ומיד שנגמלה הפסיקה גם איתה.

זה מאוד תלוי אדם.

אבל זה לא מקרה שהייתי ממליצה על חשמלית. 

חשמלית בכל מקרה (לדעתי בלבד!) עדיפה על רגילה. אבל מי שלא מעשן ממש לא צריך להתחיל עם זה!

כדאי מאד לקרוא

נייר עמדה בנושא סיגריות אלקטרוניות

שימי לב שלא אמרתי אם זה עדיף או לא מסיגריה רגילה, אלא שזה דבר מזיק בפני עצמו

מופלא בעיני איך מישהו יכול בכלל לפסוק שזה בטוח בעלי אינרסנטים כאשר זה דבר חדש ואין עליו מספיק מחקרים, גם לו כללללל המחקרים הם של בעלי אינטרסנטים כדבריו , עדיין אי אפשר לפסוק שזה בטוח.

והכי לא מובן לי איך דווקא את שדוגלת בבריאות, דברים טבעיים, לא חיסונים, לר אנטיביוטיקה ועוד, משתמע מדברייך כאילו את בעד משהו שמכניס לגוף ניקוטין + שלל דברים שעוד לא נחקרו מספיק ההשפעות שלהם לטווח ארוך?

אני בודקת במשנה זהירות על איזה מחקרים הם מתבססים.

אישית לא מתמצת בנושא סיגריות, אבל יודעת שגרשוני מסתמך על מחקרים בלתי תלויים ובעיקר בעיקר על ההיגיון.

מציעה לכל אחד לעשות את הבדיקה שלו ולא להסתמך על ניירות עמדה של גורמים שמשתפים פעולה עם בעלי אינטרסים.

הגיון.. הממ. להכניס ניקוטין לגוף זה לא מזיק? מלא הגיון.

משהו חדש שאין עליו מספיק מחקרים ומלא בכל מיני חומרים שהשפעתם לא ברורה עדיין לא מזיק? מאד הגיוני

כשזה מגיע מזה שאת דואגת לו, שאת רוצה שיהיה אבא בריא לילדים, בעל בריא לאורך ימים לך, וככה את מעבירה לו את זה, אז זה לא מרגיש כל כך חנוק, וזה יותר מרגיש כמו אהבה - וזה מה שזה. תשתדלי שזה יורגש שזה מאהבה

 ואני מסכימה עם אלו שכתבו אף פעם לא "לאשר" ולא להגיע למקום הזה של נו לא נורא. את כל זה הוא יכול לומר לעצמו, והוא צריך שאת תעזרי לו לעמוד נגד זה ולהיאבק בזה, את המחסום הטוב שלו. הוא הרי לא חייב לספר והוא יודע שזה מצער והוא מספר, אז הוא רוצה לשמוע ממך את הלא, רוצה לראות שזה מצער אותך כי זה עוזר לו להילחם בזה. 

בהצלחה!

לא מכירה את נזקי העישון? (תקראי מה כתוב על חפיסת סיגריות, זה לא בכאילו, זה אמתי) מעבר לזה שנשים מעדיפות בד"כ שהבעל שלהן יחיה ויהיה בריא לאורך ימים ושנים, יש המון המון נזקי עישון פסיבי לאשה ולילדים, וכן, זה כולל בעל שמעשן מחוץ לבית. הוא עדיין מזיק לאשתו ולילדים שלו

שאלת ברצינות, עונה ברצינות.

שאלות ותשובות על העישון

עישון פאסיבי

מתוך האתר לשל האגודה למלחמה בסרטן -

עובדות על עישון פסיבי

מדי שנה מתים בישראל כ-800 איש כתוצאה מחשיפה לעישון פסיבי, הגורם למחלות כמו סרטן הריאה, סרטן הלוע, סרטן הגרון, סרטן המעי הגס, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הכליה, סרטן הלבלב, סרטן צוואר הרחם וכן מחלות לב, שבץ מוחי, מוות פתאומי ועוד. על פי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה EPA US Environmental Protection Agency

מידי שנה נפטרים בארה"ב כ- 40,000 איש כתוצאה ממחלות לב הנגרמות מעישון פסיבי.

מחקר שתוצאותיו פורסמו ב - Tobacco Control (מרץ 2004) מצא כי ילדים שנמצאים בבתים בהם מעשנים, נפגעים מעישון פסיבי גם אם המעשנים מקפידים לעשן שלא בנוכחות הילדים. במחקר נמצא כי רמת החומרים המזהמים שנמצאה באבק, באוויר ובדגימות מן השטיחים בבתים בהם עישנו המבוגרים היו גבוהות פי 7 מאשר בבתים בהם לא התגוררו מעשנים.

יש עוד הרבה.. מי שרוצה שתיכנס ללינק

סיכון מוגבר למוות בעריסה, אסטמה, ומה לא. 

וזה רק מעישון פאסיבי

כן לפתיחות, חשוב שהוא משתף אותך, אל תפסיקי את זה כי כל התמכרות יותר ממכרת כשעושים אותה בסתר, והפתיחות והעובדה שהוא תמיד מספר לך עוזרים לו למנוע את העישון כי הוא לא רוצה לספר לך

ולדבר איתו, לומר לו כמה את מעריכה שהוא לא חוזר לזה, כמה זה קשה לו, כמה הוא מדהים בעינייך, ולהכין לו חיזוקים חיוביים

צנצנגת יפה של עוגיות שאת מכינה מדי פעם ושולחת לו לעבודה שיהיה לו מה לנשנש במקום עישון

או קופסת פיצוחים

פתקים קטנים ומעודדים

תמונות של הילדים עם - תודה אבא שאתה עושה לנו אבא בריא

ועוד ועוד

המון המון חיובי

וכשהוא מספר לך שעישן, להצטער איתו, לאהוב אותו, להדגיש כמה את מעריכה שזה לא קורה לו הרבה ושהוא משתדל ולהראות לו שזה מצער אותך אבל את רוצה ומעריכה את השיתוף

בהצלחה רבה לך בדרך הנכונה והצודקת!

לכן אני דווקא הייתי פחות שמה דגש עליו ועל הבריאות שלו - כי אלו באמת עניינים שלו, לפחות עד רמה מסוימת (כלומר, כמובן שאם חס ושלום הוא יחלה זו בעיה גם שלכם, אבל זה פחות ישיר ובסוף זו בחירה שלו). בעיניי הגורם הכי משכנע פה זה הנזק שיכול להיגרם למי שסביבו, ובטח כשזה המשפחה שלו. תני לו לקרוא נתונים, כמו מה שמיואשת צירפה פה למעלה, על כמה עישון פאסיבי מזיק למי שסביב המעשן אפילו כשהעישון הוא מחוץ לבית. בעיניי במקום הזה הוא צריך להבין שהוא לוקח אחריות על הבריאות המשפחתית ולא רק על שלו. זה כמו שהרבה נשים שממש קשה להן לעמוד בפני מתוקים, מצליחות פתאום לשמור באדיקות כשיש להן סכרת הריון. למה? כי הסכנה פה היא לעובר שלהן, ואותו הן שמות לפני הבריאות של עצמן.

מהיכרות אישית קרובה עם טיפול בחולה סרטן, וואו, זה לגמרי לגמרי בעיה של אשתו

לגמרי

שלא תדעו מה זה בכלל, אלוקים שישמור, ומצטערת, מי שעישן את עצמו לדעת כל השנים למרות תחנוניה של אשתו שיפסיק אני בכלל לא בטוחה שמגיע לו אחר כך שלוש שנים מהחיים שלה טיפול כסיעודי, ברמה שאין לה חיים יותר, והיא הופכת לאחות סיעודית מרותקת לבית והכל, צריכה להתפטר לטפל בו, חיים על צדקה מהסביבה כי אין מי שיעבוד,זה פשוט נורא בכל קנה מידה.

כמובן היא אשתו והיא אוהבת אותו והיא תעשה הכל בשבילו, אבל לדעת שזה משהו שהוא הביא על עצמו והיה יכול למנוע, לי מאד קשה עם זה שבן אדם יודע שיתכן שזה יקרה והוא יפול עול על אשתו ככה והוא ממשיך לעשן בלי לנסות לעצור בכלל. ובוודאי שלא הייתי מגדירה את זה כענין שלו ובחירה שלו. 

אין בן אדם חולה, יש משפחה חולה. וסרטן זה דבר שגומר את החיים של כל מי שחי עם הבן האדם החולה. 

וכשהיא תישאר אלמנה צעירה עם ילדים , או אלמנה בגיל של חיתון ילדים, זה גם רק בחירה שמשפיעה עליו? ממש לא.

יש לי לגמרי קטעים שאני אומרת לבעלי נגיד "אני רוצה שתישן עכשיו כי לא מתאים לי שתהיה עייף בשבת", כלומר שמה דגש על זה שבאופן לכאורה לא הכי ישיר הדאגה שלו לעצמו תעזור לי. ועדיין, אני רואה שזה הרבה פחות משכנע מדברים שהנזק הוא ישיר וברור יותר. אני אהיה קצת בוטה - יש משהו טרחני וקטנוני בלהתלונן מול מישהו חולה (ולא מול אחרים) על זה שאתה צריך לטפל בו, ולכן זה גם פחות עובד כתחזית שחורה לעתיד. אבל כשהנזק הוא ישיר ובלעדי למי שמתלונן, הצד השני יקבל יותר בקלות. ככה בעיניי.

פשוט המשפט שזה יותר ענין שלו מאד צרם לי

אבל בקטע של איך לשכנע אני לגמרי מסכימה עם מה שאמרת

אבא שהיה מעשן כמו קטר, אחים ואחיות מעשנים.

ממש ממש נורא!

אבל, מצב לגמריי הפיך. אם הפסיק לעשן הוא צריך להתמיד בזה, כי כל סיגריה מחזירה אותם לנקודת ההתחלה.

אולי כדאי שיתחיל לפתח איזה תחביב שימלא לו את הזמן.

ממליצה מאוד על איזה ספורט, כי אז זקוקים לריאות נקיות (אולי תדחפי אותו לשחק פעם בשבוע עם חברים או משהו) ואז לרוב הם נמנעים מלעשן.

לכן המלצתי לתת לו צנצנת עוגיות או פיצוחים

כמובן עדיךף בריאות ולא משמינות מדי, אבל בקטע של להחליף את המשהו המרגיע והזמין מאד הזה

שיהיה לו משהו אחר

וכשתאפי לו עוגיות והוא ידע שטרחת לבד ושלחת לו, יהיה לו יותר מצפון לקחת סיגריה במקום

בצלחה רבה רבה לך!

את מכירה את צורת החשיבה הזו?

קל מאוד לחשוב שדרך שלך הכי ברורה ופשוטה ואי אפשר לחשוב אחרת כי אף פעם לא שקלת נקודת מבט אחרת.

ולידה היא תהליך ביולוגי הכי טבעי שיש, זה ממש לא מובן מאליו לראות אותו בתור נס למי שזאת לא צורת החשיבה שלו.

וגם מה שאמרת לגבי אמונה של "אה, ככה ה' רצה", יש הרבה אנשים דתיים שלא חושבים ככה, ודווקא יש הוגי מחשבת ישראל שרואים את זה בעין שלילית כי דבר רע אמור לגרום לחשוב אם יש חטא שצריך לחזור עליו בתשובה. יש גם תשובות והסברים נוספים, זה מה שעלה לי לראש עכשיו.

באופן כללי אני ממליצה לחשוב לעומק על למה אנחנו עושים ובמה אנחנו מאמינים, ולא להשאר בנקודת מבט רדודה של "ככה זה", במיוחד לא בנושאי אמונה.

כי לאדם חילוני מה שכתבת כאן יכול לגמרי להעלות גיחוך על "דוסים פרימיטיביים", וזה יהיה מובן לגמרי.

ללא בורא.

ואם כך הרי שלידה זה בסך הכל ארוע ביולוגי נפוץ למדי. לידה זה חלק מהעולם הטבעי ויש לה הסבר טבעי.

לידה זה ארוע מרגש מאוד, אבל עבור מי שלא מאמין הוא לא קשור לה'. 

האמת שבדיוק אתמול ראיתי את העמוד של עמותת "מושיטים יד" אם אתן מכירות (שבדיעבד זו טעות לאישה הורמונלית🫠) וממש כעסתי אז שאלתי את בעלי למה ה', שהוא לכאורה אל טוב, עושה דברים כאלו קשים לילדים? ולמה הם צריכים לסבול? אני לא מבינה… ואז בעלי אומר לי "את לא מבינה כי הוא ה' ואת רק מיטל" וזה מקומם אבל נכון. כנראה שיש דברים שלא נבין אף פעם

אם מעניין אותך ללמוד אמונה ברצינות, הייתי ממליצה להתחיל עם המאמרים באתר לדעת להאמין מכון עולמות - לדעת להאמין

אמונה רצינית לא מבוססת על רגשות של התעלות רגשית כמו בלידה, אלא על חקירה והעמקה רצינית ומבוססת. יש חשיבות גדולה גם למסגרת ולמעשים. עובדה שהאמונה הרגשית שלך לא גרמה לך לשמור מצוות.

לא חושבת שהוא סנטה קלאוס, חושבת שכל מי שמאמין בה' מתוך פחד מפספס פה נקודה חשובה. ה' הוא אל טוב ומה שבעיניי נתפס כטוב לא בהכרח כזה. אני לא רואה את התמונה השלמה יותר ובגלל זה הוא ה'.

וחקירה צריכה להתחיל מאיפשהו לא? בעיקר משאילת שאלות 

וביהדות בכלל

יש כל מיני זרמים שאפשר ללמוד מהם

מה את מחפשת?

לאיזה סגנון את מתחברת?

הידברות / מכון מאיר / חב"ד

בהצלחה!

ואיזה כיף זה שאת מרגישה טוב ויופי ביהדות

המדע יודע להסביר לפרטים איך זה קורה.

שרשרת של תגובות פיזיולוגיות.

זה אמנם מפעים מאוד ומרגש אבל זה לא משהו שמעלה תהיות על אי קיומו של אלוקים.

ובנוגע לאמונה מסכימה.

האמונה נותנת תחושת ביטחון.

אולי זה משעשע אבל - דמעות, התרגשות, חלומות, כל אלו זה דברים שהמדע לא יודע להסביר

ועל זה הגיבו לך שהמדע יודע להסביר...

בכל מקרה, התרגשות, חלומות וגם תפקוד פיזיולגי של הדמעות בעין, יודעים להסביר.

מצד שני, גם בעיני ההסברים של המדע לא שלמים בכל נושא פיזיולוגי. אבל יכולה בהחלט להבין מי שחושב שהבעיה במדע הוא שהוא לא מתקדם מספיק, ושאין כאן הוכחה לקיום בורא דווקא. 

אבל זה כי חוויתי את זה בעצמי.

יש אנשים שהם יותר זקוקים לבירורים שכליים ולהנחות נבוססות כדי להגיע לאמונה- ואז או שהם מקבלים את אמיתות האמונה ונעשים דתיים

או שהם לא מכירים באמיתות האלה ואז הם כופרים. או שהם חיים בתוך משחק וזה סבל.

אני חושבת שלמי שמאמין, כל חוויה רגשית חזקה, תתחבר באופן טבעי לאמונה.

אצלי הלידה ממש לא דייק תפקיד, אבל את האהבה שלי לילדיי אני חווה כמפתח לחוויית אמונה בה'.

השאלות על הנהגת ה' הן שאלות נכונות, אבל בסוף אין בהן וודאות מוחלטת, כי ה' לא מבטיח לנו כלום.

בחוויה שלי, אנחנו חיים בעולם הזה בעיקר באפלה, כאשר הבהירות שלנו צריכה להיות בשטלה-

האם אני עושה טוב? האם אני מתקדם החיים? האם אני מתקנת דברים שצריכים תיקון?

כי שאלות על הנהגת ה' הן משהו שאין לנו יכולת הבנה אמתית בו.

אנחנו בקושי מבינים את הגוף שלנו שאתו אנחנו כבר 30/40 שנה, ושואפים לדעת את האינסוף, שמקיים את האנושות כולה ואת הבריאה כולה בכל רגע נתון?

זה בלתי אפשרי, פותח פתח לספקות קיומיים ואי אפשר לענות על זה תשובה שמניחה את הדעת, כיוון שהכל מלא סתירות פנימיות.

בוודאי שאפשר. יש הסברים מדעיים מפורטים על כל שלב ושלב בהפריה, גדילה, עוברות, לידה…

ובכלל, בשביל להאמין שיש אלוקים (מבחינה רציונלית למשל), צריך קודם כל להגיד שאין הסבר אחר אלא שיש אל… אז השאלה איפה הפער בהסבר.

וגם השאלה איך מתייחסים לפער בהסבר. אדם חכם פעם אמר לי שככל שמבינים יותר בפיזיקה ככה מבינים כמה אנחנו בעצם לא מבינים.

נו, גם אני לא מתחברת לפיזיקה, אבל יש שיגידו- נו, אז כנראה שיש פה כוח מעל הטבע. ויש שיגידו- מעניין אם הנכדים שלי כבר ידעו או שהמדע לא יתפתח מספיק עד אז, וזה יהיה עוד כמה דורות אחרי.

וגם אם יוצאים מנקודת ההנחה שבהכרח העולם נברא בכוח שמעל הטבע (היינו אל), זו שאלה האם האל נשאר "להשגיח" (שכר ועונש, דואג לך וכו). וגם אם כן- איזו דת נכונה? אולי בעצם הנצרות?

וגם אם הולכים על היהדות, ואומרים יש אלוקים, הוא הביא לנו את התורה, נתן לחכמינו את התבונה לפרש את התורה בדרך נכונה וכו. מגיעה השאלה למה בכלל ללכת לפי ה"חוקים" האלו. (למשל מול מצבים של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו וכו)

יש כאלו שכל הדברים האלה מאוד באים להם בזרימה במחשבה ובתחושה, ויש כאלו שממש דורשים להעמיק, לבדוק, לברר… וכאמור יש פה המון המון שאלות (גדולות) אז יש הרבה איפה לתעות ולטעות בדרך

ועם זאת אני חושבת שהבעיה כאן היא יותר עמוקה מסתם אוורור.

את מתארת מישהו שאת לא נהנית להיות במחיצתו, וזה מאוד מאוד כואב, ובאמת לוקח את האוויר.

את הולכת.לטיפול בנושא?

הןא יודע מה כבד עלייך בהקשר הזוגי?

הכל נשמע לו מעליב, גם כשכתבתי בצורה מאד מכבדת בעיניי.

עייפתי.. לפעמים קשה לי להכיל את עצמי אז בטח שלא להכיל תגובות של איש נוסף למה שקורה איתי.

חייבת שימציאו מודל כזה של תקופות של רווקות באמצע הנישואין.

שזה לאו דווקא חופש פיזי, כי גם חופשה תסתיים מישהו,

אלא חופש מנטלי.

לא לפחד לשים סימן שאלה גדול על הקשר. מה אני עושה פה? מה מחזיק אותי פה? מה אני מוצאת בו בכלל?

זה נשמע שאת מחזיקה את עצמך שם, כלומר בתוך הזוגיות, כי את חייבת. כי בסוף את נשואה, ונגזרים מזה חובות וזכויות שלך כלפיו ושלו כלפייך.

ואת לא מרגישה אוהבת בתוך החייבת הזה.

ואת מרגישה שאין משהו אמיתי של זוגיות מלבד ההכרח.

אז קודם כל, שתדעי שאת לא לבד.

אני חושבת שיש הרבה מהזוגות שחווים כזאת תחושה, וגם אני בעצמי חוויתי את זה.

אבל בדרך כלל זה כשיש לחצים פנימיים שמעיבים על הזוגיות, קשיים שמונעים מכם לראות בכלל זה את זו.

או בכלל לרצות לראות זה את זו.

אז מה שאנחנו מרגישים עכשיו זה לא אומר שנרגיש ככה תמיד.

ויש מצב גדול שאם לחצים חיצוניים ייפתרו, תתפנו שוב לראות בכלל זה את זו.

השאלה היא אם במוח שלך יש זיכרון של אהבה כלפיו. אולי כשהכרתם אפילו.

רצון להיות אתו. רצון לקרבה.

נכון שהיום את כבר רחוקה מהזיכרון ההוא, ושעברו מלא מים בירדן מאז,

אבל אני מאמינה שזיכרון של אהבה יכול להיות לנו מצפן שלא ככל אבוד.

בהצלחה!!

אין לי אויר רק מלשמוע את החוויה שלך

אני מצטרפת להמלצה על טיפול זוגי

והאמת לדעתי כדאי לך גם משהו רק לעצמך נשמע שאת זקוקה למרחב והקשבה רק שלך לפני שבאים למרחב הזוגי.

אגב, הוא יודע על הקושי שלך?

גם אם האיש שלך לא רואה בעיה בזוגיות, לך יש קושי וחשוב שתדברו על זה כי ככל שתבלעי יותר זה ירחיק אותך ממנו יותר

הייתי בעבר בטיפול אישי (הוא לא בעניין של טיפול זוגי), וכרגע אין לי אפשרות כלכלית לזה.

חבל לי גם בשבילו, הוא איש טוב סך הכל, אולי אני במבנה שלי פחות מתאימה לחלוק את החיים שלי עם עוד מישהו? יש מצב כזה?

בכל מקרה ממש תודה!

זה הסתיים כשילדתי, ועכשיו יהיה לי קצת קשוח לחזור. טיפול זוגי הוא לא בעניין.

וגם הרגשתי שזה סתם אותי בעמדה של אני הבעייתית ואם רק אתקן את עצמי יהיה טוב יותר, והיה לי קצת קשה עם זה, זאת ההרגשה שקיבלתי ממנו.

אני רוב הזמן מחזיקה את עצמי ורוצה שקט אז מתנהלת לפי מה שצריך אבל יש רגעים של נפילות שאני רק רוצה שקט והנוכחות שלו נהיית כבר ממש כבדה ומעיקה. האמת חשבתי שזה דפוס מוכר, מבינה עכשיו שזה לא חייב להיות ככה?

הוא בן אדם טוב סך הכל ומאד משתדל שיהיה טוב למשפחה, יש אינסוף דברים חיוביים בדמות שלו כאבא וגם כבן זוג, רק התלות והאובססיביות הזאת כבר גדולים עליי

אני לא יודעת איך את מגיבה, אבל נשמע לי שסביר שגם הוא מרגיש שמשהו צולע בזוגיות לאחרונה

מה זה משנה מי אשם? גם לא יודעת אם יש אשמים בדבר כזה בכלל, לא נשמע שיש פה כוונות זדון של אחד מכם.

אתם נשואים 15 שנה, יש לכם ילדים, בוודאי שמשהו השתנה בכל אחד מכם מהחתונה. זה חלק ממהלך החיים. ואם כרגע יש קושי, ומשהו בזוגיות פחות הולך, ומניחה ששניכם לא מרגישים מי יודע מה בזוגיות כרגע (את התחושות שלך אני שומעת, אבל מן הסתם הן משפיעות גם בכללי על הקשר הזוגי)

אז אולי לא בקטע של לחפש מי גרם למה ומי צריך לתקן מה

אולי ללכת לטיפול זוגי בסקרנות, בתקווה שתצליחו (יחד!) להזיז משהו לנקודה שנעים לשניכם בה. 

בנאדם יכול להיות מקסים וחיובי ועם זאת רגיש ומתגונן ותלותי. זה לא בהכרח סותר. אבל זה גם באמת מתיש ויכול להעיק.

בזוגיות בריאה מותר לך להגיד מה מפריע לך, וכל עוד אמרת ת זה בצורה נעימה ונורמלית הוא אמור להיות מסוגל להכיל ולהתמודד. הוא בנאדם בוגר..

רלוונטי לך לקחת מדי פעם כמה שעות עם עצמך? להסתובב בקניון לבד? לקחת יום חופש לצאת לשתות קפה לבד או עם חברות? לשבת בחדר לקרוא ספר עם עצמך? ללכת לישון שעה אחריו ובזמן הזה להיות לבד? 

וזה ממש לא מקטין את הסיטואציה. להפך.

יכול להיות שהוא בגדול לא תלותי, אלא שכרגע היא מאוד צריכה לבד ושקט ומאוד מאוד להיות לבד עם עצמה, כך שגם הרצון שלו לקרבה כפי שהיה קודם, מרגיש לה תלותי. (זה דווקא משמח, כי זה משהו ששניהם יכולים ללמוד איך ליצור יחד חוויה זוגית שטובה לשניהם, בהנחה שזו לא איזו פתולוגיה)

יכול להיות שהוא לא תלותי, אבל הוא מרגיש אותה מתרחקת, אז באופן טבעי מושך לצד השני (לביחד), וזה שוב מרגיש לה תלותי ולו בודד.

אף אחד מהם לא אומר שכדאי להישאר במצב הקיים ולקוות שנתעלם עד שזה ייעלם.

זה רק אומר שיכול מאוד להיות שיש פה פוטנציאל לפרטנר לתהליך של שינוי, כיוונון מחדש, דיוק.

ייתכן מאוד שהוא אדם מן השורה ולא תלותי מטבעו, אבל בסיטואציה הנוכחית שלהם התחושה היא של תלות ומועקה. 

אובססיביות זאת מילה גדולה… לא חושבת?

תלות בטוח שיש גם ביני לבין בעלי 

מהבנה מה החלק שלך

ועל מה את יכולה לקחת אחריות

לצפות ממנו- זה שלך

שיצפו ממך- זה שלו

אבל אם לא תטרחי לעמוד בציפיות

זה פחות יעניין אותך

עולם שלם בפני עצמי, מרחב ושקט- לגמרי שלך

על זמן עצמי כדי לדבר בצורה ברורה ולא לרמוז

אם רוצים שזה ייצא טוב אפשר לעשות סימולציה מראש

איך שהוא מתנהל כמבוגר- זה שלו

קשה עד בלתי אפשרי לשנות אנשים

לגבי להסביר- יש לי כלל פשוט

מה שלא מובן אחרי פעמיים

לא יהיה מובן

חבל על המילים והאנרגיה

לא חייבים להבין כל דבר

לא שהחיים יהיו תותים פתאום

אבל יש לך הרבה מה לשפר לגמרי בכוחות עצמך

אגודת אפרת?

בגדול אני חושבת שהייתי משתפת את בעלי אם יש לעזרה שלי לתת השפעה על הבית.

בלי שמות, אם יבין הוא ישמור לעצמו ומניחה שמהר ישכח מהסיפור.. 

ואם הוא יבין לבד… אז שיבין.

אני חושבת שאנשים יודעים שבין אשה לבעלה אין סודות.

ישר כח! אולי עמותת אפרת יכולה לעזור גם.

את לא יכולה להתחייב שתוכלי לספק לה את העזרה שהיא צריכה

אבל הם גוף מסודר ויכולים לעזור

מה שכן אני לא בטוחה שכדאי לפנות אליהם בלי לדבר איתה

נשמע שעדיף להפנות אותה אליהם בעצמה

אמנם זה פחות מקובל בציבור דתי

אבל

הפלה יכולה להיות גם דבר נכון

לא הייתי לוקחת אחריות לשכנע לשנות דעה

(גם בכל נושא משמעותי אחר

אבל במיוחד פה שהאחריות ענקית)

צריך להפריד בין החוויה שלך - הזעזוע והרצון שהיא לא תפיל, לבין החוויה שלה - שבה הפלה היא אפשרות.

אם היא מאוד רוצה את התינוק אבל חוששת מדברים טכניים שיקשו עליה, זה המקום להציע עזרה, כמובן לפי הכוחות והיכולת שלך.

אבל אם היא לא בטוחה שהיא רוצה את ההריון הזה - זה שלה. אל תתערבי לה בזה. את רוצה לקחת אחריות על ילד שיוולד למרות שאימא שלו לא רצתה אותו?!

על דעה שנויה במחלוקת

בנושא רגיש

אבל נצרכת מאד

בעולם מדי שמרני מכדי לראות קצת מעבר

כרגע זאת לעוד 7 חודשים.

זה עוד הרבה זמן ואת לא יכולה לדעת באיזה מצב משפחתי ועומס את תהיי..

לא הייתי נותנת לחברה תחושה של תשמרי את ההריון ותקבלי את העזרה, כי אם לא תוכלי לתת אותה..

בסוף החברה צריכה להחליט שהיא שומרת עם הנתונים שלה, הכוחות שלה, בלי לבנות על הסביבה..

ברור שהרצון שלנו הוא שההריון ישמר, ותהיה עוד נשמה בעולם..

אולי למרות שזה לא כלכלי אגודת אפרת יכולים לתת את התמיכה הנפשית.

את חייבת לשתף את בעלך ולהחליט יחד, או שלא תתחייבי לעזרה ושהיא תחליט לבדה.

את גם לא באמת יודעת האם תהיי פנויה עוד 7-8 חודשים.

אולי תהיי בהריון בעצמך, אולי חס וחלילה ניתוח או מחלה שלך או של הילדים.

שום סיכוי שהייתי מתחייבת לאדם אחר אפילו לא בקרבה משפחתית.

אגב, וסליחה על הנחרצות, אני כשאני רואה שאני כבר חזקה פיזית ונפשית ויש לי זמן אני מבינה שזה הזמן להביא עוד ילד ולא לעזור למישהי אחרת עם הילדים שלה.

בעיניי זה ערך וקודם לכל.

ברור שכל אחד מדבר מהרהורי ליבו ותפיסת עולמו,

אולי העצה לא מתאימה לחייך, רק רציתי להאיר גם אל הצד הזה. 

זה מורכב וצריך להתייעץ עם גורם מקצועי,

ועם כל העזרה שתתני בסוף ההתמודדות היא שלה.

לגבי השיתוף מבחינתי אישה ובעל זה אחד.

לא שומרת ממנו שום סוד וגם במידה ששיתפתי חברה, אני לא מצפה שתשמור דברים אישיים שלי מבעלה.

ככה גם בעלי איתי.

נראה לי שרוב האנשים לוקחים את זה בחשבון.

צריך להיזהר גם אישה עם בעלה..

יש צנעת הפרט.

ויש סטיגמה שתיווצר אם היא תשתף את בעלה וזה לא הוגן כלפי החברה.

כשאני מדברת עם מישהי בפרטיות על דברים אישיים שלי אני יודעת שמי שבחדר זה מי ששומע וזה אמון בסיסי לא להעביר את זה הלאה אלא במקרה של צורך מאוד קונקרטי.

יש נפרדות בין בני זוג בדברים מסויימים ובעיני שיתופים מהסוג הזה זה מקום שצריך להיזהר בו.

אז לא אומרת בשום סיטואציה לא לשתף, כתבתי שזה נשמע לי מקרה שמותר לשתף. אבל באופן אוטומטי כל דבר יעבור זה לא שייך מבחינתי.

אתמול בדיוק שאלתי את גיסתי אם היא מרשה לי לשתף את בעלי במשהו שהיא סיפרה לי והיא אמרה שכן בגלל שהוא אח שלה.. ושהיא מעדיפה שאחיות שלה לא יעבירו הלאה והגיסים לא ידעו.

מתבעלי אין לי סודות אבל סודות של חברות שלי הם לא שלי. ולכן אבקש רשות לשתף ולא אצא מהנחת יסוד שאישה מספרת לבעלה את הכל.

זה כ"כ לא נעים שאישה זקוקה לאוזן קשבת אבל תחשוש כי עוד מישהו ידע.

ולגבי הסיטואציה בהחלט להפנות להתייעצות במכון פועה.

כי זה לא נושא שיחה של "בוא תשמע ג'וס"

אבל מבחינתי בעלי זה כמו לכתוב ליומן, זה כמו מחשבות שאני אומרת בראש שלי,

אני לא מסננת מילים או רגשות כשאני לידו, בטח במקרה של דברים שמטרידים אותי או במקרה הזה עם השלכות משמעותיות עלי.

הוא גם לא מכיר אישית את החברות שלי ולא מגבש דעה או שופט אותן, לרוב לא אשתף אותו כי זה לא מעניין אותו.

ככה אנחנו וטוב לנו ככה ואני בטוחה שזה לא נדיר.

לא יודעת לגבי הלכות לשון הרע, אני לא כזאת צדיקה.

כלומר שלא רק מותר אלא מצווה לספר לו.

ואם את לא רגועה על זה תשאלי רב..

האם עזרה טכנית תוכל לשנות את ההחלטה שלה,

ואם היא תשמח שתנסי לחשוב איך אפשר לעזור או לארגן עזרה,

ואם היא בכיוון חיובי,

אפשר לשתף את הבעל בלי שם כמובן, ואם כולם זורמים ובסוף זה יוצא לפועל - אז הוא יבין. מן הסתם זה יהיה ברור לה שאם את עוזרת לה, בעלך יודע למה זה נצרך.

לומר לו שמדובר בעניין נשי, שתהיה תועלת עצומה וגמילות חסדים גדולה מאוד אם תוכלי להציע לה עזרה משמעותית אבל זה יבוא על חשבון המשפחה שלכם.

אם היא תעשה הפלה הוא לא ידע מזה. אם בסוף ידע על ההריון והלידה אולי יחשוב שהיה מדובר בעיניין של פוריות או הריון.

אגב, אין לי דעה האם זו התערבות הגיונית או מוגזמת בחיים של מישהי אחרת, אבל זו אכן סוגיה בפני עצמה. 

ועד כמה תוכלי לסייע לה?

- בקימות בלילה

-בבקרים

- אחהצ עם הילדים האחרים

- מקלחות

- השכבות

- איסופים

- הסעות לחוגים

- תפעול הבית: כלים, כביסות, ניקיון

בקיצור להבין מה זה אומר קושי "טכני" ואיזה מחיר החברה ומשפחתה ישלמו אם  הילד יוולד.

הייתי מפנה לרב או לגורם מוסמך בתחום הנפש שיוכל לייעץ לה.

היא מתעסקת בנושא הפלות,ויש לה כתפיים מאוד רחבות בהכל,כולל דעת תורה

אם את רוצה מספר תשלחי לי הודעה 

והאמת שלא ברור לי איך את יכולה להתחייב לעזור לה מבחינה טכנית ו/או נפשית, בצורה משמעותית עד כדי כך 

אמאלה. ילד זה לא לשנה-שנתיים. בע"ה זה לכל החיים.

ואני חושבת שעניין ההפלה הוא גם ככה לא "על הדרך" לאף אחת. זה לא שמי שעושה הפלה זה יאללה תור וביי. ממש לא.

אם זה מה שהיא החליטה, אני סומכת עליה.

אם היא רוצה להתייעץ? באהבה. אנסה לעזור לה לסדר את המחשבות *של עצמה*

אבל נראה לי שלבוא ולהגיד למישהי - מאמוש אולי תלדי ואני אבוא 2 לילות בשבוע לטפל בו, זה נותן תחושה רעה ואולי גם מסוכן. 

לא אמרתי לה שאני מזועזעת. ניסיתי להיות נייטרלית כמה שיותר בשיחה איתה.

ואני מבינה שהיא אולי (כמעט בטוח) לא רוצה לשמוע את זה.

בס"ד

לגבי בעלך - אני חושבת שמה שנאמר לי נאמר רק לי ואני לא משתפת את בעלי בשיתופים של החברות שלי (אלא אם כן מסיבה כלשהי ביקשתי רשות ממנה והיא נתנה לי אותה). אני חושבת שאפשר לעשות כמו שקופצת לרגע הציעה, ולא רואה צורך לפרט לו, לא לגבי מי החברה וגם לא לגבי הסיפור עצמו, אלא להסביר בכללי שיש מקרה מורכב ושזה יהיה חסר גדול.

ולגבי עצם העניין, זאת שאלה גדולה מאד שתלויה בכל-כך הרבה גורמים...

אני מסכימה עם אלה שכתבו שקשה מאד להתחייב לעזרה לטווח שהוא לא מיידי כי אי אפשר לדעת מה יוליד יום. אם הקרבה ביניכן מאפשרת את זה אולי אפשר לשאול אותה אם יש משהו שאת יכולה לעשות בשבילה בתקופה הזאת באופן כללי כדי קצת להקל עליה (בלי קשר להחלטה שהיא תקבל בסוף). אולי בדרך עקיפה התמיכה הזאת תתן לה קצת מהאוויר והכוח שהיא צריכה. וכמובן להתפלל עליה.

(אם היא הייתה מתייעצת איתך או משהו כזה זה היה שונה אבל נשמע שזה היה יותר שיתוף חד-צדדי, לפחות ממה שתיארת פה).

ובמקרה שהיא תשמור את ההריון בע"ה לזכור את המורכבויות שהיא סיפרה לך ולהציע את עזרתך בזמן אמת במהלך ההריון ואחרי שהיא תלד (לפי מה שתוכלי כמובן).

את מהממת מכחול. (לא שלא ידענו קודם...)

שה' יאיר את דרכה של חברתך...🙏🏻

דווקא סבבה לי לחכות לתאריך כי יש לי דברים לעשות..  

בגדול מתפנקת..

יוצאת עם בעלי, אמא שלי.. קבעתי לי עיסוי...

מתכננת לכבס את הבגדים והעגלה..

יחד עם לנוח מלא. לקרוא ספר..

בידיים מלאות ובריאות!!

אולי תראי לו מחר סרט של ספיידרמן וישנה את דעתו?

לא יודעת, דווקא נחמד שהוא רוצה משהו של ילדים, התמימות… כפיר ואריאל הי"ד היו ילדים, זה בעיקר מה שהם היו. ונכון, זה יכול להוות טריגר ולעורר עצב, אבל לפחות זה משהו חיובי זה שהוא עדיין ילד…

תשמעי, הילד רוצה להיות גיבור על

בארץ שבה ילדים חולמים על להיות חייל עם רובה גדול, אולי דווקא טוב לתת להם קצת את הפנטזיה התמימה…

לא משהו מחכים. סתם מעלה את המחשבה

אני גם לא מוכנה להלביש באטמן מאותה סיבה. גם בגדים שכבר יש להם..

הייתי מציעה לו כמה אופציות אחרות שיעניינו אותו

במקלחות- יום אחד הגדולה מתקלחת ולמחרת השניה.

בהשכבה- אפשר להפריד חדרים? או להשכיב את הקטנה ואז את הגדולה? זה יכול לקצר תהליכים כי הן לא יריבו.

אולי לעשות לגדולה מבצע עם פרסים שאם תתקלח לבד חודש שלם תקבל הפתעה? גם לקטנה אפשר למצוא משהו בסגנון.

בקיצור לחשוב ביחד עם בעלך על רעיונות יצירתיים ולא בקטע של ביקורת עליו אלא שינוי בהתנהלות עצמה.

להצעה למבצע עם פרסים בשביל הגדולה.

זה כן גיל שממש הגיוני כבר להתקלח לבד.

מניסיון אצלנו ילדים לא תמיד אוהבים את הרעיון, אז צריך דרבון עד שזה נהפך להיות להרגל.

אם כן, הייתי מעבירה למקלחת רגילה, הרבה פחות זמן. זה קודם כל

דבר שני,  להתעסק עם ילדים שרבים אחרי יום עבודה ארוך ואז השכבות פלוס ריבים במקום לקחת רגע לעצמי שניה אחרי שנכנסתי לבית כנראה היה גורם לי לצעוק גם. לא שאני לא מבינה אותך, כן? גם להיות עם ילדים כל היום זה קשה

אני אגיד משו שאולי לא פוליטיקאי קורקט, אבל הייתי מורידה את זה מבעלך. בסוף אם יוצא שבזמן היחיד שהוא איתן במהלך היום הן מקבלות דמות כועסת, זה לא זכרון נעים ולכן הייתי מחליפה איתו והוא יקח את הקטן בזמן שהן בדרך לישון (הן בהחלט יכולות לישון עד 19.30 בגיל הזה לדעתי ואת אומרת שהן גם עייפות אז להתחיל סדר ערב רק ב7, 7 וחצי זה קצת מאוחר בעיניי ומשפיע על ההתנהגות)  ואת תקלחי מוקדם יותר את הגדולה בזמן שהקטנה איתו ואז שיתחלפו בשמירה עליו

זה גם טירוף שהוא חוזר מיום עבודה אינטנסיבי וישר נמצא איתם כל שאר הזמן..

ממש טבעי שהוא יצטרך בעצמו קצת זמן רגוע..

ולא פלא שהוא מתעצבן

אז באמת לחשוב יצירתי וקצת לפרק את העומס..

אהבתי את רעיון פיצול המקלחות.. זה גם יוצר נעים בשבילן ופותח פתח לתקשורת רגועה.

אחד ממכם עם כל אחת.. ושוב מראש על איזה משחקון לעשות ביחד במקלחת כדי שתהיה כייפית..

והכל בסדר ב"ה

אז תעיפי את המצפון לפחות...

בגדול ממש בקצרה היית שמה את הקטן ליומיים שלושה בשבוע אצל מישהי וקצת יותר נושמת בבקרים ואז יהיה לך יוצר רוגע לחשוב איך להעלות את הדברים לדרך המלך.

דבר שני וזה משהו שאני גם רוצה לעשות בעצמי הדרכת הורים, עדיף בדרך התקשורת המקרבת..

דבר שלישי,  עם ילדות בגיל הזה ממש אפשר לדבר ולתכנן ולחשוב ביחד איך אחהצ יהיה זמן מהנה ואיך ההשכבות יהיו ברוגע.

איך לדבר? עדיף בהתחלה עם כל אחת בזמן אישי שלה, ליצור זמן שאת רק איתה, בפניות, יכולה להסתכל עליה ולדבר איתה בגובה העיניים, ברוגע. זה יוצר זהב ולמדתי את זה מ @קמה ש...

לשתות קפה ביחד , היא שוקו, לקנות עוגיות,לשים לשנייה ולתינוק סרט!! כןכן לא יקרה כלום מפעם אחת ולשבת לדבר איתה כאילו היא מבוגר.

שולחת כי הקטן התעורר

אפשר לקבוע איתן שכשנכנסות למיטה שומעות פודקאסט שאוהבות ואז הן נהנות ויש להן מוטיבציה להיכנס למיטה

זה גם מרגיע ומקדם הירדמות

וגם בעלך יכול לצאת ותוכלו לפטפט קצת עד שהקטן מתעורר..

מה עוד?

נשמע מתיש לצאת פעמיים לאיסופים ומבזבז מלא אנרגיה...

אולי להכין קופסה עם אוכל לגדולה, לצאת לאסוף אותה, לשבת לאכול באוטו (או בחוץ ליד ביס ביום נעים) לשמוע איך היה לה היום, אפשר לשמוע איזה שיר ביחד עם היא לא משתפת או אין לך סבלנות לשמוע ואז לנסוע להביא את האמצעית...

גם לקטן אפשר להכין קופסת נשנושים לנסיעה...

ובגדול, לחשוב על זה שעכשיו כשהם ילדים נבנה הקשר ביניכם אז שווה כל טיפת השקעה בלהביא את הקשר למקום של באמת קשר, כמו של מבוגרים, ואיך @אמהלה

כתבה כאן פעם והולך איתי תפקידנו כמבוגרים זה לדבר כל הזמן עם הילדים, לדבר, לדבר, לדבר .. נראלי ציטטה את בעלה.. אמהלה אני זוכרת נכון?

זה קשה ותמיד קל יותר לכתוב מאשר לעשות (גם אצלי..) אבל לדעתי שזו הדרך והמטרה של הזמן ביחד..

מקווה שאני בכיוון בכלל

ובהצלחה גדולה גדולה!!🩷🩷🩷

בעלי לא זכר בכלל את עניין המקלחות

והם לא התקלחו שבועיים וחצי!!!!!

ומבטיחה לך שלא קרה להם כלום..

לא היו תולעים, כינים, מחלות..

או שלא באמת צריך להתקלח ככ הרבה

או שה' עשה לנו נס כמו במדבר😆

על האופן האופטימי שבו את רואה את הדברים...

פה זה צא כזה אישיו בשבילי

רק קיוויצי שהם לא יספרו למישו חחחחח

שבאמת זיהית את זה טוב - את בהישרדות, ולכן הכל הרבה יותר קשה.

כי באמת סדר היום שלכם מאוד אינטנסיבי בדברים טכניים, שלא מאפשרים לך פניות ומעייפים את כולכם.

דבר ראשון , הייתי בודקת את עניין האיסופים.

האם יש עוד ילדים מהשכונה באותו הגן / בית הספר?

האם אפשר לעשות תורנות?

אם לא, שוקלת לאסוף את הילדה מהגן מיד אחרי האיסוף מבית הספר.

25 דקות נסיעה לגן זה המון. זה בגלל פקקים או בגלל מרחק?

אם זה פקקים, אז אם תאספי אותה מיד אחרי שאת אוספת את הגדולה, זה גם יכול להקל ולחסוך זמן.

אבל באמת, ממש הייתי עושה המון מאמץ בשביל לראות איך להקל בעניין הזה, זה יכול להרגיע הרבה.

אופציה נוספת, להביא בייביסיטר לזמן שאת יוצאת להביא את הילדה מהגן, ככה הגדולה והתינוק לא יצטרכו להיסחב איתך והיה לך קצת זמן עם הילדה של הגן. זה גם יכול להקל מכל מיני כיוונים.

מצטרפת למי שכתבה, שמקלחות בשעה 19:00 זה מאוחר, ואין פלא שהן עייפות.

אצלנו עם גילאים דומים, ארוחת ערב ב17:30 (לפעמים גם לפני), ומיד אחר כך מקלחת. בדרך כלל בשעה 19:00 אנחנו כבר אחרי כל הארגונים, וזה זמן משחק רגוע עד שהולכים לישון.

בתור מישהי שגם הייתה בעבר לבד בבית עם תינוק, וגם הייתה מגיעה אחרי יום עבודה ישר לילדים, שניהם מאוד מאתגרים.

אבל באמת לחזור הביתה מאוחר ומיד לנחות לילדים ברמה שדורשת הרבה סבלנות (מקלחת, השכבות, אלו חלקים מאתגרים שדורשים פניות), זה ממש קשה.

ודבר נוסף, סדר פחות או יותר קבוע יעזור. שידעו מה קורה מתי, ארוחת ערב מסודרת, זה עוזר.

א. להקדים את ההתארגנות בהרבההה...

5וחצי להתחיל להכין ארוחת ערב ואז לאכול..

מקלחות- אפשר או יום הגדולה ויום הקטנה...

וסליחה על ההצעה- אבל אני היתי משחררת יותר כי בעיני הלכלוך יורד בסוף...אבל הרושם והזכרונות מהילדות של האוירה בבית והאבא שהיה איתנו-זה נשאר לכל החיים ומעצב את הנפש..אז לתקופה זמנית עד שתצליחו לייצב את הארוע אפשר להוריד גם יותר מקלחות.

לדעתי אם את תתחילי מוקדם וידאר לו פחות משימות זה יעזור.

ב. את צריכה לעשות פוס משחק בתוכך

למה את חיה בהישרדות? זה החיים שאת רוצה?

מה היית רוצה להכניס לחיים כדי שהנפש תתרומם ותרגיש חיות ושמחה?

איך את יכולה להכניס ביצירתיות ובהחלטיות מקום שיביא את עצמך לידי ביטוי?

בבקרים גם עם תינוק..לשים שעתיים בביביטר ולפנות זמן לעצמך

חוג או אפילו זמן שקט ליצירה לכתיבה לקריאה להליכה..מה שמשמח אותך..להפגש עם חברות

לשנות תדר גם לגבי אחה''צ- למה רק בהשרדות? מה יעשה לך כיף לעשות איתם? מתי את נהנית מהאמהות? מה את יכולה לעשות שיוציא מעצמך הנאה וסיפוק ממה שאת עושה?

ד. לשבת לדבר עם הבעל

לא על זה שהוא צועק

ממש לא

אבל על ההורות והאוירה בבית בכללי

לשתף על עצמך והתמודדות שלך

ולהתיעץ יחד איך אפשר שיהיה אוירה שמחה ונינוחה..מה אתם יכולים לשנות בדינמיקה מול הילדים..לחשוב יצירתי על רעיונות לאיסוף היום וגבולות בנעימות

איך הייתם רוצים להגיב? איזו תגובה גם תשים גבול אבל עדיין תשמור על אווירה טובה וקשר טוב

איזה גורמים י ש לבלגן ואיך אפשר להמנע מהם

בכללי הורות מתחילה מסיפוק צרכים פיזיים והרגלים חום ואהבה וכשהילדים גדלים ההורות מתרכזת באיך..באיך מייצרים אוירה נעימה.. ואיך שמים גבולות יחד עם אמפטיה.ואיך מתווכים סיטואציות ונותנים להם כלים לעבוד עם הרגשות והתחושות שלהם,ללמד פתרון בעיות ..לגשר בין מקיבות

נשמע לי שאתם ממשיכים להיות הורים לקט ים ומצפים שהמציאות תתישר ואין מקום לביקורת על שצועק

כי קורה לכולנו

אבל כן לחשוב יחד בכללי על ההורות

ואז זה ייתן זמן מנוחה גם למי שבאמבטיה, גם לך שיש לך פחות ילדים להתעסק איתם.

ילד אחרי אמבטיה בדרך כלל רגוע יותר.

גם לא יהיה במאבק כי אין לחץ זמן, וגם יחסוך את זה מבעלך.

יש לכם משחקים לאמבטיה? כלי מטבח ודברים כאלה מכניסים למשחקי דמיון ארוכים באמבטיה, והילד יוצא שמח ורגוע יותר.

אפשר אמבטיית קצף פשוט שופכים קצת סבון על האמבטיה ואז ממלאים מים עם הדוש וזה נהיה מלא קצף 

יש עפרונו כאלה שמתאים לצייר איתם באמבטיה, זה גם נחמד מפעם לפעם.

אפשר להכניס קבוע ללוז סיפור שהן יושבות בחדר לבד ושומעות, יש כל מיני כאלה. זמן לגדולות להיות לבד בלי שהקטן יפריע, שומרים להן בנאמנות על הדלת סגורה שלא ייכנס להן התינוק ומרוויחים שקט

למשל קבוצת ווצאפ של גאונים בתנך - שולחים כל יום סיפור, אצלי מאד אוהבים את זה. יכול להיות שיתאים רק לגדולה שלך. אשלח לך קישור עם תירצי.

יש סיפורים של ספריית פיג'מה מוקלטים ע"י ספריית פיג'מה שהם מאד מאד מתוקים, אפשר אפילו במקביל לזה ששתיהן ישבו עם הספר עצמו. אם יתרגלו לזמן מנוחה זה עושה פלאים.

דוגמאות לספרי פיג'מה טובים שאוהבים אצלי ומתאימים לגיל 5-7 בכיף: תשמעו סיפור, יוליה אוספת עלים, הבא בתור, שקית של געגוע, הקיפוד שאמר מה אכפת, עד למעלה, מתן החול וההר הגדול, רוני סינרוני.  יש עוד מלא. הם מתוקים ועדינים ומאתגרים קצת את הראש אז אצלי אוהבים אותם מאד.

אם רק יושבים ושומעים לא יוצאים עם עצבים כמו כשיושבים ורואים סרט ואז יוצאים מאד עצבניים ולא רגועים. אפשר קבוע אחרי האמבטיה, או קבוע בשעה מסויימת אם מסיימות להתארגן יש להן סיפור. ואז יש לך זמן לנשום.

https://chat.whatsapp.com/KoFBwAu9duLCNcsbiPvHNS

@המקורית 

@כבתחילה 

הבטיחו את מקומכם - מלאו את הילדים שלכם באור הנפלא שבסיפורי התנ"ך!

מה מקבלים המנויים? 
✅ סיפורי תנ"ך לפי הסדר - בכל יום, ישירות לווטסאפ. 
✅ גישה מלאה לאתר האינטרנט עם כל הסיפורים!
✅ דף חזרה נפלא לשולחן השבת!

⚠️ חשוב לדעת: החל מהימים הקרובים, הסיפורים יישלחו בקבוצה זו רק מדי פעם.

הצטרפו למאות המשפחות שכבר נהנות מ"האור הנפלא שבסיפורי התנ"ך"!

👇 להרשמה מהירה, ולכל הפרטים:
רישום לקבוצת הואצאפ

זה מתיש!!

את ממש בהישרדות..

מתי את עושה משהו נחמד לעצמך?

מהנסיון שלי, זה נורא שוחק להיות כל היום בבית. ועוד שאת לבד

אני לא יודעת אם יש לך חברות/קהילה אבל בלי זה כמעט מתכון בטוח לשחיקה שלך.

אני ראיתי שבתקופות שהיה לי יותר זמן לעצמי, במובן גם של מנוחה אבל גם של זמן איכותי- שיעור ספורט שאהבתי (לא שהולכים כי חייבים), מפגש חברתי קבוע וכו'-

היה לי יותר סבלנות לילדים . חד וחלק.

אנחנו נשים, כלי קיבול. כשהכלי שלנו ריק קשה לנו לתת הלאה...

ואיפלו שעה בשבוע זה משמעותי.

אז האמת הייתי מתחילה מזה.

לגבי המקלחות אם ש אמבטיה (ובחורף גם חימום טוב בחדר רחצה) אז זה אחלה דבר. לשבת בפנים זה מרגיע, מווסת, מפתח. טיפה קצף ומשחקים וגם יש לך תעסוקה שהילדים עפים עליה!

יום כן יום לא זה קלאסי בחורף, א תטרידי את עצמך בזה. אבל אני חושבת שהשעות שלכם לא נכונות- 7 וחצי לילדה בגן רק להתחיל מקלחת- לא רואה מצב שלא תבכה.

בדיוק אתמול בת ה4 שלי היתה אצל חברה יום ארוך וחזרה מאד מאוחר (7) וכמה שהיה לה כיף היתה עצבנית ובוכיה ולא רוצה להתקלח. בעלי רחץ אותה ב3 דקות, היא נרדמה תו"כ לבישת הפיז'מה. 

אצלי בגילאים דומים לשלך מתארגנים לשינה באזור 17:30-18:00... מתחילים א. ערב ואז לפעמים מקלחות ולפעמים ישר פיז'מות.

עוד דבר שעזר אצלינו מאד זה לעבור למקלחות צהריים. לילדים ולהורים יש אז יותר סבלנות.

אני מבינה שבעלך לא בבית אז אבל אולי אם הגדולה תתקלח כשאת לבד איתה בצהריים- בערב היא תוכל לשחק עם התינוק רבע שעה כשאת מקלחת את אחותה.

ולגבי האיסופים- אני לא יודעת איפה את גרה אבל הייתי כל מאמץ לשנות את הלוז. הוא מתיש ברמות. ועוד עם תינוק שכמו שאת אומרת בוכה הרבה.

תורנות עם הורים אחרים, לוותר על הצהרון, ווטאבר. מגיע לך ולהן יום יותר 'שפוי'.

(אני עושה את זה לעצמי  לפעמים

וזה ממש יותר נוח.)

1. לא לחזור הביתה אחר שאת אוספת את הגדולה

עדיף להשיאר באוטו עם נשנושים או ספר או משו אחר

לעלות ולרדת לאוטו עם ילדה ותינוק זה מתיששש ואני עושה את זה המון

2. מהמם שאת על אף המצב מבינה את בעלך ונכנסת לראש שלו כי זה באמת הגיוני, הייתי מקדימה את המקלחות אפילו כחלק מסדר הצהריים, ממלאה אמבטיה ושישחקו זה ייתן לך גם זמן לעצמך.

ובאמת כדאי שכשבעלך מגיע שייהנו ממני לפחות בחלק מהימים.

בהצלחה ❤️❤️❤️

כדאי לעשות סדר ערב מובנה

מקלחת

אוכל

סיפור/פודקאסט

ומציעה להתחיל כבר בשש/שש וחצי

ולא לחכות לדעה מאוחרת

והאיסופים האלה זה מתיש!!

גן עיריה שנמצא חצי שעה נסיעהזה רחוק ממש

אולי להיעזר בחברה שתחזיר את אחת הבנות פעם בשבוע ואז תצאי פעם ביום ולא פעמיים?

יוצא לי פעמיים, שלוש בשבוע להיות כל אחהצ והערב לבד עם הילדים (4.5, 2.5, חצי שנה) וממש עוזר לי שיש לי לוז מסודר

בשתיים אוספת מהגן, היא חוזרת, אוכלת, משחקת

בשלוש וחצי יוצאת לאסוף את השניה, חוזרות ברבע לארבע- ארבע (תלוי כמה הן נמרחות)

ארבע עד חמש וחצי משחקים, מתקשרים בוידאו לאחיות שלי/ אמא שלי, יצירות.. 17:15 משתדלת (דגש על משתדלת) לסדר איתן קצת ואז ארוחת ערב הכי פשוטה שיש..

חביתה, ירקות, גבינה, פסטה, פתיתים, טוסטים, אם השקעתי מראש אז מרק (כמובן שלא הכל בערב אחד)

אמבטיה- שמה את שלושתם ביחד (הקטן בדפני, הגדולות יושבות) והן מתלהבות להתקלח עם הקטן אז זה גם חוסך מריבות על זה

בהשכבות- הייתה לנו תקופה ממש מתסכלת של השכבות מתישות ומלא מריבות סביב זה, ואז דיברנו איתן (כן, כן, עם שתיהן למרות שהאמצעית כביכול "קטנה") וסיכמנו איתן שכדי שיהיה נעים ללכת לישון, אחרי המקלחת כל אחת בוחרת סיפור ואחרי הסיפורים הולכים לישון יפה.

בעלי הלך איתן במיוחד לחנות, והן בחרו ספר עם הרבה סיפורים וכל ערב בוחרים סיפור מתוך זה ועוד סיפור משאר הספרים בבית וזה ממש הפך את ההשכבות לאחרת לגמרי

וגם כשאחת מהן מתחילה לעצבן קצת בהשכבות, אני לא רבה על זה. שולחת אותה עם ספר/ בובה לשכב קצת במיטה שלנו, להרגע ולחזור.

הן חוזרת כי לא כיף להן להיות לבד שם..

הרעיון הוא לרתום אותן אלינו ולא לריב איתן. 

זה הנסיעה פעמיים להביא את הבנות, כאשר הבת השניה נסיעה של 25 דקות כל צד- אמאלהההה וואו ועוד עם תינוק בן שנה, טירוף!!!
מציעה לך מכל הלב, לבקש, לחפש, להתחנן...שאמא קבועה מהשכונה שלך, או מהאיזור שלך תביא לך את הבת מהגן בתשלום מכובד מאוד. שווה לך ממש!
תחשבי שבשעה הזו התינוק (שבוכה ברוב הנסיעה) יכול לישון בנחת, ילדת בית הספר (משערת שאותה את מביאה סביב אחת וחצי, והתינוק ישן לאחר שהיא הגיעה) משחקת או זמן איכות איתך או ש"הב, או שאת נחה והיא לידך בתעסוקה שלה.
זה יתן לך אוויר לנשימה, זמן לעצמך.
 

שתצא יותר מוקדם הקטנה.

את כבר בחוץ כאילו

לק"י

אם זה בזמן הגן, אז תסבירי לגננת את המצב. מאמינה שהיא תבין.

ואם זה צהרון- אצלינו פותחים בכל שעה שהיא (עקרונית אמורות להיות שעות פתיחה. בפועל, לא).