כמדומני שזה נאמר בתלמוד, ועל אלישע בן אבויה

קידושין לט ב'.

והסיפור של הצדוקים והבייטוסים הוא אחר.

הם שמעו את אנטיגנוס איש סוכו אומר "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו' " וחשבו שאם הוא אומר את זה, אז בטח לא מקבלים פרס, אז כפרו והקימו את שתי כתות, הצדוקים והבייטוסים. אבל גם זה קשור לשאלת צדיק ורע לו.

וכמו שחידוש כתב, הסיפור שאת אמרת הוא בנוג לאלישע בין אבויה.

נראה לי שסיסמאות לא  יעזרו עכשיו(כמו כמעט כל הפעמים במבחן המציאות).
ולמרבה האירוניה   אני בכ"ז יפתח ב'סיסמא' ,  רק בשביל שהיא לא תישאר כזאת.
תקופה לא פשוטה  מוכרחת להיות הכשרה למשהו, אין מצב שזה סתם, פשוט אין.

אין עניין להיכנס לדיונים פילוסופיים באמונה כאן(אפשר וזה נחמד וחשוב באופן כללי  אבל אני רוצה להתמקד בהשלכות תכל'ס ובמה שיעזור),
ברור מאוד שיש רק שתי אפשרויות - להאמין ולשאת בהשלכות( האופטימיות) וביכולת לעשות שינויים ולקום  או באופציה השנייה להתייאש ולעצור את החיים.
בעיניי שיקפת דבר כנה מאוד, שהחיים הם לפעמים מאוד מורכבים, ולכן זה בעיניי הכי אמיתי שיש- לכאוב  ולא להתעלם ולא להסתתר מאחוריי סיסמאות של אמונה  שרק מסתירות את המציאות הכואבת, ולא מתוך זלזול ב'סיסמאות' האלו, אלא ברצון שבאמת יהיה טוב.
 החיים הם מורכבים , ואני מקווה שהכנות הזאת שלך היא שתביא למצוא תועלת אמיתית ורצינית מהתקופה הזאת, וגם לאמונה מחודשת ולחיים מלאי כוחות.
אני לא מסוגל להכניס את עצמי לנעליים שלך ,  אבל מוכרח שתקופה כזאת בוודאי מביאה להכשרה/הכנה חשובה(מוכרח מתוך אמונה..).
השאלה היא להכשיר למה, ולמה כל כך כואב? 
לא יודע חשבונות שמיים, קטונתי.
ובכ"ז מניסיון חיים של אנשים אחרים אפשר לראות כל מיני אופציות שפתוחות, למשל(אולי הן לא מדברות אליך ספציפית אבל העיקרון)-
 לכאוב כדי  להיות מוכנים לחיות יחד, בצורה יותר איכותית, כן, 
כזוג וכהורים לילדים בעז"ה.
 כי בתוך  התסכול הגדול הזה אפשר  להעריך באמת עד כמה חשוב שיהיה לאדם אור בחיים שלו,
שיהיה מי שישמע אותו ויתן כח ,כיוון ושמחה.
ועוד דבר, בזכות הניסיון הזה 
לא רק להאמין בקב"ה וזהו , אלא   להידמות לקב"ה, " מה הוא רחום אף אתה היה רחום ..".
שאנחנו בעצמינו נהיה מסוגלים לקחת ברצינות יותר גדולה את החיים של האנשים שסביבנו,
לדאוג להם ולהתקדמותם ושמחתם בחיים, להיות רגישים יותר לכאבם.
הכאב מוכיח לנו עד כמה כל אלו קריטיים לאדם, כפשוטו,  כדי לקום בבוקר ולחיות.
 ונשמע שזה קריטי לך אז ברור   שאת תשתדלי להיות כזאת לאחרים.
כזאת שתהיה שם בשביל בן אדם, להרים אותו, לתת לו לפרוח ולהפריח מה שסביבו.
להיות שם בשביל הבעל ובשביל הילדים שיהיו , העתיד עוד גדול ובטח שזה יהיה נצרך.
בגלל(בזכות) הכאב הזה בעז"ה לא תוכלי להיות אדישה לכאב של אחרים.

בגלל(בזכות ) הכאב הזה תזכי לא רק לתת להם   אמונה  כללית אלא גם  הכוונה ,חיזוקים ,עזרה, וערך לחייהם.
ועכשיו,
אולי יעזור לצאת באיזו תפילה קטנה לד' , שיעזור להתקדם בתוך המצב הזה , לומר לו בכנות את מה שכתבת כאן.
להתפלל על זה עבורך  באופן אישי ולבקש שיהיה לך מתוך הניסיון הזה את הכח והידע  לעזור לאחרים בעתיד,
לבעל/ ילדים/ מעגלים נוספים, שתמצאי ותפיקי תועלת מכל מה שעובר עלייך.

ומה שחשוב גם- לא להיתקע בעבר יותר מדי, 
להמשיך לפתח את העתיד וההווה,לזכור שבאמת העתיד עוד נתון לשינויים, וגם מהעבר בעז"ה תצליחי להפיק לקחים מועילים.

והייתי מצרף כאן אם זה לא היה ארוך את תהילים פרק ל"ז.. כי אמרת שמרגיש לך שד' צוחק עליך, אבל ממש לא, "  נַעַר, הָיִיתִי--    גַּם-זָקַנְתִּי: וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב"(ל"ז),
תשובה מדוד המלך בעניין שווה הרבה יותר.
 

 בהצלחה!

בחורה כותבת שהיא עצובה, ופורקת את הקושי שלה, ואנשים תוקפים אותה על ההסתכלות שלה על החיים באמת.

אין אדם יכול לדון את חברו עד שלא יעמוד במקומו.

אין קשר בין הקושי שלה לקשיים של אחרים.

בעולם הפנימי שלה היא מלאה בחסר וכואב לה וזה קשה לה מאוד. 

מה קשור לכאן פרופורציות.

פרופורציות לא קשורות לקשיים רגשיים של בני אדם.

יקירה תודה שפרקת כאן שולחת לך חיבוק והרבה כוח.

ולו יהי ותזכי לראות את האור

בדברי הימים ב' פרק לב. ומדובר על חזקיה המלך הצדיק שכמעט הפך למשיח....

ק''ו בזמננו כל עוד לא הגיעה הגאולה יש בחינת ואנוכי הסתר אסתיר... זה המבחן שלנו, ה' רוצה לדעת מה בליבנו אפילו כשהוא כביכול עוזב אותנו, זה המבחן הסופי בעז"ה... חייבים לעמוד בו.

מלבד הסוד הזה שהפס' מלמד, צריך לדעת שיש עוד שני חלקים בעבודת ה' בנוסף לשני החלקים שכבר עשית שהם תפילה ואמונה.

והם: 1. ביטחון. 2. השתדלות.

1: ביטחון זו תחושה חזקה של רוגע ושמחה שה' דואג לי ויהיה סוף טוב (גם לדעתך!). האם את חווית את התחושות האלו? כמה זמן? או שהתחושות העיקריות שלך היו צער וטרוניא?

2: לא לשכוח שהאמונה היא לא תירוץ שיגרום לנו לא להשקיע... "יד חרוצים תעשיר" (משלי) צריך לעשות השתדלות ראויה, שמלאת אמונה כבר בתוך העשייה הזו.

מקווה שעזרתי

לק"י

מה אני יכול לאמר מלבד שאני מכיר את מה שאת מתארת בדיוק אחד לאחד? אותו דבר, עיכובים בלימודים, זוגיות וכו' וכו'.

אני אספר קצת על מה שעברתי, ואז אגיע לתהיות ואולי איך אפשר לנצל את המקום הזה לעלייה גדולה..

כמוך - שנתיים עיכובים בלימודים, ממוצע לא הכי אבל מספיק, מתקרב לתקרת ה20. מבין כל מה שאת אומרת על הקפדה ושאין כוחות. ממש אחד לאחד הלוואי והיית מרגישה כמה אני יכול להזדהות עם המצב שלך. הרגשה שהחיים תקועים, שזהו נגמר, ולא בהרגשה אלא גם בשכל. הרבה תהיות מה נכון או לא. ב"ה הבנתי שאת עצמי מהמצב הזה אני לא אוציא, באמת לא יעזור עד מחר כל השמיניות באוויר וכו'. רק השם מוציא. פשוט המשכתי בכוח וניסיתי לברר עם עצמי את עניין האמונה. סופו של דבר, עזר לי מאוד פשוט להסתכל על עצמי, להבין שאני לא מושלם ולראות לטובה את מה  שהשם נתן לי. וקיבלתי הרבה (אינסוף האמת) אם לא ראיתי את זה באותה תקופה. יש מושלם אחד, ואם הוא החליט שזה מה שאני צריך לעבור לא יכול להיות שזה מרע. באמת לא יכול להיות. לקבל פשוט באהבה. יכול לאמר לך שבסיעתא דשמיא נפתחו לי כל מני דלתות ישתבח שמו, גם בלימודים ובכל מני מקומות אחרים. והמצב נראה אחרת, ח"ו אם הייתי בוחר ללכת בדרך אחרת והשם היה חונן אותי בהצלחה בדרך האחרת הייתי עושה את טעות חיי (בעולם הזה ובהבא). אם את משתדלת להקפיד על מידות והלכה לא תצטערי על זה, הקב"ה לא שוכח אף אחד, בטח לא אלה שאוהבים אותו והולכים אחריו אפילו כשנגמר.

שבע"ה תזכי לצאת מהמצרים עוד השנה ותעמדי תחת חופה וקידושין בשמחה ואושר!

שבת שלום!

החיים של כל בנאדם, גם דתי רצופים קשיים ומכשולים רבים. השם בטובו נתן לנו כאן הזדמנות בעולם הזה בכמה שנים שהוא קצב לנו לחיות לאסוף כמה שיותר מצוות.

עכשיו בא נחשוב אם ה היה עושה שכל מי שמאמין בו ומתפלל אליו, מיד בגלוי  הוא היה נושע וחי חיי אושר ועושר.... מה היה קורה? מה היה ערכו של הנסיון? איך בכלל אנשים לא היו רצים לקיים מצוות?

לכן ה מסתיר מאיתנו את התוצאות של מה שאנו עושים, ואדרבה לפעמים נראה לנו שהרשעים מפונקים חיים בלי צרות (בלי להיכנס לעניין שאין באמת אנשים שאין להם צרות ואנחנו פשוט לא יודעים מה יש לכל אחד אחר חוץ ממנו בלב...) - כל זה זהו נסיון אחד גדול ולכן צריך לעשות מצוות ולא להתייאש מסימנים שאנחנו מקבלים מהעולם הזה, הכל עצת היצר כבר ראינו המון צדיקים שסבלו ויש סיפור בגמרא על אמורא שמתו עשרת בניו ולא חסר סיפורים על צדיקים מיוסרים אך לאחר שמונים שנה בעולם הזה הם קיבלו נצח  של אושר אינסופי בעולם הבא, כדי להבין מה זה עוה"ב תנסו לדמיין את כל ההנאות שהיו בעולם מבריאתו לכל האנשים בעולם, תדחפו לרגע אחד ותקבלו פחות ממאיה בהנאה האינסופית הנצחית של העולם הבא שלא נגמרת לעולם, אז תמשיכי להתפלל ותהיי בטוחה שהתפילות שלך פועלות גם אם לא רואים ובעז"ה בגן עדן תסתכלי על כל הרשעים מהצד ותראי את הדמעות בעיניים שלהם.... חזק חזק ונתחזק. רק תזכרי שכולם באיזשהו שלב עוברים את ההרגשות שלך כל אחד איך שהוא חווה את זה... שבתשלום

אבל לפני הכל - אמפתיה ועידוד להרגשתך הקשה העצמית (ללא קשר ל"אמונה"). מצער שאת חווה כך - גם ביחס ללימודים, גם ביחס לשידוכים. גם עצם תחושת ה"נסיון" לגבי תפיסת העולם הבסיסית, שבאה מתוך הקושי.

מצד האמת - אלו שני עניינים שונים: הרגשת הקושי שלך, והמשמעות מבחינת האמונה. אם כי אכן, זה נסיון. ואל תביאנו לידי נסיון...

הדבר הראשון הוא, שה' אינו בן אדם. לפעמים אנשים מעצבים לעצמם בראש איזה "פסל" כזה.. לפי מה שנוח להם לדמיין - ואז אומרים לו, הרי אתה אמור להיות כך, אז למה אתה לא כך...

כך גם לגבי האמונה. מחליטים שאמונה משמעותה כך וכך, וכך וכך אמורים להיות תוצאותיה - ואח"כ אומרים, אה... לא קרה כמו שהחלטתי..

א. הקב"ה זה בכלל לא במושגים הללו, של "צוחק עלייך", "מנצל", "דופק אותי".. מה הקשר. אפילו בן אדם הגון אינו כך. קל וחומר שה' אינו אדם, לא שייכים המושגים הללו בכלל. זו הגשמה גמורה.

אלא מה? גם את יודעת את זה. רק הבעת את כאבך.

ב. המחשבה שאמונה פירושה שיצא בסוף כמו שאני מבין שטוב, מאיפה זה? 

אמונה, זה שה' יודע מה הוא עושה - והוא מסבב הכלל לטובה. מה הטובה? לא תמיד יודעים באותו זמן. לפעמים גם לא מעבר לכך. מי שמאמין שהכל לטובה, יכול להתחזק מהידיעה הזו עצמה, כי היא עצמה קשר עם ה'.

הרי זה לא שה' כתב איתך חוזה, שאת תצליחי תוך כך וכך זמן בדברים הללו, וכעת "לא עמד בהתחייבות"...

ג. "איוולת אדם תסלף דרכו - ועל ה' יזעף ליבו". "נתקעתי שנתיים בלימודים".. הרי זה לא שבאופן שרירותי מישהו החליט להשאיר אותך כיתה.. לא הצלחת לעבור מבחנים, היית צריכה עוד שנה. לא נעים - אבל קורה. לא כולם מוכשרים בכל התחומים (גם לא החברות שלך). למה לחשוב ש"ה' תקע אותך".. הרי אם כך הדברים היו מתנהלים - היה אפשר שה' יתן את הידיעות בראש, בכלל בלי ללמוד.

אז נכון שבסופו של דבר, הכל בהשגחה אלוקית. גם זה. אבל באופן הנגלה הפשוט, קורה שאדם מצליח יותר בדבר אחד, ופחות במקצוע אחר.

ד. "להרגיש את האהבה של ה'", זה תלוי הרבה לאיזה כיוון מסתכלים. אפשר להסתכל על אי ההצלחה בלימודים במשך שנה, ועל זה שלא מצאת שידוך - ולהגיד "לא מרגישה". אפשר להסתכל על זה שיש אור של שמש בחוץ, יש פרחים, יש לך בית, יש לך אוכל, את בריאה וכו' - ו"להרגיש". זה ענין של בחירה.

ה. להחליט שכאלה ש"הולך להם", או שישר רואים למה טוב שלא הלך - אז סימן שמראש ה' ברא אותם שהוא מאד אוהב אותם.. זה כמובן בלי קשר.  רחמיו על כל מעשיו. ואין "פרוטקציות" בין הבנים בעם ישראל. למה יש כאלה שיותר הולך להם וכאלה שֶפָּחות כביכול, שאלה. אבל הסיבה אינה כאילו זה בן אדם ש"בא לו יותר" על מישהו מהילדים...

אלא מה?...

ברור שהקב"ה טוב לכל. ורחמיו על כל מעשיו. ובוודאי רצון ה' שיהיה לך טוב, גם בפעל.

אבל ההסתכלות צריכה להיות יותר רחבה. 

מי שנכנס לחדר ניתוח, בלי לדעת במה מדובר - יכול לחשוב שיש שם חבורת רוצחים... אם יודע את המכלול - מבין שכאן מרפאים מישהו. אתה נכנסת ב"קטע" מסוים. אין לך תמונה שלימה.

אדם, זה דבר רחב. יש נשמה, שאיננו יודעים מה בדיוק כבר עברה. מה היא באה לתקן כאן בעולם. לפעמים משהו מסוים, מוציא לפעל כחות שנצרכים דווקא לנשמה הזאת.

על כן, אכן צריך להאמין, שה' משגיח על הכל, בכללות ובפרטות. אבל לא לנסות לסדר איך היה אמור להיות, לפי מה שאנחנו רואים בלבד. והאמונה עצמה, הידעה שהכל בהשגחה - היא עצמה משמחת ומחיה.

על גבי זה, יש מקום להתפלל, מעומק  הלב, שיהיה גם בטוב הנגלה. בפעל ממש. ולהאמין שיכול להיות כך ממש - וישועת ה' כהרף עין. ולהודות על כל טוב, אפילו "קטן".

אבל לא "להתנות", כאילו זה מה שאמור להיות ולא אחרת.

ולגבי התפילות, והבכיות, והצעקות, והלב הנשבר... בוודאי שזו סתירה מיניה וביה, לומר: ושום דבר לא מתקדם, הכל הולך אחורה...

הרי ההיפך: כתבת בעצמך מה התקדם. שהתפללת. שפנית לה' בלב נשבר. שצעקת. 

טעות לחשוב שאם זה לא התמלא בפעל - סימן ש"לא היה שווה" (עייני מה כותב הרמח"ל במס"י פרק י"ט, על החובה להתפלל על הגאולה, ושגם אם עדיין לא הגיע הזמן, האדם עשה את חובתו והקב"ה שמח בזה).

מי אומר לך? אולי בזכות שבירת הלב שלך, והענוה כלפי ה', והבכיות - חסכת מעם ישראל צרות גדולות? הוספת זכויות? ברור שזה כך. גם אם לא יודעים עד היכן זה מגיע.

אולי בכלל זה התפקיד שלך כרגע - לפני ענין השידוך והלימודים.

אולי, סתם למשל, הלימודים שנתיים לא היו כפי ש"החלטת" - ממרוכזותך בענייני שידוכים - כדי לחסוך שידוך ולימוד ביחד... אולי זה היה כי את צדיקה והקב"ה רצה  את תפילתך?...

הערך של תפילה, מה שזה בונה באדם, בנפשו ובנשמתו - זה לפעמים הרבה יותר ממילוי המבוקש שבתפילה.

ה"תועלת" בכל ברכה מברכות השחר, היא הרבה יותר מאשר באיזו "תוצאה"..  היא בעצם ראיית כל הטוב שבעולם כחלק מטובו של ה'. הקישור שלו למקורו ע"י הברכה.

נו... התקנא בך היצר הרע. אמר, זו צדיקה מידי, מתפללת, עושה כל מיני דברים טובים, מאמינה... נקלקל לה קצת. איך? שנעלִים ממנה את הערך בעצם המהלך הנפשי שלה - ונגיד לה שתמדוד לפי ה"תוצאות", שהם הרבה פחות ממה שבנתה אצלה.

ונגיד לה ש"תשווה" לחברות, שיש להן הצלחה כלכלית ולימודים ומשפחה - ולא מגיעות לקרסוליה מבחינה פנימית....

נגרום שתפסיק להתפלל. שתרגיש שאין טעם...

אל תתפתי לזה.

תבונני בטוב שיש לך, שיש בך. תשמחי בו. תחזרי להתפלל במרץ ובשמחה, ובלב נשבר.. תצפי לישועה, אל תכתיבי מהלכים לה' - אבל תראי למפרע כל שמץ של טוב שהרווחת - ואז גם ה"מקום" שלך ישתנה, ושמחת החיים, וההודאה, והביטחון - ויש לקוות, גם ישועתך בפעל ממש בקרוב, בכל מה שאת צריכה.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.