באמת תגובה לא נעימה!

אחרי שתרגעי קצת, תנסי לחקוק לך בזכרון את השמחה והתגובה המחממת של הצד של בעלך, ולהתלות רק בה.

הריון תקין וקל ומשעמם!

אני במקומך בכלל לא הייתי מעזה לספר לה...

ב"ה שיש לך בעל תומך וגם חמות תומכת ומבינה. תמשיכי ללכת אליה ותיעזרי רק בה (כמה שהיא יכולה, כמובן), ותתעלמי מהתגובות של אמא שלך...

וחיבוק. מאחלת לך הרבה נחת מילדייך - וגם לילדייך הרבה נחת ממך!

היא חיה לבד המון שנים (ההורים גרושים), ויש לה דעות נחרצות (שהיא לא נוטה לחסוך).

כשילדתי לראשונה חשבתי שתשמח להיות סבתא כזו שלוקחת את הנכדה, שמאכילה אותה, שקופצת לבקר פעמיים בשבוע. מההתחלה היא קבעה גדרות נוקשים וברורים ליחסים שלה עם הנכדה (והנכדים שבאו בעקבותיה) - היא מגיעה פעם בשבוע. אנחנו גרות באותה עיר, וכל הזמן קיוויתי שעם השנים וכמות הנכדים משהו ישתנה. אבל מסתבר שזה לגמרי מספיק בשבילה, ואיך להיות סבתא זו החלטה שלה.

להתארח אצלה הפסקתי אחרי שפעם כשטיגנתי ביצה שניה לכל ילד היא התפלצה 'כמה הם אוכלים' ו'לא ישארו לי ביצים בכלל', וגם כי היא הולכת ומסדרת כל שניה כל צעצוע שהם מוציאים. לא מתאים לי, והאמת גם לא מתאים לה, כך שהנכדים לא מכירים כמעט את הבית של סבתא.

בהתחלה ניסיתי להביא מדי פעם ילד לשבת אצלה, בעיקר הגדולה זכתה, ישנה אצלה 6-7 פעמים. אבל היא לא מעוניינת, וגם זה גווע. כשהם היו מאד מאד קטנים היא היתה עוזרת לי ואוספת ילד אחד מהגן, ברגע שטיפה גדלו (ובעיקר ברגע שמצאתי בייביסיטר שתעזור לי) היא התחילה להגיע בסביבות חמש וללכת בשבע, לפני ההשכבות. פעם זה נורא הפריע לי שהיא לא 'עוזרת' ברמה הפרקטית. היום כשאני אמא יותר מנוסה ולמדתי לארגן את הציפיות שלי בהתאם למציאות (ולא בהתאם לפנטזיה) נראה לי הכי טבעי שהיא תגיע בדיוק בשעה שבא לה ותסתלק בשניה שמספיק לה, ויש לה קשרים משמעותיים עם הילדים, שזה מה שהכי חשוב לי.

ובכל זאת עצוב לי שהיא בכלל לא מבינה את אורח החיים שלי, את היתרונות שבאחים קרובים (ביני לבין אחותי יש 5 שנים), את המשפחתיות שהיא חזקה ויציבה גם כשיש בלגן ולכלוך ורבים. ומזלזלת באמהות שלי. כאילו שלהיות אמא זה רק לדאוג לצד החומרי של הדברים (הבית באמת מאד קטן ואנחנו צריכים לחשוב על פתרון).

וגם עצוב לי שאבא שלי לא זכה להיות סבא ולהכיר את הנכדים שלו.

איזה קושי. ככה לדבר? ככה להגיב? ה ישמור!!!

חיבוק ענקי לך. ממש קוץ בלב

במאמר מוסגר, אני כן רוצה להתייחס למה שאת כותבת פה בהמשך. סבתא שבאה פעם בשבוע לשעתיים להיות עם הנכדים זה ממש מקסים, ואת אומרת שהיתה עוזרת לך לאסוף מהגם כשהיית צריכה, ויש לה קשרים משמעותיים עם הילדים. כל זה בעיני מקסים, אצלי למשל לא קיים (חמותי גרה בשכונה איתי ובחיים בחיים לא עלה על דעתה לאסוף ילד או לבוא לבקר - לעזור?? זה בכלל הגזמה פראית. אבל גם לבקר לא)

כשאמא שלי מגיעה אני בחיים לא מצפה ממנה לעזרה והאמת מתעצבנת שהיא עוזרת, לדעתי עדיף שתשב עם הילדים ותקרא להם סיפור ותדבר איתם ולא תשטוף כלים עד שהיא מגיעה. 

וכן, לגמרי סבתא מגיעה מתי שבא לה והולכת מתי שבא לה בעיניים שלי, זה ההבדל בין להיות סבתא ללהיות אמא. כשקשה או מספיק לך את הולכת. 

אז אני חושבת שיש המון  נקודות זכות ואור באמא שלך, רק חבל, וקשה וממש ממש צובט שהיא ככה מדברת אלייך ולא מבינה את היופי במשפחה וילדים ובעיקר בעיקר מה שקשה, זה שהיא לא מקבלת את הבחירות שלך בהבנה וכבוד גם אם הן לא הבחירות שהיא היתה מקבלת. באסה.

בעבר באמת ציפיתי וזה הכביד על היחסים. היום אני רק מצפה ממנה שתהיה סבתא אוהבת והיא עושה את זה בהצטיינות רבה

יש הורים כאלה (כולל שלי) שהפער התרבותי ביניהם לביננו כל כך גדול, שמה שאנחנו רואים כאור הם רואים כחושך, ולהפך.

בעצם, יש ציבורים שלמים כאלה בעם שלנו, אבל כשזה בא מההורים שלך זה כמובן כואב יותר.

מה שכן, לרובם יש יותר טאקט.

היא לא מבינה עד כמה היא מכאיבה לך במילים האלה?

כנראה שכמו שהדברים פוגעים בציפור נפשך, כך זה פוגע גם בה כשהיא רואה את ילדתה הולכת בדרך שהיא חושבת ללא נכונה ושתביא אותה לסבל. כך אני הייתי מרגישה אם הבת שלי היתה בוחרת נניח באורח חיים חילוני ללא בעל ועם 0-1 ילדים.

לפחות אפשר להגיד על אימך שהיא גלויה וכנה... אם כי לפעמים אני חושבת שהייתי מעדיפה שפשוט ישקרו לי.

כשההורים שלי מדברים ככה - אמנם יותר בכבוד, אבל אני יודעת שזה בערך מה שהם חושבים עליי - אני רק חושבת: מסכנה גיסתי. שיש לה יותר ילדים, ויותר צפופים משלי, שבעלה (אחי) מרוויח פחות מבעלי, שיש לה פחות ניסיון בהתמודדות עם תפיסת העולם הזאת, ושההורים שלי משום מה אף פעם לא העריכו אותה, גם לפני שהתחילה ללדת...

לפחות את אמא את מכירה לא מהיום , ואני בטוחה שצברת ניסיון בהתמודדות איתה. חוץ מזה, את יכולה להיות בטוחה שהיא אוהבת אותך. מה שלא בטוח לגבי חמות.

בהצלחה. ה' ישלם שכרך ויצליח דרכך וייתן לך כוח לשמוח בהריון הזה ובילדים שלך.

חיבוק ענקי. לא נעים בכלל

לא קל בכלל!

ילדים זה האושר הכי גדול שיש אל תוותרי על זה אף פעם!

הריון קל!

היא דואגת איך אסתדר ואני מאושרת כל כך שנקלטתי להריון הזה. היא רק מחפשת סדר ושקט ושלווה ואני מחפשת בית רועש ושמח, בית פתוח שמותר להזמין אליו חברים מתי שרוצים, ואני מתרגשת לראות איך האחים דואגים אחד לשני ומהווים כוח כל כך משמעותי בחיים זה של זה. לא שאחותי לא משמעותית בחיי, אבל בהפרש של 5 שנים זה לקח הרבה זמן. אצלי ההפרשים הרבה יותר קטנים והם ממש גדלים ביחד.

בקיצור, לא ידעתי את זה מראש, אבל זו המשפחה עליה חלמתי, וזה החלום הכי גדול ומשמעותי שלי בחיים. פגשתי את בעלי  מאוחר, ואז הייתי חולה מאד ואי אפשר היה לחשוב בכלל על ילדים (אשפוזים, ניתוחים, שמח!), כך שהתחלתי ללדת רק באמצע שנות השלושים שלי עם חשש גדול מקשיי פוריות ותקלות בדרך. בשבילי להיקלט בגיל 43 להריון זה נס ענק ואני מודה עליו מדי יום.

אה, ואת התגובה של אמא שלי המהממת אם זה יקרה שוב אני מפחדת אפילו לדמיין. אבל זה מאהבה ופחד עלי נטו אז אני מקבלת את זה <אמרתי לבעלי שפעם הבאה ניסע לשליחות איזה שנה ונחזור עם תינוק אחרת אני לא יודעת איך נספר לה בדיוק>

אצלי זה קצת מוכר מהכיוון של בית פיצי וצפוף.

וכבר מהילד הרביעי, כולם אמרו לי (חמותי ואימי- גם כן): איך אפשר לגור בבית כזה קטן? את חייבת לעבור דירה...

וכ'ו וכו'.

השכנה דלת לידך מגדלת 12 ילדים באותה דירה אז תשתקי!

אחח, אימהות

ואני הפוך. אני אומרת להן: איך אתן גידלתן בבית קטן הרבה יותר ילדים?? 

(ואז חמותי אומרת שמה שהיה פעם זה לא מה שהיום.

פעם הסתפקו בכמה בדגים בודדים לכל ילד ושמלת שבת וכו' והיום יש לילדים הרבה יותר בגדים, נעליים, משחקים, ספרי לימוד וכו'...)

תזרקי תזרקי למה צריך כל כך הרבה בגדים ונעליים וספרים

ואני זורקת (כלומר מעבירה) באמת באמת, המון. ועדיין יש להן פי 5 ממש שהיה לי בילדותי

חוץ מספרים. לא יכולה לזרוק ספרים. אנחנו טובעים בספרים...

מה זה מבינה אותך

איך זה קשה ביקורת

תראי, אחרי הרבה שנים ישבתי עם אמא שלי ואמרתי לה בכנות רבה שהביקורת שלה הורגת אותי

זה שיפר משהו כמו 30% מהביקורת (אבל היא לא קרובה בכלל לומר דברים כמו אמא שלך)

אולי בכל זאת לומר לה משהו?

אוף, כמה שאני מבינה אותך

ובאמת באמת, ממקום של תינוקת שהגיעה לבית מלא גדולות כל אחת עם החיים שלה, מעולם לא היה כל כך מקסים אצלינו. אור וברכה באו עם התינוקת הזו וקורנים על כולם

ואת מאושרת. ואמא מאושרת עושה בית מאושר.

בע"ה תתברכו בכל טוב!!!

וההודעות שלך כל כך מרגשות אותי. והקבלה שלך והכיבוד הורים, כל הכבוד לך

אין לי ספק שהילדים רואים איך שאת מכבדת ומקבלת אותה ולומדים מזה המון. אשרייך 

ישר כוח רב! לך ולבעלך.

אבל לגבי קניית בגדים- לפני הלידה התלהבתי וקניתי מלא בגדים ניו בורן ובסוף נולד כבר 0-3 והכל עדיין בשידה עם טיקט🥴 אז עדיף לקנות שיהיה לך בסיס ואחרי הלידה להשלים, במיוחד שבטח תקבלי כל מיני מתנות..

מה שכן חשוב זה הרבה בגדי בסיס (גופיות וגטקס) כדי שלא תצטרכי לכבס כל היום, כי הם מלכלכים בכמויותת 

יש הרבה שנולדים כבר 0-3

וגם אם מתאים להם בהתחלה ניו בורן הם גדלים מהר ברוך השם

הבת שלי נולדה 3.600

והייתה 0-3 עד איזה גיל חצי שנה

לק"י

האמת שזה תלוי גם במבנה גוף, ולא רק במשקל.

אבל עדיין מה שכתבת מפתיע אותי😅

נולדה 3.600 ולבשה ניו בורן עד גיל 3 חודשים

עכשיו היא שנה וארבע ולובשת 6-12

לק"י

הבן של נולד פחות משלוש קילו. עכשיו בן חודשיים וחצי, ואוברולים של 0-3 גבוליים עליו עם גטקס מתחת.

בגדי גוף הוא לובש 0-3 וזה בסדר.

לק"י

אלא אם כן, הקור ימשיך.

כשלא קר, מלבישים בהתחלה 2 שכבות בחלק העליון, ואחת ברגליים.

לילדים שנולדו בסוף הקיץ- תחילת הסתיו.

לילדה שנולדה באמצע הקיץ אולי הלבשתי אחד.

פסח יכול להיות עדיין קריר. תלוי גם איפה גרים.

לק"י

גם אוברולים בדיוק בגודל זה לא נוח. אין להם לאן למתוח את הרגליים.

הילדים שלי נולדים קטנים, אז טוב שיש בהתחלה בגדים יותר קטנים.

כולם. נולדו אצלי מעל 3 קילו אז כמובן זה תלוי .. אני חושבת שאם תינוק נולד במשקל סביר אז גם אם זה טיפה גדול עליו אפשר לשים גומיות ברגליים וזה בסדר

אם תינוק נולד קטן מהרגיל או שלןקח זמן לעלות במשקל ה משהו אחר .. אז לדעתי כדאי לך לקנות 0-3 ורק אם תצטרכי להוסיף גם בגדי ניובורן

אצלי זה נכון גם לגבי הטיטולים שתוך שבוע שבועיים הניובורן קטן להם 

לא באופן מושלם אבל עונה לך חלקי

-בהנחה ויש מי שיעשה לך קניות אחרי הלידה/סביר שתקבלי מתנות (נניח לבן מקבלים הרבה יותר בגלל שיש ברית) הייתי קונה גופיות רגליות ואם הלידה בחודשיים הקרובים גם שק שינה טוב. השאר תראי באיזה משקל יוולד, מה תקבלי, ותשלימי. עכשיו עוד לא סופעונה, כל שבוע יכול להיות שאת מרויחה כסף מזה שאת מחכה.

מה צריך כמויות תלוי אם יש לך מייבש או לא אבל בערך 8 מכל פריט

גופיות, רגליות או גרביונים, בגדי גוף חמים, גרביים קטנים (אני שמה מעל הרגליות/גרביון כי זה קצוות ומתקרר בקלות) ורשת כביסה קטנה כדי שלא יתקעו לך במכונה... שמיכה חמה וטובה- כדאי 2 כי זה כמו בגד וכן הולך הרבה לכביסה ואז מה תעשי 4 שעות (בהנחה ויש מייבש)?

בקבוק, מוצץ- תקני אחד אחכ תראי אם זורם לך עם או בלי. אני מציעה גם מטרנה טו גו גם בהנחה ומתכוונת להניק שיהיה איזה אופציה שאם את מותשתתתתת מישהו יכול לקחת לך אותו לכמה שעות ברצף בלי לחץ.

עריסה/עגלה- אפשר יד2 ויש בקבוצות מסירה אפילו, אני לא הייתי נוסעת לאילת בדרכ הפער מתקזז במחיר הנסיעה והזמן, אלא אם את רוצה עגלה ספציפית נורא יקרה.

שימי לב לטקסטיל- סדינים מתאימים בגודל, חיתולים- אני ממליצה ג'רסי. הפלנל נראה נורא כיף אבל אחרי כביסות בודדות כבר לא נעים במגע. 

קניות בסופרפארם:

חבילת טיטולים- אני קונה ישר 1. זה מה יש בביח אז כנראה שהניו בורן לא כזה דחוף. מגבונים. חבילת משטחי החתלה חד פעמיים- לי זה מאד נח. גם בבית כשמחתלת על המיטה שלי וכו שמה את זה כמגן בטחון, ומשתמשת עד שמתבלה (לכן חבילה 1 מספיק לי) מדחום אם אין לך בבית זה הזמן שיהיה, נובימול, ויטמין די (נותנים מיום השחרור). מקלות אזניים בטיחותיים, משחת החתלה, סבון לתינוקות בריח שאת אוהבת (יואו זה התמכרות..) תשווי מחירים זה מוצרים עם פערי ענק בין רשתות ובמצטבר הרבה כסף.

אמבטיה לפעמים לא צריך אם יש לך כיור אז להתחלה זה מיותר. שימי לב שיש חימום טוב באמבטיה. מגבת- יש סוג שנתלה על הצוואר ומאד נח לי אבל אפשר תכלס כל מגבת שיש בבית. אני מנסיוני בהתחלה מקלחת עם חיתול- מכניסה אותם למים עטופים בחיתול (ככה הם פחות בוכים) מורידה במים, מוציאה לתוך חיתול אחר יבש, מנגבת עם חיתול שלישי. למה חיתול ולא מגבת? כי הם פיציים. ומגבת לא מנגבת להם בחיים בין האצבעות ובכל הקפלים... אבל אם כבר קונה מגבת אז מגבת דקה.

נראה לי שמתי לך פה את כל הבסיס, מקווה שלא שכחתי משהו קריטי (ובאמת- אין כזה. הקריטי זה את והתינוק)

שיהיה בשעה טובה!

אבל לי מאוד עוזרים, לא דחוף לקנות לפני הלידה, יש מצב גדול שתקבלי מתנה

טרמפולינה/ נדנדה, שתוכלי להניח אותו ולקבל כמה דקות של שקט בלי לנדנד אותו בעגלה

תיק לעגלה שיהיה לך נוח וגם יפה להסתובב איתו

כמה מוצצים מסוגים שונים שתראי למה הוא מתחבר

אם אתם מתכננים ללכת הביתה- שווה כבר לקנות חיתולים, מגבונים ומשטחי החתלה שיחכו לכם מוכנים כשתגיעו עייפים עם התינוק

ריהוט ודברים גדולים:

עריסה/מיטה + מזרן

עגלה

כיסא בטיחות/סלקל אם יש רכב

(אני אישית ממליצה לשאול את הדברים האלה בהתחלה כדי לראות מה נוח לכם. אנחנו למשל קנינו מיטת תינוק ובסוף היה לנו יותר נוח מתחברת. ביד שרה אפשר לשאול סלקל וגם עריסה רגילה, יש גמחים למתחברת. עגלת אמבטיה אולי תוכלי למצוא ממישהי בסביבה שלך. וגם כשכבר קונים אני לא בעד לרדת לאילת, יותר בכיוון של לקנות יד 2 במצב טוב, זה הרבה פעמים חוסך המון כסף)  

ביגוד:

כמה חיתולי בד (טטרה)

גופיות

רגליות

אוברולים

כובע

גרביים

(שימי לב שבהתחלה מלבישים 2 שכבות אז כדאי שיהיה מספיק בגדים, אבל בילד ראשון בטח גם תקבלי אז לא כדאי להגזים)

שונות:

שמפו לתינוקות

סבון לתינוקות

א.כביסה לתינוקות

חיתולים

מגבונים

מוצצים

בקבוקים

תמל

(ממליצה גם אם מתכננים להניק כי את לא יודעת מה יהיה ולדעתי כדאי שיהיה בבית ליתר ביטחון)

אבל את הספר לא קראתי.

ממה שהנתי זאת כל המטרה של הספר, בשם האוטנטיות והשיח הרגשי להוציא את כל הגבורה מהגיבורים ולהציג אותם בצורה שהיא גם לא סימפטית. זאת תפיסת עולם מסוימת, שהיא בהחלט לא התפיסה הקלאסית של גבורה וכבוד למתים. כאילו כל דבר צריך להיות אוטנטי רגשי ולא מלוטש.

אולי זה מתקשר לגירושים שלה מחנן בן ארי.

אם היית יודעת לכתחילה שזאת המטרה של הספר היית לוקחת את זה קשה כל כך?

כל רגש של אמון באהבה.

אלו ממש דתי תפיסות חזקות היום.

התפיסה שמבליטה את השלילי

מול התפיסה שאומרת תודה על הכל.

איפה האמת? כנראה איכשהו באמצע. אבל צריך לדעת על מה להסתכל

אבל אחד הדברים הכי מתמיהים בחיים זה הדיבור על מתים

פתאום כולם מושלמים

פתאום כל הקשרים היו מדהימים וחבל שנגמרו

על מי אתם עובדים

זה בסדר להגיד דברים טובים על אנשים

זה בסדר לכאוב

אבל לא צריך לעשות הצגה

אם הספר הזה נותן קונטרה להצגה

זה כבר משהו טוב 

בטח על מתים על קידוש ה', הי"ד.

אין לי דעה לגבי מה ששיתפה הפותחת, סתם פותרת לך תמיה בחיים ;)

למה זה צריך להיות מאד לא כנה

אפשר קצת לא כנה

אם שמים את הזרקור רק על החיובי אז יוצא בנאדם כליל השלמות.

זה לא שהתכונות החיוביות האלה לא היו קיימות בו, אלא שפשוט לא רק הן היו 

שזה לא  כי הכל היה מושלם

זה פשוט שמאבדים מישהו קרוב מקבלים פורפורציה על הריבים או החילוקי דעות שהיו בזוגיות

סהכ זוגיות טובה מכילה 80 אחוז של טוב ו20 אחוז של קשיים ריבים וכו..

ואחרי שאדם נפטר מבינים שהריבים האלה היו ככ טיפשיים ושלפעמים במקום להתקדם ביזבזת זמן על דברים ככ לא מהותיים שאם ידעת שהסיפור ייגמר כך לא היית מבזבזת עליהם את הזמן

ובסוף מה שצף אחרי שאדם נפטר זה בעיקר הזכרונות הטובים אין מה לעשות זה כנראה הטבע..אבל אני לא חושבת שכולן בהצגה אלה שהחיים שלהם באמת הכילו 80 אחוז טוב וה20 אחוז שלא מקבל פורפורציה אחרת שאפשר לקבל כנראה רק אחרי שהאדם איננו.

כמה אחוזים מכילה זוגיות טובה

אבל יודעת שרוב הזוגות לא בזוגיות טובה

סטטיסטית

רק באובדן הסטטיסטיקה משתנה

ומסכימה עם מה שאת אומרת על פרופורציות 

לפעמים זה כנראה זה

ולפעמים משהו אחר 

מדברת על זוגות חילונים זוגות מבוגרים וכדומה

ורוב האלמנות החדשות די צעירות ובשנים היחסית ראשונות של הזוגיות..

אני בכל אופן חושבת שמה שרשמתי זו התשובה בעיקר מניסיון אישי שלי

דברים מקבלים פורפורציות אחרות אחרי אובדן

נכנסת לכל זוג לחיים האישיים כדי לדעת את זה?

אולי ההגדרה שלך לזוגיות טובה כוללות שותפות מלאה במטלון הבית למשל, ואצל מישהי אחרת היא לא כוללת את זה, והיא שמחה לשטוף כלים כשבעלה רובץ על הספא. (וכשהוא מתקן את הדוד ומזיע היא רובצת) היא תגדיר את הזוגיות שלה כטובה, ואת לא. מי צודקת?

אני מסכימה שיש משהו מתמיהה באיך כל אדם שנפטר הופך להיות כליל השלמות, אבל מצד שני, זה עדיף על פני לכללך על אנשים שנפטרו, בלי שייך להם יכולת להגן על עצמם או לתקן את הבעיות האלו.

וכמו שאמרו לפני, מקבלים פרופורציות אחרי שהבן אדם נפטר והוא איננו עוד.

מעניין מאוד אם תשלחי קישור או מקור. אם זה כל כך נגיש.

את אומרת שערכו מחקר ובדקו את כל הפרמטרים של זוגיות והחליטו בצורה אובייקטיבית מהי זוגיות טובה, ואז בדקו את כל מאפייני החיים בכל המובנים, של מדגם זוגות מספיק מייצג? הם עקבו אחרי כל אנטרקציה של הזוג במשך שנים, כולל בחדר המיטות? סליחה, אבל זה לא נשמע אפשרי, במיוחד לא להגדיר לכתחילה מהי "זוגיות טובה".

את אמרת שלרוב הזוגות אין זוגיות טובה.

אני מצאתי שאחוז הגירושים הכללי בארץ לשנת 2023 הוא 14.7%

כמובן שזה מתחלק לפי פלח אוכולוסיה, במקומות כמו תל אביב יש בין 25%-35% גירושים

אבל גם בהערכות הכי פרועות אין כאן רוב, אז מעניין איך בדיוק הגעת למסקנה שלך.

שנת 2025 | סקירה מקיפה ותחזית על שיעור הגירושין בישראל: נתונים, מגמות ותחזיות לשנים הקרובות

ברור שאף אחד לא היה מושלם.

וגם שמעתי מאלמנות דיבורים על החוסר שלמות, ריבים,  ועדיין, הן מתגעגעות לריבים האלה.

אבל כשמאבדים מישהו כל המריבות השטותיות וחוסר השלמות מתגמדים.

וזה משהו שלדעתי אנחנו, ואני באופן אישי,  מנסה לאמץ לגביי החיים.

לשים את הזרקור על הדברים הטובים ולא לחכות לאבד ח"ו כדי להעריך וכדי לזכור מה חשוב ומה פחות.

וזה לא אומר לטאטא דברים מתחת לשטיח.

להציף בעיות אבל לזכור תמיד את התמונה הגדולה.

אבל זה קורה בדרסטית  בהשוואה לחיים עצמם

תרגישי טוב!

לק"י

סתם. מבינה שהגבת לי בטעות במקום לפותחת.

כדי להגיב על הודעה ספציפית, את לוחצת על לחצן "תגובה" שבאותה הודעה.

אני רוצה איזה כדור או משו

אם זה בסדר או לא

אוף

זה מה שיש לי בבית בעיקרון, הייתי שמחה אם מישהו היה אומר לי שזה בסדר לקחת

אבל הייתי נזהרת ולא לוקחת.

תנסי לשתות תה שומר. זה מרגיע את מערכת העיכול.

אז אם את בכל מקרה צריכה לקנות, נשמע ששווה להגיע ולשאול את הרוקחים. כי כנראה שזה מותר.

יש מצב את מעתיקה את הטקסט?

כאחת שסובלת משילשולים וכאבי בטן לא מעט בגלל מעי רגיש. אמרו לי שנקודתית אפשר לקחת. הייתי אחרי שבוע 12 שבדקתי.

גם גסטרו , כם רופא משפחה וגם במכון הטטרולוגי אמרו לי שאפשר.

אבל תבדקי בעצמך גם. לא נראלי שמשהו חד פעמי יכול לעשות נזק. אני לקחתי כמה ןכמה פעמים סטופיט בהריונות (כמובן מחוסר ברירה) לי ולילדים שלום. 

קל בטן זה אותו רעיון?

קל בטן יעיל יותר לכאבי בטן

אני חיה על סטופיט לא היה מצב שלא היו נותנים לי אישןר 😂

שלשולים קל בטן עזר לי

אין לי את זה הרבה ב"ה, אם כבר הפוך...

אבל הפעם זה חריג ממש אני סובלת משהו נוראי

גם לא הכנסתי כלום לפה מהבוקר, רק מים

אולי תתני לי רעיונות מה לאכול שלא יטיס אותי לשירותים?

מיץ רימונים עוזר לי כמו קסם

(קנוי סחוט מהסופר עובד נהדר.. כמו של פרימור וכו')

להליכה עם מוזיקה אהובה באוזניות

(מישהו אחר עם הילדים)

לשבת על שפת הים (או מקום אהוב אחר) בלי או עם מוזיקה (למצוא לזה זמן)

ליצור זמנים ביום שלא צריך לעשות בהם כלום (כולל לא לשמור על הילדים) עצם השחרור מנקה את הנפש

לדבר עם אנשים שעושים טוב

לכתוב (לעצמך)

על דברים טובים

על דברים שמפריעים

בעיניי זה בסיסי

לפני חיפוש אחר תחביב

תמיד יש מגבלות שמורידות את החשק. את הלא כבר יש לך.

החכמה היא לנצח את המגבלות, לגרום לכך שיהיה אפשרי.

לראות משחקי השף יכול למלא, ויכול ליצור ריקנות.

אם בעקבות הצפייה נפתחו לך רעיונות, יש לך השראה, מוטיבציה, משמעות- מעולה.

אם סתם הגיע הזמן לישון- לא טוב.

אם את צריכה דרבון ממליצה על הפודקאסט "חשיבה פורצת דרך" או פרקים מ"חושבים טוב"

ודברים בסגנון הזה.

מזמינה הרבה סוגים מאלי אקספרס וזה ממש נחמד. כל מיני סוגים של רקמה, לגו להרכבה, בניית מיניאטורות...

מקלחת זה זמן שקט לעצמי

אבל- אם התחושה שלך בכללי היא שאין לך כוח לכלום, וגם כשאת כן עושה משהו לעצמך זה ממלא לזמן קצר או לא ממלא בכלל, הייתי בודקת קודם כל בכיוון של דיכאון...

תדעי לך שאני גם הייתי במקום הזה שאין לי תחביבים ואני לא אוהבת שום דבר

וכל היום עושה רק דברים שאני "חייבת" ולא דברים שאני רוצה

ממש בכח פיתחתי לעצמי תחביבים ותחומי עניין

אני חושבת שזה סופר סופר סופר חשוב.

ואותי אישית הציל מדיכאון (כלומר הייתי בדיכאון וזה עזר לי להרים ת'ראש מעל המים)

אין דבר כזה אין לי כשרונות. עובדה, רק בהודעת פתיחה שלך ציינת שלושה: בישול, ניקיון וריקוד

אגב זה לא צריך להיות משהו שאת טובה בו, זה צריך להיות משהו שממלא אותך.

יכולה לתת לך רעיונות מאצלי מה עשיתי אבל לדעתי זה צריך לבוא ממך

וממש ממש לשים על זה דגש.

זה חשוב וקריטי וזה בריאות נפשית להתעסק בתחביבים.

מוזיקה ואני מתחילה לתקתקקק ואין סיפוק כמו זה.

חוץ מזה-

בישול, כתיבה, לצאת עם חברה לסיבוב או גלידה, לדבר בטלפון עם חברה, לשבת מול הים, בקיץ גם לשחות.

אפשר להזמין ערכות של צביעה לפי מספרים או תמונת יהלומים, ולא צריך כישרון לזה. זה פשוט לעשות לפי ההוראות.

אפשר לקבוע זמן עם חברה, או ללכת לחוג.

לק"י

או לרקוד בשעות היום עם הילדים.

(רק אם יש שכנים מתחת, לא להגזים בקפיצות שלא יפריע להם).

קשה לי לשנות אווירה בתוך הבית.

יוצאת עם עצמי לפחות פעם בשבוע לקפה, לקניות.

ומשאירה לבעלי את הילדים להשכבות.

ספורט

ועבודה שאני אוהבת, ממלא מאוד.

קודם כל אני אתייחס לסוף כי זה משמעותי-

כתבת שאין לך כוחות ואת עצובה.

בעיני הרבה פעמים זה השורש, כי כשיש משהו כואב בתוכנו, ואנחנו לא נותנות לו מענה, הלב שלנו לא פנוי לשמוח ולהינות מדברים אחרים. הוא כרגע כואב ופצוע❤️

ולכן הכי חשוב בעיני, וזה השורש להכל, ללמוד לגשת ללב שלנו ולתת לעצמנו מענה רגשי עמוק❤️

אני אישית משתדלת להזין את עצמי בהזנה רוחנית, ללמוד דברים של תורה או של העמקה ודיוק בחיי הנפש שעוזרים לי לצמוח ולהתפתח ולהרגיש משמות ולדייק יותר את העשיה שלי ואותי. בעיני ממש כדאי לכל אישה למצוא את מה שממלא אותה (זה ממש לא חייב להיות גם משהו קבוע... איך שבא לך. פעם פודקסט, פעם שיעור, פעם ללמוד ספר)

מעבר לזה, אלה יכולים להיות דברים קטנים, כמו לאפשר לעצמך לנוח במקום מטלה שאת מרגישה שגדולה עלייך, ולפנק את עצמך בשתיה,

לטפח עציצים או לצייר או להפגש עם חברות, לדבר בטלפון עם מישהי אהובה, לצאת לטבע לים לנוף, ללמוד לנגן, לשיר, לדבר עם ה', להתנדב.

יש גם דברים גדולים יותר כמו ללמוד משהו שרצית, ללכת לקורס או ריטריט או נופש.

נשמע שיש כמה דברים שכן עולים לך, אבל בגלל המצב הרגשי את בעצם בעיקר מנסה לברוח ולכן גם אין לך כוחות❤️

מאחלת לך שתמצאי לך מענה רגשי נכון וגם דברים שיוסיפו לך שמחה וסיפוק בע"ה.

ועם מחברת, עדיף מחוץ לבית, ולכתוב ה-כ-ל. כל מה שיש לי בראש ובלב.

לפעמים סתם לצאת עם הרכב לסיבוב, לנהוג בראש שקט בכבישים בלי פקקים.

חדר כושר.

חוג שאני מאוד אוהבת.

לסוע לפגוש חברה.

ויותר בקטנה, מהבית-

שיחה עם אחותי (לשים לב מי ממלא כוחות ומי מרוקן- לא כל שיחת טלפון עושה את העבודה!).

להכין שוקו מפנק (אפשר גם לילדים) ולהנות מהשתיה.

מקלחת חמה ארוכה.

ללמוד משהו חדש (פודקאסט או ספר בנושא שמעניין אותי כרגע).

לפעמים לשים מוזיקה בקול ולרקוד עם הילדים, או רק לשבת בספה לראות אותם רוקדים/מציגים לי (אם את רוצה המלצות לשירים שהם אוהבים להציג כאן- בפרטי...).

לפעמים עושה לי טוב לבצע משימה שיושבת עלי הרבה זמן- לסדר מגירה או טיפול בעניין בירוקרטיה כלשהו.

וממש בקטנה-

להתרכז במה שאני עושה ברגע זה ממש.

להגיד לעצמי, למשל- עכשיו אני קוראת סיפור לילדים. ולהיות כל כולי ברגע. לא לחשוב על מה עוד צריך לעשות ועל מה קרה אתמול ומה יהיה מחר. להיות נוכחת ברגע.

זה משהו תודעתי שעושה לי שינוי ממש גדול בתחושה.

לשבת לראות סרט/ לקרוא ספר

מותר ורמוקס בגיל הזה?

לק"י

להבנתי, רוב הסיכויים שזה ייעלם לבד.

שיכול לעזור?

ניסינו להסתכל עם פנס בלילה ולא ראינו כלום

אבל האמת אני לא ממש יודעת מה אני אמורה לראות

חיפשתי תזוזה

אבל ממליצים לשים גוש של משחה סמיכה בפי הטבעת.

לנו הרופא רשם מינון נמוך יותר לפי משקל גוף של התינוק. אבל הוא נתן רק כשממש ראיתי תולעת, לפני זה כשאמרתי שלא ראיתי וזה בטוח תולעים הוא אמר שהוא לא רושם

בסוף צריך להידבק ממישהו.

אם התארחתם עם ילדים שפחות שומרים על הגיינה אז אולי אולי היא אכלה משהו, וגם אז הסיכוי שזה מיד יופיע,

לא יודעת.

בד"כ נדבקים בשירותים, ארגז חול, אחים שהשהייה איתם ממושכת.

תינוקת עם טיטול (בכורה?) שהייתה בסביבת בוגרים

פחות סביר

הרבה יותר סביר שזה מערכת העיכול שהכבידה עליה.

לא הייתי מביאה סתם וורמוקס במצב הזה

אלא אם תראי סימנים יותר אופייניים.

(כמו אי שקט בלילה ורוגע ביום)

לגבי מה רואים, זה כמו חוט לבן דק שזז.

היא כן הייתה בחברת ילדים קטנים בשבת

אבל באמת היא תמיד עם טיטול וגופיה עם תיק תק אז אין לה איך להכניס ידיים

הגיוני שזה היה באמת בבטן

היא קמה עם טיטול מלא ממש

לטיטול זה מדביק, לא מידבק.

ככה שמאוד הגיוני שתינוקת בגיל שלה תידבק אבל לא תדביק. אז אם היתה בחברת גדולים ממנה יש לה סיכוי להידבק.

היא צריכה להכניס ידיים לפה (אחרי שהגיעה באזור שילד אחר זיהום). וזה משהו שמאוד סביר שקרה.

תנסי לשים לה המון וזלין בפי הטבעת, ואפשר גם שם שום שלמה- בלי להכניס, רק להניח מתחת לטיטול.

זה אמור להקל.

שביום הראשון זה 10, ביום השני 20,

וככה עולים כל יום עד שמגיעים ל 60 ועם זה נשארים יותר זמן.

תראי גם לפי הצורך של התינוק.

יש איזו נוסחה לא?

הם עולים בהדרגה

בגלל שקשה להכין במדויק כמויות קטנות

הכנתי בהתחלה 30

והוא אכל כמה שהוא רצה

כשהתחיל לגמור את ה30 עברתי להכין 60 וכך הלאה

חשוב להאכיל בבקבוק עם פטמה מותאמת ולהחזיק את הבקבוק במאוזן

כדי שלא תהיה זרימה חזקה ואכילת יתר

בנתיים מכינה 60 וזורקת

אני הייתי מכינה כמות של שני בקבוקים שומרת חצי במקרר לארוחה הבאה.

לי זה היה קל למדוד חצי

אם זה קשה ואין כפית ייעודית אז צריך להכין 60 ולזרוק

אל דאגה הם אוכלים בהתחלה קצת ככה שזה לא בזבוז גדול 

אפשר לבקש כפית של 30 ושלחים לך בחינם בדואר.

בטלפון קצרצר.

נתתי רק תמל מגיל 0 וככה עשיתי. באמת עם הראשון זה היה קצת מלחיץ, מה אם זה לא מדויק מאה אחוז, ועם השנים והילדים הרגשתי יותר בטוחה בעצמי.

מאד עזרה לי גם ההבנה שבאמת באמת אין דיוק של 100 אחוז - קחי בקבוקים של שתי חברות שונות, תמלאי באחד 100 מל מים בלבד ותעבירי לבקבוק של החברה השניה ותראי שונות קטנה. אז אם המדידה של המים היא לא קריטית במל אחד לכאן או לכאן, חייב להיות שגם עשירית גרם אבקה לכאן או לכאן לא תשנה.

אבל כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא רואה לנכון 

אם נותנים בבית חולים 15

לפי מה שזכור לי שהגענו הביתה כבר אכלו 30 סיסי אפילו 40 סיסי  בכייף

נתקעו על 60 סיסי בחודש הראשון..

כשחוזרים הביתה זה כבר 40 מל, ואחכ עולים ל60.

תאכילי לאט בנחת, והוא אמור להפסיק מעצמו כששבע. לי אמרו שאינדיקציה טובה לכמה הוא צריך זה שישאר 10-20 מל בבקבוק

ברביעי, ואז השתחררתי בשישי.

פעם ראשונה שלא מניקה 

וקצת אבודה בקטע הזה של תמ"ל

(יצא לי לתת אבל לילדים גדולים שז יותר ממתק מאשר אוכל. ופה היא כל כך קטנה שזה מלחיץ)

כנראה שהיתה לה קפיצת גדילה הלילה כי אכלה מלא אבל עכשיו נרגעה ו'חזרה לעצמה'

מרגששש

בשעה טובה!!

תגדלי אותה בנחת שמחה ובריאות בע"ה!!

כל הסרט של מעקב הריון עודף זוועה

אם יש אופציה לא ללכת למיון זה עדיף עשרת מונים

שרפתי שם כמה ימים מחיי לאחרונה

וגם עם הקטע של העזרה ממש מבינה אותך, היינו שעות תקועים בביח, ויש לנו פה משפחה, שאמרו מראש שהם פה ושמחים לעזור וברגע האמת כשבעלי מבקש שיאספו ילד מהגן אומר לבעלי 'רק אם זה ממש קריטי כי אני עייף'- מה הכוונה? אנחנו בחדר לידה, אמרנו את זה מפורש, למה אני כיולדת צריכה להרגיש שאין לגדולים שלי מקום?

בסוף פשוט בקשנו ממישהו בתשלום שיסיע אותם להורים שלי במרחק שעתיים נסיעה, וזה הביא לי את השלוה שהייתי צריכה כדי ללדת אבל האמת שזה לא עבר לי חלק בגרון (ברור שיכלתי לבקש עזרה ממישהו אחר שכנים וכו' אבל זה עשה לי תחושה כל כך לא טובה שלא היה לי חשק להתחיל בקשות וטובות מאף אחד)

מתביישת לבקש מאחותי לישון אצלנו כדי "לשמור את הזכות לעזרה " לאחרי הלידה … ומרגישים לבד .. נפגעתי מהאמהות בשכונה ממש. המשפחה של בעלי בצפון הרחוק , והמשפחה שלי קצת יותר קרובה אבל לא ששה להתייצב

אולי את יכולה לקחת מונית חזור?

ייתן לך קצת שקט, ובעלך לא יצטרך להיסחב עם הילדים.

זה יכול לעשות טוב לשניכם.

אם את חוזרת למעקב שם, מציעה לך להגיע על הבוקר מיד.

אני ממש מקווה שתתחיל לידה טבעית כבר עד אז.. בייחוד שיצאה הערכת משקל גבוהה והתחילו להגיד לי אולי כדאי סטריפינג וכו כדי שהוא לא יגדל יותר וכרגע סירבתי … מרגישה סחוטה 

סידור ונהיה חכמים יותר לקראת מחר / שלישי.

זה לא שהמשפחה שלי לא יכולה לעזור אלא שהם כנראה רצו התראה מראש ואנחנו גם לא צפינו שנתעכב פה יתר על המידה במעקב , וגם הייתי בטוחה שהאמהות בשכונה יוכלו לעזור אז זה קצת כזה הפתיע אותי הכל …

מקווה שלא הגבתי בחוסר פרופורציה אבל אני כבר עייפה והורמונלית למדי חחח

להפריד את המיטות

ולהעביר למזרון רק מי שבא אליך למיטה

ולבעלי מאוד מציק

מבינה אותך ומבינה גם אותו.

מתסכל ממש!

חיבוק ❤️❤️

מקווה שתצליחו למצוא פתרון בקלות.

נראה לי צריך לדבר ביניכם בזמן רגוע מה היחס של כל אחד מכם לנושא. מה חשוב לכל אחד מכם. ואיך מתקדמים ביחד. וייעוץ שינה זאת אופציה לגמרי הגיונית ולגיטימית. זה מפריע לך כבר המון זמן ומשפיע על איכות החיים שלך. שווה להשקיע בזה גם סכום משמעותי של כסף. מה שכן, אם הנושא לא מפריע לו צריך לדבר מראש- כמה הוא מוכן להשקיע ולהיות שותף בתהליך הזה בשבילך או שאת תעשי את עיקר התהליך אם זה לגיטימי בעינייך.

(נגיד אצלינו בעלי ישן ממש חזק בלילה ויצא שעשיתי את רוב תהליכי הרגלי השינה בעיקר לבד)

אז אם הם באים, אני מוודאת שהם ישנים רק איתו/עליו ומרחיקה אותם ממני.

אבל האמת שעם השנים גם הוא למד שזה פחות נוח לישון עם ילד במיטה, אז עכשיו הוא פחות מאפשר את זה, ומקסימום מרשה לישון בשמיכה על הרצפה לידינו... (הוא פשוט יותר מדי עייף בשביל לקום להחזיר אותם...)

בכל אופן, זה עניין שצריך לדבר עליו בצורה נעימה ולא מתחמקת בזמנים רגועים, לא באמצע הלילה כשזה קורה, וגם לא בבוקר הלחוץ... מקווה שתמצאו את הזמן, ותגיעו להחלטות משותפות שיהיו טובות לשניכם❤️

אבל אני עם בעלך

מעדיפה לישון רציף עם ילדים במיטה במקום לקום בלילה..

אם זה לא מפריע לו- שישן איתם.

הם לא ישארו שם עד הבר מצווה הכל בסדר 

אולי הוא מאמין שככה יותר נכון להתנהל?

דיברתם על זה?

יש לכם אפשרות לשוחח בזמן רגוע, בנחת על מה אתם רוצים מבחינת חינוך הילדים? בשינה וגם בנושאים אחרים.

אם הוא לא רואה עין בעין איתך אז יהיה קשה לגייס אותו לשינוי ובטח שדברים לא ישתנו, ממש כדאי להתחיל מהחלטות משותפות

הילדים פשוט באים רק אליו

וזה לא מפריע לי

ואני לא מוכרת כחננה בגדול....

יותר קל לי להישאר לישון איתם במקום להחזיר ואני ממש משתדלת שלא יעברו לצד של בעלי.

כשהוא חוטף בעיטה (מילד, לא ממני 😅) הוא קם ומחזיר אותו למיטה.

לא דווח על כעסים עד כה.

אתם צריכים לדבר ולהחליט ביחד מה מתאים לכם.

ואם זה כל כך מפריע לך, לא יעזור שאת תחזירי אותם למיטה?

המצב הבריא הוא שהילדים צריכים לישון במיטה שלהם. אם תציגו עמדה אחת. הילדים יבינו שאין חור ברשת. וצריך להישאר במיטה.

את רוצה שהוא יהיה חננה שלך 😉

מה דעתו בעניין?

את לא יכולה לכפות עליו את דעתך, את יכולה להסביר לו למה זה מפריע לך ולבקש ממנו עזרה בנושא.

כי זה מפריע לך,

לא בגלל שהוא חננה.

אם את מרגישה חצי בן אדם, לא ממש אפשרי לעשות תהליכים, זה לא רק עניין של לשלם הרבה כסף.

אם הבעיה היא נקודתית לעייפות עכשיו, את יכולה כמה לילות להכין מקום חלופי לישון, ברגע שאת מתעוררת במקום להחזיר את הילדים ולהעיר אותם ואותך עם כל ההתעסקות, תעברי לישון במקום שארגנת מבעוד מועד, ככה גם הגוף לא יתעורר לגמרי ולא תהיי בבוקר חצי בן אדם.

אח"כ כבר תוכלי לעשות דברים לטווח ארוך יותר כשאת פועלת מתוך יישוב הדעת.