אלא רק יומיים

מילא אם זה היה אבא במקום אמא אני מסכימה שלתינוק העיקר שיש אחד ההורים , וזה כבר פספוס של האמא עצמה שהיא לא תראה את הילדה שלה

אבל 3 ימים בשבוע ילדה שנמצאת בלי הורים עד 6 זה לגמרי לא נורמלי.

פשוט לא נורמלי

לא כל דבר שקורה היום זה נורמלי

כמו שמשפחות עם שתי אבות קיימות היום הרבה ועדיין אני אגיד שלדעתי (מתארת לעצמי שבפורום הזה מסכימים איתי הרב) זה ממש לא נורמלי

אז בגלל שיש אימהות שחוזרות בשש ודוגמניות שהולכות לעבוד שבועיים אחרי לידה אז זה נורמלי?

יש יותר אימהות שנשארות בבית עד גיל שנתיים של הילד, מאשר כאלו שחוזרות בשש. אז אולי דווקא אני אגיד שזה הנורמלי?

לא

ילד צריך אמא

אמא אולי צריכה עבודה, בסדר גמור, וסיפוק, גם בסדר גמור

אבל זה צריך להיות מאוזן. ועד 6 זה לא מאוזן

ואיכות זה דבר נפלא, באמת, תאכלי פעם ביום פרוסה אחת של לחם מאד איכותית עם הממרח הכי איכותי שיש ופרי איכותי משהו משהו. ושאר הזמן תרעבי. מה הבעיה? הרי העיקר האיכות לא?

ילד זה לא מוצר

זמן של ילד עם אמא זה גם לא מוצר

ולא, זה פשוט לא נמדד באיכות

תקראי מחקרים פסיכולוגיים 

לא מוציאים ילדי רווחה מהבית רק בשביל שהם יהיו עם אמא שלהם

ילדים עם אמא בדיכאון שהבית מצליח לתפקד לא מוציאים מהבית כי יותר טוב להם לחיות בבית עם אמא במיטה כל היום מאשר בבית שאין בו את אמא שלהם

ואיכות כמו שאתם מבינות, אין שם.

מי שמבין בנושא וקרא ולמד יודע שזמן איכות זה מושג @#%#$ פשוט לא קשור להורים וילדים

וואלה לשחק עם הבת שלך על הרצפה זה מקסים ולקרוא לה סיפור זה נהדר

אבל עצם העובדה שהילד\תינוק נמצא עם האמא באותו בית!!! שלא לדבר על רואה אותו, נמצא לידו, שומע את קולו, מקבל מדי פעם נשיקה זה המוווווווווווון בשביל הילד. המון.

עדיף פי כמה וכמה וכמה על המטפלת הכי משקיענית שתקרא לו סיפור ותעשה איתו פלסטלינה

מי שלא מאמינה לי שתלך לחקור את התחום

כל המושג של זמן איכות עם ילדים נולד ממצפון של אימהות ואבות שרואים את הילד שלהם כלום וחצי. 

וכן, אני אמא עובדת, שנים, במשרה מלאה, ואני עושה כל מה שאני יכולה בשביל להיות כמה שיותר עם הילדים שלי, ואני יודעת שזה ממש לא מושלם. ומצטערת על כל מיני דברים

אבל לא מסבנת את עצמי שאם קראתי סיפור ברבע שעה זה במקום שלוש שעות של מטפלת . זה לא.

ילדים צריכים הורים. ואיכות לא מחליפה כמות.

אמא שנמצאת עם הילדים בבית ועושה כביסה, ומפטפטת איתם, ושוטפת כלים, ונותנת להם נשיקה, ועושה אמבטיה לקטן ומקשיבה לסיפור של הקטן, זה המון המון המון, אי אפשר לכמת את הנוכחות של אמא או אבא בבית ב"איכות" פשוט אי אפשר.

במיוחד כתבתי את זה שלא יחשבו שאני אומרת את זה מכיוון של מי שיושבת בבית

ואני חושבת שיש הרבה נשים שצריכות לעבוד מכל מיני סיבות, וגם מי שלא יכולה לשבת בבית כל היום זו גם סיבה

אבל יש דרכים לאימהות לעבוד

ובגדול המודעות צריכה להיות שכמה יותר זמן עם הילדים יותר טוב, וכן, גם אם את עייפה מתה ושוכבת על הספה ומלטפת ומקשיבה להם והם הופכים את הבית סביבך לגונגל, לילדים זה יותר טוב מאשר ללכת לגינה איכותית עם מטפלת

שהן מ7 עד 4

או שמונים אחוז משרה

שאלת? בדקת? באמת שיש הרבה כאלו. אל תניחי מראש שאין

קשה לי להאמין שנותנים לך לעבוד 50% אבל לא יסכימו שתעבדי 80%

הרבה יותר קשה למצוא משרה של 50%

נתחיל מהסוף, אצל כל הדתיים על כל גווניהם כל שבת היא פרויקט של - להיות ביחד. 

בד"כ זה לא כולל הרבה מעבר ללהיות ביחד, לדבר ביחד, לשיר ביחד, לפעמים לשחק

אני די בטוחה שהילדים שלנו לא פחות מאושרים מהילדים של אחותך

אם יש בעיה לגדולה שצריכה יותר תשומת לב פרטנית בתקופה מסוימת בגלל בעיה מסוימת, אוקי, יש מה לחשוב על הנושא

אבל בגדול,לא, ממש לא צריך טיולים מושקעים בשביל להיות אמא טובה (סרט? מה סרט נותן? לשבת ולבהות ביחד על מסך זה לא פעילות שעושים עם ילדים, זה תחלופה לבייביסיטר)

גלידה בשכונה זה הכי כיף! זה צ'ופר שאנחנו עושים לכבוד תעודות מוצלחות וכאלו, ממש לא דבר יום ביומו

באמת שאת איתם, עצם היותך, הקול שלך המגע שלך והמציאות שלך בבית,השיחה,  זה המהות של האימהות.

חוזרת מהעבודה וממש לא מתאים לי לצאת, וגם לא מבינה למה

בית זה כיף

בית זה שלווה

בית זה חום

אוכל

משחקים שאוהבים

מזגן בקיץ וחימום בחורף

מקום לעשות יצירות או סתם לצייר

שירותים נקי

הבית הוא שלנו, הכי הכי בעולם

נכון, עם ילדים קטנים צריך לרדת לגינה. אם אני מבינה נכון את תהיי איתם כל היום בבית? אז תמצאי בחורה שתבוא כל יום להוציא אותם שעה וחצי לגינה ותלכי לנוח בזמן הזה. יום שלם שאת איתם בהריוןזה די והותר, לגמרי מותר לך לקחת עזרה להוציא אותם באפס נקיפות מצפון

אני לא שומעת על אף הורה מסביבי שעושה מעבר ללרדת לגינה השכונתית

חייבת לציים בקשר למה שאמרת - ג'ימבורי בריכה וכו, ברב המקומות האלו אין קשר או "זמן איכות" כמו שאוהבים לקרוא לזה של ההורה והילד, זה מקום שההורה לוקח את הילד שיהיה לו כיף, וגם שיהיה לו שקט.

זה לא ששם את מפתחת את הקשר שלך עם הילד, את לא מדברת איתו ומקשיבה לו כמו בבית

את עושה לו כיף, כיף זה מקסים רצוי וטוב, אבל לא הופך את הקשר שלכם בהכרח ליותר טוב וגם לא משהו שצריך לעשות כל הזמן

קודם כל בנוגע לכסף זה לא נכון, כשמרויחים יותר יש יותר הפרשות לפנסיה וקרן השתלמות (מהברוטו) וזה נצבר לאורך שנים, אז גם אם ההפרש בנטו ילך על מעון עדיין הרווחת הרבה

דבר שני, תשמעי, אם את חושבת שתמצאי פה (או בכלל) הרבה נשים שיגידו לך שלחזור הביתה בשש כל יום זה נורמלי, אז לא. לא תמצאי. כמובן שזכותך לעשות את ההחלטה שלך תמיד, אבל עידוד לכזו החלטה לא תקבלי מרב האימהות, גם לא ממני.. 

שלישית, כבר מישהי רשמה פה, מה רע ב-85% 80% משרה? אני עבדתי ככה כמה שנים טובות מהחיים שלי, זה אומר שעובדים מ8  עד 3 וחצי, חוזרים הביתה באיזור 4, שזו שעה סבירה (אם כי לא אידיאלית עדיין) ואפשר לעבוד במשרה מאד משמעותית ככה, וגם לנהל צוות. הכל. 

דבר אחרון, נשמע לי שאת מחפשת שהבת שלך תספק לך ענין תעסוקה מיצוי סיפוק ועוד כל מיני דברים בחיים, ואת פחות מסתכלת על מה את אמורה לעשות עבורה אלא מה היא יכולה להיות עבורך

לדעתי זה לא גישה נכונה, את האמא, את צריכה לתת לבת שלך את מה שהיא צריכה גם אם זה משעמם לך עד מוות. וגם אם אין לך מזה סיפוק ומיצוי ומה לא. את אמא שלה, אף אחת אחרת לא יכולה להיות אמא שלה חוץ ממך. וככזאת יש לך אחריות עליה בחיים

יש לך עכשיו אתגר של אימהות, אין בעיה לשלב אותו עם עבודה, בעולם של היום זה מתבקש, ואפשר בהחלט לעבוד ולהנות מעבודה ולהתקדם בעבודה וגם להיות אמא. אבל זו מלאכת איזון עדינה 

אז אף אחד לא אומר שאת צריכה להפסיק לעבוד, ואת גם יכולה לעבוד יותר, וגם לשים במעון, הכל טוב

אבל הגישה צריכה להיות קודם כל איך אני מספקת את הצרכים של הבת שלי ואחר כך איך אני משלבת בהם את הצרכים שלי

וההודעה שלך נשמעת יותר כמו- הבת שלי לא מספקת לי מספיק ענין ואתגר וסיפוק אז אני מחפשת תחליף. היא לא פה בעולם בשבילך, את פה בשבילה. וגם אם תעבדי יותר שעות (ואני באמת לא רואה סיבה שלא תעבדי קצת יותר ) עדיין זה צריך להיות הקו המנחה בחיים.

להיות אמא זו מתנה עצומה, ומשימת חיים.

בהצלחה רבה בכל החלטה שתקבלי!

מבינה שאת לא מרגישה מיצוי בעבודה והתפקיד לא משמעותי.

אבל לא לראות אותה כמעט כל השבוע? איך אפשר בכלל..

מצטערת גם לילדה יש צרכים רגשיים ולא רק מי מאכיל מי מטייל.

תחפשי עבודה שתוכלי להרגיש מיצוי וגם להיות עם הבת שלך.

איתה.

והיא תחזיר לך אהבה בצורה כל כך עוצמתית.

שווה לך לחכות לתת לה להתפתח עוד ואז להחליט.

ואני ובעלי מתחלקים והוא נמצא איתם חלק מהימים

גם בתגובה שלי כתבתי שמילא עם האבא נמצא זה דבר אחד

ויש שם משרות גמישות

יש המון אפשרויות , וכתבו לה דווקא פה הרבה מהם והרבה עצות שמאפשרות שילוב אימהות וקריירה 

אפילו לא במדינת תל אביב <יש לי כמה וכמה חברות משם>

אני לא יודעת מה הנורמה פה בפורום, יש פה אימהות כמוני שעובדות במשרה מלאה ויש שנשארות בבית עד ועד בכלל ויש המון באמצע

יש בהחלט הרבה דרכים, ויש דרכים שלא יקבלו עידוד פה מן הסתם, ומצד שני, בהחלט יש דברים שלא בושה בעיני לומר - לא. זה לא נורמלי. זה כן מזניח. ולדעתי לחזור כל יום בשש לילד שלך זה כן מזניח. גם לאבות אגב, לראות כל יום את הילד שלך בשש זה בעיני לא נורמלי לאבא. זה הנורמה היום, נכון. האם זה נורמלי בעיני? לא 

ואני גם לא אוהבת שבשם הליברליות והאהבה הכלל עולמית אז אומרים לכל אחת לא נורא, יהיה בסדר, תעשי מה שטוב לנשמה שלך להגשמה שלך לסיפוק שלך. 

לא תמיד זה נכון, לפעמים מה שטוב לנשמה שלך ולסיפוק שלך יפגע בנשמה של הילד שלך

ולא תמיד אמא מסופקת = ילד מאושר

זה המון סיסמאות שהומצאו כדי לתת לגיטימציה לדברים לא נורמטיביים (שחלקם הופכים נורמטיביים יותר היום, אבל זה עדיין לא הופך אותם לטובים)

אמא צריכה להיות מסופקת, יכולה לעשות קריירה, וחובתה למצוא את הדרך שלא תפגע בילדים שלה תוך כדי

ואני לא חושבת שאני צריכה ללטף כל החלטה ולומר, בטח, אם לך טוב אז לילד שלך גם יהיה טוב. זה פשוט לא נכון.

וחשוב לי עוד לומר, שפעם דיברתי אחרת לגמרי, כשהייתי צעירה יותר והילדים טיפסו לי על השכל, מכרתי לעצמי את כל הסיסמאות האלו של אמא מאושרת שווה ילדה מאושרת , וכמה שהייתי פחות בבית הייתי מאושרת יותר והילדות שלי מאושרות פחות

ב"ה גדלתי והתבגרתי ולמדתי להעריך מה זה ילד ומה זה אימהות ומה זה המתנה הזו, ולמצוא את הדרך שלי לזגזג, לא בקלות בכלל, ועם ויתורים , כן, לחשוב שתהיי אמא ולא יהיו ויתורים בקריירה בעולם של היום לצערי הרב לא הגיוני, אבל למדתי סדר עדיפויות שונה

אני חושבת , סליחה, לפחות אצלי, בלי להכליל על כולם, שקיבלתי שכל עם השנים. יש תועלת בהתבגרות.....

אבל כן חשוב לי לומר שפעם הייתי אחרת מאד, אולי הדברים שלי יקראו אחרת אצל בנות מסוימות אם הן ידעו שפעם ויתרתי על שעות <איכות אעלק> עם הילדות בשביל קריירה.

שמחה שה' פקח את עיני.

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

שאמרתי שלא יביאו ילדים על אנשים שלא *מסוגלים*

וזה כתגובה למשפט שלך - "בטח ובטח אם עצם ההישארות עם הילדים לא מתאימה לאנשים מסוימים ואז זה בעצמו פוגע בקשר הרגשי"

אם יש אנשים שלא מסוגלים נפשית להיות עם הילדים שלהם יותר משעה ביום, ברמה שזה פוגע בקשר הרגשי שלהם עם הילדים שלהם, אז לדעתי לא טוב שיהיו הורים

שוב, דעתי בלבד.

במשך כמה שנים טובות
והיית אומרת על המשפחה שלנו כל מה שאת אומרת על המשפחה הזו
ואני אימרת לך שלחשוב שאין לזה מחיר נפשי עצום זה טעות מרה וחמורה
נכון יש משפחות הפוכות שרע להן, אז מה, זה לא אומר שלילדים במשפחות האלו טוב
ויש לי הורים מדהימים ואוהבים, שעשו לי עוול שמתבטא בכל מיני דברים שלא פה המקום לפתוח
היום גם הפ מודים בזה

תחשבי שהם מאושרים כמה שבא לך

הייתי ילדה מאושרת, היינו משפחה מאושרת. רב הזמן. זה לא בהכרח קשור למחיר שמשלמים. 

ולפעמים הייתי ילדה אומללה מאד בגללזה, היום אני מבינה שזה בגלל זה, אז לא הבנתי למה . לא ידעתי לעזור לי

היום אני רואה על הילדות שלי את ההבדל

ואמא שלי בוכה לפעמים כשהיא מבינה מה קרה
האמת 99 אחוז שיש לזה מחיר גדול מאד שרואים אחרי שנים
לאהוב את הילדים זה לא מספיק, אם אתה לא שם לבטא את אהבה הזו רב הזמן
וואי ההודעה הזו מעלה לי מלא זכרונות רעים שחשבתי שכבר עברתי את זה
הזוי לי לחשוב שאנשים חושבים שזה בסדר ככה שילדים גדלים קבוע עם בייביסיטר ולא מבינים כמה זה לא נורמלי ואיזה מחיר הנפש של הילדים משלמת. בתור אחת שגדל ככה. הכי מטופחת ומושקעת בעולם. פשוט הזוי לי שלא מבינים מה זה עושה לילד שאין לו הורים כמעט ביום יום

באיזשהו מקום זה כמו לומר - יש משפחות שאוכלות מלא פירות וירקות ובכל זאת חולות, ולכן זה בסדר גמור לא לאכול פירות וירקות בכלל אלא רק כדורי ויטמינים וזהו.

לא. זה לא ככה. יש משפחות שההורים נמצאים בהן המון ובכל זאת יש בעיות אחרות, נכון, איך זה מכשיר את העובדה שיש משפחות בהן יש נוכחות הורית שעה ביום במקרה הטוב? זה לא הופך את זה לבסדר. גם אם המשפחות האלו נותנות המון ויטמינים. נכון שנוכחות הורית היא לא הדבר היחיד שמודד אושר של משפחות, צריך עוד המון מרכיבים. אבל נוכחות הורית היא אחד המרכיבים שהוא חובה. וכשהוא בקושי קיים פשוט אין בסיס טוב למשפחה.

בואי נמחוק את זה מהשיחה בסדר?

הבנתי , גם אני יודעת שיש כאלו שכל היום בבית ויש להם ילדות לא טובה

כמו שאמרתי, זה פשוט לא הופך את האופציה השניה לטובה. זה לא קשור זה לזה.

ואני גם הייתי ילדה שמחה שגדלתי בשמחה

היום אני יודעת כמה היו חסרים לי דברים

לא יודעת בת כמה את, אולי גם את תגלי את זה יום אחד, ואולי לא, אולי את מהמאושרים שבאמת זה לא משפיע עליהם, אבל אם כן את יחסית יוצאת דופן, שוב הכל ענין של סטטיסטיקה.

אני בכלל לא מדברת על ילדי מפתח, אני חוזרת ב4 וחצי וגם לילדות שלי יש מפתח

אני מדברת על ילדים שרואים את ההורים שלהם שעה ביום, אם בכלל, באופן קבוע.

אני אישית חושבת שמציתי את הדיון, במיוחד שהוא מכאיב לי כל כך, אבל באמ אם זה מענין אותך תקראי קצת חומר בנושא

זה כמו לומר אני מכירה כמה אנשים מעשנים שחיים בבריאות טובה ואיתנה. אכן כן. ואנשים שחלו בסרטן ריאה שלא עישנו בחיים. גם זה נכון.

יופי, אבל סטטיסטית 85% מחולי סרטן ריאה הם מעשנים. אז האם לעשן זה טוב?

זה דוגמא מופשטת קצת אבל ניחא. שוב, אפשר לקרוא על חשיבות של נוכחות הורית בבית

יש כאלו שזה "יעבוד להם" כדברייך. אבל לרוב לא. מי רוצה לקחת את הסיכון הזה? לא אני.

ולגבי החברה שלך, כשהילדים שלהם יהיו בני 40 בערך תשאלי אותם שוב מה הם חושבים על הצורה שהם גדלו בה ונוכל לדון בזה שוב

אני לא המצאתי כלום

התפתחות הילד, נפש הילד, השפעת ההורים ונוכחותם בבית אלו דברים שנחקרים שנים על גבי שנים.

בגלל שאני אומרת שהמציאות (שנחקרה) היא שיש לנוכחות הורית או לחוסר שלה השפעה עצומה על הילדים, ואני לא מוכנה לומר לכל מי שבחר אחרת - העיקר שאתה מאושר, גם הילדים שלך יהיו מאושרים שאתה מאושר והעיקר הורה מאושר בכל מחיר זה מה שיהפוך את הילד שלך למאושר ולא חשוב השאר - אז אני נשמעת פטרונית... טוב. 

לא מוכנה ליפות את המציאות בשביל לרפד את המצפון של אף אחד, והאמת, זה גם לא משנה מה אני אעשה או אומר למישהו, המציאות היא מציאות, לא אני יכולה לשנות אותה...

טוב, קראתי שוב את ההודעה הקודמת שלי, אולי היא נשמעת קצת מתנשאת, סליחה, זה באמת לא ממקום כזה, יותר ממקום של כאב והבנה אחרי שנים כמה חסר לי.

אם נשמעתי פטרונית עמך הסליחה זו לא היתה הכוונה.

ובני זוג של רופאים צריכים להיות בבית יותר. אכן. ילדים צריכים נוכחות הורית

רפואה זה מקצוע קדוש מציל חיים, והוא מקצוע משפחתי. המשפחה משלמת עליו מחיר

ואם יש בית שבו ההורה השני לא מוכן לשלם את מחיר הקריירה, אז הילדים משלמים מחיר

אבל יש מחיר. אי אפשר להתעלם ממנו.

אני בטוחה שלאנשי חינוך ועובדות סוציאליות יהיו לא מעט

אבל אראה איך מוצאים אותם

איך האמירות שלי ישפיעו על מישהו לקבל החלטה לא נכונה? אם מישהו בגלל שהאמירות שלי יחליט להישאר עוד שעה בבית עם הילדים אני לא רואה מה רע יכול לצאת מזה....

85% אחוז משרה, חלוקה יותר עם האבא, עבודה חלקית מהבית. היו פה המון עצות, חלקן שלי.

אם זה בסופו של דבר שהילדה שלה תגדל לא עם הורים עד שש כל יום, או שהיא תוותר על ההתפתחות שלה, אז לדעתי האופציה לוותר היא הנכונה, וההשפעה שלי תהיה נכונה

אבל, אני לא מבינה, וכתבתי גם לא מעט פה בשרשור, למה זה ככה שחור לבן. זה פשוט לא נכון, יש המון אופציות אמצע שמאפשרות התפתחות מצוינת בחיים גם של האמא וגם של הילדה.

לי יש שני ימים כאלו ואני חוזרת סמרטוט

ויש לי הרבה  פחות כח וסבלנות כמו שהייתי רוצה נגיד ביום דאני לא עובדת או עובדת מעט

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

ממש מקווה שלא

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

רכב גדול גם אוכל המון דלק, הוא גדול והניידות שלו לא כ"כ נוחה.

חבל לצאת כל יום לעבודה כבר מעכשיו עם כל הרכב הזה והדלק ושהוא צורך ולחפש חניה גדולה.

ובכלל יש הרבה אנשים (כמוני) עם יותר משלושה ילדים, שמוצאים לנכון להתנייד בשני רכבים במקום באחד.

עד הילד הרביעי בע"ה הרבה דברים יכולים להשתנות:

אולי תקבלו רכב אחד מהעבודה

אולי יסתדר לכם בכלל לקנות רכב חשמלי

ויהיו לכם עוד הרבה שיקולים עוד שנתיים שלוש.

רכב קטן, קומפקטי, חסכוני- לדעתי האישית זה עדיף עכשיו והפער בדלק שווה את ההפסד של יד נוספת, אם בסוף תחליטו למכור אותו ולקנות 7 מקומות.

גם אוהבים לקחת טרמפים.. וגם יש מקום בשפע לדברים שאורסים כשנוסעים להורים וכו'

רכב 7 מקומות זו השקעה כספית הרבה יותר גדולה בכל המובנים. תיקונים טיפולים ביטוחים טסט וכמובן דלק.

מצד שני יש נוחות במרחב הגדול, בכיף לקחת עוד טרמפיסטים, קרובי משפחה או חברים של הילדים כשצריך.

גם אנחנו היינו צריכים להחליף רכב כשנולד השלישי אבל אני לא היינו ביכולת להשקיע כספית, לכן קנינו רכב רגיל ואחרי כמה שנים החלפנו לרכב 7 מקומות לפני לידה רביעית. מבחינה כספית יצא לנו חיסכון גדול מאוד כל השנים האלו.

רכב 7 מקומות עולה פי 3 מרכב 5

ואם קונים ביותר כסף, אז גם הביטוח יקר יותר, מעבר לזה בדרכ הדלק גם (למרות שיש גם חסכוניים של 7 ובזבזנים של 5), התיקונים יקרים יותר.

אם יש לכם תקציב משמעותי בנחת גם לקניה וגם להוצאות - אז לכו על זה, זה באמת נחמד שמרווח יותר ותחכסו את ההתעסקות עוד שנתיים,

אבל אם התקציב לא גדול, עדיף לקנות 5 וכשיהיה רלוונטי למכור אותו ולקנות 7.

בסוף קנינו 5 מקומות.

והילד הרביעי עוד לא הגיע🫢 השלישי בן 4.5.

מאמינה שחסכנו דיי הרבה בינתיים כי 7 מקומות עולה הרבה לתחזק.

הרבה יותר קל למצוא רכבים קטנים במצב טוב (נהג יחיד, קילומטרז' נמוך).

רכבי שבעה מקומות יד2 בממוצע שחוקים משמעותית.

אבל הספסל האחורי די רחוק ומנותק.. לא בטוחה שזה יהיה לו נחמד בכלל

מאד נח שהגדול יושב ליד התינוק ויכול לשעשע אותו בזמן הנסיעה.

ויכול לתת לו בקבוק או משחקים כשצריך

יותר חסכוני ויותר נוח לנהוג בו.

אם אתם נמצאים הרבה באזורים שיש מצוקת חניה, יותר קשה לחנות עם רכב גדול.

מסכימה עם מי שענתה שזה עניין של נוחות מול השקעה כלכלית. יותר נוח רכב גדול ומרווח, יותר נוח לא למכור ולקנות שוב רכב בעוד כמה שנים, יותר נוח שאפשר לצרף עוד מישהו לנסיעה מדי פעם, אבל זה עולה הרבה יותר. הביטוח יקר יותר, וזולל דלק הרבה יותר. אם למשל יש לכם הרבה נסיעות לעבודה, בעצם יוצא לשלם דלק יקר של רכב גדול על רכב ריק...

מה שכן, כשיש כבר ב"ה 3 ילדים, חשוב לקנות רכב מספיק מרווח, שייכנסו 3 כסאות בטיחות / בוסטרים לפי הצורך, וגם תא מטען מרווח.

לילדים הייתי מסבירה שהם התגרשו, ואם הם ממשיכים לשאול אפשר להסביר שהיו דברים שלא הלכו טוב ולכן הם מתגרשים, וזה אישי שלהם מה לא הלך טוב.

לגבי הקשר עם הגיסה, נראה לי תלוי מה האווירה סביב הגירושין אצלינו במשפחה הייתה דודה שהתגרשה והייתה עם המון כעס על הגרוש שמבחינתה עשה לה מעשים חמורים ואף אחד לא נשאר איתו בקשר, ולעומת זאת דוד שהתגרש ולא היה טעון עליה ואמא שלי נשארה בקשר עם הגיסה, אפילו הזמינה אותה לשמחות והיא באה עם הילדים לשבת אצלינו בבית וזה היה ממש בסדר. אז צריך להרגיש את המצב.

פשוט להגיד את האמת... להגיד שזה עצוב אבל קורה לפעמים

ולגבי קשר עם הגיסה מכירה כאלה שנשארו בקשר טוב עם גיסים לשעבר גם אחרי הגירושים. אם זה ממש מפריע לך את יכולה פשוט לשאול את אח שלך, יש סיכוי שזה בכלל לא מפריע לו...

וחיבוק זה באמת עצוב ממש ממש🫂

אני חושבת שצריך להגיד את האמת. שהם התגרשו. יש מציאות כזו הרי.. האמת הילדים שלי מכירים את זה בכלליות גם בלי קשר לזוגות שהם מכירים בחיים

אגב,לדעתי זה שהם התגרשו לא סותר יחס טוב עם אמא שלהם. אני מכירה המון משפחות של גרושים שמסתדרים ביניהם. היא עדיין אמא של האחיינים שלך.

אני מסייגת שבמקרי קצה (ויש גם כאלה) הנכון הוא להתרחק. אבל לא תמיד זה נכון

ולגבי אמא - אכן כואב, אבל היא תשלים עם זה מתישהו... לפעמים עדיף בנפרד מאשר ביחד

לגבי הילדים

אנחנו סיפרנו שזלדה וקלמן החליטו שהם נפרדים

הסברנו שאנחנו לא תמיד מבינים ויודעים מה הסיבות אבל אנחנו מאמינים שהם החליטו את מה שנכון להם

קלמן וזלדה תמיד ישארו הורים של הבני דודים שלכם והם אוהבים אותם מאוד אבל הם כבר לא יהיו זוג

(פה תתני להם להוביל את השיחה ואולי כדאי לפצל אם יש לכם פערי גליים)

אצלנו עלו שאלות טכניות כמו איפה הם יגורו

ואיפה יהיה הבית של הבני דודים

עלו גם שאלות לגבינו והבהרנו שאנחנו רוצים ובוחרים להיות ביחד ואין לנו כוונות להיפרד

לגבי הגיסה-

הייתי פותחת את זה מול אחיך

בהכי טוב

ואומרת בפשטות- אנחנו מאחוריך לכל מה שתחליט, אשמח חהישאר בקשר עם זלדה אבל אבין אם תעדיף שלא או לחילופין אם תעדיף שאעשה את זה בלי שאתה בלופ ולא אדבר איתך על זה

לגבי אמא שלך

קודם כל זה באמת שבר ומותר לבכות

זה ממש חורבן בית ואם זה טרי - תני לה את המקום

כאב של אמא על הבן שלה זה ממש מובן...

אבל גם הייתי מחזקת את האח מולה

אומרת שאת סומכת על שיקול דעתו.

שזוגיות היא סוד של 2 אנשים

אנחנו אפעם לא יודעים מה באמת קורה בין זוג

ואאתן רוצות שיהיה לו טוב

והוא כנרטה יודע מה טוב לו גם אם קשה לה לראות את זה

עדיף סוף כואב מכאב שאין לו סוף

ושולחת חיבוק ענק. (התגרש לי יותר מאח אחד....וכל פעם סיפור שונה ומורכב ואחר)

אני ממליצה להגיד בפשטות ובלי להסתיר.

ו----

לקחת בחשבון שהילדים יתחילו לבדוק אתכם

ולבחון אתכם

ולפרגן לכם שאתם כזה זוג מתאים

ולשאול אם גם לנו זה יכול לקרות

ועוד ועוד

ב"ה ותודה לה' שהילדים שלי חווים בבית, הורים עם זוגיות יציבה וטובה ומכבדת

במיוחד בתקופת הגירושין של אחיי, הקפדנו להראות בבית יותר גילויי חיבה, כמובן בצורה מכובדת אבל שהילדים יראו יותר מהרגיל

וכששאלו, והם שאלו- אם גם לנו זה יכול לקרות, אמרנו חד משמעית שאבא ואמא הכי אוהבים בעולם וטוב לנו ביחד וטוב לנו איתם וכו'

בקיצור- להיות כנים ואמיתיים, ולתת לילדים יציבות והבנה.

שוב חיבוק גדול

אני בהתחלה שמרתי איתה על קשר מאד טוב

גם כי באמת היינו גיסות המון שנים וחברות טובות

וגם בשביל הילדים....

באיזה שהוא שלב היא מיוזמתה ניתקה את הקשר

וזה חבל לי מאד

כי אני חושבת שזה אפשרי לשמור על יחסים טובים גם בכזה מצב- ולו רק בשביל הילדים.

דווקא אחי עודד אותי לזה והיה חשוב לו מאד

כן רצה לשמוע אותי אומרת שאני תמיד אקח את הצד שלו בסוף....

אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח לו את זה אבל מבטיחה שאני תמיד יקח את הצד של הילדים ויעשה מה שטוב לילדים......

האמת זה היה הלם

לא הכרתי מישהו בסביבה הקרובה שהם גרושים

אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי במילים הכי פשוטות

"ברונזה, יש לי משהו קצת עצוב לספר לך, איקס וואי מתגרשים"

מרוב הלם שאלתי רק למה והיא הסבירה לי שהקב"ה כלכך טוב שנתן את האופציה להתחתן ולחיות בצורה טובה ונעימה ויחד עם זאת נתן את האופציה להתגרש כדאי לחיות יותר טוב כי *להם* לא היה טוב ביחד

זה ממש הרגיע אותי, נתן לי תחושה שהכל בסדר הם פשוט לא מסתדרים וזה מותר

שהייתי יותר גדולה שאלתי קצת יותר וסיפרו לי את הסיפור המלא שלא היה נעים לשמוע בכלל🙄

חוץ מלומר לילדים בפשטות

ולתת להם מקום לשאול

ולתת ביטחון לגביכם,

חשוב לתת את הדעת איך להסביר לילדים את הסיטואציה מול בני הדודים. כלומר מבחינת הטקט הנדרש מול בני הדודים (שההורים שלהם התגרשו)

לא יודעת עד כמה אתם נפגשים אבל שיהיה במודעות ולחסוך עד כמה שאפשר אי נעימויות

אין לי יותר מידי עצות.

מתחברת למה שכתבו על לספר את האמת בצורה פשוטה ומובנת לילדים.

אני רק רוצה להוסיף, שלפעמים כשקורה משהו שמטלטל אותנו, קשה לספר לילדים כי אנחנו עוד מעכלים את זה בעצמנו. לפעמים צריך קודם לתת לעצמנו קצת זמן לעיכול, לפרוק את הקושי מול מי שיכול להכיל אותנו, ורק אחר כך לשתף את הילדים.

זה מטלטל מאוד. וכן, זה עצוב. זה בניין שמתפרק. וזה קשה. ולזכור שכמו בחורבן הבית של ה', כל החורבן הוא בסיס לבניה שתגיע בע"ה. גם לאחיך וגם לגיסתך בע"ה.

לא מוריד מהקושי... אבל קצת למצוא מחשבה מנחמת...

לא התנסיתי באיך להסביר כי מראש הבכור גדל לזה והשאר מכירים את הסיטואציה, אבל אני חושבת שגירושים כ"כ נפוצים שהילדים שלך כבר נתקלו בזה פעם בטח.

אז להסביר מה זה לא בטוח שצריך, אם את מדברת לעניין איך להסביר ספציפית על הנישואים של הדודים אני יודעת שאצלנו הסבירו בפשטות שבני הזוג לא הסתדרו והחליטו להיפרד.

כשמשהו לא מסתדר, זה טוב שאפשר להיפרד ולהתחיל מחדש במקום אחר.

אני חושבת שכן כדאי להסביר שאנחנו מאוד אוהבים ואנחנו לא חושבים שניפרד וכולנו שמחים לגור יחד תחת אותה קורת גג.

אני חושבת שהאחיינים שלי קיבלו את זה בשיוויון נפש- ממה שדווח לי לפחות.

אני עברתי גירושין, בלי ילדים... ועדיין זה היה ממש לא קל. ואני יודעת מהניסיון של האחים שלי - זה באמת לא קל להיות "אח של...", אז ממש חיבוק גדול.

(ב"ה אני התחתנתי)

מכירה... הסברתי במילים פשוטות. לא רוצה לעשות אאוטינג אבל בגדול לומר אמת. שלא הסתדר להם יחד והם החליטו שבנפרד יהיה לשניהם יותר טוב. כן חשוב לזרוע ביטחון לומר שזה לא סתם מריבות ולפעמים רבים וזה לא אומר שרוצים להיפרד. ולהדגיש שאצלכם זה ממש לא בכיוון. כי זה כן מערער לילדים את העולם וגם בהקשר של הזוגיות שלכם. עובר אחרי תקופה.

בקשר לגיסה זה מאוד תלוי באופי הגירושין. בגדול זה מתנתק... וזה לא קל. אבל גם לזה מתרגלים.

באופן כללי זה מאוד סוער לתקופה אבל בסוף זה לא הקן האישי שלכם ב''ה... וזה מתאזן.

בקשר להורים, את יכולה להקשיב ולהכיל אבל הם אנשים בוגרים ובסוף יסתדרו ויתמודדו עם עצמם ועם המציאות.

אפשר להגיד: לא ולהגיד את זה בנחת.

לבעלך עם הסברים, לשאר בלי.

וזהו, בלי לנהל דיון ובלי לנהל את זה עם רגש.

פשוט לא.

ואני מוסיפה ברשותך,

זה זכות לעזור להורים וגם מצווה.

מבחינת הלכתית מכבדים הורים מהכסף שלהם ולא שלכם, כמובן אם זה אפשרי לכם ולא אפשרי לו זה משהו אחר- רק מדברת עקרונית.

ורוצה להוסיף שהכרתי מישהי שעזרה לאמא שלה לשלם על המשכנתא לאורך שנים, כשהאמא נפטרה היא הורישה את הבית לכל הילדים בצורה שווה.

זה אומר שאחות אחת שילמה משכנתא שממנה הרוויחו כל האחים.

וגם לך יש אחריות להוריש לילדים שלך אחרי 120.

בשורות טובות

כל השנים

ופתאום יאללה לבקש עוד וזו לא פעם ראשונה

אני מדברת עם בעלי והוא כמובן נגוע כי זה אחיו

מבינה ממש את התסכול שלך..

הייתי ממליצה לך לא להיעתר לעזור כספית אם את לא עושה את זה מלב שלם אלא רק כדי לרצות. זה רק יפגע בזוגיות שלכם בעתיד ויהיה פתח לסכסוכים..

שמצווה לכבד הורים

לא חושבת שכל אחת יכולה להתמודד עם התחושה של אחזקת עוד בן אדם כשכולם מתעלמים ויש לו הרבה ילדים עם כסף

אני למשל הייתי עוצרת את הזרמת הכספים ולכן זה לא היה מגיע למצב של להתפוצץ על בעלי כי זה תחום שיותר קל לי לנהל את הגבול ברור ואז לא מתעצבנת.

כל אחת מתמודדת אחרת עם דברים, ומן הסתם לכל אחת יותר קל להתמודד עם הקשיים של חברתה מאשר עם הקשיים שלה.

שאתם בעודף כיבוד הורים.

לכן ציינתי שכיבוד הורים זה מכספם ולא מכספכם והזהרתי לעניין כך שאם את עוזרת את צריכה להיות גם היורשת.

ולא

לא היה לי קל להגיד את מה שאמרתי, לכן הסתייגתי מאוד ויצאו לא מובנים.

עכשיו הבנתי את כוונתך

אנחנו כל השנים תומכים באבא, אז פחות יכולים לעזור לאח.

ברוכים לנו שאין לו כסף להאכיל את הילדים

אני לא עומדת בזה גם

אבל מרגישה שלא סתם פונים אלינו שוב

בעלי היחיד שעובד נורמלי

לתת או לא

ואין מה לבוא בטענות אם החלטת לתת

אי אפשר לחנך אנשים מבוגרים

אפשר לבחור מה לעשות

כמה אחים שלא עובדים בצורה נורמלית

ואב שנתמך כלכלית (כמובן שאינני יודעת מה הסיבה המדויקת שלו)

זה כבר חינוך לא נכון.

אם תתנו יתרגלו לקחת

ולהיתמך על הציבור וגם יורישו את התכונה הזאת הלאה לילדים שלהם.

שיצאו לעבוד.

את לא צריכה להרגיש מגעילה.

אם אתם ממש רוצים להיות בעלי חסד,

אתם יכולים לתת הלוואה בשטר (!!!) כפי שנכון הלכתית או לסייע לרכוש מקצוע.

אבל מתנות חינם אני נגד.

מהתיאור הכללי שנתנה

אם כבר לתת כסף, כבר עדיף לתת ולהבין שהכסף לא יחזור בלב שלם מאשר לקוות שיחזור ולהתפוצץ על זה מעכשיו לנצח

כי יכול להיות שזה מציף אותך עכשיו.

בוודאי שנכון יותר שכולם יתמכו באב, ולא רק אתם.

אבל יש להם סיבה מהותית למה לא?

לגבי האח- פשוט שלא. אם הןא בזבזן אז עוד יותר.

אולי עזרה חד פעמית אבל בטח לא להחזיק גם אותו.

תתפוצצי קצת פה

ואפשר גם לא להתפוצץ בכלל

אבל קשה כשאת מעורבת מאוד רגשית

אני חושבת שאת לא חייבת להענות לבקשה (בתיאום עם בעלך) אם לא תעמדו בזה. אבל אם כן אז עניי ביתך קודמים

אתם גם יכולים להקציב סכטם מסוים וזהו

אבל בעלך לא אשם שזו המשפחה שלו

ולחשוב למה אתם מחזיקים את האבא? מתחושת חובה? מרצון? האם זו היכולת שלכם? האם זה נכון לכם ולו? האם אתם מנסים לשים כמה שאתם יכולים או סכום ש"יחפה" גם על האחים האחרים שלא נותנים? האם אולי צריך לפתוח את זה לחשיבה מחודשת?

וממש אותן שאלות לשאול על האח. במיוחד שאת אומרת שהבעיה נובעת מהתנהלות לקויה ולא ממחסור כלכלי.

אני מאמינה שזה דברים שיהיו ביניכם חילוקי דעות. לרוב לילד הרבה יותר קל לתת להורים שלו מאשר לתת להורים של בן זוג שלכאורה הם אנשים בוגרים וצריכים להסתדר לבד. אבל זה חשוב מאד כי אם את מתפוצצת מזה כבר אז יש מצב שאתם נותנים במידה שלא נכונה לכם

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

זה הנוהל הרגיל, מעל גיל 35

שעשו לי היסטרוסקופיה ללא הרדמה באופן ידני ואז נתנו ציטוטק להפסיק את הדימום אחרי שלא היה ממצא ברחם...

במקרה כזה הם מבררים לפני שנותנים קלסקן באופן אוטומטי מעל גיל 35?

כי הוא מגביר דימום באמת.

אולי יתנו לך בכל מקרה כי היום לא לוקחים סיכונים על קרישי דם ואת אומרת שהדימום המוגבר היה רק בלידה השניה ולא בכל הלידות.

אבל תגידי להם כמובן כי זה שיקול.

על מישהי שנפטרה מזה (פעם זה לא היה המלצה גורפת כמו היום)

לא בקטע להלחיץ רק תדעו שזה לא צחוק

וקלקסן זה לא מסוכן רק לא נעים ולא כיף אבל אנחנו עושות מליון דברים לא נחמדים רק כדי לא לקחת סיכון....

אמרתי גם, בגיל 38, לא רופא! אחות! הפריע לי, אבל אני ממושמעת,

ואז בביקור רופא הבא שאלתי אותו ואמר לי שזו היתה טעות...

מסתבר שזה נכנס בכמה בתי חולים ולא בכולם,

אמא שלי חשדה שזה מחקר...

עלו לי שאלות אחר כך, כי ממליצים ליותר ימים מהאשךוז אבל בפועל נותנים רק בבית חולים, ועוד שאלות. למה לא אספירין? משהו בזה מוזר בקיצור.

קודם כל היא מאד יקרה, יש עוד הרבה דולות גם זולות יותר

עדיין זו השקעה של אלפים, ולכן חשוב ממש שתמצאי מישהי שאת מתחברת אליה.

שבעיניי, הבסיס זה מישהי עם אמונה וחיזוק רוחני.. לידה זה ליד ה'.

תכתבי כאן מאיזה אזור את ואולי ימליצו לך על דולות טובות.

לי יש המלצה בצפון, היתה איתי ב3 לידות מדהימה ממש..

רב הדולןת תפוסות בשלב הזה, זה עוד חודש

ממליצה על פרוייקט עטופה.

יש פרוייקטים דומים בכל מיני בתי חולים.

לא מכירה.

זה לא סביב החמש אלף

זה סביב העשר שתים עשרה

אז זה ממש מאוד לא אותו סכום…

כם הייתי ממליצה לחפש קצת דולה טובה, לתת לזה נגיד שבוע או כל טווך זמן מוגזר

ואם לא - אז לסגור עם זו שדיברת

והמחיר הזה נשמע מאוד גבוה.

יש דולות מצוינות שלוקחות מחיר יותר סביר. סביר ה- 3,000-4,000.

יש מיילדת מדהימה שעושה עיבוד לידה והכנה ללידה.

קוראים לה יעל גריינר.

אולי כדאי לך ללכת אליה למפגש שניים לפני הלידה.

נראה לי שהיא מאוד בקטע של לתת כוחות ליולדת ללדת.

(מסייגת שאני לא מכירה אישית ולא הייתי אצלה, רק עוקבת אחרי התכנים שלה וככה התרשמתי)

קודם כל זה ממש לא מחיר של מיילדת פרטית, מיילדת פרטית עולה לרוב כמעט או לפחות פי 2 מזה..

דבר שני זה אמנם מאוחר ורוב הדולות לא פנויות אבל בטוח יש כאלו שכן

ממליצה למצוא מישהי שתתחברי אליה ותרגישי שמדויקת לך, זה ממש משמעותי בליווי 🩷

והמחיר שלה יקר אם כי לא מופרך אבל יש לך סיכוי טוב למצוא ב3500-4000

בהצלחה גדולה!!