ב"ה נולד לנו בן מתוק, אבל אני מרגישה שאני לא נהנת בחופשת לידה.
כל היום להיות בבית, להאכיל, לנסות לשעשע, לנסות להרדים, ולהרגיע כשהו צורח..עדיין לא מעסיק את עצמו..
והוא כמעט לא ישן..אז מרגישה שאין לי זמן כמעט לעצמי, לעשות דברים בבית, או סתם כאלה שתכננת לעשות בחופשת לידה..כי משום מה זה מזכיר את המילה חופש..אבל מרגיש לי שזה הדבר האחרון..
מבינה פתאום איך אפשר לשלוח למעון..אולי באמת יותר קל להיות כמה שעות בערב, עם כוח ולא כל היום שרק מתפללים שיעצום קצת עיניים..אני רואה שכשבעלי חוזר בערב מהעבודה, כיף לו להיות איתו ואני קצת מקנאה..רוצה גם להרגיש ככה..
יכול להיות שאני אדם מאוד מעשי- מה הספקתי לעשות היום..וואלה כלום..ברור שלהיות איתו זה מלא, אבל בתחושה האישית זה שאתה פשוט מנסה לשרוד את היום..
יש לי רצון למשפחה ברוכה בעז"ה (ועד עכשיו איפשהו רציתי גם להיות עקרת בית אבל נראלי לי בשבילי)
..איך אפשר?
יצא קצת מבולגן..רשמתי מחשבות שעלו לי לראש..
אשמח להזדהויות/נחמות/עצות..



