ושצריך לבוא לפגישות ממקום שלם.

ומי שאין לו את המקום השלם הזה? מי שלא נמצא במצב שלם כמותם? אין לו זכות להתחתן?

אשמח להבין את ההיגיון הזה, בו אנשים לא בודדים מטיפים לאנשים שחשים בדידות, ולפעמים גם בדידות גדולה

כי לו עצמו הוא מרגיש שכבר אין כ"כ בית...

גם בסדר לדעתך?

בדרך כלל כאשר מדברים על 'נישואין' המשמעות הראשונה שעולה היא המשמעות האישית: מעין צורך אישי-חברתי שיש לאדם, הוא מרגיש שהוא צריך שותפה לחיים.
 

כמובן , יש בזה מן האמת, אבל זה לא עיקר האמת. המשמעות העיקרית היא 'הקמת בית'. להקים בית במשמעות הטכנית זה כולל כל מיני דברים, ובמשמעות המהותית בית זה 'תא' בגוף שנקרא 'ישראל', בית הוא כלי להופעת השכינה בישראל.

כלומר ישנם 3 משמעויות להקמת בית:
 

1. בניית בית במשמעות החברתית-אישית

2. בניית בית במשמעות הטכנית

3. בניית בית במשמעות המהותית
 

מצד האמת, הסדר הפוך, המהות זה הדבר המשמעותי באמת.
 

מבחינת המשמעות החברתית-אישית, השלב של הצורך בנישואים מגיע כאשר שום מסגרת שהאדם נמצא בה לא נותנת לו את המענה שהוא צריך והוא מחפש חברות אדוקה מאוד. כלומר, בטבע הנפש של האדם מוטבע הרצון לקשר של חברות-נפש, לחברות עמוקה ובאופן טבעי מחפשים את הקשר הזה אצל המין האחר (זה חלק מההתפתחות של האדם, בתור ילד יש לאדם צורך חברתי להשתייך לחברה כלשהי ובדרך כלל הוא לא בורר את האנשים, ועם השנים הוא הופך ליותר מודע לטעם שלו ובגיל התיכון הוא כבר בוחר את חבריו, אם כי גם בסוף התיכון האדם מרגיש צורך להיות חלק מחברה גדולה והוא מתרגש כאשר יש מפגש בין כל החבר'ה. ככל שהאדם מתבגר, כך הוא פחות מרגיש את הצורך להיות שייך לחברה גדולה והוא מחפש שייכות יותר אישית. בתהליך ההתבגרות גם השייכות למשפחה משתנה, השייכות למשפחה קבועה בדם שלנו (למרות שבתקופת הנעורים זה לא נראה ככה, אבל כשתקופת המרד עוברת האדם כן רואה את עצמו חלק מהמשפחה שלו), אבל בשלב כלשהו גם השייכות לתא המשפחתי לא מספקת לאדם את הצורך שלו והוא מחפש חברות-נפש יותר אישית, וזהו השלב של הצורך בנישואים במשמעות של חברתית-אישית).
 

מבחינת המשמעות הטכנית, צריך להבין שכאשר מתחתנים מתחילים בהקמת מפעל חיים שהוא יהיה סביבת החיים של האדם עד 120, והיא תקבע לא רק את הנעימות החברתית אלא מה הוא יעשה בחיים. כלומר, היכולות המשותפות של בני הזוג הם אלה שיקבעו את האופי של מפעל החיים המשותף הזה (איזה בית הם יקימו, כמה ילדים יהיו להם, איזה חינוך הילדים שלהם יקבלו, האם העבודה בה יעבדו תועיל לעולם וכו' – הכל מושפע מאופי המפעל החיים המשותף).

כלומר כשאדם שואל את עצמו האם הוא צריך להתחיל להתעסק בבניין הבית שלו, הוא צריך להכניס בשיקול הדעת את השאלה האם הוא מסוגל להשתייך למפעל חיים כזה. הרבה פעמים בני האדם טועים ומתחתנים בלי להבין שהם מכניסים את עצמם למשימה רצינית מכל הבחינות: כלכלית, חינוכית, קבלת החלטות וכו', הם חושבים שלהתחתן זאת בסך הכל 'הרפתקה חברתית' ואז מהר מאוד הם מוצאים את עצמם צריכים להכריע החלטות הרות גורל מבלי יכולת לטעות. לכן צריך להבין את המשמעות המעשית של הקמת בית שכוללת שותפות טוטאלית שלעולם לא חווינו.
 

מבחינת המשמעות המהותית, עמ"י נוצר כדי לרומם את המציאות להיות יותר מתוקנת, יותר טובה ויותר שייכת לרצון ה'. העיסוק בהקמת התא המשפחתי הוא העיסוק בהקמת התא שמרכיב את הישות הזאת שנקראת עם ישראל, כאשר אדם מקים בית הוא משייך את עצמו למגמות של עמ"י בעולם.

זה לא סותר את האמירה שצריך לבוא ממקום שלם.

תחושת הבדידות היא בלתי נמנעת, והיא באופן טבעי נוכחת. אם היא לא נוכחת בכלל, זה בדרך כלל מוזר.

מצד שני, אם תחושת הבדידות שולטת בך, זה לא נותן לך לנהל את הקשר בצורה בריאה, ופעמים פוגע ביכולת לנהל את הקשר בכלל. 

לכן צריך לתת מקום לתחושת הבדידות ומצד שני לשמור אותה בשליטה

(כמו שאדם צריך להיות שמח שהוא מתחתן עם מי שהוא מתחתן איתה, אבל אם במשך חודשים הוא לא מצליח לעשות שום דבר מרוב אושר שממלא אותו זה לא בריא לו ולא בריא לקשר)

אני לא מדבר על בדידות רגילה, מינורית. אני לא מדבר על מצב שאתה מרגיש בו לבד כי למרות שיש לך חברים אתה מרגיש צורך עז להתחתן.. או למשל שכולם מתחתנים.

אני מדבר על קצת יותר מזה, או על יותר מזה. מחילה שקראתי לזה 'מינורי', אבל כן- זה מינורי

מהחוויה האישית

וכמו שאני מבין, חשוב שזה יהיה בשליטה, זה ישפר את המצב שלך. זה לא דבר רע, זה מובן וטבעי, אבל זה יקשה עליך לנהל קשר. פשוט ללמוד לקבל את עצמך עם המצב שבו אתה נמצא. לא להרגיש חסר. כמובן חלק יישאר כי זה טבעי, אבל בשליטה

שאתה מתחתן ממקום של בדידות?

וזה בסדר גמור!!

זה הטריגר, אבל זה לא אומר שזו הסיבה היחידה

ששוללים אותה

השאל איזה אדם פוגשת המדוייטת אם אתה בודד כזה? 

אתה בא שמח לדייטים? אנרגטי?

אם הבדידות הופכת אותך למסכן ותלותי, לא מושך...

וזה המקום לעבוד להיות בטוב גם כשאין בת זוג. להיות הגירסה הכי טובה של עצמך כרווק. ולשדרג את עצמך דרך הנישואין בע"ה

מה זה מקום שלם אם לא הצורך הזה לא להיות לבד. כשאדם נתקל בבדידות שלו משמע שהוא מחפש את השלמות.  קשה לי להבין את זה איך שאת כל השיעורים ששמענו על רוחניות ואמונה ושלמות ודחילו ורחימו ובית נאמן וכו' וכו', לא מתקשרים לנו עם העולם. אנחנו מלאי תוכן אבל לא יודעים ליישם, בעולם המעשי.

מה זאת תאווה אם לא דחף מאוד חזק לתכלית??? כשאלוקים אומר: 'לא טוב היות האדם לבדו' הכוונה היא על כל המשתמע מכך. גם גופני ארצי וגשמי.

מה שמבדיל אותנו מאומות העולם שאנחנו את חיי החומר מנציחים, הגשמיות שלנו היא היא רוחניות.

אם אתה שוקל להתחתן רק בגלל הבדידות, תפדאל.

אתה מחכה לשלמות. הנה אתה כמהה לשלמות וההוכחה לכך היא הבדידות שלך.

אתה לא יודע על מה אתה מדבר. צר לי.

כל אדם באופן טבעי כמהה לשלימות. זה לא קשור האם המצב שלו טוב או פחות טוב, שבור יותר או שלם יותר.

שלימות זה לא דבר שמשיגים באופן מוחלט, ואחרי שמשיגים מחפשים שלימות עוד יותר גדולה.

אז יש אנשים שהם במצב יותר שלם ויש כאלה במצב פחות שלם.

פשוט חוצפה מצידך לכתוב 'דמגוגיה' על מה שכתבתי.

אני פורק כאב, וזו הדרך שלך להגיד את דעתך?

תשמור ת'דעות שלך לעצמך. אף אחד לא צריך לשמוע אותם, ובטח לא להיפגע מהם

שמח לשמוע שאתה לא בודד כמוני.

שלך,

אחד שבאמת מרגיש בודד.

לא התכוונתי לפגוע. מתנצלת.

כנראה שלא הבנת את זה בהקשר הנכון.

עניתי על השאלה ששאלת ואני אשקף את השאלה שלך דוגרי.

'אני מחפש אהבה וריגושים וחוויה וכיף ועונג שאין לי את זה כי אני לבד (לא משנה כמה אחים ואחיות יש לך, אבל אין לך את 'אהבתך') עכשיו השאלה שלי (כלומר: שלך) האם אני יכול להתחתן רק בגלל התשוקה הזו שהיא לא באמת (לדעתך) ממקום שלם וקדוש.

וכאן עניתי.

הכוונה שלי הייתה, לומר לך שהתשוקה היא היא השלמות. במסגרת הזוגיות האדם מגיע לשלמות, ואין הכוונה כאן לזוגיות מרוממת עם פסוקים מסובכים (והפרדת רוחניות מגשמיות) אלא זוגיות כייפית כזו כמו שה' ברא.

אתה עשית הפרדה בין רוחניות לגשמיות וטענת שבעוד אתה רוצה להתחתן בגלל הגשמיות זה עוד לא ממקום רוחני.

אז ככה, אף אחד לא מתחתן כדי לעשות מצוות כמוש"כ במסכת סנהדרין "אדם קרוב אצל עצמו".

ביהדות הגשמיות והרוחניות הם כמקשה אחת, התפקיד הוא שהנפש הבהמית תלך בעקבות הנפש האלוקית ושניהם יצעדו כרעים אהובים.

אין הפרדת דת ממדינה, אין הפרדת רוחניות מגשמיות.

כמוש"כ במדרש תנחומא "נתאווה לו הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"

מאחלת לך כל הטוב שבעולם, בטוב בנגלה והנראה ובאהבה שתתממש בקרוב.

ושוב, סליחה.

בקצרה, נתתי לגיטימציה לבחור הזה להתחתן בגלל תשוקות.

ומי זה אתם? הבחור שפתח את השרשור ואתה, אהבתי את החתימה שלך 'אין עם מי לדבר באישי'

לך ללמוד תורה, מה יש לשנון כמוך להתבזבז על כמה מסטיקים.

אני מוכנה לשלם על זה.

כך מתנצלים על ברכה לבטלה

יש קשר, הקשר הוא קשרי נישואין.

לגיטימי.

מה זה בדידות אם לא חסר בחוויה. מנסה להבין.

העיקר להתכוון להיטיב גם לצד השני.

ולא לשכוח שזו מצוה גדולה - לא תהו בראה..

אני חושב שיש בדידות ש5 דקות של אושר ביום מפיגות אותה..

בלי תחושת בדידות אי אפשר להתחתן. 

כי כדי להשלים משהו צריך להרגיש חסר.

יש אנשים שתחושת הבדידות שלהם נושאת בחובה גם תחושת קטנות, תחושה של חוסר ערך או גם תחושה של דחיה.

של בדידות חברתית.

מקום כזה הוא מקום מוחלש, שיקשה על בניית זוגיות בריאה.

כדי לבנות זוגיות בריאה כל אחד מבני הזוג צריך לדעת מה הערך שהוא מביא לזוגיות.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.