"ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך"
אנו בני ישראל אם באים אנו לבית ה' יודעים אנו ומרגישים כי עצם הביאה אינה אלא חסד ה' אלינו, ואין אנו מטיבים כביכול כלפי מעלה, כי אם לנו ההטבה והחסד הוא רק עבורינו, ואם בשעה שהננו מזמרים ומהללים בבית ה', הננו מתבטלים מהדר קדשך ומתמלאים יראה רתת וזיע, ביודענו שאין בפינו מה להגיד וכל מגמתנו להתכוון רק ביחס פעולותיו ביתו והיכלו. ומה שיותר מתחסד הקב"ה עמנו, יותר הננו מתמלאים ביראה ופחד והננו מקטינים עצמנו לפניו יתברך.
ומה שאמרו "עבודה צורך גבוה", היינו שכך רוצה הוא שקיומי מעשיו ופעולותיו בכל היצור ובכל הנברא ובכל גלויי אצילות יהיו דווקא על ידינו, וזהו צורך גבוה, כלומר צורך רצונו, שכך הוא רוצה, ולא שהוא תלוי ח"ו בנו, אלא שכך רצונו המוחלט ב"ה, כדי לעשות עמנו חסד ולהיטיב אתנו.
(מי מרום יג, כז)
@ארץ השוקולד @יהודי אמיתי! @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @אילת השחר
