יודעת שזה נשמע קצת מטופש ואולי זה מטופש אבל בסוף בפועל, זה משפיע עלי.
איך אני יכולה פחות לתת לזה את המקום?
אנונימי/-לחשוב על זה ככה - אם הוא בעלך המיועד היית נותנת לשטויות כאלו להפריד ביניכם?

לא הבנתי איך אני קשור לתגובה שלך?
אין שום סתירה עם לבוא עם כל הרצון והשמחה ולהניח דברים צדדיים בצד.
בכל קשר יהיו דברים שימצאו חן יותר ופחות. החכמה היא לדעת להפריד את העייקר מהטפל, לראות אם באמת מתאים, להדגיש תמיד את הטוב ולהתמודד ולתת מקום נכון לדברים שקצת פחות טובים.
אם באמת הקשר יבשיל אז גם הדברים הלא טובים יתהפכו או לפחות יאבדו מחשיבותם במכלול.
ובקצרה - תפסיקו לפסול על שטויות. אני כולל גם את עצמי כמובן.
א. לפותחת: @אנונימי/-
יש דברים שאיננו יכולים לשנות במציאות, מה שאנחנו כן יכולים לשנות זה את נקודת המבט שלנו לדברים.
בעיניי, הפורום כאן יכול לעזור להאיר נקודות מבט שונות שאולי לא חשבנו עליהם.
אופציה אחרת, במיוחד אם מדובר בדברים רציניים, זה לפנות לאיש מקצוע.
ב. אחד הדברים שלמדתי כאן בפורום, זה שלכל אחד יכולים להיות דברים שמפריעים לו, בין אם יש לזה בסיס הגיוני ובין אם לא. אנשים פוסלים הצעות על ימין ועל שמאל, ממיליון סיבות - זה יכול להיום בגלל השם שלו, השם של אמא שלו, המראה, מסלול החיים, שגיאת כתיב בכרטיס, מקום המגורים, תחום העיסוק, הגיל, הגובה, העדה, המשפחה ועוד ועוד. האם זה מוצדק? האם זה נכון? האם זה טיפשי?
בהרבה מובנים, בחירת בן זוג זו הבחירה המשמעותית הראשונה שאנחנו עושים. אף אחד לא רוצה להתחתן עם מישהו כשהוא לא שלם עם זה בלב.
אבל...
האם הקריטריונים אותם אנחנו מחפשים הם אלו שרלוונטיים בבן זוג? (האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)
האם מישהו בלונדיני עם עיניים כחולות יהיה בן זוג ואב טוב יותר מאשר מישהו עם שיער שחור ועיניים חומות?
ג. אני חושבת גם שאפשר לחלק סיבות לפסילה לקטגוריות שונות. בואו ניקח כדוגמה את העדה. עדה זה משהו שנולדתי לתוכו, אין לי שליטה על זה. לעדות יש סטיגמות מסוימות, ויכול להיות שלמרות שאני שייכת מבחינה משפחתית לעדה מסוימת האופי שלי קצת אחר, ויותר מאפיין עדה אחרת. כשמישהו אומר שחשוב לו מישהי מעדה X, מה הוא בעצם אומר? האם הוא מנסה להגיד שחשוב לו מישהי שמכירה את המנהגים שלו? האם הוא אומר שהוא מחפש סטריאוטיפ מסוים?
כלומר, יש כאן שני מרכיבים בעצם. מרכיב אחד שאין לי שליטה עליו: העדה אליה נולדתי, ומרכיב שני שיש לי שליטה עליו - האופי שלי.
עכשיו כשהדוגמה ברורה, בואו נדלג למראה חיצוני - יש דברים שיש שליטה עליהם, ויש דברים שאין שליטה עליהם. המודעות החיצונית של אבא שלי לא בשמיים, וכשההורים שלי התארסו, אמא שלי לקחה אותו לקניות ונפטרה מבגדים שעברו הרבה יותר מידי כביסות. כתבתי על זה משהו לאחרונה, שתגדל זקן - לקראת נישואין וזוגיות. אני לא חושב שאנחנו צריכים לצאת עם מישהו במחשבה שהוא ישנה את סגנון הלבוש שלו בגללינו, אבל כן ישנם אנשים שהמודעות שלהם נמוכה, ועם קצת הכוונה זה יכול להשפיע. (ובכלל, קריאה לבנים שכן קצת יותר מודעים: אנא עזרו לחבריכם להיות מודעים - להגיע לדייטים בבגדים נקיים, לא קרועים, לא מזיעים וכו').
האם מה שמרתיע בחיצוניות זה משהו טבעי שלא ניתן לשינוי (ולא נכנסת פה להלכות של ניתוח פלסטי לגברים), או אולי זה אופי שמשתקף במראה החיצוני במשהו בר שינוי (יש\אין זקן\פאות)?
ד. אני מאוד מאמינה בכך שהתפיסה שלנו את האדם שמולנו משפיע על תפיסת היופי שלנו. יש יופי שהוא אוניברסלי, שאני אגדיר אותו כדוגמנות. זה עובד על איזשהו משהו תת מודע אצלינו, כי בפרסומות זו הדרך לדחוף לנו כל מוצר בעולם. אבל יש יופי אחר - כשנולד לי אחיין, הוא התינוק הכי יפה בעולם, עם הפרצוף הכי ברור - וכל התינוקות האחרים נראים עדיין לא פורפרצניאליים. זה שונה, כי יש לי שייכות בזה. אנשים שאני מכירה, ומעריכה, ואוהבת - התפיסה החזותית שלי אותם משתנה. על כל פשעים מכסה האהבה. ואם קרה והתרחקנו - אז אני רואה גם את הריחוק הזה בתפיסה שלי.
אז כן, אני חושבת שהתפיסה החיצונית שלנו את הצד השני משתנה עם הקשר, ככל שהוא הולך ומעמיק ומתגלה הפנימיות.
אתן דוגמה: נגיד שיש מישהו עם צלקת על הפנים. צלקת גדולה, מכוערת.
נגיד שהיית יודעת שהוא קיבל את הצלקת הזאת בגלל שנאבק פיזית עם מחבל שפגע בו. האם התפיסה החזותית שלך את הצלקת תשתנה?
ה. התפשרות. זו מילה קשה בעיניי בהקשר של בחירת בן זוג. זה כאילו להגיד, הייתי מעדיף מישהי אחרת, אבל מה לעשות, נתקעתי איתך. (מכירים את התבניות האלה של הכרטיסים? יש איזשהו נוסח שבו אחד הסעיפים זה 'עד איזה גיל מתפשר', וזה ממש מטריף אותי).
הגישה שלי היא לנסות לא לבנות לי בראש תמונה של האדם האידיאלי שאותו אני מחפשת. ככה אני לא צריכה להגיד שאני מתאכזבת כי אין לו עיניים כחולות. כשאני מחליטה לצאת עם מישהו שחסר לו משהו שהייתי רוצה שיהיה לו, אני מבינה שזה פרט מתוך התמונה הגדולה, ושדברים אחרים בתמונה הגדולה, שאני מעניקה להם הרבה יותר משקל וחשיבות, הם שמכריעים את ההחלטה אם לצאת. לא כי אני מתפשרת, אני כי אני מתעדפת את הדברים שנראים לי חשובים באמת. אני חושבת שהדיוק במילים פה חשוב.
אם מישהו יוצא איתי כי הוא עושה טובה - אז שיוותר מראש.
אני מאמינה שצריך לצאת רק אם יש כאן פוטנציאל אמיתי לחתונה.
אני בטוחה שאם הייתי עושה 'דייטים טלפוניים', ועל הבסיס שלהם - בלי תמונה - היינו צריכים להחליט אם להיפגש פיסית, הייתי מקבלת הרבה יותר כן מאשר עכשיו. אני חושבת שבצורה כזו אנשים היו נותנים מקום יותר לפנימיות מאשר לחיצוניות, ומעניין בהקשר הזה לציין זוגות מהפורום. מצד שני, אני שמחה שיש אנשים (ונראה שזה הרוב המוחלט) שיחליטו על סמך תמונה אחת בודדת שלי שאני לא שווה דייט, והם חוסכים לי מאמצים פיזיים ונפשיים. אני לא שופטת אותם לחומרה. בעייה שלהם. אם נניח הם אומרים לעצמם, מה לעשות, אני לא נמשך למישהי עם מראה מסוים - אני לא יודעת להתמודד עם טענה כזאת, לא מבינה במשיכות של אנשים, לא יודעת אם הם ניתנים לשינוי - אבל אני שמחה שזה מרחיק ממני אנשים שלא מוכנים להביט מעבר, שאצלם הכל נגזר מלמעלה (נמשך\לא נמשך) ושאין להם שום בחירה בנושא. בעיניי העולם הרבה יותר אפור משחור\לבן, לכן גם החיתוך הזה של נמשך\ לא נמשך נראה לי חד מידי לשלב כזה של הקשר. (אני מכירה מישהו ג'ינג'י, שאומר שפוסלים אותו הרבה בגלל הצבע שיער שלו. בעיניי זה משהו כל כך שולי במדרג הדברים שאני מחפשת בבן זוג, וצבע שיער זה פשוט לא שם למעלה.)
אני גם חושבת שאם הייתי מבקשת מכל אחד מכם לחלק את החברים שלכם לקטגוריות - אנשים עם מראה יפה, אנשים עם מראה דוחה, אנשים עם מראה סביר - אני חושבת שהרוב המוחלט היו נמצאים בקטגוריה השלישית. כי מה לעשות, רובינו לא דוגמנים, ורובינו לא דוחים.
ו. אז אם אני אחזור לשאלה המקורית - הייתי שואלת אותך אם יש שם משהו דוחה. אם השיפוט שלך הוא רק על בסיס תמונה, אולי כדאי לבקש עוד תמונות.
אם אין שם משהו קיצוני, הייתי שואלת, האם זה משהו חיצוני שנתון לשינוי (נניח, אם יש לו נקודת חן שמפריעה לך בעין, אם הוא יגדל זקן שיסתיר, זה כבר יהיה סבבה)?
אולי הוייב של התמונה נדבק אצלך לסטריאוטיפ שלא מוצא חן בעינייך? אולי יש כאן משהו פנימי יותר שרק מתלבט בחיצוניות?
הייתי מעודדת אותך להסתכל על המכלול. מה בפרטים שלו כן משך אותך? מה מיוחד בו? האם הנקודות החיוביות שלו עולות על פני הדברים השליליים (כרגע)?
אני לא חושבת שצריך לכפות על עצמך לצאת עם מישהו שלא בא לך בטוב, לא משנה מאיזה סיבה - ולא חייבים לנמק לאף אחד מה הסיבה. האם זה חכם להתנהל ככה? לא אומרת. (ואולי גם כאן המקום להזכיר שאני לא מאמינה בכך שיש אדם אחד ויחיד בעולם שמחכה לי. אני מאמינה שבתהליך זוגי משותף יוצרים את הזיווג הנשמתי, ואפשר לעשות את זה עם אנשים שונים).
ז. @לאצעיר, מקווה שהתייחסתי לנקודות שרצית שאתייחס (לא עקבתי אחרי השרשור הזה....). אם לא, דייק אותי.
לא נראה לי שיש נקודה כלשהיא שלא התייחסת אליה... 
כתבת כאן המון דברים והמון חומר למחשבה.
תודה ממש על ההשקעה, זה עזר לי לחשוב מכיוונים אחרים גם.
תודה!
לא מסכימה עם כמה וכמה דברים שלך, חושבת שאת רואה את העולם יותר מדי לפי איך שאנחנו רואות אותו.
אצל בנים לרוב או שזה כן או לא, אין יותר מדי אמצע בדברים האלה. האמצע הוא של הבנות יותר.
משהו שקצת ממחיש-
פגשתי בעבר בחור שסיפר לי שיש איזו אקסית שמפעילה את כל העולם כדי שיחזור אליה ,הוא אמר משפט קצת בוטה שיש בו הרבה אמת
"היא לא מבינה שיש דברים שמפריעים לגבר"..
אני אומרת שאם זה ככה צריך לכבד את זה גם אם זה נראה ומרגיש לא משהו
ממש לא חייבת להסכים איתי.
אני לא גבר, ולכן אין לי מושג. אני לא בטוחה שכאן המקום הנכון לנהל את הדיון הזה, בכל מקרה אני לא חושבת שיש לי הרבה מה לתרום בו.
מה שכן, אני גם חושבת שאצל גברים עולם המשיכה הוא לא שחור לבן, ושגם שם יש טווח - ושהרוב המוחלט נופל באיזור של התחום האפור.
בכל מקרה, בין אם אני צודקת ובין אם לא - אני מכבדת את החלטתו של הצד השני.
אם מישהו רואה את הפרטים שלי, מבקש תמונה, ואז אומר לא - אני ממש לא מנסה לשכנע אותו שישנה את דעתו. אני עוברת הלאה. כנ"ל אם מישהו אומר לא בגלל השם שלי. או הגובה שלי. או העיסוק שלי. או בעצם כל דבר, כי לרוב לא נותנים נימוק...
ובכלל, גם כשאני אומרת לא להצעה - אני מנסה מאוד לכבד את מי שהציע את ההצעה, להכיר תודה. זה נראה לי נכון בכל מצב בחיים.
זה מה שתמיד עשיתי. בזמן האחרון כאשר אני מקבל "לא" מהצעה שנראתה לי מתאימה מאוד אני בד"כ שואל מה לא התאים כדי לדייק לעצמי את הבירורים.
בלי הצלחה יתרה בינתיים.
שאני לא תמיד אומר את האמת (רק את האמת וכל האמת) במצב הזה.
תלוי מי שואל, תלוי מה הסיטואציה, תלוי מה היתה הסיבה.
אני מניחה שקל יותר לאנשים לומר - הוא מבוגר מידי עבורי, מאשר לומר - הוא מכוער בעיניי.
ובלי קשר דווקא לנושא השרשור (מראה חיצוני) אלא לדייק באופן כללי.
אולי החבר לא מתאר טוב? אולי שאלו בכלל מישהו לא קשור (קרה לי). מנסה לעשות את המקסימום כדי שההצעה הטובה הבאה לא תיפול סתם.
הפי ונוספים ניסו להסביר למה עדיף לרדת מהצעה שמבואסים עליה מנק' המבט של זה/זו שלא מרוצים ממראה שלו/ה..כי זה מעליב אז הבקשה היא אל תעשה/י טובה..משהו כזה
ויצאו 2 קשרים מאוד משמעותיים. נראה לי חבל לא לנסות.
הגיוני שנקודת המבט שלי מגיעה משלב קצת יותר מאוחר בחיים שמשתדלים למצות כל הזדמנות.
בנים לבנות.
רובנו היינו בשני הצדדים..
כשהייתי בצד המתלבט מה שהכריע אצלי זה איך הצד השני ירגיש בעניין שאי אפשר לשקר בו מחוסר נעימות..
שכל אחד יקח את זה לאן שהוא מבין.
מאוד לא אוהב לכתוב את הדברים, מרגיש לי ממש כמו התבכיינות אבל מאז שהתחלתי להפגש (ועוד קודם) חפרו לי על זה שהפנימיות היא החשובה ולא להעז לפסול רק על מראה חיצוני.
אני לא מלאך שרת אבל זה וודאי נמצא אצלי במחשבה. איכשהו יש לי תחושה שמרוב שחופרים לנו על זה שוכחים להזכיר את זה לבנות.
יכולה רק לספר על עצמי שהורדתי קשר על משהו שקשור לחוסר חיבור ולא בדיוק מראה אלא דיבור יותר.. רק פעם אחת בחיי וגם אז היה בי משהו ששקל להקריב את עצמו אבל נזכרתי שיש אותו..לא מבקשת ולא נותנת תמונות.
בקיצור,מצאת למי לכתוב מה שכתבת חחחח.
אנחנו פשוט נבראנו רגישות קצת ויכול להיות שאנחנו רואות את העולם רק דרך המשקפיים הנשיות ובגלל שאנחנן יודעות שבנים מייחסים חשיבות רבה לחיצוניות אנחנו רגישות לזה.
נניח שאתה יודע שמישהי מבואסת עליך בעניין שרגיש לכם(למה אתם רגישים? שהיא חושבת שאתה לא גבר אנאערף) היית רוצה שתשקיע מאמצים עוד ועוד כדי לנסות לשנות מה שהיא מרגישה או שעדיף לך אחת שלא רואה אותך ככה?
אם יש קשר מתקדם שאני רואה בו סיכוי אני אשקיע את כל כוחותי כדי להתגבר על הקשיים. מקווה מאוד שהיא גם תעשה כך.
זה לא מבטיח הצלחה כמובן אבל בטח עדיף על להרים ידיים. אחרת בחיים לא מתחתנים. על כל סיפור של מציאת חן ממבט ראשון (שגם לא תמיד מוביל לחתונה) יש 50 של עבודה קשה של בניית הקשר.
שצריך להשקיע כי לא סתם הקשר התקדם..
בחדש-פחות.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה!
מתרגלים..לא להלחם בזה.
זאת השאלה.
אולי יש סיבה שזה מרתיע אותך. אולי יש לך חושים.
לא הייתי מבטלת חושי סינון טבעיים.
בסוף גם ככה מתחתנים עם משיכה חזקה.
או שתחררי או שתחליטי שאת משחררת מהרצון לשחרר.
שנאמר: "אסור לאדם שיקדש אישה עד שיראנה", וזה תקף גם בכיוון השני. גבר ואישה שמתכננים הקמת משפחה, צריכים להימשך זה לזו.
פחות מובן הקטע השני, מה זה "לא מתחברת לשם פרטי"? אם תיפגשי עם תלמיד חכם, יזם הייטק וגם חתיך בו-זמנית העונה על שם יהויכין, תפסלי אותו בגלל השם?
האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂
אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה
לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תודה מראש לכולם!!
– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.
– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.
– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.
– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.
– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.
– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.
– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)
סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).
– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.
– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).
תרומות בביט
אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.
מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.
תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.
כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:
בהצלחה!
וכדאי להביא שתייה.
בקבוקים נפרדים.
פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך
ושיהיה בהצלחה🙌
אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה
ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה
מישהו יכול לפרט?😅
תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:
וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.
וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו
עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.
המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)
ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.
לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.
בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.
להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)
לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת
לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי להיפגש.
למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.
בהצלחה!
בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר
מנסים לעבוד עם מה שיש לנו
היה נחמד ואתם רוצים להמשיך
השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה
בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.
לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב.
לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי
בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ
להציע ליווי
היכרות טבעית ולא ראיון
תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...
אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...
משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...
והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...
ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...
בהצלחה צדיק!
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
אבל עדיין אני לא יודעת כמה פוטנציאל יש, יש כאלו עם מבט כזה תמים או שנראים חסרי עמוד שדרה או כל שדר אחר שישר קופצת לי מחשבה שאין פוטנציאל.
אני רק תוהה עם עצמי אם לא כדאי לי במקרים שאפשרי לבקש מהורים שלי למשל לראות את התמונה ולומר לי מה נראה להם...
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון 
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
שלום לחברות הפורום היקרות!
כן, זה רק לנשים.
הייתי פעם פה...
עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין
וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן.
ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים
וקריעת ים סוף
והתחתנתי ב"ה
(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה)
ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!
כתבתי ספרון על המסע
מילים שה' שלח לי להתמודד
וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.

מקווה שישמח ויחזק!
20260331102053.pdf (תלחצי על זה)
אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).
מה עושים.
זה זמני
בשם הבחורה
טיפות של אורב. אינם באים בחשבון
ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

מצד אחד, עוגן משפחתי הוא דבר ששומר על אורח חיים יציב, גם בעניין הדתי.. זה הגיוני לחלוטין.
מצד שני, החלטה של אדם לשמור על אורח חיים דתי ועל חיבור לקב"ה לכאורה לא אמורה להיות תלויה במה יקרה או לא יקרה לו. אם הוא יתחתן או לא.
הרהורים בנושא..
ת'אמת שהנושא יותר קשור ב"דתיות" מאשר "רווקות".
דתיות לפעמים נתפסת מאוד טכנית או תלוית הקשר, לכן מובן שאם אדם ממשיך להיות רווק בגיל מבוגר יותר שהגיוני שהוא יהיה פחות דתי.
לעומת זאת, התמסרות לדת, שוב היא לא תלוית הקשר. גם בשלום גם במלחמה, גם באתגר כזה גם באתגר אחר - יש סיבה לשנות את החוזה מול הקב"ה? זה לא הגיוני.
השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)
לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.
בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.
הגיוני? כן.
האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא.
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.