אחד הדברים הבסיסיים שלומדים בכלכלה, חוץ מהצע וביקוש זה תמריצים.
כשאתה משנה את החוקים, אנשים לומדים להפנים אותם ולפעול לפיהם.
מאז אסון אוסלו והבלגן ב-92 יש פחד עצום מפני פילוגים ומפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה, וממילא מופעל לחץ עצום של הציבור על כל הנציגים "להתאחד" ולהקים מפלגה אחת של כולם.
אממה, התמריץ שיש לפוליטיקאים הוא הפוך. בשביל "להתאחד" צריך להראות יכולת מוכחת לגרום "נזק". עוצמה יהודית למשל שרפה במשך שנים מנדט עד שני מנדטים בכל מערכת בחירות, וזה היה הכח שלה שבזכותו היא הייתה מקבלת עכשיו נציג אלמלא התערבות בג"ץ.
כשפייגלין הקים את "זהות", כולם זלזלו בו וצחקו עליו. במקור ראשון וב"בשבע" אמרו שהוא ישרוף כשליש מנדט ולא שווה להתייחס אליו.
לו היה רוצה להצטרף לאיחוד מפלגות הימין או לבנט אף אחד לא היה מסתכל עליו.
עכשיו הוא שווה שלושה מנדטים. זה לא החלומות שלו אבל לא רע בכלל למפלגה חדשה במקום צפוף. זה מספיק בשביל לקבל מקום שני עם הימין החדש או דומה לזה.
נפתלי בנט מנצל מצויין את הסיטואציה הזו. הוא הפסיד, אבל יכול לבחור בין פייגלין השנוא לאיחוד מפלגות הימין. מצבו עדיף בהרבה על "עוצמה" שיכולים רק להתאחד או להזיק אבל למעשה אין להם בחירה.
אני לא יודע איך זה יגמר הפעם, אבל גם אם תהיה מפלגה מאוחדת, מישהו בפעם הבאה יקים מפלגה חדשה, ויראה את כוחו בתקווה שיאחדו אותו בפעם שאחרי.

