אתמול בשרתי לאמא שלי שאני שוב בהריון.
התארחתי בחג אצל חמי וחמותי והם ראו ושאלו אם אני בהריון (ישנתי המון), שמחו מאד בבשורה. אז החלטתי לספר גם לאמא שלי. בקשתי מבעלי שיצלם את התגובה כי ידעתי פחות או יותר מה היא תהיה. ובכל זאת לא היה קל.
"את לא נורמלית! אני לא מאמינה! את פשוט לא נורמלית! ואיפה תגדלי אותם? פה בדירה ה-*&^%% הזאת? ובעלך? אפשר לחשוב שאתם מתפרנסים מהיי טק! בעצם חמותך מגדלת לך את הילדים! את נוסעת אליה המון לשבת! יותר מדי! "
זו בערך הדקה הראשונה של הנזיפה שלה. והפנים שלה סבל נורא וזעזוע. שאלתי אותה בחיוך אם יש מזל טוב בהמשך והיא אמרה קשה לי להגיד לך מזל טוב על כזה דבר. מה את חושבת שאת.
אני מכירה טוב את אמא שלי וצפיתי את התגובה שלה. ובכל זאת עצוב לי שזה מה שהיא חושבת עלי, על בעלי ועל האופן שבו אנחנו מנהלים את המשפחה שלנו.
היא לא סובלת את הרעש וההמולה שיש אצלנו. היא לא אוהבת את הבלגן. היא סולדת ממאמץ. היא לא מבינה את הדחף שלי ללדת עוד וחושבת שכבר מזמן מזמן זה היה מספיק.
המחזור שלי הפסיק כשהייתי בת 53, אז יש לך זמן, את יכולה להגיע גם לעשרה ילדים (בטון גנאי, כמובן)
אוף
אוףאוף
אוף
רק הצעתי אפשרות. וכל הכבוד לך על השינוי. לא קל
(אבל עקרונית רק זה)