אוף, מרגישה של בעלי מגיע הרבה יותר!!
נשואה באושר, זוגיות מצויינת, בעלי מדהים, ילדים אהובים ושובבים מאוד! וב"ה כרגע בהריון רצוי ותקין.
תכלס, אין לי בכלל על מה להתלונן!
הבעיה שממש קשה לי בזמן האחרון.
בעלי התחיל עבודה חדשה, במקום שהוא ממש רצה להיות בה. עבודה מצויינת לתחום שלו, אבל אינטנסיבית מאוווווד. טוב לו נפשית, אבל הוא פשוט קורס!!! עמוס מאוד (הוא גם לומד במקביל ויש מבחנים ופרוייקטים שהוא צריך להגיש).
אני עובדת במשרה חלקית מאוד מהבית ונמצאת עם הילדים בכל שעות היום. אז אני מוצאת את עצמי מלא מתלוננת, לפעמים עם סיבה ולפעמים בלי...
ובעלי כ"כ מפרגן. מלא פעמים חוזר הביתה עם ממתק קטן, או מתנה סמלית ומכתבים כדי לעודד אותי, לתמוך, להראות כמה שהוא מעריך ואוהב! וזה באמת כיף ועושה טוב! אבל גם גורם לי להרגיש רעה שאני לא מעודדת ותומכת ככה. התירוץ שאני בהריון לא מתקבל עלי, אין לי ספק שלו קשה יותר, עמוס יותר, מעייף יותר!! ובכ"ז לא מצליחה לתמוך ולעודד ולפרגן. אני רואה שהוא גם מאוד צריך את זה!!
יש לכן טיפים מה אפשר לעשות? כל פעם אומרת לעצמי שאני גם צריכה לעשות משהו אבל תמיד שוכחת😒
נשואה באושר, זוגיות מצויינת, בעלי מדהים, ילדים אהובים ושובבים מאוד! וב"ה כרגע בהריון רצוי ותקין.
תכלס, אין לי בכלל על מה להתלונן!
הבעיה שממש קשה לי בזמן האחרון.
בעלי התחיל עבודה חדשה, במקום שהוא ממש רצה להיות בה. עבודה מצויינת לתחום שלו, אבל אינטנסיבית מאוווווד. טוב לו נפשית, אבל הוא פשוט קורס!!! עמוס מאוד (הוא גם לומד במקביל ויש מבחנים ופרוייקטים שהוא צריך להגיש).
אני עובדת במשרה חלקית מאוד מהבית ונמצאת עם הילדים בכל שעות היום. אז אני מוצאת את עצמי מלא מתלוננת, לפעמים עם סיבה ולפעמים בלי...
ובעלי כ"כ מפרגן. מלא פעמים חוזר הביתה עם ממתק קטן, או מתנה סמלית ומכתבים כדי לעודד אותי, לתמוך, להראות כמה שהוא מעריך ואוהב! וזה באמת כיף ועושה טוב! אבל גם גורם לי להרגיש רעה שאני לא מעודדת ותומכת ככה. התירוץ שאני בהריון לא מתקבל עלי, אין לי ספק שלו קשה יותר, עמוס יותר, מעייף יותר!! ובכ"ז לא מצליחה לתמוך ולעודד ולפרגן. אני רואה שהוא גם מאוד צריך את זה!!
יש לכן טיפים מה אפשר לעשות? כל פעם אומרת לעצמי שאני גם צריכה לעשות משהו אבל תמיד שוכחת😒