גם אצלנו זה היה סיפור לא קל עם השניה, וזה לקח זמן והמון סבלנות, מה שכן, ברגע שאני כבר הייתי נחושה (ולא התגעגעתי גם לזה שהיא מתכרבלת אצלי) לה היה הרבה יותר קל להתמודד.
אצלנו היא היתה צורחת זזוועה, עד שהיתה באה (מובאת) למיטה שלנו, ושם הנקה והמשך שנת לילה לסירוגין וזה היה מאוד קשה.
אז החלטנו לעשות הדרגה:
בקשר להנקה- קנינו לה כוס עם מכסה כזה, שמחקה צורה של יניקה ועשינו מזה טרררם גדול- הכוס החדשה שלך, איזו יפה, היא רק שלך...
נתנו לה מיץ בהתחלה, אל תזדעזעו כל הבריאות...(בדקנו אותה אצל הרופא שיניים, אין לה חורים ואנחנו מקפידים לצחצח) אחרי כמה לילות- התחלנו להסביר שאסור מיץ בלילה, זה מקלקל את השיניים, רק מים.
אולי אפשר לדלג על זה, אצלנו זו פשוט היתה אובססיה ההנקה, אז היה צריך תחליף יעיל.
ובקשר לשינה- בהתחלה לימדנו אותה שאסור לצרוח בלילה, זה מפריע לכולם (לציפור, לכלב, לרחל השכנה...)
אלא צריך לבוא בשקט למיטה של אבאמא (הרשנו לה לישון עד אחרי שנתיים)
ואח"כ כל פעם שנרדמה העברנו למיטה שלנו.
ועכשיו נדיר שקמה.
אז הייתי אומרת שכדאי לא לערבב שמחה בשמחה- ולהפיל עליה הכל, גם להפסיק לינוק וגם לישון יחד,
מצד אחר כשהם ישנים לידנו אז הפיתוי הוא ממש גדול להניק ושיהיו בשקט...
אז תראי איך את עם הילדה שלך.
בכל אופן- יש גם עניין של מוכנות של ילד (כמו גמילה מסיר) וצריך לראות אם שתיכן מוכנות לשינוי באמת...
בהצלחה, בסבלנות ובקלות.