שזה ניצלוש.
אז יש לכם משהו להוסיף (ואם תמצא את המקור שביקשתי @והוא ישמיענו- ממש תודה!), תכתבו פה.
אני כתבתי את מה שלמדתי.
שזה ניצלוש.
אז יש לכם משהו להוסיף (ואם תמצא את המקור שביקשתי @והוא ישמיענו- ממש תודה!), תכתבו פה.
אני כתבתי את מה שלמדתי.
ואני מכיר די טוב את הסוגיא. הקולא הזאת דחוקה מאוד אפילו לספרדים. כך כתב הרב עובדיה.
ותראה מה כתבתי פה: ע.י. - נוער וגיל ההתבגרות

תשאל אותו על מה שאמרתי: לא נכון - לקראת נישואין וזוגיות. המג"א סותר את עצמו בכמה מקומות אם מבינים אותו כך, וכבר כתב כך המשנה ברורה.
לגבי ערבית,
לפי הצל"ח, תפילת ערבית אינה רשות, ונשים חייבות בה. וכך גם משמע מערוך השולחן.
שבוע טוב!
כמו שאמרנו, מן הדין חייבות בשתי תפילות (לכן משמע במקומות אחרים שחייבות בתפילה) ובסימן ק"ו מלמד המגן אברהם זכות על הנשים שנהגו להתפלל תפילה אחת כשיטת הרמב"ם.
דרכי פסיקה
חושב שהדיון פה הוא דיון קצת שונה.
מבחינת ההלכה חושב שאנחנו מסכימים. דרכי הפסיקה הם הדיון כאן. אע"פ שבמצד הדין חייבות בשתי תפילות, וכך צריך לפסוק, בכ"ז יש ללמד זכות על מי שסומכת להתפלל תפילה אחת. (בעצם אם פוסקים כמותו לחייב אפשר לפסוק כמותו ללמד זכות.)
כנ"ל לגבי ערבית - נראה מדבריך שיש דעות שחייבות. אשרי מי שרוצה לקבל על עצמה ולנהוג כן. השאלה איך פוסקים? איך מורים להלכה?
נראה שלמדת את ההלכה באופן יסודי. אשריך!! התוודעת לשיטות רבות, כאלה שמחמירות וכאלה שמקילות. מה ההלכה? כאן נכנס העניין של פסיקה. איך לנהוג למעשה. וזה השיקול דעת של הפוסק איך ראוי להורות (יכולה להיות הוראה שונה במציאויות שונות, אנשים שונות, הכל תלוי מצב.)
נראה שרוב הפוסקים לא תפסו להוראה את דעת אלה שחייבות ג"כ בתפילות ערבית. לעומת זאת בשתי התפילות תפסו להורות שכן הדין. אך יחד עם ההוראה הזו ישנן דעות האומרות שדי בתפילה אחת ומשום כך יש לאותן נשים על מי לסמוך (ובמיוחד שהמגן אברהם הביא שכך נהגו הנשים ולא כתב שנהגות לא נכון אלא לימד עליהן זכות.)
בצד לימוד ההלכה, כדאי ג"כ ללמוד דרכי פסיקה. היכן ניטה להחמיר או להקל? באיזו סיטואציה ניטה להחמיר ולהקל? לעיתים אני שואל את אבא שלי למה פסק באופן מסויים ולא אחז כדעה אחרת. ישנן דרכים פסיקה. אשרי מי שיש בכוחו לצאת ידי כל השיטות. אך זו אינה ההוראה, כך לא פוסקים.
נק' נוספת שהייתי רוצה לגעת בה:
הבקיאות שלך בהלכה יפה מאוד. אשריך שזכית ללמוד. לעומתך ישנן לא מעט בנות שאמנם לא למדו הלכה כמותך, אך מגיעות עם הנהגות מהבתים שלהם או ממדרשות. לדעתי, כל עוד יש על מי לסמוך אין צורך להגיד להם שהן טועות. במיוחד שזו דעת רוב הפוסקים. זה יכול לערער את התפיסה שלהן במה שלמדו וממי שלמדו, מלבד זה שכך לא מורים להלכה.
ודאי שבפורום בית מדרש ניתן לדון על הנושא ולהעמיק בו, לשם כך התכנסו. שם אפשר לברר את ההלכה (בלי להתעלם מדרכי פסיקה) ולהתייחס לכל השיטות. אך כהוראה כללית (בפורום באופי אחר), לא כדאי. ניתן להאיר, להגיד שישנן דעות נוספות. אך להגיד שטועות, שלא יודעות, לדעתי לא כדאי.
@איכה
איכהזה גם נגד ההוראה להלכה. ראי כאן: אני מסכים, - נסיונות פעילים
באופן כללי.
אך בנידון דידן, לא רק שזהו עיקר הדין, אלא שהפוסקים בימינו גם הכריעו כך. הרב אשר וייס, הרב קנייבסקי, הרב יצחק יוסף ועוד רבים, פסקו באופן מפורש שנשים אשכנזיות חייבות בשחרית ומנחה לכל הפחות.
(לגבי המג"א כבר הערתי, שהוא כותב בלשון אפשר, ואך ורק כלימוד זכות, וכבר העירו על כך הפוסקים (המ"ב בשער הציון ועוד)).
איני חושב שיש לנשים אשכנזיות על מי לסמוך בעניין זה כלל.
גם בלי עניין של לסמוך גאלוה לתפילה, המג"א כותב במפורש שנשים חייבות בתפילה 'דרחמי נינהו', במפורש נגד הרמב"ם, אלא כהרמב"ן, שתפילה דרבנן. ולכן מוכח, שאף למג"א זה רק לימוד זכות דחוק (נגד הרמ"א), ובאמת חייבות כגברים.
ומזכירה כמו שכבר כתבתי לעיל, אני אשכנזיה וכנראה שאני לא היחידה בעולם שכזאת.
קשה לי שאומרים דברים בנחרצות שכזו.
וזהו.
ויש עניין של מה הדין וההכרעה ומה מתאפשר לעשות ושבעקבותיו יש דעות שניתן לסמוך עליהם מבלי שנצטרך להרגיש חוטאות. (כמו שכתב @חדשכאן ) ולידעתך - רבות רבות הן הנשים היראות שמים וחרדות לדבר ה' שבקושי בקושי מגיעות להתפלל שחרית..
או שהן פשוט לא יודעות, הרבה יותר סביר.
ההלכה נחרצת בעניין.
אין. פשוט אין.
תלוי איפה. ר' יונה כותב כהוראה לנשים להתפלל שלוש תפילות. המג"א מתאר מציאות שנשים מתפללות עשרים תפילות בשבוע. הכף החיים מתאר שנשים התפללו את כל התפילה כגברים.
אבל, ברוב המקומות, נשים לא התפללו. הסיבה לזה היתה, בין השאר, שהן לא ידעו עברית, וגם, לא היתה להן דקה לנשום בין מטלות הבית (אין מכונת כביסה, אין מקרר).
בכל מקרה, הפוסקים היו מודעים למציאות הזו בעמ"י, ובכל זאת חייבו נשים בשתי תפילות.
לא אמרתי שהן בורות. אמרתי שהטענה "רוב הבנות לא מתפללות יותר מתפילה אחת, ולכן זה אומר שכך ההלכה" היא לא נכונה. בגלל שהמנהג שלהם לא נובע מלימוד הלכה, אלא מבורות, בדרך כלל.
זה אכן אומר שהן טועות. אשכנזים מחוייבים לפוסקים שלהם, והרמ"א פסק שתפילה דרבנן.
אני לא הולך לשקר ולעוות את ההלכה כדי להשמע יותר טוב. מצטער.
את יודעת שזה לא נכון, והודית בעצמך שאת לא יודעת. אל תמציאי מעצמך הלכות בבקשה.
אני בינתיים שמעתי אנשים שאומרים שהם אף פעם לא שמעו על זה.
בכל מקרה, גדולי הפוסקים היום מסכימים שנשים אשכנזיות חייבות לפחות שחרית ומנחה.
לך כבר כתבתי אז שיש מקלים לספרדיות (או תימניות).
אין איך להתיר לאשכנזיות להתפלל פחות משחרית ומנחה.
אני יודע ההפך. אין כלל על מי לסמוך.
לא קטלתי אף אחד, כתבתי את מה שלמדתי, ועניתי עניינית לכל טענה.
מי? איזה פוסק? אני הבאתי כבר שלושה מהפוסקים המרכזיים של דורנו.
זה לא נכון. לימדו זכות על כל מנהג שאין אפשרות ריאלית לתקן אותו. ולצערנו, בזמן המג"א, לא היתה ככל אפשרות לדאוג שהנשים תתפללה. ולראיה, לימדו זכות אף על איסורים שאמרו עליהם "מוטב יהיו שוגגין". ובאמת, הפוסקים המאוחרים יותר, כבר לא מלמדים זכות, אלא מזהירים לקיים את ההלכה כפי שהיא.
אין פה פוק חזי. הרבה מאוד נשים מקפידות על כך כעל חיוב מוחלט, גם אם לא בציבור הדת"ל.
בוודאי שיצאו - "יש להזהיר לנשים להתפלל" (מ"ב קו)
אמן, בעז"ה.
תמיד. ח"ו.
לא, אין שיטה כזאת בראשונים. חילוק בין גברים לנשים מופיע (אאלט) לראשונה במג"א, בלשון אפשר, ואך ורק אליבא דברמב"ם.
גם במקום שכבר אמרו "מוטב יהיו שוגגין", עוד הוסיפו וחיפשו לימודי זכות (אאלט אומרים זאת גם בדאורייתא לפעמים).
אז אין פה "פוק חזי".
האגרות משה הוא לא פוסק בזמננו.
נכון, וזו הבנה שנויה במחלוקת אך ורק אליבא כהבנת הרמב"ם בגירסת הרי"ף. נגד רוב הראשונים. והבנה זו ברמב"ם, גם היא נגד הרבה אחרונים, ומעוררת סתירות ברמב"ם (כמו שכבר כתב השאגת אריה).
זה פשוט לא נכון. הרמ"א פסק כרמב"ן.
לומר שיש לאשכנזיות על מה לסמוך בדעת הרמב"ם, כי הרמ"א (מובא בט"ז ובפמ"ג שם) פסק שתפילה דרבנן.
ברור שלפי ההלכה היבשה חובה שתי תפילות. אבל גם ברמה המעשית, לדעתי אין גם ממד של לימוד זכות, כי רוב הנשים (שמתפללות פעם אחת) לא מתפללות באופן שהן יוצאות יד"ח אפי' לדעת המיעוט אליבא דהרמב"ם.
לא רואה איפה הבעיה. (כתבתי שאף אם היית רוצה לפסוק כהצד ברמב"ם שחייבות תפילה אחת, לא יוצאות יד"ח במציאות).
רוב האנשים שלא מקפידים על ההלכה, זה מהסיבות האלה. או שהם לא יודעים, או שהם יודעים ומזלזלים. יש לך עוד אפשרות?
אל תכניסי לי מילים לפה.
אמרתי שהמנהג הרע שנשים לא מתפללות, הוא נובע מבורות.
למי כתבתי, ועל מי כתבתי.
לא אלמן ישראל ב"ה. יש מספיק נשים שמקפידות על ההלכה.
אני לא מדבר על ראשונים. זו מחלוקת שו"ע רמ"א.
אין צורך לסמוך על דברי. הבאתי מקורות.

אני נגד תשובות כמו "אף פעם לא שמעתי על זה" או "כולן עושות ככה".
אני לא חושב שיש מה להתווכח. גדולי הפוסקים כבר הכריעו.
הרב מלמד במפורש כתב לא לסמוך אלא בשעת הדחק. הרב שרלו כן אומר כמוני עד כמה שידוע לי. וגם הרב אבינר (בשאילת שלמה).
מסתבר ששינה את דעתו, כי בשאילת שלמה לא כותב כך.
שהבאת ברב מלמד, אין לו זכר באחרונים (עד כמה שמצאתי, וחיפשתי בכל מקור שהביא בספר ויותר). יותר מכך, הרב עובדיה לא מזכיר מקור כזה.
אמורה לסמוך על הפוסקים שהבאתי.
ואני גם לא חושב כך.
אל תהפוך את המחלוקת לפוליטית.
אין לאשכנזיות על מי לסמוך בזה.
גם לך!
זה נכון שזו דעת ר' שלמה זלמן, אבל רוב הפוסקים, בימיו ובימינו, חלקו עליו.
דווקא כן.
הרב אלישיב, הרב וואזנר.
אז תסביר לי.
ממה שראיתי, רוב רובם של הפוסקים (האשכנזים) בדורות האחרונים פסקו כך.
ומהי הפרשנות שלי בפוסקים?
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול