מנסים לשקם לא צמיד מצליחים

תמיד אני נזכר בחקירת משטרה בגלל תלונת שווא (המזל שלי שעשיתי שיעורי בית איך להתנהג בחקירה כי ידעתי שהיא תתלונן סתם

ולמרות זאת הורחקתי מהבית)

היא תמיד נזכרת בדברים שאני אמרתי..

דיון בבית הדין עוד לא היה

כרגע שוב איומים שלה על גירושין...

יש סיכוי ואפילו סיכוי מצויין (כי שמבינים מה עומד על הפרק מעדיפים לוותר) השאלה היא האגו...

.

הייתי מעורבת בגישור בין 2 זוגות שכבר התגרשו ובשיחה עם 2 הצדדים במקרה אחד (חברה שלי),

ועם אחד מבני הזוג במקרה השני (חבר של אחי)- הזוגות חזרו זה לזה ובמקרה אחד נולד ילד נוסף והם מאושרים.

החכמה היא להבין שלגברים ונשים יש מוח שונה. ממש כך.

זו השלימות האלוקית המפוצלת לשניים.

נדרשת גם רגישות מצד האישה. כי נשים היום פיתחו אסרטיביות (ואני ממש בעד. גם אני שם),

ולעיתים זה גולש לשתלטנות וחוסר רגישות לרגישויות ומסרים אילמים מהצד הגברי.

כמובן, שני הצדדים צריכים להבין זה את זה.

אם עוד לא התגרשתם ויש ילדים, ערבי אותם בתיווך. הם עושים עבודה נפלאה.

או שתפי חבר של בעלך.

אגב, רוב הילדים של משפחות שכבר התגרשו - פשוט 'שרוטים' נפשית ורגשית. 

חשבתי שאת אישה ורציתי להציע לך לקרוא ספר מדהים וחשוב שאינו מיועד לגברים.

תיכף יסקלו אותי פה...ובכל זאת אומר לטובת הנשים: 'לדעת להיכנע' של לורה דויל. הוצאת מודן.

תיאור קצרצר לספר.

לדעת להיכנע - מדריך שימושי לזוגיות מוצלחת - לורה דויל

שכחנו משהו תוך כדי התקדמות וקריירה. גם גברים מחפשים חום ואכפתיות ולא רק מה שאתן חושבות...

. זה לא אמור להיות חד-צדדי.

גם אם אינך יכול לחייך אליה כי יש משקעים - חייך לסביבה.

היא תראה וליבה (אם אינו עשוי מאבן)- יימס.

חיוך מעיד על חיוניות.

(אולי...היא תבין, שמשהו בתקשורת שלה איתך הרס את החיוניות הזו והיא תנסה לשחזר זאת)

סתם אימרה חמודה ששמעתי:

"כשאת\ה צועק\ת - שומעים אותך;

כשאת\ה מדבר\ת - מקשיבים לך; 

כשאתה מחייך\ת - אוהבים אותך."

מצרפת לינק לשיר עם רעיונות פרועים ונחמדים.

https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=301&wrkid=2383

איחולי הצלחה!

אתה נשמע אדם אצילי ונפלא...תנסה לאחות את הקרעים.

מסיבות רבות

נדיר מאוד שמקרה שהגיע לבית הדין יתייצב חזרה 

וזה ממש לא אמור להיות ככה כמובן 

עזר לי בטירוף חינם אין כסף, כאשר הייתי במשבר קשה. הם העמידו אותנו על הרגליים ושמחת החיים שלי חזרה. כל התוקפנות והנקמנות והשנאה עברו. ממש . 

כמדומני ב"פנימה" על זוג שהתגרש וחזר, וגם הכרתי בעצמי זוג כזה (לא מספיק מקרוב כדי להקיר את המתח ביניהם)

בס"ד

זה נתון שקראתי פעם בכתבה על גירושין.

כדי שזה יקרה צריך לא 'לשרוף גשרים'.

מה שאני בטוחה שיש הרבה יותר מאשר 11% זה זוגות שהתגרשו והצטערו על זה,

כי גילו שאין זהב שמחכה להם, אלא ממש חיים זיפת..

וכבר לא יכלו לחזור בגלל שהאיש כהן, בגלל אגו, בגלל ששרפו גשרים והתגרשו מכוער.

אם את מרגישה שיש איזשהוא פיתרון, רק את לא יודעת מה הוא,

יכול להיות שיש לי מענה בשבילך.

תנסי בקישור הזה, זה הקורס שלי >> https://ayelet-chen.ravpage.co.il/for-woman

אני מכירה בוודאות זוגות שהיו על סף גירושין, כולל אלימות מילולית, צעקות, קללות וכו'-

והזוגיות שלהם לא רק שניצלה, אלא פרחה ממש!

בקורס תגלי את הסוד, וגם איך ליישם אותו בפועל ממש.

https://ayelet-chen.ravpage.co.il/for-woman

מוזמנת לפנות אלי גם במייל, תראי באתר שם.

בהצלחה רבה!!

לא נראה לי שיש תעריפים כאלה בארץ. 

מחוות קטנות ואנושיות מצידך יכולות, אולי, להחזיר את הגלגל אחורה לטובה.

והרעיונות של 'לפידעתי' נראים מאוד קולעים למה שכל אישה היתה רוצה במצב הזה, דהיינו:

חבל הצלה עדין ולא מורגש שיוריד אות בעדינות, בלי לחץ (לחזור), ובלי תוכחות מהעץ הגבוה עליו היא (אתם?) טיפסה.

'מתן בסתר' - בצורה מרומזת בשלב זה.

במקביל לרגישות ולהקשבה: הפגנת יוזמה ואסרטיביות.  

אני מרגיש שאני עושה מעל ומעבר,
לפני שהיא באה הבייתה אני שותף אותו - הויא מעירה לי שלא ניקיתי את הדלתות גם.

אני מביא לה מתנה - היא זורקת ואומרת שלא מעונינת.

נסה לגעת -  היא מזיזה אותי.

מחמיא - אומרת שלא אשחק אותה.

מנסה להיטיב אבל היא רואה הכל.

והוכל מלווה בצעקות מצידה של 'מפגר, טיפש , בלי מוח, כולם שונאים אותך.' וכו'

נראה שאשתך ממש מתעללת ופוגעת ולכן אתה צודק שאין להביא ילדים במצב זה (כך היא קושרת אותך אליה לכל החיים).

נראה שביחס שאתה מקבל ממנה אין מה לתקן או 'לשפר'.

יש הגדרה פסיכולוגית לבעיה ממנה אשתך סובלת. לא אתן אותה פה.

אתה לא אמור לנסות לפתור זאת. לדעתי, קשה מאוד לפתור זאת.

אתה לא אמור להיות אסיר כל החיים. גם אסיר כלכלי.

נשים עם אלימות מילולית (ופיזית?!) כפי שתיארת בלינקים קודמים הן חסרות תקנה ונוטות להגיש תלונות במשטרה נגד בן הזוג (שלא עשה דבר) ולגרור אותו לרגשות אשמה לא מוצדקים.

העניין הוא שבבית הדין הן מופיעות ומדברות נפלא ומרשימות את הדיינים.

התפקיד שלך הוא: לחשוף את האמת בלי לחשוש ממנה.

תתייעץ!  יש לאשתך בעיה רצינית. אתה לא אמור לסבול.

אתה נשמע סבלני ואצילי אבל אין סיבה שתשרוף את כל חייך על היחס המשפיל והנורא שאתה מקבל ממנה.

ציטוטים מדבריו בעבר (הבאתי רק כמה ציטוטים בגלל עדינות העניין), לדוגמא:

1. "אצלנו אשתי מענישה אותי על כל אי-הסכמה או אי-הבנה או משהו שלא נעשה לשביעות רצונה. עונשים שכללו בעיקר שתיקות, אי יחס ועוד. 
לצערי, למרות מאמצים מצידי, זה הרס את הזוגיות ואת הבית. כרגע אנחנו בהליכי גירושין, ולמרות העצב שיש לי מכך, והניסיונות שלי להביא לשלום בית, יש בי פינה שאומרת שזה טוב, שלפחות הילדים יזכו לראות דפוסים אחרים וטובים של זוגיות שלא כוללת אץ הנ"ל."

2. "כמה שהבלגתי, האלימות המילולית רק גברה. 
גם אצלנו זה משבר מתגלגל של כעשר שנים, והמון אלימות מילולית. הלכנו לטיפול, אך היא לא הסכימה לעשות דברים שהמטפל אמרה. 
אני כבר נשברתי. אני רוצה חיים בלי הרפתקאות מילוליות ומעלה. אז אנחנו מתגרשים, אבל גם את זה היא לא רוצה לעשות יפה, אלא מתוך מריבה, לצערי. 

סליחה שפרקתי לתוך השרשור שלך, אבל בלי מחוייבות לטיפול זה לא ילך"

3. "בוקר טוב!
מזה זמן מה ובייחוד בשבועיים וחצי שלושה האחרונים, אשתי מדרדרת את הזוגיות שלנו כמה שרק ניתן. מדובר לא רק באי שיתוף בדברים אישיים, אלא גם באי שיתוף בדברים טכניים, באי שיתוף בדברים בנוגע לילדים ולבית, באמירת משפטים פוגעים ועוד.
כפי שכתבתי בעבר יש בינינו אי הסכמות בנוגע לילד עכשיו. 

איך הייתם מגיבים לסיטואציה כזו? מתנהגים גם ברשעות כלפי הצד השני? ממשיכים להתנהג כאילו יש מערכת יחסים רגילה או משהו אחר?
אשמח לעצות"

4. "מבחינתי זה לא אגו, אבל כמה אפשר למשוך ככה? כמה אפשר לא רק לא להגיב לפגיעות, אלא גם לפעול הפוך ממה שהיא עושה."

5. "ייעוץ היא לא רוצה, אלא אולי לאחר שיתמלא הרצון שלה לעוד ילד עכשיו.

שוקולד פרה, ביחס שבינו היא מאוד לא נעימה, עקב כך שאין הסכמה על ילד עכשיו. אני אוהב אותה, ולא אמרתי שאין בה דברים טובים. 
השאלה היא עד כמה לסבול בשביל הדברים הטובים, שהם לא קשורים לזוגיות, מול הדרדור של הזוגיות."

6. "אבל יש דרכים לפתור מחלוקות בין בני זוג, כאשר אחד מהם רוצה לשנות את המצב הקיים. אף אחת מהדרכים לא כוללת רמאות"

7. "שלום.

השאלה שעומדת על הפרק היא מה שכתבתי בכותרת: ילד עכשיו או גירושין?

מילא אם היה לנו זוגיות טובה, אבל זמן רב שאין לנו זוגיות בכלל, למעט הדברים הטכניים, ובכלל אשתי לא מתייחסת אלי כאל שותף, והיא לא מסכימה ללכת לטיפול זוגי בטענה שהיא לא צריכה טיפול זוגי.

מילא אם לא היה לנו ילדים, אבל יש לנו יותר משני ילדים.

אני ממש לא רוצה לפרק את המשפחה, אבל מנגד אני לא רואה את עצמי ממשיך בקשר הזוגי הזה איך שהוא, קל וחומר מביא לתוכו עוד ילד. אני גם לא חושב שילד צריך לבוא באיומי גירושין, או באיומים אחרים.

מישהו היה פעם במצב דומה?

למישהו יש עצות? "

8. "אין בינינו שום דבר מזה זמן מה, בהחלטה שלה. 
אני מרגיש כלי למילוי התאווה והתשוקה שלה לילד, מעין רק מישהו שצריך להשלים את חלקו בשביל ילד, ולא חלק ממשהו זוגי. 

אני אוסיף, כי לפני הפיצוץ טכניים הגירושין, הסכמנו שנינו על פרק זמן של מספר חודשים מעניין הילד, ולהתקרב לשיפור הזוגיות, כולל טיפול, אולם לאחר שכל הנושא סוכם, היא החליטה שלא בא לה לעמוד בסיכום. 
אני לא אתאר את הסיטואציה שאמרה את זה, די שאגיד שהיה בסיטואציה מאוד זוגית."

9. "אבל לא ככה מבקשים דברים. גם שלי היה דברים חשובים והיא לא הסכימה, לא איימתי בפירוק הזוגיות, למרות שזה 'תקע' אותי בחיים. יש צורה של דיבור בין בני זוג. ולא, מה שאני מסרב זה לא בגלל מה שעשתה לי. 

איך אני אמור להביא ילד במציאות כזאת ולתוכה? כל הבית הרוס! איך אני אדע שלא עובדים עלי, שרק משתמשים בי להשיג יעד, ויתגרשו ממני לאחר מכן? איך מביאים ילד בחוסר אמון שנוצר מהמון פעולות חד צדדיות מצידה בשנים האחרונות?"

10. "מה פירוש לא תוכל לרמות?  אם יש עוד ילד, והיא מתגרשת ישר אחר כך, זאת הרמייה. עוד ילד משנה את המצב מהותית במקרה של גירושין."

11. "הלכתי לבד (לייעוץ), וגם ביני לבין עצמי החלטתי להתייחס אליה יפה ובאהבה. לצערי, אני לא רואה שזה משפיע עליה (וזאת לא הכוונה העיקרית)"  (הדברים נכתבו כבר לפני שנתיים)

12. "לפני כן אני רוצה זוגיות.
אני לא רואה לא בעצמי ולא באשתי גורם שמטרתו אך ורק להביא ילדים. אני חושב שבזוגיות קודמת לילדים. 
לגבי הגלולה, זו לא פרשנות, אלא מה שאשתי אמרה לי לאחר שזה קרה. 
אין פה שום רצון להעניש, ועל עניין הגלולה מחלתי מכבר, אבל אני רוצה זוגיות נורמלית, שאת הקשיים לא פותרים באיומים, אלא בהידברות."

מקריאת הפוסטים הקצרים\ארוכים שהוא כתב בשנים האחרונות נראית מצוקה גדולה של אלימות מילולית (ויותר מכך), הרחקה בוטה משיתוף פעולה בתחומי הבית המשותפים, ראייתו כ'אובייקט' להבאת ילדים (ואם יתגרשו: אובייקט לתשלום מזונות).

תכנים קשים עולים מדבריו וזה פשוט עצוב שיש נשים שמתנהגות בחוסר אנושיות (גם אם אישה אינה אוהבת את בן זוגה, יש נורמות התנהגות מוסריות ).

היום, אחרי חשיפת התעללויות קשות בגני ילדים ומעונות, כולנו - גברים ונשים - צריכים למנוע יחס לא אנושי כלפי ילד או מבוגר.

גם אני חשבתי בתחילה שניתן לפשר ביניהם עד שקראתי פוסטים שלו משנים קודמות.

לנו כנשים גם קשה להבין את הכאב של גברים המנותקים מילדיהם בגלל גירושין.

ויש סיבות נוספות.

מגיע שלב כלשהו של שבירת אמון שלא מאפשר חזרה לשגרה בדרך הטבע.
זה יכול להיות חקירת משטרה, הזמנה לדיון בבית הדין, וכד'

כשהאשה מכשפה וקשה להשיג גט צריך לחשוב מה יקרה אםתשא אשה שניה מתחת לראדאר של השלטונות. אצל הבדוווים זה עובד נפלא!!!

ואז לא חייבים להתרשם מכל הארטילריה מסביב 

חברים יקרים!

אני לא נוהג לכתוב בפורום זה, אך זהו צו השעה, שנת 2018 לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הייתה עם אחוזי גירושין גבוהים ביותר, נתון מדאיג מאד, המראה שהיום לצערנו זוגות לא מוכנים לעבוד על התקשורת ביניהם ובסוף בוחרים באפשרות של גירושין, אני מרשה לעצמי לכתוב כיועץ זוגי שב"ה הצליח למנוע גירושין מהרבה זוגות, גם לאחר שהיה הסכם גירושין כתוב,

אנא מכם זוגות יקרים, אל תמהרו לקבל החלטות קשות שקשה לחזור מהם, אם נתקלתם בקשיים בזוגיות תפנו ליעוץ מקצועי במקום מגוריכם. ותצילו את הבית שלכם,

מאיפה הבאת עכשיו פמיניזם ולהטביזם? מה זה קשור לעניין?

יש מספיק נשים נוראיות בלי שמץ פמיניזם.

לא צריך לדחוף סיסמאות (ששמעת מאיזה רב) לכל נושא.

דבר ראשון, אם אין לך רב אז הגיע הזמן שתעשה לך רב.

דבר שני, אני מסכים שהפמיניזם העכשווי הוא דבר נוראי (ובד"כ גם די אידיוטי), אבל זה לא קשור לנושא, כמו שכתבתי לעיל. ולהטביזם אפילו פחות קשור.

דבר שלישי, אני זכר.

לא רק כי לנשים יש פחות מה להפסיד ויותר מה להרוויח, אלא כי מבחינה רגשית חלק מהנשים מתוכנתות לעבור ממצב של "אוהבת" ל"שונאת" בזמן שגברים עוברים ממצב של "אוהב" ל"אפאטי". אבל הסטטיסטיקה מבתי דין אומרת שהרבה תיקים נסגרים, ולכן יש תקווה.

נשים נשארות עם הילדים

אפילו לא ניכנס לזה שרב המשמרות זה יומיים לאבא ורב העול הפיזי והרגשי נשאר לאשה

מאד מאד קשה לאשה גרושה להיכנס לפרק ב עם ילדים

בזמן שגברים גרושים מתחתנים בפרק זמן קצר בהרבה, והרבה פעמים עם רווקות, או עם גרושות עם ילד אחד

ואשה עם 4-5 ילדים גרושה הסיכוי שלה להתחתן שנית לפני שהילדים גדלים ועוזבים כמעט אפסי

עובדות בשטח... 

ולא התלוננתי על כלום.

אמרתי שלנשים יש הרבה יותר מה להפסיד

יותר קשה להיות אמא גרושה מאשר אבא גרוש

"הנתונים שאת מכחישה"

??

מתי הכחשתי?

ולידיעתך, יש לי אח גרוש שעבר את כל מה שאתה מתאר, התעללויות הרחקות ומעצר והכל. אני מכירה את העסק הזה קצת יותר טוב ממה שאתה חושב

ועדיין ממה שאני רואה סביבי מצבם של הנשים הגרושות קשה הרבה יותר, ואתה יודע מה, גם אח שלי חושב ככה. למרות כל מה שעבר.

ואולי זה תלוי ציבור, בציבור שלי הנשים לא נמצאות בפייסבוק בכלל והקישורים שהבאת נשמעים בהחלט נוראיים ביותר. 

תודה שטרחת לחפש ולמצוא עבורי, באמת שמעריכה את זה

אכן אין לי נתונים , לא חיפשתי, אין לי אלא מה שעיני רואות 

ואל תהיה כזה כועס על ארגוני נשים, הם נולדו מצורך גדול, וטוב שיקומו גם ארגונים שתומכים בגברים גרושים כיון שנראה שיש בזה צורך גדול

בסופו של דבר זה הבן אדם שאתה מתגרש ממנו אם הוא בן אדם או מפלצת, אבל , למרות שלא בדקתי ואין לי הוכחה, ממש עיני רואות הדברים שאתה מדבר עליהם יותר בציבור הכללי שפונה לבתי משפט והם בדרך כלל לטובת הנשים.  אבל בציבור שלנו יש נשים שסובלות בצורה נוראית ובוודאי שגרושה עם ילדים בציבור שלנו נחשבת סחורה יותר נחותה מאשר בציבור הכללי, גם בגלל מספר ילדים יותר גבוה

שוב, לא סטטיסטיקות אבל מהיכרות אישית מכירה המון גרושים שהתחתנו שנית ומבין הגרושות עם ילדים שאני מכירה ממש מעט מאד התחתנו ולא מבחירה שלהן, והם דווקא לא מפלצות ולא סוחטות כספים ויש להן קשר סביר עם הגרוש (שכבר התחתן שוב)

"חוץ מזה אינני מבין מה קשה בלקבל את ילדיך למשמורת, לקבל סכום מחיה חודשי מופקע בכדי לחיות עליו ולעבוד חצי משרה, עד שהילדים חוזרים הביתה בצהריים"

באמת? אתה לא מבין מה קשה להיות הורה שאחראי רב השעות על הילדים ועובד במשרה (חצי? איפה יש חצי משרה? אין כמעט משרות כאלו בשוק היום ולא משנה אם אתה גבר או אשה נשוי או נשואה) ואין מי שיחליף אותך אם הילד חולה ואין מי שיקום בלילה לעזור לך ועוד ועוד. ואולי אתה מכיר הרבה משלמי מזונות מופקעים אבל המציאות שאני מכירה של חברות גרושות מאד מאד שונה. הן עובדות משרה מלאה כי אין להן ברירה והמזונות ממש לא מספיקים

זה לא סותר את זה שמאד קשה להיות גרוש ולשלם מזונות, כי באמת כשתתי אנשים נפרדים צריך שתי דירות ורמת ההוצאות מאד מאד עולה בגלל זה. שתיהם סובלים. 

והגבתי גם לתוכן הטענה

באמת שאני מכירה גם את צד הגברים הגרושים בענין

אני חושבת שאני מדברת יותר על זוגות רגילים שמתגרשים לא ממפלצות, אלא זה מזה. 

אנשים שלא הסתדרו

שהתגרשו

ועכשיו שתיהם צריכים להסתדר

ולשתיהם קשה מאד

ולשתיהם רמת ההוצאות עלתה

וקשה מאד כלכלית

ורע ועצוב

אני עדיין חושבת שלנשים קשה יותר להסתדר אחר כך

בואו נהיה הגונים: גברים רבים סובלים מחוסר השוויון במשמורת על הילדים.

לעתים קרובות נשים מצליחות בערמה לא לאפשר להם משמורת משותפת ושוויונית בתלונות חס\רות בסיס למשטרה.

אני כותבת את הדברים למרות שאני סופר- פמיניסטיות בדעותיי. אבל פמיניזם אין משמעו חוסר הגינות לשום יצור אנוש.

זוכרים את המקרה העצוב וכואב של גיל רונן שהתאבד? השיח של חלק מהפמיניסטיות בנושא פשוט זעזע אותי.

https://www.makorrishon.co.il/news/122869/

תופעת האבות הגרושים המתאבדים רווחת היום. צריך לעצור את חוסר ההגינות כלפיהם וצריכה להיות יותר אנושיות, שוויוניות במסגרת הנישואין.

עוד אב גרוש הצטרף לסטטיסטיקה

את המלצת על הספר לדעת להיכנע לפני כמה ימים

זכותך המלאה

אבל להגדיר את זה כסופר פמיניסטי זה תלוש מהמציאות כל כך שאין איך להגדיר את זה אפילו

כיוון חשיבה חשוב נוסף הוא הנושא הנוירולוגי.

ההבדלים בין המוח הגברי לנשי תועדו בעשרות השנים האחרונות. אני יוצאת מנקודת מוצא נוירולוגית.

סביר להניח שעוד לא נאמרה המילה האחרונה בנושא, אבל הממצאים מרתקים.

http://matarbooks.co.il/index.php?book=1493&step=1&incat=0801&nav=4

http://matarbooks.co.il/index.php?book=1834&incat=0801&step=1

למרות שאני רחוקה מהעולם החרדי והחסידי, אני מקבלת את הדברים של הרבי מליובאוויטש ביחס לתפקיד החשוב שיש לנשים בדור הזה ('הוא מצטט את הפסוק: 'נקבה תסובב גבר', תפקיד חשוב בהבאת הגאולה ובכלל בחב"ד יש תפקידי שליחות גם לנשים בניגוד למגזרים חרדיים וחסידיים אחרים) אבל זה לא אומר שיש לנהוג בחוסר הגינות, חוסר יושר וברוטליות כלפי בן הזוג. ההיפך!

לראות את הטוב ולהעצים.

יש נשים החושבות שעם הנישואין ניתן להן תפקיד השוטרות עם מגלב ותפקידן להצליף.

איפה העדינות?!

ילדים וחושביל על המזונות ומוותרים ישר על הרעיון . חחחחחחחחחחח יש גם נשים שחושבות להתגרש אבל יש להם 6 ילדים ואז הם חושבות שהם יצטרכו להסתדר לבד עם הילדים והבעל לא יעזור אז הן מוותרות על הרעיון 

ויש כאלה שחושבות לעומק על המזונות וכו ורצות קדימה . 

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?