לחשוב על זה ככה - אם הוא בעלך המיועד היית נותנת לשטויות כאלו להפריד ביניכם?

לא הבנתי איך אני קשור לתגובה שלך?

אין שום סתירה עם לבוא עם כל הרצון והשמחה ולהניח דברים צדדיים בצד.

בכל קשר יהיו דברים שימצאו חן יותר ופחות. החכמה היא לדעת להפריד את העייקר מהטפל, לראות אם באמת מתאים, להדגיש תמיד את הטוב ולהתמודד ולתת מקום נכון לדברים שקצת פחות טובים.

אם באמת הקשר יבשיל אז גם הדברים הלא טובים יתהפכו או לפחות יאבדו מחשיבותם במכלול.

ובקצרה - תפסיקו לפסול על שטויות. אני כולל גם את עצמי כמובן.

א. לפותחת: @אנונימי/-

יש דברים שאיננו יכולים לשנות במציאות, מה שאנחנו כן יכולים לשנות זה את נקודת המבט שלנו לדברים.

בעיניי, הפורום כאן יכול לעזור להאיר נקודות מבט שונות שאולי לא חשבנו עליהם.

אופציה אחרת, במיוחד אם מדובר בדברים רציניים, זה לפנות לאיש מקצוע.

ב. אחד הדברים שלמדתי כאן בפורום, זה שלכל אחד יכולים להיות דברים שמפריעים לו, בין אם יש לזה בסיס הגיוני ובין אם לא. אנשים פוסלים הצעות על ימין ועל שמאל, ממיליון סיבות - זה יכול להיום בגלל השם שלו, השם של אמא שלו, המראה, מסלול החיים, שגיאת כתיב בכרטיס, מקום המגורים, תחום העיסוק, הגיל, הגובה, העדה, המשפחה ועוד ועוד. האם זה מוצדק? האם זה נכון? האם זה טיפשי?

בהרבה מובנים, בחירת בן זוג זו הבחירה המשמעותית הראשונה שאנחנו עושים. אף אחד לא רוצה להתחתן עם מישהו כשהוא לא שלם עם זה בלב.

אבל...

האם הקריטריונים אותם אנחנו מחפשים הם אלו שרלוונטיים בבן זוג? (האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

האם מישהו בלונדיני עם עיניים כחולות יהיה בן זוג ואב טוב יותר מאשר מישהו עם שיער שחור ועיניים חומות?

ג. אני חושבת גם שאפשר לחלק סיבות לפסילה לקטגוריות שונות. בואו ניקח כדוגמה את העדה. עדה זה משהו שנולדתי לתוכו, אין לי שליטה על זה. לעדות יש סטיגמות מסוימות, ויכול להיות שלמרות שאני שייכת מבחינה משפחתית לעדה מסוימת האופי שלי קצת אחר, ויותר מאפיין עדה אחרת. כשמישהו אומר שחשוב לו מישהי מעדה X, מה הוא בעצם אומר? האם הוא מנסה להגיד שחשוב לו מישהי שמכירה את המנהגים שלו? האם הוא אומר שהוא מחפש סטריאוטיפ מסוים?

כלומר, יש כאן שני מרכיבים בעצם. מרכיב אחד שאין לי שליטה עליו: העדה אליה נולדתי, ומרכיב שני שיש לי שליטה עליו - האופי שלי.

עכשיו כשהדוגמה ברורה, בואו נדלג למראה חיצוני - יש דברים שיש שליטה עליהם, ויש דברים שאין שליטה עליהם. המודעות החיצונית של אבא שלי לא בשמיים, וכשההורים שלי התארסו, אמא שלי לקחה אותו לקניות ונפטרה מבגדים שעברו הרבה יותר מידי כביסות. כתבתי על זה משהו לאחרונה, שתגדל זקן - לקראת נישואין וזוגיות. אני לא חושב שאנחנו צריכים לצאת עם מישהו במחשבה שהוא ישנה את סגנון הלבוש שלו בגללינו, אבל כן ישנם אנשים שהמודעות שלהם נמוכה, ועם קצת הכוונה זה יכול להשפיע. (ובכלל, קריאה לבנים שכן קצת יותר מודעים: אנא עזרו לחבריכם להיות מודעים - להגיע לדייטים בבגדים נקיים, לא קרועים, לא מזיעים וכו').

האם מה שמרתיע בחיצוניות זה משהו טבעי שלא ניתן לשינוי (ולא נכנסת פה להלכות של ניתוח פלסטי לגברים), או אולי זה אופי שמשתקף במראה החיצוני במשהו בר שינוי (יש\אין זקן\פאות)?

ד. אני מאוד מאמינה בכך שהתפיסה שלנו את האדם שמולנו משפיע על תפיסת היופי שלנו. יש יופי שהוא אוניברסלי, שאני אגדיר אותו כדוגמנות. זה עובד על איזשהו משהו תת מודע אצלינו, כי בפרסומות זו הדרך לדחוף לנו כל מוצר בעולם. אבל יש יופי אחר - כשנולד לי אחיין, הוא התינוק הכי יפה בעולם, עם הפרצוף הכי ברור - וכל התינוקות האחרים נראים עדיין לא פורפרצניאליים. זה שונה, כי יש לי שייכות בזה. אנשים שאני מכירה, ומעריכה, ואוהבת - התפיסה החזותית שלי אותם משתנה. על כל פשעים מכסה האהבה. ואם קרה והתרחקנו - אז אני רואה גם את הריחוק הזה בתפיסה שלי.

אז כן, אני חושבת שהתפיסה החיצונית שלנו את הצד השני משתנה עם הקשר, ככל שהוא הולך ומעמיק ומתגלה הפנימיות. 

אתן דוגמה: נגיד שיש מישהו עם צלקת על הפנים. צלקת גדולה, מכוערת.

נגיד שהיית יודעת שהוא קיבל את הצלקת הזאת בגלל שנאבק פיזית עם מחבל שפגע בו. האם התפיסה החזותית שלך את הצלקת תשתנה?

ה. התפשרות. זו מילה קשה בעיניי בהקשר של בחירת בן זוג. זה כאילו להגיד, הייתי מעדיף מישהי אחרת, אבל מה לעשות, נתקעתי איתך. (מכירים את התבניות האלה של הכרטיסים? יש איזשהו נוסח שבו אחד הסעיפים זה 'עד איזה גיל מתפשר', וזה ממש מטריף אותי).

הגישה שלי היא לנסות לא לבנות לי בראש תמונה של האדם האידיאלי שאותו אני מחפשת. ככה אני לא צריכה להגיד שאני מתאכזבת כי אין לו עיניים כחולות. כשאני מחליטה לצאת עם מישהו שחסר לו משהו שהייתי רוצה שיהיה לו, אני מבינה שזה פרט מתוך התמונה הגדולה, ושדברים אחרים בתמונה הגדולה, שאני מעניקה להם הרבה יותר משקל וחשיבות, הם שמכריעים את ההחלטה אם לצאת. לא כי אני מתפשרת, אני כי אני מתעדפת את הדברים שנראים לי חשובים באמת. אני חושבת שהדיוק במילים פה חשוב.

אם מישהו יוצא איתי כי הוא עושה טובה - אז שיוותר מראש.

אני מאמינה שצריך לצאת רק אם יש כאן פוטנציאל אמיתי לחתונה.

אני בטוחה שאם הייתי עושה 'דייטים טלפוניים', ועל הבסיס שלהם - בלי תמונה - היינו צריכים להחליט אם להיפגש פיסית, הייתי מקבלת הרבה יותר כן מאשר עכשיו. אני חושבת שבצורה כזו אנשים היו נותנים מקום יותר לפנימיות מאשר לחיצוניות, ומעניין בהקשר הזה לציין זוגות מהפורום. מצד שני, אני שמחה שיש אנשים (ונראה שזה הרוב המוחלט) שיחליטו על סמך תמונה אחת בודדת שלי שאני לא שווה דייט, והם חוסכים לי מאמצים פיזיים ונפשיים. אני לא שופטת אותם לחומרה. בעייה שלהם. אם נניח הם אומרים לעצמם, מה לעשות, אני לא נמשך למישהי עם מראה מסוים - אני לא יודעת להתמודד עם טענה כזאת, לא מבינה במשיכות של אנשים, לא יודעת אם הם ניתנים לשינוי - אבל אני שמחה שזה מרחיק ממני אנשים שלא מוכנים להביט מעבר, שאצלם הכל נגזר מלמעלה (נמשך\לא נמשך) ושאין להם שום בחירה בנושא. בעיניי העולם הרבה יותר אפור משחור\לבן, לכן גם החיתוך הזה של נמשך\ לא נמשך נראה לי חד מידי לשלב כזה של הקשר. (אני מכירה מישהו ג'ינג'י, שאומר שפוסלים אותו הרבה בגלל הצבע שיער שלו. בעיניי זה משהו כל כך שולי במדרג הדברים שאני מחפשת בבן זוג, וצבע שיער זה פשוט לא שם למעלה.)

אני גם חושבת שאם הייתי מבקשת מכל אחד מכם לחלק את החברים שלכם לקטגוריות - אנשים עם מראה יפה, אנשים עם מראה דוחה, אנשים עם מראה סביר - אני חושבת שהרוב המוחלט היו נמצאים בקטגוריה השלישית. כי מה לעשות, רובינו לא דוגמנים, ורובינו לא דוחים.

ו. אז אם אני אחזור לשאלה המקורית - הייתי שואלת אותך אם יש שם משהו דוחה. אם השיפוט שלך הוא רק על בסיס תמונה, אולי כדאי לבקש עוד תמונות.

אם אין שם משהו קיצוני, הייתי שואלת, האם זה משהו חיצוני שנתון לשינוי (נניח, אם יש לו נקודת חן שמפריעה לך בעין, אם הוא יגדל זקן שיסתיר, זה כבר יהיה סבבה)? 

אולי הוייב של התמונה נדבק אצלך לסטריאוטיפ שלא מוצא חן בעינייך? אולי יש כאן משהו פנימי יותר שרק מתלבט בחיצוניות?

הייתי מעודדת אותך להסתכל על המכלול. מה בפרטים שלו כן משך אותך? מה מיוחד בו? האם הנקודות החיוביות שלו עולות על פני הדברים השליליים (כרגע)?

אני לא חושבת שצריך לכפות על עצמך לצאת עם מישהו שלא בא לך בטוב, לא משנה מאיזה סיבה - ולא חייבים לנמק לאף אחד מה הסיבה. האם זה חכם להתנהל ככה? לא אומרת. (ואולי גם כאן המקום להזכיר שאני לא מאמינה בכך שיש אדם אחד ויחיד בעולם שמחכה לי. אני מאמינה שבתהליך זוגי משותף יוצרים את הזיווג הנשמתי, ואפשר לעשות את זה עם אנשים שונים).

ז. @לאצעיר, מקווה שהתייחסתי לנקודות שרצית שאתייחס (לא עקבתי אחרי השרשור הזה....). אם לא, דייק אותי.

לא נראה לי שיש נקודה כלשהיא שלא התייחסת אליה...

כתבת כאן המון דברים והמון חומר למחשבה.

תודה ממש על ההשקעה, זה עזר לי לחשוב מכיוונים אחרים גם.

תודה!

לא מסכימה עם כמה וכמה דברים שלך, חושבת שאת רואה את העולם יותר מדי לפי איך שאנחנו רואות אותו.

אצל בנים לרוב או שזה כן או לא, אין יותר מדי אמצע בדברים האלה. האמצע הוא של הבנות יותר.

משהו שקצת ממחיש-

פגשתי בעבר בחור שסיפר לי שיש איזו אקסית שמפעילה את כל העולם כדי שיחזור אליה ,הוא אמר משפט קצת בוטה שיש בו הרבה אמת

"היא לא מבינה שיש דברים שמפריעים לגבר"..

אני אומרת שאם זה ככה צריך לכבד את זה גם אם זה נראה ומרגיש לא משהו

ממש לא חייבת להסכים איתי.

אני לא גבר, ולכן אין לי מושג. אני לא בטוחה שכאן המקום הנכון לנהל את הדיון הזה, בכל מקרה אני לא חושבת שיש לי הרבה מה לתרום בו.

מה שכן, אני גם חושבת שאצל גברים עולם המשיכה הוא לא שחור לבן, ושגם שם יש טווח - ושהרוב המוחלט נופל באיזור של התחום האפור.

בכל מקרה, בין אם אני צודקת ובין אם לא - אני מכבדת את החלטתו של הצד השני.

אם מישהו רואה את הפרטים שלי, מבקש תמונה, ואז אומר לא - אני ממש לא מנסה לשכנע אותו שישנה את דעתו. אני עוברת הלאה.  כנ"ל אם מישהו אומר לא בגלל השם שלי. או הגובה שלי. או העיסוק שלי. או בעצם כל דבר, כי לרוב לא נותנים נימוק...

ובכלל, גם כשאני אומרת לא להצעה - אני מנסה מאוד לכבד את מי שהציע את ההצעה, להכיר תודה. זה נראה לי נכון בכל מצב בחיים.

זה מה שתמיד עשיתי. בזמן האחרון כאשר אני מקבל "לא" מהצעה שנראתה לי מתאימה מאוד אני בד"כ שואל מה לא התאים כדי לדייק לעצמי את הבירורים.

בלי הצלחה יתרה בינתיים.

שאני לא תמיד אומר את האמת (רק את האמת וכל האמת) במצב הזה.

תלוי מי שואל, תלוי מה הסיטואציה, תלוי מה היתה הסיבה.

אני מניחה שקל יותר לאנשים לומר - הוא מבוגר מידי עבורי, מאשר לומר - הוא מכוער בעיניי.

ובלי קשר דווקא לנושא השרשור (מראה חיצוני) אלא לדייק באופן  כללי. 

אולי החבר לא מתאר טוב? אולי שאלו בכלל מישהו לא קשור (קרה לי). מנסה לעשות את המקסימום כדי שההצעה הטובה הבאה לא תיפול סתם. 

הפי ונוספים ניסו להסביר למה עדיף לרדת מהצעה שמבואסים עליה מנק' המבט של זה/זו שלא מרוצים ממראה שלו/ה..כי זה מעליב אז הבקשה היא אל תעשה/י טובה..משהו כזה

ויצאו 2 קשרים מאוד משמעותיים. נראה לי חבל לא לנסות. 

הגיוני שנקודת המבט שלי מגיעה משלב קצת יותר מאוחר בחיים שמשתדלים למצות כל הזדמנות. 

בנים לבנות.

רובנו היינו בשני הצדדים..

כשהייתי בצד המתלבט מה שהכריע אצלי זה איך הצד השני ירגיש בעניין שאי אפשר לשקר בו מחוסר נעימות..

שכל אחד יקח את זה לאן שהוא מבין.

מאוד לא אוהב לכתוב את הדברים, מרגיש לי ממש כמו התבכיינות אבל מאז שהתחלתי להפגש (ועוד קודם) חפרו לי על זה שהפנימיות היא החשובה ולא להעז לפסול רק על מראה חיצוני.

אני לא מלאך שרת אבל זה וודאי נמצא אצלי במחשבה. איכשהו יש לי תחושה שמרוב שחופרים לנו על זה שוכחים להזכיר את זה לבנות.

יכולה רק לספר על עצמי שהורדתי קשר על משהו שקשור לחוסר חיבור ולא בדיוק מראה אלא דיבור יותר.. רק פעם אחת בחיי וגם אז היה בי משהו ששקל להקריב את עצמו אבל נזכרתי שיש אותו..לא מבקשת ולא נותנת תמונות.

בקיצור,מצאת למי לכתוב מה שכתבת חחחח.

אנחנו פשוט נבראנו רגישות קצת ויכול להיות שאנחנו רואות את העולם רק דרך המשקפיים הנשיות ובגלל שאנחנן יודעות שבנים מייחסים חשיבות רבה לחיצוניות אנחנו רגישות לזה.

נניח שאתה יודע שמישהי מבואסת עליך בעניין שרגיש לכם(למה אתם רגישים? שהיא חושבת שאתה לא גבר אנאערף) היית רוצה שתשקיע מאמצים עוד ועוד כדי לנסות לשנות מה שהיא מרגישה או שעדיף לך אחת שלא רואה אותך ככה?

אם יש קשר מתקדם שאני רואה בו סיכוי אני אשקיע את כל כוחותי כדי להתגבר על הקשיים. מקווה מאוד שהיא גם תעשה כך. 

זה לא מבטיח הצלחה כמובן אבל בטח עדיף על להרים ידיים. אחרת בחיים לא מתחתנים. על כל סיפור של מציאת חן ממבט ראשון (שגם לא תמיד מוביל לחתונה) יש 50 של עבודה קשה של בניית הקשר.

שצריך להשקיע כי לא סתם הקשר התקדם..

בחדש-פחות.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה!

לא להלחם בזה.

זאת השאלה.

אולי יש סיבה שזה מרתיע אותך. אולי יש לך חושים.

לא הייתי מבטלת חושי סינון טבעיים.

בסוף גם ככה מתחתנים עם משיכה חזקה.

או שתחררי או שתחליטי שאת משחררת מהרצון לשחרר.

שנאמר: "אסור לאדם שיקדש אישה עד שיראנה", וזה תקף גם בכיוון השני. גבר ואישה שמתכננים הקמת משפחה, צריכים להימשך זה לזו.

פחות מובן הקטע השני, מה זה "לא מתחברת לשם פרטי"? אם תיפגשי עם תלמיד חכם, יזם הייטק וגם חתיך בו-זמנית העונה על שם יהויכין, תפסלי אותו בגלל השם? 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.