או במקרה שלי, תינוקת מתוקה מתוקה וחכמה חכמה, רק בת שנה ו-4!
רקע: בהריון שבוע 30, ילדונת בכורה בבית (כאמור בת שנה ו-4), חברותית וחכמה, מדברת, הולכת מגיל שנה, אוהבת חברה ולא מפחדת מזרים.
רכושנית אלי ואל בעלי ואל החפצים שלה ברמה מטורפת!
ואני אפרט דוגמאות:
אם בעלי נוגע בי רק ביד, היא ישר מתחילה צרחות, עוזבת את המשחק, מפרידה לו את היד, ורק כשרואה שהוא לא חוזר על זה שוב חוזרת לשחק.
אם אני נוגעת בבעלי, זה לא מפריע לה, אבל אם מישהו אחר נוגע בו, אותו סרט מלמעלה, מתחילה לצרוח ולהתעצבן, מפרידה בכוח ונרגעת רק כשאף אחד לא נודע בו.. (אמא שלו עשתה לו מסאז' השבוע, לא ראיתם עצבים כאלה... 
)
הלאה, המשחקים והחפצים שלה: אסור בתכלית האיסור למישהו שהוא לא בעלי או אני לגעת לה בעגלה שלה. אפילו סתם להניח יד ואפילו אם היא לא בתוכה (כמובן כשהיא רואה). כבר קרה לי שהיא פתחה בשאגות על איזה עובד שהניח לה יד על העגלה באיזה חנות, כדי להזיז אותה הצידה קצת, היא הייתה לידי וקלטה את זה בזווית העין... היה מצחיק אבל גם לא נעים )
משחקים שלה, היא לא משתפת עם חברים בכלל בכלל, מאוד אוהבת שבאים אליה, אסור לגעת לה במשחקים. אם היא הולכת לשחק אצל מישהו אחר (אחיינים שלי, שכנים) במשחקים שלהם, הכל מצויין, היא אפילו לא רבה על משחקים,מוותרת והכל. רק כשזה נוגע למשחקים שלה.
עוד משהו, אחיינים שלי מאוד אוהבים לשבת עלי, להתרפק עלי, הם עוד זוכרים אותי כדודה המפנקת מהרווקות 
ואני גם מאוד אוהבת את זה! מתה עליהם. אם מישהו שם עלי יד בטעות כשהיא בסביבה זה נגמר לא טוב...
אז מסכמת: אסור לבעלי לגעת בי (לי מותר לגעת בו), אסור לנו להתחבק וכ' בנוכחותה. אסור לילדים אחרים להתקרב אלי, אסור לאף אחד בעולם לגעת בחפצים או במשחקים שלה.
הצילו! מה יהיה עם התינוק החדש? איך נשרוד?
יש מה לעשות בגיל הזה? ניסתי לדבר איתה, להגיד לה תוך כדי הצעקות, בנועם, שלא צועקים ואמא פה ואמא אוהבת אותך, וכו' וכו'. ולא לוותר לה (נגיד שהאחיין יישאר לשבת עלי, אם היא רוצה שתצטרף גם). לא עוזר... זה רק מחמיר עם הזמן.
עצות חכמות מנשים חכמות יתקבלו בברכה
יצא שיש לי בת נוראית 
אבל לא באמת, היא הילדה הכי מתוקה וחמודה ואהובה על כולם, באמת חייכנית ושמחה, ואוהבת לשיר ולרקוד, ומדברת מצחיק, וחכמה ומבינה מלא דברים. ולא בגלל שאני אמא שלה
