היה לי קשר ממש משמעותי עם מישהי. נפל בגלל טעויות שלי. אחרי הפסקה ארוכה חזרתי לצאת והבנתי מה הפסדתי.

חשבתי לחזור, כבר כתבתי לה מכתב וכשביקשתי מחבר משותף להעביר אותו אליה, היא התארסה...

בדיעבד גם הבנתי שכמה מכרים משותפים ניסו בזהירות (מידי...) להציע לי לחזור אליה, אבל לא הייתי ער ואמיץ לזה...

תחושת ההחמצה מאז נוראית.

ואני גם נופל בהשוואות אליה עם בחורות שאני יוצא איתן..

עצות או נחמה יתקבלו בברכה..

בהחלט נשמע רע... כמו שכתבו קודם, מותר וכדאי להשוות, אבל לדעת שכנראה שלך תהיה בסוף עוד יותר טובה.

כמו שלא ציפית לגלות מישהי כמוה, כך לא תצפה למי שתבוא בהמשך בעז"ה

הצלחה רבה!!

בס"ד

שתדע שזה ממש התרת הספקות שזו לא האישה שלך......

הרבה טוב גלוי והצלחה!!

סביר שמה שאתה קורא "טעויות שלך", היו בגלל שזה היה מולה. יתכן שעם מישהי אחרת - הטעויות הללו לא היו קורות.

אז כמובן, תמיד אפשר להפיק לקחים - אבל זו טעות נפוצה למדי, שאומרים: וואי.. אם לא הייתי עושה כך וכך, או  הייתי אומר כך במקום כך - הכל היה נראה אחרת...  אבל זה לגמרי לא בהכרח נכון. יתכן שדפוס ה"טעויות" האלה, שייך לאינטראקציה ביניכם. כלומר, שאכן יש חוסר התאמה פנימי, שהיה גורם לכך לחזור שוב ושוב בואריאציות שונות. במקרה כזה, עדיף לגלות את זה בזמן - מאשר אחרי נישואין.

לכן, כדאי לחשוב שסביר למדי שהענין היה מתפוצץ שוב, גם אחרי "תיקונים" מצידך. ואולי היה מתפוצץ חריף יותר, או בזמן קריטי יותר.

קח לקחים שאתה חושב שהם נכונים כללית ולא רק ספציפית לזה - ותמצא מישהי שעצם אישיותך והתנהלותך הרגילה, מתאימים לה, והיא לך.

אל תשקע באשליה ש"רק היית עושה כך וכך", וזה היה מסתדר. כנ"ל, סביר לגמרי שזה לא נכון.

היא גרושתו של חבר

הם נפרדו לפני יותר משנה

אבל מאז יש בנינו קשר מאוד שטחי.

אני תמיד מוכן ורוצה בשמחה לסייע לה בכל מה שאני יכול, אבל האמת שזה הרבה יותר מזה.

אני מפחד לדבר איתה על זה,

לא יודע אם יש לזה בכלל סיכוי

ואני מפחד מאיך שהיא תגיב.

אבל כל הודעה שלה עושה לי פרפרים בבטן.

אני כנראה לעולם לא אעז להציע לה לצאת, אבל אין דבר שאני רוצה יותר משהיא תציע לי לצאת איתה.

היא בחורה מדהימה! באמת!

והעובדה שהיא גרושה ואפילו שיש לה ילדים ושאני רווק ממש לא משפיעה מבחינתי.

אוף... הלוואי שהיה לזה סיכוי... הלוואי שהיא הייתה נותנת לי סימן שהיא בעניין...

בס"ד

בעז"ה שהקב"ה יאיר לך את הדרך הזו בטוב!

למה שלא תפנה לצד שלישי? אולי תכלס אתה מתפדח בגלל שהיא אשת חבר...

אם איכשהו אני יכול לעזור, אשמח!

הצלחה רבה!

אולי כדאי באמת כדי לחזק את זה הרעיון.

זה באמת נכון!

דומני שאתה לא מבין מה בראש שלה..

חושבת מן הסתם, מי יודע אם יש לי סיכוי להתחתן שוב וכו'....

אם המצב כמו שתיארת - תנסה שמישהו אחר יציע לה להתענין בך.

סביר למדי שתגובתה תהיה: מה פתאום שהוא יסכים..

מה שכן - אם יתברר שיש לכך סיכוי, תשתדל לשמור מרחק מהחבר. שלא יכאיב לו מידי..

פעם תפסתי אומץ ורציתי לצאת עם מישהו מפה..

פניתי לצד שלישי, מפה לשם הוא עלה על זה שזו אני והתחיל לשוחח עימי הרבה.

ניסיתי לדבר איתו כמה שפחות.. כדי שקודם כל נבדוק וכו, אבל הוא לא הבין את הרמזים.

ואז בסוף... כבר הרגשתי שזה לא מתקדם לשום כיוון.. סתם דיבורים ודיבורים והזמן מתקדם לו..

אז שוב פניתי לצד השלישי והתשובה היתה שהוא רוצה לצאת. מתישהו... בעוד כמה חודשים כנראה... הוא לא יודע מתי...

קיצור, צד שלישי המליץ להתקדם הלאה.

ואני אומרת,

בנים חביבין למקום,

אולי תראו מעט רצינות? אולי.

לא כולם..

נראה לי שהבעיה אצלי היא שהאופציה של ניסוי וטעייה לא כ"כ רלוונטית במקרה הזה.

ומה לעשות אם זאת הדרך שלי לפתרון בעיות בחיים ?

הפחד שלא אוכל להתמודד עם התמודדויות שיהיו, משתק אותי ומונע ממני לנסות.

והעניין הוא שחשבתי שכבר עברתי את זה, אבל זה כל פעם עולה וחוזר שוב ושוב.

אשמח לעצות 😔

אני עוקבת כבר הרבה זמן אחרי לנ"ו ונהנית מהאנשים המקסימים ומהדיונים המעניינים.

אבל אני מפחדת לפתוח ניק ולהגיב. כי אני מרגישה שזה קצת "לדחוף את האף".

אני לא באמת קשורה... אני לא שייכת לציונות הדתית...

איך הייתם מרגישים אם הייתה ביניכם ניקית חרדית?

אבל חרדית ממש - לומדת בסמינר, מצביעה ג' בבחירות,

ותהליך השידוכים שלה שונה משלכם (הצעה משדכן/ית, בירורים, לא יותר מ 7-8 פגישות, 4 חודשים בין האירוסים לחתונה).

מה דעתכם?

המערכת: התשובות פה הולכות להפתיע אותך 

בס"ד

וחיים נהדר!

אפילו נוצרו פה חברויות טובות!!

מוזמנת אלינו!

מהמקומות הקטנים

מעבר לזה שיש עוד כאן כמוך פחות או יותר.. 

ואיי.. בעז"ה בעתיד לא יהיה חרדי ודתי לאומי

יהיה משהו אחד ויפה

בקרוב 

איך היית מרגישה אם היה מתברר לך שיש כאן כל מיני כאלה.. חרדיות סתם, חבדניקיו"ת, וכו'. 

לומדות או למדו בסמינר, מצביעות - לא מענין כאן אף אחד... ותהליך שידוכים שונה.. לפעמים שמחות בו - לפעמים מקטרות עליו.

את יכולה להרגיש בנוח..  ותמשיכי עם הדרך "שלך". אף אחד לא הוכיח שהדרך האחרת להכיר היא יותר טובה. הבירורים והשדכן מראש, חוסכים כנראה שלבים שאנשים כאן צריכים לעשות בעצמם. לפעמים זה טוב להם, ולפעמים יש לכך מחיר. כמו גם לשיטה השניה.

תבואי לשלום... אולי אחד היתרונות של מה שאת מכנה "הציונות הדתית", לפחות מי שכאן בד"כ, זה שהחדות של תתי-המגזרים פחות קריטית. לפחות במובנים כמו זה - להשתתף בדיונים... מה הבעיה. אדרבה.

זאת אני, המתוודה.

תודה לכולכם! רק בזכותכם תפסתי אומץ ופתחתי ניק.

תדעו לכם שממש עודדתם אותי. אז שוב תודה.

נעים מאוד 

איזו קבלת פנים מחממת לב! 

ממש עושה חשק להיות פה ולהמשיך להתרועע אתכם!

אתם אנשים מיוחדים ביותר!!!

נשמח שתחכימי אותנו בו!

ו..המלצה:

בהיות שכמו שכתבת, את לפי ההתנהלות המקובל אצלכם, כולל צורת השידוכים וכו' - 

ממליץ לך להוסיף בחתימתך (יופיע בתחתית כל הודעה שלך), שאינך מתכתבת אישית עם בנים.

ממילא הרי אינך מעוניינת שמישהו ינסה "להכירך" דרך כאן. וזה יכול לחסוך שיחות שאין בהן ענין.

בפרט, שמי שמצטרפת חדשה, יותר קשה לה להבחין, בין מישהו שסתם שולח תגובה על איזו הודעה שכתבה וכד' - לבין דברים ש"מתגלגלים" לאוירה פחות רצויה. אכן, יש כאן אנשים חביבים מאד, אבל זה אינטרנט, קשה לדעת תמיד מי מאחרי המקלדת.

שוב - הצלחה רבה, וברוכה הבאה.

אני לא התייחסתי כרגע ל"שיחה ידידותית" נקיה - אם כי "אל תרבה" שלא לצורך, אינו תלוי במשאל דעת קהל.. (כמה "הרבה" אי אפשר לדעת. אין סטאטיסטיקה).

אני דיברתי אל מישהי שמגיעה מהיכן שמגיעה, כפי שהסבירה. מן הסתם לא תרבות של "שיחה ידידותית" כזו - וממילא גם יותר תמימות ביחס אל מישהו שיכול לפנות, ופחות יכולת הבחנה. וכפי שציינתי, שידוך הרי אינה מחפשת כאן.

לכן הזהרתי - והצעתי מה שהצעתי.

כבר היו כאן דברים כאלה, של מי שהגיעו מרקע של תמימות כזו, טובה, והיה צריך "להציל אותן", מהתחכמויות של כאלה שהבחינו בכך, ולא היו רק בגדר של "שיחה ידידותית" בלתי נסחפת. 

שלא לדבר על כך, שגם כאלה שלא באו מרקע כזה, נתקלו לא פעם בשיחות שהיו בהן נסיונות יזומים להטות לכיוונים בלתי ראויים, בלשום עדינה.

[אכן, בכללי - אני חושב שכשאר אין מטרה של נסיון-היכרות רציני, בשימת לב על מי מדובר, וכאשר לא מדובר על הערות/תגובות/עזרה פה ושם, אלא על התכתבויות מתמשכות "ידידותיות" בעלמא - כדאי להיזהר, בוודאי מהגזמה]

היא קצת מורכבת - כפי שפירטתי.

אני לא חושב מחד, שכל מי שמגיב על משהו אישית, או מציע עזרה - סימן ש... 

ולפעמים גם יוצאים שידוכים טובים.

מצד שני, אני כן מפנה שימת לב, לאריכות שיחות בקביעות, "סתם". וגם יש אופיים שונים בין אנשים.

עם "קרבה יתרה", ללא צורך, אכן יש בעיה. לא יודע מהיכן למדת אחרת. הדיון הרי לא היה על "לא לדבר בכלל".

אבל מכל מקום, דווקא לפי התגובה הזו, אני רואה שבאמת פיספסתָ את מה שאני כיוונתי אליו.

אמרתי: בנות צעירות שנכנסות לעסק הזה פתאום - ובתום ליבן מתפעלות (בצדק) מאנשים טובים שכאן - עלולות בקלות לא להבחין כששיחות אישיות גולשות לא לאן שהן היו רוצות (בוודאי שזה לא כולם. לא צריך בשביל דבר כזה "כולם").

קל וחומר מישהי כזו, שיש לה גם - לשמחתה - הגדרות ברורות לאופן שהיא מתכוונת להשתדך בו; וגם הזדהות גמורה עם הכיוון בו היא מתחנכת. ב"ה.

אני כתבתי אליה את מה שכתבתי. לא היה בדעתי כלל לייעץ "לך" עם מי להתכתב או לא. זו כלל לא הנקודה.

וכמובן, לא רמזתי באף מקום כאילו כל מי שפונה בשיחה ידידותית, רוצה "לנצל אותה או עם כוונות שליליות".. חס ושלום. על כן, מה שהגבת בכך, אינו על דברי.

אבל מספיק שיש תופעה כזו - ומישהי מועדת לא להבחין בה - כדי להזהיר. אלו דברים שקרו. 

ברוכה הבאה

אני ובת דודה שלי בערך באותו הגיל, כולם אומרים שיש בנינו קשר מיוחד, מגיל קטן אנחנו החברים הכי טובים ובזמן האחרון אני מרגיש שאני נמשך אליה.

השאלה אם יש לזה בכלל סיכוי, אם יש טעם לתת לזה בכלל צ'אנס.

איך יקבלו את זה במשפחה? ואם אשאל אותה ישירות זה יכול להיות מביך ברמות...

ואם היא תגיד כן זה יהיה ממש מביך מצד המשפחה, ואני גם מפחד ממש שאפילו אם איכשהו יקרה נס ונתחיל לצאת, פתאום יקרה משהו ונפרד.

וחוץ מזה שזה יהיה כל הזמן ממש מביך, אני מפחד שזה יפגע בקשר ובקרבה שלנו לתמיד.

אני ממש לא יודע מה לעשות...

הם לא פסיכולוגים ולא פסיכאטרים. לרוב זה לימודי תעודה.

הידע הוא מכל מיני שיטות טיפול שפותחו ונוסו. בגלל זה אם הולכים למישהו הכי חשוב זה המלצות

לגבי מחיר זה ממש משתנה. אבל לדעתי המינימום זה 200 למפגש

אנשי מקצוע בתחום הייעוצי. זה יכול להיות כל דבר- זוגיות, עיסוק, ילדים, פגיעות כלשהן וכו וכו

יש קוואצ'רים, יועצים, מכוונים, מטפלים וכו.

אני אישית מכירה את הרב רועי אביחי, הרב אבינועם מימון, הרב אביגדור ברטוב, משה שרון. לא עולים לי עוד כרגע(:

מה הלאה, נתייעץ עם קואצ'ר אם אפשר לנשום נשימות בסדר עולה ויורד?...

שיתייעץ עם אדם בעל תבונה וניסיון בעולם הדייטים לא צריך יותר מזה.. 

בסה"כ בת דודה מי יישמע.. 

ולפותח השרשור- אני לגמרי בעד. מכירה זוגות כאלה. תברר אם הכיוון ממנה הוא באמת ריגשי גם . אבל גם אם לא.. קצת פדיחה וממשיכים הלאה, הכל טוב  

וכמובן בדיקה גנטית

ואמרו לי שזה מכסה גם על קרבה של בני דודים...

שאלתי את דור ישרים ואמרו לי שזה תופס..

ואם הם יהיו כאלה רציינים שלמרות שדור ישרים ענה להם תשובה ועדיין יחששו יוכלו להתייעץ עם מכון פועה,

או כמו שאמרו קודם - על כל פשעים תכסה אהבה..

לא להגיד דברים שלא יודעים סתם..

אם הם ילכו לייעוץ גנטי גם את זה יגידו להם.

זה עולה המון המון כסף, וזה החלק הנחמד שבסיפור.

זה מאוד פולשני וכואב וממש ממש לא אידאלי.

קוראים לזה טיפולי פוריות.

ולא כאן המקום לפרט, אם נודה על האמת...

רק לשים לב למה שאומרים, טויב? 

ומי שפותח את העינים ומסתכל על כל הכאב והסבל שעוברים אנשים אחרים בגלל זה, יכול לעשות שיקולים אחרים.

אבל לא מכירה את הסיפור.

אתה יכול לנסות לעשות את זה דרך צד ג'  

ולבקש ממנו לשאול אותה מה היא אומרת, ולבקש גם שזה ישאר בינכם בלבד עד שתראו לנכון אחרת..

דבר שני, תחליט שאם לא - אתה מזכיר לעצמך שזו בת דודה, ושם איזשהם סיוגים. אין ענין סתם "להימשך" אל בת דודה.

דבר שלישי - יש סיכוי לדברים כאלה, יש דברים כאלה, זה מאד ספיצפי.

אלו שני נושאים: האישי, והגנטי.

הסביר לכאורה, זה לגרום שמישהו ישאל אותה על זה. אפשר גם מישהי מהמשפחה, שאתה סומך עליה (למש, אם יש לך אחות קרובה, שיכולה לשמור סוד לגמרי. אתה יכול לבקש אותה לשאול את ההיא, "ביוזמתה", מה היא אומרת על רעיון כזה..).

לגבי החשש שמא לא יצא מזה כלום - זה חשש קיים. אבל אם יתברר ששניכם בענין, נראה שיש מקום לנסות. בהחלטה מראש, שקודם כל בודקים גנטית בלי ליידע אף אחד; וכמו כן, שאם מתברר שלא מתאים - הסרתם את הספק וחזרתם להיות סתם בני דודים..

מצד מה יאמרו במשפחה - לא צריך לדאוג. אם זה יהיה, יתרגלו..

אולי כדאי שתגיד לעצמך שקודם כל תפגש עם X בנות כדי שתראה אולי כדאי לנסות גם אחרת. ואם אתה מתחיל לאבד כיון אז תלך על זה ותנסה, כמובן שרק אחרי כל האזהרות הכתובות להלן...

הצלחה מרובה!

כשאת מהקוראים (כמעט על בסיס קבוע;) אבל לא מהאלה שמגיבים וכותבים פה בכלל, ויש ניק שממש נראלך יכול להתאים, אבל אין לך אפילו כ"א שהוא יכול להסתכל...

אז את תוהה לעצמך איך הוא יקבל את זה שיצורה מהחלל פונה אליו, ואין לו שום דרך לבדוק רלוונטיות ראשונית. 

אז את פשוט מוותרת..

אם זה זה, ה' ישלח את זה בדרך אחרת כנראה

(הווידוי אחלה מקום להוציא את זה;)

כולנו יצורים מהחלל, אם יש כ"א או לא זה ממש לא משמעותי.

אל תתביישי, פני אליו, בעצמך או דרך צד גד .

בהצלחה!

מקוה בשבילך שיצאת עם מספיק בנות מהפורום בשביל שאותה אחת לא תראה את ההודעה שלך פה ותמות מבושה...

והמחשבה הזאת "אם זה זה, ה' ישלח את זה בדרך אחרת כנראה" לא נכונה.

אנחנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו.

את יכולה לכתוב לאדם, שאת כזו, שקוראת הרבה בלי להגיב - וממה שהוא כותב, נראה לך ממש מתאים; האם יש לו ענין להתענין, ואז תוכלי לשלוח לו פרטים עלייך ואולי מס' טל. של חברה וכד'. 

למה לא? הרי כך עושות שדכניות. מכירות מישהו (במקרה זה, אַת אֶת עצמך); רואות מישהו שנראה מתאים (במקרה זה, דרך הכתיבה), ומנסות..

אבל אולי כדאי לך, לנסות קודם לשאול מישהו מוכר שאת סומכת עליו/ה כאן, אם מכיר קצת את עניינו של האדם שבו את מתעניינת, בו. אחרי הכל, גם כתיבה נאה אינה אומרת הכל. יכולה גם לבקש מהאדם עצמו, אם ירצה, מספר טלפון של רב, חבר טוב מהישיבה, וכד'.

בהצלחה.

תכלס יחסית מההתחלה היתה לי תחושה שאולי זה לא יהיה תלוי הצעה, אלא במשהו בתוכי.

ולקחו כמה עשרות חודשי הפנמה שאולי זה לא תלוי ב'הצעה המושלמת', אלא בי.

ואחרי שנה של התלבטויות- בעזרת אנשים טובים וסיעתא דשמיא בדוגמת כאפות חזקות לפנים- התחלתי ייעוץ, טיפול, תקראו לזה איך שבא לכם.

ובאתי מראש בהבנה שאני צריך עזרה כי אני עם הכלים והתבניות חשיבה שלי- תקוע.

ובאתי פתוח לשמוע ולקראת שינוי שאיני יודע מהו. אחרי 3-4 פגישות חשבתי להפסיק, מאוכזב.

לא הרגשתי שינוי משמעותי, וזה ים כסף. אבל נתתי צ'אנס לטיפול, נתתי צ'אנס לעצמי. ונפתחו מעינות החיים.

וזה תהליך, ולוקח זמן, והמון אנרגיה וכוחות נפש.

ופתאום מבינים שאי מציאת בת הזוג זו לא הבעיה, אלא דפוס אחד ממשהו פנימי יותר, הבא לידי ביטוי בתחומים נוספים בחיים.

וזה תהליך לא פשוט- אבל וואלה זה סם מרפא לנפש.

עוד לא התחתנתי (אתם לא רואים שאין טבעת?), אבל אני כבר במקום אחר ביחס לעצמי- ויש עוד דרך לעבור.

ובע''ה בין היתר ריבוש''ע יופיע חסדיו עלי ויזמן לי אשתי. ובע''ה זה יהיה נפלא. עבודה טובה של חיים בע''ה.

מקווה שהועיל למישהו.

אה, ולגבי המחיר- עכשיו אני מבין שזה זיל הזול. החיים שלי תמורת כמה אלפי שקלים. לא שווה?

מפחד מהיום שבו לפרופיל שלה בוואטסאפ יצטרף מישהו זר כורע ברך...

אויי זה עושה לי רע רק מלחשוב על זה...

אז נכון שהכל משמים, ושכנראה לא נועדנו אחד לשנייה...

אבל כל כך כואב יהיה לראות בידיים של מישהו אחר, מחויכת ומאושרת, את מי שהייתי בטוח שתהיה אשתי

[ו"כורע ברך", זה סתם מנהג דבילי של הזמן האחרון..]

'לא שמעתי בלתי היום'.. משוגעים אנשים

וידוי בעקבות השירשור של אלעד:

מאז שהייתי נערה, רציתי להתחתן עם גרוש.

כי היה לי את הפחד שלא אדע איך להתנהל בחיי נישואים, והוא כבר יודע.

הוא היה שם, עשה את הטעויות ולמד מהן. הוא ידריך אותי בחיי נישואים ויעזור לי.

ובסופו של דבר, זה מה שכל אחת רוצה... גבר שיהיה שם בשבילה.

בעיניים בוגרות יותר, אני יודעת שזה לא חייב להיות נכון, שיש סיכוי שהוא יעשה את אותן טעויות שוב.

וכמובן, הסביבה... הסביבה שרואה בעין ביקורתית רווקה שהתחתנה עם גרוש. ואני לא רוצה להיות זו ש"לא הצליחה" למצוא רווק.

(אלמן לא בא בחשבון, כי הוא יאהב את אשתו הראשונה יותר מאותי, אבל זה כבר לווידוי אחר.)

@אלעד

ותודה על התגובה הזו

לא מתחתנים מתוך פחדים.

תתחתני עם אדם בעל מידות טובות וסבלנות. תגשי בענוה ועם רצון טוב, ובעז"ה תצליחי.

לא תלוי דווקא ב"מעמד" של האדם. אם כי יכול להיות גם כמו שכתבת.

הרבה פעמיים הליך הגירושים מוציא מהבן אדם הרבה רוע, לפעמים בגלל הצד השני, לפעמים בגלל מלחמת הישרדות.

למה לא להתחיל עם דף חלק, לבנות ולהיבנות יחדיוה?

אני חושבת שלכל זוג יש הליך של הכרה ואת את הטעיות שהוא עשה איתה זה לא מבטיח שלא יעשו טעויות שונות הליך.

שאהבתי את החתימה..

(ואגב זה שהתגובות שלך עמוקות ומחכימות כתמיד ושכיף לקרוא אותן)

כתבת מדהים, נכון כ"כ וברור מאוד!

נשמע אדם מיוחד במינו. אשרייך ממש.

(אתה שוב תגיד לא להכליל אבל המקרה שלך באמת נשמע לי לא המקרה המצוי ואני חושבת שאתה כן יכול להסכים איתי בעניין הזה גם אם מכיר פה ושם עוד כמה יחידי סגולה כמותך.  יש אנשים שגרמו ליצירת הסטיגמה הזאת הרי, לא?)

אבל אני לא באתי לדבר על עצמי בתור עצמי אלא לתת דוגמה (על אף ההקרבה שבחשיפה האישית שלא הייתה נוחה לי) שהדברים במציאות הם לאו דווקא כמו הסטיגמות.

אז נכון שבנושא הזה (האמוציות והדם הרע שיש הרבה פעמים סביב הגירושין) המקרה שלי קצת חריג (ובכנות אומר שדווקא הליך הגירושין הוציא ממני תעצומות וטוב שלא הכרתי בעצמי עד אותו זמן), אבל יש עוד הרבה חריגים כאלו ברמות שונות (במיוחד היום שגירושין הם לא מה שהם היו פעם). 

וזו בדיוק הנקודה שבאתי להעביר - אי אפשר להכליל וצריך לבחון כל מקרה לגופו.

נראה לי שזה קצת להלחם נגד רוח, מי שיש לו כח..

הבעיה העיקרית  היא שזה מאוד קשה לפתוח את עצמך לאינסוף אפשרויות כי זה לא רק הנושא הזה וצריך להתמקד על משהו בתהליך החיפוש, אז אולי לא להתמקד מדי אבל כן להתמקד. ובאופן טבעי יורדים מעל הפרק כל מיני עניינים שאם לא היינו עושים כן היו יכולים להיות אופציונאליים.  ונכון ,זה יכול לבאס את כל הצדדים .מציאות כזאת.

לכן כתבתי לך בשרשור הקודם שאני לא הייתי יוצא למסע הסברה, זו המציאות ואני מקבל אותה למרות שהיא לא הוגנת לדעתי. אבל אם כבר נפתח דיון אז אני לפחות מציג את העמדה שלי (והאמת שכאמור לי פחות משנה ההסברה אבל עשיתי את זה בכל זאת בעיקר בשביל גרושים/ות אחרים שאמרו לי באישי שאין בהם כוחות להגיב כי הנושא כואב ורגיש להם מדי והם מרגישים את זה כפגיעה אישית ונאלמים, כמו שבד''כ קורה לצד שחש מושפל ושנעשית לו דה-לגיטימציה, מתביישים להתעקש שאתה לא סוג ב' ושותקים). וכמו שכתבתי שם בהתחלה, אני בוחר לראות את זה כמסננת שבוררת בשבילי את האנשים היותר עמוקים ואיכותיים.

ובכל זאת יש מקום לאופטימיות  - יותר ויותר אנשים מסתכלים על המהות ועל האדם ולא על הסטטוס ועל הסטיגמות.

בהצלחה לך וכולנו

תודה.

לי זה פחות נתפס.

אני חייל בודד ישראלי משוחרר

בן 27

ואני פונה אליכן בנות:

אולי די?!

אולי תפסיקו לשפוט אותי רק לפי התואר האקדמאי שיש/אין לי ותתחילו לשפוט את האדם שלפניכם?

לי אין הורים שעוזרים לי, תומכים בי וממנים אותי, לי אין למי לפרוק או למי לבכות שקשה.

אני הייתי צריך לעבוד כמו כלב כדי לא למצוא את עצמי מעביר את הלילה הבא שוב על הספסל ברחוב...

אין לי מה שיממן לי את לימודי התואר ובגלל המצב שלי אפילו תעודת בגרות אין לי.

אבל מה שיש לי זה

רגישות, אכפתיות, נדיבות, 

ניסיון חיים, בגרות

ועוד לא מעט תכונות אחרות.

החיים זרקו אותי למים ואני לימדתי את עצמי בכוח איך לשחות.

למה אתן לא מסוגלות לראות את זה?

למה מבחינתכן ברגע שאתן שומעות שאני לא עם תואר אקדמאי זה ישר מוביל לפסילה?!

זה כל כך רדוד... זה כל כך כואב ופוגע...

שיקמתי את חיי מאפס

עברתי בחיים דברים שלא הרבה בנים אחרים היו עוברים ושורדים

לא מגיע לי גם לקבל אהבה?!

מצטרף לכל מילה שהצדיק הזה אמר לך. וגם למה ש@יהודי אמיתי ו@חיות צבעונית אמרו לך

כולל אם אתה צריך חיזוק בפרטי,

מוזמן בכיף

אתה לא מבין כמה שאני מרגיש עכשיו כואב איתך...

ממש ממש מקווה בשבילך שתמצא את אותה אחת בקרוב ממש.

אולי אפילו בזכות אותו וידוי שבא מהלב..

אשריך לגמרי!

נפגשתי עם מישהו במשך כמה שנים. נפרדנו. הוא התחתן. אני לא.

"הגרושים השקופים".

כאב של חורבן. אין לי כלים ואין לי בית.

לפני שנים יצאתי רציני עם מישהו והרגש היה אבל בסיבוך ולא לגמרי.

הוא התחתן ויש לו כבר כמה ילדים.

ומאז אני מסתובבת בעולם לבד לבד לבד בסחרור הזה של הרווקות.

היו כמה שרציתי והם חתכו.

ולפעמים באה לי מחשבה- מה היה קורה אם הייתי מתחתנת איתו??

היו לי בטח חיים טובים, אולי לא עם מלא התלהבות אבל רגילים טובים כאלה, כי הוא בחור טוב ואהב אותי, 

ובעיקר לא הייתי לבד והיו לי כבר ילדים.

הכי נורא זה -אולי פיספסתי?

לא שאני רוצה לתת לרב ארוש הסכמה למה שהוא אומר, אבל זה נשמע מן האמת...

מפחדת לצאת עם בחורים מהיישוב שלי כי מביך לי המחשבה על אם זה לא יילך..

להיפתח לדבר להכיר ואז זה לא..

כי אני אראה אותם דיי הרבה גם אחרי.. חברים של אחי הגדול, בשבילים ,בבית הכנסת.. ו..

יודעת שזו מחשבה מוטעית כי מה אם..

אבל לא מצליחה לשחרר..

תזרמי, תזרקי חיוך ותמשיכי הלאה....

את צריכה למצוא את שלך, אולי הוא ביישוב?

אצלנו בישוב נראלי עברנו את ה15-20 זוגות שהתחתנו בתוך..

לפחות את יודעת שניסיתם!

קוראת את ההתכתבויות שיש בין הניקים כאן ומתה להרגיש חלק..

כבר כמה חודשים כאן, כותבת, משתפת..

ומרגישה כמו ילדה ביום הראשון בבי"ס חדש.

המערכת: במיוחד בשבילך! היכונו היכונו - לקראת נישואין וזוגיות

אני בטוחה שכשאני אתחתן מלא חברות יחדשו/יהדקו קשר איתי.

זהו. אמרתי את זה.

אלו שלא נשואות ירצו שידוך, אז יבואו לשפוך בפנייך הכל, ואלה הנשואות יבואו לעשות איתך שכונה... 😅

סתםסתם...

בעז"ה!

אני רוצה לכתוב עליו התייעצות רצינית ממש, אבל יודעת שהוא פה ויקרא את זה.

גם אם אהיה מפצלש.

בעייתי. משהו.

את יכולה לבקש ממישהו/י לשנות קצת פרטים ולפרסם בעצמו, כי גם התייעצויות אפשר לעשות דרך צד ג'

לשתף בסיפור\סיטואציה שקרתה עם מישהו... שנמצא פה.

אבל אולי היא לא חשבה על האופציה? 😬

מנסים לגשש, אולי יועיל משהו..

אולי הם יוכלו לנסות לברר בעקיפין דרך בן אחר...

או אולי לבקש מבן לעשות את זה...

עם כאלה שאת סומכת עליהם/ן.

למה זה חייב להיות בפומבי?

שאלות על מרחק...

זה פפפ.

אם אשתך רחוקה תרוץ אחריה,

יעצלן!

ירושלמית, עם צפוני, במשך 4 חודשים.

כשרוצים אז רוצים.

מעניין... בהצלחה ממש!!!

איזה אאוטינג... 😅 חחח

כשאת רוצה להתחיל לצאת, אבל מתפדחת שאנשים מסויימים בפורום ידעו על זה, אז את אשכרה פותחת פצל"ש בשביל לנ"ו...

(אה, וגם כדי שאם מישהו יחשוב עלייך כאופציה, לא יהיה לו כ"א מכיתה ט' לדפדף בו ולגלות פרטים מביכים שאם הוא יהיה האחד, אז הוא ידע מתישהו בע"ה, אבל יש דברים שלא כדאי לדעת לפני דייט ראשון )

כמה שזה נכון...

כשמישהו בפורום התחיל איתך, והדעות שלכם נשמעות ממש מתאימות, אבל האישיות מהסגנון כתיבה שלו נשמעת ממש לא בשבילכם.

הייתם פוסלים או שכתיבה לא באמת משקפת את האישיות ושווה לתת צ'אנס?

(לדוג', הוא כותב מאוד ציני וקשה לי עם אנשים ציניים...)

אפשר לתת צ'אנס... לא יועיל לא יזיק..

אני אתן לו סמך, גם אני הבנתי על פי הקוראים שאני כותב די ציני.. וביום יום לא זוכה לכ"כ הרבה תגובות נערצות..

<צ>

לפעמים המקום הזה נותן לי את הצומי הנצרך מהמין השני

3 פעמים: 

גם זה צומי שלילי, למטרה הלא נכונה (או במקרה הטוב ללא מטרה).

גם נותן לך תחושה שקיבלת את הצומי הנצרך, כשלא באמת.

וגם - יש פה צד שני, הן לא כלי למילוי 'הצרכים שלך' מהמין השני.

אם אתה צריך להתחתן אז תתחתן, ואם אתה לא צריך אז זה הורס לך ממש ממש!!

אני מתגעגעת.

הם מתחתנים והולכים לי.

וטלפון זה כבר לא מספיק.

אין לי כח ליצור חברויות חדשות נוספות..

כי אז יהיה בדיוק אותו הדבר.

אוף. אני מתגעגעת.

לפעמים אין לי כוח להתחיל קשר כדי לא להגיע למצב של פרידה זה גומר עליי

נשמע שפרידה אצלך זה דבר מדכא של ממש...

וואו, עצוב

מכיוון שאין ברירה - וזו הדרך;

מציע לך להפנים מראש, שאין ענין ב"קשר" עצמו, אלא כבירור לקראת נישואין. לא להסתכל על זה כפריקה של הרצון סוף-סוף...

תחשבי מראש, שאת נוסעת ברכבת. יורדת בתחנה, מסתכלת אם זו התחנה שרצית (דהיינו - בפגישה). אם כן, יופי. אם לא - אומרת לעצמך, אה... זו לא התחנה שהתכוונתי.. עולה בחזרה לרכבת.

בעז"ה מתחילה שנה הבאה שירות לאומי. מרגישה מוכנה להקים בית ורוצה בזה מאוד.

הסביבה מעודדת אבל ההורים קצת לחוצים (התחתנו בגיל מאוחר..)

מתלבטת מאוד מה לעשות...

ב"ה יש הצעות טובות ומקום השירות ממוקם ליד ישיבה מאוד טובה.

(בקשר לעתיד, מתכננת ללמוד מקצוע אחרי השירות)

שאם את רוצה בחור ישיבה זה קצת בעיה, כי לא יהיה לכם כ"כ איך להתחיל ותצטרכו להתבסס רק על ההורים..

אני חושב שאם גם אחרי החתונה תרצי להמשיך את השירות אז תאלצי לחכות, אבל אם כן תמצאי לך במה לעבוד באופן זמני אז יכול להיות דיבור כלשהו...

האמת, אני אומר מהרהורי ליבי, יש אנשים יותר בקיאים, אז הכל בעירבון מוגבל...

מכל מקום, הישיבה שקרובה למקום השירות - הרי זה לא בדיוק רלוונטי לכעת (אלא אם כן, את מתכוונת שיציעו משם עכשיו - בתור אופציה שתמשיכי שם כנשואה בש"ל..).

לא עדיף לך לחכות עד סוף שנה"ל? או ש"לחוץ לך" כבר כעת?

לכל מי שהציע למתוודים לפנות באישי -

הרעיון בווידויים הוא להישאר אנונימיים מבלי להצטרך לפתוח פצל"ש, אז נסו לפרט קצת יותר (מה שאפשרי) כאן בשירשור.

לא, לא שהוא צריך להיות 24\7 על הפלאפון כדי לענות לה באותו רגע, אבל כן הוא צריך להיות זמין ביום יום אם הוא רוצה לבנות קשר...

כן, עכשיו די קראתי אותה באופן שונה... ראיתי שהיא מייחסת את הבעיה לעצמה..

ריגשת! 😘

ממש בעז"ה בקרוב!!!

בעז"ה עוד תמצא!! והאמן לי שלא תזכור את הקשר הישן..

קודם כול להפנים שאף אחת לא תצליח למלא מקום ריק 

ושהסבל נובע מהמחשבה שמישהי צריכה למלא ובינתיים ריק

האמת היא ששכינה נוכחת איתך, והריק במדמה, בדעת בלבד, עם כל ההכלה של מצב הרגש הטבעי.

שתהיה במקום של מלאות ועשיה למען שכינה וגילוי שכינה בעולם, כולל בזוגיות, - בנות יותר ימשכו אליך ותוכל יותר למשוך אותן

ואני מדבר מאותם מצבים ומבין

כתבת יפה. אבל יש לך עבודה רגשית לעשות.

ככל שאנחנו גדלים ומתפתחים אנחנו רואים את הטעויות שעשינו בעבר ו(בתקווה) יודעים לא לחזור עליהן.
אל תשפוט את עצמך בחומרה מדי. הרי עשית את הכי טוב שיכולת לפי מי שהיית אז.
תזכור שה' מנהל את העולם גם דרכך.

 

מה שהיה, לטובה היה.... כעת את במקום אחר..

תייגת את הימ''ל הלא נכון... 

תמיד הוא חייב להרוס!

בקרוב בקרוב בקרוב!

לאחד מאלה שגם עובד אתכם, ומבקשת שינסה לרחרח אצלה אם היא פנויה, מה היא מחפשת ואז להציע אותך.

שלא תדע שזה בא ממך ככה לא יהיה לה לא נעים אם תרצה לסרב..

ואתה תדע שלפחות ניסית

כמו שהשתדלות אמרה, לך מתאים מישהי טובה יותר, רגישה יותר, שתאהב את אחֵיך ממש ממש!

וואי, באמת מקווה שזה יבוא לך בקרוב!!

בעז"ה, רק תאמין בזה, שבאמת זה לטובה!

שאלה (רטורית) : המחלה הזו היא גנטית? יכול להיות שאתה 'נשא' שלה? יש סיכוי שח''ו בעתיד תתפרץ גם אצלך או שזה או שיש או שאין? 

למה אני שואל? כי אם זה משהו ש*עובדתית* אין לו השלכות עליך אז במקומך הייתי אוסף ומסדר טוב את הנתונים ומראש שם הכל על השולחן ביחד עם כל העובדות.

אז נכון שיש הרבה שיירתעו למרות זאת, נגד רתיעה לא רציונאלית אין הרבה מה לעשות - אבל יהיו גם כאלו שאם יהיה להן ברור שאין לזה השלכות עליך (או אפילו אם הן מינוריות או בסיכון נמוך) לא יפסלו אותך בגלל זה.

שיהיה בהצלחה אח יקר!

ואל תתפשר על דברים מהותיים, זה לא מגיע לך ואין סיבה.

כתבת יפה!

ממש עצוב...

אולי תנסי לשאול אם לא רלוונטי עכשיו או באופן כללי? אם את באמת חושבת שזה מתאים למה לא לתת עוד צ'אנס אחרון לעצמך?

בהצלחה!!

מאחלת לך שתכירי את שלך במהרה, בקלות ובשמחה!

הרבה פעמים זה כך. גם אצל אנשים מאד טובים.

בפרט שכבר הכיר קצת. אז זה לא "על ריק".

אז כדאי לחשוב, שבסופו של דבר - אינך רוצה להתחתן עם מי שמבחינתו זה לא מתאים. ובסופו של דבר, גם את היית מרגישה כך - כי התאמה צריכה להיות הדדית.

והיכרות כזו לא-ממשית, אז הרבה דברים כיולים להיות "בדמיון" בלבד, כולל זה "כל החלומות".

תמשיכי הלאה, בעז"ה תמצאי מי שמתאים מתוך היכרות ממשית.

הצלחה רבה.

ולפחות שתברר!

אם אני מעונין כמובן

ואם זה לא נצרך, לא רואה סיבה למה לפגוע..

לא.

את/ ה תמצא/י בסוף,

ותבנו ביחד מגדל מלגו,

תנסו לרכב על אופניים.

ותצחקו עד שתכאב לכם הבטן.

הפחד הזה עצמו, מפריע. 

כדאי להסתכל על כך לא בתור "פסיב".. נפעל מהמציאות. אלא כדבר לא מעוניינים בהשפעתו.

כמה שתתעלמי מזה, תהיי יותר בשמחה עם עצמך ומה שיש - זה יקרין, וממילא לא יהיה במציאות שמץ יישום לחשש הזה.

השם!!! רק מהפחדים האלה כבר אפשר להשתגע!!!!

ממש קשה....

בע"ה.

תפילות. חברים\חברות שאיתך בזה. ייעוץ. אימון אישי. בעצם כל דבר שיכול להוריד ממך את האופציה שזה מה שיקרה מתוך הבנה ברורה שמי שאת\ה זו דמות כזו מדהימה וברור שהיא תתחתן ותאיר עם הכח שלה את העולם..

פחד.... מה שהוא עושה לבנאדם אה?

השם ישמרנו

"הנה מטתו שלשלמה שישים גיבורים סביב לה כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה

איש חרבו על ירכו מפחד בלילות"

הוא הסביר לך למה זה פחות מתאים לו?

אם עבר די זמן אולי גם הוא מתחיל להתחרט? תשלחי לו הודעה שאת מצידך היית מעוניינת לשמוע שוב, ואם לא אז היית שמחה לדעת למה לא מתאים לו (וזה כדי שתפסיקי לחשוב עליו, כי לא רלוונטי..)

מקוה שזה יעזור משהו..

אני לא חושב שיפריע לו לקבל ממך הודעה. לבנות יותר קשה לקבל הודעה ממי שחתכו מאשר בנים.. (ככה זה בעיני..)

הצלחה רבה!!

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות