שלום, רציתי לשתף אתכם בכמה דברים שמאוד הפריעו לי
היום נסעתי ללונה פארק עם עוד כמה בנות מהיישוב שלי. כמה דברים שקרו לי שם מאוד הפריעו לי לכן רציתי לשתף אתכם.
הייתי עם חברה שלי על מתקן והתיישבנו ליד קבוצה של בנים (זה היה מתקן מסתובב) אז חברה שלי התיישבה ליד בן (כי לא היה מקום אחר). כשהמתקן התחיל להסתובב הבן קצת נגע בחברה שלי... היא בקשה ממנו שיפסיק (אני לא בטוחה שהייתה לו אפשרות כי היה מאוד צפוף והסיבוב גם גרם לזה אבל היא טוענת שכן...). בכל מקרה בגלל שהוא לא הפסיק היא התחילה לצעוק עליו, והוא בכל זאת לא הפסיק אז חברה שלי התיישבה עלי באמצע שהמתקן הסתובב וכל הזמן צרחה כי היא פחדה לגעת בו ובגלל זה כל מי שהיה על המתקן הסתכל עליה, ניסיתי להסביר לה שגם אם הוא קצת ינגע בה לא יקרה כלום אבל זה שהיא גרמה לכל כך הרבה מהומה זה גורם לחילול ה'.
אחרי זה קרה עוד מקרה עם מישהי אחרת: חיכינו בתור לאיזשהו מתקן לפחות 40 דקות פתאום באה ילדה שאני מכירה ואמרה בקול, "וואי חיפשתי אותך שעות למה לא קראת לי?" ואז היא אמרה לאלה שהיו מאחורי "אני איתה היא שמרה לי מקום בתור" (לא באמת שמרתי לה) ואז היא באה אלי ושאלה אותי בקול, "נכון?, נכון שמרת לי? ואז היא פשוט נדחפה ונכנסה לתור אחר כך היא באה ואמרה לי "למה לא שיתפת פעולה? ואמרת ששמרת לי?" ניסיתי להגיד לה שזה שקר ושאני לא חושבת שזה בסדר לעקוף את התור ככה והיא הבינה את זה. אחרי כמה דקות ראיתי שהיא שוב עקפה.
אחרי 2 המקרים האלו אני ממש הבנתי פתאום את החילונים שמסכלים ככה על המתנחלים או בכלל על כל הדתיים הם בעצם כל הזמן צריכים לעשות דברים כדי שלדתיים יהיה נח, נגיד למשל במתקן שהייתי עם החברה שלי היא התחילה לצעוק על הבן הזה על דבר שלא בטוח שהיה בשליטתו, והם צריכים להתאים את עצמם אפילו בדיבור לפעמים בשביל הדתיים (אותה הבת גם התחילה להעיר למישהו על איך שהוא דיבר) זה נורא הפריע לי כי היה נראה כאילו חברה שלי מרגישה במלחמה נגד החילוניים וכל הזמן העירה להם הערות והתעצבנה עליהם והסתכלה עליהם כאילו בגאוותנות. משום מה הרבה מהדתיים מסתכלים על חילוניים כאילו הם מעליהם ובאמת מרגישים כאלו הם צריכים להיות כל הזמן אחד נגד השני...
פתאום אחרי זה שראיתי את ההתנהגות של חברותי לא הרגשתי בנוח בהיותי דתייה ומתנחלת התחלתי להבין למה החילוניים מסתכלים עלינו לפעמים בצורה לא יפה. דעתי היא שיש בעיה של גאוה בציבור שלנו
תחושה של, אנחנו טובים יותר תחושה של אנחנו תמיד צודקים אולי כדאי לפעמים להסתכל על מה שאנחנו עושים מזווית קצת שונה ולבחון את הדברים שאנחנו אומרים או עושים לפני, מה דעתכם? מאיפה לדעתכם העניין הזה של גאווה נובע? ברור שצריך להתגאות בזה שאנחנו בנים של השם, אבל האם קשה לדתיים להציב את הגבול?
