שמעתי אתמול מהרב שלמה לוינשטיין שלומדים מהפסוק הראשון של פרשת ואתחנן הלכות תפילה - מתי תפילתו של אדם נשמעת.
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור".
ואתחנן - לעשות תפילתו בלשון תחנונים, כד" רבי שמעון אומר: הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה. וכשאתה מתפלל - אל תעש תפלתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא".
אל ה' - הכוונה כשהתלות היחידה לקיום התפילה היא ע"י קוב"ה. בלי אופציות נוספות.
הרב מביא את המקרה של עיר מקלט, ושהאמא של הכהן הגדול הייתה מספקת אוכל ושתייה לרוצחים בשגגה כדי שלא יתפללו על מות הכהן הגדול.
נשאלת השאלה - למה שאספקת אוכל ושתייה לרוצח שאמור להישאר בעיר מקלט , תניח את דעתו והוא לא יתפלל על מות הכהן הגדול, הרי אוכל ושתייה לא מספקים אדם שצריך חופש?
והתשובה - היא שבתת מודע של הרוצח בשגגה, כשהוא מתפלל, אם יש אופציה נוספת שבה יהיה לו רווח (אפילו קטן, כמו אספקת אוכל ושתייה) מההישארות בעיר המקלט, אז הרי שהרוצח לא תולה את תקוותו היחידה בה', ואז התפילה אינה נשמעת.
בעת ההיא - תפילה נשמעת בעיתות רצון - תפילת מנחה של שבת, הדלקת נרות שבת, כשאדם עושה מצווה, מועדים מסויימים במהלך השנה.
לאמור - התפילה צריכה להיות מפורטת, כמו שילד לא מהסס לפרט מה הוא צריך כשהוא מבקש משהו מאבא שלו, אז בדיוק כך. שלא תהיה חוסר נעימות מלבקש.
שבת שלום
