האמת? אני מרגישה ממש שלמה עם עצמי ועם המקום שלי.
עבודת ה' שלי כאישה לא קשורה לאף גבר. גם לא לאיש שלי.
בסופו של דבר אני כאן כדי לעבוד את ה'.
ולא מעניין אותי אם אני נהנת מהטובות שאני עושה או לא.
שכר מצווה - מצווה. המצווה עצמה היא השכר.
וכשאני עושה טוב, אני מרגישה טוב.
ואני נהנת בהחלט מהטוב הגדול שיש באישה.
אני אישה עצמאית שאוהבת את הגבר שלי מתוך עצמאות ולא מתוך תלות. חלק מזה, אומר שגם כשאני לבד, טוב לי. אבל איתו אני שלמה יותר.
הכל מתוך חופש בחירה. אין בחירה בלי חופש, ואין חופש בלי בחירה.
עבד ה' הוא לבד חופשי. גם אישה.
לא זוכרת איזה מהר"ל זה. אולי אחפש לך בהזדמנות... כרגע אני בחופש.
בכל מצב, כן, זה גם מתאים לאמירה הידועה שלו ביתרון האור על החושך.
לעבוד על עצמו, יכול להיות שאדם רוצה בכל מצב.
השאלה אם הוא יכול לברך על זה בכנות.
ולי נראה, שגברים שמחים כשהם מבינים שהם מעדיפים להיות גברים כי להיות אישה זה באסה. ולא סתם ככה כי להיות גברים זה סבבה.
אגב, אני מבינה אותם. לא חושבת שהייתי רוצה להיות גבר. אבל קשה לי להיות אובייקטיבית כשכל כך כיף לי להיות אישה - בלי להתבייש בזה. וואלה טוב לי, אני נהנת.
זה שגברים מחפיצים אישה, זאת בעייתם.
אישה יכולה להחליט שזה לא משפיע עליה. שהיא יודעת מה היא שווה.
החיסרון הוא בעולם כולו. זה שבעיקר נשים מרגישות בזה, זה רק בצד החוויה ולא מצד האמת.
קרב יום שגם גברים יחושו בזה ויתקנו את עצמם. אגב, זאת גם עבודה של נשים. לא להיכנע להסתכלות הזאת - ולהחפיץ את עצמן בעצמן.
עריכה:
זה מתוך מערך שיעור שבניתי, אז לא יודעת להביא מקור ממש, אבל יש ציטוט בהקשר של ברכת
"שלא עשני אשה" בדברי המהרל: "כל הדברים נקנה הידיעה בהם מן ההפך, כי מן מראה השחור יכול לדעת מראה הלבן שהוא הפכו, וכן כל ההפכים מן האחד נקנה הידיעה בהפך שלו".