שלחתי את זה לתחרות של סיפורים קצריםמקלף האגוזיםם

זה צריך להיות בנושא "חלומות מתגשמים"
 

 

כבר בהיותו ילד קטן ספג אליהו טָפּפָה את האהבה של הוריו לארץ ישראל. הוא ואחיו הקטן אומנם נולדו וגדלו בארץ, אך הוריו וששת אחיו ברחו מגרמניה כאשר עלה היטלר לשלטון, כשרק דיברו על זה שאולי יגרשו יהודים מגרמניה. הם הציעו לסבא וסבתא של אליהו להצטרף אליהם, אך הם סירבו, וזמן קצר לאחר מכן נספו בשואה.

כאשר בן-גוריון ביקש מכל היהודים אשר בפּלשׂתינה-א"י לעברת את שמם, שינה אליהו את שם משפחתו לאָמצִי.

יום-יום נהג אליהו לספר לנכדיו על אהבת הארץ של הוריו, ונהג לציין בכל פעם כי עצם זה שהם גרים עתה בארץ אחרי שנים של כיסופים, זה ממש נס, חלום שמתגשם.

 

הוא הרבה לקחת את בני משפחתו לטייל בארץ ישראל ולהתבונן בנופיה. נכדו, גולן, בהיותו בן 9, הספיק לטייל ברוב האזורים בארץ ולנצח גם בכל המשחקים של "בור ועם הארץ בידיעת הארץ", וכמובן גם להצטיין בשיעורי מולדת. לפעמים אף נתנו לו לתת הסברים בטיולים השנתיים במקום המדריך.

 

כאשר אליהו סיפר למכריו על הוריו ועל אהבתם לארץ, היה אפשר לראות את הניצוצות בעיניים, את פניו הקורנות מאושר, את קולו הצוהל בכל פעם שמישהו מציע "בואו נצא לטיול".

 

ילדיו ונכדיו פזורים בכל רחבי הארץ: ברמת הגולן, ברמת-גן, בשומרון, בהרצליה, בירושלים, בחיפה, בעתניאל ואפילו בבאר-שבע. זאת גם הסיבה שיוצא לו לבקר בכל-כך הרבה מקומות בארץ.

 

ביום שישי בהיר אחד, כאשר היה בבית בנו שבחיננית בשומרון, כשכל בני המשפחה התארגנו לטיול הקבוע שלהם, הושיב סבא אליהו את נכדו הקטן, שילה, על ברכיו וסיפר לו את סיפור הוריו:  "לפני הרבה שנים, כאשר היטלר, יימח שמו וזכרו, עלה לשלטון גרמניה, היו דיבורים על זה שיגרשו יהודים, לשמע הבשורה, הלכו הורי אל הפקיד הגרמני ששהה בעירם וניסו לברר מה קורה. 'אל תדאג, מר טפפה' הרגיע הפקיד את אבי, 'אתם מוגנים כאן, לא מדובר ביהודים נכבדים כמוך'. לאבי זה לא הספיק, עוד באותו חודש הם ארזו את חפציהם ועלו ארצה, לארץ ישראל. הם ניסו להציע לסבא וסבתא שלי להצטרף אליהם, אך הם סירבו, הם האמינו לפקיד ההוא, שלא יארע להם כל רע... כאשר הורי וששת אחי עלו לארץ, הם השתכנו בחיפה, בבית שאגב קיים עד היום. לאחר מכן אני ואחי, ירמיהו, נולדנו, והתחנכנו בבית שכולו אהבה לארץ הקודש. הלכנו להמון טיולים בטבע, בדיוק כמו שאני לוקח אתכם, ואבי אף התגייס לתקופה מסוימת לצבא כדי להגן על המולדת. כל אחד מאיתנו עשה משהו למען המדינה. אמי הייתה עורכת-דין, אבי היה רופא, וכמו שאמרתי גם לחם בצבא. אני, בזמנו, הייתי סמנכ"ל מרכז ישיבות בני-עקיבא, וגם יעצתי לשר יוסקה שפירא לתקופה מסוימת. אם סבא-רבא וסבתא-רבתא שלך היו רואים כיום את המשפחה, הם בטח היו גאים בכולנו מאוד, מפוזרים ברחבי ארץ ישראל שהם כל-כך אהבו, ואתם," פנה עתה אליהו לכלל בני המשפחה, "שהתיישבתם בשומרון, בכל יום אתם עושים מצווה חשובה של 'יישוב הארץ' בזכות אנשים כמוכם התגשמה נבואת ירמיהו 'עוד תטעי כרמים בהרי שומרון'."

 

יהודה וליאורה ישבו יחד עם בנם, בנימין, ותכננו את אירועי בר-המצווה של בנימין שיחולו בעוד כחצי שנה. "טוב, קודם כל," פתחה ליאורה, "אתה רוצה אירוע או שבת?" "גם וגם" ענה בנה בביטחון, "מה שחשבתי..." נאנחה ליאורה וסימנה ווי ברשימת המטלות שעשתה מבעוד-מועד. "צריך גם תוכן..." אמרה, "יש למישהו רעיון לתוכן לכבוד הבר-מצווה?" שאלה, "שיהיה מה להראות במצגת?" "אולי נעשה את שביל ישראל עם כל המשפחה?" הציע גולן שישב לידם ועשה את שיעורי הבית. "אולי באמת." הסכים יהודה, "רעיון טוב." "כן!" התלהב בנימין, "אפשר לצאת פעמיים בשבוע, לעשות איזה מקטע מהשביל, לצלם תמונות, ובסוף, גם נעשה טיול בירושלים, בהנחת תפילין!" "טוב, אפשר" הסכימה ליאורה, "אבא שלך יתלהב מאוד." אמרה ליהודה, "כן," הסכים, "הוא תמיד רצה שנעשה את שביל ישראל." "אתם חושבים שיתנו לגלעד לבוא איתנו?" שאלה שרון בת ה6 שנכנסה אל הסלון. גלעד היה הבכור במשפחה, הוא שירת בצבא, בצנחנים, בגדוד 890. "נראה לי שכן," ענתה ליאורה, "מכירים שם את סבא, בכל זאת, היה לו תפקיד חשוב במחלקה, הם מכירים את השיגעונות שלו." אמרה וחייכה.  "אז סיכמנו, טיול!" צהל בנימין, "מתחילים ביום שלישי במקטע שמתל דן עד האריה השואג!"


כעבור כחצי שנה
עוד שבוע הבר-מצווה, ההתרגשות עצומה, וההכנות האחרונות קרובות לסיום. כל מה שרק נותר הוא להשלים את שביל ישראל. רק המקטע האחרון נשאר: מהר יואש לטאבה. "יאללה! קדימה!" צעד גלעד, "כולם למכונית! יש לנו עוד דברים לעשות היום!" בני המשפחה עלו אל המכונית בצחקוקים ובהתרגשות עצומה. "היום מסיימים את שביל ישראל!" קרא גולן, קריאות השמחה של הילדים נשמעו מכל עבר. כל בני המשפחה התמקמו במקומותיהם ויהודה החל להתניע את המכונית, אך המכונית לא זזה. הוא ניסה פעם שניה, כלום. "תן לי לנסות." אמרה ליאורה. יהודה יצא מהרכב ופינה לה את מקומו. ליאורה התניעה פעם ראשונה, לא הצליחה. גם בפעם השניה לא. יהודה פתח את מנוע הרכב לבדוק מה קרה. "נהרס המנוע!" הודיע לאחר כמה דקות, "לא נוכל לנסוע היום, אני מודיע לכולם שהטיול היום מתבטל." "מה? אוף!" התאכזבו הילדים, "אז מה נעשה?" שאלה שרון, "אם לא נלך עכשיו, לא נצליח לסיים את שביל ישראל עד הבר-מצווה!" "יש לי רעיון!" קרא לפתע בנימין, "אולי נזמין את כל המשפחה והחברים לעשות את המקטע האחרון, והאירוע יהיה בסוף המקטע!" "רעיון טוב." הסכימה ליאורה, "לפחות לא נצטרך להוציא המון כסף." הסכים גם יהודה. "בסדר, נעשה את זה!" סיכמה ליאורה. וכך יצא מבצע "טיול בר המצווה" לדרך.
 

היה זה שבוע לאחר שבת בר-המצווה.כ30 ילדים, חבריו של בנימין, ומשפחת אמצי על כל דורותיה, עמדו במעבר טאבה, לאחר סיום המסלול המפרך, וחיכו בהתרגשות שהאירוע יתחיל. אל הבמה המאולתרת צעד יהודה, ולקח לידיו את המיקרופון לקול תשואת הרבים. "היום," החל יהודה, "עומדים אנו בחגיגות בר-המצווה, לבננו, בנימין." כפיים נשמעו מרחבי "האולם". "אני רוצה לספר לכם סיפור." המשיך יהודה, "לפני כחצי שנה, ישבנו אני וליאורה ביחד עם בנימין וחשבנו מה לעשות לקראת בר המצווה, לאחר לבטים רבים, החלטנו שאנחנו הולכים על כל הקופה ועושים את שביל ישראל." בשלב זה קרץ יהודה לגולן, כי ידע שמחה בליבו על הקרדיט שנלקח ממנו. "והנה אנחנו כאן, עומדים כעת בנקודת הסיום של השביל ביחד עם כל החברים ועם המשפחה." שוב נשמעו תשואות רמות. יהודה השתתק שניה, והמשיך לדבר. "אנחנו מודים לכל מי שהגיע היום לשמוח בשמחתנו, וכמובן אנו מודים לבורא עולם על הזכות שחלק עמנו, לסיים את שביל ישראל במעמד בר-המצווה." יהודה סקר את הקהל ולבסוף נעץ את מבטו בבנו, בנימין, "אני רוצה להזמין כעת, את בני, חתן בר-המצווה, בנימין, לקחת את המיקרופון לידיים שלו." בנימין קם ממקומו ולקול התרועות וקולות הכפיים, התחבק עם אביו שירד מהבמה. לאחר כמה שניות, כאשר השתתק הקהל, החל בנימין: "יש ילדים שבוחרים לכבוד בר-המצווה לסיים מסכת משנה, יש כאלה שטובלים לכבוד המאורע, אבל אני החלטתי לסיים את שביל ישראל." גם בנימין זכה לתשואות הקהל. "את הטיול הזה," המשיך בנימין,  "אני רוצה להקדיש לסבי, סבא אליהו, שהקדיש את כל חייו למען אהבת הארץ, וחינך אותנו בדרך זו. סבא, שאוהב לטייל בטבע ולעשות מסלולים מאתגרים אף שהוא כמעט בן 80, נולד בחיפה ולאחר מכן עבר לפתח-תקווה, והקים משפחה שתלך בדרך אבותיו. אני לא יודע אם כולם שמו לב, אך כל ילדיו ונכדיו של סבא אליהו קרואים על שם מקום בארץ, מתוך אהבת הארץ שיש לו, רצה סבא להנציח אותה בתוך כל אחד מאיתנו. סבא, אני מודה לך על כל השנים האלו, והלוואי שתמשיך כך בשנים הבאות." סבא אליהו עלה לבמה בפנים דומעות מהתרגשות, וחיבק את בנימין לקול תשואות הרבים. סבא אליהו לקח לידיו את המיקרופון. "המון פעמים פקפקתי במשפט הזה, לא האמנתי, השמצתי, אבל עכשיו אני יכול להגיד זאת בבירור וצורה חד משמעית. תדעו לכם, שלפעמים חלומות מתגשמים!"                                                                                                                                                                                                                                

מ'תם אומרים?מקלף האגוזיםם


יפה מאוד!!יהודי אמיתי!

בהחלט ארוך בשביל פורום, אבל כתיבה יפה.

 

אני חושב שההתחלה קצת שעממה אותי ביחס לסוף, אולי טיפה לקצר

אבל בגדול זה ממש ממש יפה!

 

מה זה התחרות הזאת?

של המועצה האזורית שומרוןמקלף האגוזיםם

זה צריך להיות באורך כזה, עד 2500 מילים

ואו זה ממש מיוחד והכתיבה מדהימה וקולחת!!!היי זאת אני ..אחרונה
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה