ואני מרגישה חוסר, חוסר אמיתי! חוסר שכואב לי, כואב לי בלב!
נמאס לי, נמאס לי מהניסיון הזה. שאני עוברת אותו כבר תקופה ארוכה, נמאס לי לשמוע על עוד חברה שהתארסה, על עוד חברה שמתחתנת עוד רגע, נמאס.
וכמה שאני אשחק אותה שמחה עבור כולן, בתוך אני ארגיש את הכאב, את החוסר, את הלבד!
ואני כבר לא יכולה, לא יכולה יותר! להתמודד, להקשיב, להתפלל, להאמין. לא יכולה.
האמונה שלי ירדה, אני חושבת לפעמים האם יש כבר מי שישמע את הבקשות שלי? את הבקשה שלי! הבקשה שאני מבקשת כבר שנים.. האם יש מי שבאמת שומע?! או שהוא פשוט מעביר את הבקשה שלי לאדם אחר?
קשה לי להתמודד, קשה לי להקשיב לעצות של אחרים, קשה לי לשמוע/לקרוא דברי אמונה. קשה לי הכל.
אני פשוט יודעת שעוד רגע היום הולדת שלי, ואני שוב ארגיש בודדה. אבל הפעם גם חסרת כוח ורצון להאמין שבסוף יהיה טוב...



שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 
