), אזיי הנשמה הכללית עוזבת את שאר היחידים הנמצאים בארצות חו"ל ושוכנת באופן ד"התגלות", כפי עניינה של א"י, רק בתוך היחידים הנמצאים בארץ!!, עיקרון זה כתוב במפורש בשיחות הרצי"ה כרך א"י שיחת ארץ החיים מס' 10: "במסכת הוריות מתברר עניין הוראות בית הדין הגדול בישראל, ומופיעים שם פרטי הלכות. "ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל... והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת" זהו כאשר רוב הקהל עשו, "אמר רב אסי: ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל" זהו כלל ישראל, בחוץ לארץ יש יהודים: ראובן, יעקב, יחזקאל אבל אין שם כלל ישראל. הגמרא לומדת זאת מפסוקים מספר מלכים, כל ישראל באו לשמוח בבניין בית המקדש בירושליים: "קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים" – עד סואץ, "הני הוא דאקרי קהל" היהודים שנמצאים במסגרת ה"שטחים" האלה, הם כלל ישראל, "אבל הנך לא איקרי קהל" מחוץ לגבולות אלה, הם יהודים אבל לא קהל", וכן כתוב בקצרה בספר "ארץ הצבי" מכתב ו' שהוא שיכתוב שיחה שנאמרה ע"י הרצי"ה לאחר מלחמת יוה"כ, ובעוד מקורות נוספים, ונרחיב עיקרון זה עוד קצת – הגאון בעל היערות הדבש כותב, על פי העקרון העמוק שכתבנו לעיל מתוך המבואר בביהמ"ד של מרן הרב קוק ומקורו קודש ברזי תורה ורוה"ק כידוע, שהיות והשכינה – נשמת האומה חוזרת לארץ ומסתלקת מכל היחידים שנשארו בחו"ל, על כן היהודים שבחו"ל מועדים לפורענות ולסכנות גדולות, וכפי שאכן קרה באותו "זמן ביניים" - השואה הנוראה, ודי בזה. ויש להוסיף שכלפי אותה עליה של "רבים" לארץ ישראל נתנו לנו קדושי ישראל "שיעורים מדוייקים" – שעם עליה של סך "ק"ל משפחות" עובדי אדמה לארץ, מקרי עליה של "רבים", והוי התחלת הגאולה ממש כפי שכתב הרב גוטמכר כנודע, שמרן הרצי"ה היה מביא זאת רבות בשיחותיו כהבנה אמיתית-נכונה, אומנם נציין שזהו השלב הראשון של ההתחלה "בפועל", הנקרא "קיבוץ גלויות", אך קדם לו שלב של "עצם ההתעוררות" האומה – דהיינו של כל חלקי הצבו"ר לעליה לארץ, שכבר אז "מתנוצצת" הארת הגאולה, כפי שכתב הגאון מקוטנא כנודע והביאו רבות הרצי"ה בשיחותיו כהבנה אמיתית-נכונה, וזה השלב נקרא "הקץ המגולה" שמקור קדום לו בגמ' בסנהדרין צז המפורסמת, במימרא של רבי אבא "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר אתם הרי ישראל ענפיכם תביאו ופרייכם תתנו לעמי ישראל כי "קרבו" לבוא", "קרבו" –  אך עדיין לא הגיעו בפועל רבים מכל חלקי הצבור, אך כמובן עליה של יחידים לארץ כבר היתה, שרק בגללם (כהרמב"ן הנודע עה"פ "ושממו עליה אויבכם") הארץ מוציאה פירות לאומה "הקריבה" לבוא, דהיינו כוונת מאמר חז"ל זה - על עצם התתעוררות שקדמה לעליה המעשית של האומה, ובנוגע למה שנקט הגאון מקוטנא "קיבוץ" - נראה שאין הכוונה מצד "ההגעה לארץ ישראל" היות ולפי המבואר בדבריו עדיין לא היתה עליה מעשית של רבים מכל חלקי הצבו"ר כי אם התעוררות רצון, ועל כן נראה שהלשון קיבוץ קאי ביחס לאומה "הנמצאת עדיין בחו"ל" שהיא מתקבצת, דהיינו "ההתאגדות" של האומה בעניין הרצון לעליה לארץ, וכן מבואר במהר"ל נצח"י פ"א שהשלב הראשון הנקרא "קיבוץ", הוא ביחס לאומה הנמצאת עדיין בחו"ל שהיא מתאגדת בדבר העליה לארץ, וכן מבואר מן הדברים המפליאים של הרב אלקלעי בקונטרס משמיע שלום הנמצא בכתבי הרב יהודה אלקלעי ח"ב שכותב עה"פ "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" ועל דברי המדרש שם שברגע שהאומה תתאגד לשם עליה לארץ הוי התחלת הגאולה, שאחרית גמטריה תרכ"א, ומבאר שם שמשנת הת"ר הוא מנסה לאגד חברה של רבים מישראל לשם התעוררות לעליה לארץ (לא מדובר היה שתעלה כל החבורה הזו בפועל, כ"א שתתעורר להתאגד לשם קידום ענין העליה לארץ) ולא הצליח, ורק בשנת תרכ"ב הוא הצליח להקים את חברת "כל ישראל חברים" בפריז, ועל כן הוא כתב להם הקונטרס הזה והראה להם היאך נרמז בתורה שההתאגדות הראשונה לשם עליה לארץ תהיה בשנת תרכ"ב!!, ונצטט קצת מלשונו שם: "אחינו בני ישראל.. דעו נאמנה כי ההתעוררות הזאת אצבע אלוקים היא!, כאשר הבטיח הנביא: "אחרי ה' ילכו.. תרגם יהונתן: ויתכנשון גלוותא ממערבא, דהיינו מלכות צרפת ומלכות בריטאניא הנקראים מלכי המערב, ואחריהם ימשכו כל בית ישראל. ואסיפת ישראל בלב אחד היא התחלתא דגאולה, כמו שאמר יעקב אבינו: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרי"ת (תרכ"א) הימים, אמרו במדרש בראשית רבא פ' צח: "אמר להון תהון כולכון אסיפה אחת, נעשו בני ישראל אגודה אחת התקינו עצמכם לגאולה" כי האסיפה הנבחרת גאולה יתנו לארץ.. והאסיפה הנבחרת יבקשו מאת מלכי הארץ בקשה כללית בעד עמינו ובעד ערי אלהינו, לקרוא לנו דרור לשוב אל ארצנו ואל נחלת אבותינו..." עכ"ל, מ"מ חזינן שאף הוא תפס, שהשלב הראשוני של הגאולה הוא התאגדות האומה עוד בחו"ל, וזה פירוש התפילה "וקבצינו יחד מארבע כנפות הארץ" ועוד, כן נציין שכמובן ישנם שלבים נוספים אחרי סך ק"לֵ משפחות הנקרא קיבוץ גלויות או פורקן בלשון המהר"ל, השלב הסמוך לו נכתב במפורש במרן הראי"ה בעולת ראי"ה ונזכר רבות ע"י הרצי"ה, והוא עליית סך 60 ריבו מישראל לארץ ישראל, ובאמת בעת שהיה בארץ סך 60 ריבו נתחדש בעזר ה' הקמת המדינה, שמציאות השליטה בארץ היא היא עיקר החידוש שבשלב העלייה של 60 ריבו, נציין ששלב שלישי זה נקרא במהר"ל נצח"י פ"א "גאולה" לעומת שני השלבים הראשונים הנקראים  "קיבוץ" ו"פורקן", ויש לזה משמעות עמוקה שלא נבאר אותה רק נציינה – שעיקר ההתחלה של הגאולה, הוא בשלב הקמת המדינה, ועל כן לפי"ז יובן נוסח הברכה לשלום המדינה שתוקנה ע"י הרב הרצוג והרב עוזיאל שהיו מבוטלים אל מרן הראי"ה קוק, וכמובן שזה תואם את משנת מרן הרצי"ה (כמש"כ הרב אבינר? מגדולי תלמדי הרצי"ה), שנאמר בה: "ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתינו", ולכאו' הלא ישנם שלבים קודמים, אלא כדברינו עיקר ההתחלה הוא בשלב הקמת המדינה, נסכם את השלבים שכתבנו – הקץ המגולה, קיבוץ גלויות, הקמת המדינה, וכמובן שישנם שלבים נוספים ע' בביהמ"ד של מרן הראי"ה קוק, במהר"ל, ברמח"ל ועוד, ראה לדוגמא בספר לאמונת עיתנו ח"ח ולאמונת עיתנו ח' י"ג שמסדר באופן עמוק את שלבי הגאולה ומשמעותה ע"פ ביהמ"ד של הרב זיע"א, ואכמ"ל] כן היה פשוט לאור שמח שעד סוף ימיו המשיך הגר"א גוטמכר בדרכו הראשונה, כפי שעולה ממכתבו המובא בשיבת ציון עמ' 100 במהדו' הר ברכה: "..אולם זה במאה הזאת זרחו קוי אור ע"י גדולי המעש כמו מונטיפיורי וכיו"ב בהתעוררות רבה, ומהרבנים ר' צבי הירש מטאהרן ור' אליהו מגריידיץ, לבנות ולשכלל ירושלים ולהסיר שוממותיה כמעט עד כי נתרחב הדבר ע"י הנלהבים.." הרי שנוקט גם לאחר פטירתו שהיה פועל כמו הרב קלישר לבנות ולהסיר שוממותיה של ירושלים, קצת משמע מכאן שזאת משום שהיה פשוט לו שהרב גוטמכר המשיך בפועלו המפורסם בכל תפוצות ישראל, כמו גם הרב קלישר, לעורר ל"יישוב הארץ בדרך טבעית להתחלת הגאולה" כפי שכתב הגר"א גוטמכר במפורש במכתבים רבים שחלקם צויינו למעלה, כן מהא דנוקט שחובבי ציון הרחיבו את שכלול ירושלים לאחר ההתעוררות הרבה הראשונה של הרבנים קלישר וגוטמכר, יש קצת ראיה שהרב גוטמכר המשיך להיתפס כבעל תפיסה דת"ל מובהקת, היות ורואה בחיבת ציון התאמה עם הרבנים גוטמכר ומוהליבר - שהאחרונים המשיכו את "ההתעוררות" כלשונו, של הראשונים הם הרבנים קלישר וגוטמכר, והלא ברור כשמש שהתפיסה שהיתה לראשי הרבנים והמנהיגים בתנועת חיבת ציון היא שהעליה הטבעית היא התחלת הגאולה כפי שאפשר לראות במפורש ממש בדברי הגר"ש מוהליבר, הגר"מ גימפל והגר"מ אלישברג ועוד הוו"ד בקונטרס זה בערכיהם, והם היו מראשי התנועה כנודע. וכן היה פשוט למרן הגרצי"ה במאמר "לבירורה של הליכת גאולתינו" שבלנתיבות ישראל ח"ב, שכתב, שהגר"א גוטמכר הינו בעל השקפה דת"ל המכירה שביישוב טבעי הוי התחלת הגאולה, וישנם הוכחות נוספות, אומנם ההוכחה החזקה ביותר היא שהוא כתב במפורש במקומות רבים כהתפיסה הדת"ל ושכן היה פשוט ומפורסם בכל תפוצות ישראל, ומאידך אין שמץ של ראיה שהוא חזר בו, ובאמת שלא הוצרכתי כלל להביא כמה ראיות שהוא לא חזר בו מתפיסתו הנודעה עד סוף ימיו, אלא משום דברי קנאי אחד שכתב לשער שכנראה הרב גוטמכר חזר בו מתפיסתו הדת"ל, וכמובן ללא שום ביסוס כלל!, ועצם זה שדבריו ללא שום ראיה מוכרחת אלא מהרהורי ליבו כבר לא היה צורך להתייחס אליהם, במיוחד כשיש לנו מקורות רבים מכתב ידו שהוא סבור כמו התפיסה הדת"ל ונתפרסם זאת לכל, אומנם בכל אופן בכדי לא לתת לאנשים את הפריבילגיה לעוות את האמת מתוך קנאות של שקר, הוצרכתי לציין לקצת ראיות שעד סוף ימיו הוא לא חזר בו מתפיסתו הדת"ל הקדושה [חלקם הובאו באצ"ד]).                                                                                                                   

2הרב עקיבא יוסף שלוזינגר מח"ס שו"ת שאילת יעקב יוסף, ספר הלב העברי ועוד – נולד בשנת תקצ"ה בעיר פרשבורג שבסלובקיה על היד נהר הדנובה, לאביו שהיה תלמיד החת"ס ומגיד המישרים של פרשבורג, קיבל תורה בישיבת פרשבורג מפי הרב אברהם שמואל בנימין סופר בעל ה"כתב סופר", כן קיבל תורה מפי הרב משה שיק המכונה "מהר"ם שיק", נשא את בתו של הרב הלל ליטנשטין רבה של קולומיאה ראש הלוחמים בהשכלה (תר"כ), ופעל עימו במלחמה ברפורמה והתפרסם במיוחד כשהוציא לאור את סיפרו ה"לב העברי" כנגד ההשכלה (תרכ"ה), לאחמ"כ עלה לארץ הקודש (תר"ל) חרף הצעות רבנות מקהילות חשובות, ולאחר 3 שנים בארץ ישראל (תרל"ג)  הוציא לאור חוברת העוסקת בעד יישוב הארץ בכלל ובדרך חקלאית בפרט שלא כדרך אנשי הכוללים ובזה הביא על עצמו מחלוקות קשות מאוד, המשיך לפרסם את ההשקפות הדת"ל הקדושות בעד ההתישבות, ובדרך חקלאות ומלאכה, ושבזה התחלת הגאולה הקדושה, כן פירסם תוכנית למדינה העברית (שנים רבות לפני הרצל!) עד שנפטר ב- ב' אייר לשנת תרפ"ב,

התפרסם בגאונותו המופלאה (כפי שרואים מהא דמובא בסיפרו שו"ת רבי עקיבא יוסף ח"א ס' נב', תשובה אל הגר"ש גאנצפירד בעל הקיצור שולחן ערוך, בזה"ל: "שלמה שמו ושלמה משנתו ה"ה הרב הגאון המובהק, שמו נודע בשערים ע"י מוניטין אשר יצא לו בהרבה ספרים, כקש"ת מהו' שלמה גאנצפריעד נ"י יהי' שלום באהלו עד שיבוא מבשר שלום בב"א. מכתב קדשו הגיעני על נכון, וביקש ה"ג ממני ההדיוט שאשים עין על קיצור שו"ע שלו לתקן אשר צריך תיקון כדי להדפיסו שנית, אך דבר זה הוא עבודה רבה.." הרי שענק התורה הגר"ש גאנצפירד ביקש מן הגרע"י לעבור על סיפרו ולתקן את הצריך תיקון, שזה מורה על היות הגרע"י עצמו ענק תורה, וכן יש לציין לסמיכת החכמים שסמכו הכתב סופר שכולה שבחים בגדולתו, וכפי שמצויין שם בסמיכה היא ניתנה לו עוד בבחרותו!, כן ניכרת ענקיותו בתורה מתוך כתביו),

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה שבשיבה הטבעית לארץ ישראל בהסרת שיעבוד מלכויות הגויים הוי ללא שום ספק התחלת הגאולה (כפי שכתב בספר כולל העברים עמ' יט הוו"ד בתחילת אתחלתא היא ח"ב בזה"ל: "ואי אפשר להכחיש מה בעינים רואות כי תהילה לה' יתברך נתקיים פה רק בארץ ישראל דברי שמואל אשר הרמב"ם פסק כוותיה (פי"א מהלכות מלכים)  שאין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות תל"י. פה אין שום שיעבוד לישראל מן הממשלה יר"ה, לא מסים ולא ארנוניות לא שום דבר שבעולם ולא שום מניעה בעבודת ה' תל"י, איש הישר בעיניו יעשה לקיים ושמרו דרך ה' וגו' על צד היותר טוב ב"ה, ובלתי ספק הוא אתחלתא דגאולה בעזרת ה', והרי כי כן כתב גם כן מבואר בירושלמי מובא בתוספות יו"ט (פ"ה משנה ב' דמעשר שני) דגאולה עתידה יהיה כמו שהיה בזמן בית שני..", וראה אף לשונו בספרו ברית עולם דף סג': "ומן מוצא דברים אלו דעת לנבון נקל כי בהסכמתם נעשה זה, ואם לראשונים בלי ספק כאשר המו ראו את מעשה ה', כאשר זה לי עשרים שנה אשר החלותי לקרא את הקריאה על כאלו בקרית חוצות קול דברים בעלמא, ומן אז עד עתה כבר נעשו לערך חמישים מקומות חדשות בארץ ישראל אשר סביב לירושלים ת"ו ואשר בכל הארץ, מהיכן כל אלו נעשו למפליא פלאות אם לא ככתוב "בונה ירושלים ה'" וגו', והראשונים הם יקראו עליו אתחלתא דגאולה, אם לא יעכב החטא ה' ירחם").

3הרב צבי הירש קלישר מח"ס דרישת ציון ועוד –  נולד בשנת תקנ"ה בעיר ליסה שעל יד פוזנה שבפולין (ולאחר חלוקת פולין ב1772 עברה לשלטון פרוסיה), למד תורה אצל רבי עקיבא איגר וראה אותו כרבו המובהק, כיהן כרבה של העיר טאהרן (לא ידוע באיזה שנה), לאחר שנים רבות (תקצ"ו) פירסם לראשונה על כתב את עיקרי דעותיו ושלחם כאיגרת אל אנשיל רוטשילד על מנת לעוררו לתמוך בעליה לא"י, מייד לאח"כ פתח בהתכתבות הלכתית גבי נושא "הקורבנות" שהעלה בסיפרו עם גדולי עולם בינהם מו"ר הרעק"א וכן החת"ס נדרש למדוכה זו ועוד וחלקם שולבו בסיפרו "דרישת ציון", לאחר זמן בו פעל בחו"ל למען העליה וההתיישבות בא"י ביקש לראשונה לעלות בעצמו לארץ (תרי"ח) אולם זו נדחתה מסיבות שונות, והוא זצ"ל המשיך לעורר את כל חלקי העם על מקומותיהם השונים והקים יחד עם הרב נתן פרידלנדר את "חברת יישוב א"י" (תר"כ) וביוזמת החברה יצא לאור סיפרו "דרישת ציון" (תרכ"ב) וכן "קול קורא" ו"כתבי גבאות" רבים, וגרם יחד עם חבריו לחברה התעוררות גדולה בעמ"י לעליה והתיישבות בא"י עד שנפטר בה' חשוון לשנת תרל"ה,

התפרסם בגאונות וצדיקותו מופלאה (על דבר גאונותו – כן כינהו הרב אליהו גוטמכר מגרידץ בהסכמתו לספרו דרישת ציון "גאון ישראל ותפארתו" כפי שהובא בלנתיבות ישראל ח"א מנוסח מהדורת ליק ה'תרכ"ב [אומנם ראה הנוסח ממהדורה אחרת "..גאון ותפארת בישראל" אם כי ברור שגם תואר כזה בדורם אומר שהוא ענק תורה, ולראיה, שתואר שכזה נאמר על האם בנים שמחה עצמו שהיה בדור מאוחר ממנו ועדיין מדובר היה ב"ענק תורה" כשפי שניכר מהשו"ת שלו, ק"ו על הרב קלישר בדור קדום יותר שהיה תלמיד הרעק"א], וכן מכתביו ניכרת ענקיותו בתורה בשליטה בש"ס דף על דף ועוד. על דבר צדיקותו - כן כתב הרב גוטמכר בתחילת הסכמתו הנ"ל: "נר ישראל הרב הצדיק המפורסם.." ובהמשך: "דגול הוא מרבבה כפי הנראה בחיבוריו, אשר זכה להיות נתקבל בישראל" היינו שהוא אדם גדול ומפורסם לטוב בישראל),

היה בעל השקפה דת"ל הסוברת שהתחלת גאולת הבעיתה הינה כאשר עמ"י ישובו לא"י בדרך הטבע קימעא קימעא (כפי שהרחיב בחיבורו "דרישת ציון" ראה לדוגמא מאמר ראשון עמוד 37 במהדו' מוסד הרב קוק בזה"ל: "גאולת ישראל אשר אנו חוכים לה – אל יחשוב החושב כי פתאום ירד השם יתברך-שמו משמים ארץ, לאמור לעמו צאו, או ישלח משיחו כרגע מן שמיים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושליימה, ויעשה לה חומת אש ומקדש א-ל ממרומים תרד, כאשר הבטיח על ידי עבדיו הנביאים, לא כן הקורא המשכיל. וודאי כל יעודי הנביאים יתקיימו באחרית הימים, ולא יפול חס-וחלילה דבר ארצה, ולא במנוסה נלך ולא בחיפזון יום אחד, כי אם מעט מעט תבוא גאולת ישראל, לאט לאט תצמיח קרן ישועה, עד וישראל יעשה חיל וישגא מאוד באחריתו, בקיום כל היעודים והבטחות של הנביאים הקדושים, כאשר אברר בעזרת השם מן הכתובים ומדברי רבותינו ז"ל וגם המושכל יסכים לה" ואכן בהמשכו של המאמר הוא מברר ברוחב וביושר את ההשקפה הדת"ל הקדושה שהעליה הטבעית ועבודת הקרקע בא"י הם הם התחלת הגאולה עיי"ש ותרווה נחת, ועימו יחד בהסברה ובקריאה לקדם את מפעליו הקדושים היה הרב אליהו גוטמכר שגם פירסם במכתביו הנזכרים למעלה על הגאולה בדרך הטבע, ותמך ועזר רבות למפעליו של הרב קלישר כפי שרואים מהסכמתו לדרישת ציון וכפי שכתב המו"ל של הספרים נפש חיה וישועות מולכו בכרך אחד, בסוף הכרך).

4 הרב שמואל מוהליבר מח"ס שו"ת מהר"ש מוהליבר – נולד בשנת תקפ"ד בעיירה "מצער הולבקי" שליד ווילנא, לאבא נצר לליטאים ולאמא נצר לחסידים (כפי שגם היה אצל מרן הרב קוק), התפרסם כ"עילוי" מגיל צעיר והלך לקבל תורה במרכז שבוולאז'ין, נתמנה לרבנות עיירת הולדתו הולבקי (תר"ח בגיל 24) לאחמ"כ עבר לרבנות שאקי (תרי"ד), לאחריה לסובאלק הגדולה (תר"כ), ממנה לראדום הגדולה (תרכ"ח) ולאחרונה לביאלסטוק המעטירה (תרמ"ג) במשך שנותיו יצר "מהפכה קדושה גדולה" בכל העולם היהודי בהפצת ההשקפה הדת"ל מבחינה רעיונית ומעשית, וגדלה השפעתה כשייסד את תנועת "חובבי ציון" על סניפיה הרבים (יחד עם חברו הגרצ"ה קלישר?), והסניף המרכזי שממנו היה הנהגה והכוונה לכל הסניפים האחרים היה באודסא כמדומני, ומחמת ריחוק המקום מהריכוזים הגדולים של היהדות, ייסד סניף מרכזי נוסף באירופה שהוסיף רבות לקדם את עניין ההתיישבות במישורים רבים, וכמדומני ששמו היה "מזרחי" (עוד לפני תנועת המזרחי המפורסמת שבתחילה העמידו בראשה את הגאון הרב ריינס, ואוליי מייסדי תנועת המזרחי, שרובם היו לימים תלמידים ומעריצים של הראי"ה קוק כדוגמת הרב מימון והרב זאב יעבץ זצ"ל, וכבר לפני ההיכרות המשמעותית איתו השתייכו אל התפיסות של הרב קלישר והרב מוהליבר וחבריהם הקדושים זיע"א, כיוונו בשם המזרחי להמשיך את פועלו המבורך של הרב מוהליבר, וצ"ב), עד שנפטר בי"ט סיוון לשנת תרנ"ח,

התפרסם בגאונותו המופלאה (ישנו מכתב של הגדול ממינסק בעל ה"אור גדול" בזה"ל: "הנה כבוד תורתו הוא גאון ישראל ויוכל לסמוך על משענתו החכמה אשר בידו" כמובא בספר "דורשי ציון בפועל" בערך הרב מוהליבר, והרב שמואל סלנט מכנהו בתארי גאונים כמובא באתחלתא היא בערכו של הרב שמואל סלנט, וכן ניכר בספרו "שו"ת מהר"ש מוהליבר" [ראה באחד מספרי הגרא"י זסלנסקי שדן בהשגות הלכתיות של הרב מוהליבר על הרב דוד מקרלין שהיה גאון הדור כנודע!]),

היה בעל השקפה דת"ל המכירה בהתחלת הגאולה כשישובו ישראל לארצם באורח טבע והיא תתן להם פירותיה ולהגשמת חזון זה פעל בחייו (כמש"כ במכתביו, לדוגמא הובא בספר שמואל עמ' 197 בזה"ל: "מכיוון שרואים אנו שלא זכינו במעשינו להחיש את הגאולה, כי מאחר שהראשונים בגודל צדקתם לא זכו להחיש את הגאולה שתהיה ניסית אנחנו בוודאי לא נזכה לזה, וזה לא יכחיש כל איש אשר לו שכל ישר. עלינו לצפות אל הגאולה "בעיתה" והיא תהיה על-פי דרך הטבע ובמדרגה נמוכה", ובשיבת ציון עמ' 14 כתב בזה"ל: "מדי דברי לא אוכל להתאפק מלדבר נגדה נא כל עמי: העוד לא תראו אצבע אלקים בכל אשר קרה לנו? הן זה קרוב לעשר שנים אשר השקנו ה' כוס תרעלה ברוב מדינות אירופא ויקומו עלינו בני בלי שם (אנטישמים) ברדיפות ועלילות שונות, ויש אשר הרעו לנו הרבה בפועל. והנה בעת אשר כסה חשך ארץ וערפל לאומים בפתע בא לנו אור המאיר ממערב והאיר ממזרח צדק, וקול קורא ואומר: שובו בנים לגבולכם,  השליכו אלילי כספכם ואלילי זהבכם ובואו וחסו בצלי בארץ אבותיכם, אחזו איש איש אתו ומחרשתו ועדרו בלא לב ולב, כי כל טוב הארץ לפניכם! והנה במשך שש שנים קמו מעפר ערים וכפרים, בארות ועדרים..").

5הרב ישראל יהושע טרונק המכונה "הגאון מקוטנא" מח"ס שו"ת ישועות מולכו – נולד בשנת תקפ"ח בעיר פלוצק שבפולין, בגיל 10 נתייתם מאביו הגאון שהיה מגיד שיעור בביהמ"ד של בעל ה"ישועות יעקב" והיה ליטאי, אולם סביו היה חסיד של ריב אלימלך מליזנסק, ובאמת אחר חתונתו (14) ואכילה על שולחן חמותו כ-5 שנים התקרב אל דרך החסידות (בתחילה לרבי מקוצק ולאחריה קיבל אדמורו"ת בעצמו והיה מקבל פיתקאות ורבים שיחרו לפיתחו והיה מחובר במיוחד לרבי מאלכסנדר והיה מגיע לפעמים לשהות שבת שם וגם את בניו ונכדיו שלח לקבל מהאדמו"ר מאלכסנדר), רבנותו הראשונה בשנת התר"א (בהיותו בגיל 17, התאריכים הללו הינם לפי הספר דורשי ציון בפועל בערכו) היתה בעיר שרענסק שבפולין ובאותה התקופה היתה לו שם ישיבה חשובה, לאחריה כיהן מעט זמן בערים גומבין ווורקא ולאחריהם בעיר פולטוסק, ולאחריה ברבנות קוטנא שם כיהן עד סוף חייו בכ"ה תמוז תרנ"ג.

התפרסם בגאונותו המופלאה והכל שלחו אליו שאלות בהלכה, כן היה מפורסם בקדושתו ונהג כאדמו"ר המקבל פתקאות, ורבים רבים שיחרו לפתחו (על דבר גאונותו וקדושתו - כפי שעולה מתארי גדולי ישראל אליו, כדוגמת בעל האם הבנים שמחה, בתחילת חלק ההסכמות שבספרו הנ"ל, עמ' ו' בהוצאת קול מבשר, מכנהו: "גאון עולם, קדוש ה' מכובד, רבן של כל בני הגולה, שר התורה, מי כמוהו מורה, כבוד מרנא ורבנא, מרן..", וכן ניכר מסיפרו המפורסם הרחב והבהיר. ובפי רבים היה מכונה "הפוסק של הדור" כפי שנכתב במבוא של המו"ל לספר ישועות מולכו, אם כי ד"ז צריך להוכחה, עוד ראה במבוא הנ"ל על דבר קדושתו וקבלת הפתקאות),

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה שבהתקבצות הטבעית של עמ"י בארץ ישראל הוי התחלת הגאולה (כמש"כ בתשובתו המפורסמת, אשר מרן הרצי"ה היה מזכירה רבות, הנידפסת בישועות מולכו ח"א, יו"ד, סימן סו' וז"ל: "...ואין ספק שהוא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר עוד אקבץ עליו לנקבציו, ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שרויה בפחות משני רבבות בישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך, הן בבינונים הן בישרים בלבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה").

6הרב מאיר לייבוש המכונה "המלבי"ם" מח"ס פירוש על התנ"ך ועוד – נולד בשנת תקס"ט בעיר וולצ'יסק שבפולין, נתיתם בילדותו, עם השנים נתמנה לרבם של ווארשה, במפנא, לינטשיץ, חרסון,מוהילוב ובבוקרשט, באחרונה נרדף ע"י ה"מתקדמים" ונכנס לכלא ובזכות השתדלות השר מנטפיורי נשתחרר בס"ד, נפטר בא' תשרי לשנת תר"מ,

התפרסם בגאונותו המופלאה (כפי שנכתב בהסכמות שנכתבו על סיפרו "ארצות החיים", בהיותו בערך בגיל 20 – הגאון הרב נחום טריבטש שנכתב עליו בראש הסכמתו למלבי"ם: "הגאון הגדול המפורסם נ"י וכל רז בבלי וירושלמי לא אניס ליה, כקש"ת", הרי שנתבררה ענקיותו בתורה של הגר"נ טריבטש, והוא בהסכמתו למלבי"ם כתב: "הרב הגאון בעל פיפיות, שר התורה..", והגאון הרב שמואל מאמסטרדם כתב על המלבי"ם: "..הראה את כבודו וגדלו בחריפות ובבקיאות כאחד הגדולים אנשי שם", הרי שכל הלשונות הללו מפי ענקי תורה באותם הדורות, מורות על ענקיותו בתורה של המלבי"ם. וכן ניכרת ענקיותו בסיפרו הנ"ל). 

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה שבשיבה טבעית של עמ"י לארץ ישראל הוי התחלת הגאולה המדוברת בנביאים (כפי שמפורש בהסכמתו לספר דרישת ציון להגר"צ קלישר עמ' 229 במהדורת עציון: "אחר דרישת שלומו הטוב באהבה, הנה התמההמתי.. כי רציתי להאריך ולהציע את מחשבותי הרבים בענינים אלה.. ובעיקר הדבר, דבריו אמתיים וכנים, ויש לי כמה ראיות מפשוטי המקראות כפי פירושי, כי הגאולה תצמח לאט לאט, כשחר נכון מוצאו הולך ואור עד נכון היום [רומז הוא בזה לירושלמי המפורסם שהגאולה תבוא קימעא קימעא כאיילת השחר], ותחילה יתיישבו אנשים בארץ ישראל, ויהיה יישוב ארץ ישראל קודם ביאת המשיח כמש"כ בפירושי ישעיהו [סו', ז'] על פסוק "בטרם תחיל ילדה", וכן בעניין גוג ומגוג ביארתי היטב שיהיה יישוב הארץ קודם.." הרי לפנינו שבנוגע לעליה לארץ ישראל באופן טבעי, שהגר"צ קלישר מקדם לממש אותה ועיקרו של סיפרו דרישת ציון הוא לברר שהיא היא התחלת הגאולה המיוחלת, ושלח את הספר אל המלבי"ם, והוא זצ"ל ענה לו שכן היא דעתו, והוסיף שיש לכך ראיות נוספות מפשוטי המקראות, הרי במפורש שהמלבי"ם סבר כמו ההשקפה הדת"ל הקדושה).

(וראה התואר שמכנהו ר"ש בובער בפתיחתו לפסיקתא "הגאון הגדול" [ור"ש בובער עצמו לא היה קטיל קני, וניכר שהוא תלמיד חכם מובהק, ואם בדורו של המלבי"ם הוא נתכנה בכך, סימן שהוא ענק תורה])

7הרב מרדכי גימפל יפה מח"ס תכלת מרדכי על פירוש הרמב"ן עה"ת ועוד – נולד בשנת תק"פ (לא ידוע באיזה עיר ומדינה) לאביו הגדול דוב בער מתלמידיו הגדולים של הרב חיים מוולאז'ין במחזור הראשון של ישיבתו, התיתם מאביו בגיל צעיר (9) והלך לקבל תורה בישיבת וולאז'ין מפי הרב יצחק מוולאז'ין, נתמנה לרבנות דרוטישין ולאחריה רוז'ינוי (תר"ב) שם פעל רבות כנגד רעת המשכילים ומאידך לטובת רעיונם הגדול של הגרצ"ה קלישר והגר"ש מוהליבר לבניין הארץ והתחלת הגאולה, זכה וברבות הימים עלה לארץ הקודש ( תרמ"ח) וקבע מקומו בכפר יהוד והיה למנהיג העדה ולראש כולל אברכים שדאג להביאם מירושלים על מנת שישלבו חקלאות עם לימוד תורה כמדומני ראה דורשי ציון בערכו, ולאחר שלוש שנים בארץ ישראל בכ"ה חשוון לשנת תרנ"ב נפטר לבית עולמו,

התפרסם בגאונותו המופלאה (כפי שכתוב בשו"ת ראש לראובני סימן כג' שהיה אחד מיחידי גדולי הדור, הגר"א הלוי מדווינסק, המביא קושיה שנשאלה על ידי הגר"מ גימפל ומכנהו "הגאון מראזני" - וזה מורה על ענקיותו בתורה, זאת משום שלהתכנות בתואר "גאון" סתם בדורות ההם, ועוד על ידי הגר"ר מדווינסק שהיה מיחידי גדולי הדור ומיחידי גדולי המשיבים בהלכה – ברור הוא שהרב גימפל היה ענק תורה השליט בכל הש"ס דף על דף עם ראשונים ואחרונים], וחזי לאצטרופי דברי הרב ירוחם פישל פינס בסוף ספר "זכרונות מרדכי" בזה"ל: "היה גאון גדול בתורה, בקיא בכל חדרי תורה, צנא מלא ספרא..", ויש לראות ולצטט דברי בנו הנזכרים במק"א וכן מכתבי מרן הראי"ה שבהם הוא מכנהו בתואר גאון וכו', ומסתמא שכן ניכר מכתביו ויש לברר זאת(,

כן התפרסם לבעל השקפה דת"ל קדושה המכירה בכך ש"בנין הארץ" – בשיבת ישראל לתוכה וניתנתה פירותיה להם, הוא התחלת הגאולה (כמש"כ במכתבו שבשיבת ציון ח"ב עמ' 15 בזה"ל: "אחי! הלא ידעתם גם שמעתם כי זה שמונים שנה ויותר אשר הגאון הגדול הצדיק מוהר"ר ר' חיים מוולאז'ין זצ"ל בעזר גדולי הדור החל ביסוד המעלה ליסד ישוב בארץ-הקודש ועל פיו נסעו כמה מגדולי היראים, והמה היו הראשונים המתנדבים לשבת בירשלים, ואחר כך החל לעוררם למקנה שדות וכרמים לקיים מצות התלויות בארץ, ואחר סילוקו של אותו צדיק החל רוח ה' לפעם בלב גדולי הגאונים הצדיקים רבי עקיבא איגר זצ"ל ורבי משה סופר זצ"ל, ואחריהם החרו החזיקו הגאונים ר' צבי הירש קאלישר ור' אליהו מגריידץ ז"ל וחבריהם, כולם עוררו על דבר יישוב ארצנו השוממה מבלי בניה וזרים אוכלים אותה ופרי הארץ למלחה תחת יושבי פראי אדם. ולעומתם החלה גם חברת אדירי עם ואצילי ישורון חברת כי"ח להטיב פניה לארצנו ולתת גאולה לארץ לבקש עזרתה ועזרת היושבים בקודש... ועל כן נוכל להבין כי אחרי קולות אשר ברמה נשמעו, קול ה' בהדר אשר קרא לעמנו עם בני ישראל על ידי גדולי הדורות השכם ושלוח יותר מיובל שנים, קרא לנו ולא שמענו, לזאת עתה נתן ה' בקולו קול עוז, קול ה' בכוח, קול ה' שובר ארזים ומפרק ערים, קול ה' בעמו הוא נשפט ויתן ויתן קולו על חילו לאמר: לא כן בני, לא זאת המנוחה, סלו סלו מסילה לאלקינו! קול קורא פנו דרך, אמרו לערי יהודה הנה בניך, דרשו שלום הארץ זרעו שדות ונטעו כרמים! ועל כי לא שמענו אליה עד כה בהתחננה, על כן באו עלינו כתומם כל אלה להעירנו משנתינו [אף רב גדול אחר כתב על כך שההתעוררות הרצינית ליישוב הארץ החלה לאחר הפרעות בישראל, ואיני זוכר שמו כרגע], לחיות זרע וקציר... ואוי לבנים הבורחים מאחוזת אבותיהם וממשכן צורנו יתברך שמו, ובפרט כי בזה הם מרחיקים גאולתנו ופדות נפשנו, כמש"כ בסנהדרין דף צח: "אין לך קץ מגולה מזה – ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא"... ואולם נוחם אחד יש לנו עתה בגנזי לבבנו, כי בצר להם לאחינו התעוררה בלבם אהבה לעמנו ולארצנו והעם שב עד המכהו [רומז לדברי הרב אייבשיץ והרב אלקלעי שתשובת ה"עד השם" שקודמת לגאולה הכתובה בפרשת ניצבים, היא "תשובה רצונית-כללית" גרידא שהיא חלק מהרצון העמוק האלוהי שלהם לעלות לארץ ישראל אף על גב שהם לא מודעים למעלתו העליונה כמש"כ מרן הראי"ה קוק באורהת"ש ועוד וכ"כ הגרמ"א עמיאל בסוף לנבוכי התקופה כפי שצוטט בחוברת זו בערכו]. שמוע שמענו ישראל מתנודד, לציון ישאלו, דרך הנה פניהם מועדות, מכנף הארץ זמירות שמענו מזמרת הארץ, חברות רבות התעוררו להאחז בארץ הקודש ולקנות שם אחוזות לבנות בתים לזרוע שדות ולהושיב בם רבים מאחינו בני ישראל. עתה נוכחו אחינו לדעת כי טובה ארצנו הקדושה, ורבים מאחינו בני ישראל מדלת העם יתחרו בכל עוז לשוב אל ארץ אבותינו לעבוד אדמתה, וגם העשירים נלוו אליהם.." הרי במפורש כותב לפי דברי הגמ' המפורסמת בסנהדרין שהשיבה לארץ ונתינת תנובתה החקלאית לעמ"י – היא היא התחלת הגאולה הקדושה!).        

8הרב ישראל מאיר הכהן מח"ס "חפץ חיים" על הלכות הדיבור וספר "משנה ברורה" על שו"ע או"ח ועוד –  נולד בשנת תקצ"ח בעיירה זיטל שעל יד העיר גרודנא שבליטא הפולנית, נתיתם מאביו בגיל צעיר (11), נמנה היה על חובשי ביהמ"ד של רבי חיים פרנס יחד עם האחים בצלאל ושלמה כהן שלימים נהיו מגדולי הדור, אף היה שומע שיעורים מפי הגאון החכם הרב יעקב בריט, ושמו נתפרסם בסביבתו "העילוי מזיטלה", נתחתן עם בת אביו החורג שנתן לו נדוניה מכובדת שאפשרה להמשיך בשקידה מופלאה על התורה, סירב לקבל רבנות בטענה שאין לו הכושר להיות רב בישראל (תנועת המוסר ח"ד פ"א), לאחר שנים מרוב שקידה ועמל שכלי גדול נהיה לו "אירוע מוחי" (תרכ"ג בערך) ולא היה יכול ללמוד במשך שנה שלימה אולם לאחריה זכה ללמוד לתורה עוד 70 שנה (קיצור תולדות הח"ח לבנו הגאון), לאחמ"כ נתמנה לראש ישיבה בווסילישוק שעל יד ווילנא (תרכ"ה) ולאחר שנים מספר חזר לראדין והקים את ישיבתו המפורסמת (תרכ"ט) שעם השנים נתווספו לה כוחות תורניים נוספים (כדוגמת הגאון הרב נפתלי טרופ בשנת תרס"ד ועוד), המשיך בראשות הישיבה ובהדרכת הציבור הלטאי, יחד עם הוצאת ספרים חשובים במשך השנים (הראשון מבניהם, אשר הוא נקרא על שמו, הוא הספר "חפץ חיים" שיצא לאור בתרל"ג, והשני הוא הספר "משנה ברורה" על שו"ע או"ח, שהחלק הראשון שלו יצא לאור בתרמ"ד, וכתב עוד ספרים רבים), עד שנפטר ביום שישי, כ"ד אלול לשנת תרצ"ג ונסתלק צדיק הדור,

התפרסם בגאונותו המופלאה ובצדיקותו, והיה לאדם קדוש שעוסק הרבה בקבלה (מרן הראי"ה באיגרות לראי"ה עמ רל' במהדו"ב, הוו"ד בספר בשדה הראי"ה במאמר "בין שני כהנים גדולים", מכנהו בזה"ל: "אורי אורים יאירו לכ"ק הוד רב רחימאי, הגאון המובהק, צדיק דורנו.." וידוע שהלשון גאון מובהק אצל מרן הראי"ה, מורה על ענקיות בתורה באופן מיוחד משאר הענקים, וכן במכתבו על דבר פטירת הח"ח מכנהו "צדיק הדור", וכן מרן הגרי"מ חרל"פ לאור דברי מורו ורבו ענק התקופה, אף הוא כינהו "צדיק הדור" בקונטרס ההספדים מאמר לא'),

היה לבעל השקפה דת"ל הרואה בהתרחבות ההתיישבות החקלאית בא"י התגשמות דברי הנביאים על קיבוץ גלויות, אשר קיבוץ גלויות זה הוא התחלת הגאולה הקודמת לביאת המשיח (ראשית יש לציין, שאע"פ שבציבור הדת"ל מקובל מימים ימימה מפי כמה מריבותינו הקדושים שפגשו את הח"ח בעצמם והיו בקשר עם בנו - שהח"ח היה לבעל השקפה דת"ל, והיחס אל הח"ח בציבור הדת"ל הינו שהוא היה מענקי התורה שהיו בעלי השקפה דת"ל, למרות זאת אצל הציבור החרדי לא נודעו תפיסותיו הדת"ל, והיחס שלהם אליו הוא כענק תורה המזוהה עם התפיסה החרדית, בכל אופן אנו לא נימנע מלהציג את העובדות החזקות המורות שהוא היה בעל השקפה דת"ל קדושה - כתב בנו הגאון רבי לייב פופקא [אביו כינהו בתואר "גאון" כמש"כ הרצי"ה, ובמק"א כמדומני בשיחות הרצי"ה כרך "אישים" בסופו, אמר שהרא"ל הוא - ההמשך של הח"ח!] בספרו "קיצור תולדות החפץ חיים" עמ' מג' בזה"ל: "בזכרוני, כי בשנת תר"נ ותרנ"א שהחלו לגרש את אחינו בני ישראל ממאסקווא (מוסקבה), התעוררה אז תנועה גדולה לארצינו הקדושה, המגורשים למאות ולאלפים החישו למפלט למו בארץ אבותינו, קנו שם קרקעות, נטעו כרמים, יסדו מושבות.. בזמן הזה קיבלתי מכתב מאבי ז"ל, ובו הוא מעירני על ההתעוררות הגדולה בכל פינות עמנו לעלות לארצנו, ומשער, כי הימים ימי עיקבתא דמשיחא [מפורש בדבריו כפי דברי מרן הראי"ה ש"עקבתא דמשיחא" פירושו התחלת תקופת משיח והיינו התחלת הגאולה וכ"כ בבעל הסולם ועוד], וכי פקד ה' את עמו, ואפשר הוא אתחלתא דקבוץ גלויות שהוא קודם ביאת המשיח.." הרי במפורש מעיד שאביו אמר עוד בשנת תרנ"א על ההתחלה המועטה שהחלה בעליה לארץ שאפשר הוא "פקד ה' את עמו" הוי אומר התחלת גאולה, וכן מהמשך דבריו "ואפשר הוא אתחלתא דקבוץ גלויות" פשוט שכוונתו היתה על התחלת הגאולה המיוחלת, כי הלא חזון הנביאים על "קיבוץ גלויות" הוא נחשב בדבריהם "גאולת ישראל" כפי פשטי המקראות וזה ברור לכל, וכן עולה מדבריו במק"א שם עמ' סט' בזה"ל: "כן הלא כבר הגענו למאות האחרונות של האלף השישי.. ובשביל כל אלה היה בטחונו חזק שבקרוב יפקוד ה' את עמו, ויותר התחזק בתחילת שנות הששים, שנתעוררו למאות ולאלפים לשוב אל ארצנו ולעבוד אדמתה, והחלו לדבר על דבר שיבת ציון בכל האומות, וראה בזה אצבע אלוקים, וכי ישיב ה' שבות עמו בקרוב, וישיב שכינתו לציון עירו ויכונן מקדשו.." העולה מדבריו ששיבת ציון בדרך הטבע ע"פ רשיון אומות העולם היא היא השבת שכינתו לציון כפי ענינה של הגאולה, ושיבת השכינה הינה במדריגה אחר מדריגה "קימעא קימעא" כלשון חז"ל עד אשר תשוב בצורתה השלימה שתביא את בניין ביהמ"ק, אולם בכל אופן שיבת ציון הטיבעית היא התחלת שיבת השכינה!,                                                                                                                וכן מרן הגרצי"ה מעיד מתוך מה שאמר לו ריב אריה לייב - שהח"ח ראה בהתרחבות ההתיישבות החקלאית החדשה בא"י התחלת הגאולה, ובלשונו בלנתיבות ישראל ח"ב מאמר "מי האיש הח"ח" עמ' יד: "והתכוננות למשיח זו [של הח"ח כפי שפירט לעיל], נתגלתה ונמשכה מתוך שלימות האמונה ופקיחות עינה: לראות את המעשה האלהי הגדול המופיע בישובנו החדש בארצנו, בבנין שממותיה ומטע נשמותיה, בקיבוץ גליותינו ושיבת בניה לתוכה, לראשית צמיחת קרן הישועה בקץ המגלה, סח לי בנו הגאון ריב אריה ליב זצ"ל בשנות הממין – של המאה הקודמת – בתחילת התרחבות הפעולה הישובית של חובבי ציון והתרבות המושבות לעבודת האדמה בא"י, לקחני אבא ואמר לי: "ליבל אתה רואה, הנה זה מתחיל המעשה.. ובכן הלא אנחנו כהנים וצריכים להיות כבר מוכנים לדעת בברור הלכה למעשה"..." הרי מעיד בגודלו וקדשו הרצי"ה זי"ע מתוך דברי ריב אריה לייב אליו שאביו הח"ח סבר שהחלה הגאולה וכמש"כ בצורה ברורה במאמר "לבירורה של הליכת גאולתינו ח"ב" שמתוך שיחתו עם ריב ריב אריה לייב כתב בח"א של המאמר שהח"ח סבר שהחלה הגאולה,                                                                                                                               ונחתום בדבר נוסף שכתב שם הרב אריה לייב המורה על ריחוק הח"ח מהתפיסה החרדית של ימינו - שאביו לא היה כמו החרדים הקיצוניים שדרשו מהמתישבים בא"י שיבלו כל ימיהם בתורה אלא סבר שבאופן לכתחילאי אפשר לעסוק במלאכה מתוך תורה ויראת שמיים והביא ראיה לזה ונצטט לשון בנו: "והראה לי ביחזקאל קאפיטל ל"ח פ' י"ב, נאמרו על גוג "לשלול שלל ולבוז בז להשיב ידך על חרבות נשבות ואל עם מאוסף מגוים עושה מקנה וקנין", עיי"ש. הרי שעמנו יעסקו במקנה וקניין, אלא שהעיקר הוא שיתנהגו בדרך התורה, ע"כ דבריו [של הח"ח]." עכ"ל בנו).

11הרב ראובן הלוי לוין מדננבורג מח"ס שו"ת "ראש לראובני" – נולד בשנת תק"ע  סמארגון שעל יד ווילנא, קיבל תורה מפי הרב ליבל קאוינר שהתפרסם בגאונותו הגדולה, ומוו"ר כינהו בתואר "עילוי" ונתפרסם בסביבה בתור "העילוי מסמארגון", שימש ברבנות לבדובי, ולאחריה איוואניץ, נישביץ, אמצ'יסלב, ובאחרונה רבם של המתנגדים בעיר דווינסק, בימי רבנותו בדווינסק היה לרבו המובהק של מרן הרב קוק החל מילדותו, עד שנפטר בה' אב לשנת תרמ"ז.

התפרסם בגאונותו המופלאה והיה לאחד מגדולי משיבי ההלכה בדור (ענק התורה מרן הרצי"ה בספר התורה הגואלת ח"א, בשיחות לג' אלול, כינה את הגר"ר: "פוסק הדור" ו"מהשורה הראשונה של גדולי הדור". נכדו, המו"ל של סיפרו, כתב עליו בהקדמתו, בזה"ל: "..הוא היה מפורסם בכל תפוצות ישראל לגאון נשגב, בקיא נפלא ובעל הוראה עמקן כאחד מגדולי הראשונים, וגאוני זמנו פנו אליו בשאלותיהם מקרוב ומרחוק". על מצבתו נכתב: "אדוננו מורינו ורבינו גאון אמיתי אשר השיב בהלכה ברורה לכל קצוי ארץ שימש בכתר הרבנות בעירנו משנת קא' להגאון ישראל..". וכפי שניכר מהשו"ת העמוק הבהיר, והרחב שלו),

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה שבמציאות של שיבה טבעית של עמ"י לארץ ישראל ובנתינת פירותיה לנו הוי התחלת גאולה (כמפורש במכתבו לספר "שיבת ציון" בזה"ל: "ונידון ישיבת קרקע בארץ הקדושה.. לא ידעתי טעם מעלת כבודו שממאן בדבר, כי אני שמחתי מאד בהתעוררות זו, כי לדעתי היא כוונת הגמ' במגילה י"ז: כי קיבוץ גלויות יהא שהקרקע תתן פירותיה לישראל ואח"כ תשכון שאר הברכות ואח"כ בא בן דוד יע"ש, ומה שנתהווה ביה שערוריה באנשים היושבים על הקרקע, לדעתי מעשה שטן הוא כדי להשבית המלאכה הנ"ל, ולדעתי יעזר איש רעהו וחזק יאמר לאחיו.." הרי מפורש לפנינו שנתינת הקרקע פירותיה לעמ"י הוא קיבוץ הגלויות הנכסף, המדובר בנביאים ובמילות התפילה, והמונח "קיבוץ הגלויות" שבנביאים הלוא הוא "גאולת ישראל" כנודע, ואט אט נתקדם בתוך שלבי הגאולה עד שיבוא אדונינו מלך המשיח. נציין שישנו מכתב של הראי"ה קוק?ויש לציין ולצטט שבו הוא כותב בנוגע לתפיסה שהשיבה הטבעית של עמ"י לא"י וניתינת הארץ פירותיה להם - היא התחלת גאולה, שכן סברו רבותיו, ונקט רבותיי בלשון רבים אך לא ציין שמם, ונודע בשערים שהגר"ר היה מגדולי רבותיו, אולי הרב שהשפיע הכי הרבה על הראי"ה, ועל כן יש מקום גדול לשער שהראי"ה התכוון במכתב גם אליו, שהוא היה בעל תפיסה דת"ל (ובנוגע לרב השני – אני נוטה לשער שזה הנצי"ב היות ויש לנו מכתב שלו בשיבת ציון שעולה ממנו שהיה בעל תפיסה דת"ל מובהקת, אומנם יש מקום לומר שהתכוון גם אל חותנו האדר"ת שגם הוא נחשב אצל הראי"ה כרבו, אומנם לא ידוע לי על מכתב שמורה זאת כמו שיש לנו ביחס לנצי"ב). כן הלך להשתתף בועידת פטרבורג הלאומית בשנת תרל"ג כמש"כ בביוגרפיה שבסוף ספר שיבת ציון מהדו' הר ברכה, המורה על הזדהותו הגדולה עם התהליך של השיבה הטבעית לא"י חרף היותו מקודם בעיקר ע"י חילונים).

10הרב משה שמואל גלאזנר מח"ס חידושי "דור רביעי" על מסכת חולין ועוד – נולד בשנת תרט"ז בעיר פרשבורג שבליטא? לאביו הגדול הרב אברהם ששימש זמן קצר ברבנות פרשבורג עד שנפטר בדמי ימיו, כשבנו הרב משה שמואל רק בגיל 22 אולם אעפ"כ בא במקומו ברבנות פרשבורג המעטירה, לאחמ"כ עבר לשמש ברבנות קלויזנבורג (תרל"ח) שם כיהן 35 שנה, עד שמחמת הפגיעה בו ע"י "קנאים" שלא סבלו את היותו מפרסם את אמיתת ההשקפה הדת"ל הקדושה המכירה בהתחלת הגאולה על כל המשתמע מכך (ועל פגיעה זו כתב מרן הרב קוק את הקונטרס "יישוב משפט" שבסוף מאמרי הראי"ה, בו הוא בא לטובת הרב גלאזנר הסובל מהבריונות הקנאית), עלה לארץ הקודש (תרפ"ג) ולאחר זמן קצר נפטר בכ"ב תשרי שנת תרפ"ה,

התפרסם בגאונותו המופלאה (כפי שכתב אליו מרן הראי"ה קוק במאמרי הראי"ה ח"א במאמר "פרק בהלכות ציבור" מתוך קונטרס יישוב משפט, בעמ' 57 במהדו' החד', וז"ל: "אשר המתנגדים החציפו לדבר דברים שאסור לשומען גם על קטן שבישראל, וק"ו על גדול הדור, בתורה, בחכמה, ביראת שמיים ובזכות אבות כהדר"ג שליט"א"),

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה ששיבת ישראל לארצם היא התחלת הגאולה, ולאור זאת רואה את הערך שכן ישנו גם "בציונות החילונית" הפועלת לקדם את שיבת ציון ותקומת מדינת ישראל, ואת הצורך להשתתף עימם מתוך תוי"ש להיות להם לעזר ב"פעולה" הקדושה הזו שהיא כולה כרצון השם (כמש"כ במכתב שלו המובא בשיבת ציון עמוד 391 במהדו' הר ברכה: "מעת שהחלה התנועה הציונית בארץ להתפתח, היתה אצלי ברור כשמש שהוא אתחלתא דגאולת ישראל אשר עליה אנו מחכים זה אלפיים שנה, ולכן לפי דעתי מאז, חיוב קדוש על כל יחיד ויחיד, על כל אגודה ואגודה בישראל, להתחבר לתנועה זו ולעשות כל מה שבכוחם להגיע לתכלית הנרצה". ובספר תורה ומלוכה עמ' 82, מובא מאמר שלו בזה"ל: "..יסוד מוסד בתורת האמונה שלנו, שגם אם בדרך כלל חפשים בני האדם במעשיהם ואין עליהם השפעת כח על-ארצי, הרי אין הדבר כן לגבי מאורעות גדולים בעלי משמעות... מי ממנו יחלוק על כך שהופעתה של התנועה הציונית לפני 26 שנה עם תופעות הלווי שלה, ומלחמת העולם שפרצה לפני 6 שנים שהביאה להצהרת בלפור ולהכרת ארץ ישראל לעם ישראל, שכל אלה אינן מצוות ההשגחה העליונה?.. כשהופיעה לפני 26 שנה "מדינת היהודים" של הרצל, הרגשתי בקראי את החוברת שרוח ממרום הוליכה את עטו של אדם זה [ראה בשיחות הרצי"ה אישים, שמובא שם בהערות מפנקסו של הרצל, שכותב שהוא מרגיש שרוח עליונה דוחפת אותו. עיי"ש], שכל תיבה חדרה עמוק ללבבי.. כלום יוסיפו ויתמידו החרדים שלנו, הרואים בכל מאורע של מה בכך ניסים ונפלאות, לראות דווקא במאורע זה שהפליא את העולם, צירוף מקרי של מומנטים בלתי חשובים?" וסיים המאמר: "לבסוף רצוני לסיים בדבר טוב לחיזוק חרדי "המזרחי" שלנו, באמונה שאנו חיים בימי הגאולה ושעבודתנו היא עבודת קודש").

11הרב שלמה הכהן אהרונסון – נולד בשנת תרכ"ב לאביו הגדול רבה של קרוטשה שהיה קשור לחסידות חב"ד ולבניו נתן חינוך חבד"י מלא, עיקר קבלת התורה שלו היתה מפי אביו הגדול, נישא לבת חסיד חב"ד אמיד (תרל"ח) ולאחר שנתיים ימים בהיותו בגיל 18 נסמך לרבנות מפי גדולי דורו הרב יו"ט ליפא הלפרין בעל ה"מלבושי יו"ט" ומהרב רפאל שפירא רה"י וולאז'ין, תחילה ניסה לשלוח ידו במסחר אך ללא הצלחה פנה לאדמו"ר מקאפוסט (זרם מסוים בתנועת חב"ד באותו הזמן שאליו היה שייך) שאמר לו שיקבל את עול הרבנות ואכן נתמנה לרבנות צ'רניגוב (תרמ"ז) והחל בפירסום ערכי תנועת "חיבת ציון" שיש לבנות את האומה בארצה ושזה התחלת הגאולה למרות שהאדמו"ר הרש"ב התנגד אליה, עבר לכהן ברבנות ניעז'ן (תרנ"ג), לאחמ"כ ברבנות קיוב (תרס"ו) ושם נתפרסם במיוחד על עמידתו בגאון כנגד עלילת הדם שנתכנתה "משפט ביילס", לאחר מלחמת העולם הראשונה נהיו שינויים רבים בשילטון רוסיה והחלו לרדוף אחריו על מנת להזיקו, על כן הוצרך להבריח את הגבול אל פולין ושם נתפס ע"י השילטונות ובזכות ארגון "הג'וינט היהודי" שוחרר ושם מטרתו לעלות לארה"ק חרף פניות רבנות רבות מערים שונות, עלה לארה"ק לכהן פאר ברבנות יפו-תל אביב (תרפ"ג) – המשיך לקדם את ערך "שיבת ציון" האחרונה של תקופתינו, עד שנפטר בכ' אדר לשנת תרצ"ה,

התפרסם בגאונותו המופלאה (כפי שעולה מתוך תואר מרן הרב קוק אליו באיגרות הראי"ה ח"ד כמדומני: "הגאון הגדול" ולשון שכזו אצל מרן הרב קוק מיירי בענק תורה באופן מיוחד, וראוי לחפש מאמרים הלכתיים שלו ולהתבונן בבקיאותו),

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה שבחזרת ישראל לארצם בדרך טיבעית ובנתינת הארץ פירותיה להם, הרי שזה התחלת הגאולה (הלא כתב במפורש אל מרן הרב קוק שהוא הולך לפי דרכו שכידוע היא היא התפיסה הדת"ל מכתבו הובא בספר "החכם המופלא" עמ' 62 וז"ל: "זה ימים רבים הנני צועד ומביט מרחוק את מעשה ידי כבוד גאונו, ועבודו בקודש ארץ חמדתינו, בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו.. ונפשי הומה ומתגעגעת לעלות אל הארץ ולקחת חלק בעבודת הקודש עפ"י הדרך אשר התווה כבוד גאונו..". כן ראה עצמו שייך לתנועת "המזרחי" כמש"כ במכתבו אל וועידת הפועל מזרחי המובא ב"חכם המופלא" עמ' 108 וז"ל: "חביבים אתם לי אחים יקרים וחשובים, חביבים אהובים ומכובדים, וברוחי הנני עמכם ועם עבודתכם הרצויה והנאמנה.. תורה ומלאכה, יראת שמיים ויגיעת כפיים, אהבת תורה ואהבת עבודה על אדמת ארצינו הקדושה! כמה יפה וכמה גדול הרעיון הקדוש הזה, התגשם על ידכם.." וידוע שהמזרחי חרת על דיגלו את התפיסות הדת"ל, אותן התפיסות שנשאו עלי פיו הקדוש של מרן הרב קוק שלאור דרכו הדת"ל הקדושה - בחר הגר"ש אהרונסון לילך כנ"ל!. וראה במק"א שהיה לו ויכוח עם הרבי מחב"ד הרש"ב כמדומני, בעניין היחס לציונות החילונית, שהוא צידד לטובה והרבי צידד לרעה, צריך למצוא המקור ולציינו).

12מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק מדריך תקופת הישיבה בא"י מח"ס שו"ת דעת כהן, עזרת כהן, אורח משפט ועוד – נולד בשנת תרכ"ה בגריווה שבלטביה למד בשקידה מופלאה מילדותו בד בבד עם קבלת תורה מכמה רבנים (הרב אליעזר דון יחיא מלוצין, הרב חיים אברהם שפירא מסאמרגון והרב ראובן הלוי מדווינסק) עד שהלך ללמוד בישיבת וולאז'ין לבקשת האדר"ת שעם ביתו השתדך באותה השנה (תרמ"ד בהיותו בגיל 19, הגיע לישיבה בערב שבת חנוכה, ונשאר שם למשך שנה), שם קיבל בעיקר מהנצי"ב שגם אותו החשיב לאחד מרבותיו (ראה במאמרו על הנצי"ב ובספרי הרב נריה), בנוסף היה בקשר עם רבנים רבים בני דורו בניהם הגר"ח מבריסק שלימד בישיבתו, האור שמח רבה של העיירה דווינסק הסמוכה לגריווא (אחרי פטירת הרב ראובן דננבורג רבו), הרב עפשטיין בעל "ערוך השולחן" שנתן לו סמיכה לרבנות (ראה בספרי הרב נריה. ובמק"א נכתב שקבלת הסמיכה שלו, הייתה רק בגלל חוסר הנעימות להגיע לרבנות בלי סמיכה, אז בדרך הוא עצר אצל הרב הערוך השולחן וקיבל ממנו סמיכה), ועוד רבים. לאחמ"כ הלך לפונוויז' (תרמ"ה) והתחתן עם בת האדר"ת ונשאר אצל שולחן חותנו במשך שנה, עד שקיבל על עצמו לבקשת החפץ חיים להיות רבה של העיירה זויימיל (תרמ"ח, וכיהן בה סך 7 שנים) ולאחריה בויסק (תרנ"ה, וכיהן בה כ10 שנים, כשמחשיבים לשנה בבויסק, את חלק משנת תרס"ד שעודנו כיהן ברבנות בויסק, וכן חישב הרמ"צ נריה), ולאחריה ביקשו ממנו בני העיר יפו שבא"י שיבוא לכהן כרבם וקיבל הרב קוק את בקשתם ועלה לא"י לכהן כרבם (תרס"ד) חרף בקשות אחרות שהגיעו לפיתחו כגון לעמוד בראשות ישיבת טלז המעטירה ועוד. לאחריה נתמנה להיות רבה של ירושליים עיה"ק (תרע"ט וכיהן בה משך 16 שנים), וכן לראש הרבנים של א"י, וכן הקים את ישיבת מרכז הרב (שנה?), עד שנפטר בג' אלול שנת תרצ"ה בהיותו בגיל 70, ונסתלק המדריך והצדיק של התקופה כולה על כל דורותיה כדברי מרן הרב חרל"פ (בשם תלמיד הוו"ד בהקדמת פניני הראי"ה, וישנם מקורות נוספים שנלקטו על ידי במאמר "לדמותו של מרן הראי"ה קוק"), ולשונו של ריב איסר זלמן מלצר על פטירת הראי"ה: "נשבר עמוד השידרה של כלל ישראל" (מובא בשלושה באלול ועוד),

התפרסם בגאונותו וקדושתו המתייחדים במופלאותם ! (ראה התוארים שכינוהו גדולי דורו עוד בחייו מובא בספר "אגרות לראי"ה" כדוגמת "נר ישראל", "פאר הדור", "קדוש ישראל", "רשכבה"ג" וכו', להרחבה באורחות חייו ישנם ספרים רבים מהם "הראי"ה" של הרב מימון, "שבחי הראי"ה" של הרב ליפשיץ, "חיי הרב קוק" של א. צורף, "מרן הרב קוק" של הרב רבינר, קונטרס גדול עליו בערכו שבאנצקלופדיה של הציונות הדתית, "שלשה באלול" של מרן הרצי"ה, סדרת הספרים "אוהב ישראל בקדושה" 5 כרכים כמדומני של?, 7 ספרים של הרב נריה, "מלאכים כבני אדם" של שמחה רז, ובמאמרנו "לדמותו של מרן הראי"ה קוק"),

הינו הוגה "משנת א"י" שהיא הדרכה, הבנה והארה המתאימה לעבודת השם המתחדשת בתקופת הגאולה שבה עם ישראל יושב בארץ ישראל. משנתו העליונה נכתבה כולה ברוה"ק כשם שכתבי המהר"ל נכתבו ברוה"ק כידוע (כן אמר מרן הרצי"ה זיע"א הובאו דבריו בספר צבי קודש עמ' 204 אולם לא ציין לשונו המקורית של הרצי"ה, וראוי לחפשה ולצטטה. ויש לשון נוספת של הרצי"ה בספר התורה הגואלת ח"א בנושא תלמוד תורה פרק יג', בנוגע לצורת הכתיבה המיוחדת של הפיסקאות של הראי"ה, והוא אמר בזה"ל כפי ששיכתב הרב שווארץ: "צריך להתרגל בענינים האלה. יש יחידים ששייכים לזה, וצריך לדעת במאי עסקינן. כך הדבר בכל הספרים של הרב אבא ז"ל. יש היושבים ביחד, וקוראים קריאה ספרותית. זה צחוק גישה כזו. בספר "חסד לאברהם" מתחיל כל פרק במילה: "דע". כאן זה מסוג חכמה זו, מסירת אנפורמציה. ידיעות, הודעות. אין הוכחות, אלא בהמשך הזמן, בהדרגה הדברים מתבררים. מי שלא מבין, אז לא, זו טעות בכתובת, וכאמור ב"ראש מילין" – יחשבהו כאילו לא חובר. יש כאן הודעות, מה ענינו של עולם, גילוי דבר ה' בעולם. זה סיגנון הדברים: ככה הוא, או, ככה יהיה. הווה ועתיד. לעיתים רחוקות יש סגנון של עבר. הודעות דבר ה' בהווה, וההולך ונעשה בעתיד. ידיעות בטוחות, ברורות, המשך דברי נבואה" כוונתו בלשון "הודעות" שאינם נכתבו בשכל אנושי, אלא הם "מסירת אנפורמציה"-"הודעות" היינו ידיעות שהגיעו לו מלמעלה, משכינת ה', ועל כן מכנה זאת "גילוי דבר השם" ו"המשך דברי נבואה"!!, ולאור זאת מסביר מדוע אין הוכחות בפסקאות, משום שאינם הבנות של שכל אנושי, אלא הודעות המגיעות מהשי"ת, ועוד אמר שזה עניין הלשון "דע" שבספר חסד לאברהם (ויש לציין בזה שבשיחות הר"ן כמדומני, כתוב שכל לשון "דע" שבתורת רבי נחמן – היא השגה מעולם האצילות עיי"ש). ובספר צבי קודש פ"ו עמ' 205 מביא הרב אבינר שליט"א: "באמצע שיעור על 'אורות התשובה', אמר רבנו: ספר זה הוא עומק הפסיכולוגיה של עומק החטא. ואיך ידע זאת אבא ז"ל שהיה קדוש מבטן? בכה רבינו ואמר: "סוד ד' ליראיו"" והכוונה בלשון "סוד ה ליראיו" שהדברים נאמרו ברוח הקודש ולא מנסיון אישי וכמש"כ מרן הראי"ה במשפט כהן סימן צו' אות ז' עמ' רח', בזה"ל: "וה"נ [כפי שהוכיח עניין לשון זו ממקורות בחז"ל] "סוד ד' ליראיו" של הראב"ד, הוא מכוון לא לסברא בעלמא, שאינה מוכרעת כלל אליבא דדינא [היינו שאין סברא אנושית שהיא המכרעת לדינא, המצדדת בדעתו של הראב"ד], אלא למה שנגלה ע"פ הופעה של קדושה שלמעלה מהשכל האנושי". עוד כתב בספר התורה הגואלת ח"א בנושא "שנת התשל"ח" פרק "ג' אלול" בעמ' קנז', אמר הרצי"ה בזה"ל: "בחבילת מכתבים ישנים, מצאתי מכתב לאדר"ת. כמה גליונות של דברי הלכה ובאמצע שתיים או שלוש שורות של דברים נוראים ואיומים. "אגלה להדרת גאונו" – זה גילוי, גילוי משמים, גילוי אליהו [באופן פשוט יש הבחנה בין הקבצים, לבין הקטע באיגרת זו, שהראשונים נכתבו בצורה "שירית", ואילו קטע זה באיגרת נכתב "בצורה שכלית", מ"מ ברור שהרצי"ה דייק והגדיר את התוכן שבאיגרת הזו - "גילוי אליהו" ולא נקט "רוח הקודש"! שכידוע משערי קדושה ח"ג פרק ז הינם שני מדריגות שונות, שגילוי אליהו הוא פחות ממנה, ואולי היתה כוונתו במש"כ שקטע זה הוא מגילוי אליהו – ל"גילוי אליהו באורח שכלי" כפי שהרב רמז לרבי מרדכי מאושמינא\מסלונים שיש לו מדריגה זו כמש"כ בשלושה באלול ויש לציין, וזה מסתבר היות והדברים מתבררים בצורה שכלית ומתבססים על מקור ולא "כמסירת אינפורמציה" כנז"ל, ולעומת האיגרת התכנים שבקבצים שנכתבו "כמשא חזון יום יום" בלשונו של מרן הרב הנזיר הוו"ד בהמשך, הינם  - "רוח הקודש" ידיעות המגיעות מהשי"ת, גילוי דבר ה', המשך הנבואה כמו שאמר הרצי"ה לעיל, אם יש להעיר שלענ"ד ברור שדברי רוה"ק לא מוכרח שיהיו בצורה השירית של הראי"ה, הלא נודע שהראי"ה הצביע על קטע בספר של האדמוה"ז ואמר שזה "רוה"ק גלוי", ועוד י"ל שפעמים ישנם ידיעות שיסודן נתגלה ברוה"ק אלא שהם עובדו בכוח האנושי כדברי המהר"ל במק"א, ואכמ"ל. המלקט]  – "מסתמא לא חדת היא לו, מסתפינא" – אני מפחד, - "מהא דספרי: "שמנת עבית כסית. אלו שלושה דורות שלפני ימות המשיח"..." עיי"ש המשך הדברים, מ"מ חזינן שהרצי"ה אומר לנו שהקטע הזה באיגרת הוא "גילוי אליהו". ונציין גם למש"כ בצבי קודש פ"ו עמ' 201: "רבנו הזכיר את הגילויים הרוחניים המיוחדים שהיו לרב חרל"פ על יד הכותל. תלמיד שאל: אם כך לתלמיד אז מה לרב?. רבנו נעץ בשואל מבט נוקב וחריף ואמר בתקיפות: "אצלינו לא היו דיבורים על זה". אחרי כמה ימים פנה אל התלמיד ושאלו: "האם הראתיך את מה שאבא ז"ל כותב בענייני הנשמות שבאות אליו"? והראה לו" והרב אבינר מעיר שם: "אורה"ק א' עמ' קנז', ועיי"ש במבוא עמ' 22" עכ"ל הרב אבינר, וכוונתו לפיסקה שצוטטה חלקית משום שיגובה, ובשיעורי הרב הנזיר הוא ציטט את הפיסקה כולה, וכוונת הרצי"ה בציינו אל הפיסקה הזו, הינה - שהראי"ה מעיד על גילויים שנמסרים לו מהשי"ת, והוא מדריגת רוח הקודש גמור, שכידוע מהמרח"ו (בשערי קדושה ח"ג פ"ז ומתחילת ח"ד, עיי"ש) היא המדריגה הגבוהה ביותר שאפשר להשיג כשאין נבואה, למעלה מגילוי אליהו, מגילוי מגידים (מה שנתפרסם שהיה לרב חרל"פ, אם כי במק"א הרב חרל"פ כותב על דברים מסויימים שלו שהם נכתבו ברוה"ק וכך הוא ברב הנזיר ואכמ"ל), ומגילוי נשמות צדיקים, אולם אם ישנה פיסקה אחרת, שבה רואים שהרב מעיד על נשמות שמתגלות אליו (והוא המדריגה הרביעית, שמתחת לרוה"ק), יש מקום לומר שאליה התכוון הרצי"ה בנוגע לגילויים מופלאים שהיו לראי"ה, היות ונמסר שהרצ"יה נקט "נשמות שבאות אליו" ואילו בפיסקה ההיא לא מדובר כלל על נשמות (והא דלא ציין בפניו את מה שהוא אמר פעמים רבות שחלקם צוטטו למעלה – שלראי"ה היה רוה"ק, הינה משום שהתלמיד חיפש דברים שהרב בעצמו מעיד על כך באופן ברור, ואילו הפיסקה ההיא מאורה"ק, אין הדברים כתובים בה באופן ברור, וצ"ע, ואולי זה מה שגרם לרב אבינר לציין לפיסקה ההיא). וכ"כ מרן הרב הנזיר זיע"א ביומנו הנקרא "משנת הנזיר" עמ' פט' בזה"ל: "דברי הרב נאמרו ונכתבו ברוח הקודש, בחזון. וכך היה אומר: בחזון נכתבו הדברים.." וכן בפתיחה לאורות הקודש ח"א כותב הרב הנזיר: "חכמת הקודש של הרב זלה"ה, הבאה מתוך חיות מקורית נשמתית עליונה, כגילוי חזון.." ובעמוד שלאחריו: "מתוך כתבי קודש הרב רוח אפינו זיע"א, שנכתבו בלי חיבור, כמשא חזון יום יום.." הרי שכוונתו בלשון "גילוי חזון" הינה על ידיעה שמגיעה מלמעלה, משכינת השם, ולא משכל אנושי – שזהו רוח הקודש גמור. ויש לציין לדברי מכתב של הרב הילל צייטלין לרצי"ה, כפי שהזכירם הרצי"ה עצמו בשיחה אחת, הוו"ד בספר צבי קודש עמ' 200, וז"ל המכתב: "במסתרים תבכה נפשי, על הסתלקות רוח הקודש מכל אלה, מכל אלה שהם בבחינת ראשי ישראל, מלבד רוח הקודש השורה בבית מדרשכם", כן כותבים תלמידים נוספים של

הראי"ה כגון הגאון הרב יהודה גרשוני במאמר בקובץ באורו עמ' 309, בזה"ל: "כמו שכתב החוקר האלוהי ברוח קודשו" ועוד רבים), ולאור משנתו הקדושה הולך הציבור המכונה "דתי לאומי" או "ציונות דתית" על רבבות רבבות אנשיו והמושפעים מהם בכל מרחבי העם היהודי בארץ ובעולם בס"ד.

13הרב אברהם יעקב ניימרק מח"ס שו"ת וחידושי אשל אברהם ועוד – נולד בשנת תר"ל ברוסיה, למד בישיבות ליטא ובמיוחד אצל הגר"ש שקופ (כנראה בתקופת טלז) אך היה מקושר אף לחסידות חב"ד, החל לשמש ברבנות העיר פרען שבליטא (תרס"ט) עד שעלה לא"י (תרפ"ד) שם נתמנה לחבר הרבנות בתל אביב, לאחמ"כ נתעלה לראש הדיינים בתל אביב עד סוף ימיו (תרצ"ב למשך 40 שנה), כשנפטרה עליו אשתו ואף לא היה לו זרע קיימא קיים את דברי הכתוב "לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי" ולמד בשקידה עצומה עד שנפטר בט' חשוון שנת תשכ"ב,

התפרסם בגאונתו המופלאה במיוחד בעניני יו"ד שעליהם כתב ספר שלם הנקרא "אשל אברהם", [אומנם כל סדרת ספריו על כל הש"ס נקראת אשל אברהם, אולם לחלק יו"ד הן בחידושים בגמ' חולין והן בשו"ת הלכתי, ישנו כרך שלם בפע"צ], והכל היו פונים אליו לשמוע דבר השם הוא הלכה (ענקיותו בתורה ניכרת באופן ברור מספריו הרחבים והמדוקדקים על סדר הש"ס ובהלכה, ויל"ע בהספד הרב אונטרמן עליו ובמקורות אחרים עליו – שמא נמצא ראיה נוספת על גאונותו המופלאה),

כן היה לבעל השקפה דת"ל המכירה בהתחלת הגאולה מחמת השיבה הטבעית של ישראל לארצם (כמש"כ בהקדמתו לתלמוד ירושלמי זרעים ע"פ גירסת הגר"א מהדו' תשט"ז וז"ל : "והנה בזמנינו שברוך השם עיננו הרואות אותות לטובה אתחלתא דגאולה בשוב השם שיבת ציון ושבים בנים לגבולם...", ויש לציין שראיתי בעצמי שבכרכי "אשל אברהם" הישנים שבישיבת מרכז הרב רשומה הקדשה מכתב ידו בזה"ל: "אל חכמי מרכז הרב", ואף זה מורה על קישורו אל ההשקפה הדת"ל. ונחתום במה שמסר אדם שהכירו, בקובץ תלפיות כרך ח' עמ' 558 הוו"ד באתחלתא היא ח"ג בערכו, וז"ל: "אחרי המלחמה כשנתפרסם בליטא דבר הצהרת בלפור, התעוררה בו (ברבינו) אהבתו העזה לא"י שירש מאביו הקדוש ר' יהושע אליהו ז"ל, וטען שאם סייעו מן השמיים שתנתן הצהרת בלפור ויש יכולת לעלות לארץ, אי אפשר לו עווד להשאר בליטא, רבים מחביריו הפצירו בו לשנות את דעתו, אך הוא באחת, ועלה האיש ארצה בתרפ"ב").

14הרב איסר זלמן מלצר מח"ס חידושי אבן האזל על הרמב"ם – נולד בשנת תר"ל בעיר מיר לאחר שנפטרו להוריו תשעה ילדים בהיותם תינוקות!, בצעירותו למד בבית המלבושי יו"ט וזכה לאות לאורו, עם היכנסו לעול מצוות יצא לישיבת וולאז'ין בעידודו של המלבושי יו"ט, וקיבל תורה מפי רבותיו ראשי הישיבה הנצי"ב וריב חיים מבריסק (במשך 7 שנים), עבר לישיבת הח"ח בראדין לאחר התייעצות עם ריב חיים מבריסק על מנת ללמוד ללא הפרעה (תר"ן), לאחר שנתיים התחתן עם בת הנגיד רבי שרגא פייבל פראנק (דודו של הגרצ"פ פראנק) והחל ללמוד בחברותא עם גיסו הגרמ"מ עפשטיין עד שנתמנה יחד עימו לראשות הישיבה בסלבודקא (תרנ"ד) אם כי לא עבר זמן והסבא מסלבודקא שלחו לייסד את ישיבה בסלוצק יחד עם י"ד בחורים (תרנ"ז) ולאחר 6 שנים כשהתפטר הרידבז מרבנות סלוצק קיבל על שיכמו גם את עול הרבנות, עד שהוצרך לברוח מחמת המציק שרצה לשולחו לסיביר (תרפ"ג), לא עבר זמן והוא קיבל הזמנה לעמוד בראשות ישיבת עץ חיים שבירושליים וקיבל את ההצעה ועלה לארץ הקודש (תרפ"ה), עמד לצד מרן הראי"ה קוק בהערצה גדולה (ראה לקמן בעינין השקפתו שהוכחנו את הערצתו הגדולה למרן הרב קוק), ולאחר פטירת מרן הרב קוק היה ל"מנהיג הדור" שכל פיות בני הישיבות פונים אליו (ולא אל החזו"א שנתפרסם רק באחרית ימיו ממש כדברי מרן ריב אברום בשמועות מוצ"ש?, וכן ראיתי שכתב רב גדול מתוככי הציבור החרדי שהחזו"א נתפרסם רק באחרית ימיו המועטים), עד שנפטר בי' כסליו שנת תשי"ד,

התפרסם בגאונותו המופלאה (כנז"ל על היותו "מנהיג הדור" של הציבור התורני בא"י לאחר פטירת מרן הראי"ה קוק, ולדוגמה מתארי גדו"י כלפיו – מרן הראי"ה במכתב הוו"ד בבשדה הראי"ה מאמר כבוד התורה עמ' 232, מכנהו: "הגאון הגדול". והחזו"א כינהו במכתב "מרן", תואר שהתייחד כלפי ענקי תורה שככל הנראה התייחדו בהיותם מנהיגי הציבור התורני, והרמ"צ נריה כותב שהחזו"א השתמש בו רק כלפי הגרח"ע, מרן הראי"ה והגרא"ז כפי שכתב בספר בשדה הראי"ה "מאמר ראיה וחזון" עמ' 202 במהדו' החדש'. ועוד רבים התוארים הגדולים שכתבו אליו גדולי דורו. וכן ניכר מספריו הרחבים, העמוקים והישרים. ובקיאותו היתה אף ב"פוסקים" כפי שמורה התואר של מרן הראי"ה קוק, וכן יש לשער מתוארו של החזו"א וגדו"י נוספים כלפיו - שבדור דעה כשלו, תארים אלו מורים שהוא היה פוסק בד' חלקי שו"ע, ובאמת שכן מפורש ממעשה שמובא בבשדה הראי"ה "מאמר כבוד התורה" עמ' 232 במהדו החד' שלאחר שהגרא"ז החווה דעתו ההלכתית בנוגע למקרה מסוים בבית המטבחיים, אמר הראי"ה – "כיוון שיצא מפיו כך, שוב אין לדון בזה יותר", וכן בספר שיחות הרצי"ה כרך אישים עמ' 276 וכן מעידים בספר "שבחי הראיה" במק"א - היה מעשה שבאו לפניו בשאלה הלכתית לגבי עגונה וחשב הרבה עד שפסק להתר, ואמרו לו ששאלו את מרן הרב קוק וענה תוך כדי דיבור להתר, ענה ואמר להם הגר"ז, כפי שסיפר הרצי"ה בזה"ל: "אתם רוצים לדמות אותי אליו? אפילו בכמה שעות אי-אפשר להשיגו!!", מ"מ חזינן שהגרא"ז עצמו היה פוסק הלכות אף בעניני אבה"ז, ומסתמא אף בשאר חלקי שו"ע כמדרגת גדולי אותו הדור),

כן היה לבעל השקפה דת"ל המכירה בהתחלת הגאולה ובתקומת המדינה כשלב נוסף בתהליך הקדוש של הגאולה (אע"פ שבציבור החרדי רואים בו אחד מהרבנים ששייכים לציבור החרדי, אין הדבר נכון לומר שהוא היה בעל "תפיסה חרדית כפי שמקובל בימנו" זו שהגדרנוה בתחילת הקונטרס לעומת התפיסה הדת"ל, היות וקיבלנו מריבותינו, וכפי שאנו רואים מדבריו שלו בעצמו, וכפי שנמסר לנו מבנו שהיה רה"י תיכונית ושלח את בניו למוסדות דת"ל, וכפי שנמסר לנו מרבנים אחרים – שהוא זכה להיות בעל תפיסה דת"ל מובהקת. ונחל בהבאת הראיות החותכות: במכתבו יחד עם הרב פראנק שהובא בקובץ כרם ציון חלק "פרי הילולים" [ראיתי שבספריית מרכז הרב אף כיום הספר נמצא במהדורתו הישנה שיצאה לאור עוד בחיי המו"ל הרב יצחק איזנטל ראש ביהמ"ד, ומשם העתקתי הלשון לכאן], כתב בזה"ל: "...לעת כזאת אשר זכינו אחרי כאלפיים שנות גלות מרה – לחזות בשיבת בנים בונים לגבולם במימדים ענקיים, והתגשמות יעודי הנביא ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל.." הרי מפורשת תפיסתו ש"אחרי כאלפיים שנות גלות מרה" החלה הגאולה כדברי חז"ל בסנהדרין צז: שהפסוק המדבר על הרי ישראל ענפיכם תתנו וכו' מורה על התחלת הגאולה [היו שרצו לומר שפסוק זה מדבר על מציאות ניסית שטעם העץ יהיה כטעם הפרי ושלא כדברי רש"י שכתב במפורש נתינת פירות גרידא של מציאות טיבעית, ויש שרצו לדחות שזה מורה רק על קירוב הקץ כדברי רש"י אבל לא התחלת הקץ עצמו, חרף הביאור הראשון של המהרש"א שהא דנקט רש"י שנתינת הפירות לבנ"י ש"קרבו לבוא" – שמתעורר רצונם לעלות לא"י אך עדיין לא הגיעו בהמוניהם בפועל, היא עדות שהקץ קרוב מאוד, הינה מטעם - שהקיבוץ של בנ"י בארץ ישראל הוא עצמו התחלת הקץ, ועל כן כאשר רואים שעצי הארץ נותנים פירות בעין יפה לשם עמ"י שעומד להתקבץ בהמוניו לארץ – יודעים שהקץ קרוב עכ"ד המהרש"א, ועוד יש לדעת, שביד רמה אחד מהראשונים המפורסמים ביותר על מסכת סנהדרין כותב במפורש בפירושו הראשון שבלשון "אין לך קץ מגולה מזה" הכוונה שהחלה תקופת הקץ עצמה, ולפי"ד הכוונה בלשון "מגולה" הינה כפשוטו – שאינו מכוסה מעיננו, היינו שאע"פ ש"זמן" הקץ נסתם מעיננו, אך "סימן" שכאשר הוא יתקיים אנו יודעים שהחל הקץ - יש לנו, והוא שבנתינת הפירות הוי התחלת הגאולה עצמה (ובפירושו השני נקט כדברי רש"י). עד כאן דיון במפרשים בדברי הגמרא הנ"ל, אך מ"מ וודאי שהגרא"ז והגרצ"פ סברו שהקיבוץ –"שיבת בנים בונים במימדים ענקיים" הינה התחלת הגאולה עצמה, כי הלא נקטו "זכינו אחרי כ2000 שנות גלות מרה לחזות בשיבת בנים בונים במימדים ענקיים ולהתגשמות יעודי הנביאים.." שדברים אלו מורים שהם סוברים שכעת אנו כבר לא בתקופת הגלות והחלה הגאולה עצמה, וכן מוכח ממקורות אחרים שציינתי בסמוך לגבי תפיסתו של הגרא"ז, ואף לגבי תפיסתו המורכבת של הגרצ"פ ראה במקורות הנוספים שציינו בערכו]. והעיד הגרי"א הרצוג בהספדו על הרב מלצר בקובץ קול תורה כרך כה עמ' כב וז"ל: "...פתאום פנה אליי הגאון ז"ל כשהוא כולו רועד בבקשה נפשית עמוקה שלא להמשיך בתנועה האנטי חלוקתית ההיא, זכורני ממקצת דבריו: "דבר שלא היה לישראל – כלומר מדינה – זה קרוב לאלפיים שנה, ועתה מציעים לפנינו, אם כי במידה זעומה לעת עתה, נא ונא שלא לדחות, ניכר שזה מן השמיים וזה סימן של אתחלתא דגאולה" הרי מפורש שהמשיך קו תפיסתו הדת"ל גם על תקומת המדינה שהיא שלב בתהליך הגאולה הקדוש, וכן העיד בנו כמובא בספר "התקופה הגדולה" עמ' שח' על אמונתו בהצלחת תקומת מדינת ישראל שזה רצון השי"ת, וכששאל משהוא שהיה באותו מעמד שהרי היא בידי אינם שומרי תו"מ ענה הגרא"ז אי אפשר לתת עצות לקב"ה, ולא תמיד אנחנו מבינים אותו, ודור זה זכה מה שדורות של צדיקים וקדושים לא זכו עיי"ש. וכן היא עדותו של מרן הרב אברהם שפירא הוו"ד בשמועות מוצ"ש עמוד רס' ממוצאי שב"ק יתרו שנת תשנ"ט וז"ל: "...שהגאון ריב איסר זלמן מלצר זצ"ל היה מגדולי הדור והיה מחזיק בשיטת מרן הרב קוק זצ"ל וסבל מזה קצת גם כן (מהקנאים)..." הרי מפורש שסבר כמו השקפת מרן הרב קוק שלאורה הולך הציבור הדת"ל. עוד יש לציין לעדות מרן הרצי"ה באיגרת לרב שמואל מינקוב בעניין החיוב לשרת בצבא בימנו, הובאה בקובץ ניצני ארץ חלק י"ט עמ' 48 וז"ל: "...וכעין-זה אמר הרב טננבוים, מזכיר ומנהל המשרד של ועד- הישיבות, בשם הגאון ר' איסר-זלמן מלצר זצ"ל, כי אין בהלכות הרמב"ם דברים ברורים ומפורשים ומפורטים לפטור בני-הישיבות, אלא שבודאי כולנו תופשי התורה ונושאי דגלה ואחראי תקומתה מוכרים ומחויבים לכך." הרי שהגרא"ז סבר בדעתו כמו ריבותינו הדת"ל בעניין החיוב לשרת בצבא שחל על הכל, אלא שעל מנת לגדל תלמידי חכמים גדולים "דוחים" את הגיוס לראויים לכך, אבל לא שייך פטור, וזה אינו כדעת הרבנים החרדיים. וכן מסתבר לאור הערצתו את מרן הרב קוק כמו שכתב במכתביו אליו בימי חייו, תארים מופלגים כמו "שר התורה" כדוגמת מכתבו המובא בבשדה הראי"ה מאמר כבוד התורה עמ' 233 בהערה שם, "מופת הדור" כמש"כ במכתב יחד עם הגרמ"מ עפשטיין נדפס בספר אגרות לראי"ה איגרת שג', ובעיקר ממכתב שכתב אחר פטירת הרב קוק הובא צילום כת"י בספר בשדה הראי"ה שם עמ' 234, וז"ל: "הנני בזה להביע את רחשי לבבי ליום הזכרון, במלאת עשר שנים להסתלקות גאון ישראל מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל, נוסף לאשר נודע בכל תפוצות ישראל עוצם גדלו בכל מקצועות התורה בהלכה ובאגדה מוסר ודעת, לבד זה הי' גדול מאוד בקיום מצוות ולדבקה בו, שלדבקותו בד' ותורתו אין מלים להעריך את ערכו.. ראוי להתחזק להוציא לאור את כל ספריו הגדולים..", ובהקדשה שכתב למרן הרצי"ה על אחד מכרכי אבן האזל שהביא לו, כתב על הראי"ה: "גאון עוזינו נשיא ישראל" כמש"כ שם 235, ובהספדים אמר עליו: "יחיד בגאונות יחיד בצידקות יחיד בקדושה" כפי שהעיד המהריל זוסמן בלקוטי הראי"ה ח"ג מאמר שני מכתבים עמ' 110 ששמע שכן אמר הגרא"ז בשעת ההלויה, ואמר - "בפטירתו נשבר חוט השידרה של כלל ישראל" אף זאת מעיד המהרי"ל זוסמן הנ"ל שאמר בהספד השבעה לפטירת הראי"ה, וכן מעיד מרן הרצי"ה בשיחות הרצי"ה כרך אישים שיחת "בין מרן הרב לגדולי ישראל" מספר 1 עמ' 276 וכ"כ בשלושה באלול ח"ב בהוספות אות ה', עוד אמר - "הלוואי ויכולתי להתפלל נעילה ביום הכיפורים כמו שהרב מתפלל מנחה רגילה" עכ"ד כפי שמעיד הרצי"ה בשיחות הרצי"ה שם עמ' 276 ששמע זאת בעצמו, וכ"כ בשלושה באלול ח"ב בהוספות אות ז', וישנם עוד משפטי הערצה נוספים. ואכן גם בנו הרצי"ה מלצר שהיה האב"ד ורבה של רחובות, אימץ בעצמו השקפה דת"ל זו, והיה חלק מן הציבור הדת"ל הקדוש ופעיל בתנועה הפוליטית שלו - המזרחי, והקים ישיבה תיכונית ברחובות – כ"ז מפי בנו הרב ידעאל מלצר שליט"א כפי שאמר לבעל האתחלתא היא ח"א עמ' רמב, וכן לקח לו לחתן את תלמיד מרן הרב חרל"פ, שהיה דתי לאומי מובהק בכל המובנים, הרב עמיטל, שלימים עמד בראש ישיבת הסדר, וכ"ז מפורסם בשערים).

15הרב משולם ראטה מח"ס שו"ת קול מבשר – נולד בשנת תרל"ה בעיירה הורודקנה למשפחה המיוחסת למהרש"ל, מהרם מלובלין ולבעל התוי"ט ונמנית על חסידי טשורטקוב, מגיל צעיר התפרסם בשקידתו המופלאה תחילה קיבל תורה מפי הרב יעקב וינפלד בעל ה"כוכב מיעקב" ומהרב אברהם מנחם מנדל שטינברג רבה של ברודי מח"ס שו"ת מחזה אברהם" כן קבל תורה מפי אחרוני תלמידיו של החת"ס באחרית ימיו הרב יודל'ה ממודרן מח"ס "פרי העץ" ולאחמ"כ קיבל תורה מרבו המובהק הרב מאיר אריק רבה של בוצ'ט וטרנוב מח"ס "מנחת קנאות", בהגיעו לגיל מצוות והוא מתפרסם כ"העילוי מהורודנקה" בא בברית אירוסין עם בת הגביר שמעון שטינהולץ וממשיך בשקידתו המופלאה, לאחר כמה שנים (באיזור גיל 18) נסמך להוראה ע"י גדולי הדור שהיללוהו ועובר לגור אצל חותנו במילניצא ומכהן שם כרב ללא תמורה במשך כארבע שנים, לאחמ"כ עובר לכהן ברבנות חורסטקוב (לפי"ד לעיל באיזור גיל 22) שלאור גאונותו המופלאה נבחר על פני כל המועמדים הנוספים, הוא מקים ישיבה שלומדת בצורה "הדרגתית" (ממקרא למשנה והלאה, ולימים יבקשו ממנו את תוכנית הלימודים הרב מאיר שפירא מלובלין כשייסד את ישיבת חכמי לובלין וכן יבקש זאת ממנו הגרי"א הרצוג בשנת תשכ"ג), עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח לוילנא יחד עם פליטים רבים, לאחמ"כ מתמנה לרבנות בעיר שאץ-סוצ'בה וממנה עובר לרבנות צ'רנוביץ עד פרוץ השואה האיומה ממנה יצא אוד מוצל מאש באורח פלא אותו האו תלה בזכות פעילותו לטובת יישוב הארץ, עולה הוא לא"י (תש"ד) בהיותו בגיל 69 ומכהן כיועצו של הרב הרצוג וחבר מועצת הרבנות הראשית עד שנסתלק בכ"ו כסליו נר שני של חנוכה שנת תשכ"ג ונסתלק גאון הדור,                  

התפרסם בגאונתו המופלאה (ראה בחוברת "גדול שימושה" פרק "במחיצת תלמידי חכמים" אות ח' שמרן הגאון הרצ"יה אמר - "לשאלה, הרי צריך להודות שאחרי הרב היה החזו"א גדול הדור, ענה: "אם מדברים על גדול הדור, אפשר לדבר על רבי משולם ראטה"" הרי שגדול הדור היה הגר"מ ראטה ולא החזו"א!, וכן אמר הגאון הרב דוב בעריש וינפלד מטשבין כפי שכתב בספר "פירורים משולחנם של גדולי ישראל" הוו"ד באתחלתא היא ח"א עמ' ער"ה. ויתרה מזאת ראיתי במק"א ואיני זוכר מקורו שהגאון מטשעבין הגדיר עצמו תלמיד להגר"מ ראטה וזה מורה עד היכן מגיעה גאונותו המיוחדת של הגר"מ ראטה. וכמובן שמיוחדות ענקיותו בתורה ניכרת בסיפרו),

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה בהתחלת הגאולה שמדינת ישראל היא שלב באותו תהליך קדוש (כדבריו בהקדמתו לשו"ת שלו בזה"ל: "...ואני תפילה כאשר זכיתי אחרי השואה הנוראה לראות באתחלתא דגאולה, כן יזכני ה' לשמוע קול מבשר גאולתינו השלימה...", ועל כן בפסק ההלכה שלו שיש לומר ביום העצמאות הלל שלם בברכה התחשב גם בטעם התחלת הגאולה בנוסף לטעם של "הצלה ממיתה לחיים" - ראה זאת בשו"ת שלו סימן כא', ובסיום התשובה לגבי ברכת שהחיינו כתב בזה"ל שם אות ז': "וכל מי שיודע בעצמו שנהנה ושמח על מאורע הקמת המדינה, ביום ההוא שהוקבע ליו"ט, אין ברכתו רשות אלא חובה... יהי רצון מלפני השוכן בציון לפקדנו בפקודת ישועה ורחמים, וכאשר זכינו לאתחלתא דגאולה כן נזכה כולנו לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו בקרוב", כן היה חבר במזרחי מראשית הקמתו והשתתף בכמה וכמה מוועידותיו וכלשונו שהובאה בדו"ח הוועידה תשכ"ב כרך 20 עמ' 48 : "זכורים לי ועידות וכנוסי תנועתינו בהן לקחתי חבל מעריסתה ועד הלום, ויתברך שמיה דקוב"ה שהחיינו והגיענו לועידה זו עת אשר בעיננו נחזה בתקומת מלכות ישראל וכינוס נידחיו, ימי הרת עולם, כי גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ כמאמר רבי יוחנן (בפסחים פח.)", כן מסתברת היא השקפתו הדת"ל מתוך הערצתו את מרן הרב קוק שהלא כינהו בתשובותיו?: "מרן הגאון הצדיק", יש להוסיף שהוא הכיר אף בגודלו של ידידו הרב הרצוג שהיה בעל השקפה דת"ל נלהבת כנודע, וכינהו בתשובותיו?: "פאר הדור").

16הרב דוד שפרבר מח"ס שו"ת אפרקסתא דענייא וספר מכתם לדוד ועוד – נולד בשנת תרל"ז בעיר זלבאב שבגליציה, בנעוריו למד אצל ריב מאיר אריק אך לרבו מובהק ראה את האדמו"ר מקוסוב רבי משה האגר ולאחר שנפטר רבי משה קיבל על עצמו גם את מרות בנו ממשיכו רבי חיים האגר, התחתן עם בתו של הרב משה שטרן אב"ד פוליין-ריסקיווא, בימי עלומיו כיהן ברבנות פאליען (מרמורש) שבגליציה אולם אח"כ נתבקש לכהן כרבה של העיר בראשוב שברומניה שם נתפרסם כאחד מגדולי יהדות רומניה, בדיעבד התברר שהליכתו לרומניה הצילה אותו מהנאצים שלא הגיעו לרומניה לעומת גליציה ששם רצחו את רבו השני ריב חיים האגר, לאחר שנים רבות עלה לא"י (תש"כ) והתגורר בירושליים עיה"ק ומינוהו לחבר במועצת גדולי התורה של אגוד"י, אולם שנתיים בלבד לאחר שעלה לא"י בכ"ה באדר שנת תשכ"ב נפטר לבית עולמו.

נתפרסם בגאונותו המופלאה ורבים שיחרו לפסיקת ההלכה שלו (כפי הנזכר בדברינו למעלה שהיה מקובל לאחד מגדולי יהדות רומניה ויש להוכיח זאת, וכן ניכר מסיפרו הרחב והמדוקדק),

היה בעל השקפה דת"ל ההולכת לאורו של הראי"ה קוק המכירה בהתחלת הגאולה עם כל המשתמע מכך (ראה באיגרות לראי"ה קנ' שכותב אל מרן הרב קוק - שהוא מנהיג האומה ושהוא עצמו צועד ע"פ השקפתו הטהורה ונציין לשון אחת שלו משם: "כל הגה היוצא מפיו הקדוש, הוא לי תורה שלימה", וביקש לקנות את כל ספרי מרן הרב קוק בנוסף לאלו שכבר אצלו שהוא הוגה בהם רבות עיי"ש. וכן בסיפרו מכתם לדוד על מסכת אבות פ"ה מ"כ כותב – שאף שהציונים החילונים יש בהם חוצפה בכל הקשור לעיניני הדת מ"מ אין זה סותר שהגאולה תעשה על ידם משום שאם הגאולה הינה ב"לא זכו" אז הגאולה תהיה בדרך הטבע ועל ידי בעלי חוצפה עכ"ד, ובמק"א במכתם לדוד על פרשת וישב מוסיף שהגם שהגאולה לא נעשתה משום זכיותינו מ"מ משום צרותינו עכ"ד וכמפורסם מרבים אחרים. ויש לציין שבנו הרב שמואל ברבי דוד שפרבר, היה מרבני לונדון וסגן נשיא ה"מזרחי" שבאנגליה, ולבסוף עלה ארצה והיה מהוגי דעות ב"מזרחי" וחיבר ספר הנקרא "מאמרות" כמובא כ"ז בדורשי ציון בערכו, והוא שכתב ההקדמה לספר "מכתם לדוד" של אביו הגדול מה שמראה קצת על היותו ממשיך הדרך של אביו, ויש לו כמה וכמה מאמרים בקבצים תורניים כדוגמת הקובץ "באורו" ועוד רבים, שבהם הוא עוסק בהרחבה בתורת הראי"ה קוק, וניכר מהם ביטולו אל תורת הראי"ה, וכפי הנראה קיבל תפיסה זו מבית אביו הגדול).

17הרב בן ציון מאיר עוזיאל מח"ס שו"ת משפטי עוזיאל ועוד- נולד בשנת תר"מ בירושליים עיה"ק, החל את לימודיו בביהמ"ד "דורש ציון" שבירושליים (גיל 7)  והמשיך לישיבת "תפארת ירושליים" (תרנ"ב) ושנה לאחר מכן בהיותו בגיל 13 נפטר עליו אביו אולם הבן המשיך בשקידתו ולמד דרכי הוראת ההלכה מפי ה"ישא ברכה" (כפי שהוא מעיד בהקדמה למשפטי עוזיאל ח"ג חו"מ), עם השנים נתמנה להיות מגיד שיעור בביהמ"ד דורש ציון ובישיבת תפארת ירושליים הנ"ל ואח"כ למנהלם (תרס"ד), נתמנה להיות רבה הספרדי של יפו לצידו של הרב קוק (תרע"ב) והיה מבוטל כלפיו כל חייו והמשיך את השקפתו הקדושה בעוז ובגאון (כפי שאפשר לראות עוד מדרשת ההכתרה שלו ובעיקר מדבריו על הסכמתו של הרב קוק לשו"ת שלו משפטי עוזיאל באיזה הערצה עצומה וביטול גדול התייחס אל מרן הרב קוק ובמפורש כתב בהספדו עליו הנקרא "עטרת תפארת ישראל" שבמכמני עוזיאל ח"ד עמוד תקטז' וז"ל: "כשנקראתי בשנת תרע"א לכהן כרב ביפו נמשכתי אליו באהבה, בהערצה ובהוקרה, קבלתי ממנו הדרכה לא רק בעיניני הלכה אלא גם בשאר ענינים, ובכל פעם שבקרתיו הייתי יוצא ממנו מלא שפע, עכשיו אני קורא כתלמידו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" ובמק"א עמוד תקכד ניסח כך "לפי שנהנתי ממנו עצה ותושיה גם בהלכה וגם באגדה וגם בשאלות מדיניות שהייתי עסוק בהם לרגל משרתי הכבודה" ואכן ניכר מכתביו האמוניים של הרב עוזיאל הנקראים "הגיוני עוזיאל" וכן "מכמני עוזיאל" שהם לאור שיטתו של מרן הרב קוק), ואחד מפעולותיו באותה התקופה היה היותו אחד ממייסדי הסתדרות "המזרחי" בא"י שגם בחרו בו לנשיאה, אח"כ עזב את קהילת יפו ונתמנה לבקשת הראשל"צ יעקב מאיר לרבם של יהודי סאלוניקי (תר"פ למשך שנתיים) ושם שיכלל את לימוד התורה והתנועה הציונית, כשחזר לארץ נתמנה לרבה הספרדי של תל אביב (תרפ"ג), עד שנתמנה לתפקיד הראשל"צ לאחר פטירתו של הרב יעקב מאיר (תרצ"ט) וסייע בהרחבת ישיבת פורת יוסף והקים ישיבה משלו "שערי ציון" שהרב אליעזר וולינדברג כיהן שם כראש הישיבה והוא כנשיאה (כמובא כמדומני באלבום תמונות על הרב עוזיאל), עד שנפטר ביום כ"ד באלול לשנת תשי"ג,

התפרסם בגאונותו המופלאה, והיה לאדם קדוש העוסק בקבלה, כן העמיק חקר בנושאים אמוניים-מחשבתיים כפי ההשקפה שקיבל ממרן הרב קוק, בצורתו שלו ועם הוספות מדילה והרי הם כתובים בספרים "הגיוני עוזיאל" ו"מכמני עוזיאל" (כפי שכינהו מרן הראי"ה קוק במכתב הברכה לשו"ת משפטי עוזיאל ח"א : "הגאון המובהק" וכידוע הוספת הלשון מובהק אצל הראי"ה קוק, מורה שהוא מיוחד על פני שאר הגאונים, ולשון שכזו הראי"ה נקט כלפי הח"ח וגדולים מיוחדים, וכן כתבו גדולי ישראל נוספים ונציין במיוחד לתלמידו הענק תורה בעל ה"ציץ אליעזר" בהקדמתו להגיוני עוזיאל ח"ב בה תיאר בהתלהבות עמוקה את קדושתו וגאונותו של הגרבצ"מ, וז"ל בעמ' 6: "מי ימלל עוצם גדולתו של הרב ז"ל בתורת ישראל, תורת ה' התמימה המקפת את כל שטחי החיים הרוחניים והארציים גם יחד, וכוללת את כל סגולות קיומיהם, אשר בעשות אותם האדם והעם עפ"י הוראת התורה והמצוה – מאחד את הכל להרמוניה שלימה ומליאת העולם צדק, ולהופעת הדר גאון ה' בתפארת עוזו ונועם זיוו, בבחינה של "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". בצדק אפשר לתארהו בשם "קופת הרוכלים" לעוצם היקפו והתמצאותו הנפלאה בכל מקצועות הקדש, והכל בבהירות וצלילות דעת – "ולרבי אלעזר בן עזריה קרא לו קופה של רוכלים, ולמה היה רבי אלעזר דומה? לרוכל שנטל קופתו ונכנס למדינה, ובאו בני המדינה ואמרו לו: שמן טוב יש עמך, פלייטון יש עמך.. כך היה רבי אלעזר בן עזריה בזמן שת"ח נכנס אצלו, שאלו במקרא – אומר לו, במשנה -אומר לו, במדרש – אומר לו, בהגדות – אומר לו, כיון שיצא מלפניו הוא מלא טוב וברכה".." הרי לפנינו שהענק תורה בעל הציץ אליעזר אומר על הגרבצ"מ "מי ימלל עוצם גדולתו של הרב ז"ל בתורת ישראל" וכו', וכפי שכינהו מרן הראי"ה קוק: "גאון מובהק", המורה על היות הגרבצ"מ מיוחד שבענקי התורה השליט בכל הש"ס דף על דף וכן בכל הירושלמי, עם פוסקים ראשונים ואחרונים להלכה למעשה, והכל בבהירות נפלאה, ובעמ' 8 כותב על קדושתו בזה"ל: "נסתלקה מאיתנו דמות מאירה ומזהירה בטוהר מעשיה ובנועם הליכתה. דמות שהבהיקה בתוארה וצלם תבניתה כאחד ממלכי-רבנן-קשישאי, אשר ארשת פניהם העדינים היו מעידים על חכמת-תורתם-ומדעם שהיא "כחכמת אלקים לדעת כל אשר בארץ". דמות אשר קסם אשיותה והוד קומתה האצילה היתה שובה את כל רואיה ומושכת אותם אליה בעבותות אהבה, ומטילה עליהם ביודעים ובלא יודעים יראת הרוממות מפני שכינת-הקודש החופפת עליה ומלוה אותה על כל צעד ושעל. כל אשר היה נקלע במחיצת קדשה הי המרגיש מיד בעומק פנימיותו בהרגשה-אמיתית שלפניו דמות של אחד משיירי אנשי כנסת הגדולה מדור הדעה שלפנינו אשר כל רואם היה זועק בקול גדול: "אלקים ראיתי עולים מן הארץ" והיה אומר בפה מלא- מבלי יכולת התאפקות – ראו אור פניה המאירים של דמות אדם נעלה זה, המעידים על הנשמה הגדולה והנאצלה הקוננת בקרבה, וראו את תוארו המבהיק כיהלום-פז כאחד מבני ציון היקרים, המפיץ שמשי-זוהר וקרני-אור-עילאיים זורמים מנהר–די-נור על כל סביבותיו, ומגיעים למרחקים מרחבי-עד..", כן נציין שהראשל"צ הגר"י ניסים הגדיר עצמו כתלמיד של הגרבצ"מ, כדוגמת נאום ההכתרה שלו המובא בספר "לדור ולדורות" עמ' קצד' הוו"ד בערכו של הגר"י ניסים, שמכנה שם את הגרבצ"מ "רבינו", וכן ניכר מספריו המדוקדקים והרחבים בהלכה ואגדה, ובנוגע להיותו תלמיד וממשיך תפיסתו האמונית-השקפתית של מרן הרב קוק - כן כתב הוא עצמו כנזכר למעלה),

היה לבעל תפיסה דת"ל המכירה בהתחלת הגאולה ורואה במדינה שלב בתהליך הקדוש הלזה (כפי שנז"ל שכתב שהוא תלמיד למרן הרב קוק הן בהלכה והן באגדה, שהיא הבונה את ההשקפה הדת"ל על התקופה וכל המסתעף מכך, וכפי שניסח יחד עם הגרי"א הרצוג [כמש"כ הגרי"א בעצמו הוו"ד בחוברת זו בערכו - ששניהם יחד ניסחו את התפילה לשלום המדינה] את התפילה לשלום המדינה בזה"ל: "..ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתינו", ובמכמני עוזיאל ח"ב עמ' תפא' כתב בזה"ל: "..ועוד אני מוסיף ומדבר, שמעוני אחי ובני עמי, וישמע אליכם ה'. זכות גדולה ונפלאה מאוד, נגלתה בדורינו זה, בהגלות נגלות יד ה' החזקה ונעלמה, על עמו בחירי ישראל, שקיבץ פזורנו והעלה אותנו אל ארץ נחלת אבות, עד אשר היינו בה, עם יושב על אדמתו. קבוץ גלויות זה – שנעשה במשך עשרות השנים האחרונות הוא היה גרעין לצמיחת הגאולה, ובבא העת הנועדה לכך מלפני יוצר עולמו ובוחר בעמו ובארצות קדשו, השרה רוח עצה וגבורה, בלב כל חלוצינו הגיבורים, הנחילם עטרת ניצחון, ויתן לנו את הארץ הזאת אשר נשבע לאבותינו ולנו. זכרו זאת והתבוננו מאד ודעו והאמינו כי יד ה' עשתה זאת, כדי למלאות דברו מפי נביאי קדשו לשלומו הנצחי של עם ישראל, ולשלומו של כל העולם כולו, שהוא מותנה בשמירתם של ישראל את דברי התורה ומצוותיה.. ואני אחיכם הנפרד מכם לחיי עולם הבא, בברכת שלום וגאולת עולם בתקומת כסא מלכות בית דוד ובנים מקדש ה' בעיר הקודש בירושלים" ושם עמ' רפא' "ראשית דברינו ביום זה ובשעה גדולה זאת, היא ברכת הודיה לשעבר ותפלה לעתיד לפני ה' אלקי ישראל הבוחר בעמו ובארץ קדשו.. אשר החיינו וקיימנו לזמן הזה.. לראות חרותה ועצמאותה של מדינת ישראל ירום הודה ותתנשא עוצמתה וכבודה לעיני כל העמים. יום גדול ונכבד בישראל ובספר גאולת ישראל הוא יום זה, והננו אומרים בפה מלא, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, בו במושיעם של ישראל ה' צבא-ות קדוש ישראל, אשר הבקיע לפנינו אילת השחר של הגאולה.." הרי שכותב שהחל להאיר אור הגאולה וכדברי הירושלמי המפורסם שאור הגאולה זורח כמו אילת השחר קימעא קימעא, ושם בעמ' רמד' "נראים לנו סימני גאולה, ונשמע לאזנינו קול קורא לגאולה האומר : התנערי מעפר בתולת בת ציון.. אולם יש כאלה שרואים ואינם יודעים מה רואים, שומעים ואינם יודעים מה שהם שומעים, ומתוך כך אומרים לפרוק עול מלכות שמים.. אבל אנו שלומי אמוני ישראל הננו קרואים, למראה אילת השחר שבקעה אורה, להאיר את נפשינו.." הרי אומר שנראים לנו סימנים המעידים על התחלת הגאולה וכפי שאנחנו שומעים [כך אומר הרב עוזיאל] קול קורא "קומי בתולת בת ציון" שפסוק זה מדבר על תקופת הגאולה שבה האומה הישראלית קמה לתחיה, וכפי שמסיים שאנחנו, תופסי התורה, נדרשים להאיר את נפשינו, הוי אומר להתוודע אל אור הגאולה שהחל להאיר בעולם, וכפי קריאתה היסודית של תורת מרן הראי"ה קוק להתוודע אל "תחית הקודש", וכן ברור לאור היותו נשיא המזרחי).

18הרב יששכר שלמה טייכטל מח"ס שו"ת משנה שכיר וספר אם הבנים שמחה – נולד בשנת תרמ"ה בעיר קישון–האלאש שבדרום הונגריה, רבותיו בלמדנות היו הרב שלום וידר, הרב שלום דוב אונגר רבה של זאבנא ועוד, ורבו בהוראת ההלכה היה אבי אשתו הראשונה רבי יעקב יוסף גינז רבה של בוסרמין, אולם אשתו זו נפטרה בדמי ימיה ונשא לאישה שניה את ביתו של רבי דוד פרידמן (מי שיהיה לרבה של צעהלים בשנת תר"פ), לאחר נישואיו השניים עקר לעיר הנופש פשטיאן עד שנתמנה לרבם, ושם הכיר גדולי ישראל רבים שבאו לנפוש שם ובינהם האדמו"ר ממונקאטש, עם השנים הקים שם ישיבה ששמה דגש על הוראת ההלכה הנקראה "מוריה", ומכשפרצה מלחמת העולם השניה שינה את השקפתו ביחס לתקופה ולציונות להשקפה דת"ל וכתבה בספר הנקרא "אם הבנים שמחה" שהספיק להדפיסו, עד שנרצח באושוויץ בי"ג שבט תש"ה הי"ד,

נתפרסם בגאונותו המופלאה ובהוראת ההלכה (ראה הסכמות לשו"ת שלו משנה שכיר ויש לצטט אף את הנוספים במהדורה החדשה מפי גדולי הדור האחרון החרדיים. וכן בתוכן הספר עצמו שניכר שהוא גאון מופלא. וראה עדותו בתוך ספרו אם הבנים שמחה עמ' ק"כ במהדו' קול מבשר בזה"ל: "ויען שאני כותב כעת בלי ספרים במחיצתי כי אני בגלות פה עיר הבירה וטמון בירכתי הבית במקום מוצנע א"א לי לציין המקומות בספרים הנ"ל" והלא הספר הוא מלא בקיאות גדולה מאוד בכל חלקי התורה! ואף מזה ניכרת גאונותו המופלאה),

היה לבעל השקפה דת"ל כמו שכתב באורך בספרו "אם הבנים שמחה" שהחלה הגאולה, ושיש ערך אלוקי במעשי הציונות החילונית, ואפשר שהשם יביא על ידם את הגאולה (בעמ' קלח' בספרו הנ"ל: "וכעת בימינו שזה שנים האחרונות שרבים מאחינו בני ישראל נהרו לארץ ישראל מכל פינות הגולה, לאלפים ורבבות, ודאי אות וסימן הוא לאתחלתא דגאולה", עוד שם בעמוד קכ' בספר הנזכר כתב וז"ל: "ובימנו שנעשה באמת כן ע"י הרבה מאחינו בני ישראל שהקדימו לעלות לארץ ובנו ערים ונחלות וכפרים וגנות ופרדסים וחלקים גדולים מהאריץ שהיו רקקי טיט בעלמא ועלולים להביא כמה מיני חלאים, ר"ל, עשו אותם לאדמה יבשה ולשדה פוריה ומבורכת, ממש בסכנה ובמסירות נפש עבור בנין הארץ, שתהיה ראויה להתיישב בה, הכי [כוונתו "וכי"] יש אפ"י צל של ספק בזה שנעשה ה' כי נורא הוא, ויש בזה סימן ואות כי קרובה ישועתנו לבוא, ובלי ספק שאתחלתא דגאולה היא", וראה דבריו בעמ' כ' "אבל כעת שהתנגדו לזה, ולא די בהתנגדותם לחוד עוד גרמו איזה שינאה בליבות הפשוטים מן החרדים לעסק בבנין הארץ, עד שאם אדם פותח את פיו לדבר ולהתלהב עצמו לבנין ארצינו הוא משוקץ ומתועב בעיניהם, והכל גוערין בו :אתה ציוניסט ושקץ מתועב, וגרמו בזה באמת מיאוס ושיקוץ לארץ חמדה", וכן ראה דבריו בעמוד צח' "ומזה תשובה גלויה לכל צעקת אדונינו ורבינו, הגאון הקדוש בעל "מנחת אליעזר" בחיים איתנו, על ענין התעסקות בישוב ובנין הארץ, שגם אנוכי הייתי מבני היכלא דליה, וידעתי שכל טעמו היה מפני שהכל יעשה בניסים ונפלאות וכל העושה דבר כזה הוא כופר בגאולה שתהיה בדרך נס.. אבל באמת, הדור האחרון הוא בעוה"ר בבחינת לא זכה ואז תבוא הגאולה בנס מלובש בטבע.. וכעת נראה להוסיף שאלו היה רבינו בעל מנחת אליעזר בחיים איתנו, וראה את כל אשר הגיע לנו מהגזירות הנוראות ומהריגות שעשו בנו גם הוא היה מודה שנעזוב את ארצות הגלות ונלך לא"י שנתנו לנו מלכי ארץ ולא נמתין עד קריאת המשיח" (וכ"כ חתנו וממשיכו באדמור"ות של המנחת אליעזר, בעל "הבינת נבונים" כפי שציינו בערכו), ובעמ' יח' "ועתה מי מקבל האחריות בשביל אותו אותו דם כשר שנשפך בימנו בעוה"ר, וכמדומה לי שכל אלו המנהיגים שהיו מונעים את ישראל מלילך להשתתף עם הבונים, לא יוכלו לכפר את ידיהם ולומר ידנו לא שפכו את הדם הזה" עיי"ש!).

19הרב יצחק אייזק הרצוג מח"ס שו"ת בד' חלקי השו"ע ועוד – נולד בשנת תרמ"ט בעיר לומז'ה שבפולין לאביו הגדול הרב יואל הרצוג שהיה מתומכי תנועת חובבי ציון, בגיל קטן (9) עלה אביו לכהן כרבה של העיר לידס באנגליה ומחמת כך רבו המובהק היה אביו הגדול, עם השנים כשנתמלא בש"ס ופוסקים החל להתכתב עם גדו"י שבפולין ובינהם האור שמח, הרב יוסף שלופר אב"ד סלונים ובעיקר עם הרידב"ז מסלוצק והחשיבו לרבו (הקדמת "פסקים וכתבים" חאו"ח), עד ששלושתם נתנו לו סמיכה לרבנות (תרס"ח), בד בבד עם לימודיו התורניים השתלם גם בלימודי חול בעינין "הלשונות השמיות" ואח"כ בעבודת מחקר מקיפה על התכלת וקיבל מאוניברסיטת לונדון תואר "דוקטור" לספרות (תרע"ד), בעודו רווק הלך לכהן כרבה של העיר בלפאסט שבאירלנד (תרע"ו, גיל 25) ושנה לאחר מכן התחתן עם בתו של רבה של לונדון הרב הילמן מח"ס "אור ישר" וכן יסד את תנועת המזרחי באנגליה ובאירלנד (כ"כ בספר "רבנות בסערת הימים"), לאחר מכן עבר לכהן כרבה של העיר דבלין שבאירלנד (תרע"ח), כשנפטר אביו (תרצ"ה) עלה לא"י לקוברו בהר הזיתים וגם ביקר לאורכה ולרוחבה של א"י ונפגש עם רבנים ואושיות חשובות ויצר רושם גדול שהביא לכך שלאחר כמה שנים נבחר לרבה הראשי של א"י (תרצ"ז), עמד בפרץ כנגד המנדט הבריטי שמנע מישראל לעלות לארצם כפי הניכתב ב"ספר הלבן" ואף קרע את ספר זה במעמד אלפי יהודים בכניסה לביה"כ ישורון, כן פעל רבות לסייע לארגוני ההצלה השונים בחילוץ יהודים מחרבו של היטלר ושו"ת, ולפי בקשתו נתן הפטריאך היווני הוראה לכל הכמרים שבארצות הבלקן הנתונים להשפעתו להכריז בכנסיותיהם על חובה להציל יהודים ולהסתירם, בעיצומה של המלחמה ביקר בארה"ב ונפגש עם הנשיא רוזוולט על מנת לפעול לטובת היהודים (תש"א) ונתפרסם המעשה שכאשר הגרמנים התקרבו לא"י מייד חזר החליט לחזור לארץ וכשניסו להניאו מחמת הנאצים המתקרבים ענה ואמר שמובטח לנו שלא תהיה גלות שלישית ועל כן וודאי שהנאצים לא יצליחו לכבוש את הארץ, ועם צאת המלחמה יצא למסע הצלה באירופה (תש"ו) לעזור לפליטים בגשם' וברוח וכן להוצאת ילדים שהוסתרו במנזרים ובסביבה נוצרית והצליח לאסוף כ 500 ילדים ולהציל את יהדותם, עם קום המדינה פעל רבות לחבר את המדינה לתורה ולתת לה מענה הלכתי לכל עניני "הציבור" שהתחדשו בה, עד שנפטר בי"ט תמוז שנת תשי"ט ונסתלק מנהיג הדור (כי הרי מרן הרב חרל"פ לא התפרסם בציבור הרחב, והרצי"ה באותה תקופה הסתגר בלימודו, ועל "משרת" גאון הדור אמר הרצי"ה בגדול שימושה שהיא "שייכת" לרב ראטה ידידו ועוזרו של הרב הרצוג, ובאמת שהרב ראטה עצמו מכנהו "פאר הדור" ונראה לאור זאת שמרן הרב קוק כינה בזה את רבי חיים עוזר, הכוונה בתואר זה "למנהיג הדור", וברור ש"צדיק הדור" היה "שמור" למרן הרב חרל"פ),                                                

התפרסם בגאונותו המופלאה (כפי התארים הגדולים שכתבו עליו גדולי דורו - כדוגמת גדול הדור הגר"מ ראטה, בספרו קול מבשר ח"א סימן מה': "הגאון הגדול המפורסם, מופת הדור.. הרב הראשי לישראל", כן הגרא"י אונטרמן מכנהו בהסכמתו לספר אגרות הראי"ז שיצא לכבוד יובלו של הגרי"א: "רב רבנן, גאון עוזינו, פאר הדור, מרן, ראש הרבנים לא"י", כן הגר"ע יוסף בסוף חזון עובדיה תעניות עמ' תסא' כותב עליו, בזה"ל: "לבי יחיל בקרבי ואימות מות נפלו עלי. לבי יחיל בקרבי האם אני ראוי להספיד על האי גברא רבה, גאון הדור, מרא דכולי תלמודא, אשר לו דומיה תהילה.. נר ישראל ראש גולת אריאל.. הרב הראשי הגאון הרב הרצוג שהיה מנהיגם של ישראל, אהב צדק וישנא רשע, ותמיד לימד סנגוריא על ישראל" הרי שכינה את הגרא"י מנהיגם של ישראל – אע"פ שהיו בדורו החזו"א וגדולי ישראל אחרים, ובהקדמת עורך הפסקים וכתבים של הגרא"י הרצוג, האי ניהו הר"ש שפירא שליט"א חבה"ד הגדול, מוסר שהרידב"ז מסלוצק כתב עליו במכתב, בזה"ל: "הרי זה רעק"א של דורינו", וכן פשוט מספריו העמוקים מאוד והרחבים),

היה בעל השקפה דת"ל המכירה בהתחלת הגאולה ורואה במדינת ישראל שלב באותו תהליך על כל המשתמע מכך (כפי שכתב במפורש בכמה וכמה מקומות כדוגמת דבריו בספר "תחוקה לישראל על-פי התורה" ח"א עמ' 222 שבהם הוא מזכיר את אשר החליטה הרבנות הראשית עם קום המדינה: "אנחנו הרבנות הראשית לארץ ישראל, ראינו במדינה את ראשית צמיחת גאולת ישראל, לאמר, האתחלתא דגאולה, וכך קבענו בתפילת ההודיה הידועה [שבה נקטו הלשון "ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתינו"]" ובהמשך הספר עמ' 259 כותב "אחים ואחיות פקחו עיניכם וראו והתבוננו, ראו והכירו כי דבר נביא הגאולה "יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו אכן חציר העם, יבש ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם". לא רחוק הוא היום, אשורנו ולא עתה אבל אשורנו, אני רואה אותו לא כ"כ מרחוק, אני רואה את היום, אשר בו יקויים דבר הנביא "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". "כל בשר" לרבות את כל האומות. אך אתם בית ישראל, אתם מהרו והתבוננו מבעד למסכת הסיבות, אתם הכירו כבר עתה את יד ההשגחה העליונה. התרוממו, התנשאו לשיא בו מרום הקדוש והנשגב אשר בתופעה ההסטורית הנפלאה הזאת – תחית ישראל, מדינת ישראל, צבא ישראל אחרי גלות 2000 שנות השמדות ורדיפות, התאחדו, התלכדו, התכוננו למאמץ עליון, אך מתוך אמונה בצור ישראל וגואלו ומושיעו ותורת קדשו. מהרה כדבר נביאנו כי ישמע קול מבשרת ציון, מבשרת ירושלים, הנה אלוקיכם, אמן ואמן", ובמק"א הובא בספר "רבנות בסערת הימים" עמ' 98 אומר על דבר מדינת ישראל "יום אשר בו מפעם כאחד לב האומה של כל הדורות", ובהמשך הספר בעמ' 103 מובאים דבריו: "מצד אחד ירדו עלינו בדורנו חושך וערפל וצלמות, השואה האיומה שלא היתה כדוגמתה בתולדות עם ישראל, ולעומת זאת נצנץ פתאום אור גדול, אור חדש על ציון : שיבת האומה לארצה כינון ממלכת ישראל השלישית.. אטום הוא הלב וקטן הוא המוח, (אם) בל ירגיש את רוממות-הרוח הנורא והוד הנבואה, לנגד עינינו הולכות ומתמלאות הבטחות הנצח של נביאי ישראל", כן ראה בסיפרו "תחוקה לישראל על פי התורה" עמודים 210-214 ונצטט לשונות קצרים והרוצה להחכים יפתח בפנים "בלבי נקבעה הדעה שהיהדות עצמה, בתוך תוכה, היהדות מהבחינה הכי עמוקה, הרוחנית הנשמתית, זקוקה אליו במאוד מאוד.. פחד פחדתי שאם השחר, שהתחיל לעלות בארץ האבות והנביאים..", וכן בעוד מקורות רבים בכתביו. וכן ברורה השקפתו הדת"ל מהנזכר למעלה שהוא יסד את המזרחי באירלנד ובאנגליה והיה מתומכיו עד סוף ימיו (ראה תמונה באלבום תמונות של הרב עוזיאל שבה רואים את הרב הרצוג כחלק מאסיפת הרבנים של המזרחי). וכן מהנזכר עוד למעלה שכשעלה לארץ בעוד הנאצים היו קרובים אליה מחמת שקי"ל שלא יהיה חורבן נוסף שזה על יסוד ההנחה שהחלה גאולה שלישית כפי התפיסה הדת"ל, ומקור עובדה זו הובא בספר קימעא קימעא עמ' 144, וכן בספר עקבי הצאן לרב צבי שכטר שליט"א עמ' רטו' מביא עובדה זו בהקשר לויכוח שהיה לגרי"א הרצוג עם הגרי"ז סלובייציק. כן ראה דברי נכדו בנו של הנשיא חיים הרצוג, הוא המכונה "בוזי הרצוג" אף הוא שימש בתפקידים בכירים בפוליטקה הישראלית, שאמר בראיון לרדיו בשנת תשע"ח, וזה לשונו מתוך העתקה מדויקת כפי שהובאה במק"א (העותק המודפס שמור אצלי): "אני בא ממשפחה ששירתה בצבא כל חייה, אבא שלי  חיים הרצוג נשיאה של מדינת ישראל, קבל ברכה מאביו הרה"ג יצחק אייזק הלוי הרצוג, הרב הראשי הראשון של המדינה (בזמן הראי"ה לא קמה עדיין המדינה. י"ק) שאמר לו 'אם אינך הולך להיות רב בישראל, אין כבוד יותר גדול מאשר להיות קצין בצה"ל' "עכ"ל, לפנינו תפיסתו הדת"ל של הגרא"י הרצוג ביחס לצבא מדינת ישראל. והשקפתו הדתית לאומית היתה מתוך ביטולו אל הראי"ה קוק כמו שרואים בספר "תחוקה לישראל על פי התורה" ח"א עמ' 188 בזה"ל: "..הלכה מרווחת היא: אין גוזרים גזירה על הציבור, אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה (ב"ב ס',ב'), ובניסוח יותר חזק נאמרו הדברים בירושלמי: מקובל אני שכל גזירה שבית דין גוזרים על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהם – אינה גזירה (שבת פ"א, הל' ד'), לאמור: ניתנה כאן לציבור כעין זכות ווטו, ושורש הדברים הוסבר בעמקות על ידי המהר"ל מפראג: "שצריך שיהיו מקבלים הגזירה הרוב, וכאשר אין רוב הציבור יכולים לעמוד, אף על גב שרוצה איזה אדם לקבל דבר שהוא קשה – אין כאן קבלה, כי כן כל דרכי התורה ראוים לקבלה. ואין דבר בתורה שהוא כנגד האדם, ולפיכך אי אפשר לגזור דבר שאין לו קבלה אל הרוב (נצח ישראל פרק כ"ג), הרא"ם הוסיף, איפה, רק נקודה אחת: אפשרות התנגדותו של הציבור מוכיחה, שכאילו גם  מתחילה רק מכוחו ניתנה אפשרות התקנה והגזירה.. ודברים יקרים נאמרו בזה בספר אדר היקר למרן הרב קוק זצ"ל: כל מצוות חכמים שאנו מקיימים, היסוד העיקרי שלהם הוא קבלת הגוי כולו --- ואף על גב דאסמכינהו רבנן על לאו דלא תסור, מכל מקום היסוד הברור הוא קבלת האומה, הננו רואים, למשל, שחרם דרבנו גרשום במקום שנתפשט, הוא חזק ואמיץ בלב האומה כשאר איסורי תורה, אע"פ שלא היה לא תנא, ולא אמורא, אלא מפני שנתחבר לו הסכמת האומה במשך הדורות (עמ' כח'-כט'). ובשיחה שבעל פה הוסיף מרן זצ"ל ואמר לכותב: זה הכלל – כל דבר שנבע מעומק נשמת האומה נתקבל על ידי כל האומה. לכשישבו, איפה, גדולי הדור וטובי האומה על מדוכת התקנות, מתוך רצון ללכת לאורה של של נשמת האומה במעמקיה, ישלח שר האומה ומלכה, אורו ואמיתו לנחותם בנתיבות משפט "לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה"", וכן עוד במקומות נוספים, וכפי שאמר מרן הרב שפירא הוו"ד בשמועות מוצ"ש עמ' רפ"ג שבימי רבנות הראי"ה בלונדון הרב הרצוג התקרב אל מרן הרב קוק ובאחת הפעמים התייעץ עימו בקשר לשידוך ובזכות הראי"ה הוא השתדך לבסוף עם בת הרב הילמן עיי"ש [ואולי אף בביקורו בארץ בשנת תרצ"ה זכה לראות שוב את הרב קוק פנים בפנים], וכן מדברי הגרא"י זסלנסקי ב"קובץ על יד" ח"ג עמ' קפ"ב שהרב הרצוג אמר לו שלא יקבל שום פסיקה שהיא כנגד הוראת: "מרן הרב זצ"ל", בזה"ל כתב זאת. וממש"כ... יש שם תיאור לרוחניות האצילית שבראי"ה ויש למוצאו. וכן ראה במאמרו על הרב בקובץ שערי ציון חלק "ככלות שנה" לפטירת הרב, שם מכנהו כמדומני "יחיד הדור", ובוודאות כתב שם שהרב הוא המנהיג הרוחני של ארץ ישראל עכ"ד, ולא נקט זאת בלשון עבר כי אם בלשון הווה, ונראה שרמז למקובל אצל תלמידים רבים של הראי"ה, עוד בחייו, שהוא מנהיג רוחני לדורות עיי"ש, אומנם ברור שהגרי"א הרצוג כתב כן במפורש במקומות אחרים כפי שצייננו. וכן מדברי בנו הנשיא חיים הרצוג בהקדמה שכתב לקובץ זכרון ראי"ה כמדומני, כותב במפורש שאביו לא רק המשיך לעמוד בראשות הרבנות הראשית אחריו באופן חיצוני, כי אם היה ממשיך את דרכו של הרב קוק בכל ליבו עיי"ש ויש לציין ולצטט. ומכל המקורות הנזכרים כאן, רואים ביטולו אליו בתור מדריך התקופה שבה שבנו לארץ ישראל, ושקיבל ממנו את ההבנות היסודיות העמוקות ביחס לאומה ולתקופה [וכפי שאכן רואים בכתבי הגרי"א הרצוג את ההבנה העמוקה בלאומיות כמורכבת מנשמה וגוף, והבנת ענינה של הנשמה הכללית, ומתוך כך את ענינה העמוק של הגאולה בכלל – ועל פי מחשבות עמוקות וישרות אלו, שקיבלם מן הראי"ה קוק ותלמידיו, סבר בהזדהות עצומה כפי התפיסה הדת"ל הקדושה שהחלה הגאולה המיוחלת], וקיבל ממנו גם את ההתקשרות העליונה בהארה האצילית של נשמת האומה ששבה להתגלות אצל כל יחיד ויחיד, וכשמקשיבים בעדינות למקומות בכתביו הרבים שבהם עוסק בענין הגאולה והמדינה – חווים התלהבות והארה אצילית נפלאה, סוף כל סוף הלא הוא זכה לקבל תורה וחיים מפי מנהיג התקופה מרן הרב קוק [ואולי הוסיף לקבל הבנה והקשבה עמוקה, אף מפי ידידו הגרבצמ"ח עוזיאל שהיה מעמיק ומקיף עצום בתחום האמוני-מחשבתי והקבלי, וכמובן אף בהבנת "ענין התקופה", והכל לאור תורת מוו"ר הראי"ה קוק כמש"כ בערכו]).

20 הרב איסר יהודה אונטרמן מח"ס שו"ת שבט מיהודה – נולד בשנת תרמ"ו בעיירה בריסק ובטרם מלאו לו י"ג שנה נתכנה "העילוי מבריסק", קיבל תורה מפי הרב שמחה זעליג, הרב זלמן סנדר כהנא שפירא תלמידו המובהק של ה"בית הלוי", הרב אליהו–ברוך קמאי ממיר, הרב רפאל רה"י וולאז'ין שהסמיכו לרבנות ובמיוחד? מהרב שמעון יהודה שקופ, נתמנה לרב בעיירה קטנה? שעל יד ווילנא ואף הקים בתוכה ישיבה ועמד בראשה, עבר לכהן ברבנות העיר ליברפול שבאנגליה למשך שנים רבות, לאחמ"כ עלה לארץ הקודש לכהן ברבנות תל אביב – יפו (תש"ז), ולאחר כמה וכמה שנים נתמנה לכהן פאר כרב הראשי לישראל (מתי?), הוציא לאור את סיפרו שו"ת "שבט מיהודה" (תשט"ז), המשיך ללמד תורה והלכה לישראל, ולברר את התפיסה הנכונה על התקופה הגדולה שזכינו לה בס"ד, עד שנפטר ב? לשנת תשל"ו,

התפרסם בגאונותו המופלאה, ואף היה לאדם קדוש העוסק בקבלה (גבי גאונותו - כן כתבו עליו גדו"י כדוגמת מכתב של הענק תורה הרב יחיאל יעקב ויינברג אליו הובא בשו"ת שבט מיהודה עמ' רסא' וז"ל: "לכבוד מרן הגאון הגדול מהרא"י אונטרמן שליט"א.. שרוי אני במבוכה גדולה וזקוק אני לעצתו ולהוראתו..", וראה דברי הגר"ע יוסף בסוף חזון עובדיה תעניות בעמ' תסט': "אף הגאון המנוח רא'י אונטרמן זצ"ל, אשר זכה לאריכות ימים, עד שהיה משיירי כנסת הגדולה, מגאוני הדור הקודם, דור ששל חכמים וסופרים" הרי שכתב על הרב אונטרמן שהיה מגאוני הדור הקודם, ולהיות מגאוני הדור של אז, וודאי הוא מורה על ענקיותו בתורה, עוד ראה מכתבו של הענק תורה הרב ש"י זווין הנדפס שם עמ' שסט' וז"ל: "לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול וכו' כש"ת מוהרא"י אונטרמן.. אני פונה לכ"ג בבקשה כי יואיל נא בטובו לעיין בדבר שאלתי דלהלן ולהשיבני חוות דעתו, דעת תורה ע"ז..". כן ענקיותו בתורה ניכרת מספריו העמוקים והרחבים, גבי קדושתו – (מדברי הרב יהודה זרחיה סגל אנחנו לומדים על קדושתו, כי הרי אמר שגילו לו מהשמיים שהרב אונטרמן הוא "צדיק הדור" הוו"ד באתר אינטרנט על "שיבת הנבואה" ויש לציין המקור במדויק), ויש לציין שבאמת אפשר לראות מכמה ממכתביו שהוא עסק בקבלה),

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה בכך שמדינת ישראל היא שלב בהתחלת הגאולה הקדושה (בשו"ת שלו שבט מיהודה ח"ב או"ח תשובה נ"ח כתב לחוג את יום העצמאות מתוך ההכרה שהמדינה היא חלק מתהליך הגאולה וז"ל: "ובנוגע לתזמורת ביום העצמאות ה' באייר.. הרבנים התירו במפורש תזמורת ביום ההוא מפני התשועה הגדולה שהביא הקב"ה על ישראל שקמה מדינת ישראל עצמאית, בלי עול זרים ושיעבוד לאומה אחרת ונפתחו שערי ארץ ישראל לרווחה לפני המון בית ישראל בכל ארצות פזוריו, עי"ז עלו יותר משישים רבוא נפש מן הגלויות וזוהי לפי אמונתנו אתחלתא דגאולה, ואם כי המצב הרוחני לא משביע רצון כלל ויש לנו להלחם בתמידות על חיזוק הדת ושמירת תוה"ק ומצוותיה, הנה גם בראשית ימי עזרא הסופר היה כן, ואמונתנו תקיפה כי המצב ישתפר ועם ישראל ישוב לדרך היהדות הנאמנה..", וכן בשיחה בשבח הספר קול הנבואה של מרן הרב הנזיר הקדוש ששוכתבה והודפסה בסוף הספר אמר במפורש כהתפיסה הדת"ל הרואה במדינה שלב בתהליך הגאולה ותפיסתו זו נמצאת בעוד מקומות בכתביו, כן היה מרבני ה"מזרחי" וישנו צילום בספר "גאון בתורה ובמידות" עמ' 76, וראה אף תמונה באלבום תמונות לרב עוזיאל – שהוא משתתף בוועידת רבני המזרחי, וכן ישנו צילום בסוף אתחלתא היא ח"א של עיתון שבו הוא מורה להצביע למזרחי, ופשוט, והמזרחי הלא הרים על נס את התפיסה הדת"ל הניזכרת, כן היה משתתף בחגיגות יום העצמאות במרכז הרב [יש סרטון וכן יש תמונה בסוף אלבום התמונות על מרן הרב קוק של הרב פילבר שליט"א - שמתעד זאת], אף היה מבוטל למרן הרב קוק כפי שאנחנו יכולים ללמוד ממש"כ בהסכמתו לספר "קובץ על יד" להגרא"י זסלנסקי וז"ל: "..ע"ז מביא דברי מרן ז"ל בספר משפט כהן.." הרי כינהו בלשון "מרן" סתם, וברור שראה עצמו הולך לפי דרכו הדת"ל הקדושה, כמו חביריו ענקי התורה הגרי"א הרצוג, הגרב"צ עוזיאל, הגר"י ניסים ועוד רבים, לסיום רק נציין עוצם הערכתו אל הגרי"א כפי שכתב בהסכמתו לספר אגרות הראי"ז שיצא לכבוד יובלו של הגרי"א: "רב רבנן גאון עוזינו, פאר הדור, מרן, ראש הרבנים לא"י" כנז"ל). הרב יהושע מנחם אהרנברג מח"ס שו"ת דבר יהושע - ראה שענה תשובות לרב שרגאי, ושם בהקדמה לתשובתיו כתבו שהוא היה מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים כמדומני, וראה באתחלתא היא ח"ב בערכו שסבר לומר הלל ביום העצמאות ויל"ע האם סבר גם שאנו באתחלתא דגאולה.

21 מרן הרב יעקב משה חרל"פ מח"ס חידושי בית זבול על הש"ס וספרי מי מרום באגדה –  נולד בשנת תרמ"ב בירושליים עיה"ק, רבו הראשון היה הרב צבי מיכל שפירא וכן קיבל מעוד רבנים כדוגמת רבי יצחק ירוחם דיסקין וזכה לראות את המהריל דיסקין ו"הזית רענן" (ראה ספרי הרב נריה ועוד) אולם אח"כ (תרס"ד שנת בואו של הראי"ה ליפו) נהיה לתלמידו המובהק של מרן הרב קוק וביטל כל כולו אליו (וכתב למרן הרב קוק שהוא מלא ביראה מקדושתו עד כדי כך שארכובותיו נקשן דא לדא והכתב הרועד שבמכתב יוכיח זאת כמש"כ ב"הד הרים", ואמר על זה מרן הרצי"ה בשיחותיו שהיחס שלו אל מרן הרב קוק היה כמו יחסו של רבי חיים מוולאז'ין אל הגר"א), לאחר מכן נתמנה לכהן פאר כרבה של שכונת שערי חסד (תרס"ח), ולאחר שנים נתמנה גם לכהן כראש ישיבת מרכז הרב עוד בחיי מייסדה ונשיאה מורו ורבו מרן הרב קוק, נפטר בז' כסליו שנת תשי"ב בהיותו בגיל 70 ונסתלק צדיק הדור,

התפרסם בגאונותו המופלאה וקדושתו העליונה (כמש"כ במכתב של מרן הראי"ה קוק הוו"ד בבשדה הראי"ה "מאמר קשרי נשמות" עמ' 290 במהדו' החדש', כינהו: "חמיד לבאי הגאון המובהק, צדיק ונשגב, פאר ציון נהדר בקודש, כקש"ת", וכפי העדויות והתאורים של הרב נריה בספריו ושל רבנים גדולים מכל המגזרים בספר שירת הי"ם על מידותיו וקדושתו העליונות, עיי"ש ותרווה רוב נחת, כן ניכרת גאונותו המופלאה מחידושיו על הש"ס, ויש לציין שגם בספר הנהגות לבית בריסק? החרדי קיצוני הוו"ד כמדומני בשמועות מוצ"ש או במק"א, נכתב שהגרי"ז היה שולח את בניו להסתכל בפני הרב חרל"פ על מנת שיקבלו ירא"ש),

היה בעל השקפה דת"ל עמוקה ורחבה, המכירה בתקומת המדינה כשלב נוסף בתהליך הגאולה, על כל המשתמע מכך, והכל מתוך היותו הולך לאורה של משנת ארץ ישראל של מורו ורבו המובהק מרן הראי"ה קוק (כפי שכתב בקונטרס שיעור קומה מאמר טו' עמ' צב' הוו"ד בספר בשדה הראיה במאמר "רבינו": "...נשלח לנו המורה לצדקה "עיר וקדיש מן שמיא נחית", וימן ד' לעמו נשמה גדולה, והעם היושבים בחושך המה ראו אור גדול, הוא רבינו גאון עוזינו נר ישראל וקדושו נזר אלוקיו על ראשו מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל, בקי בכל מכמני תורה, מלא קדושה, חסידות ופרישות וענוות צדק. הוא הציר הנאמן אשר נשלח ממרום לשוב ולהחיות דורות שלמים, להרטיבם בטללי אורות קודש עולמים, "לשים שארית בארץ ולהחיות עם רב לפליטה גדולה".." הרי שמרן הראי"ה הוא המדריך והמחייה של התקופה שבה אנו יושבים בארץ ישראל לדורות רבים!, ובמכתב לחתנו הרב ישראל בארי רבה של נס ציונה ב- ב' דר"ח אייר לשנת תש"ח הוו"ד בתחילת ספר "המדינה היהודית" לנכדו של הרב בארי ונינו של הרב חרל"פ, האי ניהו הרב יעקב משה ברגמן שליט"א, כתב הגרי"מ בזה"ל:"..ודאי שהננו עומדים כעת לגילויי דברים גדולים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. אין הפלאה גדולה מזו שנציגי עמים שכידוע שונאים המה ליעקב ידברו ככה, אין זאת אלא כמו בלעם שניתן בפיו מה שידבר, כן כל הנציגים, דבר כזה שיהיה מחובר אל הטבע הוא לא יאמן ובהיות כן הרי הוא נס, ולפלא להראות נפלאות בהטבע – אך עם כל זה לא כ"כ מהר יתגשמו הדברים והרבה ימים עוד עלינו לעבור... כי צריכים עוד לשבור קליפת ישמע-אל... ואכמ"ל, אבל אתחלתא היא, והתקוה כי יערה ה' רוחו ויכירו כי הכל מפעלות תמים דעים ב"ה, ומי יתן והיה כי לכה"פ כל אלו המתימרים באמונה טהורה יודו ויאמרו כי פקד ה' את עמו, ואל יזלזלו בהנפלאות האלה, ובזה ימשיכו את שפע אורות הגאולה, והיה זה באמת לפקידה ולזכרון הנבואת זכריה – ובמרחקים יזכרוני בני. הדחיה של מטה דוחה גם את הלמעלה, ומי יתן ויפקחו עיני עורים לעקוב באמונת אמן את כל הנעשה ע"י קורא הדורות מראש, וכולם ידעו אותו..." (וראה גם מכתבו בספר מכתבי מרום אגרת ע"ח יום א' דחנוכה תש"ח, בענין הסכמת אומות העולם להקמת מדינה יהודית, וזה חלק מלשונו שם: "..בידוע שעשיו שונא ליעקב, מכחישים ומעמידים עצמם לאוהבים והסכימו למדינה יהודית. אם כי ליבנו דאב על ירושלים ועל מקום חמדתנו, הנה זו לאתחלתא דגאולה."!!! ומסיים האגרת: "אמנם צירי הולדה קשים הם גם עכשיו..", וראה גם דבריו בקונטרס טובים מאורות שאנחנו בזמן "תחילת הקץ המגולה" ושזה משליך על עבודת ה' שלנו, כדוגמת היחס בין הקודש לחול עיי"ש) הרי כתב על דיבורי נציגי אומות העולם להקים מדינה ליהודים, שאע"פ שגילויי דברים גדולים כימי צאתנו מארץ מצריים לא יתגשמו כל כך מהר, מ"מ הסכמה מופלאה זו של אומות העולם להקים מדינה ליהודים היא אתחלתא דגאולה , והוסיף שאע"פ שעדיין הרבה ימים עלינו לעבור שכל ישראל יכירו בהתחלת הגאולה, המצופה היה, שלפחות אלו שמתיימרים באמונה טהורה שיכירו ש"פקד ה' את עמו" הוי אומר שהחלה הגאולה בעצמה, ועולה מכאן דברים חריפים מאוד מתוך לב אוהב כלפי אחינו החרדים שלא מכירים בגאולה, שכותב עליהם שהם רק "מתיימרים באמונה טהורה" אבל רומז שאם באמת היה להם אמונה טהורה הם היו מכירים בהתחלת הגאולה, וכתב עוד שמי שמכיר בגאולה הרי שבזה הוא ממשיך אורות גאולה לעולם, ובזה יש לחזק את כל ההולכים לאורו של מרן הראי"ה קוק שבהכרתם העמוקה בהתחלת הגאולה הרי שהם ממשיכים אורות גאולה נוספים ומקדמים במהרה את הגאולה השלימה!, וכתביו העמוקים והקדושים לאורה של תורת הראי"ה הרי הם פרושים בכרכי "מי מרום" הרבים).  

22 הרב אהרון יצחק זסלנסקי עורך הגליון "שערי ציון" מח"ס "קובץ על יד" על הרמב"ם, "נצוצי אורות" ועוד – נולד בשנת תרמ"ו בעיר? שבליטא, קיבל תורה בין היתר מהרב יצחק בלאזר תלמידו המובהק של הרב ישראל סלנטר, כן קיבל תורה מפי מרן הרב קוק ואליו היה מבוטל כל כולו כל ימיו, לא כיהן ברבנות אלא היה מנהל המועצה הדתית בירושליים, במשך שנים רבות היה מפרסם מאמרי הלכה ואגדה עמוקים בבמות שונות ורבות בנוסף לבמתו שלו ירחון "שערי ציון" שבעריכתו, עד שנפטר בט"ז חשוון לשנת תשל"ה,

התפרסם בגאונותו המופלאה (בספר בשמן רענן ח"ב מובא מכתב של הגרש"נ רענן משנת תש"ז בערך, שמכנהו "הגאון המצוין" ויש להתבונן בלשונות הגרש"נ רענן, והגרא"י אונטרמן בהסכמתו לספר אגרות הראי"ז מכנהו: "הגאון הגדול, עיניו כיונים על אפיקי התורה" ויש להתבונן בתארי הגרא"י לברר היותו ענק תורה, וראה דברי הערכה עליו ועל הרב ברוך ישר מפי הגר"י גרשוני בסוף ספר חכמת גרשון, וכן ניכר מספריו ראה לדוגמה קונטרס "פחד יצחק" וכן בשאר ספריו הרבים שניכרת בקיאותו בכל הש"ס בבלי דף על דף עם בקיאות גדולה בירושלמי, ראשונים, אחרונים ופוסקים),

כן היה לבעל השקפה דת"ל המכירה שבשיבת ישראל לארצו ובתקומת המדינה החלה הגאולה הקדושה (הדבר ברור מתוך ביטולו אל מרן הרב קוק, וזכה להתייחס אל דמותו, כפי שגם הודיעונו תלמידיו הקדושים [מרן הרב חרל"פ, מרן הרצי"ה ומרן הרב הנזיר ועוד], בתור "מדריך לדורות", שהרי בכמה מקומות בכתביו לדוגמה ב"איגרות הריא"ז" עמ' טו נקט בזה"ל: "מדברי שו"ת דעת כהן של רבינו גאון עולמים וצדיק הדורות מרן הרב זצ"ל", בכלל לרוב הוא כלל לא מציין את שמו כ"א "מרן הרב זצ"ל" סתם, וזאת משום היותו מבוטל כל כולו אליו ואל דרכו, זכה לקבל ממנו אף בענינים אמוניים-מחשבתיים מ"שיחותיו הקדושות" כפי שכתב הוא בעצמו, וזאת בנוסף להיותו עוסק רבות בכתביו המודפסים של מרן הרב קוק באגדה, ולא רק בכתבים הלכתיים שלו, כפי שנמצא לרוב בספריו הרבים, וכפי שכתב הגר"י גרשוני בסוף ספרו "חכמת גרשון" הנז"ל, שהוא היה כל כולו מבוטל לדרכו של מרן הרב קוק, וכן הגרש"נ רענן במכתבו אליו בבשמן רענן ח"ב הנז"ל, מכנהו "נאמן בית חיינו" וזהו תואר מיוחד אל המבוטלים בכל העומק אל דרכו הקדושה של מרן הראי"ה קוק [כפי שמכנה בכך, במכתב אחר בספר הנ"ל, את הגרי" פורת, ומקשר לשון זו - בגלל היותו מבוטל למעיין הקדוש של מרן הרב קוק עיי"ש בלשונו, ולאור זאת פשוט שכוונתו בלשון הזו על המבוטלים לדרכו הקדושה של הראי"ה קוק מייסד ישיבת מרכז הרב], כן היה חבר פעיל ב"מזרחי" כמש"כ בספר דורשי ציון בפועל בערכו - ולאור כל זאת ברורה דעתו כההשקפה הדת"ל הצועדת כפי דרכו של מרן הרב קוק בהכרה בשיבת ישראל לארצם ובהקמת המדינה שלבים בהתחלת הגאולה הקדושה, וכפי שכתב שם בעמ' קח' וז"ל: "לענ"ד יש צורך בכל דרשה לפני ההמון להסביר, למרות החשיבות שיש למדינת ישראל שזכינו בעזרת מצמיח ישועה ב"ה וב"ש לעד, אבל עדיין אין זאת הגאולה השלימה שצריכה להיות אך ורק ע"י משיח בן דוד.." הרי עולה ברור שתקומת המדינה ע"י המצמיח הישועה היא שלב בתקופת הגאולה הקדושה, אם כי איננה הגאולה שלימה בביאת מלך המשיח, וכפי התפיסה הדת"ל הקדושה לאורו של מוו"ר הראי"ה קוק זיע"א).

23 הרב ראובן מרגליות מח"ס "מרגליות הים" על הש"ס ו"ניצוצי זוהר" על ספר הזוה"ק ועוד – נולד בשנת תר"ן בעיר לבוב שבגליציה לאביו הגדול הרב משה מרגליות נצר למשפחה מפוארת שיצאו ממנה גדולי דורות ומוצאה מגולי ספרד, קיבל תורה מפי אביו הגדול אך עד מהרה בגיל צעיר (14) נתייתם ממנו, היה עוזר לפרנסת משפחתו בכך שהיה מלמד תורה ילדי בעלי בתים שונים, לאחר כמה שנים (תרס"ח) נתחתן עם אשתו הראשונה שלאחר שנתיים נפטרה ונתחתן עם אשה שניה, מגיל צעיר (17) החל לפרסם מאמרים בעלונים שונים בכל שטחי התורה והחכמה ולאחר שנים הוסמך לרבנות (תרע"ד) ע"י הרב משה באב"ד רבה של לבוב ומהרב מאיר אריק רבה של בוצ'אץ' אך סירב לקבל רבנות והתפרנס מחנות למימכר ספרים, במלחמת העולם הראשונה נמלט לוינה ולאחמ"כ חזר לבוב והוצרך להתחבא ועם גמר המלחמה נרתם לשיקום הקהילה שנפגעה ובתוכה אף הוא בעצמו בכך שבזזו לו את חנותו, לאחר שנים עלה לארץ הקודש (תרצ"ה) בה זכה לפגוש את מאור ישראל מדריך התקופה מרן הרב קוק, ולפרנסתו היה למנהל הספריה על שם הרמב"ם בתל אביב בד בבד היה מוציא ספרים רבים בתחומים שונים עד שנפטר בז' אלול לשנת תשל"א,

התפרסם בגאונותו המופלאה בכל שטחי התורה, הן בש"ס והן בזוהר (כפי שכתב מרן הראי"ה הוו"ד בבשדה הראי"ה מאמר "כבוד תורה" עמ' 245 במהדו' החדש': "הרב הגאון איש האשכלות" הרי שהראי"ה כינהו בתואר גאון המורה שהוא ענק תורה, וכן ניכר מספריו הרחבים),

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה בהתחלת הגאולה ורואה במדינת ישראל חלק מאותו תהליך קדוש (כפי שעולה מלשונו בהקדמת סיפרו "טל תחיה" העוסק בהלכות מדינה, שנכתב עוד לפני קום המדינה, וההקדמה לספר נכתבה לפני ההדפסה לאחר התפתחות הישוב בארץ, וז"ל: "ההשגחה העליונה העמידה את בני הדור ההוא בעת רבת הערך והתוצאות, בעת הנחת אבני מוסד לחיים עבריים בא"י אשר עליהם תתפתח האומה הישראלית בהתנערה מאבק הגלות המכלה בשר ורוח, והתרגלה לחיים טבעיים לחיי עם בארצו, חיים מתאימים לרוחה רוח ישראל סבא, בעת ההיא הרת עולמינו אנו, בת קול יוצאת מהר ה' שחרב וקורא לכל שדרות העם לעזור לבנין הארץ ליצירת מרכז הרוח לעמ"י בתורתו, להמפעל הענק הזה דורשת כנס"י כי כל בניה יהיו בוניה זה בממונו וזה בתורתו, יחד יניחו אבני המוסד הכלכליים והרוחניים" הרי כותב שהתפתחות האומה הישראלית – בשיבה טבעית של עם לארצו [הלא כשמדבר על "עת הנחת אבני מוסד לחיים עבריים בא"י" שהם חיים טבעיים של עם בארצו, מדובר הוא בשיבה טבעית], היא התנערות מאבק הגלות המכלה בשר ורוח הוי אומר הימצאות בתקופת הגאולה [והמדקדק בלשונו מבין, שהוא מדבר על שני זמנים, "הזמן האחד" הוא הזמן שבו הוא כותב את ההקדמה והוא "התפתחות האומה בארצה בהתנערה מאבק הגלות המכלה בשר ורוח, והתרגלה לחיים טבעיים של חיי עם בארצו" וכפי שנוקט בהמשך "בעת ההיא הרת עולמינו אנו" היינו ש"אבני המוסד לחיים עבריים" הם "הרת עולמינו אנו" – התחלת עולמינו אנו, היינו שהוא כבר נמצא בשלב יותר מתקדם בהתחלת הגאולה, ואילו "הזמן השני" הוא הזמן עליו הוא מדבר, שבו הוא כתב את הספר עצמו, והוא "הנחת אבני המוסד לחיים העבריים" היינו הראשוניות של התחלת הגאולה, וכפי שנוקט בלשונות "בני הדור ההוא" "בעת ההיא" שבו עדיין לא התפתחה האומה בארצה ועדיין לא התרגלה לחיים טבעיים, ועדיין יש עליה "אבק הגלות" כי הלא רק על הזמן שבו הוא נמצא היינו השלב המתקדם, הוא כותב "בהתנערה מאבק הגלות"]. וראה עדות באתחלתא היא ח"א עמ' שח' מפי אחיינו של הגר"ר מרגליות ר' חנניה וינברגר הי"ו – "דודי זצ"ל היה מתפלל בבית הכנסת דעדת החסידים בתל-אביב. ביום העצמאות הראשון למדינת ישראל אמרו הלל כולם.. מיני אז, במנין המרכזי בבית הכנסת אמרו את ההלל ביום העצמאות.. בשנים הבאות היה דודי זצ"ל מוזמן לבית הכנסת הגדול בתל-אביב, שם השתתף בתפילת ליל יום העצמאות שנאמרה בשירה ושמחה רבה.." ראה העדות בשלימותה שם, בכל אופן חזינן שמעיד הוא, שהגר"א מרגליות היה אומר כל השנים הלל ביום העצמאות, כן מסתברת השקפתו הדת"ל, מתוך קירבתו אל מרן הרב קוק ראה לדוגמא במכתב עידוד של מרן הגרצי"ה על הוצאת הכרך הראשון של הזוהר עם חיבור ניצוצי זוהר, בזה"ל: "מה יקר ומה ונפלא יתרון-זכותו, אשר על כל התקשרותו הרוחנית מאז רבות בשנים אל אאמו"ר הרב זצ"ל, והחיבה וההוקרה המיוחדת שנודעה ממנו זצ"ל למעכת"ה..").

24 מרן הרב צבי יהודה מח"ס לנתיבות ישראל באגדה והערות הלכתיות לשות"ים של אביו הגדול ועוד – נולד בשנת תרנ"א בעיירה זומייל לאביו מרן הרב קוק, בתחילה (15) למד בישיבת תורת חיים בירושליים ואח"כ הלך ללמוד בחו"ל על מנת שיוכל ללמוד ללא הפרעה לאחר מכן חזר לארץ והמשיך ללמוד בהתמדה עצומה, נתמנה לראשות ישיבת מרכז הרב לאחר פטירת מרן הרב חרל"פ והקים דורות של עובדי השם ארץ ישראליים כפי שגילה בעולם אביו מרן הרב קוק, שיצרו מהפכה עצומה של קודש בכל שדרת העם, נפטר ביום הפורים דפרזים לשנת תשמ"ב בהיותו בגיל 92, ונסתלק צדיק הדור ומדריכו,

היה לגאון מופלא והתפרסם בקדושתו העליונה (גבי גאונותו – ראה לשון ההסמכה שנתן לו מרן הרב חרל"פ הוו"ד בליקוטי הראי"ה ח"ב 266 במהדו' הישנה: "זה עשרים שנה מאז האיר על שמי ארצנו הק' כוכב המזהיר ואור המזרח, רבנו גאון עוזנו, קדוש ישראל.. מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק.. הכרתי גם את בנו הנעלה והנשגב, הרב המאור הגדול לממשלת התלמודים.. עוד בילדותו ניכרים היו בו הפלאות כישרונותיו, ובוצין בוצין מקיטפה ידיע, ועתה עלה ונתעלה ויהי לאדם גדול אשר כמותו ירבו בישראל, מלא דבר בחריפות ובבקיאות בהלכה ובאגדה ובכל מקצועות התורה.. ועליו יש לסמוך כאחד המורים הגדולים שבישראל. אשר תהיה העדה אשר תזכה לבחור בו ולשים אותו אלוף לראשה.. ידוע תדע כי זכתה לגבר בגוברין מיחידי הסגולה שבישראל" הרי שאומר עליו שהוא כמו המורים הגדולים בישראל, כן הוסיף לציין את הפלאת כישרונותיו כבר בצעירותו, וחתם שהוא גבר בגוברין מיחידי הסגולה שבישראל. ויש לציין לעדויות של תלמידיו כגון עדות של הרב וויס שליט"א והר"ח דרוקמן שליט"א שהוו"ד במשמיע ישועה בפרק על לימוד תורה, ואלו הם עדויות תלמידיו שחלקם הובאו בספר משמיע ישועה - עדותו של רה"י ישיבה לצעירים לשעבר הרב ? וויס שליט"א שבפגישה עם הגר"י סרנא ועוד גדולים שכל עניין מש"ס ושו"ע שהם הזכירו תוך כדי שיחתם, הוא הזכיר את מקורו המדויק באיזה הדף בגמ' והסימן בשו"ע, וכן מעדותו של רה"י אור עציון הרה"צ חיים דרוקמן שליט"א שהובאה באינטרנט? בשיחה על הרצי"ה וכמדומני נמצאת גם במשמיע ישועה, שבשעה שישב עימו על מנת להביא לדפוס איגרות מכתי"ק של מרן הרב קוק, והגרצי"ה היה מקריא את הלשון והר"ח יבדלח"א היה מקליד במכונת הכתיבה, ראה הר"ח, האיך תוך כדי דיבור מתוך הזיכרון הוא מציין מקורות מדויקים לענינים הנזכרים באיגרות מכל מרחבי הש"ס ומחלקים אחרים בתורה, ללא שום צורך ללכת ולחפש בספרים, ממש ענק תורה עצום!, וישנה עדות מופלאה של רה"י קרית שמונה הרב צפניה דרורי שליט"א  על זכירתו לשונות של משנ"ב בע"פ ממש – מילה במילה מן הזיכרון, וכשבדקו מצאו שלא טעה! הובא במשמיע ישועה, וראש כולל מר"ץ הרב אורי כהן שליט"א העיד בשיעור בישיבת מרכז הרב שתועד בוידאו שהיו רואים שהרצי"ה היה מצטט גם ראשונים וגם אחרונים מילה במילה בע"פ! ויש לציינם ולצטטם. כן היא עדותו של מרן הגר"א שפירא בספר אמרי שפר חלק דרכי לימוד בערך הרצי"ה - שאפשר היה לשאול אותו בכל מקום בש"ס והיתה לו ידיעה גדולה, ושהיה שקדן עצום. וכן ניכר מדברים שכתב – הן במאמרים מועטים בנגלה שהובאו בלנתיבות ישראל ח"ב, והן מציוני המקורות שכתב סוף ספרי השו"ת של הראי"ה, והגרש"י זווין מזכירם לשבח בתוך מאמרו המופלא על מרן הרב קוק שבספרו "אישים ושיטות", הרי שראה בהם עדות שגם בנו של הראי"ה קוק הינו ענק בתורה, ועל כן ציינם לשבח בתוך המאמר המיוחד הלזה, וכן מהערות הרצי"ה על כל הש"ס ועל ספרים רבים. לסיכום - מתוך התבוננות בחלקים רבים בכתביו, ובצירוף העדויות דלעיל, ניכר בבירור שהוא היה שליט בכל הש"ס, בבלי וירושלמי עם כל רש"י והתוספות'ים, וכן בקיא עצום היה בטור ושו"ע ונושאי כליהם, ועם בקיאות גדולה בראשונים ואחרונים כולל ספרי שו"ת, ונציין שדרך לימודו היה, כפי שהתווה אביו-רבו הרב קוק שהלימוד בגמ' יהיה מכוון להגיע למסקנה ההלכתית, ועל כן ידיעותיו בש"ס היו מתוך למדנות עמוקה וישרה עד להלכה ולמעשה (הלא זהו חיבור "הלכה ברורה" של אביו הראי"ה קוק, שהוא ציטוט לשונות הפוסקים על דף הגמ' עצמו כנודע, ובחיבור "בירור הלכה" שהוא התווה, מטרתו להציג את שיטות הראשונים והאחרונים בסוגיה, כהשלמה להלכה ברורה. ובאמת שכן העיד נשיא ישיבת רמת גן הרב יעקב אריאל שליט"א בספר יערב שיחי בשיחה העוסקת בדמותו של הרצי"ה, שבזמנו הרצי"ה היה לומד בסדרים בבית המדרש יחד עם תלמידי הישיבה, ומידי פעם היו באים לשאול אותו שאלות, והוא זוכר שהרצי"ה היה לומד שו"ע עם שך, ועל כן לפעמים הרצי"ה היה באמצע שך ארוך ולא היה לו נעים להפריע באמצע השך המורכב.., מ"מ חזינן שלימודו של הרצי"ה היה להלכה למעשה כפי הדרכת אביו). ואף בספרות המדרשים, הזוהר, וספרות ראשונים ואחרונים בתחום הפנימי והמחשבתי של התורה על הסיגנונות השונים שלהם - היתה בקיאותו עצומה, וכפי שכתב במכתב אחד שאני ב"ה התרגלתי בכל הסיגנונות עכ"ד בערך ויש לציינו ולצטטו, וידועים סיפורים על היותו הולך לבתי מדרש של חסידויות מסוימות על מנת לברר עימם ענינים בתורתם כמו למשל חסידות קאמרנא בירושליים מובא כמדומני במשמיע ישועה ויש לציין, ובחלקים מספרות הפנמיות והמחשבה היתה לו שליטה ללא מיצרים, ממש פרק על גבי פרק בע"פ מן הזיכרון וכדו', ואכמ"ל בטיב גאונותו בספרות פנמיות התורה.                       מ"מ חזינן שממש מיחידי ענקי התורה בדורו היה הרצי"ה זיע"א!, ולענ"ד יש כדוגמתו רק אצל גדולי תלמידי הראי"ה ולא במקומות אחרים! [ואם מסתכלים על ענקיותו הן בנגלה והן בנסתר על כל פלגיו השונים, בפרט אם מחשיבים גם את קדושותו העליונה, ללא ספק לא היה כמותו בציבור החרדי, והרי שהיה הגדול ביותר בדורו, ולאור זאת ברור ללא שום ספק שהוא היה "צדיר הדור", אמנם מבחינת הגאונות בנגלה לכשעצמו, אפשי שגאונותו של הגר"ש גורן היתה גדולה יותר, ובאמת שכמדומני הוא עצמו כינה את הגר"ש "שר התורה" ומזה יש מקום לשער שהגר"ש היה "גאון הדור", וראה עדות בנו של הגרי"א הנקין, שהרב הנקין אמר שהגר"ש גורן ראוי לתואר "ראש הרבנים", להרחבה נוספת ראה בערכו].

גבי קדושתו –  נמסר בתחילת? ספר "בשמן רענן" שהגה"ק רש"נ רענן זיע"א, רגיל היה לומר על הגרצי"ה ש"מלאך השם צבאות מסתובב ביננו" עכ"ד, והגר"י סגל במכתב הנז"ל מכנהו בתארי קדושה מיוחדים, בזה"ל: "מרן אור ישראל, מנהיג הדור, הרב הגאון צדיק יסוד עולם, חסידא ופרישא ספר תורה קדוש מעכבגק"ת..", כן מעידים תלמידיו בספרי תולדותיו עיי"ש ותרווה רוב נחת, נציין רק לאחת מהם, והיא הקדמת הרב חיים אביהו שווארץ לספריו התורה הגואלת: "...יש לצטט", כן מתמונותיו ניכר היות כל כולו דבוק בכללות ישראל ובצור ישראל, והכל היה מתוך בקיאות והבנה עצומה בכל חלקי התורה על כל סיגנונתיהם, ממש "מבחירי צדיקייא" כפי שרמז על עצמו בהסכמתו לשיחות הרצי"ה בעריכת הרב אבינר שליט"א, וכן מדבריו הנודעים, מילה במילה: "אני ההמשך האבסולוטי של אבא".),

היה בעל השקפה דת"ל כפי שנזכר למעלה היותו הולך לאורו של אביו מרן הרב קוק (כפי שאמר בשיחות הרצי"ה ליום העצמאות ה-5, בזה"ל: "צריך להרבות בשמחה ביום העצמאות, שמחה על גילוי השכינה ושיבת ציון, ושמחה על ישראל הנבנית מחדש. כל בניינה, תקומתה וקיומה של מדינת ישראל ארוגים בנסי נסים שהקב"ה הראה לנו... כלום אפשר היה לשער לפני חמישים שנה שהתורכים ששלטו בארצנו ביד רמה יגורשו ממנה לגמרי? וכלום אפשר היה להעלות על הדעת לפני עשר שנים שברטניה הגדולה תאלץ לעזוב את שילטונה בארץ?... כל טרקטור וכל טנק וכל אווירון המבצר את המדינה, יש בו קדושה אלוהית, וכל חלק וחלק וכל פרט ופרט זהו גילוי של התוכן הלאומי האלוקי של קדושת ישראל, גם אם חסרה אצל רבים התודעה הזאת שההשגחה העליונה היא היא שמכוונת ומנהיגה את הדברים, הרי זו היא מציאות, עובדה קיימת שאיננה זזה ממקומה בין שמכירים בכך בין שאין מכירים בכך... אמנם עוד לא נכבשה לנו כל הארץ, גם ירושלים מקדש מלכותנו עוד אינה כולה בידנו (הדברים נאמרו לפני ששת הימים!), גם הכמות וגם האיכות של שלטוננו על ארצנו טעונות עוד השלמה ושכלול. אבל הקמת המדינה זוהי התגלות מלכות שמים, ועלינו להרבות בשמחה ביום העצמאות, שמחה על שזכינו להיות בארצנו העצמאית", עוד כתב בנוגע לקיום מצוות עשה בהקמת המדינה הנותן תוקף הלכתי לקדושה של יום העצמאות כדבריו בלנתיבות ישראל ח"א מאמר "לתוקף קדושת יום עצמאותנו" ובמק"א ויש לציין ולצטט, ולימד אותנו בצורה הברורה והוודאית ביותר, וכמותו גם שאר גדולי תלמידי הרב קוק - שמרן הרב קוק אביו הוא "מורה הדור והדורות" כלשונו בספרו לנתיבות ישראל מאמר "וממנה יוושע" עמ פז' במהדו' בית אל, דוגמא נוספת מהסכמתו לשמועות הראי"ה כותב: "אשרי חלקו שנתגלגלה זכות זו על ידו לדלות ולהשקות הצמאים לדבר ה', אשר יצאו מפי כהנא רבא דארעא קדישא, שלוחא דרחמנא בדורותינו אלה.." וכל שיחותיו מלאים בזה, וכל הגיגיו ושיחו לא היו כ"א קשורים באבא, "זהו בן שאין לו בעולמו אלא אבא" כלשונו של מרן הרב הנזיר עליו ויש לציין, וזכינו ממנו לשפע של כתבים - בכתב ושבע"פ ששוכתבו, המלאים עמקות וקדושה עליונה לאור תורת מרן הראי"ה קוק),

25 הרב יצחק ניסים מח"ס שו"ת יין הטוב – נולד בשנת תרנ"ו בעיר בגדד שבעירק, בגיל עשר עלתה משפחתו לא"י והוא עימהם אולם לאחר כמה שנים שב לבגדד על מנת ללמוד תורה ונכנס לישיבתו של חכם שמעון אגסי וראה אותו כרבו וכן למד תורה מראשי רבני בבל הראב"ד הרב יחזקאל אליהו והרב למה לניאדו זצ"ל עם הזמן התפרסם כאחד מגדולי בגדד והכל היו מתיעצים עימו גם ללא משרה רישמית, בתקופה זו גם יצר קשר במכתבים עם גדולים מארצות אחרות ובניהם החפץ חיים, אח"כ עלה לא"י להתיישב בה (תרפ"ו) והתקרב לגדולי תורה שבא"י - אל הרב שלמה אלפנדרי ואל הרב עוזיאל שהחזירו לו חיבה על קירבתו, וכאשר אירע שהמתבוללים של בגדד עשו בעיות בעניין מינוי הרב הראשי (תרפ"ט) פנו אליו אנשי הקהילה שיעזור להם ואכן בעזרת הראשל"צ הרב יעקב מאיר נפתרה הבעיה, עם השנים הוציא ספרי שו"ת של חכמי ספר בינהם שו"ת צדקה ומשפט של הרב צדקה חוצ'ין ושו"ת מהרש"א של מו"ר הרב אלפנדרי ועוד, עד שהוציא את סיפרו שלו שו"ת יין הטוב (תש"ז), נתמנה לתפקיד הראשל"צ (שנת תשט"ו, למשך 18 שנה) ויצר יחסי ריעות והידברות בין חלקי העם השונים, יחד עם זאת לא חת להביע דעת תורה בפני כל אדם, ודוגמה מפורסמת הינה כאשר ביקר האפיפיור בארץ והמדינה עשתה טקס ממלכתי במגידו והוא לא רצה להשתתף מפני שחשב שחוסר רצונו של האפיפיור לבקר את הרב הראשי בירושליים מכוונת להשפיל את דת ישראל וכל הארץ רעשה וגעשה על כך עד שלבסוף כאשר צורת הביקור של האפיפיור היתה באופן מעליב בראשי המדינה ומוסדותיה היו שהודו לרב ניסים שהצדק עימו, נפטר בתשעה באב לשנת תשמ"א,

התפרסם בגאונותו המופלאה ולאדם קדוש העוסק הרבה בקבלה (הענק תורה הגרש"י זווין מכנהו בשו"ת יין הטוב ח"ב בחלק אבה"ז וחו"מ, סימן ג: "הגאון הגדול.. אני פונה לכבוד גאונו בבקשה, כי יואיל נא בטובו לעיין בדבר שאלתי דלהלן, ולהשיבני חוות דעתו, דעת תורה ע"ז..." אותה השאלה נשאלה גם לגרא"י אונטרמן, וציטטנו אותה גם בערכו, ויש מקום לומר שבגלל היותם הרבנים הראשיים הפנה עליהם את שאלתו וביקש את חוות דעתם, מ"מ מהא דמכנהו באותו דור דעה: הגאון הגדול, כפי שכינה גם את ענק התורה הגרא"י אונטרמן – זה מורה על היות הגר"י ניסים ענק תורה, בשו"ת יין הטוב ח"ב יו"ד, ס' טו', כותב אליו הרב שלמה טנא חבה"ד תל אביב- יפו: "הוד כבוד מרן, מו"ר, הגאון הגדול, פאר הדור והדרו" היות והר"ש טנא היה שייך לדור מאוחד יותר והתארים הולכים ונהיים יותר חשובים, ולא ביררתי את דרך התארים שלו - האם הוא עקבי, ומה מורה התואר גאון גדול, על כן אינני מביא מלשון זו ראיה, אם כי ממה שכינהו: "פאר הדור והדרו" באותו דור דעה שהיו ענקי תורה רבים - זה מורה על היותו ענק תורה, יש לציין שהחפץ חיים כתב עליו בהיות רק בגיל 28 הוו"ד בספר מן ההר אל העם עמוד 14 "אל כבוד המאור הגדול עדיו לגאון ולתפארת ירא אלוקים באמת וכו וכו כק"ש", וחזי לאצטרופי התואר שכינהו ענק התורה הרב שלום יוסף אלישיב שם סימן יב': "הרב הראשי לישראל, ראשון לציון, הרב הגאון המובהק", והיות ולא ביררתי את דרך התארים של  הגרשי"א - האם הוא עקבי, ומה מורה התואר גאון גדול, על כן אינני מביא מלשון זו ראיה, כי אם בדרך של חזי לאצטרופי לאחר שנתברר ענקיותו בתורה, וכן ניכר מהשו"ת שלו המדוקדק והרחב),

היה בעל השקפה דת"ל שהקמת מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה (כמו שאמר בטקס הכתרתו לראשל"צ מובא בספר זיכרון ויש לצטט, במקומות רבים בכתבי הגר"י ניסים, הוא כותב על הגעת הגאולה בשלבה ההתחלתי – שעדיין כל עם ישראל לא מתוודע לרוחניות שבגאולה, כי אם לחומריות שבגאולה, ושעלינו לצפות שאט אט יתגדל אור הגאולה, ועם ההשתדלות שלנו להביא אותו אל כל עם ישראל – לחיות חיי תורה לאומיים, היונקים מנשמת האומה. עם ישראל כולו יתוודע אל אור הגאולה, אל נשמת האומה שירדה לעולם, ואלו דבריו בספר לדור ולדורות, בהוצאת "מרכז מורשת הרב נסים", בעמ'?: "באשר ליום העצמאות: הנה אמנם היתה צפייתנו כי התקומה במדינית תתלווה בגאולה רוחנית - שהנהגת המדינה וארחות חיינו יהיו מושתתים על עקרי היהדות וערכיה, ולא זכינו לכך. אולם ענין זה איו בו להעיב על שמחת התקומה כשלעצמה, משום שהלקויים עשויים הם לחלוף..", וראה דבריו שם עמ' 373: "המאורע הגדול אשר זכינו לו, הוא החזרת השלטון, על אותה הארץ המיועדת לנו מפי ההשגחה, לידנו. אולם מאורע זה לא היה מלווה בהתחדשות הרוח והגברת רגשי הדת - בקרב העם, לשם השגתם, מצווים אנו להתעורר ברוחנו לחזור למקורותינו הראשונים, לשמור על התורה ועל מצוותיה ולחדש חיי הרוח של העם כקדם" ובאספקלריא הזו יש להבין קטעים אחרים שם, כגון בעמ' 379: "דורנו זה זכה לפעמי גאולה מחודשת, בחידוש חירותנו המדינית על חלק מארצנו. אך זקוקים אנו שלחירות זו תתלוה התעלות רוחנית" הוי אומר, שהגדרתו את המציאות של מה שהוא מכנה: "גאולה הרוחנית", הינה – שעם ישראל כולו, ומימלא הנהגת המדינה, יהיו מושתתים על עקרי וערכי היהדות, מ"מ הוא אומר אין זה מעיב על השמחה בהקמת המדינה כשלעצמה, משום שהלקויים עשויים לחלוף, ולכן גם כרגע שאין הציבור כולו הולך לפי התורה סוף כל סוף התחלת גאולה יש כאן! שעיקרה - ירידת האור הגאולי לעולם! אע"פ שהוא רק בצורה התחלתית חלשה, וכפי שמתבאר במקומות אחרים, כדוגמת העולה ממש"כ שם עמ' 364, שנאמרו בשנת תשכ"ט הסמוכה לאיחוד ירושליים שבמלחמת ששת הימים, וז"ל: "...זימון המאורעות וההתפתחויות מאז מלחמת ששת הימים, מעידים על תקופה מיוחדת במינה לעמנו, ועל שעה גדולה שחיכינו לה 2000 שנה. על העם כולו להיחלץ למימוש מובנה ומשמעותה ההיסטורית של גאולת הארץ במלחמת ששת הימים ובמה שנמשך מכוחה. ולא יועילו שום עזרה ושיתוף אלא בקיום מצוות העליה ויישוב הארץ בגופו. רבים מצדיקים עצמם ומוצאים ק"נ טעמים להתתיר שבתם בגולה, אבל ברור הדבר שלמעשה אין כל הצדקה לכך וכל הסיבות והטעמים שהם מונים, הם עצת היצר לעכב את גאולתו של העם, ועל אחת כמה וכמה גאולת עצמם. כיום אין יהודי יכול לומר שהוא שלם ביהדותו אם לא עולה לארץ ישראל, שהתורה ניתנה לעם למען יחיה על פיה בארצו, ורק בה יכול הוא לקיים כל מצוותיה ולהשתית חייו על פי חוקה ומוסרה ולא כשהוא משועבד להלכי רוח, חוקים ומנהגים של מקומו שבנכר ושל סביבתו. מי יכול ליערב שיהודי בגולה, החושב עצמו שהוא מקיים כל המצוות שבזמן הזה ולומד תורה, יש בו מן היהדות יותר ממה שקלט מן העם שהוא חי בקרבו..." הרי מדבר על גאולת עצמו מבחינה רוחנית, שהרי כתב - שמי יכול להיות בטוח שאפ"י אם הוא לומד תורה ומקיים כל המצווות    שבזמן הזה ויושב בחו"ל, שיש בנפשו יהדות יותר ממה שקלט מסביבתו הנוכרית!! הרי שמדבר על מציאות רוחנית שישנה בחזרה לארץ ישראל שמשפיעה על נפשו! ועוד בצורה כל כך חריפה, גם כלפי מי שמדקדק בכל המצוות ועמל בתורה כל היום וכל הלילה, שלא בטוח שיש בו יותר יהדות מאשר השפעה מהנוכריות שמסביבו!, וכן עולה ממש"כ שם עמ' 376: " יש בידי עמנו כיום לגלות את סגולותיו, את אחדותו, את כוחות הנפש האצורים בתוכו - את יכולתו לבנות את חי הרוח והחומר בכושר ובתבונה..." הרי מדבר שיש היכולת לגלות את הסגולות, הוי אומר את הצד הפנימי הנסתר של הנפש, כפי שנוקט "לגלות את סגולותיו" משמע שהם חבויות, וכן מלשונו בהמשך "את כוחות הנפש האצורים בתוכו", והוא ממשיך לפרש מה היא אותה הסגולה, וכותב: "אחדותו", הרי שמדבר על מציאות רוחנית שיכולה להיחשף בנשמות של הדור, אלא שעלינו לעבוד לשם כך [ומה היא העבודה? הוא מזכיר זאת במקומות אחרים – מתוך העיסק בתורה וקיום המצוות, עלינו לחיות חיים לאומיים בא"י, שזה אומר להיות מקושרים לנשמת האומה הרוחנית וכן לגוף האומה הגשמי-המדיני, וראה מקורות בעניין זה מהדברים לעיל ולהלן. י"ק], ומוסיף להמשיך, וכותב שמתוך גילוי אותה המציאות הרוחנית, יהיה לעם ישראל היכולת להרכיב חומר ורוח בצורה נכונה ולא מזיקה, וכלשונו בתחילת המאמר "מאזן רוחני ומדיני", הוי אומר מתוך שנשיג את המציאות הרוחנית של הגאולה, העיסוק שלנו בחול, שהוא גם חלק מהגאולה, יהיה בצורה שלא תביא לידי קילקול רוחני, וכפי שמבואר כן גם בתורת מרן הראי"ה קוק ואכמ"ל, כן ראה דבריו שם עמ' 377: "האומה כולה שואבת מחג זה [פסח. י"ק], עוז ותעצומות בהתקשרה אל העבר, בהתגברה על בעיות ההווה ובצפיית דרכה לעתיד, פעמי [נדפס "פעם השחרור", ונשצ"ל "פעמי השחרור". י"ק] השחרור ורוח הגאולה שלבשו אבותינו בעת השחרור, בקשירת קשר בלתי ינתק בשמירת הרציפות המופלאה של אלפי שנים" וראה שם עמ' 382: "אכן מה עמקו רזי חג הפסח וענייניו, ומה עצמו הכוחות הגנוזים בו לנשמת האומה" לפנינו נכתב בנוגע לחג הפסח המסמל את השיחרור מהשיעבוד אל המציאות הלאומית, כפי שכתב בתחילת המכתב הראשון שבעמ' 377: "חג החרות מגלם לא רק את זכר שחרור עמנו משיעבוד מצריים, אלא גם את מצבו של עמ"י ומעמדו באומות" וכ"כ בצורה יותר ברורה בעמ' 373 ובמקומות רבים נוספים, ובכותבו על חג הפסח מדבר על "רוח הגאולה שהאומה כולה שואבת מחג זה" כלשונו בעמ' 373, הרי שתופס שישנה מציאות "גאולית רוחנית" שנשפעת עלינו דרך חג הפסח, ויש לנו היכולת להתקשר בה כבר עם התחלת הגאולה!, אלא שכפי שעיננו רואות עדיין אין בכוח הרוחניות הגאולית של זמן התחלת הגאולה, להמשיך אחריה את כל ישראל - שיואילו לשוב בתשובה ולהתקשר בה מתוך תורה ויראת שמיים, אולם אין זה מעיב כהוא זה משמחת הגאולה האמיתית שהחלה בתקופתינו בחסד השם - ששורשה "רוחני" והענף היוצא ממנה הוא "המדינה החומרית", ובאמת שהדברים כתובים בצורה מפורשת שם עמ' 144: "הנני מברך אתכם ואת העם כולו, שסימני האור אשר החלו לזרוח ולהאיר, יתחזקו ויתגברו עד שהחשיכה תיהפך לאורה. ויהי רצון שנצא מאפילה לאור גדול, ונזכה לבניינם השלם של הארץ וחיי העם והיהדות" הרי שמדבר על "שלימות הבנין" בהתווספות הקומה הרוחנית בעם, כפי שכותב "שנצא מאפילה לאור גדול", וכפי שמשתמע מתחילת מכתבו זה, שבו הוא מדבר על "התווספות הקומה הרוחנית בעם" – ומ"מ כותב במפורש ש"סימני האור החלו לזרוח", הוי אומר שהחלה גם התחדשות רוחנית בעולם, אלא שעדיין כל העם לא נתקשר בה מתוך תורה ויראת שמים כנז"ל, ונחתום בדבריו אל אנשי הקיבוצים החילוניים, כדוגמת מכתבו אל קיבוצי "השומר הצעיר" לאחר ביקורו שם, כמש"כ שם עמ' 122: "הריני מביע לכם רחשי תודתי על יחסכם האדיב וקבלת הפנים הלבבית שערכתם לי.. יכול אני לסכם שני דברים חשובים. שאותה חומת ברזל גבוהה המפרידה, כביכול, בין חלקי העם, לא היתה ולא נבראה... מצאתיכם דבוקים בכל נפשכם במצוות יישוב הארץ והפרחת שממותיה, שהיא מצווה גדולה בתורה, ואותה דביקות אי אפשר לה – ביודעין או שלא ביודעין – שלא תהא יונקת ממקור ושורש צמיחתה – מתורת ישראל, ומצאתי שהנוער מתעניין בתנך ואין יחסו לכתבי הקודש כיחסו לשאר לימודיו, אכן טוב הניצוץ היהודי. נוער יקר זה מה עצומה וחשובה תהא תרומתו לבנין הארץ ולעתיד העם אם יהא שתול כולו על עקרונות היהדות, ויונק מחיוניותה" הרי לפנינו תפיסה עמוקה של מצב החילונים הציוניים כפי הנאמר בתורת מרן הרב קוק ובבית מדרשו, כן יש לציין שהגר"י ניסים היה תלמיד לגרבצ"מ עוזיאל כפי שכתב בלדור ולדורות חלק המאמרים, עמ' קצד, בנאום ההכתרה שלו, בזה"ל: "רבנו המנוח שקיים בכל מאודו את הפסוק "והאמת והשלום אהבו", קבע שתפקידו של הראשל"צ הוא בראש ובראשונה השלטת השלום והאחדות, וכך אמר: "ודע והכר תפקידך הקדוש – לאחד ולא להפריד, לקרב ולא להרחיק, לאהב שם שמים ותורת ישראל".." ויש לציין מקורות נוספים לכך כדוגמת המובא בספר התולדות עליו, והגרבצ"מ היה תלמיד מובהק למרן הרב קוק והמשיך בעמקות וברוחב את תפיסתו הארץ ישראלית בשלל הנושאים ובראשם הבנת תקופתינו בצורה הנכונה - גאולה המורכבת מנשמה וגוף עם התחלתה, כן היה מקורב לגרי"א הרצוג, ותקופה מסויימת כיהן לצידו כרב ראשי לישראל, ולאחר מכן כיהן לצד הגרא"י אונטרמן, והיה מקורב לעוד גאונים וקדושים גדולים, שכולם היו דת"ל מובהקים המבוטלים לדרכו של מרן הרב קוק כמפורסם וכפי שהוכחנו זאת בערכם, ומסתבר שהושפע וקיבל מתפיסתם הדתית לאומית העמוקה והנכונה על התקופה. ואף פירסם דעתו שיש להצביע למפלגת המפד"ל כפי שישנו צילום של עיתון המוכיח זאת, הובא בסוף אתחלתא היא ח"א, כן יש לציין שתלמידו הגדול.... כן היה לו יחס מעריץ למרן הרב קוק כפי לשונו אליו באחד מהתדיינותם בהלכה, כמדומה בתחילת שו"ת צדקה ומשפט ויש לציין ולצטט, וראה תמונה בסוף אלבום תמונות על מרן הראי"ה קוק עמ' 148 שרואים אותו מוסר דרשה בחגיגת יום העצמאות בישיבת מרכז הרב).              

35 מרן הרב דוד כהן המכונה "הרב הנזיר" מרבני ישיבת מרכז הרב מח"ס גליון על הש"ס ועוד - ? יש לכתוב את ערכו.

26 מרן הרב אברהם כהנא שפירא רה"י מרכז הרב מח"ס שו"ת מנחת אברהם ועוד – נולד בשנת תרע"ד בירושליים עיה"ק, בילדותו למד בת"ת עץ חיים ולאחריו המשיך בשקידה מופלאה בישיבת חברון בראשות הרמ"מ אפשטיין והרב יחזקאל סרנא (עד שנודע שלא הכיר את חברו לספסל במשך כל שנות לימודו בישיבה מרוב שקיעותו בלימוד), והיה מתכתב עם גדולי הדור שהחזירו אל העילוי הצעיר מאוד שעדיין אינו נשוי תארים מופלגים בינהם ריב איסר זלמן מלצר שהדפיס את הערותיו בסוף סיפרו אבן האזל על קודשים ח"ב וכן התכתב עם החזו"א ולאחר שנים הודפס במנחת אברהם ועוד רבים, והיות ונשמתו הגדולה ראתה עצמה שייכת אל תפיסת מרן הרב קוק התחבר עם רבני מרכז הרב ונשא לאישה את אחותו של ריב נתן רענן חתן מרן הרב קוק (תש"ג) והחל ללמד בחורים יחידים בישיבת מרכז הרב, ושנה לאחר נישואיו (תש"ד) החל למסור שיעור בישיבה כר"מ מן המניין חרף בקשת הרב מפונוויז' להיות ר"מ בישיבתו שבבני ברק מחמת ששייך עצמו לתפיסת מרן הרב קוק ותלמידיו הקדושים כפי שלימים סיפר בעצמו כמובא בשמועות מוצ"ש (וראה ויקפדיה על הרב דימנטמן שבתחילה לימד את הרב דימנטמן וכן את הגר"ד ליאור בישיבת מרכז הרב כיחידים עד שמזה נתפתח שיעורו הקבוע בקצות החושן), עם השנים בד בבד עם השקעה בישיבה נתמנה גם לכהן כדיין בביה"ד הרבני בירושליים (תשט"ז), עד שברבות הימים אמר הרצי"ה בזיקנותו שהוא יחליפו לעמוד בראשות הישיבה כפי שאכן היה, ובאותם השנים גם נתמנה לתפקיד "הרב הראשי" למשך 10 שנים, המשיך בראשות הישיבה ובהנהגת הדור כולו עד שנפטר ביו"ט ראשון של סוכות בשנת תשס"ח בהיותו בגיל 96 ונסתלק צדיק הדור ומדריכו,

נתפרסם בגאונותו המופלאה ולקראת סוף ימיו גם בקדושתו העליונה (גבי גאונותו – כמו שאמר הרב דימנטמן שליט"א בווידאו בעת מסירת שיעור בבית הרב דרוקמן שליט"א - שלא היה רש"י בכל הש"ס שכשאר הוא היה מתחיל לומר את אותו רש"י מסוים, מייד ריב אברום היה אומרו בעצמו מן הזיכרון, וראו דברי תלמידו הרב יעקב אריאל שליט"א עליו, בספר יערב שיחתי עמ' 67: "צורת הלימוד שלו איתנו היתה טבעית: הוא לא הכין את השיעור [אין מדובר על השיעור הכללי, שאותו היה מכין זמן רב בהשקעה גדולה מאוד כנודע, וכפי שאמר הר"י אריאל בהמשך דבריו שם. י"ק], אלא תוך כדי לימוד היה אומר את הסברה ההפוכה ואח"כ מיישב בחזרה בספונטניות, ללא הכנה... הוא היה למדן ברמה גבוהה מאוד. הבקיאות והידע שלו היו מופלאים, יכולת לשאול אותו על כל מקום בש"ס.. כשהתחלתי ללמוד לרבנות התחלתי ללמוד מסכת חולין. שאלתי אותו: הרב אני יכול לשאול שאלה במסכת חולין? הוא אמר: תשאל, ומיד שלף לי סברות לכאן ולכאן והנחה אותי לספרים שונים. הוא היה בקיא עצום...". עוד ראה, עדות הרה"צ חיים אביהו שווארץ שליט"א בקונטרסו אוהל אברהם על הגר"א שפירא, הנדפס יחד עם הקונטרס "תורת אברהם", בעמ' טז', שהוא בעצמו ביקר את המיוחד שבענקי התורה בדורו, הרב חיים יעקב לוין [שבנוסף להיותו מבוטל כולו למרן הראי"ה קוק, למד גם בישיבת קמניץ וקיבל מפי הגרב"ד בער את דרכי הלמדנות הבריסקאיים, והיה למגדולי הלמדנים והבקיאים בדורו. י"ק], והוא זצ"ל אמר על הגר"א שפירא, מתוך היכרותו עם הקונטרס אחרון שלו על הספר "זכר יצחק", כלשון בעל העדות הצדיק שליט"א, את אשר שמע מפי הגרח"י לוין: "...הקונטרס הזה, יש בו עמקות של תורה שלא מהדור שלנו. זה עמקות של דורות ראשונים. אני אומר לך באחריות: אין עמקות כזאת של תורה בדורות האלה.". ובנו ממשיכו הרב יעקב שליט"א אמר בהספד בהלויה שאני נכחתי שם ושמעתי באוזניי, ויש תיעוד בוידאו של הדברים, שאמו אמרה שלפני חתונתם רבי אברום שאל אותה, את בטוחה שאת מוכנה להתחתן עם מי שירעיש את כל העולם בתורתו? (כמדומני הלשון היתה להרעיש ויש לבדוק), וראו מאמרו של הרב סילבצקי שליט"א חתנו של רבי אברום, בעיתון בשבע תשע"ט בשבוע הפטירה של אשת רבי אברום, שהיא סיפרה שלפני חתונתה עם רבי אברום, הרבנית קוק אשת אור האורות עמוד התורה הגואלת הראי"ה קוק זיע"א, אמרה לה שהוא עוד ירעיש את העולם בתורתו, ומי יודע אוליי שמעה הגדרה זו מבעלה הקדוש? ובכלל יש להתבונן בסיבת ההתאמה שיש בין המשפט שרבי אברום עצמו אמר לבין המשפט שאשת הראי"ה אמרה. ובוידאו של הרב יצחק יוסף בשיעור במרכז הרב תשע"ז (יש לציין) אמר שריב אברום היה "ענק עולם". ויש לציין לדברי ריב איסר זלמן עליו עוד בצעירותו בישיבת חברון לפני נישואיו, שהביא את הערותיו שלו בסוף סיפרו אבן האזל על קודשים ח"ב וכינהו: "הרב הג' הנעלה ממצויני ישיבת חברון", וכן יש הקלטה שהרב אזרחי שליט"א אומר שהוא היה מגדולי חברון יש לדייק הלשון [ואפשר לומר שהתכוון שהוא הגדול שבבחורי חברון מבחינת לימוד התורה ושקידתה]. וכן פשוט למסתכל בספריו העמוקים מאוד והרחבים מאוד.

גבי קדושתו – כמו שכתב תלמידו הצדיק הגדול הרב אביהו שווארץ שליט"א, שזכה להתדבק בגאוני עולם קדושי עליון מכל המגזרים [ובראשם מרן הרצי"ה זיע"א ועכ"י, כן למד מפי ראש המקובלים הספרדיים הרב מרדכי שרעבי זיע"א, כן מפי הרב מרדכי עטיה זצ"ל, כן מפי אחד מתלמידיו הגדולים של הרב"ש אשלג ועוד], בקונטרסו "אוהל אברהם", בכותרת הנקראת "תפילות הימים נוראים" בעמ' לו, ונצטט לשונו העיקרית: "...וכשהיינו נופלים על פנינו ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" היינו חשים את הביטול הגמור שלנו אל שכינת עוזנו, ואת השפע והאור הגדול המושפע עליה בכוח תפילת הכהן הגדול, מורנו ורבנו זצ"ל. אשרי האזנים ששמעו את התפילות הנפלאות והעצומות הללו. הן רשומות רושם נצחי לא רק בשמים, אלא בלבבות אלפי התלמידים והמתפללים שזכו לשומען. איזה שילוב נפלא של גאון עולם בעמקותה של תורה, בהלכה, וגאון עולם בעבודה, בכוח של תפילה. לתפילות יום הכיפורים הנישגבות, קדמו כמובן, תפילות ראש השנה המלכותיות, ובמרכזן – דרשת מורנו ורבנו הגאון והצדיק העליון, כשהוא עטוף בטלית, לפני תקיעת השופר, פניו היו לוהטות ונראות ככדור אש והוא מדבר בהתלהבות נפלאה ובחרדה נוראה..." עיי"ש, כן ראו מש"כ שם בעמ' מד, כפי ששמע מבעל המעשה עצמו שליט"א: "סיפר לי הרב משה קליין שליט"א [כמדומה שכיום הוא רב ביה"ח הדסה. י"ק] :בהיותו אברך בישיבה הוא חלה מאוד. הוא היה במצב קשה מאוד ואושפז בבית החולים תל השומר. ר' אברום טילפן אליו, וביקש ממנו שיקח באופן פרטי, את הרופא הטוב ביותר שיש בתחום שבו הוא חולה, ואם להוריו יש קושי בתשלום, הוא לקוח עליו את האחריות לתשלום.. ולאחר שדיבר עם החולה בטלפון הוא בא לבקר.. כעבור כמה זמן, ר' אברום נסע לחתונה בבני ברק, לפני החתונה ביקש להיכנס שוב לתל השומר. משבאו לבית החולים, שאל ריב אברום את החולה: "תגיד לי באופן מדויק שמך ושם האמא". החולה השיב, ר' אברום מיד הגיב: "בפעם הקודמת אמר לי אבא שלך את שם אמך באופן אחר מזה שאתה אומר כעת – כנראה שהאבא היה מתוח ונרגש מאוד וטעה בעת שאמר את שם האמא – הרגשתי שהתפילות לא פועלות את פעולתן כי השם לא היה בסדר" כעבור ארבע ימים, אותו אברך הבריא ברוך- השם, באופן מפתיע מחוליו, כאשר התגלתה פתאום איזה אנטביוטיקה חדשה לגמרי, גם זה היה פלא גדול." עוד ראה מש"כ שם בעמ' לב, בעדות ששמע מתלמיד חכם: "שמעתי מידיד תלמיד חכם שלמד בישיבה, וסיפר לי על חברו שליוה את ר' אברום לאחר ברית מילה, כשהלכו למכונית, ר' אברום אמר לו: "ראית אותו? ראית אותו?" אותו תלמיד חכם לא הבין מה כוונת הרב [מכאן משתמע שאותו תלמיד חכם שממנו שמע הרב שווארץ את העדות, היה נוכח בעצמו בשעת המעשה יחד עם חברו. י"ק]. ר' אברום אמר לו: "את אליהו הנביא"! הוא שאל את הרב: "והרב ראה אותו?" ר' אברום ענה: "ודאי, אבל מענין שבכל ברית הוא נראה אחרת. צריך לדעת איך להסתכל כדי לראות אותו"." וממשיך לכתוב שם, שם: "ר' אברום היה מחזיק מאוד מפתיחת הדלת לאליהו הנביא בליל הסדר. נהגו בביתו שכל המשפחה יוצאת בריקוד ושירה לכיוון הדלת, דומני שאמר בשם 'הנודע ביהודה' שמי שניגש לדלת מתוך אמונה גדולה, ירגיש הארה גדולה", לסיום ראו לקט של כמה וכמה סיפורים מופלאים על כוח הברכה המופתי של מרן הגר"א שפירא בקונטרס הנזכר, בכותרת הנקראת "כה תברכו את בני ישראל", בעמ' נח, עוד ראה שם בעמ' נז'!, והוא פלא. ובאמת שבתור בחור שלמד בישיבה הקדו', זכורני ששמעתי עליו מפי תלמידיו, כמה וכמה סיפורי מופת – מצד כוח הברכה שלו ומצדדים נוספים כדוגמת מנהגו לפעמים לחלק "שיריים" ואף מצא לזה מקור בתלמוד כנודע לתלמידיו [וכפש"כ הרב שווארץ בספרו], ואף היה לובש קפוטא בשבתות, ועוד, עד שהיה נראה בעיניי דומה קצת לאדמו"ר חסידי, ובאמת שבנו ממשיכו הרב יעקב שליט"א כתב בעיתון קרוב אליך תשע"ט לקראת יום פטירתו, שאמרו עליו - שהיה לו גוף ליטאי ונשמה חסידית עכ"ד ראה שם דבריו, וניכר שבנו מזדהה עם הגדרה זו. והרב יהושע בן מאיר שליט"א בוידאו הנקרא "אחד היה אברהם" שנערך לאחר 10 שנים לפטירת הגר"א שפירא, אמר שם - שאנשים היו רואים אותו, והיו אומרים - מה זה!? יש לו פרוז'קטורים בעניים!!, וזאת משום שהפנים שלו היו מאירות אור אצלי באופן בוהק ומיוחד!, וכפי שניכר מתמונות וסירטונים שישנם מהתקופה המאוחרת של חייו [כדוגמת וידאו שיחתו האחרונה ליום ירושלים, בנוגע לאיסור עליה להר הבית, שנמצאת באתר "ישיבה", ועוד], שכל כולו דבוק בקדושת כנסת ישראל, ובקדושת א"י, פשוט תענוג אצילי להסתכל על פניו המאירות),

היה לבעל השקפה דת"ל עמוקה ורחבה לאור תורת מרן הראי"ה קוק (ראה לדוגמה מהמובא באתחלתא היא בערכו: "ביום העצמאות אנו חייבים להודות לקדוש ברוך הוא על שלושה דברים: ביטול הגלות, על עצמאות ישראל, ועל היכולת לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל", ובמאמרו על מרן הראי"ה קוק הוו"ד בפתיחת לקוטי הראי"ה ח"א, וז"ל: "...שלושת כרכי "אורות הקודש" שני הכרכים הגדולים של "עולת ראיה", ספרי האורות, כרכי האגרות, ועוד. אוצר בלום מלא עושר עצום ורב בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר, במחשבה מקורית בכל עקרי האמונה, שדורות שלמים יתחנכו עליהם... תורתו שנבעה כולה ממקורות רבותינו שמפיהם אנו חיים, האירה באור חדש על ציון – אורות הקודש, אורות התורה, אורות התשובה, אורות ישראל, אורות תחיה, אי אפשר לתאר כיום עולם רוחני במדינה ובישראל על כל שכבותיה וחוגיה השונים בלי אורות אלו. הכל רואים כיום, כמה צדק הראי"ה בהשקפותיו על הבעיות שדורות התחבט בהם..." הרי כמו דת"ל מובהק שהולך בדרכו של הראי"ה קוק ובית מדרשו, המכיר בהתחלת הגאולה, ובהקמת המדינה כשלב נוסף בתהליך הגאולה, ועוד יש לו את ההכרה הדת"ל המובהקת - שההתקשרות באורות הגאולה שיורדים לעולם בארץ ישראל הקדושה, הינה על ידי ההתקשרות באור העליון-"אור חדש על ציון" של תורת הרב קוק ענק התקופה על דורותיה, כן ראה דבריו במורשה עמ' קנז'-ח', בזה"ל: "רבותינו מארי דארעא קדישא בדורות האחרונים, קבעו יסודות אמונה בערכים רוחניים של: הקמת המדינה לישראל, אחדות כלל ישראל ושלימות ארץ ישראל.. אנו ממשיכים להיות דבקים בתורתם של רבותינו, שחזו נכוחות בהקמת המדינה, בהרחבת גבוליה, בקבוץ גלויות לתוכה ובמלחמת הגנה נגד שונאי ישראל, והכל מתוך אמונה תמימה בה' ובתורתו, וכל הדבק בדבריהם כאילו דבק בחיים, והפורש מהם כפורש וכו'..." הרי שכתב באופן חד מתוך עומק השגתו האצילית, שכל הפורש מדברי הרבנים הדת"ל הקדושים נבג"מ זיע"א ועכ"י, ממשיכי תורת מרן הרב קוק הגאולית הארץ ישראלית - הרי הם כפורשים מהחיים!!, לסיום נציין למש"כ הרב שווארץ שליט"א בקונטרס אוהל אברהם עמ' לא': " לפעמים היה ר' אברום ממשיך [לאחר שסיפר מעניני ראיית אליהו הנביא. י"ק]: "מה אתכם? ראיתם אותו? פגשתם אותו? מסתמא שהוא נמצא בכותל המערבי. אבל אל תחפשו אותו שם עם מעיל מכובד ומגבעת חשובה, מסתמא הוא מסתובב עם כיפה סרוגה"!!, עוד ראו דברי הרב יצחק דדון באמרי שפר חלק "שמועות מוצ"ש" שמעיד שהגר"א אמר - שבתחילה הוא חשב שעדיף היה שתלמידי הישיבה ילבשו חליפה וכובע, אבל כיום הוא חושב שאין שום עניין בכך עכ"ד עיי"ש ויש לציינם, עוד מקורות להשקפתו: כדוגמת לשונו בסירטון שבו הוא והרב אליהו זצ"ל מרואיינים).

27 הרב שאול ישראלי רה"י מרכז הרב מח"ס ארץ חמדה, עמוד הימיני ועוד – נולד בשנת תרס"ט בעיר סלוצק שעל יד מינסק ברוסיה הלבנה, בצעירותו עברו לעיירה קוידנוב שם אביו נתמנה לרב, על אף איסור לימוד תורה בחת השילטון הסובייטי קיבל תורה בישיבת סלוצק בראשות הרב איסר זלמן מלצר וכאשר השילטונות סגרו את הישיבה עבר לישיבה מחתרתית במינסק שפעלה בביה"כ "שואבי המים" בראשות הרב יהושע'לי צימבליסט מהורדנא ולאחמ"כ עבר לקיבוץ בביה"כ משכיל לאיתן באותה העיר בראשות הרב אברהם אליהו מייזס, עם הזמן חככו בדעתם (תר"צ), הוא ושניים מחבריו, שמא עליהם לברוח מרוסיה על מנת שיוכלו ללמוד תורה ושטחו ספקם בפני הרב יעקב קלמס רבה של מוסקבה ולאור גורל הגר"א הכריע "פנו וסעו לכם..", אולם בבורחם (תרצ"ג) נתפסו ע"י שלטונות פולין ובזכות הסטרטפיקטים ששלח מרן הרב קוק ניצלו ולאחר חצי שנה עם השגת הכספים לעליה ארצה זכו וקיבלו תורה מפי מרן הרב קוק ומפי תלמידו מרן הרב חרל"פ ויהיו לתלמידיהם המבוהקים, לאחמ"כ קיבל סמיכה מיוחדת (עם דברי שבח גדולים ראה לקמן בעניין גאונותו המופלאה) לרבנות מפי מו"ר מרן הרב חרל"פ איתו זכה ללמוד בחברותא שיעורי עיון עמוקים ובהירים (כפי שמעיד מרן הרב חרל"פ בעצמו במכתב "הסמיכה") והלך לכהן כרב המושב "כפר הרואה", בד בבד עם רבנותו כאשר קמה ישיבת כפר הרואה (ת"ש) כיהן שם כרב לשיעור הגבוה, אף כיהן בהוראה בישיבה תיכונית "מדרשיית נועם" (בערך תש"ו) ולקח על עצמו לערוך ספר יסודי בנושאי "מחשבת ישראל" (שיצא לאור בתשי"ב), ולאחר עשור ברבנות בשנת קום המדינה (תש"ח) סיים סיפרו "ארץ חמדה" על הלכות התלויות הארץ (והוציאו לאור רק לאחר כעשור נוסף בשנת תשי"ט), כן באותה שנה מופלאה כחלק מ"חבר רבני המזרחי" שהוקם באותה השנה נבחר לערוך את קבצי "התורה והמדינה", כעבור כמה שנים נתמנה לחבר במועצת הרבנות הראשית המורחבת (תשי"ב עד שפרש בשנת תשנ"ג) ולאחמ"כ במועצה עצמה, כעשור לאחר קום המדינה נענה לבקשת מרן הרצי"ה למסור שיעור כללי בישיבה הקדושה מרכז הרב (משנת תשי"ט למשך 36 שנים תמימות בהם לא החסיר את שיעורו למעט הפסקות קצרות), לאחמ"כ נתמנה ישירות לחבה"ד הגדול לעירעורים אף שלא כיהן במחוזי (תשכ"ה עד צאתו לגמלאות בשנת תש"מ) ובעקבות מינוי זה הוצרך לעזוב את משרת הרבנות בכפר הרואה ואת משרת ההוראה במדרשיה ועבר לגור בירושליים על יד ישיבת מרכז הרב, לאחמ"כ בפטירת מרן הרצי"ה (תשמ"ב) נתמנה יחד עם מרן ריב אברום לראשות הישיבה הקדושה מרכז הרב, לאחר כמה שנים נענה לבקשת הרבנים ארנרייך וכרמל לכהן כנשיא כולל הדיינות "ארץ חמדה" אותו הם רוצים לייסד והיה מוסר שם שיעורים מופלאים שגידלו דיינים מובחרים, המשיך בהוראת ההלכה לכל חלקי הציבור והכל היו פונים אל האי "פוסק הדור", כן היה מפרסם לכל את טיב ההשקפה הדת"ל הקדושה על שלימות הארץ וקדושת המדינה לאור מרן הראי"ה קוק זי"ע עד שנפטר בעיצומו של יום שב"ק פרשת שלח לך י"ט סיוון לשנת תשנ"ה ונסתלק "פוסק הדור" הארץ ישראלי,

התפרסם בגאונותו המופלאה (יעידו דברי סמיכתו של מרן הרב חרל"פ הוו"ד ב"גאון התורה והמידות" עמ' 21 וזל"ק: "...מאז בואו [לישיבת מרכז הרב] בעוד נר ד', גאון ישראל וקדושו זצוק"ל בהל על ראשנו, זכה להנות מאור תורתו וזיו קדשו, ולמדנו בצוותא חדא ואהבת עולם אהבתיהו. גדול הוא מנת חלקו כאחד הגדולים... ומגלה נהורא בבי מדרשא. ועתיד הוא להיות אחד מגאוני ישראל...אשרי אשרי לאלה אשר ידעו לבחור בו... שמו ילך למרחקים וד' עימו", וכמש"כ תלמידו הר"י אריאל שליט"א [שהוא עצמו מגדולי דורינו, דור עני, בהלכה. י"ק] בספר יערב שיחי עמ' 37: "הרב ישראלי אכן היה גאון אמיתי, גם מגדולי הדור בהלכה וגם גדול במחשבת ישראל, אני רואה בו דוגמה נפלאה לתלמיד של הרב קוק, שילוב מאלף של למדנות ברמה גבוהה מאוד, ידע רחב בשיטות השונות במחשבת היהדות וגם הנהגה ציבורית, כך רצה הרב קוק שייראו רבנים בישראל: שילוב של למדנות, הגות-אמונה והנהגה" ובדורו של הגר"ש ישראלי, דור דעה, שהיה בו שורה גדולה של ענקי תורה בלמדנות ובהלכה, לומר עליו שהוא היה מגדולי הדור בהלכה – זה מורה על ענקיותו בתורה, כן ראה דברי הגר"א שפירא באמרי שפר בחלק "דרכי הלימוד" עמ' שנח, מתוך שיכתוב מדויק של לשונו ע"י הר"י דדון: "הגאון  רבי שאול היה מחכמי המסורת האמתיים ששולטים בכל התורה ומוסרים את התורה, היה פוסק בעניני עגונות ובעניני כלל ישראל. והיתה לו שקידה מיוחדת ולא פסק פומיה מגרסא..." הרי שענק התורה הגר"א שפירא אומר על הגר"ש ישראלי, שהוא היה שולט בתורה כולה! ונקט בלשון שולט לא רק בלשון בקיא! ואף זה מורה על ענקיותו בתורה של הגר"ש ישראלי, וכפי שניכר מכתביו העמוקים והמקיפים על היותו ענק תורה, כן היה פוסק הדור לציבור הדת"ל שאף זה מורה על גאונותו המופלאה, ויש להוסיף שבתור תלמיד חכם ארץ ישראלי היה לו הבנה יסודית ועמוקה בלימודי אמונה בסיגנונות שונים כפי שניכר מכתביו האמוניים, וכפי שמעיד הר"י אריאל בספר יערב שיחי הנז"ל),

היה לבעל השקפה דת"ל עמוקה ורחבה לאור תורת מרן הראי"ה קוק (הלא זה ברור כבוגר מרכז הרב, ומי שלימים נתמנה לעמוד בראשותה, הרואה עצמו תלמיד מובהק למרן הרב קוק ולתלמידו מרן הרב חרלפ והולך לאור משנתו הקדושה - שהוא בעל השקפה דת"ל, ראה לדוגמא דבריו בהסכמתו לספר מועדי הראי"ה כמדומני הוו"ד על הכריכה האחורית בספרי הרב נריה של המהדורה החדשה בהוצאת מכון "התורה והארץ", וז"ל: "נתמלא הבית אורה עם דפדופי בספר המלא והגדוש, בו סוד שיח הליכות בקודש של מרן זצ"ל. הרגשתי כאילו אני שוב במחיצתו של אותו גאון מופלא גדול תקופתינו" הרי שמכנהו "מרן" ועוד שמכנהו "מרן זצ"ל" בסתם –  וזה בתור תלמיד המבוטל כולו אל תורתו העליונה, ובהמשך דבריו הגדיר את דמותו של מרן הראי"ה "גדול תקופתינו" כמו דת"ל מובהק המכיר בהיות הראי"ה קוק המורה של תקופה שלימה על דורות רבים שבה, וכן מפורש בכל כתביו האמוניים לעומק ולרוחב כל הרוצה ילך ויטול צריך ללקט  עוד כמה דוגמאות).

28 הרב יהודה גרשוני רה"י ארץ ישראל מח"ס "משפט מלך" על רמב"ם הלכות מלכים, "קול יהודה", "חכמת גרשון" ועוד רבים –  נולד בשנת תר"ע בעיר? שבליטא, קיבל תורה בישיבת גרודנא אצל הגר"ש שקופ ונתכנה "העילוי מגרודנא", עלה לארץ הקודש ונכנס לישיבת מרכז הרב וקיבל תורה מפי מרן הראי"ה קוק ותלמידיו הקדושים, נתחתן עם בת הגר"א סליבר מסינסינטי שבאמריקה, והקים באמריקא את ישיבת "ארץ ישראל" והפיץ את השקפתו הקדושה של מוו"ר מרן הראי"ה קוק, עלה לארץ? עד שנפטר?,

התפרסם בגאונותו המופלאה (הגרב"ד בער כתב עליו עוד בצעירותו "הנני בבקשה עבור תלמיד ישיבתנו הבחור העילוי הרב הג' המאוה"ג סוע"ה עדי' לגאון מר יהודה נ"י מהוראדנא הלומד בישיבתנו כחמשה שנים והוא גדול בתורתו בחריפות ועמקות ובהבנה ישרה, ומחדש ח"ת בעמקות ובהבנה נכונים וישרים ובקי גדול בכל חדרי תורה ברוב הש"ס בגמ' ותו"ס וברבותינו האחרונים עם ידיעות מרבותינו הראשונים, ומעותד הוא להיות מגאוני הדור הש"י יצליח דרכו..", יש לציין ולצטט תארים נוספים מגדו"י על ענקיותו בתורה. יש להוסיף שהיה גם פוסק הלכה ואפשר לראות זאת בציוני מקורותיו שהוא מפנה רבות אף לפוסקים הלכתיים, וכתב בעצמו בירורים הלכתיים רבים, ואף נתן סמיכה לרבנות כדוגמת המובא בהקדמת ספר שערי עיון להר"פ מונדשיין יבדלח"א, והדבר פשוט ראשית מחמת כישרונותיו הרבים שנית מחמת שעם בואו בצעירותו לישיבת מרכז הרב לבטח קיבל את דרך הלימוד להלכה שהתווה מוו"ר הראי"ה!. וראה בספרי הרב נריה שעוד בצעירותו התפרסם בכל ירושליים בגאונותו. ואכן ניכר ענקיותו בתורה מכתביו הרבים החדים והרחבים גם יחד, אך יש לשאול רב גדול האכן הוא ניכר שהוא היה שליט בכל הש"ס דף על דף),

כן היה לבעל השקפה דת"ל עמוקה (כתלמיד מובהק למרן הרב קוק במרכז הרב ומבוטל להשקפתו כמש"כ בסיפרו חכמת גרשון עמ' תסב' וז"ל: "רבנו הגדול מרן הרב קוק זצ"ל ראה בעיני רוחו בתור חוזה נפלא את התוצאות, וסלל דרך לאלה ההולכים בדרך ה' ואין להם עקמומיות של מח, לראות בעצם מדינת ישראל ובתקומת עם בארצו חזיון משיחי" וכן דבריו בהקדמה לסיפרו "קול יהודה" וז"ל: "אודה לה' מאוד אשר גבר עלי חסדו וזיכני להגיע לארצינו הק' ולמדתי תורת ארץ ישראל מתוך הסתכלות הרחבה והעמוקה באור עליון ממקום חיותינו, ובמדרש רבה פרשת בראשית: וזהב הארץ ההיא טובה, אין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל ע"כ, והגאון הקדוש החוזה האלוקי רבינו ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל פירש את המאמר הזה באופן נפלא. תורת חו"ל עוסקת בתיקון הנפש הפרטי, בדאגתה לחומריותה ורוחניותה, לזיכוכה והתעלותה בחיי שעה וחיי עולם "אבל רק בתור נפש פרטית" לא כן תורת ארץ ישראל היא דואגת תמיד בעד הכל בעד כללות נשמת האומה כולה, הפרטים הינם מתכנסים בכללה, הם מתעלים בעילויה מתעטרים בעטרת "עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו" גם אותו העילוי שמן הפרט לכלל ע"כ דבריו העמוקים בזה. תורת ארץ ישראל חיבור האומה ואחדות אחת, כי גאולת העם תלויה בחיבור ואחדות הכלל כמבואר במדרש תנחומא דברים פרת ניצבים.. הגלות ותורת חו"ל העוסקת רק בתיקון הנפש הפרטי, לא זכתב לאחדות נפש האומה בכללה ואיבדנו את הזהות הכללית של האומה, ועכשיו שזכינו לעלות לארץ וזכינו ללמוד תורת ארץ ישראל ומתעסקים בכללות ישראל ונזכה לגאולה שלימה.." וראה לשונו במכתב לרמ"צ נריה, ועוד מקורות רבים, והיה מעורב כולו כחלק מן החברה הדת"ל).

29 הרב שלמה גורן מח"ס שו"ת תרומת הגורן ועוד –  נולד בשנת תרע"ח בעיירה? זמברוב שבפולין בגיל קטן עלתה המשפחה לארץ לכפר חסידים ומיד עברה לירושליים (8) שם למד בת"ת עץ חיים בגלל גאונותו קפץ מכיתה לכיתה עד שלפני גיל 13 כבר התקבל לישיבת חברון מקרה ללא תקדים!, קיבל תורה במיוחד מפי הרב איסר זלמן מלצר (למד עימו חברותא בירושלמי במשך שנים רבות. תחילת ספר הזיכרון "המעלות לשלמה") ומפי מרן הרב קוק (כמדומני כתב באחד המקומות שהיתה לו קירבה מיוחדת למרן הרב קוק. וכן מפורש בספר זיכרון הנז"ל), ובשנותיו היותר מאוחרות אף קיבל את תורת הנסתר מפי חותנו מרן הרב דוד כהן תלמידו המובהק של מרן הרב קוק (כפי שהעיד בנו הרב שאר יישוב כהן במאמרו שבתחילת ספר הזיכרון עמ' 24), בגיל צעיר (17) הוציא לאור את ספרו "נזר הקודש" על הרמב"ם בעניני קדשים וקיבל הסכמות נדירות בשבחו מפי גדולי א"י ובראשם מרן הרב קוק שכתב עליו "העילוי המצוין בדור" ובאותה שנה אף קיבל סמיכה לרבנות, התחתן עם בת מרן הרב הנזיר (תש"ו) ועם פרוץ הקרבות בין היהודים לערבים הצטרף ל"הגנה" והוצב בעמדות קדמיות כצלף מומחה ועם קום המדינה מונה לרב הצבאי הראשי בעצת הרב הראשי הרב הרצוג ופעל עצומות ליסד את הצבא על אדני התורה והמסורת בד בבד עם התרת עגונות רבות מתוך בקיאותו וחריפותו העצומה וקיבל את הסכמתם הנלהבת של הרב הרצוג והרב פרנק, במלחמת ששת הימים היה בשליחות באוסטרליה וע"י מברק בהול מצה"ל חזר ארצה והספיק להשתתף בלחימה ולהיות מראשוני משחררי ירושלים ותקיעת השופר שלו ותפילתו הנרגשת בכותל הינם סמל ל"שיחרור ירושליים", כן היה מראשוני משחררי קבר רחל ומערת המכפלה (מערת המכפלה היתה נעולה והוא פרץ את המנעולים ותלה את דגל ישראל בראשה ובכך הביא לקביעה שזכות היהודים להתפלל בכל המערה ולא רק ב 7 המדריגות הראשונות שמחוץ למערה) ולאחר המלחמה פעל להתרת העגונות, לאחמ"כ נבחר לרבה הראשי של תל אביב-יפו (בתשכ"ח נבחר ובתשל"א כיהן בפועל) ולאחר שנה מזמן כהונתו בפועל ברבנות תל אביב-יפו נתמנה לרב הראשי לישראל (תשל"ב) בד בבד באותה השנה הקים את כולל ה"אידרא רבא" בצמוד לכותל המערבי, פסק להתר בפרשה שנתכנתה "האח והאחות" וגרם למחלוקת קשה עליו מצד גדולים בציבור החרדי (ובעניין הכאוב הזה צריך לדעת את דברי מרן הרצי"ה - שהיות והגרא"י הנקין שהיה גאון מופלא, גדול הפוסקים של אמריקה [כפי שנתכנה בקובץ החרדי "ישורון" מתוך דברי רבנים גדולים] וזקן בהרבה מאותם רבנים שדברו קשות, אמר בעניין - שאותם אמירות קשות כלפיו אסור היה להן להאמר והן לא נכונות, ושהרב גורן הוא גאון גדול ומתאים באמת למשרת ראש הרבנים לאר"י!, ומבחינת הפסק ההלכתי של הגר"ש זצ"ל הוא אמר שהוא לא מביע דעה, לא לחיוב ולא לשלילה!, ושכל חתימה שיציגו בשמו היא בזיוף או הערמה! עכ"ד הגרא"י זצ"ל כפי שהעיד במכתב בכת"י הוו"ד בשו"ת בני בנים של נכדו, שזכה ללמוד עם סבו הגדול במשך שנותיו האחרונות [מצולם שם הכת"י כמדומני, ואם לא שם, אז בוודאי במאמר של הרב איתם הנקין הי"ד], על כן אמר מרן הרצי"ה  - אסור לאף אדם לקבל את הדברים הללו, אף לתלמידי אותם הרבנים שחלקו עליו [כי הלא גדולי הציבור הדת"ל הביעו תמיכה בו בזמן המחלוקת הקשה, ואחד מהגדולים - הרב אשר אליעזר שפירא, אף פירסם קונטרס שלם ובו ענה על הקושיות שהקשה הרב ז'ולטי על הקונטרס שבו הרב גורן ביאר את טעמי ההיתר, ועל כן פשוט שהציבור הדת"ל לא צריך להקשיב לדברי הרבנים החרדיים, ואני חושב שעיקר דברי הרצי"ה מכוונים כלפי הציבור החרדי שגם לו אסור לקבל את דברי ריבותיו כלפי הרב גורן וצ"ע]), עם השנים פעל רבות להכרזה על הר הבית כשטח יהודי ואף סבר שיש שטחים שמותר להיכנס אליהם בטהרה ופירסם ספר שלם הנקרא "הר הבית" שמברר את טעמי ההיתר, כן פירסם כמה ספרים הנקראים "משיב מלחמה" ובהם פסקים שונים בענין הצבא שנכתבו לא רק מתוך בקיאות וחריפות אלא גם מתוך נסיון מעשי בשטח כחייל מהמניין במשך שנים רבות שלחם במלחמות ישראל ובזה וודאי יש לו יתרון על פני רבנים גדולים אחרים שפירסמו פסקים בעניין הצבא, בשנותיו האחרונות פירסם בחריפות את האיסור למסור שטחים מא"י ומאבק זה התיש את כוחו עד שנפטר בשבת קודש כ"ד חשון (באותו היום שבו קיבל את ההסכמה המופלאה של מרן הרב קוק לסיפרו!) לשנת תשנ"ה כשהוא בהכרה מלאה עד שעותיו האחרונות,

התפרסם בגאונותו המופלאה עוד בצעירותו (כעדות גאון עולמים וצדיק הדורות מרן הרב קוק בהסכמתו לסיפרו שחיברו בגיל 17: "העילוי הגדול בדורו.." כנז"ל, ודברי הגרא"ז מלצר בהסכמתו לספרו "שערי טהרה" בזה"ל: "מע"כ ידי"נ אהובי, העילוי העצום וגאון נעלה, חריף ובקיא נפלא בבלי וירושלמי..", ודברי הגרמ"א עמיאל במק"א בזה"ל: "..העילוי הנ"ל שאין דוגמתו בדורנו שהוא באמת מחזה מיוחד במינו, צעיר כבן כ' שבקי בכל הבבלי והירושלמי וכו' בחריפות נפלאה..", וכמובן שמאז המשיך להתגדל בנגלה, בשליטה בכל המדרשים ההלכתיים, ובנושאי הכלים ההלכתייים, ואף היה לבקיא ומתבונן גם בספרות האגדה והנסתר, ולאור זאת מובן הלשון שנקט מרן הרצי"ה עליו: "שר התורה" [צריך לציין המקור, אולם כ"כ הרב שאר יישוב הכהן בספר הזיכרון עמ' 26], ולענ"ד תואר זה מורה על היותו ענק התורה הגדול בדורו [ויש מקום שהכוונה ע"פ המובא כמדומני בשבחי הראי"ה בשם הרב קוק – שתואר זה מורה על מי ששולט בכל התורה ממש – שני התלמודים, כולל סדר זרעים וטהרות, וכולל כל המדרשים ההלכתיים, וכן בפוסקים ראשונים ואחרונים], ואכן ניכרת ענקיותו המיוחדת בתורה בספריו הרחבים והחריפים),

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה שבהקמת המדינה הוי התחלת גאולה לאור תורת מרן הראי"ה קוק (הלא היה מבוטל למרן הרב קוק, זכה לקבל מפיו תורה בחיי חיותו והגדירו כמו"ר שהוא הולך בדרכו הקדושה המתאימה לתקופתינו כפי שכתוב במאמרו של הרב שאר יישוב כהן שהיה קרוב משפחה של הרב גורן, בספר הזיכרון עליו עמ' 27, וכ"כ בעוד מקומות מפי הרב גורן בעצמו ויש לציינם ולצטטם. וכתב במפורש כפי התפיסה הדת"ל כדוגמת מאמרו "תקופתינו – שלב בתקופה המשיחית" אחרי דיון רחב מבחינה הלכתית הוא מכריע בזה"ל: "ולכן אפשר לקבוע את תקופתינו כשלב בתקופה המשיחית" הרי מפורש שאנו בשלב של תקופת הגאולה הקדושה).

30 הרב ראובן כץ מח"ס שו"ת בכורי ראובן ועוד – נולד בשנת תר"מ באולשן שעל יד ווילנא לאביו שהיה ת"ח וחובב ציון, בגיל צעיר מאוד כשהוא בקיא בשני מסכתות ע"פ, גלה למקום תורה לישיבות אושמנה ואיווא - באחרונה רק נכנס לעול מצוות ונשא דרשה שהפליאה שומעיה, משם עבר לישיבת מיר, עבר לישיבת הח"ח בראדין (15) ושנה לאחמ"כ עבר לישיבת סלבודקא כשבראשה עומדים ה"סבא" הגרנ"צ פינקל, הגרמ"מ עפשטיין והגרא"ז מלצר, שם נשתקע כמה שנים ונתכנה "העילוי מאולשאן", באותם השנים אף שיחר לפתחם של גדולי קלם וקובנה הסמוכות לסלבודקא מהם הגר"י בלאזר, לאחמ"כ כחלק מי"ד בחורים הלכו להקים את ישיבת סלוצק בראשות הגרא"ז מלצר (תר"ס), לאחר 3 שנים עבר ל"קיבוץ" בווילנא בראשות הגרח"ע גרודז'ינסקי שם נתחתן עם בת האב"ד דחסלביץ' והיה יושב על שולחנו, ואף לאחר שנסמך ע"י גדולי הדור הרידב"ז, הר"א קמאי ממיר והגר"א רבינוביץ' ממינסק ועוד שכתבו עליו שראוי הוא שיהיה לאחד מגדולי הדור ושימש ברבנות סטויפץ המשיך לאכול על שולחן חותנו עד שנפטר, או אז עבר לכהן ברבנות סלופ? שעל יד מינסק, ממנה עבר לרבנות אמדור (תרס"ט) ועזר רבות בגשם כדוגמת הקמת יחידת משטרה יהודית שתגן על הקהילה ועוד וכמובן עזר אף ברוחו, עבר לרבנות סטאוויסק (תרפ"ג) ובתחילה הדפיס את סיפרו שו"ת "דגל ראובן", עד  שנסע לאמריקה (תרפ"ט) בשליחות הגרח"ע כחלק ממשלחת להצלת הישיבות שם נתקבל לרבנות ניו ג'רסי עד שנקרא לכהן פאר ברבנות פתח תקווה שבארץ הקודש (תרצ"ב) ובבואו לארץ הלכו לקבל פניו גדולי הדור מרן הראי"ה, הגרא"ז, הגר"ש אהרונסון, הגרב"צ עוזיאל ושליח הגר"ח זוננפלד, עם השנים הקים ישיבה בפ"ת עד שנפטר בט"ז חשוון לשנת תשכ"ד,

התפרסם בגאונותו המופלאה (כפי שעולה מהתארים הגדולים שכתב עליו הרב עובדיה בסוף חזון עובדיה תעניות בעמ' תעג': "עד כמה היתה גאונותו בתורה, סיני ועוקר הרים מפלפולו, אשר רק יחידי סגולה יכולים להעריך גודל האבדה אשר איבדנו... ההשפעה של גאון הדור הלא כבירה על כל סביביו, בראותם כי לא הגיע הגאון לגדלותו הרוממה, אלא על ידי שקידה והתמדה בתורה יומם ולילה... מ"מ למדנו שההשפעה של גדול הדור באה על כל שומעי לקחו, כל אחד לפי כוחו, ועתה שנסתלק הצדיק מאיתנו חסרה ההשפעה ההיא" הרי שתולה מה שנאמר בספה"ק על השפעת גדול הדור על השפעתו של הגר"ר כץ שנחסרה עם פטירתו! ולכנות את הגר"ר כץ גדול הדור וגם אם כוונתו היתה שהיה מגדולי הדור – מ"מ בדור דעה ההוא, זה מורה באופן וודאי על היותו ענק תורה. ויש לציין לתמונה בספר "המשגיח" על רבי מאיר חדש, שרואים אותו יושב במזרח עם הרב הרצוג והרב סרנא ועוד. וכן ניכר מסיפרו הרחב והמחודד היותו ענק תורה, ויש להביא ראיה נוספת מתואר הראי"ה קוק),

היה לבעל השקפה דת"ל המכירה בהתחלת הגאולה מעת שהארץ נתנה פריה לעמ"י שהחל להתקבץ אליה, ורואה במדינת ישראל שלב נוסף באותו תהליך קדוש (כמש"כ בספרו "שער ראובן" עמ' שה' בזה"ל: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לחוג את יום העצמאות של מדינת ישראל. יום העצמאות הוא יום של תפילה והודיה על הניסים ועל התשועות שנעשו לנו בתקופה רבת הוד זו.. דורנו זכה לראות האתחלתא דגאולה.. ביום העצמאות, נביע בגאון לב את שמחתנו הגדולה.. ונשא תפילותינו לבורא כל העולמים, אנא ברחמיך פרוש את סוכת שלומך על עמך ומדינתך..", וישנם מקורות מפורשים נוספים יש לציינם ולצטט מאתחלתא היא בערכו. כן עולה מן חברתו בתנועת המזרחי וישנם תמונות בהם הוא משתתף בוועידות רבני המזרחי [ראה לדוגמא באלבום תמונות של הרב עוזיאל יש לציין העמוד ועוד]. כן מסתבר לאור ביטולו אל מרן הרב קוק כפי שיעידו המכתבים ויש לציין ולצטט, [וכן ישנם תמונות שקצת מעידות על ביטולו], וכן ממאמרו על הראי"ה שבקובץ שערי ציון חלק ה"ככלות שנה" כותב דברי הערצה על הראי"ה, ובינהם "מרן" "רבנו הגדול", ושהוא היה "מנהיג הדור", ושהוא היה "הפוסק בה' הידיעה" בספיקות ההלכתיים שבאו לפני רבני הארץ היושבים על מדין, כולל הוא בעצמו, ועוד עיי"ש, נקודה חשובה נוספת שיש לציין מתוך המאמר הנזכר, הוא כותב שהראי"ה תמך בכל דבר המיישב את הארץ, היות וראה בזה התרוממות כבוד ישראל, ושהוא אמר לו בזמן שנתקבל לרבנות אם המושבות פתח תקווה, שכאשר הוא התקבל לרבנות ביפו כל הדרכים עד לירושליים היו שוממות, וכיום צדדי הדרכים מלאים בגנות ופרדסים, וחתם קטע זה הגר"ר כץ, שמרן הראי"ה ראה בכל זה "אתחלתא דגאולה", ועוד כתב שכאב לראי"ה שהחרדים לא עולים לארץ, ובשל כך ההתישבות בארץ מקבלת צביון חילוני, אולם הוא בטוח שסוף כל סוף אוירא דא"י המחכים יביא את כולם לחזור בתשובה, עכ"ד במאמר הנזכר. הרי שהגר"ר כץ מבוטל אל הראי"ה מצד גדלותו הרוחנית על צדדיה השונים (גאונות עצומה, מידות תרומיות וכו'), וחלק מן הדמות הרוחנית שהוא תפס מן הראי"ה הנערץ עליו, היא ההכרה שאנו בתקופת אתחלתא דגאולה, עם הנלווה לזה כגון הצורך לקדם כל דבר המיישב את הארץ, המשולב בתפיסה שסוף כל סוף אוויר א"י דייקא (לאפוקי מחו"ל) הוא שיחזירם בתשובה שלמה, ויתירה מזו המשיך את תפיסת הגאולה זו, אף על הקמת המדינה עם כל הסיבוכים שלה, כפי שציינו בתחילה שכתב בעצמו בהקדמה לסיפרו שהקמת המדינה היא חלק מן תהליך הגאולה, ושבחגיגתנו את יום העצמאות אנו מבטאים את השמחה, ההודיה והתפילה על תהליך הגאולה!, ממש גאון דתי לאומי קלאסי).  

31 הרב יוסף קאפח מח"ס פירוש על משנה תורה לרמב"ם ועוד – נולד בשנת תרע"ח בעיר צנעא בירת תימן, לאביו הרב דוד, כבר בילדות (6) נתייתם מאביו וגדל בבית סבו הרב יחיא קאפח שהיה רבה הראשי של תימן, ממנו קיבל תורה עם ההכוונה לשקוד על מסכתות התלמוד, כן קיבל מהרב שלום קורח והרב יחיא מנצורה – הן בתורה והן במדעים כדוגמת חשבון, קריאה וכתיבה בערבית, תקופות, אסטרונומיה ועוד. היה לעזר לסבו בהצלת כת"י ישנים אשר בזכות עמלם נשתמרו לנו חיבורים יקרי ערך מן הראשונים והאחרונים, לאחר כמה שנים נפטר עליו סבו האהוב (בהיותו בגיל 14) ומחמת הגזירה בתימן שעל היתומים להתאסלם, נתחתן עם בת דודו הקטנה: "ברכה" (בהיותה בגיל 11!). המשיך לשקוד על דלתות התורה ובדגש על התלמוד ובד בבד עבד למחייתו בתור "צורף מומחה" ואף מן מלאכת השחיטה והניקור שאף בה היה למומחה, לאחר מכן עלה עם משפחתו לארץ הקודש (תש"ג בהיותו בגיל 26) והתגורר בתל אביב ובד בבד עם שקידתו בתורה המשיך במלאכת הצורפות ואף כתב באותה תקופה את חיבורו "הליכות תימן" על אורח החיים של יהודי תימן, אומנם לאחר כמה זמן, מחמת רצונו העז להרבות מאוד בשקידת התורה, בחר לבדוק את האפשרות ללמוד בישיבת מרכז הרב אשר מייסדה מרן הרב קוק זיע"א התכתב עם סבו, ו"דרכו הלאומית" האוהדת את מפעל ההתישבות הציוני – שבתה את ליבו (מתוך "הוא היה אומר" עמ' 21), ואכן נתקבל לישיבה על ידי מרן הגרי"מ חרל"פ שהכיר בכישרונו הגאוני (שם). בישיבה הקדושה שקד על התורה בשקידה מיוחדת במינה גם מבין ענקי התורה! כפי שציין זאת הענק תורה מרן הגר"א שפירא לפני תלמידיו כפי שזכור לו מאותם הזמנים צוטטו דבריו לקמן בחלק הגאונות של הגר"י קאפח. זכה לקבל "הרבה תורה" (כלשונו שהובאה לקמן) הן בלימודי נגלה ובעיקר בלימודי אמונה מפי ענקי התורה קדושי עליון רבני מרכז הרב – ממשיכי תורת ארץ ישראל הגאולית של הראי"ה קוק זיע"א, וראה בהם מוריו וריבותיו המובהקים, ומתוך כך הוסיף ללכת בשבי קיסמה של תורת הרב קוק על ידי צירוף "הבירור שכלי" של עיקרי תפיסתו הקדושה (ונצטט מלשונותיו לקמן), עוד יש לציין שלקראת הקמת המדינה הצטרף לשורות "משמר העם" כדי לקיים בגופו מצוות "עזרת ישראל מיד צר" וכפי שנמצא בכתביו גם משנותיו האחרונות בנוגע לשירות בצה"ל שהוא מצווה מדאורייתא כדלקמן, לימים החזיר את כל הקיצבה הכספית שקיבל ממרכז הרב מחמת שיטתו של הרמב"ם. עם התבררות ענקיותו בתורה נתבקש על ידי הגר"י ניסים להגיש בקשה לדיינות ואכן לאחר כמה זמן נתמנה לדיין (תש"י) וכעבור שנה עבר לביה"ד בירושלים, לאחר כ20 שנה נתמנה לחבר מועצת הרבנות הראשית וחבה"ד הגדול, השקיע זמן רב בההדרה, תרגום ופירוש של יותר משבעים ספרים, הן בנגלה והן בלימודי אמונה – שגולת הכותרת שלהם היא ההדרה של ה"יד החזקה" לרמב"ם עפ"י כת"י תימניים, עם פירוש שנכתב מתוך לימוד של כ300 ספרי מפרשים על הרמב"ם!!! וצעד בפירושו בדרך ייחודית. היה נחשב למנהיג עדת תימן המכוון ארגונים ציבוריים של עדת תימן, ועונה לשאלות שונות – בהלכה, השקפה על ענינים פולטיים ובעניני אמונה, המשך בהפצת תורה ואמונה בדרך הארץ ישראלית כפי שקיבל מריבותיו מתימן וממרכז הרב, עד שנפטר ביום חמישי י"ז תמוז לשנת תש"ס, והוא באמצע לימוד תורה ("עד זיבולא בתרייתא ישב בתורה, זו גדולה, זו מיתת נשיקה, זה לא מיתה רגילה" לשון הגר"ע יוסף מהמקור הסמוך), לאחר שהודיע לאשתו כמה שעות לפני כן שהיום הוא ייפטר מן העולם!!! (קובץ מסורה ליוסף ח"ח בהספדו של הגרע"י בעמ' 22).

על דבר גאונותו - היה לענק תורה (כעדות בתו בסיפרה "תמים תהיה" שהיה שליט בכל הש"ס ויש לבדוק האכן כתבה כך, ונציין שהרב מרדכי אליהו זצ"ל העיד בוידאו יש לציין שמו שהגר"ש גורן זצ"ל, שהיה מיוחד בגאונותו, אמר על הגר"י קאפח שהוא הבקיא הגדול ביותר ברמב"ם בדורנו, וכמובן שבתור פוסק שכיהן כחבה"ד הגדול, היתה לו בקיאות גדולה אף בפוסקים ראשונים ואחרונים להלכה. וכן כתב לי אחד מתלמידיו הגדולים הרב רצון ערוסי יבדלח"א, שהגר"י קאפח היה שליט בכל הש"ס דף על דף ולא רק בעיקרי סוגיות! ושכן ניכר בספריו ויש לצטט הלשון. וחזי לאצטרופי העובדה שהגר"י קאפח היה חבה"ד הגדול כאשר חבריו לבית הדין היו ענקי תורה מופלגים והם - מרן הגר"ש ישראלי הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף, מה שמביא לשער שנתמנה למשרה נכבדה זו משום שהיה בדומה לשיעור קומתם התורנית. וראה ספר אמרי שפר בעמ' בחלק דרכי הלימוד בערכו של הגר"י קאפח בעמ' שנז', שמרן הגר"א שפירא ציין את שקידתו המיוחדת, וז"ל כפי שצוטטה על ידי הר"י דדון: "הגאון הרב יוסף קאפח זצ"ל, היה שקדן, ישב כל הזמן ולמד. לא היה לו עסק עם אף אחד. היה תקיף מאוד בבית הדין. זה היה חידוש – דבקות כזו בהתמדה, לא רגיל. אני לא זוכר שזז מהמקום שלו, היה חלון קטן ששם היה אפשר להסתכל, הוא ישב ולמד בישיבה ולא הלך למקום אחר. גם כשהתמנה לרב היה לומד בישיבה (מרכז הרב כמובן. המצטט י"ד). הוא לא היה מדבר, גם בבית לא היה מדבר. הוא היה עצמאי. הספר שלו על הרמב"ם חשוב מאוד" עכלה"ק. וגאונותו המופלאה ניכרת מספריו הרחבים והמדוקדקים וכנז"ל מפי הר"ר ערוסי שליט"א).

היה לבעל השקפה הדת"ל המכירה בהתחלת התגשמות חזון הנביאים של קיבוץ גלויות, ובתפקידה של תורת הרב קוק ותלמידיו בהנחיית התקופה הלאומית הלזו שהתחדשה עלינו לטובה - בהארה, בהבנה ובהדרכה של התקופה, כמו הרמב"ם בשעתו (כפי שברור בתור היותו בוגר ישיבת מרכז הרב המבוטל אל רבניה-תלמידיו הגדולים של מרן הראי"ה קוק, ושותה בצמא את דבריהם, ונציין תחילה לספר כתבים לגר"י קאפח ח"א, חלק המחשבה, מאמר "עין טובה נפש שפלה ורוח נמוכה – דברי הספד על הרצי"ה", לאחר שציין בזה"ל: "הרבה תורה שמעתי מפיו", כותב בהמשך דבריו: "..מצאנו ראינו הליכותיו של מורנו ורבנו הרצ"י זצ"ל, דומה מעין הליכות האבות, הוא אמנם לא עסק במקנה וקנין, ברכוש ורכושנות, אבל לא היה מנותק מהצבוריות, וכל רחש ותנודה בסרטיא הכללית היו גלויים לפניו וידועים לו היטב, ועם זה לא נתקוהו מקשרו המחשבתי שהיה שרוי כולו בעולם המושכל ומחשבת הקדש, כפי הקוים והרשמים שקלטה נפשו הגדולה ונחקקו ברוחו מהקרנת אביו הרב זצ"ל, ואף גם זאת, הרי אי נתוקו מן הצבוריות הכללית, או במילים אחרות התמצאותו והתערבותו במה שנקרא קהל או צבור... ופעמים הרבה, יותר ממה שהשפיע בפשטי המלים היוצאים מפיו, השפיע בהקרינו מזוהר מחשבתו ועמידתו האיתנה על עקרונותיו, עקרונות הקדש והקדושה, קדושת האומה וקדושת הארץ." ובהמשך דבריו לאחר שעסק בפרישות המפורסמת של הרצי"ה, ולאחר שקבע "כי תמים היה האיש, נעדר פניות היה", כתב: "...נאמר "מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק", זהו אשר על ימיו גר באהלי ה', גם בעת לכתו ברחוב, גם בעת עשיית חפציו נמצא באהלי ה', וכל הליכותיו,פעולותיו, מפעליו, דיבורו שיחותיו, קשורים הדוקים במרומי שגב מחשבותיו-מושכליו הצמודים בידיעת מי שאמר והיה העולם, אבל הולך בתום עדין אינו גר באהלי ה', מסוג הולך תמים היה מורנו ורבנו הרצ"י זצ"ל, באותה הדביקות העלאית שירש מאביו הרב זצ"ל, כי שלם היה, ואמונתו שלמה בצדקת דרכו של ביו הרב זצ"ל עד לאחת. ואסיים בסיפור קט בהקשר לכך, באחד הימים בקיץ תש'ח בשעות אחרי הצהרים היינו בישיבה רק שני לומדים, אני ור' משה גלזר, יחד עם הרצ"י שלא מנע עצמו מן הישיבה גם בימי סכנה. החלה הפגזה כבדה על הישיבה וסביבתה, באותה ההפגזה נהרגו בחצר הישיבה שתי נשים, הרצ'י הכניס אותנו יחד עמו לחדרו של הרב זצ"ל והכריז, בזכות מי שישב על הכסא הזה – כשהוא מצביע על כסא של הרב – לא יקרה כאן כלום, וכך היה. נשארנו בחדר הרב עד לאחר שוך ההפגזה.. תהא נפשו צרורה בצרור החיים אל ה' אלוקיו אשר עבדו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו", כן ראה במאמר הסמוך הנקרא "מערכת הכוכבים והמזלות ומאורעות העולם" וז"ל: "בשנים תשו' – תשט' הייתי בין שומעי לקחו הקבועים של הגאון כמוהר"ר נזיר אלוקים זצ"ל במחשבת ישראל במסגרת הישיבה הקדושה "מרכז הרב", השעור התקיים פעם אחת בשבוע, בדרך כלל השמיע הרב דבריו באולם הסמוך לישיבה, והיו עתים שמפאת חולשתו קיים את השיעור השבועי בביתו, היתה תקופה שהשעור היה במשנתו של ר' יהודה הלוי בכוזרי, ותפקידי היה להעיר על השנוים אם ישנם בין המקור הערבי לתרגומו של ר' יהודה אבן תיבון, היו אלה לנו שומעי לקחו עתות התעלות נפש ורוממות רוח, כי הרב הנזיר זצ"ל ידע להרים את שומעי לקחו יחד עמו אל מעל לעולם הזה רגשותיו ותחשותיו, ברעיונותיו הנשגבים, בביטויו הקולעים, בדבריו הקולחים, במעיניו השופעים, ובקולו הרך והמעודן, קול דממה דקה" הרי לפנינו כותב שקיבל הרבה תורה מפי הגרצי"ה והגר"ד כהן המכונה הרב הנזיר, וכותב עליהם "מורנו ורבנו" כתלמיד מובהק להם!, והלא כידוע לכל, בכל שיחותיהם הקדושות היו מבררים את ההשקפה הדתית לאומית הקדושה מיסודו של מרן הרב קוק, שעם בנין המציאות הלאומית החלה הגאולה, המורכבת מנשמת האומה הרוחנית ומגוף האומה החומרי, ושענינה של תורת הרב קוק הוא להדריך את התקופה הלאומית הנבנית בארץ ישראל מבחינת ההארה של נשמת האומה הקורנת מכתביו הקדושים, ומבחינת הסברותיו השכליות והדרכותיו המעשיות,                                                                                          

וכפי שרואים במאמרים הללו, שתיאר מתוך התקשרות וביטול גדול את ההארה המיוחדת שקרנה מהם, מתוך דביקותם העלאית בנשמת האומה [כפי שהם עצמם היו חוזרים רבות על הצורך להתדבק בכללות ישראל, והגרצי"ה סידר פרק שלם באורות ישראל הנקרא "התדבקות והתקשרות בכללות ישראל"] ראו לשונותיו על הגרצי"ה: "ההקרנה הזוהרת" ו"הדביקות העלאית" ועוד עיי"ש, ועל היותם מעלים את שומעיהם אל הארה שממעל לעולם הזה כלשונו על הגר"ד כהן: "ידע להרים את שומעי לקחו יחד עמו אל מעל לעולם הזה רגשותיו ותחשותיו", ולא רק התקשרות היתה לו אל הארתם העליונה המתאימה לתקופה, אלא ידע גם ידע, לקשר את הארתם העליונה אל תורת הרב קוק, שענינה להמשיך את אותם אורות ארץ ישראליים-לאומיים וכלשונו: "שהיה שרוי כולו בעולם המושכל ומחשבת הקדש, כפי הקוים והרשמים שקלטה נפשו הגדולה ונחקקו ברוחו מהקרנת אביו הרב זצ"ל" ובהמשך: "באותה הדביקות העלאית שירש מאביו הרב זצ"ל", ובין הבין שתקופתינו מתאפיינת בבנין הלאומיות בארץ ישראל כפי תפיסתה העמוקה של תורת הרב קוק שהמשיכה אצל תלמידיו הקדושים כפי שעולה מדבריו על מורו ורבו הגרצי"ה, על הצורך להיות חלק מהאומה הכללית שנבנתה בתקופתינו: "הרי אי נתוקו מן הצבוריות הכללית, או במילים אחרות התמצאותו והתערבותו במה שנקרא קהל או צבור" ובהמשך: "..ופעמים הרבה, יותר ממה שהשפיע בפשטי המלים היוצאים מפיו, השפיע בהקרינו מזוהר מחשבתו ועמידתו האיתנה על עקרונותיו, עקרונות הקדש והקדושה, קדושת האומה וקדושת הארץ." הרי שמזכיר את עקרונתיו של הרצי"ה על קדושת האומה וקדושת הארץ הידועים והעמוקים, ותמציתם הוא - על היות "נשמה" לאומה, המופיעה-יורדת לתוך העולם דווקא בארץ ישראל, והיא שדוחפת–מהווה ומקיימת כל רגע את הבנין "הגופני-חומרי" של האומה, בכך שהם שבים גם בצורה טבעית לארצם עד כדי הקמת מדינה, שלכל זה מתלווה עיסוק בענינים חומריים נוספים, ולאור זאת יש קדושה למציאות הלאומית וקשורה לכך המודעות העמוקה שיש קדושה  עליונה בארץ ישראל ועל כן נקט יחדיו: "..קדושת האומה וקדושת הארץ",                                                       

וכפי המתברר בתורת מרן הרב קוק "מדריך התקופה כולה" (או שמא יש לנסח: "שאליה יש להתבטל בתקופתינו זו ששבנו לארץ ישראל"), שהלא אף יחס זה למרן הראי"ה קוק היה מנת חלקו - כפי שקיבל מריבותיו הקדושים, כדבריו בספר כתבים ח"ב מאמר "קווי הקבלה בתחומי הרוח" – לאחר שמאפיין את דמותו של הרמב"ם שלא היה שליט רק במקצוע אחד כי אם היה "בעל בית" בכל המקצועות ומבסס זאת על ציטוטים מדברי הראי"ה קוק שכתב כדברים הללו, בא ואומר: "אלה הם דברי הרב על הרמב"ם. וכפי שידוע הכלל ש"אין בעל הנס מכיר בנסו" – כך אירע גם לרב ז"ל, שבעודו מתפלא ומשתאה מרב-גווניותו של הרמב"ם עומדים אנו ומשתאים על רב- גווניותו שלו עצמו, שכן כך מוצאים אנו את הרב קוק זצ"ל, עם היותו איש הלכה מובהק כפי שמתבטא הדבר בתשובותיו הרבות בכמותן ובאיכותן ובעיקר בספרו "הלכה ברורה" המקיף את כל התלמוד, כעין פעולתו של הרמב"ם בשעתו – ועם זאת הוא איש האגדה. כל המעיין ולו רק ברפרוף בפירושיו לסידור, באגרותיו ובשיחותיו השבועיות ב"מנחת שבת" שחלק מהן נרשמו על ידי תלמידיו, יעמוד משתאה על חדירתו לעומק אגדות חז"ל ושבילי דרשותיהם. ואלו כוחו במחשבה אינו צורך ראיה, שהרי חלק מספריו במקצוע הזה "אורות התשובה" ו"אורות הקודש" מצוים בידי רבים ושם יש חריש עמוק במחשבת ישראל, מספיק היה להתבונן בספרון קטנטן שלו הנקרא "אקדמות מילין". ספרון זה חובק זרועות עולם (כוונתו לקונטרס "ראש מילין" שנמסר בספר שבחי הראי"ה שהוא אמר עליו "את כל תורת הקבלה כללתי בספר הזה" יש לנקוט הלשון המדויקת. העורך). ב. תכונה נדירה שניה המשותפת להרמב"ם ז"ל ולרב קוק ז"ל הוא שיעבוד בעל-התלמוד שבהם לבעל-ההלכה שבהם... ג. תכונה נדירה שלישית משותפת להרמב"ם ולהרב קוק היא רחבות האופקים וראייה למרחקים עצומים, תוך ציות לצו מצפונם בלבד, בלי לפנות אנה ואנה להסתכל באותם הננסים אשר מסביב ולראות איך הם מגיבים, אם מנענעים בראשם או נשים בראשם... וכך כתב הרמב"ם על חבורו הגדול ה'יד החזקה' שיודע הוא שיקומו לו מתנגדים עזים... וכך אנו מוצאים תכונה דומה גם אצל הרב קוק ז"ל, לא אדבר על עוז רוחו ומבטו הרחוק מבחינה רוחנית, שלא הסתיר את רעיונותיו מפחד הסביבה וכתב מה שכתב מתוך ידיעה איתנה כי יבוא יום ויבינו את דבריו, אני רוצה להזכיר את מרחבי ראייתו גם מבחינה לאומית. ידוע באיזה אהדה, באיזה שמחה ואהבה ליווה הרב ז"ל את מפעל התחיה הלאומית, את הבניה ויישוב ארץ ישראל שהיה אז עדיין בחתוליו, באיזה רטט של קדושה ליווה חריש וכל תלם ותלם בארץ ישראל, על אף ההתפרקות מערכי הדת והאמונה שלוו ומלווים עד היום מפעל זה ברובו המכריע, מתוך אמונה והכרה ש... יש להמשיך עוד קצת" הרי שהתמצית העולה מן המאמר היא - שהרב קוק הוא הרמב"ם של דורנו, ורואים אנו במפורש שהגר"י משתייך במלא מובן המילה ל"תפיסות" ול"הדרכות" השונות של הראי"ה קוק זיע"א, מעצם דבריו על תפיסתו המחודשת של הרב קוק בכלל - שהיא בדומה לחידושו של הרמב"ם בכתיבת סיפרו היד החזקה וכן בכתיבת המורה נבוכים: "תכונה נדירה שלישית משותפת להרמב"ם ולהרב קוק היא רחבות האופקים וראייה למרחקים עצומים, תוך ציות לצו מצפונם בלבד, בלי לפנות אנה ואנה להסתכל באותם הננסים אשר מסביב ולראות איך הם מגיבים, אם מנענעים בראשם או נשים בראשם", משתייך הוא אל תפיסתו העמוקה של הראי"ה את תופעת הציונות, שקרא אותה בכתביו: "תחיה לאומית" במובן של התחלת הגאולה, ומתוך תפיסה מעמיקה זו נבע היחס האוהב והמעריך שלו לבוני הארץ על אף היותם רחוקים מתורה ומצוות וכלשון הגר"י: "אני רוצה להזכיר את מרחבי ראייתו גם מבחינה לאומית. ידוע באיזה אהדה, באיזה שמחה ואהבה ליווה הרב ז"ל את מפעל התחיה הלאומית, את הבניה ויישוב ארץ ישראל שהיה אז עדיין בחתוליו, באיזה רטט של קדושה ליווה חריש וכל תלם ותלם בארץ ישראל, על אף ההתפרקות מערכי הדת והאמונה שלוו ומלווים עד היום מפעל זה ברובו המכריע.." הרי שאת "התפיסה דת"ל" המכירה בהתחלת הגאולה על אף הגעתה על ידי חילונים בעיקר, ועל ההשלכות השונות שיוצאות מתפיסה זו – הוא מקבל אותה מתורת הרב קוק. עוד משתייך הוא אל ה"ראייה למרחקים עצומים" של תהליך הגאולה כנודע בכתביו וכפי שנוהג היה להדגיש זאת מורו ורבו הרצי"ה זיע"א (נהג לומר שספר "אורות" הוא השו"ע של הגאולה, ועוד. העורך). כן משתייך הוא אל דברי האגדה והמחשבה של הרב קוק מתוך היכרות עם ספריו הרבים אפ"י דוגמת ספר ראש מילין שהוא סתום וקשה מאוד להבנה, ורואה הוא בדברי מחשבתו: "חריש עמוק במחשבת ישראל". כמובן עובדת היותו מכנה את הראי"ה קוק "הרב זצ"ל" בסתמא (בהספד על הרציה הנז"ל) והיות תלמיד מובהק ומעריץ לגדולי תלמידי הרב קוק - הרצי"ה והרב הנזיר, שבכל שיחותיהם הדגישו את היחס הנכון אל הרב קוק כמדריך התקופה הארץ ישראלית על דורתיה הרבים, עובדה זו מורה בבירור על יחסו אל הראי"ה קוק כמדריכו מבחינת התפיסה וההארה של תקופתינו (יש לבדוק האם הגר"ר ערוסי יבדלח"א גם מחזיק בתפיסה כזו ביחס לרב קוק, והאם אכן ירשה ממורו ורבו הגר"י קאפח – ואזיי להוסיף זאת כאן. יש להזכיר לשונותיו בהספד על הרצי"ה הנז"ל שכותב בהערצה עצומה על ההארה המיוחדת של הרצי"ה שנבעה מקישורו על האור הגדול של הראי"ה קוק עיי"ש בלשונו!!), כמובן בנוסף לשייכות העמוקה שלו לרמב"ם בפרט ולספרות הפילוסופיה היהודית בכלל – בד בבד שהוא מראה לנו את ההתאמה הגדולה שיש בינהם, כן היתה לו שיכות עמוקה באופן מיוחד לרס"ג ולחכמי תימן כמובן. לסיום קטע זה נציין לדבריו בכמה מקומות על חיוב "העליה טבעית" כלשונו, לארץ ישראל, היות ומצווה זו נוהגת גם בזמן הזה כמש"כ בכתבים ח"ב עמ' 905-906, עוד כתב שהשירות בצה"ל הוא מצווה מדאורייתא ראה לדוגמא דבריו בספר "תשובות הר"י קאפח" לשואל תמיר רצון הי"ו )שוכתב מתוך הקלטות) - לאחר דיון הלכתי חותם: "לימוד ציר ניווט הרי הוא מכשירי מצווה ומותר לעשותו בשבת" וכן עולה ממקומות אחרים בכתביו.                                                                                                                                                     ובנוסף להיותו בעל תפיסה דתית לאומית מובהקת השתייך במלא מובן המילה לציבור הדת"ל הקדוש, היה תומך בפהרסיא במפלגת המזרחי שחרתה על דיגלה את ההשקפה הדת"ל לאורו של מרן הראיה קוק כפי שנמצא בצילום עיתון בסוף אתחלתא היא ח"א, ושלח את בניו ובנותיו למוסדות החינוך שלהם, וזכה שבנו ונכדיו ילמדו בישיבתו - ישיבת "מרכז הרב" שעיצבה את דמותו לנצח).      

32 הרב שלמה זלמן מן ההר – נולד בשנת תרע"א בין חומות העיר העתיקה נצר למשפחה שבנתה את ירושליים, בגיל צעיר (9) הגרה משפחתם לגרמניה משום שהוצעה לאביו משרת דיינות בעיר נירנברג, לאחר כמה שנים (14) גלה למקום תורה לישיבות קלם, פונוויז', טלז ומיר עד שנסמך לרבנות מפי הגרא"י פינקל רה"י מיר ולאחר שנים רבות אף קיבל תורה מפי דודו הרב וולוועל מינצברג רבה האשכנזי של העיר העתיקה [שהיה גם חבה"ד העדה החרדית כמדומני], סמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה שבו לארץ הקודש בתחילה התיישבו ב"כפר עברי" (נווה יעקב של ימינו) ולאחמ"כ עברו לעיר הקודש וגרו ב"בתי מחסה", בארץ הקודש המשיך ללמוד תורה בביהמ"ד למורים של ה"מזרחי" ואף הצטרף ל"הגנה", באותן השנים נישא לבתו של מי שהיה נכדו של הרב שמעון אגסי מגדולי המקובלים בבגדד? והתיישבו במושבה "יסוד המעלה" שבעמק החולה ולאחר כשנה עברו למושב "שדה יעקב" שבעמק יזרעאל ועם פטירת אביו (תש"ה) עברו לבית אימו שבעיר העתיקה על מנת להיות עימה והיה למחנך באחד מבה"ס שמחוץ לחומות, בזמן כניעת העיר העתיקה בפני הירדנים שימש כ"מוכתר" השבויים שמייצגם בפני הירדנים, כששוחררו כבר היתה משפחתו בשכונת קטמון שלשם הועברו פליטי העיר העתיקה והיה למורה בסמינר למורים של ה"מזרחי" שהוא עצמו למד בו בעבר, לאחמ"כ נבחר לכהן ברבנות שכונת בית וגן (תש"כ) שבה המשיך לכהן עד סוף ימיו בנוסף לתפקידי חינוך רבים ובניהם הקמת "מכללת ירושליים" לבנות כן שימש פוסק הלכה לרבים וליווה כמה וכמה מחברי ספרי הלכה (ספר על הלכות צבא, ספרי הרב משה הררי ועוד) עד שנפטר ב?,

היה לגאון מופלא (איתא על גאונותו מפי עורכי קובץ "מרחבים" ח"ה וז"ל: "יפה מלמדת רשימת מאמריו וכתביו, עד כמה רב אנפין הוא הרב מן ההר שליט"א, עד כמה תורה כולה: מבראשית ועד סוף עוקצין, עולם ההלכה, האמונה והמעשה, כולם מונחים בכיסו, בלולים זב"ז ומאירים זל"ז.." וכמדומה שאכן ניכר מכתביו הנגליים היותו שליט בכל הש"ס דף על דף, ויש למצוא עדות מהימנה יותר על היותו ענק תורה),

כן היה לבעל השקפה דת"ל המכירה בהתחלתה גאולה ורואה במדינת ישראל שלב באותו תהליך קדוש  (כפי שנכתב עליו בהקדמת ה"מרחבים" ח"ה הנז"ל שיצא בחיי חייו לכבוד הגעתו לגבורות ובתור מיסדי ומכווני הנהלת הקובץ "מרחבים", והיות שברור שהוא ראה את הקובץ, וכמובן שלא יצאה שום מחאה מצידו כנגד דבריהם, ברור הוא שדברי הרבנים החשובים הר"נ גוטל והר"י גואלמן שליט"א מהנהלת המערכת המכוונת על ידו כנ"ל, הם דברי אמת, וז"ל: "הרב מן ההר הוא כיום אחד מגדולי דורנו הרואים בתקומת מדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתינו..". וכן ראה דברי בתו הרבנית פועה שטיינר אשת הרב חיים שטיינר מגדול תלמידי מרן הרצי"ה זיע"א, בספר "דמויות מופת בציונות הדתית" שנכתב ע"י הרב צבי שינובר בהוצאת מכון מופ"ת, בערכו של הגרש"ז מן ההר בעמ' 281: "אבא ראה בהקמת מדינת ישראל אחרי השואה הנוראה שלב משמעותי מאוד בדרך לגאולה השלמה. הוא הודה בכל ליבו לקב"ה על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לנו כעם ולו כאדם פרטי. הוא היה אומר שהקמת המדינה גדולה יותר מיום ירושלים – כי המעבר מאפס לאחד גדול הרבה יותר מהמעבר מאחד לשניים...", וראה מש"כ לפני כן בעמ' 278: "הימים היו ימי שלהי המנדט הבריטי על א"י.. ושמחו שמחה רבה כאשר שמעו שרוב האומות החברות באו"ם הצביעו "בעד". אבא היה איש חזון, ואף על פי שבאותה החלטה היסטורית ניתן לנו רק חלק מגבולות הארץ המובטחת, הוא ראה כבר בעיני רוחו את שערי הארץ נפתחים, ויהודים בהמוניהם עולים אליה. הוא שמע את פעמי הגאולה וצפה בנבואות הנחמה העומדות להתגשם לעינינו". ובשילוב המקור מפי תלמידיו שיצא עוד בחייו וכן המקור מבפי בתו הרבנית – ברור ללא ספק שהוא היה סבור שהקמת המדינה היא שלב משמעותי בתקופת הגאולה שזכינו להגעתה!, וראוי למצוא ציטוט מפורש מכתביו שלו.                                                                                                                                               כן היה כולו חלק מהציבור הדת"ל עמד בראש המכללה הדת"ל ללמודי הוראה בבית וגן והיה רב ביה"כ של קהילה דת"ל בבית וגן, ואף למד בעצמו בצעירותו בביהמ"ד למורים של ה"מזרחי" כנז"ל).

33 הרב יוסף דוב הלוי סלובייצ'יק – נולד בשנת תרס"ג בפרוז'אן שבליטא לאביו הגדול הרב משה סלובייצ'ק בנו של "ריב חיים מבריסק" הנודע, בגיל צעיר עברו לחסלביץ' שם למד תורה מפי אביו הגדול, לאחר שנים עשה שינוי דרמטי ביחס לסביבתו והלך ללמוד באוניברסיטת ברלין עניני פילוסופיה (תרפ"ו בהיותו כבן 23), צמוד לזמן זה עבר אביו לכהן בראשות ישיבת "רבי יצחק אלחנן" המכונה "ישיבה יונברסטי" שבאמריקה (תרפ"ט) ולאחר כשנה לערך עבר אף הוא לאמריקה ונתמנה כרב קהילה בבוסטון, לאחר כמה שנים עלה לא"י בכדי להתמודד על רבנות תל אביב (תרצ"ה) וזכה לפגוש במאור ישראל ענק התקופה מרן הרב קוק ולמסור דרשה בישיבתו הקדושה מרכז הרב (ראה סוף לקוטי הראי"ה? תיאור אותו ביקור של הגרי"ד) אולם לבסוף לא נבחר לרבנות תל אביב, לאחר כמה שנים כשנפטר אביו הגדול (תש"א) החליפו בראשות הישיבה והחל להתפרסם טיבעו בעולם כאחד מגדולי הדור המתייחד בלמדנותו העמוקה ובד בבד באותה השנה נבחר לכהן כחבר מועצגה"ת ויו"ר הוועד הפועל המרכזי של אגו"י, דא עקא לאחר שנים ספורות בצעד דרמטי שעורר קולות רבים עזבם ועבר לתנועת המזרחי והתמנה ליו"ר הסתדרות המזרחי באמריקה (תש"ד) ולאחר כמה שנים נתמנה לנשיא כבוד של "הציונים הדתיים של אמריקה" (תשי"ב), והיה למגדולי מלמדי התורה בדור אשר נשא בגאון את דגל ההשקפה הדת"ל הקדושה עד שנפטר בי"ח כסליו לשנת תשנ"ג,

התפרסם בגאונותו המופלאה (ראה עדות מופלאה של הדבר אברהם על ענקיותו בתורה יש לציין ולצטט, כן ראה עדות אביו הענק בתורה, על ענקיותו בתורה של בנו, ושאף סבו הגר"ח מבריסק צפה לו גדולות הוו"ד בעלון מעיינותיך גליון 41 בעמ' 32, וזה לשון אביו: "עוד מילדותו הראה לבעל כשרון עצום.. וא"א מו"ר הגאון החסיד רבן של ישראל זצ"ל ניבא עליו כי לגדולות נוצר.. יודע הוא כל התורה כולה.. בור סיד שאינו מאבד טיפה.. ויראתו קודמת לחכמתו". וראה יחסו של מרן הגר"א שפירא אליו, בתור ענק תורה, בשמועות מוצ"ש? - שהוא כולו תורה עכ"ד. וכפי שניכר בספריו העמוקים, יש לציין שהוא היה גם פוסק הלכה יעידו זאת שיעוריו שנתן בהלכה, וכן ציוני מקורות הלכתיים במהלך שיעוריו בגמרות, וישנו אוסף פסקים הלכתיים שלו בספר "תורת הרב" של תלמידו הגדול ומראשי "ישיבה יונברסיטי" כיום, הרב צבי שכטר שליט"א. ויש להוסיף גבי מעלת עיונו התלמודי את אשר אמר עליו מרן הרב קוק הוו"ד בספר לקוטי הראי"ה? הנז"ל – שיש לו הכוח של סבו "ריב חיים" כפי שהכירו מזמן לימודו בוולאז'ין עכ"ד, דהיינו שהגרי"ד הוא ממשיך אמיתי של שיטת הגר"ח מבריסק),

כן היה לבעל השקפה דת"ל המכירה בהתחלת הגאולה ורואה במדינת ישראל שלב באותו תהליך קדוש על כל המשתמע מכך (היה מרבני מפלגת המזרחי כנז"ל, ובתור שכזה השתייך ממש לחברה הדת"ל והורה לנאמניו להצביע למזרחי [כפי שרואים בקטע עיתונות בסוף אתחלתא היא ח"א, ובמכתבו המרגש הניזכר בסמוך], ובמכתב לרב שרגאי [כמדומה באתחלתא היא ח"ב עמוד שע"ב] הוא כותב שהוא נאמן בכל ליבו לערכי תנועת המזרחי והוא משפיע על תלמידיו את ערכיה - ערכי "שיבת ציון", והיינו שכידוע המזרחי חרת על דיגלו ששיבת ישראל לארצם ותקומת המדינה הם הם חזון הנבואה על "שיבת ציון" ו"קיבוץ גלויות" שהוי אומר שהם שלבים בתקופת הגאולה הקדושה [ראה דברי ההקדמה לתשובות של מרן הרב קוק לרב שרגאי בספר הנז"ל, שהמזרחי הולך לאורו של מרן הרב קוק הרואה בקיבוץ הגלויות אתחלתא דגאולה, וכן הרב מאיר בר אילן בסוף סיפרו מוולאזין עד ירושליים כותב שלאחר שהבין מהערת הראי"ה שהמזרחי לא ממש כפי תפיסתו, שינו במקצת את דרכם לכך שהתנועה תהיה בכל צדדיה ממשיכה דרכו של הראי"ה קוק עיי"ש, וכ"כ הרב מימון בספרו על הראי"ה קוק כמדומני עיי"ש], ולאור זאת ברור שהוא סבר ש"שיבת ציון" והקמת המדינה הינם "אתחלתא דגאולה" כפי השקפת מרן הראי"ה קוק ותלמידיו הקדושים, ובאמת שכן כתב במפורש בספרו "חמש דרשות" עמוד 110 וז"ל: "...המדינה היא בעלת  כוחות סמליים גדולים ושהינה למרות שכבת אבק החולין המכסה אותה בעלת קדושה פנימית הנובעת מקדושת הנצח של כנס"י" הרי שכמו שמלמדת תורת הראי"ה קוק ותלמדיו הקדושים, אומר אף הוא – שלמדינת ישראל יש "צד פנימי" ו"מקור" שהוא קדוש, והוא הופעת אורה של כנס"י בעולם, כמש"כ "הנובעת מקדושת הנצח של כנס"י", ועל כן שייך לומר שהחלה הגאולה היות ו"התחיה הגשמית" מקורה ב"תחיה רוחנית"-ב"חזרת השכינה לציון"!, והדברים מתפרשים ביתר בירור ממאמרו על הרב זאב יעבץ מראשי המזרחי הראשונים הוו"ד בספר "הציונות הדתית – קורות ומקורות" בכתיבתם של הרבנים צבי שינובר ויצחק גולדברג בהוצאת מכון מופ"ת מרכז הדרכה פדגוגי בנחלים בשנת תשנ"ז, בערכו של הגרי"ד בעמ' 183, צוטט שם חלק ממאמרו על הר"ז יעבץ, וז"ל: "זוכר אני ערב אחד בשנת תרצ"ה, כשביקרתי בא"י וסרתי לבית הרב גולד ברמת גן, יצאנו לטיול במשעול הפרדסים. שמי לילה תכולים, זרועי כוכבים השתרעו ממעל. ירח של א"י הציף באורו הבהיר והמקסים את פני כל הנוף. מרחוק נראים היו אורות תל אביב שרטטו וקרצו כאילו בישרו בשורה משכרת לב, בשורת בנין וחידוש. הרב גולד כולו מופעם ומורתח, התהלך הנה והנה כמו בחלום. מבטו היה נעוץ במרחקים. פתאום תלה עיניו ברקיע ואמר לי: "מי שאינו מרגיש עכשיו את שכינת אל המתגלית באור הסהר הזולף, ברמיזת הכוכבים המזהירים, באוויר הצח והזך והמלא ריחות של לבלוב וגידול, ועיקר העיקרים – בניצוצי אור שנבנית כולה ביד ישראל – הוא בגדר סומא". "הלא צדק – הוסיף ואמר הרב גולד – ר' יהודה הלוי באומרו כי שפע הנבואה בארץ ישראל זורם והולך ואין זקוקים אלא לכלי קיבול לקלוט את אור האלוקים". תוך כדי דיבור הרים אבן קטנה מתוך דמעות גיל ואושר והחל לנשקה, לקיים דינא דגמרא: "ר' אבא הוא מנשק כיפי דעכו, לקיים מה שנאמר: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". כמה קטן הייתי בעיני לעומת יהודי זה אשר חזה את הוד מורא מתוך תפארת הנוף שבארץ הקודש, ושבלבו יצק לילה זה אור חדש והצית בו אישה של מוריה בלהט שכזה! לשעה קלה ראיתי את הרב גולד מעורטל מן כתונת הפסים, אשר בה הליט את דמות דיוקנו הטהורה שערגה וכלתה לקודש, לגאולה. שולי הפרוכת הופשלו קימעא באותו ליל ירח בהיר, ואני הצצתי לרגע קט לתוך נשמה מלאת געגועים, נועם וקדושה צפונה, לתוך קודש הקודשים של איש ראש חודש, אשר בטבורו התנוסס ארון הברית" עכ"ל בצירוף המקורות שהבאנו לעיל, ברור מתוך ההזדהות העמוקה שלו עם תפיסתו ותשוקתו של הר"ז יעבץ, שכפי שהצגנו לעיל סבר הוא זצ"ל שהתחלת הגאולה יסודה ב"התחדשות רוחנית"! וממנה נמשכת להתהוות ה"התחדשות החומרית", וכפי תפיסתו של מרן הראי"ה קוק זיע"א. וקצת טעם, להא שזכה להשקפה הדת"ל העמוקה ביחס לתקופה, נלענ"ד משום שהיה מתבונן אף בעיניני אגדה בכלל, ובענין כלל ישראל, א"י ומדינת ישראל בפרט [ראה אתחלתא היא ח"ב עמוד שע"ט] – ולאחר התבוננות רצינית מתוך בקשת אמת, חלפו עברו הספיקות והפיקפוקים שהיו לו בתחילה, וברור היה לו שהאמת עם ההשקפה הדת"ל הקדושה "שהיא בניגוד למסורת המשפחה שלי" כפי שכתב במכתב המרגש לרש"ז שרגאי הנז"ל [ראה שם המכתב המרגש בשלמות], ואכן אף תלמידו חתנו הרא"ל ליכטנשטיין ראש ישיבת ההסדר הר עציון השתייך לחברה הדת"ל, וכן שאר תלמידיו מחוברים לציבור הדת"ל כמו ראשי ה"ישיבה יונברסיטי" כיום, שאחד מהם "הרב גולדוויכט" הוא בוגר ישיבת הסדר, מבוטל לתורת הראי"ה קוק ולובש כיפה סרוגה).

34 הרב כתריאל פישל טכורש מח"ס שו"ת כתר אפריים – נולד בשנת תרנ"ז בעיירה נועשווה שבפולין, מגיל צעיר הצטרף ל"מזרחי" והיה למנהל ביה"ס של התנועה באיזור מגוריו ופעלים רבים נוספים לטובת המזרחי בנוסף לשקידתו על תלמודו, התבקש לכהן ברבנות טומשוב אך סירב מחמת רצונו לעלות ארצה, עלה לארץ הקודש (תרצ"ג) ונתמנה לרב שכונת "שפירא" בעיר תל אביב ולאחראי הכשרות ברבנות שם, ולכשפרש מרבנותו היה מחזה מיוחד עוצמת האהבה שאהבוהו התושבים, נתמנה לחבר הרבנות הראשית והמשיך בפועלו הרב למען ה"מזרחי" וההשקפה הדת"ל עד שנפטר בכ"ח אלול לשנת תשל"ט,

היה לגאון מופלא (נראה שהיה גאון מופלא אם כי יש להביא הוכחה, וזה בנקל כדוגמת תשובת הקול מבשר אליו שקוראו בתואר "גאון" יש לציין ולצטט. (וראה בהגרא"י זסלנסקי שמכנהו רק בתואר "גאון מפורסם" וכדומה ולא "גאון מובהק" או "גאון גדול" שבהם מכנה את הגאונים המפולאים ללא שום ספק, אם כי קצת אין ראיה משום שגם את הרב יצחק ניסים באחת מתשובותיו מכנהו הגאון הנודע ולא גאון מובהק או גאון גדול אולם במק"א מכנהו גאון גדול ועל כן אין פירכה כ"כ, אולם גם את הרב זיוון ראיתי שמכנה רק בתואר גאון מפורסם והוא וודאי היה ענק תורה, בפרט ויש מקום לומר שהיות והיו בחברות מאוד טובה כפי שעולה מתוך דברי הרב זסלנסקי וזה הגיוני מתוך התאמת השקפותיהן הקדושות הלוהטות אחרי תחית האומה בארצה לאור דרכו של מרן הרב קוק, על כן לא הרבו בתארים אחד לשני, על כן ההשערה אומרת שאין ראיה מלשון הגרא"י שהגרכ"פ לא היה ענק תורה, אם כי עדיין יש לעיין). ומכתביו ההלכתיים ניכרת ענקיותו בתורה),

כן היה לבעל השקפה דת"ל על רוחבה ועומקה, רוחבה - על שום הבנתה השכלית בעומק וברוחב את עניין התקופה, עומקה - על שום הכרתה הנשמתית הגדולה באור העדין האצילי העליון שמאיר בתקופתינו (כפי שכתב בהקדמת ספרו "פניני אפריים" בזה"ל: ""חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים" ופרש"י נתת לו – שהשיבותני לא"י, ברוך אל עליון אשר ברכני בכפליים, להחייני לשנות הגבורות, והגיעני למחוז חפץ חיי – מולדתינו היקרה וקיים בי "כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב", וחסדו גבר עליי שבדורי זכיתי לראות בהפציע אור הגאולה – תקומת מדינתינו,  הגשמת רעיוניי ומאוויי להם הטפתי וציפיתי כל ימי חלדי [כמבואר למעלה שמיום עומדו על דעתו הטיף ללאומיות עיי"ש וכנזכר בדברינו למעלה], יתירה מזאת ממש בעת כתיבת שורות האלה מהדהד על הרי ציון קול פעמי השלום – הגשמת חזון ישעיהו "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה" ועתה: "על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור, ואצפה לראות מה ידבר בי, ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות למען ירוץ קורא בו", זאת התעודה כתוב חזון על ספר לדור הגאולה" עכ"ל, וכן כתב בעוד מקומות בכתביו. ובמאמרו "חזון הגאולה והגשמתה תקומה" שבתוך הספר הנזכר עמ' רע"ד מרחיב לבאר השקפה דת"ל קדושה זו)  ראה גם מכתב ממנו הוו"ד בסוף אתחלתא היא ח"א וראה בשו"ת לרב שרגאי ועוד.

יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?

כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.

איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?

כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה?  אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).

מגבשים וכייפים ששווה לקנות?

תודה

הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?

איזה צד עדיף.

בס"ד

שלום וברכה אני מחפש קישור לרשימה הכי מקיפה של מנייני קרליבך או אם מתאים לכם מי שמכיר אשמח שיפרט פה בשרשור

מה שאני מכיר בירושלים יש כמה  קריית משה (שגם בבוקר קרליבך שזה מיוחד יפה וקצת ארוך) , 
כמה בנחלאות מעיינות, קול רינה , בקטמון יקר , בכותל ואולי עוד כמה.
יש בגבעת שמואל את המניין המפורסם של לכו נרננה 
בצפת יש כמה אני מכיר את בירב שממש צפוף ומיוחד שם.
אני מכיר שיש הרבה  ישיבות שעושות קבלת שבת קרליבך  מרכז בית אל  רמת גן  מניח שיש עוד הרבה שאני לא מכיר.

מחפש קהילות נוספות  בערים ובישובים שעושות קבלות שבת קרליבך שיש אווירה של שירה חזקה ונוצר משהו מיוחד. 
ועוד משהו קצת יותר נדיר קהילות שעושות בבוקר מניין קרליבך כמו בקריית משה למי שמכיר . 
אשמח לשמוע.

הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?

יהיה ברור אי פעם?

איך אחרים רואים את המקום שלכם?

זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?

רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂