ושצריך לבוא לפגישות ממקום שלם.

ומי שאין לו את המקום השלם הזה? מי שלא נמצא במצב שלם כמותם? אין לו זכות להתחתן?

אשמח להבין את ההיגיון הזה, בו אנשים לא בודדים מטיפים לאנשים שחשים בדידות, ולפעמים גם בדידות גדולה

כי לו עצמו הוא מרגיש שכבר אין כ"כ בית...

גם בסדר לדעתך?

בדרך כלל כאשר מדברים על 'נישואין' המשמעות הראשונה שעולה היא המשמעות האישית: מעין צורך אישי-חברתי שיש לאדם, הוא מרגיש שהוא צריך שותפה לחיים.
 

כמובן , יש בזה מן האמת, אבל זה לא עיקר האמת. המשמעות העיקרית היא 'הקמת בית'. להקים בית במשמעות הטכנית זה כולל כל מיני דברים, ובמשמעות המהותית בית זה 'תא' בגוף שנקרא 'ישראל', בית הוא כלי להופעת השכינה בישראל.

כלומר ישנם 3 משמעויות להקמת בית:
 

1. בניית בית במשמעות החברתית-אישית

2. בניית בית במשמעות הטכנית

3. בניית בית במשמעות המהותית
 

מצד האמת, הסדר הפוך, המהות זה הדבר המשמעותי באמת.
 

מבחינת המשמעות החברתית-אישית, השלב של הצורך בנישואים מגיע כאשר שום מסגרת שהאדם נמצא בה לא נותנת לו את המענה שהוא צריך והוא מחפש חברות אדוקה מאוד. כלומר, בטבע הנפש של האדם מוטבע הרצון לקשר של חברות-נפש, לחברות עמוקה ובאופן טבעי מחפשים את הקשר הזה אצל המין האחר (זה חלק מההתפתחות של האדם, בתור ילד יש לאדם צורך חברתי להשתייך לחברה כלשהי ובדרך כלל הוא לא בורר את האנשים, ועם השנים הוא הופך ליותר מודע לטעם שלו ובגיל התיכון הוא כבר בוחר את חבריו, אם כי גם בסוף התיכון האדם מרגיש צורך להיות חלק מחברה גדולה והוא מתרגש כאשר יש מפגש בין כל החבר'ה. ככל שהאדם מתבגר, כך הוא פחות מרגיש את הצורך להיות שייך לחברה גדולה והוא מחפש שייכות יותר אישית. בתהליך ההתבגרות גם השייכות למשפחה משתנה, השייכות למשפחה קבועה בדם שלנו (למרות שבתקופת הנעורים זה לא נראה ככה, אבל כשתקופת המרד עוברת האדם כן רואה את עצמו חלק מהמשפחה שלו), אבל בשלב כלשהו גם השייכות לתא המשפחתי לא מספקת לאדם את הצורך שלו והוא מחפש חברות-נפש יותר אישית, וזהו השלב של הצורך בנישואים במשמעות של חברתית-אישית).
 

מבחינת המשמעות הטכנית, צריך להבין שכאשר מתחתנים מתחילים בהקמת מפעל חיים שהוא יהיה סביבת החיים של האדם עד 120, והיא תקבע לא רק את הנעימות החברתית אלא מה הוא יעשה בחיים. כלומר, היכולות המשותפות של בני הזוג הם אלה שיקבעו את האופי של מפעל החיים המשותף הזה (איזה בית הם יקימו, כמה ילדים יהיו להם, איזה חינוך הילדים שלהם יקבלו, האם העבודה בה יעבדו תועיל לעולם וכו' – הכל מושפע מאופי המפעל החיים המשותף).

כלומר כשאדם שואל את עצמו האם הוא צריך להתחיל להתעסק בבניין הבית שלו, הוא צריך להכניס בשיקול הדעת את השאלה האם הוא מסוגל להשתייך למפעל חיים כזה. הרבה פעמים בני האדם טועים ומתחתנים בלי להבין שהם מכניסים את עצמם למשימה רצינית מכל הבחינות: כלכלית, חינוכית, קבלת החלטות וכו', הם חושבים שלהתחתן זאת בסך הכל 'הרפתקה חברתית' ואז מהר מאוד הם מוצאים את עצמם צריכים להכריע החלטות הרות גורל מבלי יכולת לטעות. לכן צריך להבין את המשמעות המעשית של הקמת בית שכוללת שותפות טוטאלית שלעולם לא חווינו.
 

מבחינת המשמעות המהותית, עמ"י נוצר כדי לרומם את המציאות להיות יותר מתוקנת, יותר טובה ויותר שייכת לרצון ה'. העיסוק בהקמת התא המשפחתי הוא העיסוק בהקמת התא שמרכיב את הישות הזאת שנקראת עם ישראל, כאשר אדם מקים בית הוא משייך את עצמו למגמות של עמ"י בעולם.

זה לא סותר את האמירה שצריך לבוא ממקום שלם.

תחושת הבדידות היא בלתי נמנעת, והיא באופן טבעי נוכחת. אם היא לא נוכחת בכלל, זה בדרך כלל מוזר.

מצד שני, אם תחושת הבדידות שולטת בך, זה לא נותן לך לנהל את הקשר בצורה בריאה, ופעמים פוגע ביכולת לנהל את הקשר בכלל. 

לכן צריך לתת מקום לתחושת הבדידות ומצד שני לשמור אותה בשליטה

(כמו שאדם צריך להיות שמח שהוא מתחתן עם מי שהוא מתחתן איתה, אבל אם במשך חודשים הוא לא מצליח לעשות שום דבר מרוב אושר שממלא אותו זה לא בריא לו ולא בריא לקשר)

אני לא מדבר על בדידות רגילה, מינורית. אני לא מדבר על מצב שאתה מרגיש בו לבד כי למרות שיש לך חברים אתה מרגיש צורך עז להתחתן.. או למשל שכולם מתחתנים.

אני מדבר על קצת יותר מזה, או על יותר מזה. מחילה שקראתי לזה 'מינורי', אבל כן- זה מינורי

מהחוויה האישית

וכמו שאני מבין, חשוב שזה יהיה בשליטה, זה ישפר את המצב שלך. זה לא דבר רע, זה מובן וטבעי, אבל זה יקשה עליך לנהל קשר. פשוט ללמוד לקבל את עצמך עם המצב שבו אתה נמצא. לא להרגיש חסר. כמובן חלק יישאר כי זה טבעי, אבל בשליטה

שאתה מתחתן ממקום של בדידות?

וזה בסדר גמור!!

זה הטריגר, אבל זה לא אומר שזו הסיבה היחידה

ששוללים אותה

השאל איזה אדם פוגשת המדוייטת אם אתה בודד כזה? 

אתה בא שמח לדייטים? אנרגטי?

אם הבדידות הופכת אותך למסכן ותלותי, לא מושך...

וזה המקום לעבוד להיות בטוב גם כשאין בת זוג. להיות הגירסה הכי טובה של עצמך כרווק. ולשדרג את עצמך דרך הנישואין בע"ה

מה זה מקום שלם אם לא הצורך הזה לא להיות לבד. כשאדם נתקל בבדידות שלו משמע שהוא מחפש את השלמות.  קשה לי להבין את זה איך שאת כל השיעורים ששמענו על רוחניות ואמונה ושלמות ודחילו ורחימו ובית נאמן וכו' וכו', לא מתקשרים לנו עם העולם. אנחנו מלאי תוכן אבל לא יודעים ליישם, בעולם המעשי.

מה זאת תאווה אם לא דחף מאוד חזק לתכלית??? כשאלוקים אומר: 'לא טוב היות האדם לבדו' הכוונה היא על כל המשתמע מכך. גם גופני ארצי וגשמי.

מה שמבדיל אותנו מאומות העולם שאנחנו את חיי החומר מנציחים, הגשמיות שלנו היא היא רוחניות.

אם אתה שוקל להתחתן רק בגלל הבדידות, תפדאל.

אתה מחכה לשלמות. הנה אתה כמהה לשלמות וההוכחה לכך היא הבדידות שלך.

אתה לא יודע על מה אתה מדבר. צר לי.

כל אדם באופן טבעי כמהה לשלימות. זה לא קשור האם המצב שלו טוב או פחות טוב, שבור יותר או שלם יותר.

שלימות זה לא דבר שמשיגים באופן מוחלט, ואחרי שמשיגים מחפשים שלימות עוד יותר גדולה.

אז יש אנשים שהם במצב יותר שלם ויש כאלה במצב פחות שלם.

פשוט חוצפה מצידך לכתוב 'דמגוגיה' על מה שכתבתי.

אני פורק כאב, וזו הדרך שלך להגיד את דעתך?

תשמור ת'דעות שלך לעצמך. אף אחד לא צריך לשמוע אותם, ובטח לא להיפגע מהם

שמח לשמוע שאתה לא בודד כמוני.

שלך,

אחד שבאמת מרגיש בודד.

לא התכוונתי לפגוע. מתנצלת.

כנראה שלא הבנת את זה בהקשר הנכון.

עניתי על השאלה ששאלת ואני אשקף את השאלה שלך דוגרי.

'אני מחפש אהבה וריגושים וחוויה וכיף ועונג שאין לי את זה כי אני לבד (לא משנה כמה אחים ואחיות יש לך, אבל אין לך את 'אהבתך') עכשיו השאלה שלי (כלומר: שלך) האם אני יכול להתחתן רק בגלל התשוקה הזו שהיא לא באמת (לדעתך) ממקום שלם וקדוש.

וכאן עניתי.

הכוונה שלי הייתה, לומר לך שהתשוקה היא היא השלמות. במסגרת הזוגיות האדם מגיע לשלמות, ואין הכוונה כאן לזוגיות מרוממת עם פסוקים מסובכים (והפרדת רוחניות מגשמיות) אלא זוגיות כייפית כזו כמו שה' ברא.

אתה עשית הפרדה בין רוחניות לגשמיות וטענת שבעוד אתה רוצה להתחתן בגלל הגשמיות זה עוד לא ממקום רוחני.

אז ככה, אף אחד לא מתחתן כדי לעשות מצוות כמוש"כ במסכת סנהדרין "אדם קרוב אצל עצמו".

ביהדות הגשמיות והרוחניות הם כמקשה אחת, התפקיד הוא שהנפש הבהמית תלך בעקבות הנפש האלוקית ושניהם יצעדו כרעים אהובים.

אין הפרדת דת ממדינה, אין הפרדת רוחניות מגשמיות.

כמוש"כ במדרש תנחומא "נתאווה לו הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"

מאחלת לך כל הטוב שבעולם, בטוב בנגלה והנראה ובאהבה שתתממש בקרוב.

ושוב, סליחה.

בקצרה, נתתי לגיטימציה לבחור הזה להתחתן בגלל תשוקות.

ומי זה אתם? הבחור שפתח את השרשור ואתה, אהבתי את החתימה שלך 'אין עם מי לדבר באישי'

לך ללמוד תורה, מה יש לשנון כמוך להתבזבז על כמה מסטיקים.

אני מוכנה לשלם על זה.

כך מתנצלים על ברכה לבטלה

יש קשר, הקשר הוא קשרי נישואין.

לגיטימי.

מה זה בדידות אם לא חסר בחוויה. מנסה להבין.

העיקר להתכוון להיטיב גם לצד השני.

ולא לשכוח שזו מצוה גדולה - לא תהו בראה..

אני חושב שיש בדידות ש5 דקות של אושר ביום מפיגות אותה..

בלי תחושת בדידות אי אפשר להתחתן. 

כי כדי להשלים משהו צריך להרגיש חסר.

יש אנשים שתחושת הבדידות שלהם נושאת בחובה גם תחושת קטנות, תחושה של חוסר ערך או גם תחושה של דחיה.

של בדידות חברתית.

מקום כזה הוא מקום מוחלש, שיקשה על בניית זוגיות בריאה.

כדי לבנות זוגיות בריאה כל אחד מבני הזוג צריך לדעת מה הערך שהוא מביא לזוגיות.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.