שכבתי שם המומה ונשמתי את ההתעלמות.
את הוודאות שהוכיחה שלא דמיינתי שום דבר.
ואז שמש כתבה שלא נחשוב שזה רעיון של נ, היא מזמן חשבה שצריך לעשות יומולדת לשירוש.
עלק רעיון שלה.
עלק שירוש.
קוצ'י מוצ'י.
זרקתי את הפלאפון על השמיכה, כי גם שאני עצבנית יש בי הגיון.
זרקתי את המחברת על הרצפה , כי היא לא יכולה להיהרס.
דפקתי את העט בקיר, חזק. והוא נהרס.
אני אין בי הגיון.
ושכבתי שם על המיטה שלי , עם הציפית הכחולה שלי, בלי הבגדים שלי, ובלי כוח לזוז.
פשוט שכבתי ומיררתי בבכי, ובכיתי וצרחתי בשקט.
צרחתי לזה שיושב שם למעלה, ומסתכל עליי עכשיו, שנמאס לי.
וצרחתי לו שרע לי.
וצרחתי לו שדי עם כל החרא הזה, ושז** על החיים האלה, ושייכניס להן עכשיו חזק, שיזרוק להן כל מה שמגיע להן.
וצרחתי לו שאני יודעת, פשוט יודעת בוודאות, שאני לא נשארת פה עוד יום אחד .
וההוא שיושב ומסתכל עלי מלמעלה הנהן לי
ההוא שיושב ומסתכל עלי מלמעלה שלח לי פתאום התקף בכי שהוא לא שלח לי כבר שנים.
הוא שלח לי נזלת.
הוא שלח לי שיהוקים.
וקול צרוד.
ונשפתי את הכאב החוצה, עם הדמעות, עם הנזלת.
ושרטתי בציפורניים את הכוויות, את העור החשוף, את הבשר.
ובכיתי לו את הבכי שלי
והתפתלתי על המיטה שלי, ושתקתי, כי לא היה לי עוד מה להוציא חוץ מיפחות וטישואים מקונחים.
ואז זה נגמר.
התנשפתי לי על הציפית הכחולה הרטובה, והרגשתי שהוא מלטף אותי עכשיו.
אז מה אם אני עירומה
אז מה אם אני טמאה
אז מה אם אני מנוזלת
וקנאית
ורעה
אז מה
את הוודאות שהוכיחה שלא דמיינתי שום דבר.
ואז שמש כתבה שלא נחשוב שזה רעיון של נ, היא מזמן חשבה שצריך לעשות יומולדת לשירוש.
עלק רעיון שלה.
עלק שירוש.
קוצ'י מוצ'י.
זרקתי את הפלאפון על השמיכה, כי גם שאני עצבנית יש בי הגיון.
זרקתי את המחברת על הרצפה , כי היא לא יכולה להיהרס.
דפקתי את העט בקיר, חזק. והוא נהרס.
אני אין בי הגיון.
ושכבתי שם על המיטה שלי , עם הציפית הכחולה שלי, בלי הבגדים שלי, ובלי כוח לזוז.
פשוט שכבתי ומיררתי בבכי, ובכיתי וצרחתי בשקט.
צרחתי לזה שיושב שם למעלה, ומסתכל עליי עכשיו, שנמאס לי.
וצרחתי לו שרע לי.
וצרחתי לו שדי עם כל החרא הזה, ושז** על החיים האלה, ושייכניס להן עכשיו חזק, שיזרוק להן כל מה שמגיע להן.
וצרחתי לו שאני יודעת, פשוט יודעת בוודאות, שאני לא נשארת פה עוד יום אחד .
וההוא שיושב ומסתכל עלי מלמעלה הנהן לי
ההוא שיושב ומסתכל עלי מלמעלה שלח לי פתאום התקף בכי שהוא לא שלח לי כבר שנים.
הוא שלח לי נזלת.
הוא שלח לי שיהוקים.
וקול צרוד.
ונשפתי את הכאב החוצה, עם הדמעות, עם הנזלת.
ושרטתי בציפורניים את הכוויות, את העור החשוף, את הבשר.
ובכיתי לו את הבכי שלי
והתפתלתי על המיטה שלי, ושתקתי, כי לא היה לי עוד מה להוציא חוץ מיפחות וטישואים מקונחים.
ואז זה נגמר.
התנשפתי לי על הציפית הכחולה הרטובה, והרגשתי שהוא מלטף אותי עכשיו.
אז מה אם אני עירומה
אז מה אם אני טמאה
אז מה אם אני מנוזלת
וקנאית
ורעה
אז מה
