חשבתי שאני מהווה חלק גדול מהחיים שלה,
לפחות כמו שהיא נוכחת בחיים שלי, והתבדתי.
וזה קצת כואב לי.
קצת הרבה האמת.
קראתי את מה שהיא כתבה,חוויות מהשבועיים האלה, והלב שלי חיפש איזה איזכור עלי, משהו, ואפס.
זה הגיוני האמת, היא ילדה גדולה והעולם שלה גדול ורחב הרבה יותר מהמסגרת המצומצמת של אני ואת.
וגם שבאמת לא הבנתי אותה, בכלל עד הסוף ולעומק, ולא ידעתי איך להגיב ומה.
אני סתם דפוקה.
וזה קצת נורא להאמין למישהו שואמר כל הזמן כמה אני חכמהוטובהואהובהויקרה
ואז לראות כמה זה לא נכון.
זה הרבה יותר רע.
עדיף לא לקוות כדי לא להתאכזב.
אז זהו. זה כואב לי. וזה מותר ובסדר.
ומתישהו בטוח הניתוק הזה יקרה, ורק אני, כמו דפוקה ימשיך לאהוב.
על הקשר שלה איתי