שתי בחינות הן, בחינת בנים ובחינת עבדים.
ביחס שבין הגלוי לנעלם, לעולם הגלוי הוא כמר מדלי מן הנעלם. דבקות ישראל בקב"ה הוא בעיקר בצד הנעלם, שבו ישראל הם בבחינת קודש. אע"פ שבצד הגלוי יש בהם צדיקים בינונים ורשעים, בצד הנעלם נאמר בהם "ועמך כולם צדיקים".
הלכה היא שעבד ישראל אין גופו קנוי, משום שכל אחד ואחד מישראל קנוי ושאול לקב"ה, "כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים" (קידושין כב). נמצא שכל הקנינים שבעבד ישראל הם רק מהצד הגלוי, אבל מהצד הנעלם אין בו שום קנין, בלתי לה' לבדו. שלא כעבד גוי שיש בו מציאות של גופו קנוי.
מכאן שאמנם מן הבחינה הגלויה ביחס התארים בן ועבד תואר העבד קטן יותר, אולם מן הבחינה הנעלמת של כל אחד ואחד מישראל התואר עבד נשגב מאוד, שמהותו קנין גמור להקב"ה.
לכן משה רבנו, שבחינתו היא ממדרגת הנסתר והנעלם בכל שלמותה ובכליל ההוד וההדר שבה, מצינו שנשתבח בתואר "עבד ה'".
(מי מרום יג, מב)
@ארץ השוקולד @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @אילת השחר
