הוא שלט על כל היהודים...........

""אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו.""

אז הרבי לא יכול טכנית להיות משיח?

ואני הבנתי שחבד לורקחים את הרמבם בהקשר ""רוחני"" וכל השאר רואים אץת המשיח בתור מלך """מדיני""  כזה,

אבל הרבה יותר הגיוני שהרמבם התכוון שהסימנים יהיו רוחנים לא???

המון יהודים כיבדו והעריכו אותו , חבדניקים ולא חבדניקים

אבל היו לו סמכויות כלשהן?

ונראה לך שמלך יכול להיות מלך על היהודים בחוץ לארץ ומשם למלוך?

תכלס, הוא נפטר.. איך הוא יהיה משיח?

זאת אומרת שאם יקום לתחיה יוכל להיות המשיח, במידה וישלים את שאר התנאים כמובן

"אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות"

מה שבטוח:
שהרמב"ם לא פסק כך להלכה בהלכות עליהן מסתמכים חסידי חב"ד,

וכן שדניאל ודאי לא התאים לכל התנאים שהרמב"ם מנה לחזקת משיח ומשיח ודאי. 

אני הבנתי אותה ככה:

היום ראוי רבנו הקדוש

ובעבר, כשדניאל היה חי הוא היה ראוי.

וראיה לכך מהרמבם שכשבר כוכבא נפטר הוא ודאי לא משיח

ורק משום שאף אחד אחר לא התעסק בנושאים הללו.

אני מרשה לעצמי לפקפק בקביעה הזו

פשוט שבמצב כרגע, כשאינו בחיים - אינו לא בחזקת משיח ולא משיח ודאי.

אגב, באוזניי שמעתי את הרב מרדכי אליהו זצ"ל
שהיה מקורב ומיודד מאוד עם האדמו"ר האחרון,
אומר בצער שהואיל ומת, ודאי אינו משיח.

וכי יעלה על דעתנו, שאם מישהו יקום לתחייה, וימלוך ויבנה את בית המקדש ויקבץ נידחי ישראל וכו', הוא לא יהיה משיח, רק בגלל שהוא קם לתחייה?

זו שאלה מציאותית, האם זה יכול לקרות, אבל לא שאלה הלכתית, ולכן לא היה לרמב"ם צורך להביא את זה, גם אם הוא נוקט כך.

כמובן, מי שלא מילא את התנאים הבסיסיים שהרמב"ם מפרט, הוא אינו משיח ואינו בחזקת משיח, גם אם קיימת אפשרות תיאורטית שיהיה משיח בהמשך. זה נכון גם לאנשים שחיים היום, וגם לאנשים שכבר נפטרו, [על הצד שקיימת אפשרות שמשיח יבוא מן המתים].

ניתן לפרש שהגמרא מביאה דוגמאות למי שמתאים להיות המשיח, דוגמא מבין החיים ודוגמא מבין המתים, אבל לא שמי שכבר מת יהיה המשיח.

אתה כתבת שהגמרא קובעת במפורש שמשיח יכול לבוא מהמתים. זה לא נכון, זו פרשנות.

מילא להוכיח שזה אפשרי איכשהו, 

אבל כדי להוכיח שהוא כן זה כבר צריך סימוכין מעל כל ספק

אבל הוא לא מיוחס לבית דוד?

ממה שראיתי, רק בן אחר בת. יש גם בן אחר בן?

אבל זה לא הסימן שהרמב"ם נתן.

אלא באמונה שלימה

בפועל הסימנים מתאימים לפי ההסברים של  אדמור"י חב"ד שהסבירו אותם בלי קשר ישיר אליהם.

החסידים עשו את ההקשר

כלומר, אתה מסכים שהלכתית אינו משיח?

וכך מקובל בחסידות  חב"ד החל מהאדמו"ר הראשון.

עוד לפני הרמב"ם, ובכל מקרה כל הסימנים שברמב"ם מתאימים.

לא מאמין שתסכים לכל ההסברים אך יש דרכים שונות להסביר את הרמב"ם  - וכולן צודקות

והפסיקו להגיד את זה אחרי שהם נפטרו?

אז מה נשתנה האדמו"ר האחרון?

אז למה הרמב"ם כותב שאם מת זה מוכיח שאינו משיח?

אם לא שייכת מיתה בנשיא הדור, למה היא שייכת בכל האדמורים הקודמים?

זה שכתוב משהו בגמרא לא אומר שצריך לעשות אותו,יש לנו הלכה.

בגמרא מובאת דעה של בן עזאי שמצווה ללמד את ביתו,

וגם כתוב בגמרא את דעת יעקב איש כפר נבוריא שדגים טעונין שחיטה.

והפוך,הרמבם לא רצה שכל קבוצה תמנה את רבה למשיח,

לפיכך הוא קבע תנאים-שרק מי שעומד בהם הוא משיח.

ואחד התנאים הוא שאם ה"חזקת משיח" נפטר\נהרג\מת,הוא לא משיח.

על מה בנויה ההלכה אן לא על הגמרא?

שוב, מאיפה הגיעה ההלכה של מי שמת אינו ראוי להיות משיח?

שמבינים מאיפה יש על מה לדון לגופו של ענין, 

אז אני נניח יכול לשחוט דגים כמו בהמות כי כתוב בגמרא סיפור שמישהו אמר כך?

"שוב, מאיפה הגיעה ההלכה של מי שמת אינו ראוי להיות משיח?"

בקשר לזה,אם אתה אומר שמשיח יכול להיות משיח גם אם הוא מת,וחולק על הרמבם,אין מה לדון איתך...

"שמבינים מאיפה יש על מה לדון לגופו של ענין, "

אשמח לדעת אם אתה יודע את מקור כל ההלכות שאתה מקיים.

אבל יש הלכה כזאת,אי אפשר להכחיש,

וזה לא שאם אני אלמד מה מקורה היא תשתנה...

וכך הוכח שאינו משיח.

אם הוא מת בלי סיבה שהוכח שהוא לא , על זה הרמב"ם לא מדבר.

ובכ"מ יש מקורות שלא שייכת מיתה.

לא הכי מובן בשכל  האנושי, אבל  ע"פ מקורות התורה כן.

היא שאתם קודם כל יוצאים מנקודת הנחה שהוא המשיח ,

ורק לאח"מ מחפשים סימוכין לכך.

אמור להיות הפוך, לעניות דעתי

זוהי מהותה של תורת החסידות.

אז אני מאמינה שאבא שלי הוא המשיח

רצה לחפש מקורות

זה לא שאומרים סתם.

יש את תורת  החסידות שהיא תורה שלימה שמבוססת על פנימיות התורה ומשם מגיעות המסקנות השונות

לנו יש ספר אחר, שלפיו הוא ממש בדרגה של משיח.

העניין מאוד פשוט,

הרמבם כתב סימנים לזיהוי מלך המשיח,סימנים פשוטים.

הבעיה היא שהחבדניקים מעוותים את דברי רבנו משה,ומוציאים אותן מהפשט שלהם.

לדוגמא כאן:

יש על זה הסבר קבלי שעדיין זה אפשרי - בית המדרש

מצד אחד אתה טוען שזה מעל כל ספק, צד שני אתה אומר לי אבל אתה חייב להאמין.

לא יודע, זה מזכיר לי את ה"קסמים" של אחיין שלי שאומר לי: "אני יכול להעלים משהו אבל תעצום רגע עיניים"

אתה בעצם בעקיפין משדר שמי לא חושב שהוא המשיח אין לו אמונה.  זה בעצם מניפולציה...

עוד משהו, יצא לי בעבר להתארח אצל בישיבה של חב"ד וגם למדתי את אחת השיחות בחברותא

וראיתי דברים שלדעתי הרבי עם כל הכבוד הוא לא משיח..

מי שרוצה להיות חב"דניק צריך לשנות את דרכו ואת ההלכות שלו..

ולא נראה לי שמשיח אמור להיות ראש של "כת" סגורה אלא צדיק כללי שכולם יכולים להתחבר אליו.

יש דרכים שונות ביהדות

כולם  נכונות.

לדלג על כמה דרכים ביחד זה לא נכון.

יש דרכים שבשביל להתחייב עליהם צריך אמונה, בהחלט

ואתם טוענים שכולם אמורים ללכת לפיה אם הבנתי נכון.

אחותי למדה בחב"ד אמרו לה להתפלל כמו אשכנזים למרות שהיא לא,

ניסו לשכנע את אמא שלי לא לאכול שרויה בפסח.

זו עבודה אישית.

איך לבטא את זה כלפי חוץ

 זה כל אחד עושה בדרך  שונה

אני אומר, שלפי מה שראיתי אצל חבדניקים (ואגב, אחותי למדה בחב"ד)

כולם הולכים לפי אותה הלכה שכנראה הרבי פסק או האדמורים שלפניו..

כך שאם אני ספרדי ורוצה להיות חב"ניק אני אצטרך לשנות את ההלכה..

שינוי נוסח

אוכל  בפסח.

לא חסר יוצאי מרוקו ותימן שהולכים בדרך חב"ד ומשלבים את מסורת  אבותיהם עם ההלכות על  פי החסידות

ולגבי מה שענית על האמונה, אז זה כנראה לא מעל כל ספק. 

משיח אמור להוכיח את עצמו כמה שידוע לי. כל אחד יטען שהוא משיח ויגיד שצריך לזה אמונה.. נשמע בעייתי

בינתיים עם כל הכבוד אני מאמין בדרכו של צדיק אחר

בלי קשר כרגע ליוצא מן הכלל

ישראל הם מעל התורה

וצריכים לשמור על חוקי התורה.

שחוקי התורה מסכנים את היהודי, הכללים משתנים.

יש כללים לתורה ויש פירוש מה זה 'מותר' ו'אסור'.

שמכירים את הכללים הבסיסיים מבינים כל דבר מאיפה הוא נובע.

הכללים הבסיסים נקראים "פנימיות התורה"..

ושחיים איתם הם מחיים את כל חלקי התורה.

ולמשל מבינים , ששיחה בטילה על דברים  מסוימים בשבת הם חילול שבת לא פחות מהדלקת  אור

אבל מה שלא נכון הוא מה שכתבת:"ולמשל מבינים , ששיחה בטילה על דברים  מסוימים בשבת הם חילול שבת לא פחות מהדלקת  אור."

כי העיקר זה לקיים את רצון המלך ולא לעבור עליו, לא משנה מהו.

אולי זה העיקר, ודאי מרכיב חשוב -

אבל ההבדל קיים וכולם כולל בעל התניא יודו בזה.

.

עיינתי קצת בהלכות מלכים לרמב"ם,

הפעם שבהשוואה לרבי.

בהנחה שכולם מקבלים את הרמב"ם לפסיקה בנושא הזה,

כי אף גדול אחר לא פסק ודיבר על כך (ממה שידוע לי).

הלכות מלכים ומלחמות פרק יא

ח.  ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'-הרי זה בחזקת שהוא משיח:  אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל-הרי זה משיח בוודאי.

נסיתי לראות אם הרבי עומד בתנאים:

ואם יעמוד מלך- הרבי לא היה יכול להיות מלך,מכיוון שכדי להמליך מלך צריך "בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא כיהושע"

מבית דויד - ממה שראיתי, רק בן אחר בת.

הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, - ב"ה הרבי היה כזה.

ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, - הוא לא עשה זאת,ולא,לחלק נרות שבת זה לא נקרא.

ויילחם מלחמות ה'- הרבי לא היה מצביא, לא היה לו צבא והוא לא פיקד על צבא ולא עשה מלחמות (ואם תרצו להגיד שזה מלחמות רוחנית, בידוע שרבי עיקבא אמר שזאת מלחמה גשמית כמו שעשה בר כוזיבא,שלא נהיה גדול הדור אלא רק מצביא צבאי.)

-הרי זה בחזקת שהוא משיח:  - אם עמד בכל התנאים, הוא רק בחזקה של משיח, אבל כבר הוכח שהוא לפחות לא עמד בחצי מהתנאים, לכן הוא אפילו לא בחזקה.

אם עשה והצליח,- כאמור, הוא לא עשה והצליח, כי הוא לא עמד בתנאים הבסיסים.

וניצח כל האומות שסביביו, - ברור שלא, כאמור הוא לא היה מפקד או מנהיג צבאי.

ובנה מקדש במקומו,- בית המקדש עדיין לא בנוי.

ולכן הוא לא המשיח!

שמח לשמוע.

אם אתה רוצה לבחון בעצמך - אז נימקו לך יפה למה הרבי לא מתאים לסימנים לבחון מיהו המשיח. [אם חסר לך משהו במה שהסבירו, כתוב ואנסה גם אני להסביר].

אם אתה רוצה לסמוך על אחרים, אז תסמוך רוב גדול של חכמי ישראל וציבור שומרי המצוות, שאומרים שהרבי אינו משיח.

לחסידו כמובן ישנם פירושים ופלפולים כיצד הוא כן ענה על כל התנאים הללו,
אם הם עצמם מודים שהרמב"ם גופא, לא התכוון אליהם

מה? יש גמרא ש770 נחשב למקדש? שלזה התכוון הרמב"ם?

שאלתי שתי שאלות:

האם יש לך מקור מהגמרא לכך ש770 נחשב למקדש?

האם יש לך מקור שההגדרה הנ"ל למקדש היא מה שהרמב"ם התכוון אליו?

תוכל להביא לפה?

ושמקדש במקומו היינו בית המקדש בירושלים.
עיינו שם בהערה וד"ל

מעבר לכך שכל הקונטרס לא מבוסס על פשט

ואולי יש לומר, שמרומז בלשון הרמב"ם (בהלכות מלך המשיח "ובנה מקדש במקומו" – דלכאורה: מהו הצורך להשמיענו כאן שבנין המקדש הוא במקומו? ולאידך, למה אינו מפרש המקום, " ובנה מקדש בירושלים"? – ש"במקומו" רומז גם על מקומו של מלך המשיח בזמן הגלות (לפני ש"הרי זה משיח בודאי"), היינו, שבהיותו בגלות (ששם יושב וממתין ומצפה לגאול את בנ"י ושכינה עמהן מהגלות) בונה מלך המשיח מקדש (מעט) שהוא מעין ודוגמת המקדש שבירושלים (כמו "בי כנישתא דשף ויתיב", "שנסע מקדש ויש שם"), בתור הכנה למקדש העתיד, שיתגלה תחילה שם, ומשם ישוב (עם הקב"ה ובנ"י) לירושלים.

מי שאומר שהרבי הוא מלך המשיח הולך לפי המקורות החב"דיים.

שאמרו אותם גאוני עולם

ואתה טוען טענות עמומות על רבנים..

זה פורום תורני, תביא מקורות ולא דיעות אישיות

אבל כפי שאמרתי מקודם. לא על זה הדיון

https://www.psakdin.net/psak_large.pdf

הפסק הזה נכתב לפני הסתלקותו או אחריה?

מכיר אישית את האחראים לזה

גם בפני פונים ושואלים לא ענה ואמר אני המשיח.

יש לו כל מיני רמיזות פזורות פה ושם, לא מעבר

איזה סברא עקומה.

שבית המדרש של הרבי מקום המקדש וחדרו של הרבי הוא קודש הקודשים ששם יש את  השראת עצמותה ומהותה של השכינה.

בכל  מקום שהוא, זו הגישה מתחילתה של יסוד החסידות.

מאמין שמי שלא הולך עם הגישה הזו יחטוף שוק ממנה.

70 פנים לתורה...

על פי פנימיות התורה הדברים מבוארים אחרת

לתת את ההסבר שמתאים לתקופה.

המורה של הבעל  שם טוב היה אחיה השילוני, תעשה חשבון לבד מאיפה המקורות של תורת החסידות

ידע את דברי חז"ל יותר טוב מאיתנו

הסבירו לך מה המסגרת, אם אתה ממש רוצה להבין, תפתח ספרים תלמד ותבין

אתה שולח אנשים "ללמוד ולהבין".
זה נחמד, זה אפילו נכון,
אבל מזמן שלחתם אותי ללמוד לעומק את החומר, למדתי - והקושיות רק נעשו חמורות יותר ורחוקות עוד יותר מהפשט ומדברי חז"ל. וכשאדם כמוני ניגש אח"כ עם השאלות הללו לחב"דניק מצוי, או אפילו למדן, הוא מגלה שגם לו אין תשובות

אבל לשכנע אחרים בדרך הזו, לא תוכל.
אתה אפילו לא מצליח להציג את הדברים כפשטם כדי שיתיישבו על הלב

רק מנסה להסביר שבדרך שרוב האנשים שכאן יהיה להם קשה להגיע למסקנה כמו חבדני"ק..

כי 'כפשוטם' - לכל אחד זה פירוש שונה

אבל אם כל המטרה שלך בדיון היא להסביר למה יהיה לנו קשה להבין ראש של חב"דניק, ניחא

מנסים להסביר לחבדניק למה לומר הלל ביום ירושלים

וחבדניק מנסה להסביר את האמונה שהרבי הוא מלך המשיח.

הסוף ידוע מראש

אם זו המטרה אז הצלחת בגדול.

למי שיודע.. 

וד"ל

לומדת ומלמדת.

יש אגרת מפורסמת  של הבעל  שם טוב לגיסו ר' גרשון מקיטוב שהוא מספר על עליית נשמה שהוא עשה וראה מה יהיה.

דברים שאנחנו בדרגתנו לא מבינים

עכשיו גם על ארץ ישראל שברוח. האם זה יגיע בהמשך גם לישראל שברוח?

ב'ספר החיים' (לאחיו של המהר"ל) נשאלת שאלה: מדוע אין התורה אומרת במפורש שהכוונה היא לירושלים, אלא נאמר סתם "המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם בו"? התשובה המובאת שם היא, שאמנם מקום הקרבת הקרבנות כפשוטם של דברים הוא בירושלים, אך כל מקום שיהודי מתפלל בו לקב"ה נהפך ל"מקום אשר יבחר ה'". והקשר לירושלים הוא, שבכל מקום בעולם מתפללים לעבר ירושלים.

בביתי, בניתי את בית המקדש?

ב. אז זה נהפך ל"מקום אשר יבחר ה' ". כלומר, ה' בוחר את המקום המדובר, ומעריך אותו. הוא לא נהפך לא לבית המקדש לעניין ההלכה, ובוודאי שכותב ספר החיים לא התכוון שצריך להקריב שם קורבנות, ולכן מן הסתם הוא גם לא התכוון בזה לעניין המשיח.

ג. אני דיברתי בנוגע לדבריך על זה שארץ ישראל זה לא בהכרח מקום גשמי.

תורת  החסידות מתעסקת ומסבירה בדיוק את הנקודות האלו

והיא אוחזת בדיעה שארץ ישראל כיום זה מקום רוחנית כך שזה נוגע באופן ישיר למצוות ישוב הארץ ויציאה לחו"ל 

בחסידות מופיעה הרבה רעיוניות רוחניים על מצוות, אבל ברור שהם לא באים להחליף את הפשט.

הרבה אדמורים עלו לארץ כפשוטו ולא אמרו שמדובר רק על משהו רוחני.

או בגלל שהם לא חשבו שהגיע הזמן לעלות.

בכ"מ הם לא אמרו שא"י היא לא מקום גשמי.

אבל עשו במקומם ארץ ישראל על ידי העבודה הרוחנית

יש עבודת ה' שונה בגלות, אני מסכים.

אבל א"א לקרוא למישהו שעושה את העבודה הזאת "משיח",

א"א לומר שהרבי בנה את בית המקדש.

גם אתה מסכים שבית המקדש השלישי יבנה בירושלים (כפשוטו), נכון?

אבל ההתחלה בזה נעשית על ידי הבניה של בית המקדש במקומו בהתאם תנאים האפשריים בגלות.

אגב, בית המקדש השלישי ירד מן השמים ונצטרך להעמיד רק את השערים.

כך שלא יהיה שייך בניה בבית המקדש בכ"מ

אז למה לקרוא לרבי משיח?

אפשר לומר מק' שיש לו פוטנציאל להיות משיח.

בכ"מ משיח זה מעבר לסימנים , זו דרגא רוחנית גבוהה.

על "המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן".

מה זה מי?

ה' לא ציווה את עמ"י ללכת לא"י? משה - נכנס או לא נכנס לא"י?

אולי גם ברית מילה זו לא מצווה באמת מעשית אלא רק רעיו של הסרת העורלה מהלב?

זה נראה לי כבר הפוך על הפוך

יש את המצוות שאפשר וחובה לקיימם.

יש את העובדה הרוחנית של כל מצוה, אלו שאפשר לקיימם בגשמיות וגם אלו שאי אפשר לקיימם.

הצמח צדק (האדמו"ר השלישי) כתב ספר עם טעמי מצוות ע"פ החסידות, שם  אפשר לראות את ההקבלה בין העישה הגשמית  והרוחנית

אילו סברות עקומות,

ויותר מזה,איזה עיוות של דברי הרמבם...

והגר"א עצמו בפירושו למשלי כותב שאין לפסוק דינים בנגלה ללא ידיעת פנימיות התורה!

אגב-פנימיות התורה זה או פילוספיה או קבלה.

אפשר לפתוח דיון נפרד על זה

יש לנו תורה אחת...

ובזמן הגלות המקום נודד ולא מקדש את  המקום הגשמי באותה קדושה.

הרי גם קודש הקודשים אינו בבחינת מקום גשמי..

בכ"מ,האדמור האחרון של חסידות חבד לא היה רבינו ראש הגולה.

לפי זה, מותר (וצריך) להקריב קרבנות ב770, ולעלות לשם לרגל וכו'.

אבל אם גם הלכתית יש לבית הרבי דין מקדש, למה לחלק? ואיך מותר להיכנס אליו טמאי מתים?

אז למה לא להיות בירושלים? ואיך מותר להיכנס לשם בטומאה?

בנוסף לקדושתה של ירושלים הכותל והר הבית - כל אחד לפי דרגתו.

יש את העבודה הרוחנית שנפעלה על  ידי בית המקדש בתפארתו וכיום היא בצורה אחרת.

לא הבנתי.

הרבי לא אמר לא להיות בירושלים כדי לא לבטל עשה של פסח? אבל למה? הרי ממילא העבודה היא רוחנית בגלות. ואם לא, איך מותר להיות ב770 ולבטל קרבן פסח?

ולפי אחת הדיעות בהלכה יש אפשרות של  הקרבת קורבן פסח אפילו בטומאה.

לצאת מידי חשש כרת הרבי הורה לחסידיו לצאת מירושלים

לאח"כ הרבי אמר שבסיום המלחמה כברב החליטו לא להחזיק במקום כך שלמפרע התברר שהחשש לא היה נכון.

סוג של לימוד זכות על  אלו שנשארו

זה לא עונה על השאלה שלי.

אתה טענת שבימינו אין חיוב קרבן פסח כי העבודה בגלות היא רוחנית.

אם זה נכון, למה הרבי חשש?

אם לא, איך מותר לבטל קרבן פסח באמריקה?

אבל זה לא סותר את החיוב הגשמי.

וזה דוגמא, שהענין של הקורבנות קיים

להקריב את הנפש הבהמית  על ידי תפילה בהתלהבות במזבח הפרטי שבבית המקדש הפרטי של כל  אחד  ואחד שזה אותה עבודה  של הקרבה הבהמה באש המזבח.

אבל  אם יש חיוב גשמי עושים אותו.

בחב"ד יש את עבודת התפילה שנמשכת שעות ארוכות, אבל עדיין  המתפלל שומע לפני קדושה ברכו וכו.

אז לכן אני שואל: למה אתם לא מקריבים ב770?

וההקרבה של הקורבנות וכדו' מוסבר בחסידות איך עושים אותה בצורה רוחנית.

כפי שאמרתי מקודם

הבהמה = נפש בהמית

האש = התלהבות.

יש מזבח פנימי וחיצוני שזה דרגות שונות בהלהבות, אם היא נראית בצורה פנימית או חיצונית

וכן הלאה

אם הבנתי נכון: ב770 העבודה פנימית לא בגלל הדור, אלא בגלל המיקום שהוא בגלות?

מכניסים את א - אלופו של עולם לגולה וזה נהפך לגאולה

צריך לגלות את הכוונה הפנימית של הגלות, לא להגאל  ממנה

אני לא חושב שהם טוענים שהגאולה כבר נשלמה.

אני צודק? @מושיקו

השלבים התחילו אבל לא הסתיימו בשלימותם

אאלט יש ויש.

המחלוקת מה זה אומר כיסוי.

בכ"מ יהיו צדיקים שיקומו ראשונים בתחיית המתים, כך שגם לפי הסברה שמשיח מן המתים הוא יקום ראשון ויגאל  את עם  ישראל

איפה בדניאל? לא זכור לי.

אגב מה זה הר"ת  ע"י?

יתכסה ולא ימות.

לפי איזה פירוש? לא ראיתי מי שאומר כך.

כאן יש ריכוז מקורות
נגלה וחוזר ונכסה – חב"דפדיה

אני למדתי את רש"י אחרת.

ולפי זה, אנחנו יודעים מתי הרבי יתגלה.

אבל זה אחד המקורות שזה מציאותי

ואם עד שנת ה'תת"ג לכל המאוחר הרבי לא יחזור כמשיח, נדע שלא היה משיח.

א' מעיקרי האמונה..

אני לא חושב כ"כ קדימה..

אני מאמין שיבוא המשיח, לא יודע מי הוא.

אז גם אם אומרים על מישהו שהוא המשיח מאמינים שהוא יבוא בכל יום

ולא  אומרים  שאם הוא לא יבוא עד זמן X א הוא לא.

למה חמש?

עוד כמה זמן?

עשרים וארבע.

זה יהיה דיון עקר כי הגישה הראשונית שונה.

המשיחיזם הוא דוגמה (dogma) זרה לגמרי ליהדות האורתודוכסית.
כפירה בעיקר לטעון שהוא המשיח כשאין בחיים חיותו, וכשיהיה בו הקיצו ורננו שוכני עפר אז נדבר.

בוודאי מי שצריך להבין מבין.
הטרמינולוגיה שבה אני משתמש כאן מעידה על עצמה כשייכת לדבר - כפליים לתושיה אם תרצו - גם אם לא יהיה זה נוח לתנועה ולחסידות כולה שעל אף היכרותי רבת השנים אני מותח קו מסויים של ביקורת.
אני מסכים לגמרי עם הרעיון המקורי של בית רבינו שבבבל לאור מה שליובאוויטש לקחו על עצמם לעשות באמריקה, בשנים ובעשורים קשים מאין כמותם ליהדות בהקשר הרוחני והזהות בכלל, כמו עוד לפני כן בברית המועצות, ובחזרה מאמריקה לרוסיה (ושאר הגוש הסובייטי לשעבר) אחרי נפילת הקומוניזם. והיה בזה תורה וגדולה במקום אחד. אבל בכל זאת, יש התעלמות ממש דוגמאטית של החסידות מאסון היהדות האורתודוכסית במלחמת העולם השנייה ובמקומה מין היסטוריה אלטרנטיבית (ושתמיד היתה מעין משיחית) בעניין ההימלטות דרך צרפת. ובמקום זאת, דמוניזציה נוראה והשחרה אינסופית של ימי הבולשביקים - כולל אלו שעוד לפני ההשתגעות הטוטאלית של הסטאליניזם (שלא ארכה שנים כה רבות כפי שמתארים זאת), כאילו ה"גלות" באלמה אטה וכדומה היו ממש אינקוויזיציה שלא נראתה כמוה, ולא היא ואין כאן מקום להאריך, וזו הגזמה ותעמולה.

לא הגיוני שאין לחבדניקים הוכחות והם סתם משקרים......

הרי בגמרא בעירובין מדברים על זה שהוא יכול לבוא פתאום וכו'..

ובדורינו אין בכלל מלך יש בחירות.  

אז מוזר לי לפרש שהמשיח חייב להיות מלך.. אולי יש לזה עוד פירוש?

זה לשונו:

ח.  ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'-הרי זה בחזקת שהוא משיח:  אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל-הרי זה משיח בוודאי.

אבל פתאום נזכרתי ש(כמדומני) הטענה של המאמינים היא שצריך לציית לדרכו כדי להביא אותו.

זה בעצם השלב הבא של הטענה

אין בי שמץ ביקורת על הרבי עצמו, ולא על משנתו

רק על אותם חסידים ששמו דברים בפיו, טועים ומטעים

הם מאמינים

שזה ככה

וכמובן שזה לא נכון, לא בגלל הרמב"ם , אלא בגלל הנביאים והתורה שידעו לתאר איך יהיה המשיח ואיך תהיה הגאולה.

והרבי מלובביץ' הוא בכלל לא שם

היו לו זכויות, הרבה זכויות. אולי היה הוא היה עושה ניסים.

אולי

אבל משיח, לא. לא מה פתאום.

משיח זה משהו אדיר, זה משהו מופלא.

זה בדיוק העניין שאומר הנביא "כי עין בעין יראו"

אבל החבדנניקים חבר'ה טובים ולא רוצה להעליב.

שיאמינו במה שהם רוצים.

הוא המכנה משותף לכולם

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

פרק זמנים - פניני הלכה

@סיעתא דשמייא1, אני חושב שזה לא עניין של מגזר, למרות שהחבדניקים אולי התחילו עם זה

יש שמקשרים את אופי ההדלקה למשפחה ולביתיות. עם המדרש על הגזירה של היוונים שגרמה לעקירת דלתות הבית וכו

כשהייתי קטן שמעתי גם דבר תורה חמוד, שהדרך שלנו להאיר את המרחב בקודש היא לא ביציאה לכיכר העיר, אלא שאני מאיר אור קטן אצלי ואז גם ההוא ממול מאיר אצלו וכן הלאה

(כלומר, אלו טיעונים רעיוניים שיכולים להעניק משמעות לגישה ההלכתית שלא אוהבת הדלקה בברכה שלא בבית או בבית הכנסת)

לפרוק בארמית זה לפדות. לפדות זה לגאול.

גאולה בתנך זה גם הצלה מצרה, וגם הוצאת דבר משעבודו (גאולה משעבוד מלכויות, גאולת שדה, גאולת עבד). גאולה קלאסית בדברי חז"ל זה יציאה משעבוד מלכויות. עם זאת ברכת גאולה ב18 עוסקת בגאולה מצרה, ויציאה משעבוד מלכויות זה בתקע בשופר גדול לחרותינו. כך שלא ברור מתי פורקן משמש כהצלה מצרה ומתי כיציאה משעבוד מלכויות.

אם באמת פורקן כהיום הזה בעל הניסים זה גאולה מצרה. אז השאלה האם איפשהו בעל הניסים של חנוכה מוזכרת עצמאות פוליטית או רמז שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן? (בדברי חז"ל זה מפורש, שהרי חזל אומרים שהלל אומרים רק עם הנס קרה כשלא היינו משועבדים לאומות, שנאמר הללויה הללו עבדי ה', ולכן בפורים לא אומרים הלל ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ובפסיקתא רבתי דחנוכה (פרשה ב'): משאין אומרין הלל אלא על מפלתה של מלכות... הללו עבדי ה' ולא עבדי אנטיוכוס" ).

השאלה אם "מסרת גיבורים ביש חלשים וכו' זה אזכור ליציאה משעבוד מלכויות. שהרי אם מלכות יוון נמסרה ביד ישראל, משמע יצאנו משעבודה, אחרת לא שייך לומר "מסרת משעבד ביד משועבד".

כמובן זה לא הסיבה העיקרית לחנוכה, אלא הסיבה העיקרית היא שניצלה התורה מכליון, כדברי על הניסים "כשעמדה מלכות יוון על עמך ישראל להשמידם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם" כמו נוסח פורים "כשעמד המן הרשע ביקש להשמיד את כל היהודים ואתה ברחמיך הפרת את עצתו"

וְיִפרוֹק יָת זְבִינֵי דַאֲחוּהִי.

גאולה פה זה הוצאת השדה משעבוד זר (שלא של המשפחה).

אבל כמובן אתה צודק וגאולה עצמה יכולה להיות הצלה מצרה גם, כמו "קרבה אל נפשי גאלה" בתהילים ודגמאות רבות, וברכת גאולה ב18).

אבל למשל "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים...ברוך גאל ישראל" בברכת גאולה בפסח, זה יציאה מעבדות לחירות (משעבוד מלכויות לעצמאות)

על הניסים של חנוכה "ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה".

אגב "בזמן הזה" הכוונה - בתאריך הזה, כלומר על הניסים שעשית לנו בימים(בשנים) ההם לפני אלפיים מאתיים שנה, בזמן הזה בתאריך הזה של כה בכסלו. "שעשית *לאבותינו* בימים ההם בזמן הזה" - אבותינו לא חיים בהווה.

"בימים ההם (ו)בזמן הזה" במובן של בעבר ובהווה, זה דרשה על המשפט. וזה אחד המקרים שמרוב פרסום הדרשה, נשכח הפשט הפשוט של המשפט...

כמובן הדרש גנוז בפשט, כי הרי הימים ההם (השנים ההם) כבר לא יחזרו, אבל "הזמן הזה" כלומר התאריך הזה, חוזר כל שנה ושנה, ומביא את התנוצצות העבר כל שנה מחדש בהווה באותו תאריך, ובמילא זה גם רלוונטי להווה. אבל צריך להבדיל בין פשט מובן של ברכה לבין דרש.

למרות שבדקתי עכשיו וזה לא לגמרי כך, הנה נגיד דברי הרב מרדכי אליהו:

"מאי מברך? שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
ומדקדקים בלשון הברכה שאין לומר "ובזמן הזה" בו"ו עיין כה"ח
תרע"ו ס"ק ה' ומש"ב ס"ק א' אולם עיין בשלמי חגיגה הלכות
חנוכה שהביא משם הלבוש שיש לאמר "ובזמן" והפירוש עשה
לאבותינו אז ובזמן הזה עושה עמנו נסים ונפלאות גלויים ונסתרים.
אבל כאמור אומרים בזמן והכוונה נסים לאבותינו בתקופה הזאת".

ועוד ממקור אחר:

בימים ההם בזמן הזה, ולא ובזמן הזה בתוספת וא"ו. דהנה הט"ז סק"ג הביא מה שכתב הלבוש שי"ל ובזמן הזה כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע, שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים ע"כ. וכתב ע"ז הט"ז ולא נראה לי כן, דא"כ קשה ל"ל לומר בימים ההם, ודאי היה בימים ההם, ובשלמא להנוסחא בלא אות וא"ו הוכרח לומר כן, דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימים בו נעשה נס לאבותינו, ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה, כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחודש. וכו' ע"ש. (ואכן כך הוא הנוסח והפירושגם בברכת שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.)"

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.

ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega1_ybn.pdf

https://etzion.org.il/sites/default/files/2022-09/mega2_medan.pdf

לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.

הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?

(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.

מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).

קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.

ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.

הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

ואנכי אעלך בתור גופה.

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.

כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.

חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

יוסף..

לענ"ד כוונת המדרש היא שהתכנית של ה' לעמ"י ותפקידו הם הבסיס לקיום עולם, ולכן בין כך ובין כך הם מביאים לקיום העולם.

אסור להקשיב להם

וכשהגיע למצרים היה חייב לשים לב אם היא יפה גם במנותק מהנפש ואם המצרים יראו אותה כיפה או לא.

הרי מעולם לא מצאנו שום חומרא שאדם לא יהנה מיופי אשתו, ואפילו התנא אבא חילקיה המלומד במופתים, אשתו היתה יוצאת מקושטת לקראתו שלא יתן עיניו באשה אחרת

נכון שיש גם לא מעט אמירות אחרות בש"ס ובמדרשים ובד"כ לא זאת ההדרכה. יש מקום לעיין האם זו הדרכה של גלות והילקוט שהובא הוא הדרכה של ארץ ישראל.

על משה אז היה מובן. שהרי נבואתו היתה ללא כוח מדמה ובלי קשר לחושים והיה צריך לפרוש מאשתו, וכל עולמו היה רוחני עם מיעוט בגשמיות (שזה עצמו גם ייתרון, אבל גם חסרון לעומת זיהרא עלאא דאדם הראשון ששם הכוח המדמה לא מעכב שום רוחניות, כפי שמתאר הרב קוק ב8 קבצים).

אבל מוזר שמתארים את זה דווקא על האבות, שכל עולמם היה קדושה בגשמיות.

אבל אולי זה קשור לזה שאברהם עדיין היה אברם ערל, ולא אברהם מהול (ויש קשר בין מילה לבין קדושת הבשר וקדושת הארץ), ועדיין לא נכרתו איתו כל הבריתות על הארץ, אז עדיין הגשמיות אצלו היתה חסרון. ייתכן שכשנאמר ששרה חזרה בזקנתה ליופי נעוריה, זה בחינת יופי חדש שלא סותר את הקדושה, לעומת היופי של שרי

המקורית 'ומתעובת' לא 'ומתועבת'. היא עושה את זה לעצמה כשהיא מתעברת. זה פסיכולוגי. ההנאה של האבות זה לא מעצם הנוי אלא ההנאה מהתחושה שזה יוצר בבית כשאשה מרגישה יפה, לכן גם המדרש מביא שכאשר היא מתעברת יש עצב.

(אני לא מאה אחוז בתירוץ הזה, אבל יש גם את התירוץ הראשון שכתבתי לעיל שזה פשוט מחלוקת)

במדרש.

דעה 2 במחילה נשמעת כאילו נכתבה על ידי מירב מיכאלי, כאילו האשה ממשת את עצמה ללא ילדים וברגע שיש לה ילדים משועבדת. דעה 3 מייצגת את דעת למך שלקח לו אשה לפריה ורביה ואשה לנוי (הפרדה בין הרומנטיקה הזוגית לבין הולדת ילדים, כמקובל בתרבות המערבית כיום).

עד כאן הקושיה.

התירוץ: לדעתי 3 התשובות אומרות שהאמהות היו עקרות כדי שישקיעו את מלוא האיכות ביצירת הילד שיוולד להן, כי אצל העקרות האמהות זה לא כמות ריבוי הילדים אלא האיכות, וכל חייהן הוקדשו בשביל התוצר הסופי שהוא הילד שיוולד: שרה ילדה רק את יצחק, רבקה התוצר הטוב שלה רק יעקב, רחל זה יוסף (ובנימין). לאה שלא היתה עקרה יש לה 6ילדים , לא אחד.

דעה 2 אומרת שמכיוון שכל אשה שיולדת צריכה להקריב מעצמה משהו (למרות שזה המימוש הכי גדול שלה) ומשועבדת לבנה, אז כדי שיצחק יצא הכי איכותי שיש , שרה כדי להכין אותו היתה צריכה 90 שנה לממש עצמה בחירות ללא ילד כדי שבנה בסוף יצא הכי איכותי שיש, כמו רופא שמוטב שידחה את רפואתו 7 שנים של לימוד כדי שיצא רופא מעולה, או כמו טייס שהצבא מוכן להשקיע כמה שנים רק בהכשרתו כדי שיצא בסוף טייס מעולה.

כנל תירוץ 3 - למרות שמימטש הזוגיות הכי גדול שיש זה הולדת ילד משותף, זה בא על חשבון משהו. אז מוטב היה שהאבות והאמהות יהיו שנים רבות ללא ילדים כדי שיתמקדו בזוגיות רק זה בזו ללא ילד ש"יפריע", וכל זה הכנה והכשרה לנשמה הענקית שהם יולידו בסוף, ואז מתברר שכל שנות הזוגיות היו הכנה להולדת הילד

פיזית בהתחלה לא יכלו להוליד ילדים בגמרא ביבמות סד אעתיק חלק עיקרי מהסוגיא: "אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר (ישעיהו נא, א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה"

אני מבין את הסוגיה כפשוטו. ברגע שיש לך מניעות פיזיולוגיות כאלו, אז אתה פחות עסוק בתאווה הגשמית.

אני כן יכול לקבל את המדרש של @הודעה1 כפשוטו, אבל לפי דעתי זו דעה פחות מרכזית בחז"ל וגם בפשט הפסוקים עצמם. לכן הצעתי הסברים אחרים.

תרצתי את המדרש שהובא, לא את המדרש השני על זה שאברהם לא הביט בשרה

בפירוש המשנה אבות ה,יט הוא כתב שאברהם מעולם לא הסתכל עליה "הסתכלות שלמה" עד אז. כלומר הוא לא התבונן בגופה עד אז, אלא רק על פניה.

ישר כח למי שניסה לתרץ

כי מצאנו חילוקים במדרש בין לפני מילתו לאחריה. למשל שלפני מילתו הוא היה קורס ונופל כשקיבל נבואה כי הטומאה של הערלה לא אפשרה לו לעמוד מול ה' בנבואה (רשי על ויפל אברהם על פניו וידבר איתו אלוקים לאמר)

מתנסחת בצורה שאפשר להבין אותה ביותר ממשמעות אחת (פה זה ההוספה של המילה "נא". מצד אחד פשוטו של מקרא זה לא כמו הדרשה בגמ' (כפי שאומר רש"י), מצד שני לפי פשוטו של מקרא היינו מבינים אותו דבר גם בלי המילה "נא").

היא רוצה לומר לנו- אתה צריך לקרוא בכמה אופנים, וללמוד את המסר מכ"א מהם. מה קרה בפועל תשאל אח"כ, אחרי שהפנמת את כל המסרים.

ואז בפשטות יוצא- החיבור של אברהם לשרה היה פנימי ועמוק מאוד. לא רק מעל המגע, אלא גם מעל הראיה/מראה. אחרי שיודעים את זה, מבינים שזה שאברהם כן הכיר את יופייה של שרה, ואף נהנה ממנו, לא פגע בכהוא זה בחיבורו הפנימי אליה (ומן הסתם אף העצים אותו).