מעשה בשלוש מפלגות
*
מעשה בשלוש מפלגות ימין שהיו הולכות לעבר הבחירות החוזרות בחודשי הקיץ החמים. כחלוף הימים הגיעו המפלגות אל אחוז חסימה, ואחוז החסימה היה גבוה מכדי לחצותו במצב הפוליטי הנוכחי, ובסיס הכוח של המפלגות היה קטן מכדי שיוכלו להגדיל אותו ולקבל 3.25 אחוזים מהקולות. אך המפלגות היו חסרות כל מודעות עצמית, ולכן שכרו קמפיינרים, הפעילו מתנדבים והתחילו לרוץ לבחירות בכל זאת.
והנה באמצע הדרך דמות איש חפוי פנים. והציבור דיבר אליהם. רב היה כעסו, מכיון שהוא כבר למד בתשעים ושתים שכל הפילוגים האלה גורמים לממשלת שמאל, ובאלפיים ותשע עשרה שהתוצאה אפילו גרועה יותר - בחירות חוזרות - אך הוא העמיד פני מתעניין, ושאל איך הם חושבים לעבור את אחוז החסימה בהתחשב בכך שלפי שום סקר או היגיון הם לא מתקרבים לזה בכלל, ולמה הם לא פשוט מגלים אחריות ופורשים.
המפלגה הראשונה אהבה מריבות ופרובוקציות, ולכן אמרה: "מה השאלה? חייבים עוצמה בכנסת! הנה, רק אנחנו עתרנו כנגד שעות נפרדות בבריכה ברהט כדי להראות את הצביעות של השמאלנים האלה, ורק אנחנו ארגנו הפגנות בכניסה לכפרים אחרי פיגועים, ואנחנו בכלל רצינו ללכת לאיחוד, אבל לא הסכימו לתת לנו את המקומות שדרשנו אז נרוץ עצמאית, כי רק אנחנו נייצג את הימין האמיתי!"
אמר לה הציבור: "אבל אתם לא תייצגו אף אחד, כי לא תהיו בכנ-"
אבל המפלגה כבר לא שמעה אותו בכלל, כי היא המשיכה הלאה בריצה, עד שהגיע יום הבחירות, שבו היא קיבלה מנדט וחצי שהלך ישירות אל הפח. כך לקח אחוז החסימה את המפלגה הראשונה.
המפלגה השניה היתה מלומדת ומחוכמת, ולכן אמרה לציבור קודם כל: "רק שיטת השוברים בחינוך תציל את המדינה, רק אנחנו נגרום למקבלי ההחלטות להכריע את המערכה בעזה, ונמאס כבר מההגבלות על סמים קלים. אנחנו התקווה היחידה לחירות שלך".
אמר לה הציבור: "כן, אבל כבר ראינו שגם אם כל הסקרים אומרים שתעברו וכל מי שחשש מאחוז החסימה מצביע לכם, אתם לא תעברו. בפעם הקודמת נפנפתם בסקרי עומק, מה שזה לא אומר, הפעם אפילו את זה אין לכם, פייגלין כבר בלי אמסלם ווילצ'רסקי ועוד חצי מהאנשים שהיו איתו, אז מה גורם לכם לחשוב..."
אבל המפלגה אמרה לו מייד: "בכלל קראת את המצע?" וכשהציבור הודה שלא, היא אמרה: "אז מה אתה מבלבל את המוח, רואים שאתה לא מבין כלום", והמשיכה בדרכה בלי לסטות ימין ושמאל, עד שקיבלה גם היא מנדט וחצי, ולקחה אותו לשום מקום. כך לקח אחוז החסימה את המפלגה השניה.
והמפלגה השלישית היתה צנועה וענווה, ואמרה: "איננו רצים כי יש לנו כח לרוץ; אנחנו רצים משום שאין בנו כח לשתוק. מה אפשר לעשות, עד שקמנו אף אחד לא דיבר על סכנת הקרן החדשה לישראל, אנשים חשבו שמשפחות חד מיניות זה נורמלי, וכבר עמדו למסור את הכותל לרפורמים. צריך לחזור לדבר אל העם שברחוב בצורה ישירה ובשפה שלו, ואת זה יודעים לעשות רק אנשים שמעולם לא יצאו מבית המדרש".
וכשהציבור שאל: "אבל את לא מפחדת לזרוק קולות לפח?" ענתה לו המפלגה: "מה עדיף, לזרוק את כל המדינה לפח?"
וכשהגיע יום הבחירות, חיפשו כל המצביעים, הפרשנים והסוקרים את המפלגה השלישית, אבל היא קיבלה כל-כך מעט קולות, שאיש לא זיהה אותה. ולכן היא לא הופיעה על המסכים, ולא הוזכרה באף מהדורה כאחת המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, עד שכעבור כמה זמן מישהו בדק וגילה שהיא קיבלה כמה אלפי קולות בודדים, והיא נפרדה מהעולם הפוליטי, אמנם לא כשווה בין שווים, אבל בפנימיות עומק כוסף נשמתה היא ידעה שתכליתה היא היותר נשגבה.
*
מעשה בשלוש מפלגות ימין שהיו הולכות לעבר הבחירות החוזרות בחודשי הקיץ החמים. כחלוף הימים הגיעו המפלגות אל אחוז חסימה, ואחוז החסימה היה גבוה מכדי לחצותו במצב הפוליטי הנוכחי, ובסיס הכוח של המפלגות היה קטן מכדי שיוכלו להגדיל אותו ולקבל 3.25 אחוזים מהקולות. אך המפלגות היו חסרות כל מודעות עצמית, ולכן שכרו קמפיינרים, הפעילו מתנדבים והתחילו לרוץ לבחירות בכל זאת.
והנה באמצע הדרך דמות איש חפוי פנים. והציבור דיבר אליהם. רב היה כעסו, מכיון שהוא כבר למד בתשעים ושתים שכל הפילוגים האלה גורמים לממשלת שמאל, ובאלפיים ותשע עשרה שהתוצאה אפילו גרועה יותר - בחירות חוזרות - אך הוא העמיד פני מתעניין, ושאל איך הם חושבים לעבור את אחוז החסימה בהתחשב בכך שלפי שום סקר או היגיון הם לא מתקרבים לזה בכלל, ולמה הם לא פשוט מגלים אחריות ופורשים.
המפלגה הראשונה אהבה מריבות ופרובוקציות, ולכן אמרה: "מה השאלה? חייבים עוצמה בכנסת! הנה, רק אנחנו עתרנו כנגד שעות נפרדות בבריכה ברהט כדי להראות את הצביעות של השמאלנים האלה, ורק אנחנו ארגנו הפגנות בכניסה לכפרים אחרי פיגועים, ואנחנו בכלל רצינו ללכת לאיחוד, אבל לא הסכימו לתת לנו את המקומות שדרשנו אז נרוץ עצמאית, כי רק אנחנו נייצג את הימין האמיתי!"
אמר לה הציבור: "אבל אתם לא תייצגו אף אחד, כי לא תהיו בכנ-"
אבל המפלגה כבר לא שמעה אותו בכלל, כי היא המשיכה הלאה בריצה, עד שהגיע יום הבחירות, שבו היא קיבלה מנדט וחצי שהלך ישירות אל הפח. כך לקח אחוז החסימה את המפלגה הראשונה.
המפלגה השניה היתה מלומדת ומחוכמת, ולכן אמרה לציבור קודם כל: "רק שיטת השוברים בחינוך תציל את המדינה, רק אנחנו נגרום למקבלי ההחלטות להכריע את המערכה בעזה, ונמאס כבר מההגבלות על סמים קלים. אנחנו התקווה היחידה לחירות שלך".
אמר לה הציבור: "כן, אבל כבר ראינו שגם אם כל הסקרים אומרים שתעברו וכל מי שחשש מאחוז החסימה מצביע לכם, אתם לא תעברו. בפעם הקודמת נפנפתם בסקרי עומק, מה שזה לא אומר, הפעם אפילו את זה אין לכם, פייגלין כבר בלי אמסלם ווילצ'רסקי ועוד חצי מהאנשים שהיו איתו, אז מה גורם לכם לחשוב..."
אבל המפלגה אמרה לו מייד: "בכלל קראת את המצע?" וכשהציבור הודה שלא, היא אמרה: "אז מה אתה מבלבל את המוח, רואים שאתה לא מבין כלום", והמשיכה בדרכה בלי לסטות ימין ושמאל, עד שקיבלה גם היא מנדט וחצי, ולקחה אותו לשום מקום. כך לקח אחוז החסימה את המפלגה השניה.
והמפלגה השלישית היתה צנועה וענווה, ואמרה: "איננו רצים כי יש לנו כח לרוץ; אנחנו רצים משום שאין בנו כח לשתוק. מה אפשר לעשות, עד שקמנו אף אחד לא דיבר על סכנת הקרן החדשה לישראל, אנשים חשבו שמשפחות חד מיניות זה נורמלי, וכבר עמדו למסור את הכותל לרפורמים. צריך לחזור לדבר אל העם שברחוב בצורה ישירה ובשפה שלו, ואת זה יודעים לעשות רק אנשים שמעולם לא יצאו מבית המדרש".
וכשהציבור שאל: "אבל את לא מפחדת לזרוק קולות לפח?" ענתה לו המפלגה: "מה עדיף, לזרוק את כל המדינה לפח?"
וכשהגיע יום הבחירות, חיפשו כל המצביעים, הפרשנים והסוקרים את המפלגה השלישית, אבל היא קיבלה כל-כך מעט קולות, שאיש לא זיהה אותה. ולכן היא לא הופיעה על המסכים, ולא הוזכרה באף מהדורה כאחת המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, עד שכעבור כמה זמן מישהו בדק וגילה שהיא קיבלה כמה אלפי קולות בודדים, והיא נפרדה מהעולם הפוליטי, אמנם לא כשווה בין שווים, אבל בפנימיות עומק כוסף נשמתה היא ידעה שתכליתה היא היותר נשגבה.
