כמדומני שזה נאמר בתלמוד, ועל אלישע בן אבויה

קידושין לט ב'.

והסיפור של הצדוקים והבייטוסים הוא אחר.

הם שמעו את אנטיגנוס איש סוכו אומר "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו' " וחשבו שאם הוא אומר את זה, אז בטח לא מקבלים פרס, אז כפרו והקימו את שתי כתות, הצדוקים והבייטוסים. אבל גם זה קשור לשאלת צדיק ורע לו.

וכמו שחידוש כתב, הסיפור שאת אמרת הוא בנוג לאלישע בין אבויה.

נראה לי שסיסמאות לא  יעזרו עכשיו(כמו כמעט כל הפעמים במבחן המציאות).
ולמרבה האירוניה   אני בכ"ז יפתח ב'סיסמא' ,  רק בשביל שהיא לא תישאר כזאת.
תקופה לא פשוטה  מוכרחת להיות הכשרה למשהו, אין מצב שזה סתם, פשוט אין.

אין עניין להיכנס לדיונים פילוסופיים באמונה כאן(אפשר וזה נחמד וחשוב באופן כללי  אבל אני רוצה להתמקד בהשלכות תכל'ס ובמה שיעזור),
ברור מאוד שיש רק שתי אפשרויות - להאמין ולשאת בהשלכות( האופטימיות) וביכולת לעשות שינויים ולקום  או באופציה השנייה להתייאש ולעצור את החיים.
בעיניי שיקפת דבר כנה מאוד, שהחיים הם לפעמים מאוד מורכבים, ולכן זה בעיניי הכי אמיתי שיש- לכאוב  ולא להתעלם ולא להסתתר מאחוריי סיסמאות של אמונה  שרק מסתירות את המציאות הכואבת, ולא מתוך זלזול ב'סיסמאות' האלו, אלא ברצון שבאמת יהיה טוב.
 החיים הם מורכבים , ואני מקווה שהכנות הזאת שלך היא שתביא למצוא תועלת אמיתית ורצינית מהתקופה הזאת, וגם לאמונה מחודשת ולחיים מלאי כוחות.
אני לא מסוגל להכניס את עצמי לנעליים שלך ,  אבל מוכרח שתקופה כזאת בוודאי מביאה להכשרה/הכנה חשובה(מוכרח מתוך אמונה..).
השאלה היא להכשיר למה, ולמה כל כך כואב? 
לא יודע חשבונות שמיים, קטונתי.
ובכ"ז מניסיון חיים של אנשים אחרים אפשר לראות כל מיני אופציות שפתוחות, למשל(אולי הן לא מדברות אליך ספציפית אבל העיקרון)-
 לכאוב כדי  להיות מוכנים לחיות יחד, בצורה יותר איכותית, כן, 
כזוג וכהורים לילדים בעז"ה.
 כי בתוך  התסכול הגדול הזה אפשר  להעריך באמת עד כמה חשוב שיהיה לאדם אור בחיים שלו,
שיהיה מי שישמע אותו ויתן כח ,כיוון ושמחה.
ועוד דבר, בזכות הניסיון הזה 
לא רק להאמין בקב"ה וזהו , אלא   להידמות לקב"ה, " מה הוא רחום אף אתה היה רחום ..".
שאנחנו בעצמינו נהיה מסוגלים לקחת ברצינות יותר גדולה את החיים של האנשים שסביבנו,
לדאוג להם ולהתקדמותם ושמחתם בחיים, להיות רגישים יותר לכאבם.
הכאב מוכיח לנו עד כמה כל אלו קריטיים לאדם, כפשוטו,  כדי לקום בבוקר ולחיות.
 ונשמע שזה קריטי לך אז ברור   שאת תשתדלי להיות כזאת לאחרים.
כזאת שתהיה שם בשביל בן אדם, להרים אותו, לתת לו לפרוח ולהפריח מה שסביבו.
להיות שם בשביל הבעל ובשביל הילדים שיהיו , העתיד עוד גדול ובטח שזה יהיה נצרך.
בגלל(בזכות) הכאב הזה בעז"ה לא תוכלי להיות אדישה לכאב של אחרים.

בגלל(בזכות ) הכאב הזה תזכי לא רק לתת להם   אמונה  כללית אלא גם  הכוונה ,חיזוקים ,עזרה, וערך לחייהם.
ועכשיו,
אולי יעזור לצאת באיזו תפילה קטנה לד' , שיעזור להתקדם בתוך המצב הזה , לומר לו בכנות את מה שכתבת כאן.
להתפלל על זה עבורך  באופן אישי ולבקש שיהיה לך מתוך הניסיון הזה את הכח והידע  לעזור לאחרים בעתיד,
לבעל/ ילדים/ מעגלים נוספים, שתמצאי ותפיקי תועלת מכל מה שעובר עלייך.

ומה שחשוב גם- לא להיתקע בעבר יותר מדי, 
להמשיך לפתח את העתיד וההווה,לזכור שבאמת העתיד עוד נתון לשינויים, וגם מהעבר בעז"ה תצליחי להפיק לקחים מועילים.

והייתי מצרף כאן אם זה לא היה ארוך את תהילים פרק ל"ז.. כי אמרת שמרגיש לך שד' צוחק עליך, אבל ממש לא, "  נַעַר, הָיִיתִי--    גַּם-זָקַנְתִּי: וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב"(ל"ז),
תשובה מדוד המלך בעניין שווה הרבה יותר.
 

 בהצלחה!

בחורה כותבת שהיא עצובה, ופורקת את הקושי שלה, ואנשים תוקפים אותה על ההסתכלות שלה על החיים באמת.

אין אדם יכול לדון את חברו עד שלא יעמוד במקומו.

אין קשר בין הקושי שלה לקשיים של אחרים.

בעולם הפנימי שלה היא מלאה בחסר וכואב לה וזה קשה לה מאוד. 

מה קשור לכאן פרופורציות.

פרופורציות לא קשורות לקשיים רגשיים של בני אדם.

יקירה תודה שפרקת כאן שולחת לך חיבוק והרבה כוח.

ולו יהי ותזכי לראות את האור

בדברי הימים ב' פרק לב. ומדובר על חזקיה המלך הצדיק שכמעט הפך למשיח....

ק''ו בזמננו כל עוד לא הגיעה הגאולה יש בחינת ואנוכי הסתר אסתיר... זה המבחן שלנו, ה' רוצה לדעת מה בליבנו אפילו כשהוא כביכול עוזב אותנו, זה המבחן הסופי בעז"ה... חייבים לעמוד בו.

מלבד הסוד הזה שהפס' מלמד, צריך לדעת שיש עוד שני חלקים בעבודת ה' בנוסף לשני החלקים שכבר עשית שהם תפילה ואמונה.

והם: 1. ביטחון. 2. השתדלות.

1: ביטחון זו תחושה חזקה של רוגע ושמחה שה' דואג לי ויהיה סוף טוב (גם לדעתך!). האם את חווית את התחושות האלו? כמה זמן? או שהתחושות העיקריות שלך היו צער וטרוניא?

2: לא לשכוח שהאמונה היא לא תירוץ שיגרום לנו לא להשקיע... "יד חרוצים תעשיר" (משלי) צריך לעשות השתדלות ראויה, שמלאת אמונה כבר בתוך העשייה הזו.

מקווה שעזרתי

לק"י

מה אני יכול לאמר מלבד שאני מכיר את מה שאת מתארת בדיוק אחד לאחד? אותו דבר, עיכובים בלימודים, זוגיות וכו' וכו'.

אני אספר קצת על מה שעברתי, ואז אגיע לתהיות ואולי איך אפשר לנצל את המקום הזה לעלייה גדולה..

כמוך - שנתיים עיכובים בלימודים, ממוצע לא הכי אבל מספיק, מתקרב לתקרת ה20. מבין כל מה שאת אומרת על הקפדה ושאין כוחות. ממש אחד לאחד הלוואי והיית מרגישה כמה אני יכול להזדהות עם המצב שלך. הרגשה שהחיים תקועים, שזהו נגמר, ולא בהרגשה אלא גם בשכל. הרבה תהיות מה נכון או לא. ב"ה הבנתי שאת עצמי מהמצב הזה אני לא אוציא, באמת לא יעזור עד מחר כל השמיניות באוויר וכו'. רק השם מוציא. פשוט המשכתי בכוח וניסיתי לברר עם עצמי את עניין האמונה. סופו של דבר, עזר לי מאוד פשוט להסתכל על עצמי, להבין שאני לא מושלם ולראות לטובה את מה  שהשם נתן לי. וקיבלתי הרבה (אינסוף האמת) אם לא ראיתי את זה באותה תקופה. יש מושלם אחד, ואם הוא החליט שזה מה שאני צריך לעבור לא יכול להיות שזה מרע. באמת לא יכול להיות. לקבל פשוט באהבה. יכול לאמר לך שבסיעתא דשמיא נפתחו לי כל מני דלתות ישתבח שמו, גם בלימודים ובכל מני מקומות אחרים. והמצב נראה אחרת, ח"ו אם הייתי בוחר ללכת בדרך אחרת והשם היה חונן אותי בהצלחה בדרך האחרת הייתי עושה את טעות חיי (בעולם הזה ובהבא). אם את משתדלת להקפיד על מידות והלכה לא תצטערי על זה, הקב"ה לא שוכח אף אחד, בטח לא אלה שאוהבים אותו והולכים אחריו אפילו כשנגמר.

שבע"ה תזכי לצאת מהמצרים עוד השנה ותעמדי תחת חופה וקידושין בשמחה ואושר!

שבת שלום!

החיים של כל בנאדם, גם דתי רצופים קשיים ומכשולים רבים. השם בטובו נתן לנו כאן הזדמנות בעולם הזה בכמה שנים שהוא קצב לנו לחיות לאסוף כמה שיותר מצוות.

עכשיו בא נחשוב אם ה היה עושה שכל מי שמאמין בו ומתפלל אליו, מיד בגלוי  הוא היה נושע וחי חיי אושר ועושר.... מה היה קורה? מה היה ערכו של הנסיון? איך בכלל אנשים לא היו רצים לקיים מצוות?

לכן ה מסתיר מאיתנו את התוצאות של מה שאנו עושים, ואדרבה לפעמים נראה לנו שהרשעים מפונקים חיים בלי צרות (בלי להיכנס לעניין שאין באמת אנשים שאין להם צרות ואנחנו פשוט לא יודעים מה יש לכל אחד אחר חוץ ממנו בלב...) - כל זה זהו נסיון אחד גדול ולכן צריך לעשות מצוות ולא להתייאש מסימנים שאנחנו מקבלים מהעולם הזה, הכל עצת היצר כבר ראינו המון צדיקים שסבלו ויש סיפור בגמרא על אמורא שמתו עשרת בניו ולא חסר סיפורים על צדיקים מיוסרים אך לאחר שמונים שנה בעולם הזה הם קיבלו נצח  של אושר אינסופי בעולם הבא, כדי להבין מה זה עוה"ב תנסו לדמיין את כל ההנאות שהיו בעולם מבריאתו לכל האנשים בעולם, תדחפו לרגע אחד ותקבלו פחות ממאיה בהנאה האינסופית הנצחית של העולם הבא שלא נגמרת לעולם, אז תמשיכי להתפלל ותהיי בטוחה שהתפילות שלך פועלות גם אם לא רואים ובעז"ה בגן עדן תסתכלי על כל הרשעים מהצד ותראי את הדמעות בעיניים שלהם.... חזק חזק ונתחזק. רק תזכרי שכולם באיזשהו שלב עוברים את ההרגשות שלך כל אחד איך שהוא חווה את זה... שבתשלום

אבל לפני הכל - אמפתיה ועידוד להרגשתך הקשה העצמית (ללא קשר ל"אמונה"). מצער שאת חווה כך - גם ביחס ללימודים, גם ביחס לשידוכים. גם עצם תחושת ה"נסיון" לגבי תפיסת העולם הבסיסית, שבאה מתוך הקושי.

מצד האמת - אלו שני עניינים שונים: הרגשת הקושי שלך, והמשמעות מבחינת האמונה. אם כי אכן, זה נסיון. ואל תביאנו לידי נסיון...

הדבר הראשון הוא, שה' אינו בן אדם. לפעמים אנשים מעצבים לעצמם בראש איזה "פסל" כזה.. לפי מה שנוח להם לדמיין - ואז אומרים לו, הרי אתה אמור להיות כך, אז למה אתה לא כך...

כך גם לגבי האמונה. מחליטים שאמונה משמעותה כך וכך, וכך וכך אמורים להיות תוצאותיה - ואח"כ אומרים, אה... לא קרה כמו שהחלטתי..

א. הקב"ה זה בכלל לא במושגים הללו, של "צוחק עלייך", "מנצל", "דופק אותי".. מה הקשר. אפילו בן אדם הגון אינו כך. קל וחומר שה' אינו אדם, לא שייכים המושגים הללו בכלל. זו הגשמה גמורה.

אלא מה? גם את יודעת את זה. רק הבעת את כאבך.

ב. המחשבה שאמונה פירושה שיצא בסוף כמו שאני מבין שטוב, מאיפה זה? 

אמונה, זה שה' יודע מה הוא עושה - והוא מסבב הכלל לטובה. מה הטובה? לא תמיד יודעים באותו זמן. לפעמים גם לא מעבר לכך. מי שמאמין שהכל לטובה, יכול להתחזק מהידיעה הזו עצמה, כי היא עצמה קשר עם ה'.

הרי זה לא שה' כתב איתך חוזה, שאת תצליחי תוך כך וכך זמן בדברים הללו, וכעת "לא עמד בהתחייבות"...

ג. "איוולת אדם תסלף דרכו - ועל ה' יזעף ליבו". "נתקעתי שנתיים בלימודים".. הרי זה לא שבאופן שרירותי מישהו החליט להשאיר אותך כיתה.. לא הצלחת לעבור מבחנים, היית צריכה עוד שנה. לא נעים - אבל קורה. לא כולם מוכשרים בכל התחומים (גם לא החברות שלך). למה לחשוב ש"ה' תקע אותך".. הרי אם כך הדברים היו מתנהלים - היה אפשר שה' יתן את הידיעות בראש, בכלל בלי ללמוד.

אז נכון שבסופו של דבר, הכל בהשגחה אלוקית. גם זה. אבל באופן הנגלה הפשוט, קורה שאדם מצליח יותר בדבר אחד, ופחות במקצוע אחר.

ד. "להרגיש את האהבה של ה'", זה תלוי הרבה לאיזה כיוון מסתכלים. אפשר להסתכל על אי ההצלחה בלימודים במשך שנה, ועל זה שלא מצאת שידוך - ולהגיד "לא מרגישה". אפשר להסתכל על זה שיש אור של שמש בחוץ, יש פרחים, יש לך בית, יש לך אוכל, את בריאה וכו' - ו"להרגיש". זה ענין של בחירה.

ה. להחליט שכאלה ש"הולך להם", או שישר רואים למה טוב שלא הלך - אז סימן שמראש ה' ברא אותם שהוא מאד אוהב אותם.. זה כמובן בלי קשר.  רחמיו על כל מעשיו. ואין "פרוטקציות" בין הבנים בעם ישראל. למה יש כאלה שיותר הולך להם וכאלה שֶפָּחות כביכול, שאלה. אבל הסיבה אינה כאילו זה בן אדם ש"בא לו יותר" על מישהו מהילדים...

אלא מה?...

ברור שהקב"ה טוב לכל. ורחמיו על כל מעשיו. ובוודאי רצון ה' שיהיה לך טוב, גם בפעל.

אבל ההסתכלות צריכה להיות יותר רחבה. 

מי שנכנס לחדר ניתוח, בלי לדעת במה מדובר - יכול לחשוב שיש שם חבורת רוצחים... אם יודע את המכלול - מבין שכאן מרפאים מישהו. אתה נכנסת ב"קטע" מסוים. אין לך תמונה שלימה.

אדם, זה דבר רחב. יש נשמה, שאיננו יודעים מה בדיוק כבר עברה. מה היא באה לתקן כאן בעולם. לפעמים משהו מסוים, מוציא לפעל כחות שנצרכים דווקא לנשמה הזאת.

על כן, אכן צריך להאמין, שה' משגיח על הכל, בכללות ובפרטות. אבל לא לנסות לסדר איך היה אמור להיות, לפי מה שאנחנו רואים בלבד. והאמונה עצמה, הידעה שהכל בהשגחה - היא עצמה משמחת ומחיה.

על גבי זה, יש מקום להתפלל, מעומק  הלב, שיהיה גם בטוב הנגלה. בפעל ממש. ולהאמין שיכול להיות כך ממש - וישועת ה' כהרף עין. ולהודות על כל טוב, אפילו "קטן".

אבל לא "להתנות", כאילו זה מה שאמור להיות ולא אחרת.

ולגבי התפילות, והבכיות, והצעקות, והלב הנשבר... בוודאי שזו סתירה מיניה וביה, לומר: ושום דבר לא מתקדם, הכל הולך אחורה...

הרי ההיפך: כתבת בעצמך מה התקדם. שהתפללת. שפנית לה' בלב נשבר. שצעקת. 

טעות לחשוב שאם זה לא התמלא בפעל - סימן ש"לא היה שווה" (עייני מה כותב הרמח"ל במס"י פרק י"ט, על החובה להתפלל על הגאולה, ושגם אם עדיין לא הגיע הזמן, האדם עשה את חובתו והקב"ה שמח בזה).

מי אומר לך? אולי בזכות שבירת הלב שלך, והענוה כלפי ה', והבכיות - חסכת מעם ישראל צרות גדולות? הוספת זכויות? ברור שזה כך. גם אם לא יודעים עד היכן זה מגיע.

אולי בכלל זה התפקיד שלך כרגע - לפני ענין השידוך והלימודים.

אולי, סתם למשל, הלימודים שנתיים לא היו כפי ש"החלטת" - ממרוכזותך בענייני שידוכים - כדי לחסוך שידוך ולימוד ביחד... אולי זה היה כי את צדיקה והקב"ה רצה  את תפילתך?...

הערך של תפילה, מה שזה בונה באדם, בנפשו ובנשמתו - זה לפעמים הרבה יותר ממילוי המבוקש שבתפילה.

ה"תועלת" בכל ברכה מברכות השחר, היא הרבה יותר מאשר באיזו "תוצאה"..  היא בעצם ראיית כל הטוב שבעולם כחלק מטובו של ה'. הקישור שלו למקורו ע"י הברכה.

נו... התקנא בך היצר הרע. אמר, זו צדיקה מידי, מתפללת, עושה כל מיני דברים טובים, מאמינה... נקלקל לה קצת. איך? שנעלִים ממנה את הערך בעצם המהלך הנפשי שלה - ונגיד לה שתמדוד לפי ה"תוצאות", שהם הרבה פחות ממה שבנתה אצלה.

ונגיד לה ש"תשווה" לחברות, שיש להן הצלחה כלכלית ולימודים ומשפחה - ולא מגיעות לקרסוליה מבחינה פנימית....

נגרום שתפסיק להתפלל. שתרגיש שאין טעם...

אל תתפתי לזה.

תבונני בטוב שיש לך, שיש בך. תשמחי בו. תחזרי להתפלל במרץ ובשמחה, ובלב נשבר.. תצפי לישועה, אל תכתיבי מהלכים לה' - אבל תראי למפרע כל שמץ של טוב שהרווחת - ואז גם ה"מקום" שלך ישתנה, ושמחת החיים, וההודאה, והביטחון - ויש לקוות, גם ישועתך בפעל ממש בקרוב, בכל מה שאת צריכה.

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה