אלא רק יומיים

מילא אם זה היה אבא במקום אמא אני מסכימה שלתינוק העיקר שיש אחד ההורים , וזה כבר פספוס של האמא עצמה שהיא לא תראה את הילדה שלה

אבל 3 ימים בשבוע ילדה שנמצאת בלי הורים עד 6 זה לגמרי לא נורמלי.

פשוט לא נורמלי

לא כל דבר שקורה היום זה נורמלי

כמו שמשפחות עם שתי אבות קיימות היום הרבה ועדיין אני אגיד שלדעתי (מתארת לעצמי שבפורום הזה מסכימים איתי הרב) זה ממש לא נורמלי

אז בגלל שיש אימהות שחוזרות בשש ודוגמניות שהולכות לעבוד שבועיים אחרי לידה אז זה נורמלי?

יש יותר אימהות שנשארות בבית עד גיל שנתיים של הילד, מאשר כאלו שחוזרות בשש. אז אולי דווקא אני אגיד שזה הנורמלי?

לא

ילד צריך אמא

אמא אולי צריכה עבודה, בסדר גמור, וסיפוק, גם בסדר גמור

אבל זה צריך להיות מאוזן. ועד 6 זה לא מאוזן

ואיכות זה דבר נפלא, באמת, תאכלי פעם ביום פרוסה אחת של לחם מאד איכותית עם הממרח הכי איכותי שיש ופרי איכותי משהו משהו. ושאר הזמן תרעבי. מה הבעיה? הרי העיקר האיכות לא?

ילד זה לא מוצר

זמן של ילד עם אמא זה גם לא מוצר

ולא, זה פשוט לא נמדד באיכות

תקראי מחקרים פסיכולוגיים 

לא מוציאים ילדי רווחה מהבית רק בשביל שהם יהיו עם אמא שלהם

ילדים עם אמא בדיכאון שהבית מצליח לתפקד לא מוציאים מהבית כי יותר טוב להם לחיות בבית עם אמא במיטה כל היום מאשר בבית שאין בו את אמא שלהם

ואיכות כמו שאתם מבינות, אין שם.

מי שמבין בנושא וקרא ולמד יודע שזמן איכות זה מושג @#%#$ פשוט לא קשור להורים וילדים

וואלה לשחק עם הבת שלך על הרצפה זה מקסים ולקרוא לה סיפור זה נהדר

אבל עצם העובדה שהילד\תינוק נמצא עם האמא באותו בית!!! שלא לדבר על רואה אותו, נמצא לידו, שומע את קולו, מקבל מדי פעם נשיקה זה המוווווווווווון בשביל הילד. המון.

עדיף פי כמה וכמה וכמה על המטפלת הכי משקיענית שתקרא לו סיפור ותעשה איתו פלסטלינה

מי שלא מאמינה לי שתלך לחקור את התחום

כל המושג של זמן איכות עם ילדים נולד ממצפון של אימהות ואבות שרואים את הילד שלהם כלום וחצי. 

וכן, אני אמא עובדת, שנים, במשרה מלאה, ואני עושה כל מה שאני יכולה בשביל להיות כמה שיותר עם הילדים שלי, ואני יודעת שזה ממש לא מושלם. ומצטערת על כל מיני דברים

אבל לא מסבנת את עצמי שאם קראתי סיפור ברבע שעה זה במקום שלוש שעות של מטפלת . זה לא.

ילדים צריכים הורים. ואיכות לא מחליפה כמות.

אמא שנמצאת עם הילדים בבית ועושה כביסה, ומפטפטת איתם, ושוטפת כלים, ונותנת להם נשיקה, ועושה אמבטיה לקטן ומקשיבה לסיפור של הקטן, זה המון המון המון, אי אפשר לכמת את הנוכחות של אמא או אבא בבית ב"איכות" פשוט אי אפשר.

במיוחד כתבתי את זה שלא יחשבו שאני אומרת את זה מכיוון של מי שיושבת בבית

ואני חושבת שיש הרבה נשים שצריכות לעבוד מכל מיני סיבות, וגם מי שלא יכולה לשבת בבית כל היום זו גם סיבה

אבל יש דרכים לאימהות לעבוד

ובגדול המודעות צריכה להיות שכמה יותר זמן עם הילדים יותר טוב, וכן, גם אם את עייפה מתה ושוכבת על הספה ומלטפת ומקשיבה להם והם הופכים את הבית סביבך לגונגל, לילדים זה יותר טוב מאשר ללכת לגינה איכותית עם מטפלת

שהן מ7 עד 4

או שמונים אחוז משרה

שאלת? בדקת? באמת שיש הרבה כאלו. אל תניחי מראש שאין

קשה לי להאמין שנותנים לך לעבוד 50% אבל לא יסכימו שתעבדי 80%

הרבה יותר קשה למצוא משרה של 50%

נתחיל מהסוף, אצל כל הדתיים על כל גווניהם כל שבת היא פרויקט של - להיות ביחד. 

בד"כ זה לא כולל הרבה מעבר ללהיות ביחד, לדבר ביחד, לשיר ביחד, לפעמים לשחק

אני די בטוחה שהילדים שלנו לא פחות מאושרים מהילדים של אחותך

אם יש בעיה לגדולה שצריכה יותר תשומת לב פרטנית בתקופה מסוימת בגלל בעיה מסוימת, אוקי, יש מה לחשוב על הנושא

אבל בגדול,לא, ממש לא צריך טיולים מושקעים בשביל להיות אמא טובה (סרט? מה סרט נותן? לשבת ולבהות ביחד על מסך זה לא פעילות שעושים עם ילדים, זה תחלופה לבייביסיטר)

גלידה בשכונה זה הכי כיף! זה צ'ופר שאנחנו עושים לכבוד תעודות מוצלחות וכאלו, ממש לא דבר יום ביומו

באמת שאת איתם, עצם היותך, הקול שלך המגע שלך והמציאות שלך בבית,השיחה,  זה המהות של האימהות.

חוזרת מהעבודה וממש לא מתאים לי לצאת, וגם לא מבינה למה

בית זה כיף

בית זה שלווה

בית זה חום

אוכל

משחקים שאוהבים

מזגן בקיץ וחימום בחורף

מקום לעשות יצירות או סתם לצייר

שירותים נקי

הבית הוא שלנו, הכי הכי בעולם

נכון, עם ילדים קטנים צריך לרדת לגינה. אם אני מבינה נכון את תהיי איתם כל היום בבית? אז תמצאי בחורה שתבוא כל יום להוציא אותם שעה וחצי לגינה ותלכי לנוח בזמן הזה. יום שלם שאת איתם בהריוןזה די והותר, לגמרי מותר לך לקחת עזרה להוציא אותם באפס נקיפות מצפון

אני לא שומעת על אף הורה מסביבי שעושה מעבר ללרדת לגינה השכונתית

חייבת לציים בקשר למה שאמרת - ג'ימבורי בריכה וכו, ברב המקומות האלו אין קשר או "זמן איכות" כמו שאוהבים לקרוא לזה של ההורה והילד, זה מקום שההורה לוקח את הילד שיהיה לו כיף, וגם שיהיה לו שקט.

זה לא ששם את מפתחת את הקשר שלך עם הילד, את לא מדברת איתו ומקשיבה לו כמו בבית

את עושה לו כיף, כיף זה מקסים רצוי וטוב, אבל לא הופך את הקשר שלכם בהכרח ליותר טוב וגם לא משהו שצריך לעשות כל הזמן

קודם כל בנוגע לכסף זה לא נכון, כשמרויחים יותר יש יותר הפרשות לפנסיה וקרן השתלמות (מהברוטו) וזה נצבר לאורך שנים, אז גם אם ההפרש בנטו ילך על מעון עדיין הרווחת הרבה

דבר שני, תשמעי, אם את חושבת שתמצאי פה (או בכלל) הרבה נשים שיגידו לך שלחזור הביתה בשש כל יום זה נורמלי, אז לא. לא תמצאי. כמובן שזכותך לעשות את ההחלטה שלך תמיד, אבל עידוד לכזו החלטה לא תקבלי מרב האימהות, גם לא ממני.. 

שלישית, כבר מישהי רשמה פה, מה רע ב-85% 80% משרה? אני עבדתי ככה כמה שנים טובות מהחיים שלי, זה אומר שעובדים מ8  עד 3 וחצי, חוזרים הביתה באיזור 4, שזו שעה סבירה (אם כי לא אידיאלית עדיין) ואפשר לעבוד במשרה מאד משמעותית ככה, וגם לנהל צוות. הכל. 

דבר אחרון, נשמע לי שאת מחפשת שהבת שלך תספק לך ענין תעסוקה מיצוי סיפוק ועוד כל מיני דברים בחיים, ואת פחות מסתכלת על מה את אמורה לעשות עבורה אלא מה היא יכולה להיות עבורך

לדעתי זה לא גישה נכונה, את האמא, את צריכה לתת לבת שלך את מה שהיא צריכה גם אם זה משעמם לך עד מוות. וגם אם אין לך מזה סיפוק ומיצוי ומה לא. את אמא שלה, אף אחת אחרת לא יכולה להיות אמא שלה חוץ ממך. וככזאת יש לך אחריות עליה בחיים

יש לך עכשיו אתגר של אימהות, אין בעיה לשלב אותו עם עבודה, בעולם של היום זה מתבקש, ואפשר בהחלט לעבוד ולהנות מעבודה ולהתקדם בעבודה וגם להיות אמא. אבל זו מלאכת איזון עדינה 

אז אף אחד לא אומר שאת צריכה להפסיק לעבוד, ואת גם יכולה לעבוד יותר, וגם לשים במעון, הכל טוב

אבל הגישה צריכה להיות קודם כל איך אני מספקת את הצרכים של הבת שלי ואחר כך איך אני משלבת בהם את הצרכים שלי

וההודעה שלך נשמעת יותר כמו- הבת שלי לא מספקת לי מספיק ענין ואתגר וסיפוק אז אני מחפשת תחליף. היא לא פה בעולם בשבילך, את פה בשבילה. וגם אם תעבדי יותר שעות (ואני באמת לא רואה סיבה שלא תעבדי קצת יותר ) עדיין זה צריך להיות הקו המנחה בחיים.

להיות אמא זו מתנה עצומה, ומשימת חיים.

בהצלחה רבה בכל החלטה שתקבלי!

מבינה שאת לא מרגישה מיצוי בעבודה והתפקיד לא משמעותי.

אבל לא לראות אותה כמעט כל השבוע? איך אפשר בכלל..

מצטערת גם לילדה יש צרכים רגשיים ולא רק מי מאכיל מי מטייל.

תחפשי עבודה שתוכלי להרגיש מיצוי וגם להיות עם הבת שלך.

איתה.

והיא תחזיר לך אהבה בצורה כל כך עוצמתית.

שווה לך לחכות לתת לה להתפתח עוד ואז להחליט.

ואני ובעלי מתחלקים והוא נמצא איתם חלק מהימים

גם בתגובה שלי כתבתי שמילא עם האבא נמצא זה דבר אחד

ויש שם משרות גמישות

יש המון אפשרויות , וכתבו לה דווקא פה הרבה מהם והרבה עצות שמאפשרות שילוב אימהות וקריירה 

אפילו לא במדינת תל אביב <יש לי כמה וכמה חברות משם>

אני לא יודעת מה הנורמה פה בפורום, יש פה אימהות כמוני שעובדות במשרה מלאה ויש שנשארות בבית עד ועד בכלל ויש המון באמצע

יש בהחלט הרבה דרכים, ויש דרכים שלא יקבלו עידוד פה מן הסתם, ומצד שני, בהחלט יש דברים שלא בושה בעיני לומר - לא. זה לא נורמלי. זה כן מזניח. ולדעתי לחזור כל יום בשש לילד שלך זה כן מזניח. גם לאבות אגב, לראות כל יום את הילד שלך בשש זה בעיני לא נורמלי לאבא. זה הנורמה היום, נכון. האם זה נורמלי בעיני? לא 

ואני גם לא אוהבת שבשם הליברליות והאהבה הכלל עולמית אז אומרים לכל אחת לא נורא, יהיה בסדר, תעשי מה שטוב לנשמה שלך להגשמה שלך לסיפוק שלך. 

לא תמיד זה נכון, לפעמים מה שטוב לנשמה שלך ולסיפוק שלך יפגע בנשמה של הילד שלך

ולא תמיד אמא מסופקת = ילד מאושר

זה המון סיסמאות שהומצאו כדי לתת לגיטימציה לדברים לא נורמטיביים (שחלקם הופכים נורמטיביים יותר היום, אבל זה עדיין לא הופך אותם לטובים)

אמא צריכה להיות מסופקת, יכולה לעשות קריירה, וחובתה למצוא את הדרך שלא תפגע בילדים שלה תוך כדי

ואני לא חושבת שאני צריכה ללטף כל החלטה ולומר, בטח, אם לך טוב אז לילד שלך גם יהיה טוב. זה פשוט לא נכון.

וחשוב לי עוד לומר, שפעם דיברתי אחרת לגמרי, כשהייתי צעירה יותר והילדים טיפסו לי על השכל, מכרתי לעצמי את כל הסיסמאות האלו של אמא מאושרת שווה ילדה מאושרת , וכמה שהייתי פחות בבית הייתי מאושרת יותר והילדות שלי מאושרות פחות

ב"ה גדלתי והתבגרתי ולמדתי להעריך מה זה ילד ומה זה אימהות ומה זה המתנה הזו, ולמצוא את הדרך שלי לזגזג, לא בקלות בכלל, ועם ויתורים , כן, לחשוב שתהיי אמא ולא יהיו ויתורים בקריירה בעולם של היום לצערי הרב לא הגיוני, אבל למדתי סדר עדיפויות שונה

אני חושבת , סליחה, לפחות אצלי, בלי להכליל על כולם, שקיבלתי שכל עם השנים. יש תועלת בהתבגרות.....

אבל כן חשוב לי לומר שפעם הייתי אחרת מאד, אולי הדברים שלי יקראו אחרת אצל בנות מסוימות אם הן ידעו שפעם ויתרתי על שעות <איכות אעלק> עם הילדות בשביל קריירה.

שמחה שה' פקח את עיני.

יש ממש הרבה אנשים שלא היו מקבלים ממני אישור 

כמו שאמרתי זו דעתי. אכן. 

והחיים קורים. חגים וחופשים זה לא היום יום

ילדים צריכים הורים יותר משעה ביום

אבא של שבת זה מושג ידוע, ועצוב, וההשלכות שלו ידועות היום גם כן.

ועוד יותר עצוב כשיש "הורים של שבת"

וזהו. כל אחד יעשה כפי דעתו. לחייב אין לי שום אפשרות

לומר שזה לא בסדר יש לי אפשרות , אז אני אומרת.

שאמרתי שלא יביאו ילדים על אנשים שלא *מסוגלים*

וזה כתגובה למשפט שלך - "בטח ובטח אם עצם ההישארות עם הילדים לא מתאימה לאנשים מסוימים ואז זה בעצמו פוגע בקשר הרגשי"

אם יש אנשים שלא מסוגלים נפשית להיות עם הילדים שלהם יותר משעה ביום, ברמה שזה פוגע בקשר הרגשי שלהם עם הילדים שלהם, אז לדעתי לא טוב שיהיו הורים

שוב, דעתי בלבד.

במשך כמה שנים טובות
והיית אומרת על המשפחה שלנו כל מה שאת אומרת על המשפחה הזו
ואני אימרת לך שלחשוב שאין לזה מחיר נפשי עצום זה טעות מרה וחמורה
נכון יש משפחות הפוכות שרע להן, אז מה, זה לא אומר שלילדים במשפחות האלו טוב
ויש לי הורים מדהימים ואוהבים, שעשו לי עוול שמתבטא בכל מיני דברים שלא פה המקום לפתוח
היום גם הפ מודים בזה

תחשבי שהם מאושרים כמה שבא לך

הייתי ילדה מאושרת, היינו משפחה מאושרת. רב הזמן. זה לא בהכרח קשור למחיר שמשלמים. 

ולפעמים הייתי ילדה אומללה מאד בגללזה, היום אני מבינה שזה בגלל זה, אז לא הבנתי למה . לא ידעתי לעזור לי

היום אני רואה על הילדות שלי את ההבדל

ואמא שלי בוכה לפעמים כשהיא מבינה מה קרה
האמת 99 אחוז שיש לזה מחיר גדול מאד שרואים אחרי שנים
לאהוב את הילדים זה לא מספיק, אם אתה לא שם לבטא את אהבה הזו רב הזמן
וואי ההודעה הזו מעלה לי מלא זכרונות רעים שחשבתי שכבר עברתי את זה
הזוי לי לחשוב שאנשים חושבים שזה בסדר ככה שילדים גדלים קבוע עם בייביסיטר ולא מבינים כמה זה לא נורמלי ואיזה מחיר הנפש של הילדים משלמת. בתור אחת שגדל ככה. הכי מטופחת ומושקעת בעולם. פשוט הזוי לי שלא מבינים מה זה עושה לילד שאין לו הורים כמעט ביום יום

באיזשהו מקום זה כמו לומר - יש משפחות שאוכלות מלא פירות וירקות ובכל זאת חולות, ולכן זה בסדר גמור לא לאכול פירות וירקות בכלל אלא רק כדורי ויטמינים וזהו.

לא. זה לא ככה. יש משפחות שההורים נמצאים בהן המון ובכל זאת יש בעיות אחרות, נכון, איך זה מכשיר את העובדה שיש משפחות בהן יש נוכחות הורית שעה ביום במקרה הטוב? זה לא הופך את זה לבסדר. גם אם המשפחות האלו נותנות המון ויטמינים. נכון שנוכחות הורית היא לא הדבר היחיד שמודד אושר של משפחות, צריך עוד המון מרכיבים. אבל נוכחות הורית היא אחד המרכיבים שהוא חובה. וכשהוא בקושי קיים פשוט אין בסיס טוב למשפחה.

בואי נמחוק את זה מהשיחה בסדר?

הבנתי , גם אני יודעת שיש כאלו שכל היום בבית ויש להם ילדות לא טובה

כמו שאמרתי, זה פשוט לא הופך את האופציה השניה לטובה. זה לא קשור זה לזה.

ואני גם הייתי ילדה שמחה שגדלתי בשמחה

היום אני יודעת כמה היו חסרים לי דברים

לא יודעת בת כמה את, אולי גם את תגלי את זה יום אחד, ואולי לא, אולי את מהמאושרים שבאמת זה לא משפיע עליהם, אבל אם כן את יחסית יוצאת דופן, שוב הכל ענין של סטטיסטיקה.

אני בכלל לא מדברת על ילדי מפתח, אני חוזרת ב4 וחצי וגם לילדות שלי יש מפתח

אני מדברת על ילדים שרואים את ההורים שלהם שעה ביום, אם בכלל, באופן קבוע.

אני אישית חושבת שמציתי את הדיון, במיוחד שהוא מכאיב לי כל כך, אבל באמ אם זה מענין אותך תקראי קצת חומר בנושא

זה כמו לומר אני מכירה כמה אנשים מעשנים שחיים בבריאות טובה ואיתנה. אכן כן. ואנשים שחלו בסרטן ריאה שלא עישנו בחיים. גם זה נכון.

יופי, אבל סטטיסטית 85% מחולי סרטן ריאה הם מעשנים. אז האם לעשן זה טוב?

זה דוגמא מופשטת קצת אבל ניחא. שוב, אפשר לקרוא על חשיבות של נוכחות הורית בבית

יש כאלו שזה "יעבוד להם" כדברייך. אבל לרוב לא. מי רוצה לקחת את הסיכון הזה? לא אני.

ולגבי החברה שלך, כשהילדים שלהם יהיו בני 40 בערך תשאלי אותם שוב מה הם חושבים על הצורה שהם גדלו בה ונוכל לדון בזה שוב

אני לא המצאתי כלום

התפתחות הילד, נפש הילד, השפעת ההורים ונוכחותם בבית אלו דברים שנחקרים שנים על גבי שנים.

בגלל שאני אומרת שהמציאות (שנחקרה) היא שיש לנוכחות הורית או לחוסר שלה השפעה עצומה על הילדים, ואני לא מוכנה לומר לכל מי שבחר אחרת - העיקר שאתה מאושר, גם הילדים שלך יהיו מאושרים שאתה מאושר והעיקר הורה מאושר בכל מחיר זה מה שיהפוך את הילד שלך למאושר ולא חשוב השאר - אז אני נשמעת פטרונית... טוב. 

לא מוכנה ליפות את המציאות בשביל לרפד את המצפון של אף אחד, והאמת, זה גם לא משנה מה אני אעשה או אומר למישהו, המציאות היא מציאות, לא אני יכולה לשנות אותה...

טוב, קראתי שוב את ההודעה הקודמת שלי, אולי היא נשמעת קצת מתנשאת, סליחה, זה באמת לא ממקום כזה, יותר ממקום של כאב והבנה אחרי שנים כמה חסר לי.

אם נשמעתי פטרונית עמך הסליחה זו לא היתה הכוונה.

ובני זוג של רופאים צריכים להיות בבית יותר. אכן. ילדים צריכים נוכחות הורית

רפואה זה מקצוע קדוש מציל חיים, והוא מקצוע משפחתי. המשפחה משלמת עליו מחיר

ואם יש בית שבו ההורה השני לא מוכן לשלם את מחיר הקריירה, אז הילדים משלמים מחיר

אבל יש מחיר. אי אפשר להתעלם ממנו.

אני בטוחה שלאנשי חינוך ועובדות סוציאליות יהיו לא מעט

אבל אראה איך מוצאים אותם

איך האמירות שלי ישפיעו על מישהו לקבל החלטה לא נכונה? אם מישהו בגלל שהאמירות שלי יחליט להישאר עוד שעה בבית עם הילדים אני לא רואה מה רע יכול לצאת מזה....

85% אחוז משרה, חלוקה יותר עם האבא, עבודה חלקית מהבית. היו פה המון עצות, חלקן שלי.

אם זה בסופו של דבר שהילדה שלה תגדל לא עם הורים עד שש כל יום, או שהיא תוותר על ההתפתחות שלה, אז לדעתי האופציה לוותר היא הנכונה, וההשפעה שלי תהיה נכונה

אבל, אני לא מבינה, וכתבתי גם לא מעט פה בשרשור, למה זה ככה שחור לבן. זה פשוט לא נכון, יש המון אופציות אמצע שמאפשרות התפתחות מצוינת בחיים גם של האמא וגם של הילדה.

לי יש שני ימים כאלו ואני חוזרת סמרטוט

ויש לי הרבה  פחות כח וסבלנות כמו שהייתי רוצה נגיד ביום דאני לא עובדת או עובדת מעט

ולהחליט על מה לא מוותרים בכלל

מה אפשר לוותר

ועל מה מוותרים.

לחשוב אם אפשר לקנות פחות מותגים,  פחות בגדים,גם כשיוצאים אז לתכנן מראש מה מזמינים ולא להזמין מלא דברים שלא יאכלו.

לרכז את הקניות לפעם אחת בלי השלמות

לא להתפתות לקנות משהו אם לא באמת צריך.. 

אבל נראלי החלק היותר יקר אצלי זה המותרות.

מסעדות, ספר, בילוי.

נראלי הם עולים לי יותר.

עדיין מצמצמים איפה שאפשר...

לילדים הגדולים אני קונה דגני בוקר, שוקולדים פה ושם

פירות כל הזמן יש בבית, והילדים אוכלים

כל יום מבשלת בשרי, כנ"ל שבת - הקניות בהתאם

לןקחים אוכל מבושל לעבודה /ביה"ס ואז ארוחת ערב אז הכל בהתאם.

אוכל- אנחנו משתדלים לקנות שיהיה בשפע, חטיפים  מעדנים וכו, לא בהגזמה אבל תמיד תמצאי אצלי בבית חטיפים נניח

לעומת זאת מצמצמת בבגדים , נופשים לא יוצאים אז הכל בהתאם

אוכל זה כסף קטן לעומת שאר הדברים שיוצאים.

אוכל בחוץ מסעדות וזה.

או באמת כמו שכתבת טיול פעם ב וכאלה. גם מוזר לי להגיד לא,

מצד שני בחיים לא שילמנו על צימר או מלון. תמיד קמפינג או חברים או כאלה.. אבל זה גם עולה. דלק ואוכל וכל זה.

על לק ג'ל?
על בגדים תחילת עונה?
על דירה במרכז? על צעצועים חדשים?

אני יש לי "הפרעה". אני כל יום בבית קפה. אני משוגעת על זה.

וכן, זה מצטבר גם. אני לא גאה בזה שכבר נהייתי מכורה.

אבל... אנחנו גרים בשכירות זולה יחסית
אני קונה רק בגדי יד שניה לי ולילדים,
אין אצלי לק ג'ל וכאלה
כרגע לא הולכת לכל מיני חוגים (לאו דווקא בגלל הכסף)

להגיד לך שזה חכם? זה לא חכם
יותר חכם להגיע ישר מהעבודה הבייתה ולשתות קפה מגורען עם עוגייה של אמא
אבל כרגע זה הכיף שלי בחיים. 

אבל אני לא חושבת על בגדים בעונה בשום צורה, וגם לא על מעבר לבית גדול יותר.
חלק מההתבגרות שלנו, לדעתי, זה להבין את חוקי החיים. שכסף לא בא כי זימנו אותו, אלא כי עבדנו עליו...
וכסף באותה מידה גם יוצא. ואנחנו אחראים על החיים הכלכליים שלנו.
יש כאלה שחיים בלי חשבון אבל המחיר של זה - פשיטת רגל (קרובי משפחה שלנו)
ויש כאלה שחיים ממש בצמצום ובחישוב- והמחיר של זה הוא חנק, לדעתי (קרובי משפחה אחרים)

בעיניי עדיף להתרגל לחיי צמצום מאשר לחיי מותרות. כי אני התרגלתי לבתי קפה, וזה נורא קשה לי להיגמל ואני לא מספיק רוצה בזה.

אבל כל אחד בוחר איך לכלכל את חייו..

אני לא חושבת שיש לי הרבה דברים שאני מוציאה מעבר.

אין לי בגדים מותגים וכל אלה.

מסעדות פה ושם, קניה של מוצרים כמו ספרים או משו לבית וכאלה.

והוצאות קבועות שיורדות כל חודש.

אבל לגמרי כמו שלך יש בית קפה לייש יציאה עם חברות או בעלי למסעדה.

וזה החלק שכייף לי ואני מתלבטת אם הדרך היחידה לא לחרוג היא לוותר על זה.

זה נצבר פשוט גם שם.. שזה אחלה אבל לא סוגר לי את החודש..

את מתארת שאתם חוסכים משכורת שלמה, אז למה לא ממנה להוציא על החברות?
 

בעלי עצמאי, ככה שזה לא כמו שזה נשמע בום משכורת לחיסכון.

פשוט מה שהוא מכניס הולך הצידה כי זה לא שוטף.

השאלה אם כשמישהו מחליט לשים כסף בצד, הוא מוציא ממנו כשחסר לסגור חודש,

או שמורידים בהוצאות?

אם תיקחי עוגייה שווה מהבית לעבודה ותכיני קפה שווה. זה לא יספק אותך?

אני גם יוצאת לעבוד בבתי קפה מידי פעם.. זה נחמד.

את צודקת שאין לך חשק לצמצם בהוצאות כי יותר כיף לערוך קניות בלי לחשוב יותר מידי

אבל אם יש לך מטרה ברורה את תהי מוכנה לנהל סדרי עדיפויות בחייך גם כשזה יהיה כרוך בויתורים מסויימים אבל יהיה לך יותר קל לעשות זאת כי תהיה לך מטרה אחרת שאת רוצה להשיג

בדיוק כמו שמי שבוחרת להביא ילד לעולם בוחרת לצמצם את החופש שלה למען מטרה אחרת שיותר חשובה לה כרגע

אם את רוצה לצאת ממינוס-אז תשאלי את עצמך-מה תשיגי אז? יש לך מטרה לחסוך עבורה? אלא אם כן המינוס גדול שאז אם לא תהיה התייעלות מבחירה הבנק יעשה זאת..

כשהמטרה ברורה אז האיך יהיה יותר קל לנשיאה

אנחנו שנינו עובדים, ומכניסים יפה.

המטרה היא לחיות מהמשכורת שלי בלי של בעלי. (0את של בעלי אנחנו חוסכים לבית)

החרגה היא של 3000 בחודש. בערך.

בלי לחשב מוסך או חודשים של פסח או חג אחר וכל אלה שמוסיפים עוד כמה אלפים.

השאלה היא האם הדך היחידה היא ללכת לקניות ולבדוק אם טיטולים יותר זול מהאגיס ולקנות לפי זה,

או להגיד לעצמי 'לא' על יציאה למסעדה עם חברות.

או שיש אפשרות אחרת?

כל כמה זמן?

אבל מצד שני, לא להגיד כל הזמן כן

להחליט סכום מסוים של ''מותרות'' בחודש, ועם זה להתנהל

ואז נניח אם יש משהו שמתחשק לך ממש אבל כבר חרגת הוא יכול לחכות לחודש הבא, או שנניח פעם אחת תצאו לבית קפה במקום למסעדה, או למקום אחר שקצת יותר זול... כאילו דרך אמצע כזאת

תכלס נראה לי שיש גם משהו קצת יותר מיוחד במשהו שאת מפנקת את עצמך כשזה לא יומיומי🙂

אני בדיוק מתחילה לנסות ככה בחודש הקרוב.

נעדכן אם הצלחתי חח

תודה!

אבל את צריכה קודם כל לבחון מה התקציב שאת רוצה לעמוד בו

ואז להתחיל לחלק את עוגת התקציב

לכל אחת מאיתנו יש נקודות רגישות אחרות ולכן החלוקה תהיה בהתאם, כמובן בהתאם להכנסות..

שימי לך תקציב הגיוני (2000 ש"ח לאוכל למשפחה בת 10נפשות זה תקציב לא ריאלי והם לא יעמדו בו..)

ליציאות, לבגדים, לקניות, לתיקונים (רכב, תקלות בבית)

ולפי זה תתנהלי

יתכן ולא תמיד זה יהיה פשוט אבל אם המטרה עומדת לנגד עינייך יהיה לך יותר ברור עבור מה את עושה את זה

אין מטה קסמים שיכול לאפשר לנו להתנהל בלי חשבון בלי שיהיו לזה מחירים

אם את רוצה לחיות משכורת אחת תבדקי עם עצמך מה את רוצה לעשות בשביל זה

מה את מוכנה לוותר

ועל מה את לא מוכנה לוותר

יחד עם זאת, כדאי להיות יצירתיים בעניין את יכולה לגלות על עצמך דברים שלא חשבת...

מנסים באמת החודש לחיות ככה פעם ראשונה. מקווה שנצליח.

תודה!

היא לצרוך פחות מההכנסה

אם צורכים יותר

אפשר להגדיל הכנסה/ לצמצם הוצאות/ שניהם

בפועל ההתנהלות שלי היא נקודת מוצא שאני לא צריכה יותר מדי

רוב הדברים שאני צורכת אני מכניסה בקטגוריה של צריכה עודפת כי אני יכולה להרשות לעצמי

הצריכה הבסיסית מבחינתי זה אוכל בסיסי והוצאות בסיסיות של תפעול בית ומשפחה

בילויים/ חופשות/ חפצים יקרים/ העשרה/ ועוד מתקיימים כשיש להם כיסוי

היו שנים שלא היה לי ולא צרכתי

וגם כשיש אני צורכת הרבה פחות מרמת ההכנסה שלי

כעיקרון של דרך חיים

נקודת מוצא כזו

'אנחנו לגמרי מפרגנים לעצמנו וקונים כל דבר שרוצים'

תולה את האושר בצריכה עודפת

ומקטינה את היכולת להתנהל נכון 

אבל כן רואה את זה במשהו שממלא אותי.

אני כן יודעת שלחיות בצורה בסיסית אני יכולה בכייף, ולהתאים את עצמי להכנסה שלי,

אני לא מפונקצת בכלל בדרישה הראשונית,

אבל אני כן נותנת לעצמי מעבר.

אני גם כן יכולה להגדיל הכנסה, ופשוט לצמצם חיסכון, אבל מנסה להבין מה נכון מבחינת התנהלות.

אני ובעלי שנינו רשומים לחדר כושר ומתמידים בו.

טיפול זוגי או אישי גם כמה אלפים.

מסעדה כדייט זוגי או כיציאה עם חברות פעם בשבוע או בשבועיים.

זה דברים שאני תמיד יכולה להגיד לעצמי לא,

אבל אני בוחרת להגיד כן.

הדרך היחידה היא לומר עליהם לא?

עוד לפני חישובים של קרונפלקס או כריות.

או תחבצ או דלק.

תלוי מה חשוב לך

לחסוך

או לנהל חיים כאלה

עלות תועלת

(אני אישית מצאתי את האושר בשחרור מצריכה

אפילו שיש לי את הכסף בשבילה)

אני מבינה שאנחנו צריכים עוד קצ להתבחבש במחשבה מה הרצון המקורי שלנו.

יותר לחיות ברווח או יותר לחסוך.

(ובאמת יש ערך ללדעת להתחשבן יותר מהכסף כמו שאמרת, כדי ללמוד את זה ולהיות מאושר בלי)

תודה!

שאתם רוצים לחיות רק ממשכורת אחת, כי את השנייה אתם רוצים לשמור לדירה. ואז נוצרת חריגה

ואז בעצם שואלת - אז האם בשביל להיות במאזן חיובי, אני חייבת לוותר על המותרות והאקסטרה?

זה לא שאת חייבת, זו בחירה.

אם אתם שניכם מרוויחים יפה

אבל חשוב לכם לחיות ממשכורת אחת כדי לחסוך לבית

יש כאן בחירה ששמה את קניית הבית במקום גבוה מאוד הסדרי העדיפויות.

אבל זו לא חובה, זו בחירה. לגיטימית לחלוטין, כן? אבל בחירה.

ובבחירה הזו, כן, אם רוצים להיות במאזן חיובי, כנראה צריך להיות יותר עם יד על הדופק בשאר ההוצאות.

יכול להיות שאם לא הייתם בוחרים לחסוך לבית, והייתי מנהלים את ההוצאות השוטפות שלכם על סמך שתי משכורות יפות, היה אפשר להרגיש יותר משוחררים עם הוצאות אחרות.

אבל אני חושבת שרוב האנשים, לא מרוויחים מספיק כסף בשביל כל הרצונות שלהם בעולם, ואז השאלה היא סדר עדיפויות ואיך בוחרים מה חשוב ומה פחות

עזרת לי להבין.

אז אין לי כל שבת שמלה אחרת....
וחוזרת על הרבה בגדים במהלך השבוע.
אם את יוצאת כל שבוע עם חברות, אולי באמת שווה לצמצם מפגשים.
אבל אם זה פעם ב... לא הייתי מורידה. זה בריאות הנפש.
ואני למשל פחות הולכת למסעדות, כל פעם מישהי אחרת מזמינה אליה. וזה ממש חוסך.

לצאת אבל לא למסעדה.

תודה!

אותה סצנה?

נגיד מחליטה שבחודש יש לך 500 ש"ח להוצאות של בילוי: בית קפה, מסעדה, הופעה איזה משהו אחר כייף או לא יודעת מה.

אז אם נגיד בחודש אחד בחרת לצאת להופעה. ועלתה לך כל היציאה 450 ש"ח 

אז בחודש הזה לא תצאי למסעדה אלא לקפה בקטנה.

לא כי ויתרת על המסעדה אלא כי בחרת ללכת להופעה.

אנחנו עכשיו עוברים בכלל לשלב המודעות של כמה יוצא על מה,

אז מקווה שבאמ ילך לי טוב עם לדעת לבחור ולחלק נכון את הרצונות שלי..

תודה!

משהי בשם הניה שוחט, היא ממש מצחיקה ויש לה הופעות בכל הארץ, היא חרדית לא דתית לאומית

או מישהי כמו חנה כהן אלורו

לא דוס, אבל דתי. לא הייתי בהופעה.

לק"י

אני לא נהניתי.

חלק גם היה קצת בוטה, וגם הרגשתי שהיא רק מקטרת על החיים.

אבל אפשר לראות ביוטיוב אם זה הסגנון.

ותראי אם יש משהו מתאים

יש הצגה על החיים של נעמי שמר עם שירים שלה, אולי יתאים לכם

והרוב סגור ליישובים / אולפנות וכו'

אז רק ישבתי וריירתי 😅

בשילוב עם להקת מחול

נראה לי ערב בנות מושלם

אם זה נגיש לכן..

https://site.tickchak.co.il/XmE9zgm

כמעט הכל פה אירועים שהיו... מעט אירועים שעדיין לא היו - רחוקים לנו מידי....

אבל תודה רבה על החיפוש ❤️

תחפשי אפרת ליבי (או ליבי סרטים)

היא יוצאת עם הקרנות של שני הסרטים שלה:

ידיים מלאות (על אתגרי פוריות)

ומצפה לו (על אלמנות המלחמה)

שימי לב שיש הקרנות רק לנשים, ויש הקרנות לנשים וגברים.

היא דוסית ממש, ומאמינה שגם הסרטים נקיים בהתאם,

המחירים סבירים ליציאה של ערב בנות.

עוד הצגה שאם עדיין עולה יכולה להתאים- בחורים טובים (הצגה שמבוססת על הסרט)

איך בא לי חנאל ומכבית 😅

איך את יודעת שזה נקי? הילכו "נקי" ו"חנאל ומכבית" יחד? 😅

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

במהלך היום עייפה

וגם נראה לי כדאי להפסיק מתישהו לא?

להפסיק בבת אחת זה לטלטל את הגוף.

וחוץ מזה אין כללים של מתי להפסיק, הרבה מפסיקות בחודש חמישי אבל אני הייתי צריכה גם בחודש שישי ויש כאלה שלוקחות עד הלידה

השאלה מה עדיף, בחילות או עייפות, כל אחת והשיקולים שלה.

הדרגתי

אחרי שהייתי בטוחה שאני כבר יותר טוב

ועדיין היה צריך להתרגל..

זה הריון ראשון שלך? 

מהבחינה הזאת..

אני הייתי ממשיכה לקחת ומפסיקה הדרגתי, נגיד יום כן יום לא.. 

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

למשל השיטה הייחודית של חב"ד.

עונת אור זרוע למי שנוהג וכו'

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה