פוחדת שאשכח מי ומה רציתי להיות
ואתן לסחף של החיים לקחת אותי למקומות שאני לא רוצה להגיע
סתם כי כבר נמאס לי להילחם
נמאס לי להיות אופטימית
להאמין שיהיה טוב
המרירות מזדחלת לה
למרות שהבטחתי לעצמי
לא לתת לה מקום
הנרגנות גם היא
עוד קצת
ואני כבר לא מצליחה להחזיק את עצמי
מלשקוע לחיים הנוראיים האלו
החיים שמעולם לא רציתי לחיות
מרימה ידיים ואומרת ניסיתי
ניסיתי באמת
אבל החיים חזקים מאיתנו
הם מפוררים גם את מי שנשבע
שלא יתפורר
שלא ירים ידיים
אז מגיע רגע
שמרימים ידיים
(והקטע?
שלהרים ידיים מפחיד
מפחיד ממש
הופך את הבטן מבפנים)
על הקשר שלה איתי