גאוות יחידהכל עוד בלבב

שלום, רציתי לשתף אתכם בכמה דברים שמאוד הפריעו לי

היום נסעתי ללונה פארק עם עוד כמה בנות מהיישוב שלי. כמה דברים שקרו לי שם מאוד הפריעו לי לכן רציתי לשתף אתכם.

 

הייתי עם חברה שלי על  מתקן והתיישבנו ליד קבוצה של בנים (זה היה מתקן מסתובב) אז חברה שלי התיישבה ליד בן (כי לא היה מקום אחר). כשהמתקן התחיל להסתובב הבן קצת נגע בחברה שלי... היא בקשה ממנו שיפסיק (אני לא בטוחה שהייתה לו אפשרות כי היה מאוד צפוף והסיבוב גם גרם לזה אבל היא טוענת שכן...). בכל מקרה בגלל שהוא לא הפסיק היא התחילה לצעוק עליו, והוא בכל זאת לא הפסיק אז חברה שלי התיישבה עלי באמצע שהמתקן הסתובב וכל הזמן צרחה כי היא פחדה לגעת בו ובגלל זה כל מי שהיה על המתקן הסתכל עליה, ניסיתי להסביר לה שגם אם הוא קצת ינגע בה לא יקרה כלום אבל זה שהיא גרמה לכל כך הרבה מהומה זה גורם לחילול ה'.

 

אחרי זה קרה עוד מקרה עם מישהי אחרת: חיכינו בתור לאיזשהו מתקן לפחות 40 דקות פתאום באה ילדה שאני מכירה ואמרה בקול, "וואי חיפשתי אותך שעות למה לא קראת לי?" ואז היא אמרה לאלה שהיו מאחורי "אני איתה היא שמרה לי מקום בתור" (לא באמת שמרתי לה) ואז היא באה אלי ושאלה אותי בקול, "נכון?, נכון שמרת לי? ואז היא פשוט נדחפה ונכנסה לתור אחר כך היא באה ואמרה לי "למה לא שיתפת פעולה? ואמרת ששמרת לי?" ניסיתי להגיד לה שזה שקר ושאני לא חושבת שזה בסדר לעקוף את התור ככה והיא הבינה את זה. אחרי כמה דקות ראיתי שהיא שוב עקפה.

 

 אחרי 2 המקרים האלו אני ממש הבנתי פתאום את החילונים שמסכלים ככה על המתנחלים או בכלל על כל הדתיים הם בעצם כל הזמן צריכים לעשות דברים כדי שלדתיים יהיה נח, נגיד למשל במתקן שהייתי עם החברה שלי היא התחילה לצעוק על הבן הזה על דבר שלא בטוח שהיה בשליטתו, והם צריכים להתאים את עצמם אפילו בדיבור לפעמים בשביל הדתיים (אותה הבת גם התחילה להעיר למישהו על איך שהוא דיבר) זה נורא הפריע לי כי  היה נראה כאילו חברה שלי מרגישה במלחמה נגד החילוניים וכל הזמן העירה להם הערות והתעצבנה עליהם והסתכלה עליהם כאילו בגאוותנות. משום מה  הרבה מהדתיים מסתכלים על חילוניים כאילו הם מעליהם ובאמת מרגישים כאלו הם צריכים להיות כל הזמן אחד נגד השני...

 

פתאום אחרי זה שראיתי את ההתנהגות של חברותי לא הרגשתי בנוח בהיותי דתייה ומתנחלת התחלתי להבין למה החילוניים מסתכלים עלינו לפעמים בצורה לא יפה. דעתי היא שיש בעיה של גאוה בציבור שלנו
תחושה של, אנחנו טובים יותר תחושה של אנחנו תמיד צודקים אולי כדאי לפעמים להסתכל על מה שאנחנו עושים מזווית קצת שונה ולבחון את הדברים שאנחנו אומרים או עושים לפני, מה דעתכם? מאיפה לדעתכם העניין הזה של גאווה נובע? ברור שצריך להתגאות בזה שאנחנו בנים של השם, אבל האם קשה לדתיים להציב את הגבול?

...אוסנת
מה שאנחנו רואים ושמים לב, אני לא חושבת שחילוני ממוצע רואה.
הם לא מחבבים אותנו כי אנחנו שונים ולא מוכרים, לא בגלל שיש אנשים שמנהגים לא יפה.
מבחינתם, זה בסדר גמור מה שעשיתן למשל עם התור. [בלי להכליל - כמובן שיש חילונים שנגד זה, אבל פחות מדתי שיודע שזה מן הסתם אסור]
מה שכן, בוודאי שקשה להם להיות בחברתינו, כי אנחנו לפעמים מקשים.
כל דבר שונה מקשה,
ויש דתיים שבכח מנסים להקשות עוד יותר...
 
אבל בלי להתחיל להכנס לנחיתות.
רבים-רבים מהם לא מסתכלים עלינו עקום, ובשיחה קצרצרה על כוס קפה הם אפילו מעריכים אותנו. בדוק.
 
כמו שאת אומרת, צריך לדעת איך להגיע לשיחות קפה הללו. ולכן, לא כל אחד מסוגל.
בלי גאווה, בלי 'אני יותר טוב מכם', 'אני יותר צדיק', 'אני יכול ללמד, ללמוד מכם?!'...
וכמובן שיש עוד הרבה הרבה דברים חשובים, אבל לא עליהם דברת.
 
ממש מעריכה על ההסתכלות והחשיבה!
וואו. נושא לא פשוט.אח..
"ויגבה לבו בדרכי ה'" -
מי שהולך ומשתדל ללכת בדרכי ה' , בהחלט , אבל בהחלט -
צריך שתהיה לו "גאוה".
 
למה הנושא מסובך?
 
בגלל הסיבה (העיקרית) ש -
לכי היום תתגאי על חילוניים...
מה יקרה?
א. הם ישנאו אותך. [כמו שכתוב שר"ע היה שונא ת"ח. משום שהוא חשב הם לא היו מתיחסים ב - אם נקרא לזה - "גאוה" על העמי-ארצות...]
ו - ב. - שהוא בעצם תוצאה של א' -
יהיה פילוג בעם. הם ישנאו את הדת יותר ויותר...
 
חשבת על זה שאומרים שצריך לשנוא אדם שלא הולך בדרכי השם...
היום...אפשר?! מה זה יתן??
אז ככה , זה לא פשוט , כי יש כמה טעמים בשביל מה השנאה.
נלך רגע בדרכו של רש"י [כמדומני] שהשנאה לא תהיה בלב , אלא בחוץ.
בשביל מה? בכדי שיחזרו. הם יראו שאת שונאת אותם ו...יחזרו לה'.
נווו...דוגרי , היום , אם תשנאי אותם , הם יחזרו?!
לא. נראלי שבדיוק ההפך , הם יתרחקו יותר...
 
 
קיצור , כל זה , בשביל לומר - גם אם היה אמור להיות לי גאוה מולו ש -
"אני בהחלט יותר "טוב" ממך" - כיום , בפועל - זה לא כ"כ יעבוד.
אלא - כמה כללים , אנחנו חייב לשמור עליהם - [אם יש כאלה , זה משו כזה -]
א. אנחנו לא מתבישים בדת.
ב. אנחנו מתגאים בדת.
ג. אנחנו לא יכולים ללכת ב"כאסח" עם ה"גאוה" כיום , כי...חבל , זה ירחיק. יפלג.
 
 
הדבר כ"כ "סוביקטיבי".
לדוגמא , במקרה שלך -
מה שחברה שלך עשתה , זה יכול להיות חילול ה'. לא המקרה הראשון - אלא השני.
לכן...צריך לשים לב. [אבל זה לא קשור לגאוה בדיוק...]
 
במקרה הראשון -
תראי , לצערינו , זה קורה. יש בנים כאלה , ו...במיוחד בציבור "ההוא". מה לעשות , הם לא מספיק יודעים את החשיבות של "אשה"...ו - בשבילם זה יותר כמו חפץ. ו - על חברה שלך לא היה כתוב - "לא לגעת , נגעת - שלמת" כמו על חפץ שרוצים שלא יגעו בו , ו....אפילו אם היו כתוב , בנינו - כמה קוראים את ה "נגעת-שלמת" ו - נוגעים בחפץ...
קיצור , יש לעניות דעתי לחלק ע"פ הכללים שאמרנו למעלה -
* אם היא בטוחה שהוא נוגע בה בכוונה - [בואנה , "אם אני הייתי שם , הוא לא היה..." - מכירה ת'דתיים האלה??...] - אז , בקיצור - אנחנו לא מתבישים בדת - אלא מתגאים בה - ו...אתה , לא תגע בי. בגרוש. זה שזה יכול לגרום "חילול ה'" , זה לא מתיר שעכשיו יפגו בה בחופשיות...אלא , צריך לשמור על הגבול ש - לא לצרוח בצורה שתגרום לחילול ה' , אבל גם - לא לשתוק. אלא , "לשבור לו ת'שיניים". אל תגע בה. נ-קודה.
* אם לא , אם הוא נגע בה כי...בצלחת הזו שקופצת [נכון? אךך. זה סתם מעצבן. סתם. נחמ , אבל לדעתי עדיף "אנקונדה"... ] - ושם יש מצב שהוא יגע בה שלא בכונה - להתרחק ממנו. ו...לא לעשות מזה סיפור. לא בכונה. בטעות. טוב שהיא זזה...היא לא רוצה אפילו שלא בכונה שהוא יגע בה , היא צריכה לזוז. אם היא עשתה את זה בצורה נורמלית - אשרייה. תבורך.
 
 
 
איך אמר אדם בשואה -
[משו כמו -] "נשא בגאוה את התלאי הצהוב. אנחנו לא מתבישים בהיותינו יהודים...".
ו - עם זאת , צריך לדעת ש - לא הכל הולך "שחור או לבן".
 
 
מקוה שהועלתי.
בשורות טובות.
בהצלחה!
 
 
2 בחינות לסוגיהבן ציון גגולה
ב"ה
 
א. שאנו העם הנבחר וממילא אנו חייבים להיות דוגמא אישית וכל דבר שלא במקום גורם להדרדרות האנושות
ב. שאנו בני אדם ולא צריכים להכנס לפאניקה מכל אדם שלא נראה לו סגנון חיינו ולכן להיות יותר רגועים
 
אז הפיתרון הוא :
לנסות להיות טובים ככל האפשר ולנסות לתמרן כאשר נתקלים במכשול עם הציבור הכללי
הכי חשוב לישאר רגועים ככל הניתן [ קשה לבצע אך אפשרי ]
זה אולי נכון שככה רואים אותנו אבל...(=טליה=)
תודו,גם אצל החילוניים לא הכל דבש..גם הם עוקפים בתור וכו'.. כל אחד והשיגעון שלו.. אמנם זה לא אומר שיש הצדקה למעשים אלו גם מצידנו,אבל צריך לקחת הכל בפורופרציה.. הראית צד לא יפה בנו,אבל זה לא אומר שבגלל זה הם שונאים אותנו..כל אחד צריך לקבל ולכבדאת דרכו של האחר. ואם בזה יש להם בעיה אנחנו לא צריכים להתעסק בזה. זה דרכנו ולא נשנה אותה בגללם (זה מדבר באופן כללי ולא על המקרה הספציפי הזה..)
במקרה זה,זה אכן היה לדעתי,חילול ה'..ובאמת טוב שלא שיתפת פעולה..
ובניגוד למה שאמרת,אנו לא חשים גאווה ע"כ..אלא שמחים וגאים בדרך שבה אנו הולכים אבל אין שום רגש של עליונות,אלא ההיפך,מכבדים ומקבלים את דרכם ומקווים שיתקרבו אלינו..(ושוב,כאן זה לא מדבר על הכלל,אלא על כל אחד בנפרד..)
ממנו מצפים ליותר, זה ברור.אוסנת
יותר מזה - יש שחושבים שאנחנו מושלמים.
הרי אם הדת אומרת דבר מסוים, למה שנלך אחרת?
הרי התחייבנו לדת...
הו-יה..פוו מה יש לי לומר.בקטנהאחרונה
לע"ד- אני לא חושבת שמסתכלים עלינו בזלזול,בגועל(כן כן..בגועל לצערנו) בגלל הגאווה.
זה לא שאננחנו הולכים ברחוב רואים איזה בחור לא דתי ומתחילים לספר לו כמה אנחנו יותר טובים ממנו.
שחושבים על זה אנחנו אפילו דיי משתדלים להוריד פרופיל בחברת אחינו הלא דתיים.
אז מאיפה זה בא?
הואואו כאן נכנסת התקשורת הארורה. זו שמסובבת את כל חייהם של הלא דתיים(וגם,נו טוב-את שלנו) הדבר היחיד שמשדרים היום בארץ זה את ההבדלים בינינו לבינם, מראים את הדברים הכ"כ לא טובים, הקיצוניים, ההתפרעויות וכו'.
ולגבי הנק' השניה:
(לא הבנתי איך הגאווה באה לידי ביטוי לדעתך?)
וכן! דתיים צריכים להציב גבול! גבול ברור כי לפעמים הם לא רואים אותו. הם יכולים לבוא בגישה הכי חיובית לבחור לא דתי ולומר לו- "היי!!צא מהסרט כל מה שאתה חי זה זבל, זה שטויות!!"
כשאתה בא למישהו ואומר לו-אתה לא טוב, אני כן!..זה כן, אין מה לעשות-מראה על גאווה. גם שממש לא התכוונו לזה.
נושא רגיש. אין ספק.
טוב ושמחה.
למה...סיעתא דשמייא1

...במעשה העגל השם סלח כאשר העניין הוא עבודה זרה ממש במזיד

ואילו בעניין המרגלים שזה לשון הרע לכאורה ועוד שהם עשו תשובה השם לא סלח?

לדעתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.

כמו שנאמר "אל נורא עלילה".

גם בכבוש הארץ הם היו….סיעתא דשמייא1
… זקוקים לניסים מעל הטבע כמו: נפילת חומות יריחו, "שמש בגבעון דום".
תשובה על סחיטהפשוט אני..

נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד. 

למשל לשדוד בנק.

 

 

אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.

הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.

 

 

אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.

 

אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?

 

מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.

מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).

 

מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?

מתוך שלא לשמה יבוא לשמה אבלקעלעברימבאר

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כלומר מול אותו אדם לא היית מבקש סליחה?פשוט אני..
בפן המעשי - לא עשית לו משהו רע,קעלעברימבאר

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

אולי לבקש סליחה על הצער שצעירנו לפני התלונה למשטרהקעלעברימבאראחרונה
כיוון ש-"לא בשמים היא", אלא כל אחד לפי ההשקפהפ.א.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

אם אתה ציני אני אתך.סיעתא דשמייא1
אם הם רבותיך אז כןנקדימוןאחרונה
פורים שני
לא מוצא זמן ללמודאבא פגום

אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.

אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.

אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה

שבת זה המאני טייםחתול זמני
בחן את עצמךשפוי

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אשמח לעוד עצות ☺️אבא פגום
אתה נבחן כשיש לך פנאיאלעדאחרונה

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

המלצות לספר בים דרכך וסדרת אש החסידותאבא פגום

אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?

תודה🙏

אש החסידות חזק מאודאחד איש
בשפה פשוטה. זה חסידי ממש אם אתה בעניין אז זה מאוד טוב.  בים דרכך גם טוב זה עיבוד כזה של הרב מורגנשטרן
עוד מישהו מכיר? המלצות?אבא פגום
לפני זמן מה סיימת את בים דרכךאלעד

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

מה הכוונה תובעני?אבא פגוםאחרונה

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

מה המקור למשפט "הרבה שלוחים למקום"?מתואמת

מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...

גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...

אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)

בחז"ל זה "הרבה הורגים למקום" תענית דף י"ח עמוד ב'הסטורי
אבל נכון שהרבה מקורות במפרשים שציטטו את זה, הביאו בנוסח של "הרבה שלוחים למקום" והמשמעות בהקשר שם, היא אותה משמעות.
תודה רבה!מתואמת
אז איך קרה שהציטוט השתנה לשלוחים?
אני לא יודעהסטורי
אבל כפי שכתבתי, במקור המשמעות היא שאם טריינוס לא יהרוג אותם, יש הרבה שליחים להרוג - דובים, אריות וכו'.

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

תודה רבה!מתואמת
הרבה פעמים ברשי (בכמה וריאציות)טיפות של אור
שמות טז לב, איוב לז ח, יומא פז עמוד א, שמות כג ז, דברים לב לה, שמות ד יג
אולי הוא שינה מלשון הגמרא בתענית שהזכירוטיפות של אור

בהשראת המכילתא

 

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

 

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

תודה רבה! עוזר לי מאוד.מתואמת
בשמחה 😊טיפות של אוראחרונה
איזה ספרי קודש אתם רוצים..אנונימי 14

א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?

ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?

(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)

(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)

אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..


אני אתחיל.

א.  קלאסי-  ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).


ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..

הייתי רוצה לכתוב ספר כולו על מצוות "מעקה"אריק מהדרום

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

א. בהצלחה בעבודה החדשה. (קפץ לי מצמע)אנונימי 14

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

שאלות חזקות!אשר ברא
מה שאני רוצהחתול זמני

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

 

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

יש לי חבר שמחבב את מדרש רבהטיפות של אוראחרונה

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

 

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אההה , שאלה מעולה!אני:)))))

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

הוא לא המריא (; לא נורא..אנונימי 14
לא בדיוק ספר, ואולי קיים כזה (תספרו לי אם כן!)מרגול

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

כאילו סידור לאשה , אבל רק שחרית ומנחה ליוםאנונימי 14
חול, וגם שם לא כל התפילה אלא המינמום שנשים צריכות לומר?
כן, ואפילו בנפרדמרגול

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…


אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)


הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

יש כזה! עם מסלולים לפי הזמן שיש לךנפש חיה.
כן! נקרא "תהילת נשים" , אני יודעת שיש שם שחריתנפש חיה.


וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמישירהבו
מחפשת מקורות/ שיעוריםאשר ברא

בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..

ה' ישמח אתכם, תודה

אני לא מכיר מספיק את כתביו אבל אולי אחריםאנונימי 14

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

אכן.אחד איש
הכשרת האברכים עסוק בזה
תוכל לפרט?אשר ברא
...אחד איש

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

וזה לא בדיוק מה שביקשת אבל על הצד שאולי כןאנונימי 14

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

זהו..אשר ברא

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

צריך לדעתאחד איש
הרבה פעמים קושי בהתעוררות הלב והתלהבות תלוי לפעמים במצב נפשי שצריך לעבוד עליו או באיזה תפיסה מסוימת על ה' או על עבודת ה' שצריך לשפץ ועוד עניינים שלאו דווקא הפתרון שלהם זה להוסיף התחזקות על עניין ההתלהבות בעצמו אלא העניין הוא המסביב. להבין מה מונע מהלב להיפתח מה יושב עליו
^^ יפה מאוד שכויחאנונימי 14
נכוןאשר ברא
אבל אני מדברת על השלב של אחרי, שהבן אדם נמצא כבר בשמחה ורוצה להגביר התלהבות (:
אז לדעתי הכשרת האברכים יכול להיות טובאחד איש
מניח שיש כל מיני ספרים חדשים של הדור הזה וכל מיני שיעורים בנושא לא מכיר מספיק אבל מן הסתם אפשר למצוא
לא מכירה🙈אשר ברא
תוכל לפרט?
מסילת ישרים פרק זפצל"פ
ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה דבר שהנסיון יעידהו.

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.


אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

השיעור הכי טוב לנושא הזה הוא בליבנו פנימהמחפש אהבהאחרונה

בהצלחה!

אולי יעניין אותך