היא צינזרה אותי אחרי כמה דקות של השתתפות באבל
ברור לי אבל שזה נכון.
הייתי רוצה להיות ככה.
להגיע וללכת
ככה בפשטות וללא סבל
ועוד לפני שבכלל הכרתי את מהות וסבל החיים
הכאב שלי זה עליהם,
על המשפחה היקרה ואהובה שלה,
והוא נובע גם ממקום אגואיסטי נורא של
אני אתגעגע לגוזלית הזו
האהובה והיפה
ושכואב לי שהרגעים שהייתי איתה לא יחזרו
ולא אוכל לריב עליה שוב עם כל אוהביה
ולא לספר לה ולדבר איתה בענינים של גדולים
ולא לנגן לה
ולהריח אותה
ולהרדים
ולא לדעת איזה דברים מופלאים ומדהימים היא עשתה ותעשה בעולם
זה כאב כלכך אגואיסטי
אלוקים.
כואב לי עליהם ברמות
וזלא מגיע להם
כאילו, רבנן.
הם כבר נוסו וקנקנים חזקים מספיק.
למה שוב ולמה עוד ולמה אותה??
אבל.
אבל אבל
לפחות היא לא סבלה.
פשושה שכמותה.
לה יהיה טוב. בוודאות.
זו כמו טיסת עסקים מהירה ושווה.
אני בטוחה בזה.
אממה,
תן להם,
למי שנשאר כוח ויכולת להמשיך
ולחיות ולשמוח
ואוף ה'
איך זה קורה ולמה בכלל???
ש
על הקשר שלה איתי