שבתור אישה מעבר להתחשבות שאני מצפה, אני מרגישה צורך שלדעתי הוא נכון ובריא להיות הצד ה"מקבל",ממש לא כייף לי ולא נכון לי להרגיש שאני מוכרת את עצמי. אני די מצפה שירצו אותי וישקיעו עלי כדי שיהיה לי ביטחון. לא?

למה הוא צריך לנסוע עד אלייך ?? זה באמת יכול להיות מתיש . 
תסעו כל אחד לקראת השני , חצי חצי . 
ומזתומרת את צריכה להיות בצד המקבל ? 
אחרי החתונה את צריכה לתת לו והוא צריך לתת לך . 
אין פה יותר . 
ב"הצלחה . 

וגם הבעייה שאני מרגישה שבכללי קשה לו להתאמץ על הדברים בחיים שחשובים לו אז הוא מעדיף לוותר עליהם. 

עכשיו רוב הדברים בחיים צריך להתאמץ עליהם...וגם אם זה משהו חשוב שרוצים המאמץ אמור להיות כייף לא סיוטי(כמו ההבדל בין לסחוב שק מלא ביהלומים לבין שק עם סתם חומר כבד)

כמו שאת מתארת - את בסדר ויותר מבסדר (הנורמה החברתית היא שהבחור מגיע עד הבחורה), ואין סיבה שתרגישי אשמה.

יכול להיות שבאמת הנסיעות מכבידות עליו יותר מדי, אולי הרבה יותר מעלייך - ואז סביר להתחשב, וזה נראה שאת מתחשבת.

כטקטיקה לתת לצד השני להרגיש אשמה מוגזמת זה נראה לי לא הגיוני, אבל אני יודע שאנשים עושים את זה. אבל טקטיקה אפשר לשנות.

לדעתי את צריכה לבדוק מה האפשרויות שלך:

לדבר איתו על זה? להגיד לו שאת מרגישה לא נוח עם הדיבורים האלה - או יותר טוב: שתגידי לו שאת מבינה את הקושי ואת רואה שזה מכביד עליו אבל לדבר על זה מפיל עלייך עומס.

לבדוק מה זה אומר אצלו, האם באמת זו התנהגות אופיינית (הנסיעות הן רק דוגמה שנתקלת בה, אולי זה בעוד דברים), ואז לברר את הנקודה הזאת - האם טוב לך עם זה? את רוצה את זה? היית מעדיפה שלא, אבל בתוך המכלול זה משהו שאת יכולה לקבל?

את לא צריכה להיות בלחץ (כאילו שלהגיד את זה יעזור), אבל מצד שני תפתחי מודעות לנקודה הזאת, מה המציאות, מה זה גורם לך להרגיש, לאן זה יכול להתפתח, אם הוא מסוגל לשנות את זה כשאת מסבירה לו (תחשבי טוב איך, גם הוא יכול להלחץ ואז אולי ינהג בצורה עוד פחות טובה מתוך רצון לתקן), עד כמה הוא מסוגל להגביל את ההתנהגות הזאת ומה תרגישי אז, ובסופו של דבר עד כמה את מסוגלת לקבל את זה.

וזה ממש נתן לי נחת. אני מתלבטת אם כבר אנחנו יוצאים מספיק כדי לשים לב לדברים האלה ואני פשוט צריכה לעשות הפסקה קטנה מהקשר כדי לחשוב בצורה אובייקטיבית אם מתאים לי עם עצמי או להמשיך לבדוק אותם מולו ולדבר איתו על זה עוד(שבגלל שהדיבור והתקשורת טובה האפשרות השנייה יכולה קצת לבלבל אותי שוב. מה אתה מציע?

זה נכון שאם התקשורת טובה, אז לצד היתרון הענק - שכל אחד יכול לבטא את התחושות שלו, יש גם מעורבות רגשית גבוהה ולכן זה עלול לבלבל אותך (יכול להיות שגם הוא מרגיש שהתקשורת טובה ולכן מרגיש בנוח לומר דברים כאלה, שבסופו של דבר גורמים לך לתחושה לא נוחה).

מצד שני, אם התקשורת כל כך טובה, זה חלק מהקשר, וזה חלק ממה שאת רואה בו. אז אם תעשי הפסקה, הדבר הזה ירד, ויכול להיות שלא תמצאי מוטיבציה לחזור - כי במבט *מבחוץ* הכל נראה אחרת. לפעמים זה טוב (ניצלת מקשר שההתלהבות היתה הדבר היחיד שהחזיק אותו), ולפעמים זה לא טוב (כי עד שהיה כל כך טוב - גם התאמה וגם התלהבות, ירדה ההתלהבות ועכשיו את תקועה). אם יש מישהי שמכירה אותך ואת מרגישה שהיא תבין אותך, זה יכול לעזור. אבל חשוב שזאת מישהי שמבינה בתהליכים כאלה, כי יש הרבה אנשים שייעצו לפי הנסיון האישי שלהם, והוא לא תמיד מתאים למקרה שלך (יש המון התאמות, את, מי שאת מחפשת, הבחור - אם אחד מכולם שונה אצלה, העצה שלה יכולה להיות לא מדויקת). אולי תנסי להתייעץ עם כמה אנשים שאת סומכת עליהם ותנסי להבין לפי ההבדלים בין התשובות שלהם.

לדעתי האישית, בלי להכיר, תמשיכי אבל תפתחי מודעות לנקודות בעייתיות (לא להילחץ, פשוט לשים לב, ולראות "מה זה עושה לי ואיך אני מקבלת את זה), כמו שכתבתי בתגובה הקודמת. רק אם תרגישי אחרי זמן שעדיין את לא יכולה לעשות הערכה "קרה", תתחילי לחשוב על דרכים, ובאמת לעשות הפסקה זאת טכניקה שמשתמשים בה, אני מעריך שיש עוד אבל לא זכור לי כרגע.

תכלס היו כמה פעמיים שהחלטתי החלטות מתוך לחץ ואז בסוף התחרטתי, לא כי הם לא היו נכונות פשוט כי הרגשתי שהם לא היו אמתיות כי הם היו מתוך לחץ. באמת נראה לי חשוב שאחליט את זה מתוך נחת וישוב הדעת. אולי באמת אמשיך ואנסה לחשוב על הדברים ולשים לב אליהם יותר, תודה רבה!

קראתי רק את המשט הראשון שלך .. "הנורמה החברתית שהגבר מגיע עד האישה " 
למה???? אצלנו הוא ממש לא הגיע עד אליי , לפעמים כן אבל רוב הפעמים היינו נוסעים כל אחד 20 דק בשביל להגיע לאמצע . 

האם אני כגבר מרוצה מזה? לא לגמרי.

האם זה תמיד כך? ממש לא.

אבל כן מצפים מהבחור שיגיע לאזור שנוח לבחורה יותר מאשר להיפך, בדיוק כמו שמצפים ממנו לשלם על הבחורה אם היא מצפה לזה. זאת הנורמה, נראה לי שכולם יודעים עליה.

במקרה הזה, אם אני מבין נכון, היא זאת שנוסעת ברוב המקרים - שזה אומר שהם פועלים *הפוך* מהנורמה, לא בצורה שוויונית.

אני אישית בעד שוויון, אבל לא חכמה לצפות לשוויון בתחומים שבהם מצפים ממך להשקיע יותר

אם כן , אז לא שמתי לב.
דבר שני , אולי זה מקובל בדייט הראשון , אבל בשאר הדייטים ? מה זה השטויות האלה... מה הגבר הוא רובוט שאין לו צרכים וקשיים ? 
אני כן מסכימה שהוא צריך להשקיע וכו' ... אבל מפה ועד זה שהוא תמיד יסע עד אליה... יש מרחק גדול

גבר ואישה הם שתי יצורים חיים שונים בתכלית. אישה צריכה לקבל. גבר צריך להשפיע.

זה הערך והכבוד שלהם. זה לא בושות או חוסר כבוד.

(לא בהכרח שזה אמור להתבטא בנסיעות. אבל בהחלט אני אמורה להרגיש שהוא מחפש אותי ורוצה אותי. ולא שאני רודפת ומחפשת אחריו)

אני גם לא חושבת שיש שוויון בין נשים לגברים . נשים לא צריכות לרוב להיות בצהל לדוג'
אבל מפה ועד מה שאת כותבת.... 
מה שאת כותבת אגב נכון ליחסי אישות , לא ככלל. 
בנישואים האישה משקיעה מאוד בגבר, וגם הגבר צריך להשקיע מאוד באישה.
אם רק הגבר ישקיע באישה בסוף הוא יפסיק, הוא גם אדם , גם לו יש צרכים . 
 

אפילו הבעלי חיים הזכרים מחזרים אחרי הנקבות. אין מה להתעלם מזה נשמה

ב' , מחזרים -זה יחסי אישות . בדיוק מה שאמרתי. 
את צריכה להשקיע בו אחרי הנישואים לא פחות ממה שהוא בך .
 

להפך אני חושבת שלרוב העבודה שלי בקשרים היא לא לדעת לתת לו גם אלא לדעת לקבל ממנו.

כי אני ממש אוהבת לתת ולהשקיע בקשר.

אבל אני חושבת שהיחס בין גבר לאישה צריך להיות שהוא קונה אותי להיות שייכת לו. וכן יש כאן היררכיה מסויימת

את לא חפץ . 
את שייכת לו והוא שייך לך . 
וזה עבודה משותפת , אף אחד לא שפחה/עבד של השני
את צריכה לרצות אותו כמו שהוא צריך לרצות אותך 
את צריכה לאהוב אותו , לכבד אותו , להעניק לו , כמו שהוא צריך לעשות את כל זה עבורך . 
נכון שיש לו מצווה בחגים לקנות מתנות ולך אין . אבל זה קשור כבר לצרכים של אישה .
שאישה זה משמח אותה,  וגבר שיקנו לו מתנה זה  לא מרגש אותו כמו שהוא יקנה לאישה .
וכמובן כל זה לאחר הנישואים , כי לפני אף אחד לא שייך לאף אחד(לכבד וכו ' זה כן )

אבל בנישואין על פי התורה האשה נקנת ונהיית שייכת לבעלה.

ולכן גם גבר צריך לגרש את אשתו ולא להפך. ואשה לא יכולה הלכתית להתחתן עם מישהו אחר עד שהוא נותן לה גט.

מהות הקידושין | אתר ישיבה

@שפחתיה

אבל בכללי בחיים שלו אני רואה חוסר רצון להשקיע ולהתאמץ בעוד דברים 

(הוא עושה לרוב מה שמאיר ובכייף ולא כשקשה ודורש)

תודה רבה!

א. אני נסעתי יותר ממנו לכמעט כל הפגישות.(חוץ מאחת שהיה לו בדיוק טרמפ ישיר אז הוא התקרב)

ב. השקעה לדעתי זה דבר הכרחי לכל אדם. אין פה עניין של אופי. בשביל עבודת המידות נצרכת השקעה. בשביל הקשר עם ה' נצרכת השקעה בשביל כל דבר בחיים. אדם שקשה לו להשקיע זה ממש ממש בעיה מבחינתי(לא בצורה קיצונית, בצורה בסיסית, גם אני לא סופר משקיענית אבל מינימום השקעה)

@ה' אלוקינו

אם היא כתבה שהיא זו שנוסעת הרוב אז לא שמתי לב וסליחה. 
אבל בלי קשר, למה הגבר צריך להגיע עד אלייך ? הוא גם בן אדם ... מה זה התרבות הזו ? 
יש אחלה גברים שאת יכולה לפספס , כי את רוצה שהם יגיעו עד אלייך.
אני כן מאמינה שהוא צריך להציע את זה , אבל אני חושבת שהאישה צריכה להתחשב ולנסוע חצי חצי .

גם אני באופן אישי חושב שזאת התנהגות לא נכונה. בתחושתי האישית אפילו מאד לא נכונה. סביר שדעתי - וזו רק דעתי - היתה זהה לדעתך. אבל השאלה כאן היא לא אם *לך* מתאים הבחור הזה, אלא אם *לה* מתאים הבחור הזה. יכול להיות שאין לו שום נסיון בתחום והוא חושב שככה משיגים דברים. אפשר לפסול אותו, ואפשר ללמד אותו. ויכול להיות שאי אפשר ללמד אותו, אז יש לו חסרונות, כמו שלי ולך ולשואלת יש חסרונות. ואז השאלה מה עושים עם זה. האם היא רוצה אותו כמו שהוא? האם הוא יצליח ללמוד איך לא לעשות טעויות כאלה, ואז היא תרצה אותו? את לא מכירה את כל התמונה. יכול להיות שאם את היית מכירה אותו עם החסרון הזה, היית מבקשת רק אותו.

ואני מגיב גם למה שאת כותבת בהמשך, שמי שלא מגיע עד אלייך את פוסלת. זאת בחירה שלך. מבטיח לך שיש בחורים שיפסלו אותך רק מלשמוע משפט כזה. אז אפשר שכולם יפסלו את כולם ואיזה כיף, ואפשר להקשיב.

**ממש בא לי לכתוב שאם את פוסלת גברים שלא נוסעים עד אלייך, לא תגיעי רחוק. סליחה אבל הייתי חייב

זה פעם ראשונה שהוא יוצא. 

והוא גדל כנראה בציבור עם מנטליות שונה. הגיוני שהוא לא מודע לזה

אז תהיי נורא זהירה איתו, יש לו המון ללמוד (לכל אחד יש המון ללמוד)

אם את מאמינה שהוא טוב - וככה זה נשמע - תשקיעי, ותנסי למצוא דרכים זהירות ללמד אותו. הוא יעריך את זה (כמובן תלוי איך תעשי את זה, אבל את יכולה ללמוד איך ללמד אותו). תקווי שלא ייקח לו יותר מדי זמן ללמוד ואת כבר תספיקי להנות מהתוצאה של זה שלימדת אותו.

בהצלחה

אבל אם אראה שהוא לא מצליח מהר ללמוד אז לא ניראה לי שארצה את הפרויקט הזה לכל החיים. 

צריך להיזהר מלהגזים.

הגישה שלך מצוינת

זה תכונה לא טובה לפתוח איתה את הזוגיות .. 

נראה לי שפשוט אשקיע פחות בקשר ואהיה אדישה

ואראה אם כשאני ב'מלכות' שלי זה גורם לו גם להיות ב'מלכות' ולחזר ולהשקיע. ואם זה משהו פגום בטבע שלו/ בגישה שלו לחיים או שזה מגיע מחוסר מודעות. אם אראה שגם כשאני ממש אדישה הוא לא מנסה ומתאמץ כדי שארצה אז זה נגד הטבע הגברי הבריא מבחינתי אז אחתוך. 

פסדר אני לא בלחץ לא ניראה לי שבסוף אני אסכים להתחתן עם מישהו שאני לא מעריכה ורוצה ושאין לי בטחון בו.

(ובלי קשר אבדוק את מידת העצלות אצלו)

דברי איתו על זה , למה סתם להכנס לבאלגן ?

למה שאני יגיד לו. "תקשיב תהיה גבר כי עכשיו אתה לא." פשוט כשאני יהיה אישה הוא יהיה גבר.

ועם זה אני לא חושבת שאני באה לשנות אותו. אם יש משהו קודם אני חושבת במה אני צריכה להשתנות.

אבל לפעמים צריך גם הוא שינוי .

הוא צריך לרצות ולהיות מסוגל להשתנות. קודם אבדוק אם הוא מסוגל ורוצה לפני שאדבר איתו על זה

ואם אראה שלא אז לא אמשיך את הקשר

אם הוא לא רוצה ומסוגל לדבר איתו זה רק יפגע בו. (כמו שבחור יגיד לבחורה, אני לא אוהב את המראה שלך, תעשי דיאטה, זה לא נראה לי נכון. פשוט שיחתוך)

גם דיאטה אגב..

אם היא לא רוצה ולא מסוגלת נפשית להשקיע בזה. קיצר זה לא יפה תמיד להגיד לדעתי

ולא תמיד זה דבר שניתן לשינוי

ומחילה מכולם אם מה שכתבתי לא היה במקום למישהו/ היה חד מדי .. 
אני באמת חושבת שאישה צריכה להשקיע בגבר כמו שגבר צריך להשקיע באישה . 
 

מחילה אם חשבת שזה לך .

אם את מרגישה שהתנפלתי עליך, אני מתנצל.

כן הרגשתי צורך לענות לך, אם זה היה חריף מדי זה לא מה שרציתי.

את מדברת מהנסיון שלך, אני מדבר מהנסיון שלי.

בנות ששומעות "לא מתאים לי להפגש עכשיו, תקופת מבחנים" ואומרות "אה, מה יהיה כשאני אהיה בחדר לידה? גם אז תקופת מבחנים?" (ציטוט אמיתי) או שומעות משהו שאמרתי, וזה מלמד שאני בחור לא ביתי מספיק ולא משפחתי מספיק. אז בבקשה להרגע.

(אם האמירה "לא תגיעי רחוק פגעה בך" - זה היה נטו אמירה של "אם לא תסעי עד הבחור, לא תגיעי רחוק, כי את לא נוסעת, ומי שנוסע כן מגיע רחוק" אז מתנצל שלא הבהרתי)

לא לגמרי מצליח להכיל כשלי יש קושי.

ודווקא בחלק דברים כן ראיתי אצלו התחשבות וסופר הבנה..

זה אולי פחות עניין של אגואיזם.

זה נראה לי יותר עניין של חוסר כח ורצון אמתי כנראה להשקיע ולהתאמץ על דברים שחשובים..

(כאילו מבחינתו יכול להיות שלא ניפגש הרבה זמן עד שבהשגחה יצא שמישהו יצטרך להגיע לאיזור של השני אז ניפגש וכשזה קרה פשוט אני הרגשתי צורך לסוע כדי שניפגש בהקדם ולא נמרח עד הבלתי נודע. מבינה?)

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

א. מה מונע ממך לקרוא את המשך התגובה? אולי בכל זאת יש שם משהו שיתן לך נקודת מבט אחרת.
 

ב. הקביעה שלך שזה לא נכון בעיני נשמעת מדי נחרצת. יש בפורום (לא רק בשרשור הזה) הודעות שכתבת שמעלות את האפשרות שאכן יש פה דפוס מסויים. זה לא מוכיח, אבל לדעתי בהחלט יכול לערער על הקביעה שלך.

וזה מאוד עצוב ..

לגבי צורת הומור דומה זה נשמע לי מעל ומעבר הלוואי

אני כל-כך שמחה שלא התחתנתי בגיל 21 שעד עכשיו אני אומרת תודה לה' על זה .

כי אם הייתי מתחתנת הייתי עצובה ..

לא מתחתנים כי אין ברירה מחריד בעיניי 

לי זה לא מתאים.

לגבי דפוס חוזר של הודעות ..

הופה אתה יכול להגיד מי אתה .. אני דיברתי על השרשור הזה לא ביקשתי שתהיה פסיכולוג

להתחתן כי מצאת מישהו שיש התאמה מספקת, גם אם היא לא מושלמת - זו המציאות.

עכשיו, את רוצה לדון רק על השרשור הזה? סבבה. אפילו בשרשור שפתחת יש כמה דגלים אדומים.

השאלה אם את מבקשת עצות פרקטיות, גם אם לא יהיה לך נוח לקרוא אותן, או שאת מבקשת תיקוף להחלטות ולרגשות שלך. 

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

ממש מסכימה עם זה ..

אני גם מאמינה בעבודה שהיא ביחד אבל עד גבול מסוים אם זה מכווץ אותי פחות .. אם זה תהליך של למידה , הכרת הרצונות אחד של השניה , הקשבה אז כן

אביר נאה על סוס לבן לא יהיה לעולם, במציאות.

האדם שמולך, כמו גם את מולו, תמיד יהיה עם פגמים מסוגים שונים. אפילו אם אלה פגמים רק בגלל שאני אוהב מגבת ישרה ולה לא אכפת.

השאלה היא האם האדם שמולנו זה אדם שאנחנו מאמינים שנוכל לפתור איתו קונפליקטים שיבואו.

וברור לי שאת תיעלבי ותתקפי וכו' אבל המשפט האחרון שלך על עצמך הוא משהו שמאוד מורגש באופן כללי מהפוסטים והתגובות שלך בהקשר של זוגיות: את רוצה לשנות את האחר או לא לפגוש אותו בכלל. או שהוא מתיישר או שהוא מחוק. יש הרבה נוקשות בסיפור שלך.

זה טוב? זה רע? זה לא נורא? לא יודע, זו עובדה.

כי לפי מה שאתה רושם כן

אני מדברת על אנשים שלא הרגשתי שיש עומק רגשי אם זה בשיח איתם .. אין את המעבר .

כמו שיש אנשים שנתקעים על מציאת חן / כימיה מראה .. לי חשוב שיהיה הבנה .. שיח שזה כן יבוא בעומק רגשי מסוים

לא צריך להתחתן עם כל אחד. צריך להתחתן עם אחד מתאים , כדאי שנקודות ההשקה יהיו דומות. בפועל- עבודה וקניות מבוססות על רצונות ומחשבות עמוקות, זה לא סותר העמקת קשר חברי שמגלה זוויות נוספות אחד על השני... 

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ה בתמוז תשפ"ו 13:39

אהבת אמת.  

כשבבסיס אוהבים באמת ויש עין טובה אחד על השני (על נקודה טובה תמידית, מציאת חן שלא משתנית עם הזמן!) ואנחנו יחד ושותפים נאמנים אחד לשני,  יותר קל להתמודד עם מאורעות החיים שלא תמיד פשוטים וקלים (כל זוג יש לו את העניינים שלו להתמודד, החכמה היא לנהל את ההתמודדות כך שהיא תהיה קלה לעבודה כמה שאפשר)

ולפתח אותו  עוד גם בתור זוג בחיי הנישואין. 

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳

בהצלחה🫶 עוד יבוא יום בו תמלמל שמות של ניקים בחליפת חתן לוחצת

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה