אני אותו הדבר אחד על אחד מה שהגדרת.

וכשהתחתנתי כל מסלול החיים שלי השתנה מהקצה לקצה.

לאט לאט עם הרבה סבלנות ועם הרבה בדידות בתחילת נישואי( רחוקה ממשפחה, חברות עיר ילדות ללא ילדים)

למדתי להכיר את עצמי יותר טוב לקבל חוסן עצמי מעצמי בלבד ללא אנשים חיצוניים

וכך לימדתי את עצמי ולמדתי עלי הרבה דברים ועוצמות שלא הכרתי

עד שעם השנים זה נתן בי ביטחון עוצמות ותעצומות חוזק  והכל פנימי וכלל לא חיצוני ולא מאחרים.

וכרגע מרגישה במקום מאוד טוב בגלל ה"נפילה" ההיא שלימדה אותי על עצמי ולימדה אותי כיצד להתמודד להתבגר ועוד.

מאחלת לך רק טוב וכמה שיותר מהר 

שימחתן אותי מאד

גם אני לפעמים צריכה תזכורת כזאת, אני אדפיס לעצמי...

לכל אחת יש תקופות קשות ומעצבנות בחיים לפעמים

תראי, אין לי נחמות קסם. 

לא יקרה יום אחד קסם ותהיי מספר אחת בכל התחומים שציינת

אבל כן, בעבודה עצמית יקרה יום אחד קסם ותחשבי כמה את מושלמת כמו שאת

אבל זה תהליך

והוא לוקח זמן

ולפעמים נפרדים מהחלומות שלנו ולעפמים הן צובטים לנו תמיד

אני רציתי משפחה עם קבוצת בנים שובבים שמפרקים ת'בית וצועקים ומכדררים, ורק לכתוב את זה עושה לי קוועץ גדול בלב

ויש לי משפחת בנות מתוקות רגועות ומהממות (תכף יבואו פה אמהות של בנים שרוצות בנות ויגידו מה??? את באמת רוצה את זה?? כן. זה מה שרציתי)

והחלום הזה אף פעם לא יתגשם. בהריון הזה נפרדתי ממנו בדמעות ובכי של חודשים. כן, חודשים. 

אז בגלל זה אני לא מושלמת? נכון החיים שלי ממש לא הלכו בכיוון שחשבתי, כל כך הרבה דברים קרו לגמרי אחרת

אבל עם השנים אני לומדת לראות את הדברים שבכלל לא חלמתי עליהם וקרו, וכמה הם יפים ומקסימים, וכמה בעצם הם טובים לי, אפילו שלא ביקשתי, ולא תכננתי, ורציתי משהו אחר, אבל בעצם מה שקרה הוא הרבה יותר מתאים לי וטוב לי

קשה לי קצת לתת דוגמאות בגלל אאוטינג, אבל אפילו הקריירה שתכננתי לי ולא התממשה בגלל כמה סיבות שהיינו צריכים לעבור למקום מגורים שהיא לא רלוונטית בו, ועוד כל מיני, בכל מקרה אין לי קריירה מפוארת

אבל פתאום היום, אני כל כך אוהבת להיות בבית שלי עם הילדות שלי, שאני מבינה מה הייתי מפסידה אם הייתי עושה את הקריירה ההיא כמו שתכננתי, ומבינה פתאום שהרבה יותר מתאים לי לשבת בבית בערב לפטפט איתן מאשר לעבוד כמו מטורפת 

ולפני כמה ימים הגיעה לי הצעת קריירה חלומית שאמרתי לה לא יפה, בלי היסוסים רבים. 

מקווה שהצלחת להבין למה אני מתכוונת

כאילו החיים לקחו אותי למקום אחר בכלל

אבל יפה פה, במקום האחר הזה

נעים פה, במקום הלא מתוכנן הזה

מתאים לי מאד המקום הזה שלא חשבתי לבוא אליו בחיים

הגעתי להולנד המלאה טוליפים מקסימים, אפילו שרציתי לנסוע לתאילנד האקוזטית, ואני לומדת להנות מהולנד, לא בצורה מושלמת, לפעמים יש לי צביטות על תאילנד ולמה אני לא שם, אבל רב הזמן, טוב לי פה

ואולי יום אחד אגיד גם לתאילנד, מי יודע

ובנוגע למשפחה של בעלך, כמו שאמרתי, סוף הכבוד לבוא...

כשנכנסתי למשפחה של בעלי הייתי היחידה שהיא לא מורה, שעובדת עד 3 וחצי, שעובדת בחופש, (עוד כמה דברים שלא אכתוב מחשש אאוטינג) 

אמרו לי וחשבו עלי כל מיני דברים

עם השנים, קודם כל חלק כבר עברו לעבודות במשרות מלאות, ופתאום מקטרות ומבינות על מה דיברתי כל השנים, באות אלי להתייעץ ואפילו היתה בקשת סליחה אחת מפתיעה ממש

וגם חמי וחמותי גילו שיש לי צדדים אחרים שמכפרים על זה שאני לא שורצת אצליהם בחופש

מאחלת לך הצלחה רבה!

אבל נראה לי שבעיה העמוקה פה זה 

"אני כל הזמן רוצה להיות מישהי אחרת... כל הזמן .."

אם תביני שיש לך את היחודיות שלך אז כל השאר יגזר מזה... את לא יכולה להיות מישהי אחרת וסביר להניח שהמישהי הזאת שאת תמיד מסתכלת עליה ורוצה להיות כמוהה גם לה יש חסרונות והיא לא מראה אותם...

את פשוט שמה דגש על האין ולא על היש...

מספר ילדים? זה לא תחרות

תעסוקה? זה לא הכל בחיים...

תקחי לעצמך את הדברים שאת אוהבת וטובה בהם ותעצימי אותם ולא את מה שאין לך ואת פחות טובה בו...

החיים זה לא רק להיות מספר 1.. אי אפשר להיות מספר 1 בהכל, זה ראייה נורא ילדותית.. אני בטוחה שגם אם תקחי את החברה הכי מצליחנית שלך ותשאלי אותה אם היא מרגישה מספר 1 היא תגיד לך לא ותוכל למנות לך מיליון ואחד דברים שהיא מרגישה כישלון בהם...

החיים הם לא בית ספר תיכון וציונים, הם מעבר, ואם תסתכלי עליהם כציונים והשיגים רק אז תמיד תרגישי את הכישלון.

זה המון עבודה עצמית של שינוי תפיסה, ובכללי תמיד עוזר לדבר על זה.

וחלומות לפעמים מתגשמים ולפעמים לא,

ומה עם דברים שלא חלמת עליהם ובכל זאת יש לך?

גם לי היה חלום להיות אמא צעירה, היה.. שנים של טיפולים, אבל הי.. אני אמא! אני מסתכלת על מה שהשגתי, גם אם זה לא בדרך שבה חלמתי עליה..

אנחנו  תמיד יכולים להסתכל על האין, אבל מה זה יתן לנו? להרגיש את החלל הריק בין החלו ם למציאות? להיכנס לדיכאון ובמצב יותר גרוע להסתכל על X ולהגיד למה לו מצליח בקלות ולי לא?
 

אני חושבת שהרבה פה זה בגרות אבל גם גישה לחיים, לא יעזור לך ולי לאכול את הלב ולסתכל מה לא, אני בוחרת במה כן, אז מה עם בעבודה לוקח לי להגיע ליעדים יותר ממה שחשבתי אם בכלל, לפעמים החשיבות היא הדרך ולא התוצאה, קל להגיד. אבל בדיוק כמו עם הילדים, אני יכולה להגיד שאחרי שנים של ציפיה אני כל כך מלאה בשמחה והודיה על מה שיש גם אם זה לא היה בתוכניות ובחלומות שלי

את כותבת שאת לא אוהבת את עצמך, מה את עושה עם זה? מה יגרום לך לא לאהוב אלא להשלים עם מי שאת?

ולגבי ההסתכלות על החברות והגיסות וכו, אני חושבת שהרבה פעמים מה שאנחנו משקפים כלפי חוץ זה לא מה שקורה מבפנים, לצערי הרבה פעמים מקרים כאלו מסתיימים בטרגדיות, לכן אומרת, תדברי על זה, לטפל בזה, אם זה עם עצמך ואם זה עם בעל מקצוע. זו לא מילה גסה

בטח היית רוצה להיות שם, להרגיש את עצמך מצליחה בקריירה ובאימהות,

להרגיש שהולך לך. פשוט הולך.

עם יד על הלב-

האם הפסגה הזאת, אין בה דברים שליליים?

אם אני חושבת על נשים מושלמות כאלו-

אלו שרק לראות את הבית ולקנא,

אלו שהילדים שלהן הם גם מקסימים, וגם טובים בלימודים, וגם עם אלף חברים, וגם הכל,

אלו שאצלן הבעל הכי עוזר, הכי מפנק, הכי רגוע, הכי מפרנס,

אלו שבדיוק התחילו קריירה חדשה כ"מאמנות למושלמות", ומה-זה הולך להן..!!!

כל הזמן הן מקבלות פניות,

והן גם מתנדבות ב"יד לאם"--

לא הייתי רוצה חברות עם אף אחת כזאת.

כי יש בה משהו לא אנושי. כי היא "דוקרת" מדיי.

כי היא כל הזמן עסוקה בלרדוף אחרי שלמות, במקום לקבל את הפינות המכוערות של היקום.

אני אישית הרבה יותר מעדיפה מישהי שעברה דברים בחיים,

שכן יש לה שריטות פה ושם וחבלות,

שיש לה סבלנות כשהילדים צועקים,

או כשהבעל נראה הכי מוזנח בעולם.

זאת מישהי שאני יכולה לשתף אותה. הרי הלב יודע שהוא לא מושלם. הלב מכיר בחסרונותיו.

אז למישהי כזאת, שיש לה *חמלה* כלפי חסרונות- למישהי כזאת אוכל לשפוך את ליבי.

ולדעתי אין דבר יותר יקר ויפה ממישהי שבוחרת *בך* כדי להיחשף קצת ולקבל ממך הבנה ואמפתיה-- בכוונה לא כתבתי עצות! כי עצה זה בא ממקום של "הייתי שם ונגאלתי\נרפאתי\ אנאערף. אלא מקום של "איתך אנוכי בצרה".

וזה רק מנק' המבט של מישהי מבחוץ.

כי את עצמך, אם היית בפסגה,

לא היית כל הזמן עסוקה ב"לשמר" את הפסגה הזאת?

או אולי אפילו- להתאמץ עוד קצת ולהגיע לעוד גובה?

(משהו שכמובן לא נפסק אף פעם ובטח שלא מאפשר לך להינות ממה שכבר יש)

לא היית מפחדת שהמראה הזאת תיפול? תישבר?

לא היית חוששת מקנאה מנשים "רגילות"?

לא היית חוששת שתבוא מישהי אחרת ו"תכפול אותך" בהצלחות שלה?

מישהי שאת תהיי חיוורת לידה? שתשים אותך בצד?

נראה לי בסתר ליבך כן היית פוחדת מהתרחישים האלה, שהם בהחלט אפשריים- והם גם קורים!

יותר מזה- טוב שהם יקרו!

כי אחרת את עלולה להיות בחוסר מודעות מפחיד.

לחשוב שאת וואו בלי לראות מי את באמת.

לגמד אחרים כדי לשמור על תחושת הוואו.

ליפול מכל מישהי כזאת, שגונבת לך את תחושת הוואו.

בשביל מה לך כל זה?

תהיי רגילה,  תנסי להשתפר עם מה שיש אבל בלי לחץ,

ותאמיני לי- 

הרוגע שלך והקבלה העצמית שלך יתנו לך איכות חיים הרבה יותר טובה.

גם מול חמותך!

אני חושבת שכולן עוברות את ההתבגרות הזאת, בשלב כלשהוא בחיים...

מגיע השלב שבו את לומדת לאהוב את עצמך ואת חייך ממקום פנימי ואז בלאו הכי

יש פחות צורך בכל האישורים הסביבתיים, מבחוץ...

וכל מה שנראה לך שהיה פעם פסגה, היה טוב לשעתו.

אבל הנה, גדלת, בגרת, הפכת לאם- חפשי מה טוב בך היום? במה את טובה ומיטיבה?

ועוד נקודה- לכל מי שמקימה משפחה יש תימרון בין רצונות וצרכים, אולי אם תביני שזו דרך העולם

תוכלי להרפות מהמרדף העצמי.

כי אם למשל, ויתרת על עבודה נחשקת לטובת עבודה קרובה/ עם פחות שעות כדי להיות יותר עם ילדייך

אז ודאי שהם הרויחו מזה המון אבל כלפי חוץ זה הישג שאינו נראה.

היי שלימה עם החלטותייך ועם עצמך ואז תגובת הסביבה בלאו הכי תהיה פחות חשובה לך.

ל5 חדרים + דירת גן ממש לא..

אולי אולי אחיסמך תבדקי

ויש בקרית מלאכי דירות 5 חדרים חדשות במחיר שקרוב יותר ל2 (בדרך כלל מנהלים מו"מ והמחיר יורד…).

אולי לא דירות גן.

חשוב לדעת שדירות גן דורשות הרבה פעמים השקעה כלכלית נוספת (להקמת גינה /דשא סינטטי/ ריהוט גינה וכדו')

ולא אפרט איפה גרים מחשש לאאוטינג אבל ממש לא מרכז

מבאס אבל מחירים כאלה לדעתי אפשר למצוא בדרום ממש כמו נתיבות שדרות אופקים ודרומה יותר.. 

וגם שכונה חדשה, שלא סגורה על הצביון שלה אבל מכירה שם דתיים.

אלה המחירים בעומק השומרון, או בנתיבות ואופקים (וגם, לא בטוחה שתמצאי).

והייתי מוותרת גם על הדרישה לדירה חדשה (תכל'ס, לפעמים יש יתרון לדירה יד 2 כי מישהו כבר הקים עבורך את הגינה, שזו השקעה רצינית).

אבל יש בזה גם חסרונות - אין לך איך לדעת מי השכנים לפני

לדעתי זה מחיר נמוך לדירה חדשה לגמרי שהיא גן באזור שפלה שרון, ואומרים גם שהיום סטנדרט הבנייה משונמך משמעותית (גודל חדרים/ תשתיות) אני גרה בבניין של 25 שנה באזור ביקוש שיא, והחדרים פה ענקיים לעומת בתים בבנייה חדשה

בבאר שבע אולי תמצאי אם מדבר אלייך, ההיצע שם גדול מהביקוש משמעותית

.. 

קנינו עגלה, כיסא בטיחות ועוד... יש להם חברות טובות

ומקבלים הרבה שוברים

לק"י

ממש התלבטות קשה😅

מה נסגר איתי?....

כולל כיסא אוכל

הגיע מהר וטוב.

לק"י

אז ניסיתי להזמין שם עם קופונים של ביימי, והוא טוען שהם לא קיימים😳

והם עוד עם תוקף....

לק"י

מוזר שאין פירוט.

אני אנסה לחפור קצת.

לק"י

וגם באשמורת אפשר (בלי מבצעים). שמחה לראות שהם התקדמו קצת....

תודה לכולכן!

תודה על העדכון!

ילדת ממש קצת לפני, אז את עושה לי הכנה בשאלות שלך😊

דבר שני זה מסוג הדברים שלפעמים לרפואה המשלימה יש מענה טוב, חיזוק המערכת החיסונית וכו'

בנפש?

יש לך מספיק מנוחה? זמן לעצמך?

לגיטמציה להשקיע בצרכים שלך?

לפעמים הגוף מבקש משהו דרך המחלה....

מעבר לזה אפשר לבקש בדיקות דם ובכלל, כלליות, ויותר ספציפיות למה שאת סובלת ממנו.

הרבה בריאות!!

את הבי-פולן של פוראוור.

לדעתי זה עוזר נגד הידבקויות (נגיד אם מישהו אצלנו במשפחה חולה, אני נותנת לכולם וב''ה כמעט ולא נדבקים אחד מהשני).

אפשר לקחת על בסיס קבוע (אין לי אחוזים, ואני אפילו לא משווקת שלהם).

זמן להבין, שזה קורה לי סביב המילואים של בעלי.

ככל שהוא עשה פחות מילואים, ככה מספר הפעמים שהייתי חולה ירדו.

אז אולי זה גם קשור ללחץ ומצב נפשי

בעבר הייתי בטלזסטון - לתינוק לא צריך תהביא כולם, חוץ מבגדין ליציאה. אם את מתכננת לשאוב ויש לך חלקים של משאבה של בי"ח תביאי איתך. 

צריכה ואפילו יותר... מפנקים אותם בתינוקיה.... 

יש עריסות כמו בבית חולים.

ראיתי שם כאלו שהסתובבו עם התינוקות בדונה. האמת שלא הבנתי את העניין, הרבה יותר נוח לתינוק בעריסה.

לך תביאי ספרים ובגדים נוחים, פדים וכד' גם תביאי.

תהני מלא

מזל טוב והרבה נחת בבריאות ובשמחה

זה כמו בית מלון מפנק ברמות

תהני

מקופות חולים יש השתתפות לפי מה שהבנתי עד חודש או חודשיים, תלוי במסלול ובמספר לידה.

בבית ההחלמה הם מאפשרים תינוק בתינוקיה עד 6 שבועות.

יכול להיות שאפשר ביות מלא או משהו כזה... 

ואפילו יותר, אבל מ6 שבועות בלי שירותי תינוקיה.

עוד משהו שחשוב לדעת

מי שלוקחת חדר פרטי- אפשר להביא את הבעל ליום חול/שבת ואז החוויה מושלמת

ממליצה לחפש את האתר שלהם בגוגל ולהתקשר גם לטלפון כדי לשמוע פרטים.

סגרתי על משהו שעולה 750 ללילה ויש החזר של קופות חולים

במיוחד בשביל המנוחה

אני באופן אישי לא מצליחה להתאושש בלי זה אחרי הניתוחים קיסריים

זו הייתה הצלה בשבילי

והמחיר לדעתי מתחיל מ750 ויש לך השתתפות של הקופה

וחצי שעוסקת קיסרי חשוב ממש לדעת!!!! שאפשר לקבל בנפרד החזרים רק בגלל שעברת ניתוח ואשפוז של 5 ימים

שווה להישאר עוד יום בבית חולים בשביל זה

אני רק בקיסרי האחרון ניצלתי את זה כי הייתי 7 ימים מאושפזת בגלל סיבוך כלשהו

אבל בכללי זה 4 לילות אשפוז אחרי ניתוח,לפחות בבלינסון 

יש שם הכל.

את לא צריכה להביא בגדים או טיטולים, רק בגד אחד ליציאה ומוצץ.

המטפלות שם מקסימות ממש והרגשה של פינוק בלי סוף

תהני מלא !!!

(נכון ללפני 3 שנים)

לא היה צריך להביא כלום לתינוק. למעט בגד לשחרור...

לעצמי הבאתי כלי רחצה ובגדים.

וחיבוק. כי זה ממש לא נעים.

היא לא תדבר איתי,היא תגיד שאני לא מזמינה וכאילו מנצקת קשר

בזמן שזו היא עושה את זה

היא יודעת שחשוב לאמא שלי הקשרים המשפחתיים,יודעת איפה ללחוץ 

אז אולי הייתי כן מכבדת ואומרת לה שהגיסה מוזמנת לתאריך ספציפי (נניח ליל שבת הקרוב)

אם היא תבוא מצוין אם לא אז יצאת בסדר... אפשר גם להגיד שדווקא הזמנת אותה כמה פעמים ולפרט למה או מתי הזמנת אותה והיא אמרה שלא מתאים לה.

אבל לא כדאי לקחת ללב

אם היא פועלת בצורה מניפולטיבית זה בעיה שלה, לא שלך...

שאת כן מזמינה אותה, אם היא רוצה הדלת פתוחה.

את אלופה שאת מצליחה לא להיגרר אחרי המניפולציות שלה.

ככה צריך לעשות, להישאר יציבים ואיתנים ולא לרדת ולהיגרר אחרי ויכוחים ושטויות.

ואני חושבת שאת לא צריכה לקבל אותו.

תגידי לאמא שלך בענייניות ובנימוס שיש לגיסה את הטלפון שלך ואם חשוב לה משהו היא מוזמנת להתקשר ישירות, וזהו.

הייתי מסבירה לאמא את הרעין בכללי וממשיכה הלאה בלי להוציא מילה כלפי הגיסה.

פשוט שום מילה.

ככה היא תבין שאין לפעולות השפעה.

אם היא תחזור לאמא שהיא תענה לה שזה ביניכן.

וזהו 

שתתקשר או תשלח הודעה

בעלי טוען שהיא פשוט מנסה לסכסך

כי יודעת. כמה זה חשוב להורים שלי

לא בטוח שהיא יזמה והתקשרה לאמא שלך, ולא בטוח שבמיוחד בשביל זה.

אולי הם דיברו שיחה סתמית, ואמא שלך שאלה אותה אם ביקרה אצלכם לאחרונה, ולא היה לה מה לענות אז היא אמרה שאתן לא בקשר ולא הזמנת אותה. אולי כדי להתחמק אולי כדי לתת תירוץ.

ואמא שלך מיוזמתה, היות שזה חשוב לה, ואת גן הבת שלה שהיא מרגישה בנוח להעיר ולעורר, מיד פנתה אליך כדי לבדוק למה אתן לא בקשר.

בכל אופן גם לדעתי פשוט לעבור הלאה, לא לקחת ללב, ולא להתחיל עכשיו שיחות סביב זה.

סה"כ זכותה שלא יתחשק לה קשר צפוף כמו פעם, וזכותך שלא לכרוע ברך ולהתחנן אליה לקשר. העיקר שלא לשתף פעולה עם סכסוך ומריבה.

מה קורה בינכן

אם היא שואלת בכל זאת את יכולה להגיד לה

שתשאיר לכן לנהל את הקשר שלכן

שתשמור את זה לטיפולי-קטע הוא שזה קורה מלא ופשוט נשבר לי מזה

להסביר לאמא מה הסיפור, שתבין את הרקע וככה פחות יצער אותה.

לא חייב להגיד בצורה לא יפה אלא לומר- שאת דווקא כן הזמנת כמה פעמים והיא זאת שלא יכלה או לא רצתה.

ככה אמא תהיה רגועה וגם תקח את דברי הגיסה בפרופורציה

שכן כדאי לא להוציא את האמא מהתמונה.

את אמא שלך זה מפעיל וכואב לה הלב.

מגיע לה לדעת שהבת שלה מוכנה מהצד שלה לשמור על קשר פתוח ולא שומרת טינה.

לא יודעת אם כדאי להכניס לכל הפרטים

בסוף המטרה היא לא שהאמא תשפוט מי צודקת, אלא שתדע שאת מהצד שלך משאירה יד מושטת.

זה מה שמעניין את אמא שלך וכדאי להרגיע אותה שאכן כך.

בבגרותן הייתה איזושהי טינה,

הייתה כאמא מאוד מאוד מתוסכלת מגישה כזו.

אין בעיה שהפרטים יהיו בינהן

אבל בראיה לעתיד, הייתי רוצה לדעת ששתיהן מסוגלות להתנהל יחד בשלום ובכבוד (מבלי לתפוס צד)

קרע בין אחים זה הדבר אולי הכי כואב וקשה להורים לראות, מגיע להם לראות קצת נחת מהמשפחה שגידלו בעמל רב.

אבל בכל זאת אמא לא אמורה להתערב 

זה בדרך כלל רק מפריע

וזהו. מכאן ואילך זה של הגיסה בלבד...

אם אמא פונה אליך שוב אז תגידי שוב... אין מה להצטדק או משהו.

אני שונאת טלפון שבור. ממש אבל.
אני בנאדם מאוד ישיר
מתקשרת לגיסה ובארבע עיניים מפרטת לה את הצד שלי, בלי התנצלויות, עובדות בשטח!!
מיידעת אותה שהיא תמיד מוזמנת ושכך גם אמרת לאמא שלך.
כך ששני הצדדים ידעו שדיברת גם עם הצד השני, ללבן את הדברים.
ושלום

אני יותר ביישנית.

הסברתי היום לאמא שלי את עמדתי בנושא. מבחינתי הגיסה מוזמנת לפנות אליי.

אני את השתדלותי עושה מדי פעם

בעלי המצחיק אומר לי להזמין אותה למסעדה

אני מדי עצבנית על זה עכשיו בשביל לשלוח לה הודעה ליציאה

וגם בדוק שהיא תסרב כי זה קרה כל כך הרבה פעמים בשנה האחרונה

אני אומרת - זה לא משנה, את/ה הולך לידי. למה? ככה. כי אמא אמרה. חוזרת על זה כמו מנטרה.. לרוב זה עוזר. לא תמיד.

אבל גם אצלי הם לפעמים עצמאיים מדי ולא מקשיבים.

אני כן משתדלת לא לצאת איתם כשלא פנויה להחזיק פיזית או אין לי כח לויכוחים. וגם מבהירה - אתה לא יכול לבוא איתי לסופר כי אתה בורח לי ואני לא רואה איפה אתה. למשל. אחרי תקופה נותנת עוד צאנס ואומרת שזה נסיון, אם הנסיון הצליח מאפשרת ואם לא אז לא. אבל באמת זה בעיה כי יש דברים שחייבים ללכת איתם

איך נזהרים?

האם להיזהר זה בהכרח לתת יד לעגלה (יכול להיות שכן...)

או שמספיק לתפוס מרחק מהכביש?

כמה רחוק מותר ללכת קדימה

ועל הכללים שקבעת- להתעקש

וכן. יכול להיות סיטואציה שבה את מבהירה שאם היא לא נזהרת (שומרת מרחק מהכביש) אז היא תצטרך לתת יד לעגלה

(אני נותנת להם סימנים לדוג- אם יש פס מרצפות מסוים שלא עוברים, או מרחק צעד מקצה האבן שפה)

אני פחות מתחברת לגישה שאומרים לא רק בשביל להראות סמכות

אם ללא יש סיבה שאפשר להסביר- עדיף

(כן יש סיטואציות קצה שאני אומרת -כי ככה אבא ואמא החליטו ושלא הכל הם צריכים לדעת)

אבל כשהיא עייפה(אחרי יום בגן) ובמצב רוח הספציפי היא פשוט לא מקשיבה, לא להסברים ולא לכללים של איך כן מותר לרוץ

וכרגע האופציות שלי זה או להשלים עם הריצה הלא בטיחותית שלה או לתפוס לה את היד בכוח שלא תרוץ (ואז בדרך כלל היא מתיישבת על הרצפה וצורחת ואני צריכה להתמודד גם עם לגרום לה להמשיך ללכת...)

לשבת לכמה דקות איפוס על ספסל, לשתות תה פושר, לאכול ביסקוויט.

להתחבק, לנשום קצת יחד.

ואז רק לחזור הביתה.

בימים חמים להביא לה שלוק/ מעדן קר.

דווקא כשעייפים או מוצפים אחרי המסגרת, הכי לא כדאי להתווכח/ לכפות עליה, אלא להכיל את הקושי ולהוביל אותה בסבלנות לצאת מההתהגות הזאת.

קחי לך כלל אחד.

תסבירי לה בערב/ בבוקר שבחזור מהגן היא תתן יד לעגלה,

והיא יכולה לדבר עם אמא על הגן או לשיר שירים. אפשר לדבר על זה שליד אמא בטוח ללכת ואין מכוניות שנוסעות מהר וכו'.

(ואם מתאים לך להוסיף שאחרי שהולכים ביחד עם אמא ונותנים יד לעגלה מקבלים במבה/קובית שוקולד/יצירה).

היא נתנה יד לעגלה דקה, את אומרת כל הכבוד ומתפעלת.

לפעמים ילדים נראים גדולים אבל אין להם באמת בשלות להבין מה הכוונה במסוכן, או מה בדיוק מצפים מהם.

ולכן בעיני נכון לומר מה כן עושים, לתת פידבק חיובי, ולדבר על הסכנות וכו בזמן אחר

להסביר לה היטב, אפשר ע''י סיפור, על חשיבות הזהירות בכביש/ חשיבות הקשבה לאמא/ כל ערך שאת רוצה להטמיע.

אצלנו אנחנו קוראים לזה "שיחה אישית" ואז הם גם מרגישים חשובים. אפשר על כוס שוקו עוגה..

ואחרי שברור שהיא מבינה (אני שואלת שאלות לוודא את זה, נותנת לה תיאור סיטואציה ומה עושים),

אז כשזה קורה בפועל, אני בעצם ''מזכירה'' מה צריך לעשות ולא צריכה להסביר/להטמיע/ להתחיל תהליך של ליבון הסיטואציה.

לרוב זה עובד. כולל כמובן פידבקים חיוביים על הקשב והציות.

בגיל הזה, אפשר מראש (ביציאה מהגן) להזכיר וגם לעשות מבצע נקודות/ פרסים על הביצוע..

בהצלחה

יורדים לגובה שלה.

יוצרים קשר עין, מגע, קשב וקשר.

מתחילים בהבעת אמפטיה- את רוצה להוביל/ להיות ראשונה/ עצמאית?

אני מבינה אותך.

אני גם אוהבת שאת מובילה.

ואת גם נזהרת. אני רואה שאת נזהרת.

את יודעת שגם אמא הרבה פעמים נזהרת ובכל זאת השוטר לא מרשה?

למשל אם יש רמזור אדום ואני יסע ממש ממש בזהירות, זה מותר? לא זה אסור.

זה ממש מעצבן שאסור למרות שנזהרים.

להציע אלטרניטיבה- את מעדיפה שנלך דרך הפארק ושם תוכלי להוביל?

או לפחות להבהיר מתי כן ולא רק מתי לא.

כשנגיע לשער של הבית של סבתא, את תיכנסי ראשונה לבד לבד כי את כזאת גדולה!!

אם את רואה שזה גבול שמהווה קושי פעם אחרי פעם,

כדאי לחפש פתרון יצירתי.

למשל שהיא תסחוב עגלה, נניח.

אם צריך פתרון מיידי אפשר להציע לה לקחת חיפושית/ חילזון ואז היא תהיה עסוקה במשהו אחר ולא בלהתרחק.

או לחפש אוצרות בצד של המדרכה שרחוק מהכביש.

או ללכת על חומה נמוכה/ גדר.

ובכללי, זה גיל שמתחילים לפתח מסוגלות ועצמאות, אז עם כל האתגר זה דבר מבורך ואנחנו רוצים לעודד את העצמאות.

אז תנסי בתחומים שהם לא מסוכנים לעודד ולשבח ולתת לה להתנסות ולחוש סיפוק.

היא קצת פחות תחפש את זה דווקא במקומות שאסור.

לא רואה מה הבעיה לתפוס אותה ביד כדי שלא תתרחק.

כשהולכים ברחוב נותנים יד לאמא. נקודה. בגיל 4 זה לגמרי מתבקש. ואז כשעוברים בפארק / טיילת ואפשר להתרחק, זה מיווחד כי רק כאן אפשר ללכת בלי לתת יד לאמא.

אני הרבה יותר מאמינה במעשים מאשר בדיבורים. היא באמת לא מבינה מה הבעיה כשהיא נזהרת חח

לא כתבת עוד סיטואציות, אבל אני לגמרי מאמינה במעשים. לא לתת לה ניסוי ותהיה מה מותר ומה אסור, אלא מהתחלה להוביל אל הסיטואציה כך שתהיה בגבולות האפשרי והמותר.

במקום לומר לא ואסור, עדיף לנסח כלל בלשון חיובית ובלשון של 'עושים'. ואם הכלל הוא משפט קצר וברור שמנוסח כך, קל לחזור עליו בלי להכניס אמוציות וכעס.

למשל אם היא מוציאה משחק לפני שאספה. לוקחים את המשחק - לרגע, לא צריך בכוח... אני שומרת לנו אותו רגע על השולחן, כי 'אוספים לפני שמוציאים משחק חדש', ופשוט יורדת יחד לרצפה לאסוף: הנה תוך רגע אנחנו מצליחות לאסוף ואפשר להוציא משחק חדש.

כמובן שהיא גדלה ועצמאית. 4 זה גיל העצמאות השני. בהצלחה לנו. לכן חשוב למצוא איפה אפשר לאפשר לה בחירה הובלה ועצמאות. אבל במה שלא מתאים לגילה, אני חושבת שההתנהלות צריכה להיות ממש כמו בגיל שנתיים.

זה

א. לפני שיוצאים מהבית, להזכיר כללים וכו'. תוך כדי האירוע יותר קשה להגיב .

ב.אם  כבר קרה המקרה, לרדת ממש לגובה העיניים של הילדה, להסתכל לה בעיניים ולהגיד לאט, ברור ובטוח.

"אני לא מרשה ללכת קרוב לכביש, את הולכת רק בצד ימין שלי כי זה מסוכן. את הבנת?" מחכה לתגובה בפה שהיא עונה כן. ותוך כדי את תופסת לה את היד, לא בכח, אלא לשדר איזה שליטה, שאת החליטה ושלא תתבלבל מי מחליט על מי 😅

גם לי יש בגיל הזה ולפעמים הוא חוזר מהגן

עצבנייי

חולצה ועליה אוברול- אם קר אז פוטר ואם חם אז קייצי

לא מלבישים יותר מדי כי זה עלול להיות מסוכן

כמובן לכסות עם שמיכה. זו באמת עונה משוגעת וקשה לדעת אבל לדעתי את מלבישה אותו מדי הרבה ואם מזיע אז לא טוב

אם המגע נעים- סימן שנעים לו.

לק"י

2 שכבות דקות אמורות להיות בסדר בימים הפחות חמים.

אם הוא מזיע, תורידי לו שכבה.

ושלי מצונן גם מגיל פיצי, ויש הטבות מידי פעם...

תודה לך ❤️

מקווה שלא נדבק ממני כי הייתי ממש מקוררת בשבועיים האחרונים

עד עכשיו הלבשתי בגד גוף ואוברול

כשהיינו בבית חולים אמרו לי לא לשים גם מכנס

אנחנו גרים במרכז לא יודעת אם זה משנה

עכשיו בגלל השרב שהיה הלבשתי לה רק אוברול והיא הרגישה לי חמה ונעימה

לגבי הצינון אנחנו באותו סרט היא כבר בת חודש וחצי ודיי מההתחלה מנוזלת

לא נראלי שצריך לדאוג אלא אם יש חום או מרגישים שיש קוצר נשימה וכו

לק"י

2 גופיות ומכנס אחד. וזה היה בחשוון.

עכשיו פשוט לא חורף😅

זה תלוי גם כמה מחממים את הבית.

אני שמה גרביון מתחת לבייביגרו עם חולצה אחת וזהו-אבל זה בשיא החורף

עכשיו חופשי חולצה אחת ובייביגרו

לק"י

ובימים החמים יותר גם לובש קצר או רק בגד גוף.

אבל הוא כבר מזמן לא בן שבועיים....

הבת שלי נולדה בסתיו, אבל זאת גם עונה הפכפכה כזאת אבל בגלל שנולדה פחות מ3ק"ג כן הנחו אותנו להלביש 2 שכבות גם בפלג גוף עליון וגם פלג גוף תחתון.

האח טוב באמת להרגיש את התינוק כמו שאמרו, לי אמרו בעורף או בבטן/גב ולא כפות ידיים או רגליים כי הם תמיד יהיו יותר קרות 

שנולד הרבה פחות מ1 ק"ג וההנחיה הייתה דומה לתינוק רגיל

בשחרור. שזה היה סביב ה3 ק"ג

אבל ממליצה לך גם להרגיש אותו... אל המגע של העור לא מזיע ונעים,סימן שזה טוב. אם מזיע אז לקלף שכבה

גם כשקר בחוץ להלביש בלי עוד מכנסיים? כי אצלנו ממש ירד גשם באמצע שבוע

לק"י

אם ממש קר, אפשר עוד מכנסיים.

אבל נראה לי שכבר לא כזה קר המקומות. ובגיל הזה הם גם מכוסים בשמיכה רוב הזמן.

רוצה להגיב למשפטי הסיום שלך...

חיבוק גדול!!

עם האימהות נולדים חרדות, פחדים ורגשות אשמה,

משהו מטורף שלא מתכוננים אליו לפני.

זה נורמלי,

כדאי לנשום

להירגע

חלקים מזה משתפרים עם הזמן..

תמיד יש ממה לדאוג,

ותמיד לאנשים יש מה להגיד ולהוסיף לך תסביכים,

זה בסדר,

זה קורה לכולן בגדול,

ואת לא הראשונה שמתמודדת עם הקושי (איזה שלא יהיה כרגע).

דברים עוברים, משתפרים, גם את.

מעולה לשאול בפורום

נהדר לפרוק לחברה או מישהי שאת סומכת עליה

קחי מלא אוויר וחיבוקים לתחילת המסע המשוגע הזה.

שלי בן ארבעה חודשים ושבוע שעבר בימים הרותחים היה פעם ראשונה שהלבשתי לו רק שכבה אחת. עכשיו חזרתי שוב לשתי שכבות דקות כמו שכתבת שאת מלבישה. אנחנו לא גרים בקום קפוא אבל הימים עכשיו קרירים נעימים. בחמישי שישי היה פה לוהט. בקיצור, כל יום משהו אחר, תלוי בטמפרטורה אצלכם.

שלך פצפון ולא זז הרבה אז את יכולה להלביש דק ולשחק עם שמיכות לפי הצורך, שמיכה צמרירית או דקה או כלום לפי התחושה כרגע.

לגבי צינון, זה כנראה איזה וירוס אבל אם אין חום לא הייתי דואגת, מה שכן זה יכול להיות סיוט ולהפריע לו לישון ולינוק. אפשר להשפריץ לו לאף מי מלח (בריכוז ספציפי, אפשר לקנות בבית מרקחת שפריצר קטן מיועד לתינוקות) וזה קצת משחרר. אם הוא ממש נושם בכבדות אפשר גם לשים משהו מתחת המזרון שלו להגביה את הראש (אני שמתי קלסר עבה) או לשים אותו בסלקל (לא מומלץ יותר מ45 דקות ברצף)

בהצלחה יקירה!

מצטרפת לתחושות האלה, זוכרת את עצמי מתגעגעת לתקופה שהוא היה עובר ודאג לגדול ולהתפתח בעצמו בלי שאני הייתי צריכה להיות אקטיבית בנושא

לגבי בגדים עד כמה שזכור לי מוסיפים עוד שכבה על מה שאנחנו לובשים, אז מניחה שדק ארוך וגופיה.

כמובן תלוי אם יש מזגן/חם יותר/קר יותר אצליכם.

לגבי הצינון אצלי כולם היו מצוננים בגיל הזה, וזה עבר בשלום ב"ה.. את יכולה להשפריץ לו מי מלח לתוך האף כדי להקל עליו, וכמובן תעקבי אם הוא לא משתעל מדי או מעלה חום, ואז צריך רופא

כשחם זה פחות רלוונטי. צריך לחשוב כמה בגדים היינו רוצים ללבוש אילולא מגבלת הצניעות/ המוסכמות בעולם, ואז להלביש שכבה יותר😂😂

אז רק רוצה לאחל מזל טוב!!

מרגש לקרוא את השירשורים של ההריון ואז לשמוע על הלידה😊

בע"ה שתרוו ממנו רק נחת, התאוששות קלה!

מזל טוב!!! איזה מרגשששש!!!

הרבה נחת והתאוששות קלה וטובה

התחושות שלך הכי נורמליות והגיוניות

איך יודעים איזה מידה להזמין?

לא צריך ללכת למדוד?

אבל יש לי בת אז אני רוצה את הורודות

זה כבר 49

אולי נעליים שנתקעו להם.

לפי המחיר שמזינים, ביחס למחיר המקורי.

לדעתי טעות במחיר השחורות ושווה לנצל מהר מהר

@אוהבת את השבת