עבר עריכה על ידי והוא ישמיענו בתאריך א' באב תשע"ט 15:25
עבר עריכה על ידי והוא ישמיענו בתאריך א' באב תשע"ט 15:24
נראה שהיא מתכוונת לאדם שהולך אחרי המהות הפנימית שלו, כמובן מתוך הקישור לכלל ולאמת האלוקית ולא ממקום פרטי ולא קדוש- זו ודאי לא הכוונה.
אדם שכזה שחייו אמיתיים ומלאי משמעות, לא מעניין אותו הגדרות. מעניין אותו בחיים רק דבר אחד- עבודת ה'! לעשות נחת רוח לבורא.
הוא משתדל לאחד בין כל הכוחות שלו- שהרי הוא רוצה לעבוד את ה' בשלימות, ולכן הוא לא מוכן לקבל כל סתירה בין עבודת ה' לאהבת ישראל. הוא מתעלה להבנה פנימית יותר של אהבת ישראל (אורות ישראל ד', ד') , אהבה שאינה תלויה בדבר, שמסתכלת אל הסגולה הפנימית. אהבה שאומרת שלכל אדם יש מקום, ולכל מחשבה יש יסוד טהור (עיין אוה''ק, א' י''ג) כמובן לא מטשטשת את הצד הבחירי של האדם (אורות ישראל ד', ג').
לכן אדם זה עמל, כמובן מתוך יראת שמים גדולה, לברר את הטוב שבכל דבר. הוא אדם שמביט בעין טובה אל המציאות, כי הרי בעל עין רעה הוא מתלמידיו של בלעם הרשע.
אכן, אי אפשר לדעת מי עובד ה' באמת, אפשר לפעמים אולי לשער. אך באמת אין זה מתפקידנו לקבוע מי כן ומי לא, כשאני רואה אדם סתם כך- אני צריך להשתדל להסתכל בעין טובה, ולחשוב שהוא צדיק (מבחינה הלכתית- אדם שלא ידוע מה הוא לכאן או לכאן יש לחשוב אותו כצדיק גמור..) חוץ מגבולות ההלכה, ויסודות האמונה- כל השאר מתפרט להרבה דרכים בעבודת ה'. אין דרך אחת.
אמנם יש דרך אחת מרכזית שהיא דרך התורה שבה הולכים כל הצדיקים לעומת הרשעים שהולכים בדרכים רבות (כמו שאומר המהר''ל עה''פ במשלי "באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות") אך כל אחד הולך בה מתוך האמת הפנימית שלו. מתוך הדיוק הנשמתי שלו.
וכשהמקום ה'פרטי' הזה מיטשטש אנחנו בבעיה. לצערי, גם בעולם התורה לא כולם מודעים או מנסים להיות מודעים לנשמה המיוחדת שלהם. וחבל.
יש אנשים שיותר מדגישים אותה, ואנשים שפחות מדגישים אותה והולכים בדרך הזאת, המביאה אל חיי העוה''ב- כמו עדר, כמצוות אנשים מלומדה.
לא מנסים להקשיב לעצמם, אלא למה שהרוב עושים ולמה שמקובל. למה שיותר מגזרי
אז כן.. אתה תקבל עולם הבא אם תתפלל כמו כולם, ותלמד כמו כולם, ותעשה מצוות כמו כולם. ואפילו אם תשים גארטעל/ כיפה סרוגה כמו כולם
(זה סתם בשביל ההסברה... אני עם כיפה סרוגה..), והגמרא שלך תהיה כמו של כולם (של סבא שלך מלפני 45 שנה

), אבל פשוט תפספס את הייעוד שלך. 'אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי'. אסור להדחיק את הנשמה ע''פ ייחוסה הפרטי המיוחד, אסור לעמעם אותה; צריך למצוא את הדרך להופיע אותה בתוך עבודת ה', אמנם הפרטית, אבל שמחוברת ויונקת מהכלל.
(סליחה שזה יצא אולי מבולגן.. אני פשוט קצת עייף.. אבל זה סתם מחשבות שעלו. העיקר שנזכה לכוון לרצון ה')