מנסים לשקם לא צמיד מצליחים

תמיד אני נזכר בחקירת משטרה בגלל תלונת שווא (המזל שלי שעשיתי שיעורי בית איך להתנהג בחקירה כי ידעתי שהיא תתלונן סתם

ולמרות זאת הורחקתי מהבית)

היא תמיד נזכרת בדברים שאני אמרתי..

דיון בבית הדין עוד לא היה

כרגע שוב איומים שלה על גירושין...

יש סיכוי ואפילו סיכוי מצויין (כי שמבינים מה עומד על הפרק מעדיפים לוותר) השאלה היא האגו...

.

הייתי מעורבת בגישור בין 2 זוגות שכבר התגרשו ובשיחה עם 2 הצדדים במקרה אחד (חברה שלי),

ועם אחד מבני הזוג במקרה השני (חבר של אחי)- הזוגות חזרו זה לזה ובמקרה אחד נולד ילד נוסף והם מאושרים.

החכמה היא להבין שלגברים ונשים יש מוח שונה. ממש כך.

זו השלימות האלוקית המפוצלת לשניים.

נדרשת גם רגישות מצד האישה. כי נשים היום פיתחו אסרטיביות (ואני ממש בעד. גם אני שם),

ולעיתים זה גולש לשתלטנות וחוסר רגישות לרגישויות ומסרים אילמים מהצד הגברי.

כמובן, שני הצדדים צריכים להבין זה את זה.

אם עוד לא התגרשתם ויש ילדים, ערבי אותם בתיווך. הם עושים עבודה נפלאה.

או שתפי חבר של בעלך.

אגב, רוב הילדים של משפחות שכבר התגרשו - פשוט 'שרוטים' נפשית ורגשית. 

חשבתי שאת אישה ורציתי להציע לך לקרוא ספר מדהים וחשוב שאינו מיועד לגברים.

תיכף יסקלו אותי פה...ובכל זאת אומר לטובת הנשים: 'לדעת להיכנע' של לורה דויל. הוצאת מודן.

תיאור קצרצר לספר.

לדעת להיכנע - מדריך שימושי לזוגיות מוצלחת - לורה דויל

שכחנו משהו תוך כדי התקדמות וקריירה. גם גברים מחפשים חום ואכפתיות ולא רק מה שאתן חושבות...

. זה לא אמור להיות חד-צדדי.

גם אם אינך יכול לחייך אליה כי יש משקעים - חייך לסביבה.

היא תראה וליבה (אם אינו עשוי מאבן)- יימס.

חיוך מעיד על חיוניות.

(אולי...היא תבין, שמשהו בתקשורת שלה איתך הרס את החיוניות הזו והיא תנסה לשחזר זאת)

סתם אימרה חמודה ששמעתי:

"כשאת\ה צועק\ת - שומעים אותך;

כשאת\ה מדבר\ת - מקשיבים לך; 

כשאתה מחייך\ת - אוהבים אותך."

מצרפת לינק לשיר עם רעיונות פרועים ונחמדים.

https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=301&wrkid=2383

איחולי הצלחה!

אתה נשמע אדם אצילי ונפלא...תנסה לאחות את הקרעים.

מסיבות רבות

נדיר מאוד שמקרה שהגיע לבית הדין יתייצב חזרה 

וזה ממש לא אמור להיות ככה כמובן 

עזר לי בטירוף חינם אין כסף, כאשר הייתי במשבר קשה. הם העמידו אותנו על הרגליים ושמחת החיים שלי חזרה. כל התוקפנות והנקמנות והשנאה עברו. ממש . 

כמדומני ב"פנימה" על זוג שהתגרש וחזר, וגם הכרתי בעצמי זוג כזה (לא מספיק מקרוב כדי להקיר את המתח ביניהם)

בס"ד

זה נתון שקראתי פעם בכתבה על גירושין.

כדי שזה יקרה צריך לא 'לשרוף גשרים'.

מה שאני בטוחה שיש הרבה יותר מאשר 11% זה זוגות שהתגרשו והצטערו על זה,

כי גילו שאין זהב שמחכה להם, אלא ממש חיים זיפת..

וכבר לא יכלו לחזור בגלל שהאיש כהן, בגלל אגו, בגלל ששרפו גשרים והתגרשו מכוער.

אם את מרגישה שיש איזשהוא פיתרון, רק את לא יודעת מה הוא,

יכול להיות שיש לי מענה בשבילך.

תנסי בקישור הזה, זה הקורס שלי >> https://ayelet-chen.ravpage.co.il/for-woman

אני מכירה בוודאות זוגות שהיו על סף גירושין, כולל אלימות מילולית, צעקות, קללות וכו'-

והזוגיות שלהם לא רק שניצלה, אלא פרחה ממש!

בקורס תגלי את הסוד, וגם איך ליישם אותו בפועל ממש.

https://ayelet-chen.ravpage.co.il/for-woman

מוזמנת לפנות אלי גם במייל, תראי באתר שם.

בהצלחה רבה!!

לא נראה לי שיש תעריפים כאלה בארץ. 

מחוות קטנות ואנושיות מצידך יכולות, אולי, להחזיר את הגלגל אחורה לטובה.

והרעיונות של 'לפידעתי' נראים מאוד קולעים למה שכל אישה היתה רוצה במצב הזה, דהיינו:

חבל הצלה עדין ולא מורגש שיוריד אות בעדינות, בלי לחץ (לחזור), ובלי תוכחות מהעץ הגבוה עליו היא (אתם?) טיפסה.

'מתן בסתר' - בצורה מרומזת בשלב זה.

במקביל לרגישות ולהקשבה: הפגנת יוזמה ואסרטיביות.  

אני מרגיש שאני עושה מעל ומעבר,
לפני שהיא באה הבייתה אני שותף אותו - הויא מעירה לי שלא ניקיתי את הדלתות גם.

אני מביא לה מתנה - היא זורקת ואומרת שלא מעונינת.

נסה לגעת -  היא מזיזה אותי.

מחמיא - אומרת שלא אשחק אותה.

מנסה להיטיב אבל היא רואה הכל.

והוכל מלווה בצעקות מצידה של 'מפגר, טיפש , בלי מוח, כולם שונאים אותך.' וכו'

נראה שאשתך ממש מתעללת ופוגעת ולכן אתה צודק שאין להביא ילדים במצב זה (כך היא קושרת אותך אליה לכל החיים).

נראה שביחס שאתה מקבל ממנה אין מה לתקן או 'לשפר'.

יש הגדרה פסיכולוגית לבעיה ממנה אשתך סובלת. לא אתן אותה פה.

אתה לא אמור לנסות לפתור זאת. לדעתי, קשה מאוד לפתור זאת.

אתה לא אמור להיות אסיר כל החיים. גם אסיר כלכלי.

נשים עם אלימות מילולית (ופיזית?!) כפי שתיארת בלינקים קודמים הן חסרות תקנה ונוטות להגיש תלונות במשטרה נגד בן הזוג (שלא עשה דבר) ולגרור אותו לרגשות אשמה לא מוצדקים.

העניין הוא שבבית הדין הן מופיעות ומדברות נפלא ומרשימות את הדיינים.

התפקיד שלך הוא: לחשוף את האמת בלי לחשוש ממנה.

תתייעץ!  יש לאשתך בעיה רצינית. אתה לא אמור לסבול.

אתה נשמע סבלני ואצילי אבל אין סיבה שתשרוף את כל חייך על היחס המשפיל והנורא שאתה מקבל ממנה.

ציטוטים מדבריו בעבר (הבאתי רק כמה ציטוטים בגלל עדינות העניין), לדוגמא:

1. "אצלנו אשתי מענישה אותי על כל אי-הסכמה או אי-הבנה או משהו שלא נעשה לשביעות רצונה. עונשים שכללו בעיקר שתיקות, אי יחס ועוד. 
לצערי, למרות מאמצים מצידי, זה הרס את הזוגיות ואת הבית. כרגע אנחנו בהליכי גירושין, ולמרות העצב שיש לי מכך, והניסיונות שלי להביא לשלום בית, יש בי פינה שאומרת שזה טוב, שלפחות הילדים יזכו לראות דפוסים אחרים וטובים של זוגיות שלא כוללת אץ הנ"ל."

2. "כמה שהבלגתי, האלימות המילולית רק גברה. 
גם אצלנו זה משבר מתגלגל של כעשר שנים, והמון אלימות מילולית. הלכנו לטיפול, אך היא לא הסכימה לעשות דברים שהמטפל אמרה. 
אני כבר נשברתי. אני רוצה חיים בלי הרפתקאות מילוליות ומעלה. אז אנחנו מתגרשים, אבל גם את זה היא לא רוצה לעשות יפה, אלא מתוך מריבה, לצערי. 

סליחה שפרקתי לתוך השרשור שלך, אבל בלי מחוייבות לטיפול זה לא ילך"

3. "בוקר טוב!
מזה זמן מה ובייחוד בשבועיים וחצי שלושה האחרונים, אשתי מדרדרת את הזוגיות שלנו כמה שרק ניתן. מדובר לא רק באי שיתוף בדברים אישיים, אלא גם באי שיתוף בדברים טכניים, באי שיתוף בדברים בנוגע לילדים ולבית, באמירת משפטים פוגעים ועוד.
כפי שכתבתי בעבר יש בינינו אי הסכמות בנוגע לילד עכשיו. 

איך הייתם מגיבים לסיטואציה כזו? מתנהגים גם ברשעות כלפי הצד השני? ממשיכים להתנהג כאילו יש מערכת יחסים רגילה או משהו אחר?
אשמח לעצות"

4. "מבחינתי זה לא אגו, אבל כמה אפשר למשוך ככה? כמה אפשר לא רק לא להגיב לפגיעות, אלא גם לפעול הפוך ממה שהיא עושה."

5. "ייעוץ היא לא רוצה, אלא אולי לאחר שיתמלא הרצון שלה לעוד ילד עכשיו.

שוקולד פרה, ביחס שבינו היא מאוד לא נעימה, עקב כך שאין הסכמה על ילד עכשיו. אני אוהב אותה, ולא אמרתי שאין בה דברים טובים. 
השאלה היא עד כמה לסבול בשביל הדברים הטובים, שהם לא קשורים לזוגיות, מול הדרדור של הזוגיות."

6. "אבל יש דרכים לפתור מחלוקות בין בני זוג, כאשר אחד מהם רוצה לשנות את המצב הקיים. אף אחת מהדרכים לא כוללת רמאות"

7. "שלום.

השאלה שעומדת על הפרק היא מה שכתבתי בכותרת: ילד עכשיו או גירושין?

מילא אם היה לנו זוגיות טובה, אבל זמן רב שאין לנו זוגיות בכלל, למעט הדברים הטכניים, ובכלל אשתי לא מתייחסת אלי כאל שותף, והיא לא מסכימה ללכת לטיפול זוגי בטענה שהיא לא צריכה טיפול זוגי.

מילא אם לא היה לנו ילדים, אבל יש לנו יותר משני ילדים.

אני ממש לא רוצה לפרק את המשפחה, אבל מנגד אני לא רואה את עצמי ממשיך בקשר הזוגי הזה איך שהוא, קל וחומר מביא לתוכו עוד ילד. אני גם לא חושב שילד צריך לבוא באיומי גירושין, או באיומים אחרים.

מישהו היה פעם במצב דומה?

למישהו יש עצות? "

8. "אין בינינו שום דבר מזה זמן מה, בהחלטה שלה. 
אני מרגיש כלי למילוי התאווה והתשוקה שלה לילד, מעין רק מישהו שצריך להשלים את חלקו בשביל ילד, ולא חלק ממשהו זוגי. 

אני אוסיף, כי לפני הפיצוץ טכניים הגירושין, הסכמנו שנינו על פרק זמן של מספר חודשים מעניין הילד, ולהתקרב לשיפור הזוגיות, כולל טיפול, אולם לאחר שכל הנושא סוכם, היא החליטה שלא בא לה לעמוד בסיכום. 
אני לא אתאר את הסיטואציה שאמרה את זה, די שאגיד שהיה בסיטואציה מאוד זוגית."

9. "אבל לא ככה מבקשים דברים. גם שלי היה דברים חשובים והיא לא הסכימה, לא איימתי בפירוק הזוגיות, למרות שזה 'תקע' אותי בחיים. יש צורה של דיבור בין בני זוג. ולא, מה שאני מסרב זה לא בגלל מה שעשתה לי. 

איך אני אמור להביא ילד במציאות כזאת ולתוכה? כל הבית הרוס! איך אני אדע שלא עובדים עלי, שרק משתמשים בי להשיג יעד, ויתגרשו ממני לאחר מכן? איך מביאים ילד בחוסר אמון שנוצר מהמון פעולות חד צדדיות מצידה בשנים האחרונות?"

10. "מה פירוש לא תוכל לרמות?  אם יש עוד ילד, והיא מתגרשת ישר אחר כך, זאת הרמייה. עוד ילד משנה את המצב מהותית במקרה של גירושין."

11. "הלכתי לבד (לייעוץ), וגם ביני לבין עצמי החלטתי להתייחס אליה יפה ובאהבה. לצערי, אני לא רואה שזה משפיע עליה (וזאת לא הכוונה העיקרית)"  (הדברים נכתבו כבר לפני שנתיים)

12. "לפני כן אני רוצה זוגיות.
אני לא רואה לא בעצמי ולא באשתי גורם שמטרתו אך ורק להביא ילדים. אני חושב שבזוגיות קודמת לילדים. 
לגבי הגלולה, זו לא פרשנות, אלא מה שאשתי אמרה לי לאחר שזה קרה. 
אין פה שום רצון להעניש, ועל עניין הגלולה מחלתי מכבר, אבל אני רוצה זוגיות נורמלית, שאת הקשיים לא פותרים באיומים, אלא בהידברות."

מקריאת הפוסטים הקצרים\ארוכים שהוא כתב בשנים האחרונות נראית מצוקה גדולה של אלימות מילולית (ויותר מכך), הרחקה בוטה משיתוף פעולה בתחומי הבית המשותפים, ראייתו כ'אובייקט' להבאת ילדים (ואם יתגרשו: אובייקט לתשלום מזונות).

תכנים קשים עולים מדבריו וזה פשוט עצוב שיש נשים שמתנהגות בחוסר אנושיות (גם אם אישה אינה אוהבת את בן זוגה, יש נורמות התנהגות מוסריות ).

היום, אחרי חשיפת התעללויות קשות בגני ילדים ומעונות, כולנו - גברים ונשים - צריכים למנוע יחס לא אנושי כלפי ילד או מבוגר.

גם אני חשבתי בתחילה שניתן לפשר ביניהם עד שקראתי פוסטים שלו משנים קודמות.

לנו כנשים גם קשה להבין את הכאב של גברים המנותקים מילדיהם בגלל גירושין.

ויש סיבות נוספות.

מגיע שלב כלשהו של שבירת אמון שלא מאפשר חזרה לשגרה בדרך הטבע.
זה יכול להיות חקירת משטרה, הזמנה לדיון בבית הדין, וכד'

כשהאשה מכשפה וקשה להשיג גט צריך לחשוב מה יקרה אםתשא אשה שניה מתחת לראדאר של השלטונות. אצל הבדוווים זה עובד נפלא!!!

ואז לא חייבים להתרשם מכל הארטילריה מסביב 

חברים יקרים!

אני לא נוהג לכתוב בפורום זה, אך זהו צו השעה, שנת 2018 לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הייתה עם אחוזי גירושין גבוהים ביותר, נתון מדאיג מאד, המראה שהיום לצערנו זוגות לא מוכנים לעבוד על התקשורת ביניהם ובסוף בוחרים באפשרות של גירושין, אני מרשה לעצמי לכתוב כיועץ זוגי שב"ה הצליח למנוע גירושין מהרבה זוגות, גם לאחר שהיה הסכם גירושין כתוב,

אנא מכם זוגות יקרים, אל תמהרו לקבל החלטות קשות שקשה לחזור מהם, אם נתקלתם בקשיים בזוגיות תפנו ליעוץ מקצועי במקום מגוריכם. ותצילו את הבית שלכם,

מאיפה הבאת עכשיו פמיניזם ולהטביזם? מה זה קשור לעניין?

יש מספיק נשים נוראיות בלי שמץ פמיניזם.

לא צריך לדחוף סיסמאות (ששמעת מאיזה רב) לכל נושא.

דבר ראשון, אם אין לך רב אז הגיע הזמן שתעשה לך רב.

דבר שני, אני מסכים שהפמיניזם העכשווי הוא דבר נוראי (ובד"כ גם די אידיוטי), אבל זה לא קשור לנושא, כמו שכתבתי לעיל. ולהטביזם אפילו פחות קשור.

דבר שלישי, אני זכר.

לא רק כי לנשים יש פחות מה להפסיד ויותר מה להרוויח, אלא כי מבחינה רגשית חלק מהנשים מתוכנתות לעבור ממצב של "אוהבת" ל"שונאת" בזמן שגברים עוברים ממצב של "אוהב" ל"אפאטי". אבל הסטטיסטיקה מבתי דין אומרת שהרבה תיקים נסגרים, ולכן יש תקווה.

נשים נשארות עם הילדים

אפילו לא ניכנס לזה שרב המשמרות זה יומיים לאבא ורב העול הפיזי והרגשי נשאר לאשה

מאד מאד קשה לאשה גרושה להיכנס לפרק ב עם ילדים

בזמן שגברים גרושים מתחתנים בפרק זמן קצר בהרבה, והרבה פעמים עם רווקות, או עם גרושות עם ילד אחד

ואשה עם 4-5 ילדים גרושה הסיכוי שלה להתחתן שנית לפני שהילדים גדלים ועוזבים כמעט אפסי

עובדות בשטח... 

ולא התלוננתי על כלום.

אמרתי שלנשים יש הרבה יותר מה להפסיד

יותר קשה להיות אמא גרושה מאשר אבא גרוש

"הנתונים שאת מכחישה"

??

מתי הכחשתי?

ולידיעתך, יש לי אח גרוש שעבר את כל מה שאתה מתאר, התעללויות הרחקות ומעצר והכל. אני מכירה את העסק הזה קצת יותר טוב ממה שאתה חושב

ועדיין ממה שאני רואה סביבי מצבם של הנשים הגרושות קשה הרבה יותר, ואתה יודע מה, גם אח שלי חושב ככה. למרות כל מה שעבר.

ואולי זה תלוי ציבור, בציבור שלי הנשים לא נמצאות בפייסבוק בכלל והקישורים שהבאת נשמעים בהחלט נוראיים ביותר. 

תודה שטרחת לחפש ולמצוא עבורי, באמת שמעריכה את זה

אכן אין לי נתונים , לא חיפשתי, אין לי אלא מה שעיני רואות 

ואל תהיה כזה כועס על ארגוני נשים, הם נולדו מצורך גדול, וטוב שיקומו גם ארגונים שתומכים בגברים גרושים כיון שנראה שיש בזה צורך גדול

בסופו של דבר זה הבן אדם שאתה מתגרש ממנו אם הוא בן אדם או מפלצת, אבל , למרות שלא בדקתי ואין לי הוכחה, ממש עיני רואות הדברים שאתה מדבר עליהם יותר בציבור הכללי שפונה לבתי משפט והם בדרך כלל לטובת הנשים.  אבל בציבור שלנו יש נשים שסובלות בצורה נוראית ובוודאי שגרושה עם ילדים בציבור שלנו נחשבת סחורה יותר נחותה מאשר בציבור הכללי, גם בגלל מספר ילדים יותר גבוה

שוב, לא סטטיסטיקות אבל מהיכרות אישית מכירה המון גרושים שהתחתנו שנית ומבין הגרושות עם ילדים שאני מכירה ממש מעט מאד התחתנו ולא מבחירה שלהן, והם דווקא לא מפלצות ולא סוחטות כספים ויש להן קשר סביר עם הגרוש (שכבר התחתן שוב)

"חוץ מזה אינני מבין מה קשה בלקבל את ילדיך למשמורת, לקבל סכום מחיה חודשי מופקע בכדי לחיות עליו ולעבוד חצי משרה, עד שהילדים חוזרים הביתה בצהריים"

באמת? אתה לא מבין מה קשה להיות הורה שאחראי רב השעות על הילדים ועובד במשרה (חצי? איפה יש חצי משרה? אין כמעט משרות כאלו בשוק היום ולא משנה אם אתה גבר או אשה נשוי או נשואה) ואין מי שיחליף אותך אם הילד חולה ואין מי שיקום בלילה לעזור לך ועוד ועוד. ואולי אתה מכיר הרבה משלמי מזונות מופקעים אבל המציאות שאני מכירה של חברות גרושות מאד מאד שונה. הן עובדות משרה מלאה כי אין להן ברירה והמזונות ממש לא מספיקים

זה לא סותר את זה שמאד קשה להיות גרוש ולשלם מזונות, כי באמת כשתתי אנשים נפרדים צריך שתי דירות ורמת ההוצאות מאד מאד עולה בגלל זה. שתיהם סובלים. 

והגבתי גם לתוכן הטענה

באמת שאני מכירה גם את צד הגברים הגרושים בענין

אני חושבת שאני מדברת יותר על זוגות רגילים שמתגרשים לא ממפלצות, אלא זה מזה. 

אנשים שלא הסתדרו

שהתגרשו

ועכשיו שתיהם צריכים להסתדר

ולשתיהם קשה מאד

ולשתיהם רמת ההוצאות עלתה

וקשה מאד כלכלית

ורע ועצוב

אני עדיין חושבת שלנשים קשה יותר להסתדר אחר כך

בואו נהיה הגונים: גברים רבים סובלים מחוסר השוויון במשמורת על הילדים.

לעתים קרובות נשים מצליחות בערמה לא לאפשר להם משמורת משותפת ושוויונית בתלונות חס\רות בסיס למשטרה.

אני כותבת את הדברים למרות שאני סופר- פמיניסטיות בדעותיי. אבל פמיניזם אין משמעו חוסר הגינות לשום יצור אנוש.

זוכרים את המקרה העצוב וכואב של גיל רונן שהתאבד? השיח של חלק מהפמיניסטיות בנושא פשוט זעזע אותי.

https://www.makorrishon.co.il/news/122869/

תופעת האבות הגרושים המתאבדים רווחת היום. צריך לעצור את חוסר ההגינות כלפיהם וצריכה להיות יותר אנושיות, שוויוניות במסגרת הנישואין.

עוד אב גרוש הצטרף לסטטיסטיקה

את המלצת על הספר לדעת להיכנע לפני כמה ימים

זכותך המלאה

אבל להגדיר את זה כסופר פמיניסטי זה תלוש מהמציאות כל כך שאין איך להגדיר את זה אפילו

כיוון חשיבה חשוב נוסף הוא הנושא הנוירולוגי.

ההבדלים בין המוח הגברי לנשי תועדו בעשרות השנים האחרונות. אני יוצאת מנקודת מוצא נוירולוגית.

סביר להניח שעוד לא נאמרה המילה האחרונה בנושא, אבל הממצאים מרתקים.

http://matarbooks.co.il/index.php?book=1493&step=1&incat=0801&nav=4

http://matarbooks.co.il/index.php?book=1834&incat=0801&step=1

למרות שאני רחוקה מהעולם החרדי והחסידי, אני מקבלת את הדברים של הרבי מליובאוויטש ביחס לתפקיד החשוב שיש לנשים בדור הזה ('הוא מצטט את הפסוק: 'נקבה תסובב גבר', תפקיד חשוב בהבאת הגאולה ובכלל בחב"ד יש תפקידי שליחות גם לנשים בניגוד למגזרים חרדיים וחסידיים אחרים) אבל זה לא אומר שיש לנהוג בחוסר הגינות, חוסר יושר וברוטליות כלפי בן הזוג. ההיפך!

לראות את הטוב ולהעצים.

יש נשים החושבות שעם הנישואין ניתן להן תפקיד השוטרות עם מגלב ותפקידן להצליף.

איפה העדינות?!

ילדים וחושביל על המזונות ומוותרים ישר על הרעיון . חחחחחחחחחחח יש גם נשים שחושבות להתגרש אבל יש להם 6 ילדים ואז הם חושבות שהם יצטרכו להסתדר לבד עם הילדים והבעל לא יעזור אז הן מוותרות על הרעיון 

ויש כאלה שחושבות לעומק על המזונות וכו ורצות קדימה . 

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.