התורה היא האורגן הכללי של כל ההויה מראשית האצילות עד תחתית העשיה, וכל המצוות הן העורקים המחיים את ההויה כולה, והם הנימין המחברים את כל ההויה כולה, והם הנימין המחברים את כל ההויה לחטיבה אחת.
ואימתי משיגים הם המצוות את ערכם הראוי? בזמן שמקיימים אותם מצד שהם כתובים בתורה, כלומר מצד שמכירים אותם שהם הם הגידים המקשרים את חוליות ההויה להדביקה בשורש אחד, ובהעדר קיומם נפסקים החוליות, ואז נעשית ההויה כולה בסוד פירודים.
והקיום מצד הכרה זו הוא התוכן האמיתי של עסק תורה לשמה. שלא נאמר "לשמו", שאין כל עבודתנו מוסיפים או גורעים בשם עצמותו יתברך, כי אם "לשמה", היינו התורה היא ההויה, אורייתא כולה שמותיו של הקב"ה (זוהר).
(רזי לי רז)
@ארץ השוקולד @יהודי אמיתי! @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @אילת השחר