1. האם מושג זה רלוונטי לגבי עליה להר הבית?

2. האם בכלל עליה להר הבית זאת מצווה?

3. אם כן, האם זאת מצווה שקשורה לבית המקדש כמו העלאת קורבנות למשל שאין אנו יכולים לקיים

בגלל הגלות?

4. אם לא, מדוע לעשות מעשה שמעורר מחלוקת ועוד ביום החורבן שנגרם בגלל מחלוקת וזאת במקום

להרבות בתחנונים בבית הכנסת?

,,,בית המקדש או ישים את הדלתות לאחר שהבית ירד מהשמיים ולכן

1.שאלתך( איך נבנה...) לא רלבנתית.

2.כראה שזאת לא מצווה לעלות להר מכוון שרבי עקיבא וחבריו צפו על ההר מהר הצופים

ואף תנא לא עלה להר לאחר החורבן למיטב ידיעתי.

מה שבטוח העליה להר מעוררת מחלוקת.

נכון שגם הציונות בכלל מעוררת מחלוקת ביהדות אבל מפאת פיקוח נפש רוב היהדות החרדית

מקבלת את הציונות כעובדה מוגמרת.

צפיתי בעצב בעימות בכניסה להר בן יהודים ליהודים ביום הצום (אחד הצדדים התבטא בצורה

כל כך גסת רוח שהזכירה לי את מעשה הסיקיריקים להבדיל אלפי הבדלות).

לכן אם מפאת פיקוח נפש או גזרת רבנים לא כדי להמנע מלעלות להר?

אם תשכנעו אותי שזה יקרב את בא המשיח אז כמובן שזה סיפור אחר לגמרי.

פרשת תרומה: האם בית המקדש ירד מהשמיים - כיפה

יש הרבה סתירות בדברים שלו, וכמעט כל האחרונים כתבו שהוא פרשן מקומי, לכן בכל מקרה לא הוא הראייה

....מסעיפים 4 ו5 מדברך אני למד שגם אתה מסכים שהסוגיה גורמת למחלוקת.

מחלוקת החריבה את בתי המקדש הראשון והשני.

אז אולי כדאי לנו להזהר ? מה גם שזה לא חובה "להראות" כל עוד הבית חרב.

....מחלוקת שבסך הכל נכנסת לצלחת שלך.

הוא חלק עליו בסוגיה כיצד לנהוג כלפי הרומאים.

אם היו נוהגים לפי ריב"ז הבית לא היה חרב.

גם אתה לא אומר שריב"ז החריב

השוטרים בהר לא נותנים לזוז מהם מטר, ומותר להיות בכל מקום שהולכים ב"סיור" בהר הבית

הרב קוק לא היה מכניס את ידיו לאבני הכותל (כך שמעתי) אבל זה היה רק כי הוא היה הרב קוק! יש גם דעות שהר הבית הוא 15 מטר בתוך רחבת הכותל, מעכשיו אתה תפסיק ללכת לכותל? יש דעה שהר הבית הוא בכלל באיזו גבעה ליד, מעכשיו תפסיק ללכת שם? נכון אני סייגים - מחמיר בביזוי הר הבית על ידי נוכרים, על ידי יהודים (משטרת ישראל) וגם איפה ראוי להתפלל אם לא "במקום אשר יבחר ה'"?

אלא אם כן אתה בעד להפקיר את המקום למוסלמים.

ברחובנו הצר 
גר נגר אחד מוזר 
הוא יושב בצריפו 
ולא עושה דבר. 

איש אינו בא לקנות, 
ואין איש מבקר, 
ושנתיים שהוא 
כבר אינו מנגר. 

והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו 
לבנות כסא לאליהו שיבוא, 
על כפיו אותו יביא, 
לאליהו הנביא. 

והוא יושב ומחכה לו 
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, 
על סודו שומר ומחכה לו 
מתי כבר יגיע היום. 

ברחובנו הצר 
גר סנדלר אחד מוזר 
הוא יושב בצריפו 
ולא עושה דבר. 

מדפיו הריקים 
מכוסים באבק 
כבר שנתיים מונח 
המרצע בשק. 

והוא חולם כי נעליים הוא תופר, 
בן על הרים ינוו רגלי המבשר. 
על כפיו אותן יביא, 
לאליהו הנביא. 

והוא יושב ומחכה לו... 

בירושלים ישנו 
איש לגמרי לא צעיר, 
שבנה הרבה בתים 
בכל פינות העיר. 

הוא מכיר כל סמטה, 
כל רחוב ושכונה, 
הוא בונה את העיר 
כבר שבעים שנה. 

והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה, 
יניח למקדש את אבן הפינה. 
על כפיו אותה יביא 
אליהו הנביא. 

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

"ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה"

=> מסקנת הגמרא במסכת נזיר היא:

– אם התכוון לאיסור ועלה בידו היתר, צריך כפרה

– גם אם התכוון לספק ועלה בידו היתר, צריך כפרה

"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם [...]

ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:"

=> כאן היות ואין שום צד של איסור במעשה אלא פגם בכוונה אז אמנם לא עשה מצווה מן המובחר אבל בהחלט עשה מצווה

ולדעתי החתולית הזמנית זה המקרה הכי דומה, אין שום צד של איסור במעשה הדיווח / איום עצמו, זה שהכוונה כזאת או אחרת אמנם פוגע במצווה מן המובחר אבל עבירה אין כאן

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!